ספירת העומר..שנזכה לשמוח

אני משתדלת לא לשמוע שירים בספירת העומר וזה בעקבות תהליך או משהו שקיבלתי על עצמי להשתדל להתחזק בו בלי נדר כשבעבר הייתי כן שומעת..

בחזרה לעניין, שאר המשפחה שלי לא מקפידה ולעיתים הם שמים מוזיקה בקולי קולות בבית, או אחי ששומע שירים בבוקסה וגם כשאני מעירה לו ומבקשת שינמיך או אומרת לו שאסור לשמוע, הוא לא מוכן להקשיב ועדיין משמיע את השירים (גם שירים משמחים) בקולי קולות ולא מתייחס..

השאלה שלי היא מה עליי לעשות? יש שירים שאני אוהבת ולפעמים הוא שם אותם, אז לפעמים זה גורם לשיר וסוג של "הנאה" בשמיעת מוזיקה שמחה.. איך עליי להתייחס לכך?

 

 

נ.ב- שאלה נוספת שלא קשורה, האם בערב שבת כששרים "שלום עליכם", מותר לי לשיר יחד עם אבא גם כאשר גיסי נמצא או שאסור? שאלה שעולה לי כל פעם כשהם מגיעים שבת..

..העני ממעש

הנאה בעל כרחו. לא להילחץ ולא להלחיץ.

ב. צדדים לכאן ולכאן- (למשל- עד כמה קולך נבלל.) כמדומה שדוסיות מחמירות.

לא הבנתי את תשובתך..שנזכה לשמוח
הסברNSY
אם המשפחה שלך שמה שירים בניגוד לרצונך זה בסדר כי זה בעל כורחך. את לא חייבת להקפיד במקרה כזה.
לגבי השאלה האם מותר לשיר ליד האבא או הגיס אין תשובה חד משמעית, אבל אם את שרה בקול נמוך כך שלא שומעים את הקול שלך באופן בולט אז יש יותר מקום להקל.
פניני הלכהמקור חכמה

לדעת רבים, אין הבדל בין שמיעת נגנים חיים לשמיעת נגינה דרך רדיו או מכשיר אלקטרוני אחר, וכשם שאסור לשמוע ניגונים של כלי זמר בימי ספירת העומר עד ל"ג בעומר ובשלושת השבועות, כך אסור לשומעם על ידי מכשירים אלקטרוניים. אבל לשמוע שירים דרך מכשירים אלקטרוניים בלא ליווי תזמורתי – מותר (אג"מ יו"ד ב, קלז; יחו"ד ו, לד). ויש אוסרים אפילו שמיעת שירים בלא ליווי תזמורתי דרך מכשירים אלקטרוניים, כי המכשיר נחשב כמו כלי זמר (ציץ אליעזר טו, לג, שבט הלוי ח, קכז).

אולם יש סוברים שהמנהג לאסור שמיעת כלי זמר בימים אלו אינו חל על שמיעת כלי זמר דרך רדיו או שאר מכשירים אלקטרוניים ביתיים, מפני שאין בשמיעתם חגיגיות כפי שיש בשמיעת נגנים חיים. ועוד שכיום הכל רגילים לשמוע ניגונים דרך רדיו וכיוצא בו, והשגרה שבזה ביטלה את החגיגיות והשמחה שבשמיעתם, והרי זה כשירה בפה שאינה אסורה בספירת העומר. ועוד שיש לחלק בין ניגונים של שמחה לניגונים רגילים, שרק ניגונים של שמחה יש מקום לאסור בימים אלו גם ממכשירים ביתיים, אבל ניגונים רגילים וקל וחומר ניגונים עצובים אין לאסור בימי האבלות שבספירת העומר. והרוצה להקל רשאי לסמוך על דעה זו ולשמוע שירים רגילים ועצובים ממכשיר חשמלי ביתי, אבל לא ישמעם בקול רם, מפני שעוצמת הקול שממלאת את חלל החדר יוצרת חגיגיות מסוימת.

 

אין שום איסור בשמיעת מוסיקה בספירת העומרשפיפול

הנושא הוכח למעלה.

אבל אומרים שאסור.. עד ל״ג בעומר..שנזכה לשמוח
אז איך אתה אומר שמותר?
@שפיפול
מי שאומר טועה ומטעהשפיפול
יש דיון שלם למעלה שבו הופרכו בהצלחה הטענות על האיסור.
זה נאמר גבי רקודים ומחולות, תספורת ונישואין כמפורש בפוסקיםעף על עצמו

אך גבי שירים ישנה מחלוקת באחרונים יש המתירים (בראשם האגרות משה כשמדובר מתוך מכשיר אלקטרוני והחרו אחריו מרן הרב יעקב אריאל הרב אליעזר מלמד ועוד והוסיפו שה"מ שלא מדובר בשירים המיועדים להרקדה) ויש האסורים (בראשם המנחת יצחק שלמד ק"ו מדין רקודים ומחולות שנכתב במג"א)

יש פוסקים שאומרים לא לשמוע -מרדכי
בס"ד

אם משהו, או במקרה הזה פותחת השרשור, קיבלה על עצמה ללכת לפי הפסוקים האוסרים, אז זאת זכותה המלאה ואני בטוח שתבואצעליה הברכה בזכות זה.

