אני מקשרת כאן את הדיונים שהתפתחו 

לדעתי הופעה חיצונית של בחורה שלא ע"פ ההלכה מעיד משהו עליה.

לכן לכתחילה לא הייתי נפגש עם בחורה כזו.

אבל בדיעבד-כל מקרה לגופו.

הוא צודק..

אני חושבת שאני יותר מאזנת פה את העסק

ושעד היום לא אמרו לי לא בגלל שאני הולכת עם מכנסים (אני הולכת גם וגם )

ואני די דוסית בנשמה ובעיני המכנסים לא אומרות הרבה היום על הפנימיות של האדם . 

מסכים עם כל מילה (:

דתי הוא אדם שמחליט להשתדל לעשות את רצון ה' ולקיים את ההלכה. נפילות מתקבלות בברכה בתנאי שהן נפילות בלבד.

אני הייתי מעדיפה להתחזק במידות שלי, באמונה שלי ,לנסות לקיים הלכה קלה כחמורה ומעדיפה ל'לפול' במכנסיים באשר בדברים אחרים

זה בוודאי כולל ללכת בלבוש מתאים עפ"י ההלכה.

ומכנסיים לבנות, אינם כלולים בכך, גם אם יש דברים אחרים חמורים יותר.

נכון צודק.

אבל עדין אני מרגישה שמגזימים פה בנושא (לדעתי!)

עכשיו אני הופכת להיות קצת קטנונית

אבל כל הבנים שאומרים על הנושא הזה זאת ההלכה וכו..

תנסו ללכת עם חצאית (בבית כמובן) יום שלם ודברו איתי אחר כך איך היה לכם

ואם אתם שואלים אותי בעתיד יהיה כבר רב שמתיר

1. כי יש מכנסי נשים ויש גברים וזה כבר לא כלי גבר.

2. יש הלכות מאוד ברורות איזה מכניס מותר ואיזה אסור ללבוש.

3. הרבה מאוד בנות כיום לובשות מכנסים מכל הארץ ככה שזה יהפוך להיות משהו שנפיץ מעין 'תורת יהודית' ומשהו שהחברה מכתיבה   

זה שאני אדם ,בת אנוש ודי קשה לי להצליח לתמיד בהכל ואני עושה את החשבונות האישים שלי 

ולכן החלטתי שבזה אני לא אשמור (מהרבה סיבות שלא אפרט כאן)אבל מנגד התחלתי להתפלל כל בוקר משהו שדי הפסקתי , החלטתי להתחזק שם ובעוד כל מיני דברים שלא הייתי חזקה בהם כך שעל מכנסים לא הייתי שוללת ישר , לשאלת המבקש, אלא בודקת יותר לעמוק .
(אבל אני בת אז אולי זה לא תופס

תראה יש דברים רבים שברגע שאנשים רבים עושים זאת זה הופך למותר 'חברתית' 

אני ממש ממליצה לך להיזהר אף פעם לא להכליל אנשים , שהם לא ממש דתי'ים ?!

אחד הדברים הכי מסובכים היום זה להיות דתי לאומי, אתה מורכב מהכל משלב תורה ועבודה .

אני מאמינה שאדם שמחליט להיות דתי לאומי ולא מסוריתי רוצה בכך !!

ראשית, אני לא מתווכח איתך על הנוחות או לא. כמובן שלא בא לידינו נסיון זה אישית..

מתוך מה שאני מכיר, בנות רבות מרגישות עם זה טבעי לגמרי. וגם ההרגל מילדות עושה את שלו. וגם, זה שברור להן שלא יעלה על הדעת אחרת.. כמו, במובן אחר, מישהו שהולך עם טלית קטן צמר. בחורף, בקיץ, לא עולה בדעתו אחרת.

לגבי מה ש"יהיה בעתיד", דומני שאת טועה ממש.

בענין "כלי גבר" זו שאלה (האם עצם לבוש כזה, או דווקא הסוג הספציפי).

לגבי "הלכות מאד ברורות", זה לא מדוייק. יש מה יותר בעייתי. ככלל, מוסכם על הפוסקים שזה לא ראוי.

וממש אין לכך קשר ל"דת יהודית". דת יהודית זה בכיוון ההפוך.

אלא מה? כתבת בהודעה בהמשך, שקשה לך להצליח ולהתמיד בכל, ומחשבונותייך האישיים החלטת בזה לא לשמור, אבל כן התחזקת בדברים אחרים. כל הכבוד.

אז כדאי להבדיל בין העיקרון, לבין דבר שיש בו  נגיעה אישית או מהלך אישי. ולהבדיל בין לעשות מדבר אידיאולוגיה, לבין דרך אישית של עליה.

זה לא הפך ל"מותר חברתית", אלא אולי זה מסביר שאת מרגישה לא ממש "נורא ואיום" דווקא עם הפרט הזה שהחלטת לעת עתה לא לדקדק בו, מה גם שאת מבחינה בין הסוגים השונים של הלבוש הזה.

מבחינה אישית, זה מהלך שלך. צריך לכבד את הדרך שאת קובעת לעצמך לעליה.

אבל - שני דברים: האחד, לא לעשות מזה, בגלל המצב הזמני, משהו ש"מותר" או שרבנים יגידו שמותר.. לא. פשוט לך כעת קשה לעלות בהכל ביחד. זו הסתכלות יותר אמיתית, וגם לא סוגרת אופציה להתקדם גם בתחום הזה.

הדבר השני, לגבי מי שנשאל על שידוך עם מישהי שהולכת כך. יתכן שמישהו ישמע שזו בחורה רצינית והיא עולה בהדרגה בכל מיני דברים, ימצא חן בעיניו. אבל יתכן גם אדם שיאמר, שעם כל ההערכה, אינו מתחתן עפ"י העתיד, ובשבילו הפרט הבולט הזה מאד חשוב - גם אם הבחורה אישית עושה דרך רצינית עם עצמה.

תגובה יפה.

אבל אהבתי את התגובה המתונה שלך, שמלאה באהבת ישראל, קבלת דעות אחרות וכו וכו.

הבאתי דוגמא מהקצה הנגדי של הסקאלה. דוגמא קיצונית, בכוונה, על מנת להעביר נקודה (שבמקרה זה, היא דעתי האישית). אבל בכל מקרה אהבתי את התגובה שלך. גם שמחתי לראות שמתוך מאות תגובות אחרות, בחרת להגיב דווקא אלי.

אני תמיד שמח לשמח יהודי/ה!

"לבידור, אנא לחצו #1"

כן מכנסיים, לא מכנסיים - מפה, מהדיון הזה, תצא התשובה שתתקבל על ידי כלל בנות ישראל הכשרות?

כמו ש@-ינון- כתב, מכנסיים זה יותר צנוע מאשר חצאית שלא מכסה את כל הרגל. זה כנראה גם מעיד על הרמה הרוחנית.

אסור לחלוק על חז"ל והקב"ה??

מי שלמד שברים יודע שחצאיות 3/4 לא מכסות את הכל.

מכאן נובע שמכנסיים צנועות יותר.

מש"ל

בזמן שאפילו אני שאני בן, מתבייש ללכת ברחוב עם מכנסיים קצרות או אפילו מכנסי 3/4

ויש מי שמתיר, לעומת זאת מכנסיים אני לא מכיר רב רציני שמתיר...

לא אומר שזה אסור

פותחת השרשור שאלה אם הייתי יוצא עם מישהי כזאת.

עניתי שכן והסברתי שזה פחות מביך אותי אישית.

