כשמתקרבים לחג הפסח, ריח האביב נישא באוויר.
חג הפסח הוא חג החירות, המושג חירות וזוגיות הם מושגים שבעולם המודרני לא תמיד "הולכים יחד".
ישנה ציפייה שברגע שזוג הופך לזוג הוא יכול להגיע עד לב השמים. אך בעולם מאוד אינדיבידואלי שכל פרט רוצה לשמר את הייחודיות שלו לכאורה ציפייה זו היא משאלת לב בלבד.
המשורר גורג' מוסטקי היטיב לבטא קושי זה בשירו "את חירותי" שתורגם על ידי יורם טהר לב.
בבית האחרון של השיר
"בגדתי בך חירותי הטובה,
אל הכלא פסעתי בצער,
אל הכלא החם אשר שמו אהבה ,
נאספתי כמו נער,
וסוהרת יפה בתנועה רחבה,
נעלה את השער"
המשורר רואה בזוגיות מושג של כלא, ההפך מחירות. היהדות רואה בזוגיות את הדבר ההפוך - עד שלא גילה האדם את הזוגיות שלו הוא חצי בן אדם ורק לאחר שהוא בנה את הקשר הזוגי הוא השלים את עצמו.
אני רוצה לטעון שהמושג שלם וחירות מקבילים ושהאדם גם יוצא לחירות.
אני מבקש במאמר זה לא רק להסביר את הנחת היסוד הזו אלא לברר מהי הדרך שבעזרתה אפשר לקנות חירות.
אתחיל מסיפור מחדר הטיפולים באחד ממפגשי הייעוץ הזוגי.
הגיע אלי זוג הנשוי שלש שנים, כאשר אחד מבני הזוג עובר תהליך מסוים, בן הזוג ראה בתהליך הזה הפרה כביכול של מה שהיה מקובל עליהם עד כה.
במצב הזה כל אחד הרגיש שהמערכת הזוגית מעיקה, יותר מאשר מאפשרת תחושת חירות.
ראשית, התהליך שהזוג עבר היה בשינוי העמדה ביחס למושג הזוגיות. לצאת לתובנה אחרת מאשר נמצא בשיר של גורג' מוסטקי.
בכל אחד מאתנו ישנן מגוון רחב של תכונות, כאשר את חלקן אנו מכירים וחלקם נחשפים במהלך ההתנסויות שכל אחד עובר.
אך ישנו גם חלק מהתכונות שנשאר גנוז באישיות שלנו עד שבא הרגע ואנחנו נפגשים בבן הזוג שלנו.
בן הזוג לעולם יהיה שונה מאתנו ואף יהיה ההפך מאתנו בדברים מסוימים.
הניגוד הזה יוצר מצב בו כל אחד נאלץ לחשוף תכונות הנמצאות בו בכדי להכיל את בן זוגו.
תהליך זה מוליד בכל אחד מבני הזוג את מלוא כוחותיו ותכונותיו, גם את אלו שהוא אינו הכיר כלל.
החירות היא היכולת לחשוף את מלוא האישיות. תהליך זה מתאפשר כאשר השוני לא מהווה איום על בן הזוג, אלא הזדמנות.
הזדמנות להכיר לא רק את הזולת אלא את הצדדים השונים בעצמנו.
תהליך ההכרה היותר מעמיקה הן של הזולת והן של האדם עצמו, נדמה לתנועת אדם המנגן באקורדיון.
אדם המנגן באקורדיון נמצא כל הזמן בתנועה פנימה והחוצה. זוהי תנועת הנפש של אדם בן חורין, של זוגיות שהיא בעלת חירות.
יכול השואל לתהות: אם כל הזמן הזוגיות בתנועה, איפה נקודת היציבות של המערכת הזוגית?! מנין הביטחון בזוגיות כשכל הזמן יש שינוי?
השאלות הללו הן שאלות מהותיות.
נקודת המוצא עוסקת במכנה משותף, בכדי לתת למערכת הזוגית יציבות נדרשת בניה של מכנה משותף ערכי.