להתחיל להגיד שאין בזה שום איסור הלכתי זה כבר לא מדוייק.
אז ככה-ברגוע

לגבי ספירת העומר אני לא חושב שאת צריכה לצאת מהבית או משהו כזה, זה בסה"כ מנהג לא לשמוע שירים.

 

לגבי לשיר ביחד בשבת, מצרף תשובה של הרב ליאור-

 

שאלה:
האם כשהחתן נמצא בשולחן שבת מותר גם לחמותו ולגיסותיו ושאר בני המשפחה המסבים לסעודה לשיר יחד שירי שבת, והאם יש הבדל אם המדובר באחיות/גיסות/בנות דודות וכו’?
יש לציין שהשירה המשפחתית בשבת מאוד מרוממת את אוירת השבת!

תשובה:
היות שלא מדובר על שירה של נשים לבד, אלא על שירה ביחד ועל שירי קודש, "מעלימים עין" ומתירים את זה. ראוי שהנשים ישתדלו שלא יובלט קולם בין הגברים, ואם אינם מודעים לכך להעיר להם.

שכוייח. אשריינו שיש לנו את הרב (דוב) ליאור?בסדר גמור
כן. אשריינו!ברגוע

זכור לי שראיתי גם רבנים אחרים שכותבים ככה

אשרינו מה טוב חלקנו שיש לנו רבי כזהעף על עצמו


תשובהמרדכי
בס"ד

דבר ראשון ממש כל הכבוד לך שקיבלת את זה על עצמך. זאת החלטה לא פשוטה בכלל וזה בהחלט ראוי להערכה.

לעניינו של דבר, אם בסביבה שלך שומעים את לא צריכה להתרחק או לעשות משהו מיוחד בגלל שהם שומעים. כמובן שלא להכנס בכוונה למקום ששומעים שם מוזיקה שאין לך מה להיות שם (כמו חדר של אח).

כמו כן, לא צריך להכנס על זה למריבה עם האחים. הימים האלו הם ימים שבהם אנחנו מכפרים על חטאם של תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה. אם נריב בגלל המוזיקה, אז יצא שכרנו בהספדנו.

ניתן לבקש מהם להתחשב. אם הם התחשבו, מה טוב. אם לא, אז להשתדל שאם זה לא נחוץ, לא להיות באזור.

הרבה הרבה הצלחה!!!
לא התכוונתי להתרחק מאנשים ששומעים, אני יודעת שאין עניין בכך(שנזכה לשמוח
יפה כתבת!בי.ג
עד כמה שידוע לי תאמרינסיכה יפה
בלב שאת לא מתכוונת להנות מזה בכוונה אלא זה בא בעל כורחך. ועם גיסך כמה שידוע לי אסור בעיקרון אבל זה שירי קודש ויש שמתירים...
אני לא יודעת מה בדיוק ההלכה אבל מה שבטוח אשרייך!!!!!צחוק
א. לגבי ספירת העומר:בי.ג
כל עניין שמיעת השירים זה בגלל חורבן בית המקדש והאיסור של שמיעת שירים הוא *כל השנה* רק שבימנו מקפידים על זה יותר רק בספירת העומר ושלושת השבועות (אני בעד להקפיד!)
ב. נראה לי תחשבי\ תשאלי את אחותך אם זה מפריע לגיס שאת שרה בשקט ואם לא תשירי בשקט. (לפי דעתי עדיף בכלל לא לשיר, מה לעשות אני מהמחמירים..)
במקור, ימי ספירת העומר הם ימי שמחה. המשך -- להלן:חכמת ישישים

במקור, ימי ספירת העומר הם ימי שמחה. ימי הקציר והבשלת התבואה, אחרי שעבדו קשה מאז הסתיו:

בחינת הזורעים בדימעה -- ברינה יקצורו. לצערנו, בצוק העתים, אחרי הכיבוש הרומאי, חורבן הבית ובסופו של דבר מרד בר כוכבא, ונפילת 24,000 תלמידים [כנראה, כדי לא להרגיז את הרומאים, לא דיברו על הכישלון בקרב אלא על "מגיפה"], קיבלו על עצמם להתאבל. אבל, כל זה בשעה שגויים שולטים בנו. עכשיו, שיש מדינת יהודים ריבונית, שהיא, לפחות, אתחלתא דגאולה, זה איננו זמן להתאבל. חוץ מזה, הצרות האחרונות גדולות בהרבה מהראשונות. מה זה 24,000 לעומת 6,000,000? נחזור על זה: עשרים וארבעה אלף לעומת שישה מיליון ! והראשונים מתו עם חרב ביד בשעה שששת המיליונים הושפלו ועונו במשך שנים עד שיש מהם שאיבדו את שפיותם לפני שסוף סוף מתו. ולזה הקדיש עם ישראל בסך הכל יום אחד [היום, כ"ז בניסן] או יומיים [אם כוללים את עשרה בטבת]. אם נרצה, נוכל לבכות כל השנה. בכל יום מימות השנה היה איזה אסון

שנפל על עם ישראל במשך התקופות מאז אובדן עצמאותנו לפני אלפיים שנה ויותר.