ועניתי שלא רואים במדויק.

לא שזה צנוע באופן מוחלט, אבל זה נראה לי צנוע יותר מחצאית 3/4

יש עניין שלא יראו את הרגל

חוץ מזה יש עניין שלא יראו גם את הצורה

הגדר בגמרא הוא שוק, הרבה הבינו את זה כפשוטו, המשנב הבין את זה כירך

אם לא סומכים על המשנה ברורה אז ברור שמכנס שמכסה אבל מראה את הצורה עדיף על חצאית קצרה.

את צודקת שאם אומרים כמו המשנה ברורה אז יש עניין נוסף שלא יראו את הצורה וזה אין במכנסיים

משהו צמוד או חשוף מידי - אסור גם בחולצה, זה פשיטא. 

בכל אופן המקור הוא מהפוסקים. תלמדי את פסקיו של הרב מלמד בנושא, למשל, שמביא טווח של פוסקים וראיות בנושא זה. 

חצאית 3/4 מותר לפי חלק מהדעות (לא יודע אם רוב או לא, אבל המשנ"ב מתיר וזה מספיק.) - נתון

מכנסיים אסור לכל הדעות! - נתון

לא אנחנו קובעים את ההגדרות לצניעות - טענת עזר

תיובתא!

"לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה, וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה!"

אנחנו לא הקב"ה, ואם הוא מצווה אותנו משהו, אז דבר ראשון חייבים לעשות.

אח"כ אפשר לדון בטעמי המצווה..

אבל "בטל טעם (סיבה), לא בטלה מצווה!"

לכן, לא קיימת בכלל אפשרות להגיד שמכנסיים יותר צנוע לבנות!

אחרי שהוא יסכים שחצאית זה יותר צנוע, אז יהיה אפשר לדון בסיבות..

אצלי מופיע הפסוק בלעדיו.

אצלם כל התורה נכתבה בסימני שאלה..

אנוכי ה' אלוקיך?

לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני?

לא תשא את שם ה' לשווא?

כבד את אביך ואת אמך?

זכור את יום השבת לקדשו?

לא תרצח?

לא תנאף?

לא תענה ברעך עד שקר?

לא תחמוד?

לא, אבל ברצינות, לא לומדים הלכות מפסוקים.

אולי הייתי מגדיר את זה כהגדרה למסורתי..

לגבי זוגות חילוני-דתיה ודתי-חילונית,

א. כתבתי על זה בעבר, ובמקום אחר קצת הסבר.

ב. לרוב, הצד החילוני לא ישמור שבת..

הסר דאגה מליבך, בתורה אצלי לא כתוב ולו סימן שאלה אחד.

התוספת היא במקור שלך, שהוספת סימן קריאה לפסוק ובכך עברת על ציווי דאורייתא "לא תוסיף עליו", ואתה מדבר איתי על מכנסיים או על חצאית? התקדם נא.

תשאל בכלל על כל הפיסוק והניקוד..

אלא טעמים, נקודות תגים ואותיות. לא סימני שאלה ולא סוגריים

דבר ראשון,

המסורת על הטעמים והניקוד הגיעה בדיוק מאותם אנשים שאתה מתכחש לדינים והלכות אחרים שגם עברו במסורת על-ידם.

דבר שני,

הטעמים זו שיטת פיסוק מסויימת, שאפשר לרוב לתרגם אותה לשיטת פיסוק של ימינו.

כל רב (שמבין גם בלשון) שתשאל אותו אם מתאים לשים כאן פסיק, נקודה או סימן-קריאה,

יגיד בוודאות שצריך לשים כאן סימן-קריאה!

נגיד לרוב הדעות בפסוק "הבן יקיר לי אפריים", רוב הפרשנים כותבים שצריך לשים שם סימן-שאלה,

למרות שיש שם רק טעמים..

רש"י כותב הרבה פעמים כיצד צריך לקרוא את הפסוק (לפי שיטת הפיסוק הנהוגה כיום)..

זה אומר שאפשר להתעלם מהתורה שבכתב?

רק לפי טעם מסויים הוא כתב שזה נראה לכאורה עדיף..

אבל מכיוון שבטל טעם, לא בטלה מצווה!

אין מקום לשאלה בכלל..

בטל טעם לא בטלה תקנה – ויקישיבה

בכ"מ לא הבנת למה התכוונתי..

יש טעמים למצוות, אבל הטעמים לא מגדירים את המצוות.

לכל מצווה יש הרבה טעמים שאת רובם איננו מבינים.

לכן, הנחת היסוד שאת המצווה חייבים לקיים גם אם אנחנו חושבים לפי הבנתנו המוגבלת שהיא לא רלוונטית לגבינו או לאיזה מצב מסויים.

מצאנו את אחד או כמה טעמים למצווה?

אשרינו! עכשיו נזכה לקיים אותה מתוך רצון וכוונה.

לא מצאנו?

נזכה לעשות אותה מתוך יראת שמיים.

אין לי בעיה לדון עם מישהו על טעמי המצווה,

אבל זה כל עוד שאנחנו מסכימים שזו המצווה.

ספציפית על דיני צניעות אני לא כ"כ אוהב לרדת לפרטים,

כי זה יכול לגרום להרהורים שאינם צנועים, בייחוד לפני חתונה..

במקרה הזה, הוא בכלל לא מסכים איתי על עצם המצווה,

אז אין טעם לדון בכלל על טעמי המצווה..

טעם של פרה אדומה.

וברצינות, העניין הוא שלא ניתן להשיג את האופן שבו פרה אדומה מטהרת את טמאי המתים.

טעם המצווה? וודאי שיש וגם וודאי שאפשר להשיג אותו.

מכיוון שאני לא מבין בשכלי המוגבל את העומק שבטומאה וטהרה,

וודאי שאני לא יכול להסביר לך על זה.

אבל ראיתי שחז"ל מסבירים את זה.

אישית, לא הבנתי את ההסבר, אבל הוא בהחלט קיים!

יכולה להיות תשובה.

אנחנו לא מקיימים מצוות רק לפי מה שאנחנו "מבינים טעמים". התורה היא למעלה מהשגתנו, רצון ה', ואח"כ מגששים בזהירות בדברי חכמינו, כדי להבין ולהעמיק עד היכן שיד שכלנו מגעת.

אלא שנכון, שאם יש משהו שאינו כתוב מפורש, או לא נאמר מפורש כהלכה פסוקה, אז יש מקום להסביר מדוע חושבים שזה כלול בהלכה.

וגם מה שהלכה ברורה, כנ"ל, יש מקום להטעים ולקרב אל ההבנה וההרגשה - אבל לא מותנה בכך. תמיד התורה עצמה תהיה למעלה ממה שהשגנו, ואפשר לדלות ממנה אין סוף עומק.

דתיה, בוודאי שלא נכון לומר רק "אסור"... כי זה כאילו אומר לה שלה "מותר", לפי מחשבתה המוטעית כאילו אינה מחוייבת למה שאסור.

בוודאי שצריך לומר שיש מאחרי ההלכה הזו עומק גדול ואמת טבעית פשוטה.

ולהסביר כמידת היכולת של מי שמסביר.

לא היו כאן חילוקי דעות מהותיים. את דיברת על איך משיבים למישהו אחר ששואל, רוצה להבין.

והיא דיברה על "מה התשובה". כלומר, מה הסדר שהאדם משיב קודם כל לעצמו.

וגם מצד האמת מה הבסיס לכל. שגם את מבינה שזה כך.