המכנה המשותף הוא תמונת החזון שכל זוג צייר לעצמו. כך יראו החיים הזוגיים לא רק במישור הפרקטי אלא במישור הערכי .
מהם הערכים שאנחנו כזוג רוצים שיהיו בבית שנבנה, ואיך הם יראו, איך יבואו לידי ביטוי?
המערכת הערכית הזו אינה סטטית, היא וודאי יכולה וצריכה ל"התעדכן", אך יש בה משהו בכל זאת קבוע בהיותה ערכית.
ככל שהמכנה המשותף יציב וחזק, הוא יהווה נקודת בסיס לזוגיות מתפתחת - נקודה של ביטחון.
הרמב"ם פוסק בהלכות אישות פרק יג' שיסוד הזוגיות הבריאה הוא זוגיות שיש בה כבוד, הן הבעל המכבד את אשתו והן להיפך.
מהי משמעות "כבוד"?
כבוד הוא אינו תנועת נפש של נימוס בלבד, אלא כבוד הוא היכולת לפנות מקום לזולת אך ממבט של שווה אל שווה. אף אחד מבני הזוג אינו שווה יותר מזולתו.
הכבוד מנטרל תופעה נוספת המזיקה מאוד למערכת הזוגית - רכושנות.
המושג בעל ואישה יכול בטעות להיתפס כרכושנות של בני הזוג האחד כלפי השני. אך לא, אלה מושגים המבטאים אחריות האחד כלפי השני ממקום של שווה בין שווים.
האחריות הזו הנובעת מהכבוד המקנה למערכת הזוגית יציבות ובטחון.
ישנו רכיב נוסף המאפשר את התנועה החרותית, "גמישות".
זוגיות החסרה את רכיב הגמישות, כלומר את היכולת להכיל שינויים, היא זוגיות חלשה. דבר זה נכון לא רק ביחס לזוגיות אלא ביחס לכל אדם. הגמישות היא אחד ההבדלים בין ילדים למבוגרים. המבוגר יכול להכיל מציאות משתנה ביתר קלות מאשר ילד.
למבוגר יש את ניסיון החיים שלימד אותו שלא כל מציאות משתנה היא סוף העולם.
כך גם ביחס לזוגיות, הזוגיות כעץ מתפתח, חייבת להיות גמישה לסבול במובן החיובי מציאות משתנה.
כדוגמת בן זוג שמפאת שחלה חלילה, לא מתפקד כפי שהיה רגיל ובכל זאת הזוגיות ממשיכה להתפתח.
הגמישות הזו מספקת למערכת הזוגית יציבות וחוזק.
כמו כן הגמישות מאפשרת לכל אחד מבני הזוג לא להתקבע במה שהיה נכון ולפגוש צדדים חדשים בו ובזולתו.
הרכיב האחרון שמאפשר את התנועה של האקורדיון מבפנים החוצה, המאפשר את התנועה של הגילוי המתמיד, הנותן חירות הוא הסקרנות.
כאשר כל אחד מבני הזוג יהיה מלאי סקרנות ויבדקו מה מתחדש בתוך עצמם, מה מתחדש בערכת הזוגית המאפשרת התמודדות טובה יותר עם המציאות, כך כבני זוג אנו נהיה יותר בני חורין ממקום זוגי.
לסיכום חודש החירות וחג הפסח אינם רק חגים לאומיים או במישור הפרטי מפגש עם רעיון יציאת מצרים.
אלא מפגש זוגי עם המושג חירות.
אמנם יש הרואים סתירה בין המושגים חירות וזוגיות, אך זה נובע ממבט שלדעתי שגוי ביחס לזוגיות, זוגיות אינה רק שותפות בין שני זרים, אלא זוגיות היא יצירת הוויה חדשה המולידה שני אישיויות חדשות ומתחדשות תמיד.
כאשר יש בזוגיות מחד כבוד הדדי עמוק ומאידך הכרה בהזדמנות שהשוני בין בני הזוג מקנה לצמיחה, אז ישנו סיכוי ליציאה ממסגר הפרטיות לעולם של חירות זוגית.
חג שמח