 

כעת, הגיעה העת לשמוח. אסור, כמובן, לשכוח שנרדפנו כל השנים. לכך מספיקים תשעה באב, י"ז בתמוז, עשרה בטבת ויום השואה.

 

בקשר לשאלתך השניה, עד כמה שידוע לי, כשקולות הנשים והגברים מעורבבים זה בזה, זה בהחלט מותר. האם גיסך התלונן? האם אביך העיר לך משהו בעניין זה?  לדעתי, את צריכה להרגיש נינוחה בביתך. האיסור מתייחס רק לשמיעת שירת נשים בזמן קריאת שמע. [אם את רוצה, אפשר להרחיב את זה לתפילה בכלל. אבל מוגזם לדרוש ממך לא לשיר יחד עם כולם לא בזמן תפילה, במיוחד בביתך.]

אני ממש לא חושבת כמוךבי.ג
יש הלכה וצריך ללכת לפיה, זה לא שטויות זה אנשים גדולים אמרו את הדברים האלו- גם שמיעת שירים בספירת העומר וגם שירת נשים (- קול באישה ערווה, לא כתוב זמן!) את בתור אדם פרטי תנהגי כרצונך אבל אל תגידי לאחרים לנהוג כך.
הלכה?שלומישלומי

מי שאוסר שמיעת מוזיקה שספירת העומר חשוד על רפורמיות.
נהגו רק באיסור חתונה ותספורת.

תזהר, אתה מדבר פה על רובם הגדול של גדולי ישראלמרדכי
חלק מהרבנים אותם כינת רפורמיםמרדכי
בס"ד

הרב דוב ליאור:
http://www.yeshiva.org.il/ask/56763

הרב אליעזר מלמד:
http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=364

וישנם עוד רבנים כמו הרב יעקב אריאל שאוסרים רק מוזיקה של ריקודים ושמחה, הרב אליהו שאומר שמותר רק בצנעה ועוד.

חבל להרבות בשנאת חינםהזקן בן המאה
אני למדתי את ההלכות, ראיתי צדדים לכאן ולכאן והחלטתי איך לנהוג לעצמי. אין לי או לך או לאף אחד אחר זכות לזלזל בצד השני ולא משנה מה הוא חושב. 70 פנים לתורה.
ממש לא !טיפה של אור
אלו מנהגי אבלות !
כל הדתיים כרגע נחשבים רפורמים?
אף פעם לא המצאנו הלכותקלוד

אנחנו לא חושבים שהלכות רלוונטיות.

למה שנמציא חדשות?

 

רק אורתודוקסים , ממציאים הלכות ומפברקים מקורות.

 

רפורמים לא עשו את זה אף פעם.

הסברא שאמרת ממש מתוקה ואני לכשעצמיעף על עצמו

מאוד מצדד בה- אך צריך גדולי תורה פוסקי הלכות שיכריעו הלכה למעשה וכל עוד לא הכריעו כך אין לשנות דינים לאור סברא זו

קודם כל יש הרבה פוסקים גדולים שמתיריםעף על עצמו
עבר עריכה על ידי עף על עצמו בתאריך כ"ט בניסן תשע"ז 10:31

לשמוע שירים בספירת העומר חוץ משירים שמיועדים להרקדה (כמו טרנס או שירים מסוימים של מוזיקה חסידית) ולכן אם את רוצה להחמיר ולא לסמוך על הפוסקים שמתירים ובינהם מרן הרב יעקב אריאל הרב אליעזר מלמד כאשר מדובר ממכשיר אלקטרוני ועוד (ראי דף הבית של אתר ישיבה ועוד) העונג כולו שלך, אבל לדרוש מאחיך שימניך זה לא נראה כלל וכלל!! 

הוא שמע שירים שמחים, של הרקדה וטרנסיםשנזכה לשמוח
כפי שאמרת..
לגבי הרב מלמד לא מדויק..ברגוע

הוא כותב שיש מחלוקת ואפשר להקל לשמוע שירים שקטים/רגילים ולא בקול רם

 

ציטוט מפניני הלכה:

 

לדעת רבים, אין הבדל בין שמיעת נגנים חיים לשמיעת נגינה דרך רדיו או מכשיר אלקטרוני אחר, וכשם שאסור לשמוע ניגונים של כלי זמר בימי ספירת העומר עד ל"ג בעומר ובשלושת השבועות, כך אסור לשומעם על ידי מכשירים אלקטרוניים. אבל לשמוע שירים דרך מכשירים אלקטרוניים בלא ליווי תזמורתי – מותר (אג"מ יו"ד ב, קלז; יחו"ד ו, לד). ויש אוסרים אפילו שמיעת שירים בלא ליווי תזמורתי דרך מכשירים אלקטרוניים, כי המכשיר נחשב כמו כלי זמר (ציץ אליעזר טו, לג, שבט הלוי ח, קכז).