איך משיבים, זה ברור לגמרי שתלוי עם מי מדברים.

וככלל, - ציווי ה' בתורה, שזו האמת הפנימית שלנו. וכמה שאפשר יותר לתפוס ולהעמיק בכך, ולקרב את שכלנו והרגשתנו להתקשר בדברים, מה טוב.

ובאמת - גם ציווי ה', זה שייך לעומק המהות שלנו, האופי שלנו. אלא שלא תמיד אנחנו יכולים לעמוד על עומקם של דברים.

ל"דתיים", צריך להדגיש שאנחנו משתדלים לקיים הלכה, גם אם איננו מבינים את ,טעמיה",

ואז - לנסות להסביר טעמים כמיטב הבנתנו.

בוודאי בדברים שיש להם גם אחיזה בטבע האנושי והיהודי הנקי, הבסיסי.

אז אומרים: אני עושה כי ה' ציוה. זה מספיק בהחלט. ואם אתה רוצה להבין מעבר לכך מה גנוז בזה - תשאל מישהו שיודע..

כלומר, למשל, "האם יש הסבר למה צריך ללכת בלבוש כזה וכזה"..

אז מי שיודע, ראוי שישב תשובה רעיונית, ויסביר את הערכים שעומדים מאחרי זה.

אבל אם מישהו שואל: למה הולכים כך? תשובה (בדבר שהוא הלכה מפורשת): זו הלכה. כך ה' רצה, כך נאמר בשו"ע.  וכמובן, יש מקום אח"כ להסביר עוד, אם זה דבר שהוא מעונין בו.

אבל צריך לדעת שבמהות - זה שדבר מסויים הוא רצון ה', זה מספיק לחלוטין.

אלא שאת דנה כנראה לא בכך, אלא "איך עונים".. כלומר: מישהו שואל אותי, רוצה ליישב על ליבו. אז נכון שיש מקום להטעים ככל האפשר.

אבל עם זה חשוב גם במקרה כזה להבהיר, קודם כל, זו הלכה. כעת ננסה קצת לעמוד מה עומד מאחריה.

למה? שלא יווצר מצב שאם מישהו לעת-עתה לא מצא "הסבר" שמתישב על דעתו יחשוב שהוא פטור מלקיים. 

לא כך, התורה עמוקה מני ים. גם אם אתה לא מבין למה הכדור שהרופא נתן לך מועיל, אתה לוקח. קל וחומר לתורה שלימה שלנו.

היא שאלה אם היו יוצאים עם מישהי שהולכת כך או לא - 

אז אנשים עונים אם היו יוצאים או לא. חלק מנמקים יותר מה בעיניהם "מביע" דבר כזה; וחלק אומרים זה אסור, מישהי שהולכת לא לפי ההלכה, לא רוצה...

אם היתה נשאלת שאלה, למה זה אסור.. אז יש להניח שחלק היו עונים: זאת ההלכה, וחלק היו מנסים להסביר גם מה עומד מאחרי זה.

מי שעונה "זאת ההלכה", מסתבר שרוצה להדגיש שזו הסיבה לאיסור, כדי שלא נחשוב שהטעם הוא הסיבה. מי שמסביר מעבר לכך, מבין כמותך שמבקשים משהו שיעזור להרגיש יותר קרבה לענין. יש מקום גם להדגשה הזו, וגם להרחבה הזו.

מכל מקום, אני התייחסתי רק למשפט "ככה ה' רצה זו לא תשובה", בלי קשר לנושא הספציפי כאן. ועל זה אמרתי, שזו באמת ה"תשובה" האמיתית. אבל את צודקת - לפי מה שאת התכוונת ב"תשובה" - שאם באים להסביר למישהו ששואל על הענין, ויודע את האיסור, שצריך להשתדל להטעים את הנושא, לקרב את הלב להשגתו. אם כי, חשוב להזכיר שזה לא "מותנה", שלא יחשוב שאם ההסבר לא נראה לו - אז לא כ"כ חשוב...

נדמה לי שאין הבדל מהותי בגישות.

שהיא אומרת שמכנס אסור יותר מחצאית

ולפי זה מה שהיא טוענת זה נכון

אם השאלה היא מה יותר צנוע אז זה לא שייך

לא ילבש זה לא מדין צניעות (גבר שילבש טבעת??? לא ילבש שייך לכאורה גם במקומות שלא רואים כלפי חות וכו') וצריך באמת להבין מה טעמו -ויש בזה מקום להאריך ההבדל בין האנשים ואנשים לא ירצו להיות מה שהם לא (מה שבימינו רואים בפועל את סיבת האיסור ללא ילבש)

כשהשאלה היא מה עדיף הלכתית היא צודקת, זו הדרך להראות מה יותר אסור הלכתית

אבל בכלל הדיון בשרשור הוא מה יותר נוח ועם מי הוא יסכים לצאת ולפי זה כל הדיון פה הוא נצלו"ש אחד גדול

אבל אשמח לקבל מקור לטענה הזו,

לא שעברתי על כל דברי חז"ל, אבל אני לא מכיר מקור שעוסק באופן שבו אפר פרה אדומה מטהר את טמאי המתים.

חוץ מזה, הקושי הוא לא איך זה מטהר את הטמאים,

אלא למה זה מטהר את הטמא ומטמא את הטהור..

80 אחוז מנשות העולם לובשות מכנס

באיזה קטע זה בגד גברי? 

לא צנוע נכון.

אבל לקבוע חד וחלק שזה לא ילבש?

האם התורה והגדרים שלה משתנים בהתאם לתקופות מסויימות?

לענ"ד, התשובה היא שלא.

אבל זו סוגיה שעדיין לא יצא לי לברר אותה לעומקה..

אבל בכ"מ גם אם כן,

גדרים כאלו נקבעים רק לפי הציבור היהודי שומר תורה ומצוות ולא לפי כלל העולם.

(נגיד לדעות המקילות בעניין כיסוי-ראש, זה לא נקבע בהתאם למנהג העולם,

 אלא בהתאם לציבור שומר תורה ומצוות, ובנוסף זה רק רלוונטי לחלק של ה"דת יהודית",

 אבל בחלק של ה"דת משה" - עדיין זה יהיה אסור, גם אם רוב הציבור לא נוהג כך.)

ומכיוון שכך (שרוב הדתיות הלכות עם חצאית), עדיין בוודאי איסור "לא ילבש" קיים כפי שהוא.

נ.ב.

דת יהודית - מנהג ישראל

דת משה - מצוות התורה

נגיד לעניין כיסוי-ראש,

דת יהודית - כיסוי ראש מלא

דת משה - כיסוי באזור מרכז הראש

זאת אומרת ש:

בלי כיסוי ראש - עוברת על דת משה ויהודית

כאלו שהולכות עם מעין כיפה - עוברות על דת יהודית

כיסוי ראש מלא - אין בעיה

סרט או כיסוי ראש חלקי כנהוג היום - לענ"ד בגלל שהן לא מכסות את מרכז הראש הן עוברות גם על דת משה.

זה תלוי, יש מקרים שבטל טעם בטלה תקנה.

כאן מדובר על דאורייתא!

לכן, אין שום אפשרות כזאת..

אבל ההגדרה מה נכלל בכלי גבר ומה לא, זה דרבנן.

כל כל המצוות דאורייתא ללא יוצא מהכלל - הוגדרו ע"י רבנן!!

יש מצוות דרבנן שהן לא מהתורה - והן מצוות דרבנן.

שטוטפות זה לא תפילין.