אולם יש סוברים שהמנהג לאסור שמיעת כלי זמר בימים אלו אינו חל על שמיעת כלי זמר דרך רדיו או שאר מכשירים אלקטרוניים ביתיים, מפני שאין בשמיעתם חגיגיות כפי שיש בשמיעת נגנים חיים. ועוד שכיום הכל רגילים לשמוע ניגונים דרך רדיו וכיוצא בו, והשגרה שבזה ביטלה את החגיגיות והשמחה שבשמיעתם, והרי זה כשירה בפה שאינה אסורה בספירת העומר. ועוד שיש לחלק בין ניגונים של שמחה לניגונים רגילים, שרק ניגונים של שמחה יש מקום לאסור בימים אלו גם ממכשירים ביתיים, אבל ניגונים רגילים וקל וחומר ניגונים עצובים אין לאסור בימי האבלות שבספירת העומר. והרוצה להקל רשאי לסמוך על דעה זו ולשמוע שירים רגילים ועצובים ממכשיר חשמלי ביתי, אבל לא ישמעם בקול רם, מפני שעוצמת הקול שממלאת את חלל החדר יוצרת חגיגיות מסוימת.

די הסתבכתי מכל הדעות של כל אחד ..שנזכה לשמוח
יש הרבה דעותברגוע

ובהחלט יש מקום ל"חומרה" שלך לא לשמוע שירים,

אבל זה לא אשמתך אם אחיך שומע.

וזה רק מנהג, אז לדעתי עדיף גם לא לריב איתו על זה.

צודק הרב אליעזר מלמד הוסיף סייג שלא יהא בקול רםעף על עצמו


כל הכבוד לך יקרהטיפה של אור
שאת מתחזקת ! אשריייך!!
ממש מבינה אותך וגם אני ביררתי את הנושא הזה , ואם שומעים לידך שירים את לא יכולה להכריח אותם פשוט תשתדלי לא להנות מהמוסיקה ,לא לשמוח ממנה לרקוד וכו ... שתעבור לך באוזן כמו שאת שומעת פרסומות או משהו
בהצלחה רבה!!
צריך לזכוראסטרו
שמתו תלמידי ר"ע מפני שלא נהגו כבוד זה בזה.
ולכן ראשית כל כדאי להרבות כבוד בינך לבין אחיך.

לענייני ההלכה אני מציע שתשאלי רב.
ידוע מה שהגמרא אומרת על מי שנוהג מקולי הלל ומקולי שמאי או מחומרי הלל ומחומרי שמאי.
כתוב במפורש בגמרא בעירובין (ו עמוד ב כמדומה) שמותר לנהוגעף על עצמו

מקולי בית הלל ומקולי בית שמאי בתנאי שהפסיקה לא סותרת פסיקה אחרת של השני שנוהג כמותה וכן העלה למעשה בשו"ת השואל שאלה ראשונה רק שהביא שם חידוש מהרב אבינר שאם אדם מקבל על עצמו רב אחד לפסיקת הלכה אינו יכול לשאול רב אחר לעניותי הטעם מדין נדר וצ"ב החידוש של הרב אבינר שם

מקולי בית הלל ומקולי בית שמאיאסטרו
עבר עריכה על ידי אסטרו בתאריך ל' בניסן תשע"ז 04:46
רשע
מחומרי בית הלל ומחומרי בית שמאי "כסיל בחושך הולך". ועיין במעשה ברבי עקיבה שם.
כך מופיע בגמרא

וכן השואל חכם וטימא לא ישאל חכם ויטהר. השואל חכם ואסר לא ישאל חכם ויתיר וכו... גם כן גמרא.
אח שלי תתבונן היטב במסקנת הגמראעף על עצמו
עבר עריכה על ידי עף על עצמו בתאריך א' באייר תשע"ז 00:09

שמובאת שם דברי רב שיזבי שכל דברי הברייתא על "מקולי ב"ש ומקולי ב"ה רשע וכן על מחומרי ב"ש ומחומרי ב"ה כסיל" היא דווקא כשזה סותר אחד את השני כמו שנתנה דוגמא הגמ' שם אך כשזה לא סותר שרי!,  

 

אומנם אפשר לטעון על דברי שדווקא גבי "חומרי ב"ש וחומרי ב"ה כסיל" דיבר רב שיזבי להתיר כשאינם סותרים זא"ז אולם המתבונן בשאלת הגמ' שמתוכה הגענו למסקנת רב שיזבי יראה שהיא גם על "מקולי ב"ש ומקולי ב"ה רשע" ומתוך כך מסתמא התשובה גם קאי על שניהם! ולחיזוק דברי הבאתי לראיה את דברי שו"ת השואל סימן א' שמבין כמש"כ בס"ד ועולה מדבריו שכן הבין הרב אבינר שליט"א. אשמח לתגובה ענינית

אשרייך על העיוןאסטרו
עבר עריכה על ידי אסטרו בתאריך א' באייר תשע"ז 07:57
לכן אמרתי עיין במעשה ברבי עקיבה. אך יש ללמוד עוד ממעשה זה, ויש לשאול למי מותר לנהוג כן, האם לכל מאן דבעי או רק למי שהגיע להוראה?
מה מקומו של "עשה לך רב וצא מן הספק"? וכן עולות עוד שאלות. וגם כדאי לעיין בתוספות על ברכות יא.

אני עניתי לפותחת שנשמעת בעלת יר"ש שראשית תזכור מדוע נצרכנו לנהוג באבלות זו לכתחילה כדי שתוכל לבחור כיצד להתנהל מול אחיה. שנית רציתי להעביר מסר שהלכה שואלים מרב שפוסק איש איש לפי שיטתו.


הרב אליהו זצוק"ל היה אומר שאפשר לשאול רב אחד בענייני שבת ואחר בענייני טהרה לדוג' אך לא ישאל באותו עניין פעם רב זה ופעם אחר.
בהצלחה!
מאמר שכדאי לראות על הנושא של כיצד לנהוג בשאלות שיש לגביהן..אדם כל שהוא
תודה רבה!עף על עצמו

אבל מריפרוף במאמר נראה שדן בדרכי ההכרעה בגמרות ראשונים ואחרונים עד פסיקת ההלכה מתוך שלל כללי פסיקה, אך אנו דנו באנשים פשוטים שאין בכוחם להכריע בעצם ההלכה אלא לבחור להם רב שהכריע בהלכה ואז שאלנו כשאדם לא קיבל על עצמו רב מסוים האם מותר לו לבחור מבין הרבנים את הפסיקות המקילות של כל אחד כל עוד זה לא סותר פסיקה אחרת שנהג כמותה (שזה נדיר וכמש"כ בשו"ת השואל שציינתי) ולאור דבריו של אסטרו החכמתי שהדבר שנוי במחלוקת אחרונים שלפי הרב מרדכי אליהו- אסור ולפי הרב אבינר- מותר ונסיתי בעניותי בהודעה הקודמת להצביע על שורש סברת הרב אבינר שליט"א 

  

הנושא העיקרי שלו הוא דווקא האדם הפשוט..אדם כל שהואאחרונה

ואחת האפשרויות שהוא מציג היא לבחור רב וללכת בצורה קבועה ע"פ פסקיו.

את האפשרות לבחור פסיקות ע"פ רצונו של האדם הוא שולל במפורש, ע"פ דברי הרא"ש והרמ"א.

 

ראה את הסיכום השימושי שבסוף המאמר, (אות ח').

ממש לדיבורים האלה בסרטוןיוני.ו.



הייתי קורא "מחרבי הדת".

הזדעזעתי.

 

הערה: אני לא מכיר את המוסרטת, לא עוקב אחרי התכנים שלה. בטוח שיש לה הרבה יותר זכויות ממני. לא מדבר לגופו של אדם. אולי זה חלק מסרטון יותר ארוך שמציג את הדברים באור אחר, אבל מישהו בחר להוציא סרטון "short" כזה שלדעתי זאת טעות מרה, ואני כנראה כמו רבים אחרים נתקלתי בו.

אם לדון לתוכן הדיבורים בסרטון: מה דעתכם? אתם מתחברים? יש מישהו שזה מחזק אותו?

..הרמוניה

העפתי מבט בדף הבית של יוצרת הסרטון, ובסרטונים אחרים נראה שהיא לא לבושה בצניעות כך שאי אפשר לסמוך על הבסיס שלה. היה שם גם משהו עם הכותרת "קבלה מודרנית" וזה גם חשוד. אז אין ציפיות...

 

בנוגע לתכנים- מבחינה מסוימת עד כמה שידוע לי זה נכון. האמונה מתחילה כשנגמר השכל. ניסיון להבין ולתפוס בשכל לא מביאים לשום מקום. מבחינה אחרת, השלב המקדים לזה שמפעילים את האמונה הוא הוכחות שכליות לאמיתות ונצחיות התורה. ואז כבר מקבלים את כל מה שכתוב בה... אז זה לא שלא צריך את השכל, חייב אותו. אבל האמונה עצמה היא שביל נפרד שהוא לא ברגש ולא בשכל.

 

והזכרת לי סרטון שורטס אחר

לול, המשפט "איפה שהשכל נגמר שם מתחילה האמונה"צדיק יסוד עלום
עבר עריכה על ידי צדיק יסוד עלום בתאריך ה' בטבת תשפ"ו 7:21

זה משפט של התאולוגיקן הנוצרי תומאס אקווינס

טפי יא בת עמלק

 

עריכה: טעיתי והטעיתי טעות כפולה ומכופלת!!! לא רק שזה משפט שאמר ר' נחמן ולא אקווינס, אלא שמכל ההוגים הנוצרים אקווינס הוא האחרון שיציג כך את ההפרש שבין אמונה ושכל

יש במשפט נקודת אמת, השאלה למה קוראים שכל.קעלעברימבאר

האמונה עצמה כבר לא במימד של הלוגיקה, אבל גם לא סותרת אותה

או השאלה למה קוראים *אמונה*?יוני.ו.