יש איזה מונח ערטילאי משהו שקוראים לו תורה שבעל-פה,

בתורה שבכתב יש הרבה דברים שפחות ברורים, ובתושב"ע הם מוגדרים ומבוררים יפה יפה..

אז כמו שאתה מבין שאין אפשרות להבין מה ההגדרה של טוטפות בלי להאמין בתושב"ע,

כך גם צריך להאמין לחז"ל כשהם מגדירים לנו מהם אותם הלבושים ששייכים למגדר מסויים.

לכאורה, לפי דבריך נוכל להגיד שאולי עצם הקיום של בגדים (בעצם זה שקוראים להם בגדים),

שייך רק למגדר מסויים?

ח – מכנסיים לנשים | פניני הלכה

@פינגו0

אבל שמעתי מכמה רבנים

בין השאר גם בשם ר' משה פיינשטיין

שחצאית שרואים בה מהברך צפונה(גם אם רק בחלק מהזמן)

ומכנסיים לא צמודות כמו דגמח, היה עדיף להתיר מכנסיים.

רק שכמו שהתירו את החצאיות ה3/4 וזה הגיע לאן שהגיע, עדיף לא להתיר ולהשאיר את המכנסיים כמחוץ לתחום.

לגבי מה שהוא טען ש3/4 זה בעייתי הוא צודק,

אבל בפועל למעשה סמכו הרבנים על המשנ"ב להתיר...

מעניין שאצלך רק בחצאיות יש אורכים שונים ומכנסיים תמיד באות באורך המלא ביותר. זהו, שלא. 

ההבנה שלך מאוד מאוד מגמתית. מצד אחד רק מכנסיים שלמות ומצד שני כל חצאית שניתן להעלות על הדעת. מצטער, זה לא מקצועי...ומחילה על הישירות.

הזכרנו במפורש חצאיות 3/4

וכשדיברתי על מכנסיים הקפדתי לשלול קצרים וצמודים ברגע שהוזכרו.

או בגלל התמודדות בנושא הזה?

למקרה ומאידיאל- אז לא, במצוות לא עושים איפה ואיפה, יכול להבין שקשה פה ושם, וההתמודדות, אבל לייתר מצוות? פחות..דתי לפי דעתי משו
היום זה חצאית שלא זורמת לה בעין, מחר יכול להיות משו אחר..הרי מצוות- לפי ראות עיננו לא? ברגע שמדעתה פרשה ממצווה אחת(וזו אחת משמעותית ומספיק בה), אין גבול או נוסחה האם תיהיה או מה תיהיה הויתור הבא, אז מאיפה הבטחון ברמת הדתיות של בת/ן הזוג? אם כבר עכשיו היא עושה כראות עיניה..
וזה בלי להסתכל לטווח הרחוק..שמן הסתם רוצה להקים בית שצניעות זו אחת המטרות- ואיך תתחנך ילדה שרואה את אמאשלה נוהגת שונה מכל מה שלמדה התחנכה? 

ולמקרה ובגלל התמודדות בנושא- כאן יש יותר מרחב פעולה..שהרי אין צדיק אשר לא יחטא, וכל אחד והנק' פתיחה שהוא מוכן להתחיל לעבוד/לקבל אותה.. אני במקרה זה עדיין לא הייתי יוצא, והייתי מחפש נק' פתיחה -כנראה בסרגל שלי- יותר גבוהה, אעפ שהיא בחורה מעולה..(והכרתי כמה) פשוט בגלל שלכל אחד יש רשימת דברים קריטיים/מהותיים שהם must בקשר..וכשאינם, גם אם עטופים בנייר צלופן, לא אקח

ברכה והצלחה

 

ולשאלתך,

לא אצא עם בחורה שהולכת בפרהסיה עם מכנסיים,

ולא אכפת לי אם היא קוראת לעצמה דתייה או לא..

מקרה חריג מבחינתי שבו אשקול אולי כן לצאת,

זה במקרה שהבחורה נמצאת בתהליך משמעותי של חזרה בתשובה,

ושהשאיפה העתידית שלה זה להקפיד במצוות, שאחת מהם היא:

"לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה, וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה!".

כל השאר, היא מספיק בוגרת בשביל להחליט עבור עצמה איך היא רוצה לחיות.

סליחה מכבוד תורתכם על המחשבה הליברלית.

אכן, הייתי יוצא עם מישהי "כזו".

וכמובן שזכותם של אחרים שלא לעשות כן.

אני יוצא מנקודת הנחה שהבחורה בוגרת ואחראית להחליט בעצמה על חייה, והחלטות מעבר לשלושה הנושאים שכתבתי הן לא נושא להתעכב עליו לדעתי.

ובפעם האחרונה שבדקתי, אני חלק מהקבוצה המגזרית והמגדרית הזו.

לא רק שהבאתי את דעתי לדפוס, אלא גם נימקתי מדוע אני חושב כך.

גניבה, גזילה, לגור בא"י, כיבוד אב ואם, וכל שאר המצוות?

הקב"ה סתם כתב אותם?

אין ספק ששמירה על מצוות היא דבר חשוב מאין כמותו.

אלא שאם יש מוכנות לשמירת שלושת הנושאים שכתבתי אז העיקר שהלבבות יהיו כשרים ולא אמדוד לה עם ס"מ את אורך השרוול או את אורך החצאית.

ובכלל, לדעתי, על צניעות צריך לדבר בצניעות.

שהבחורה לא עובדת עבודה זרה, ואם כן אשרינו שחזרנו לדור שבו יצר ע"ז קיים וד"ל.

ובאשר לכל השאר, אין לי מצוותומטר, אז קשה לי להגיד.

אמנם אין יצר ע"ז כפשוטו,

אבל רובנו המוחלט עובדי ע"ז ברמה כזאת או אחרת..

ובנוסף, אם אין לך מצוותמטר על המצוות שציינתי,

אז גם על כשרות, שבת וטהרה אין לך מצוותמטר.

מצוות זה מצוות, אין יותר מדי מה לשחק עם זה..

מצווה עליי שלא לקבל לשון הרע על ישראל, עובדי עבודה זרה?!

כשרות? אני מכיר כשר או לא כשר, בוליאני, 0 או 1, חיובי או שלילי. אין באמצע.

טהרה? כנ"ל

שבת? נושא מורכב, אבל כנראה שגם.

שלע"ז, גילוי עריות, שפיכות דמים וכו', זה לא בוליאני ואין לזה תשובה בינארית בעיניך.

ודווקא להלכות רחבות כמו כשרות, זה כן בוליאני..

אני מבין שאת ספר שמות, שופטים ומלכים ונביאים אחרונים

אתה לא מאמין להם..

וגם לרמב"ם אתה לא מאמין וגם..

אני לא מצליח להבין למה התכוונת.

תוכל להסביר שוב לגופו של עניין?

מה הבנת שזו דעתי, מה דעתך, ובאילו נקודות אתה חולק עלי.

בבקשה אל תסיק מסקנות בנוגע לדברים שלא נאמרו כאן במפורש, זה סתם מסיט את הדיון לכיוונים לא ענייניים.

מישהו שמחליט באופן מודע שהוא לא מעוניין לקיים מצווה מסויימת,

מבחינתי מדובר בפגם עמוק מאד באמונה.

הציפייה הבסיסית שלי מיהודי דתי (ובעיקר מאישתי לעתיד) היא,

אמונה בכך שהתורה שלנו בכתב ובע"פ יחדיו היא 100% אמת!