ואני מבין מאיזה מקום בחרת לשאול דווקא על השכל. אין פה חוסר דיוק מצידך.

השאלה בכותרת התגובה מתייחסת להגדרה שנפוצה בדור הזה, בעולם שלנו, שהולך וחוזר עליה באותו שימוש לציבור הכללי.

לכן לדעתי יותר מעשית.

כי בוא נגיד שכשהצבת את השאלה שלך אתה כבר יודע שלחלק נכבד ממה שאתה קורא "בגדר השכל" ה"המון" יקרא לו "אמונה סתמא בעלמא"

 

אמונה=ידיעה וודאית ומוחלטת שהדבר אמיתיקעלעברימבאר
סליחה, תקרא את ההודעה הערוכהיוני.ו.
ידעתי שתקפוץ.
לא כל כך הבנתי.קעלעברימבאר
שכל שהאמונה מעליו הכוונה לוגיקה (למרות שהיא יכולה להיות כלי עזר).


שכל של האמונה הכוונה ידיעה וודאית (ולא רגש), כשם שוודאי לי שאני קיים

שוב בחרת ליפול למלכודת דוגמת הקצה של אני קייםיוני.ו.

וחבל, כי אתה משאיר פתח עצום לטעות ולתהות לגבי איכות הידיעה שלך לגבי כל דבר אחר. ויש המערערין.

אני אשאל ככה, אליבא דידך, יש כזה דבר "שכל של האמונה" שאומר יותר מ"וודאי לי שאני קיים"?

כלומר האם אתה יכול לטעון בכלל שאתה מאמין  (=יודע ידיעה וודאית מוחלטת) מלבד זאת?

תן לבן אדם שבך לענות, לא רק לפילוסוף, כי לא תצא מזה.

יש ליקעלעברימבאר

ידיעה מוחלטת וודאית באמונה בה', בהשגחה, בחיים נצחיים לאחר המוות, ובעובדה שבסוף הכל יהיה טוב לגמרי.

 

ידיעה וודאית באותה רמה שוודאי שאני קיים.


 

בגלל שמאוחר אפרט מחר.

 

זה לא פילוסופיה קרה, אלא חווית חיים חיה וקיימת 

אין צורך לפרט (אם יבקשו אז שיהיה לתועלת)יוני.ו.

הידיעה הזאת אתה לא קורא לה אמונה, אתה קורא לה שכל (בהקשר לתגובה הראשונה שלך). והא ראיה, שאתה יכול להסביר ולפרט (בשכל).

ולכן *אתה* אולי יכול להגיד או להבין יותר מאחרים משפט כיוצא ב"במקום שהשכל נגמר וכו'". או להרהר באמונה שמעל השכל.

מה שניסיתי להסביר לך תגובה קודם, שלכל הדוגמאות שטרחת להביא, וברמה האישית אני אולי מאמין לך, אנשים לא קוראים לזה "ידיעה" ולא "שכל" אלא "אמונה" גרידא.

אבל יש משפט כזה לרבי נחמן מברסלב נראה ליהרמוניה
😬😬😬😬😬😬😬צדיק יסוד עלום

לזרוק אותי לכלא

תיקון: מדובר בקירקגור, מוזמנים לתת לי כאפת שטותצדיק יסוד עלוםאחרונה

חיל ורעדה - “Faith begins precisely where thinking leaves off.”

תרגום:

האמונה מתחילה בדיוק היכן שהשכל עוזב


ספר אחר שלו מ1846 - “If I am able to grasp God objectively, I do not believe; but precisely because I cannot do this, I must believe.”

תרגום:

אם אני מסוגל לתפוס את אלוהים אובייקטיבית - אני לא מאמין. אבל בדיוק מפני שאני לא מסוגל לעשות זאת, אני מוכרח להאמין

פיצול שרשור על צדקותו של שאולטיפות של אור

פוצל מכאן - על שאול המלך חז"ל הטביעו את המימרא הזאת - בית המדרש

 

("על שאול המלך חז"ל הטביעו את המימרא הזאת

של אל תהיי צדיק מדיי

 

שאול המלך היה מדיי מושלם לעם ישראל, ולכן השם גילגל שמישהו אחר, לכאורה ירוד ממנו ישלוט.")

בגלל ששאול היהקעלעברימבאר
צדיק מדי, כלומר חי יותר בתיאוריה מפני עדינותו וצדקותו ופוחד לממש את הערכים בעולם המעשה כשזה דורש אכזריות כמו בעמלק, אז בסוף הטומאה של עולם החול נצחה את שלטונו, ותחת שלטונו פקידו דואג הרג את כל הכהנים אנשים נשים וטף. זה המשמעות של מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים. מי שבשל צדקותו נמנע מ"ללכלך את ידיו" מהעתסקות והתגברות על הרשע בעולם החול, בסוף הרשע יתקומם עליו וינצחו. (משל למה הדבר דומה - כמו עם עזה, אנחנו לא באנו לעזה 19 שנה כי לא רצינו להסתבך שם אז הפקרנו אותה, בסוף היא באה אלינו בשמחת תורה. כי מה שאתה מפקיר יתשלט עליך בסוף).


בניגוד לדוד שלא נמנע מ"ללכלך את ידיו בדם שפיר ושליה כדי לטהר אשה לבעלה" כלומר ללכלך את ידיו בהתמודדות עם הרשעה בעולם הזה , כדי לטהר את המציאות הארצית של כנסת ישראל (אשה) להקב"ה (לבעלה) כדי שלא יהיה מצב של "כטומאת הנידה היתה טומאתכם לפני".  רק בדרך של דוד אפשר לטהר לתקן ולקדש את הארציות ולבער את הרשעה, ורק אצל דוד ניתן לומר שעם ישראל טהור בכל צדדיו גם הגשמיים וגם הרוחניים.


דוד לא ירוד משאול, יותר קדוש ממנו אבל פחות "רוחני" כי כל עניינו של עם ישראל זה להופיע את השכינה בתחתונים, כי ה' רוצה *אנשי* קודש, מלאכים יש לו מספיק בשמים 

אתה טועהכְּקֶדֶם

זה ממש לא בגלל שהוא פחד לממש בעולם המעשה. אלא בגלל שהוא מצא גרעין אמת אפילו ברע מוחלט כגון עמלק.

עיין פסקה תמד בקובץ א

אז למה זה גרם לו להתאכזר לרחמנים?קעלעברימבאר
יכול להיות שזה גם שיקול.


אבל השיקול להעביר את שאול ממלכותו היה כי הוא נרתע בשל צדקותו להתלכלך מהעולם הזה, בניגוד לדוד "אדמוני עם יפה עיניים" ששופך דמים אבל מדעת סנהדרין

לא נכוןכְּקֶדֶם
זה לא מתאים להכריז דברים כאלה על גדולי הדור בניגןד למקורות.
כל המרחם על אכזרים נאמר על שאול בגמראקעלעברימבאר

שזה כמובן קרה בגלל צדקותו שריחם

דוד יש עליו הווא אמינאקעלעברימבאר

בגמרא ששווה לאבות. על שאול לא.

 

שאול רוחני יותר מדוד, אבל לא קדוש יותר.


 

בדיוק כמו שישראל עדיפים על המלאכים, על אף  שהמלאכים רוחניים יותר.

 

זה נכון שמה ששאול מייצג (את עצם מלכות ישראל ואת האבות) גדול יותר מדוד. אבל בזכות שאול אז מה ששאול מיצג נשאר עם דוד, כשבית דוד מולך על  כל ישראל כמלך ישראל ולא רק מלך יהודה

שוב טעותכְּקֶדֶם

אין לך מקורות למה שאתה אומר ואתה רק מדבר מהרגש. ולא שזה מפתיע כולם זוכרים ואוהבים את דוד המלך.


אבל מה לעשות שחז"ל קבעו לא פעם אחת ולא פעמיים ששאול גדול מדוד.

על דוד יש הווא אמינא שיאמרוקעלעברימבאר

"אלוקי דוד". על שאול לא.

 

ואעש לך שם כשם הגדולים אשר בארץ, נאמר על דוד שדומה לאבות.


 

כל זה בגמרא.


 

דוד היחיד שמזמן בסעודה בעתיד לבוא, לא האבות ולא משה ואהרון ויהושע.

 

תפתח מלכים, ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל וכדומה. ברור משם שדוד גדול

מה הקשרכְּקֶדֶם
שאול רוחני יותר זה נכון. אבל לא גדול וקדוש יותר.קעלעברימבאר

מה שהוא מייצג (עצם המלכות בעם ישראל) גדול יותר ממלכות בית דוד

הוכחות לכך שאתה טועה -כְּקֶדֶם

מסכת מועד קטן טז ב 

"וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומכף שאול אמר לו הקב"ה לדוד דוד שירה אתה אומר על מפלתו של שאול אלמלי אתה שאול והוא דוד איבדתי כמה דוד מפניו" 

רש"י - "אבדתי כמה דוד - שהוא צדיק ממך"

ובפשטות חז"ל שם אומרים שאם דוד היה מקבל את המזל של שאול לא היה לו שום סיכוי. 