מי שאומר ש-%..99.999999999 אמת, ו-001%.....0.00 לא רלוונטי,

זו כבר בעיה עמוקה מאד מבחינתי..

רק כדי להבהיר, אין לי בעיה עם מישהו/י שמנסה, רוצה ומשתדל/ת לקיים את כל התורה, אבל נופל/ת..

הבעיה שלי היא עם אלה שלא מנסים, רוצים ומשתדלים.

גם נתונים מדעיים שאומצו על ידי חז"ל מהידע שהיה באותה התקופה והתבררו בימינו כשגויים?

גם הם תורה שבעל פה שהיא 100 אחוז אמיתית? על זה אמר החכם באדם "פתי יאמין וגו'"

האזן, התורה ניתנה בתקופה שהיתה נבואה על בסיס מסורת שהיתה קיימת באומה, עם הפסקת הנבואה באה לכתב התורה שבעל פה ועם היציאה לגלות התחילה להתפתח המסורת ההלכתית, המסורת ההלכתית לא היתה קיימת באומה כשהייתה נבואה.

*אני משתדל לשמור על מסורת אבותיי בכל רגע ורגע. חלק מהמסורת הזו גם כתובה בפיזור נכבד בספרי ההלכה השונים.

עצמה איך היא רוצה לחיות?

מלבד שזה לא צנוע - זה בולט מאד, תמידי, ו"צועק" מסר מסויים.

וגם אם אינה מתכוונת לכך כלל, לבחור שהנושא הדתי חשוב לו - זה יכול מאד "לדקור בעיניים" ולהפריע.

א- יש הרבה איסורים מדרבנן שהסיבות להם נראות לכאורה תמוהות..

ב- יכול להיות, בכ"מ גם הלכות צניעות הן מדאורייתא.

ג- "מנהג ישראל - דין הוא!" - אז זה רצון ה'!

    כך שזה די פורך את מה שהתכוונת לכתוב..

ב. לא רק

ג. כל הדברים שאמרת אפסול גם מטעם יראת שמיים.

    נכון שבשונה מחצאית, לדברים האלו יש סיבות נוספות מעבר לייראת שמיים..

סמארטפון זה עניין של שימוש נכון כמו כל כלי אחר (מחשב לדוגמא).

חס וחלילה להגיד ולצייר כאילו לפי המשנה ברורה הוא התיר לגלות את השוק. חלילה. "שוק באישה ערווה" זב כבר מהגמרא - ומה שנחלקו המשנה ברורה מול רוב הפוסקים זה רק בעניין מהו השוק הזה עצמו. המ"ב הוא באמת דעת יחיד שלפיו השוק זה החלק העליון של הרגל עד הברך - כלומר, שזה החלק שאסור לגלות (דהיינו, חצאית שעוברת את הברך) - ורוב ככל שאר הפוסקים סברו שהשוק המדובר הוא החלק התחתון של הרגל, דהיינו עד הקרסול - ולכן מחייבים לכסות עד הקרסול (בין אם בחצאית ארוכה ובין אם בחצאית עד אחרי הברך ומשם גרבונים).

אבל חלילה שישמע כאילו המשנה ברורה התיר לגלות את השוק. לא יעלה כדבר הזה.

ובכל אופן איסור לא ילבש בנוגע למכנסי גברים תקף גם מתחת לחצאית, לידיעתך - גם בת שהולכת עם חצאית באורך המתאים, אסור לה ללכת מתחת לזה עם מכנסיים שמוגדרים כמכנסיים גבריים אלא רק עם מכנסיים נשיות. 

ובכל אופן - שום פוסק מהנ"ל לא דיבר כלל על מכנסיים - כל הדיבור הוא על חצאית, שמטשטשת צורת הגוף. 

אמיתי אמיתי? (ובכל מקרה - זה בהחלט לא משהו שמאוד קשה לאסור בימינו - סליחה שפוסקים רבים מאוד וגדולים מאוד לא מסכימים עם דעתך. באמת סליחה ).

כי עם כל הכבוד והיקר, אני כמעט לא מכיר בנות תלמידות חכמים ויראות שמיים באמת שתחו ספרים, למדו תורה הרבה ואחרי עיון הלכתי גדול הבינו שהן צריכות ויכולות לכתחילה ללכת עם מכנסיים. זה פשוט פחות ריאלי, ותהיה כנה עם עצמך לגמרי ולא רק ליברל .

וזה לא קשור לכך שהעניין הוא באחרונים (לא מדוייק - טפח באישה ערווה זה כבר מגמרא - האחרונים רק עיגנו את ההלכה בשאלה מהו בדיוק אותו הטפח. אבל המקור, כאמור, קדמון בהרבה מהשולחן ערוך והמשנה ברורה...).

לצורת הרגל ולצניעות בוודאי שיש מקור רציני בהלכה - למעשה, זהו הטעם המרכזי לאסור מכנסיים כיום, יותר מאשר לא ילבש שנוגע רק לגבי מכנסיים שמוגדרים כמכנסי גברים.

בכל אופן, אתה ממש מטעה בכך שאתה מציג את זה כאילו ברגע שיש הסכמה חברתית שונה, אזי גם ההלכה משתנה ומותר בהכרח לחשוף דבר שבעבר לא היה חשוף - זאת טעות מרה ואני לא יודע כמה למדת שאתה אומר ככה. בוודאי שזאת שטות מוחלטת - רוב מוחלט וסופי של הפוסקים קבע חד משמעית שגם אם מנהג המקום ישתנה לחלוטין, עדיין ישנם מקומות שחייבים להסתיר. גם אם כל הבנות יחליטו ללכת עם חולצה חושפנית - זה לא הופך את אותה חולצה לדבר מותר הלכתית. זה פשוט מאוד ו99 אחוז מהפוסקים אמרו את זה. עיין בכתביו של הרב מלמד. 

את הספר בבית. 

לגבי טפח - התבלבלתי לרגע עם מימרא נוספת שקשורה - התכוונתי לשוק באישה ערווה. ובכל מקרה גם טפח באישה ערווה היא מימרא הלכתית מהתלמוד, רק שזה לא נוגע ספציפית לרגל...

המקור, דברי הרב מלמד, וזהו רק מקור אחד שפשוט קל להגיע אליו כי הוא באינטרנט:

הלכות צניעות א

זה לא הלכה? ההלכה היא קודם כל צניעות, בלי קשר ללא ילבש. חכמים הגדירו מה זה צניעות - זאת ההלכה. לא מטא ולא שמטא. וכמו שאמרת, אין לך את הכוח או הידע המספיק בשביל לדון בזה. 

שוק באישה ערווה זה ה-דבר הקריטי פה כי על סביבו הכל מגיע. (לגבי הטעם החברתי - גם הוא חזק, אבל לא אכנס לזה עכשיו). 

לא יודע למה אתה מתכוון כשאתה אומר חצאית סטנדרטית אבל אין ספק שיש היום בחנויות אינספור חצאיות "כשרות" לכאורה שאינן כשרות כלל ועיקר והן לא צנועות בכלל. על זה אין שום עוררין וכל בת יראת שמיים תדע להגיד לך את זה מתוך היכרות אישית שלה עם חברותיה ומכרותיה. ככה ש"סטנדרטית" לא תופס אצלי - ואצל ההלכה בכלל - ולא כלום, אנחנו לא עובדים לפי מה שסטנדרטי אנחנו עובדים על פי מה שהכללים מנחים אותנו (רוצה לדבר סטנדרטי? צר לי להגיד אבל 70 אחוזים לפחות מהבנות הדתיות שאני רואה ביום יום עוברות אפילו על המינימום של המשנה ברורה והחצאית שלהן מעל הברך - סו וואט? אז זה שזה הסטנדרט אומר משהו על מה שמותר? סיריוסלי?) 

אין 
כדעות המתירות" - כאמור, אין דעה אחת שמתירה לכתחילה מכנסיים במקום מעורב כיוון שכל מכנסיים, כולל נשיות ורחבות, מבליטות את הרגל יותר מחצאית ראויה - הדעות ש"מקילות" מקילות בגבולות, לא בבסיס. דעה שמתירה לכתחילה בבסיס ללכת עם מכנסיים ולא עם חצאית - גם אם היא קיימת בפוסקים היא זניחה ובטלה כמליונית שבמליונית. אה מוזמן בבקשה להראות לי כאן פסקים של עשרה רבנים גדולים שכותבים בשופי פסיקה הלכתית שמותר לכתחילה מכנסיים לבת. בבקשה, אני מחכה. עד עכשיו הצד שלי הוא זה שהביא את המקורות, ואתה בעיקר ליהגת באוויר - עכשיו אני מחכה לראות מקורות שמותר לכתחילה מכנסיים לבנות, ורוצה לראות את המקורות וכו'. כי פשוט שמעיקר הדין כמו שאני ורבים כאן אמרו - מכנסיים אסורות.

יאללה, אני מחכה. וכמו שאמרתי - רב אחד, דעת יחיד בתוך אלפי הרבנים - מצטער, זה לא מספיק - אני רוצה לראות כמה דעות שאומרות ככה. דעה שמציינת במפורש שיש מספר רבנים מכובד שתומך בעמדה ההלכתית שמותר ללכת לכתחילה עם מכנסיים לבת.

כי אני, כמה שעברתי על ההלכות (גם לבנים וגם לבנות) - ממש לא מצאתי בשופי רבנים גדולים שמתירים דבר כזה לכתחילה. 

הוא עוד לא התפנה לפתוח ניק

אני לא בטוח אם מה שקראתי בעבר מדבריו בנושא זה מה שהפנית אותי או אחרים כאן אל המקור כאן בשרשור, אבל בכל מקרה, ממה שאני קראתי בדברי הרב עובדיה הוא לכתולין אוסר בשצף קצף מכנסיים לנשים. מה שבאו כאילו להטעות מדבריו לגבי מכנסיים לעומת חצאית קצרה זה על גבול הביזיון תלמידי חכמים - הרב עובדיה כותב בדחילו ורחימו שבמקרה של תלמידות תיכון דתי שהמנהל הפציר בהם רבות רבות ללכת עם חצאיות באורך הראוי והמתאים, והן לא מקשיבות לו ומגיעות רק עם חצאיות קצרות ופרוצות - שבמקרה כזה, של דיעבד שבדיעבד, שהוא יכול להורות להן ללכת עם מכנסיים ארוכות יותר שהן פרוצות פחות מאותן חצאיות, וגם זה שלא יגרום להזניח את הרצון והשאיפה לגרום להן ללכת בסוף עם חצאיות צנועות. ככה שהרב עובדיה לחלוטין לא מתיר מכנסיים, וחלילה אף מלהגיד את זה. 

אגב - גם בן וגם בת שסוברים שטעמים שרבנים כותבים "אינם רלוונטיים עוד" או "לא חזקים מספיק" - לנסות לעשות דין לעצמם ולקבוע לעצמם הלכה זאת יוהרה ושחצנות. הם צריכים להסתמך על רב פוסק בעל שיעור קומה שבעצמו לא נסמך אך ורק על דעתו שלו, ועדיף שלא יהיה דעת יחיד מוחלטת בין כל הפוסקים. אבל לפסוק על דעת עצמם ולתרץ את זה ב"למדתי והטעמים כבר לא רלוונטיים ולכן אף שלא מצאתי באמת מתירים / מתירים בעלי שיעור קומה - בכל זאת התרתי לעצמי" - מצטער, זה לא בדיוק יראת שמיים, זה יראת עצמי. 

"מאד קשה לאסור"..

ההיפך - כמעט אין מי שמתיר. בוודאי לא לכתחילה.

וכמה הערות לדבריך ולנושא:

יש כאן שתי שאלות, האחת - האם יש בכך משום איסור "לא יהיה כלי גבר על אשה". והשניה, האם יש בכך דרך חוסר צניעות או פריצות.

לגבי השאלה הראשונה, מהמעט שראיתי, יש מחלוקת בין הפוסקים. יש האומרים שיש בכך איסור גמור גם מסיבה זו, ולא יעזור מה שיש כאלו שהולכות כך. בין אם בגלל שזה התחיל מאיסור, ומה איכפת לנו אם רבים נמשכו אחרי זה, ובין אם מהסיבה שעצם הבגד הזה הוא של גברים, ולכן לא משנה אפילו תהיינה לנשים מכנסיים מסוג מיוחד (להלן ציטוטים גם מכאלה הסוברים כך).

נכון שהרב עובדיה יוסף, מקל מבחינה זו, אם מנהג הנשים ללכת כך. ובפרט כשמדובר במכנסיים שונות ממכנסי גברים באופן ניכר. לא נכון שהוא בסוף אוסר "מסיבות חברתיות".

הנושא של "לא ילבש" לגישה זו, תלוי במנהג המקום (גם זה לא "חברתי", אלא המנהג גורם להבחנה אם יש איסור). אבל הנושא של "בגדי שחץ ופריצות", אינו "סיבה חברתית", שהרי הוא סובר כך גם כשבגלל שנשים הולכות כך, אין איסור "לא ילבש" לדעתו. 

מה היה קורה תיאורטית אם רובן-כולן היו הולכות כך, ולא במכנסיים צרות, שלכו"ע יש בהן חוסר צניעות מובהק. לפי דבריו המפורשים, נראה שיתכן שזה לא היה משנה, כי עצם הצורה הזו אינה צנועה. ובפרט שידוע שלא כך היה הנוהג המקובל מקדמת דנא. אבל יש מקום לכאורה לעיין.

דבר נוסף, דומני שאם מצטטים מהאחרונים, ראוי לצטט קודם מדברי הפוסקים הגדולים המפורסמים. עם כל הכבוד והחיבה לרב יובל שרלו, בוודאי שאינו מעלה בדעתו לעמוד בשורה אחת עם הרב עובדיה יוסף, הציץ אליעזר, שבט הלוי וכו'. 

כמה ציטוטים מדבריהם של חלק מהם:

ציץ אליעזר - 

ולא אמנע מלהזכיר גם מה שנזדמן לידי ספר טהרת יום טוב ח"ט ומצאתי שנדפסו שם כמה תשובות נכונות חוצבות להבות אש מגדולי זמנינו המדברות מחומר איסור לבישת מכנסים לנשים, ועל החובה לעמוד בפרץ להרעיש נגד זה בכל תוקף ועוז יעו"ש 

שו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן סב 

וכמוני היום כיושב זה למעלה משלשים שנה על כס ההוראה והדיינות יודע ועד על התוצאות המרות ממרור של הרס משפחות רבות בעטיין של פריקת עול והתערטלות מהתלבושת הצניעותית, והיא אם - כל - חטאת. והבת הישראלית שאינה שמה לב לכך לחזות זאת מראש ונותנת כתף סוררת והולכת אחרי שרירות לבה..

שם.

אחזור להוסיף ולהבהיר רק זאת, דלפענ"ד הדבר ברור ואין צריך לפנים שכל האמור והמדובר בדברי הפוסקים בזה בחילוקי דיניהם הוא עדנה לא על כגון צורת מלבושי - החרפה שעליהם יסוב נידוננו, דעל כגון אלה לא עלה אפילו על מחשבתם שמי שהוא יעלה אותם על שלחן מלכי רבנן למקום דיון וצידוד לאיזה היתר כל שהוא בהם, דהרי מעצם מהותם של בגדים אלה בולטים לעין השמש השחצנות והתועבה..

שבט הלוי ב ס"ג.

משום תיקוני דגברא,

ולפחות איסור גמור בתור "מלבוש פריצות". ו"עלינו לעמוד בפרץ בל עוז".

סיכום דברי הרב עובדיה יוסף, אחרי שמאריך להראות לקולא מהגדר של "לא יהיה כלי גבר על אשה":

שו"ת יביע אומר חלק ו - יורה דעה סימן יד 

ומכל מקום מודה אני שאין להתיר כאן לכתחלה לבישת מכנסים אלה לבנות, כי בגדי שחץ הן, ומעוררות תשומת לב מיוחדת לרואיהן יותר מאשר שמלה או חצאית רגילה, ומביאות לידי הרהורים רעים. ואין לבנות ישראל הכשרות ללכת בהן כלל. ובפרט במכנסים המהודקות 

שם.

מכל מקום אם אין הבנות שומעות לקול הורים ומורים להמנע מלבישת חצאיות קצרות ביותר, והולכות בשוק וירך מגולות, שהיא פריצות יתירה, יש לבחור הרע במיעוטו, ולהורות להן כהוראת שעה ללבוש מכנסים, ודמי למ"ש בסוטה (מח), זמרי גברי ועני נשי פריצותא, זמרי נשי ועני גברי כאש בנעורת, למאי נפקא מינה לבטולי הא מקמי הא ופירש רש"י, שאם אין שומעים לנו לבטל שניהם נקדים לבטל את זה שהוא כאש בנעורת שהיא פריצות יותר גדולה. ע"ש.

שם בסיכום. 

מסקנא דדינא, איסור גמור לבנות ישראל ללכת בחצאיות קצרות או שמלות קצרות (הנקראות מיני, למינים ולמלשינים אל תהי תקוה), ואיסור זה יש בו גם לאו מן התורה, שנא' ובחקותיהם לא תלכו. וכן אין להתיר לכתחלה לבנות ישראל ללבוש מכנסים, משום שהן בגדי שחץ ופריצות. ובנות הלובשות חצאיות קצרות או שמלות קצרות למעלה מן הברך, צריך להשתדל להשפיע עליהן בדרכי נועם ללבוש חצאיות או שמלות צנועות, באופן שמכסות את הברכים גם בעת ישיבתן. ובמקום שלא ישמעו לנו הבנות ללבוש חצאיות או שמלות המכסות את הברכים, יש להעדיף מכנסים על חצאיות ושמלות קצרות, עד שיוכלו להשפיע עליהן ללבוש בגדי צניעות ככל בנות ישראל הכשרות והנלע"ד כתבתי. בכבוד רב עובדיה יוסף ס"ט  

[לדעת הציץ אליעזר הנ"ל, דווקא מכנסיים חמור יותר מאשר לבוש אשה שאינו בדיוק באורך הראוי]

 ולכן, לכאורה: אם בת הולכת כך, ואינה שומעת ללכת כראוי, אבל יש לה רצון טוב בכללי ויראת שמיים על אף ש"נתקעה" בענין הזה, והיא בחברה שיש לה, לצערנו, ממי "ללמוד" את זה, אז מסתבר שאין ענין לעשות ממנה "רשעה", ועדיף שתדע שיש דעות מקילות מצד ה"לא ילבש", ותשתדל ללכת באופן היותר-צנוע גם בתוך זה.

אבל לכתחילה, בוודאי שאי אפשר לצאת כנגד כל הפוסקים המובהקים - כולל הרב עובדיה הנ"ל - ולהגיד שזה "בסדר"..

יש הרוצים לומר שכאן זה מעבר ל"לא ילבש" שתלוי במנהג מקום, כי יש לו גדר עצמי של "כלי גבר" (כלומר, גם בהנחה שבסתם תלוי בנהוג).

החילוק בין לומר "פסיקה על רקע חברתי", לבין לומר שדבר כזה לחלק מהפוסקים תלוי במנהג הרווח - הוא ב"צליל" שנשמע. אם אומרים "על רקע חברתי", נשמע כאילו זה משהו "פסיכולוגי" כזה. אבל האמת היא שזה ממש משנה, גם לשיטה זו, את החלות של הדין דאורייתא.  יתכן שלכך התכוונת, ראיתי לנכון להדגיש בגלל מה שעלול להיות מובן לקורא מן השורה.

לגבי דברי הציץ אליעזר, וכן המנחת יצחק, וכן השבט הלוי - מה שאני הבאתי זה ציטוט קצר. התשובות מנומקות היטב. הציץ אליעזר מאריך מאד במקורות, ומסקנתו גם לגבי "לא ילבש", אינה כשל הרב עובדיה. דומני שכך כך האחרים הנ"ל.

בנוסף, אינם מסכימים שבנושא זה הבעיה היא מצד "מנהג המדינה" או המוסכמה, אלא סבורים שהדבר עצמו הוא בגדר דבר חמור, בנוסף לנימוק ממה התחיל "מנהג" כזה (אני ציטטתי מדבריהם "בעדינות", בגלל כבודן של מי שכן הולכות כך, וכוונתן אינה לעשות רע. והרי יש להן את דברי הרב עובדיה להישען מבחינת לא ילבש, וגם יכולות בגלל זה לשים לב יותר ללכת בצורה "צנועה" יותר גם במסגרת כזו. וההנחה שלי היא, שמי שאינה הולכת כך, דיים הדברים שהובאו כדי להבין שהדרך הראשית והישרה אינה כך).

[לגבי ה"השוואה בין הפוסקים" זה לא ענין של השוואה. הרי יש עוד רבים שכותבים או מורים הלכות. היום יש לפעמים המתפרסמים ציבור בגלל מציאויות סביבתיות מסויימות. לא בגלל שהם דווקא גדולי המורים ולכן נודעו ברבים, אלא רבנים הגונים וישרים, שפעולתם או ייחודם הביאו לפרסומם, לאו דווקא ביוזמתם. אין בכך רע, אבל כאשר זה הופך להיות כאילו "שורה אחת" עם גדולי עולם, זו טעות שיש לה מחיר בכל הבנת עולם הפסיקה. וכנ"ל, בטוחני גם בהם עצמם שאין דעתם נוחה מזה]

יישר כח.

גם החולקים, הביאו סברות חזקות (כמובן, אינם צריכים ל"הסכמתי"..). הציץ אליעזר האריך בכך הרבה מאד. 

לגבי ה"טרמינולוגיה של זמננו" - אתה צודק שצריך להסביר במונחים מובנים לקורא. אבל דווקא בגלל זה הערתי, שכאשר אומרים "מוסכמה חברתית", אז הקורא הממוצע סבור שזה לא באמת איסור, אלא "מוסכמה" כזו... וכמובן, לא כך - אלא שיש בהלכות צניעות וכד', חלק מסויים מהדברים, שהגדרת איסורו תלוי ב"נהוג". למשל, בגדים שנחשבים לבגד של איש או של אשה (בלי להיכנס כעת לנושא הנידון הספיציפי של מכנסיים, או כלי נשק וכד', שהיו שרצו לחלק בינם לסתם לבוש), תלוי במה שלובשים שם. אבל כשאסור בגלל זה, זה כבר לא יהיה בגלל "מוסכמה חברתית" במובנה המקובל, אלא איסור תורה...  כיווננו, דומני, לאותו ענין.

לגבי מה שכתבת על נימוקים שהם כאילו "מטא-הלכתיים", אכן בנידון זה, אני סבור שממש ההיפך (אם כי כשאנשים שאינם תלמידי חכמים אומרים סברות מעין אלו בכל מיני נושאים, באמת לא פעם זה לא שייך)... למה? כי ברור שהתורה - שבכתב ושבע"פ - אסרה דברים מסויימים בגלל צניעות, בגלל "לפני עיוור", וכו' וכו'. כעת, כאשר באים גדולי החכמים, ו"מחילים" דבר כזה על מציאות מסויימת, זה בדיוק כחה של תושבע"פ. ה"חוש" הזה שלהם, כשבא באמיתיות ובהירות ובצורה מוסכמת על כולם, מראה את משמעות הדברים. ודווקא בגלל זה, יותר קשה לפעמים "לחלוק" בדברים כאלה מאשר בסברות פשוטות. 

[אני יודע שנתתי לך כר נוח להשיב על הדברים הללו... אבל אני חושב שצריך להתבונן בהם]

ואגב, לגבי מה שהזכיר הרב מלמד ועוד, דומני שדווקא יש מקור לכיוון של דבריהם בהסברו של רש"י על דברי הגמרא בתחילת מסכת פסחים לגבי "לשון נקיה" בענין "שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב", עיי"ש; ואולי ק"ו למציאות כזו ממש.

לגבי הרב שרלו - כנראה דברי לא הובנו. לא התייחסתי כלל ל"פסיקתו ההלכתית". רק אמרתי שאם מביאים בנידון כזה מהאחרונים, אז קודם צריך מהשורה הראשונה - כהרב עובדיה, הציץ אליעזר, שבט-הלוי ועוד. ושאני מניח שגם הרב שרלו היה מרגיש לא בנוח אם היו מונים אותו באותה שורה, על אף שבגלל כל מיני דברים שפרסם, אמר, כתב וכו', אכן שמו די נודע.. אבל חלילה לא באתי למעט בכבודו. ח"ו.

 אבל מי שמחפשת כאן, כנראה שחשוב לה גם מה כאלו אומרים.

ובשביל הרבה בחורים טובים וכשרים, זו ממש סיבה מבחינתם. ואפשר לחלוטין להבין.

כמובן, לא בגלל זה בלבד מחליטים להתחתן, יש עוד דברים חשובים מאד; אבל זו סיבה שתגרום לרבים וטובים לשלול, כמו שרואים כאן. והיא באמת שאלה כאן. יש מקומות ששם גם בגלל דברים יותר גרועים לא יחליטו. כל אחד שואל בחברה שממנה הוא מעונין.

ובניגוד למה שכתב מישהו כאן, מי שמעיין בדברי הפוסקים (ולא רק בספר אחד, חשוב ככל שיהיה, שמצוטט כל פעם בהקשרים אלו), רואה שאין כמעט מי שיתיר דבר כזה, וגם מי שדיבר על כך מגדולי הפוסקים, זה על מכנסיים רחבות של נשים, בהשוואה ללבוש אחר שאינו צנוע עוד יותר.

יפה כתבה "גמדית לאגדה" שיש בעייתיות בסוג של לימוד שמחפש "למדנות" בגבול שרוב הפוסקים המובהקים אינם שם.

[כדאי אולי לעיין, ראיתי בדיוק השבת, בספר "אמרי שפר" שיש בו שיחות מר' אברום שפירא. בסופו מובאים דברים שאמר על המאפיינים המיוחדים לכל מיני אחרונים, כל אחד כענייניו. כשמסתכלים בזה, מקבלים ענוה גדולה, כלפי גדולי עולם, כלפי מי שלמד את כולם.. ומבינים שפסיקת הלכה, בוודאי כנגד מה שנהגו בעם ישראל ממש מעולם (ולא שלא הכירו מכנסיים, שהרי התימניות היו הולכות עם כאלה מתחת לשמלה) זה ענין של גדולים ממש, ולא איזה "שעשוע קל" של קולות, שלא היו מעזים לעשות בשום מדע רציני אחר שלומדים]

אני חושבת שבחור תורני מאד ושהתורה היא מרכז חייו והוא חיי בלי פשרות

הוא לעולם לא יסכים לצאת עם בחורה עם מכנסיים או כל דבר אחר

שנוגד את ההלכה ..

כמו שאני בחיים לא אצא עם בחור שאין לו כיפה וציצית..

ועיינתי בחפיף בשירשור ולא קראתי לעומק אבל בכמה תגובות ראיתי שכותבים

שיש רבנים שמתירים מכנסיים..בכל דבר אם תחפשי תמצאי התרים

שלדעתי זה ממש לא דרך התורה,

אנחנו בתור נשים הא' ב' שלנו וחלק משמעותי וגדול מחיינו זה הצניעות

שלנו בעולם הזה..

תקראו את הסיפור על סוליקה שמתה על קידוש ה' וברגעים האחרונים והקשים בחייה

לא הסכימה שיראו לה את הרגליים ודאגה רק לזה שתמות צנועה..

אז אני ממש לא אוהבת את כל ה"התרים" למינהם ואת הוויכוחים אם מותר או לא

זה כבר לא העניין,אלא מה באמת חשוב לך ..זה מראה על רמה תורנית
אם לך פחות חשוב נושא הצניעות
בהתאם לכך הבחור שתחפשי לפי דעתי יהיה יותר זורם ופתוח מבחינה תורנית כי גם לו לא יהיה חשוב איך את לובשת.ואם תרצי בחור יותר חזק מבחינה תורנית לדעתי תקחי בחשבון שלא יסכים שתלכי עם מכנסיים..

חס ושלום לא באה לפגוע אבל לדעתי ככה זה הולך..

מה המשמעות של הכינוי הזה פצלש מפצלש מפצלשונית  פצלשית.. מה זה?. 

דבר שהיה קיים הרבה לפני האינטרנט והשרשורים. הכוונה כמובן, לאדם שבוחר לפתוח שם חדש/משתמש חדש (ובמציאות - דמות בדויה - יש מחלה אמיתית כזאת, גם סתם במשחק וכו'...) ששונה מהקודם שלו, בשביל אנונימיות. 

כי לפעמים זה לא יוצא כל כך נוח לעין וכו'... אז לוקחים את האות שתיצור "מילה" בראשי תיבות נאה ונחמדה... פצל"ש נחמד יותר כנראה מפצא"ש.

אני מבין שמדובר על מכנסיים רחבות.. )

זה גם מגעיל!  

ובכל זאת - עם כל הדיונים שנפתחו כאן. קיבלתי חלק מהתשובות שרציתי.

ורק משהו קטן ששמתי לב אליו, מי שתמך כאן במכנסיים באופן מוחלט ומי שהתנגד אליהם, החליט מהר מאוד על דרך הלבוש שלי ועל אורח החיים שלי. שאלה קטנה לא משקפת כלום. משום מה אלו שהיו מאוזנים בדעות..הגיבו בצורה לא שופטת ויותר מכבדת ומבינה..אבל תודה לכולם על התגובות. אפשר לנעול

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.