 

פסקה תמד קובץ א

"שאול היה יותר גדול מדוד, ולכן בעצם נשמתו האירה מדת הרחמים גם על עמלק. אבל זו היא מידה שהיא רק מכשרת מלוכה, מאירתה לתקופה, ואינה יכולה להמשיכה, מפני חשכת העולם, ומתוך כך אינה יכולה להעלות את העולם. אבל חסידי עולם צריכים להיות בכל דור, אוחזרים במדותיו של אברהם ברעיון, שחסדם מתפשט על הכל, ומוצאים הם את הטוב בכל מקום, ותורת חסד על לשונם"

 

בזוהר יש המון הפלאות על שאול המלך, 

ובמסכת סנהדרין איפשהו בדף ס כמדומני כתוב ששאול היה גדול הדור אחרי ששמואל הנביא נפטר, ומכשנפטר שאול דוד המלך נהפך לגדול הדור - משמע ששאול גדול ממנו גם בתורה.

אז:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בטבת תשפ"ו 23:07

עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בטבת תשפ"ו 23:06

שאול צדיק מדוד, הכונה ששאול הוא בחינת צדיק גמור (כמו בנימין שמת בעטיו של נחש) ודוד בעל תשובה שהרי חזר בתשובה על חטאיו.

ובעלי תשובה גדולים מצדיקים.


 

גם הגמרא אומרת שהסיבה שאומרים אלוקי טברהם ולא אלוקי דוד זה כי דוד נפל בחטא והאבות לא. כלומר ההבדל בין האבות (ויוסף בנימין ושאול איתם)  לדוד זה שדוד הוא בעל תשובה.

ואמנם אומרים מגן דוד ולא מגן יצחק ויעקב.


 

מה שהרב קוק אומר זה ששאול מושלם יותר מדוד. אבל הוא אומר במפורש ששאול לא יכול להעלות את העולם ודוד כן. ומכיוון שמטרתו של עם ישראל זה להעלות את העולם ולהשתלם לא להיות מושלם, ואילו מושלמים הקב"ה לא צריך כי הוא עצמו כבר מושלם (עיין אורות הקודש על שלימות והשתלמות) - אז יוצא שדוד חשוב יותר משאול.

המלכות חשובה יותר מהיסוד על אף מגבלתה.


 

מה שהרב קוק כותב מסתדר עם מה שכתבתי - שאול חי בעולם אידאי ומושלם ורואה את הטוב שבעמלק, ומפני זה מפחד לרדת לבוץ העכור של העולם הזה ולתקן אותו. בעולם מושלם באמת לא הורגים את עמלק כי הוא טוב. אבל שאול בורח מתיקון העולם החסר לעבר העולם האידאי המושלם, ובעצם מזניח את העולם הזה, ובסוף פקידיו (כמו דואג) משתלטים עליו והורגים את נוב (לא שאול הרג אלא דואג, פשוט שאול הזניח את העולם הזה עד שהוא גדל פרא והגולם קם על יוצרו).

כמובן שהחטא של שאול מגיע מגדולתו - אבל הוא איבד את המלכות בגלל זה, וגרם בעקיפין לנוב לההרג.

זה כמו צדיק שישאר מושלם ולא ילכלך את הידיים במפגש עם רשעים להעלותם, אז בסוף לחובתו תזקף העובדה שהוא הפקיר את הרשעים ולא תקן אותם והם התדרדרו. ברור שזה הגיע מצדקותו היתרה. וייתכן שזה תפקידו בעולם, אבל את המלכות הוא איבד.


 

מבחינת היררכית משפיע-מקבל, אז האבות משפיעים על יוסף ומשה שמשפיעים על שמואל שמשפיע על שאול שמשפיע על דוד.


 

דוד הוא המקבל האחרון הסיכום בחינת כל הנחלים הולכים אל הים, ולכן לו נאה לברך בזימון לעתיד לבוא, כי כוס של ברכה זה הכלי קיבול של השפע.

ולכן דוד הוא החשוב אחרי האבות כי הוא בחינת המלכות כנסת ישראל, הלבנה המקבלת שלית מגרמא כלום.

 

השאלה מי יותר גדול שאול או דוד, זה כמו השאלה מי יותר גדול, יוסף או דוד 

(וברור שיוסף או בנימין גדולים משאול. ויוסף גדול מיהודה. אבל דוד גדול מיהודה(וגם מיוסף)  דוד גדול מיהודה כמו שאברהם גדול משם ועבר)

אתה סתם מנסה לעשות סלט וזה לא קשור בכללכְּקֶדֶם

לא ברור לי מאיפה הבאת בעטיו של נחש.. מדובר רק על 4 דמויות מאד ספיצפיות שאול לא אחד מהם וזה ממש לא קשור לנושא. תלך 5 תגובות שלי אחורה ותראי שהוכחתי את מה שאמרתי מההתחלה. שאול היה צדיק מדיי לעולם הזה. הסיבה שדוד מלך היא כי הוא יותר מתאים לעולם הזה.

בעלי תשובה לא גדולים מצדיקים זו מחלוקת ידןעה ואתה שוב עושה סלט במקום להודות שטעית ולסגור את זה

בנימין מת בעטיו של נחש, ושאולקעלעברימבאר

הוא הנציג של מלכות בנימין.

 

דוד מתאים יותר לעולם הגשמי, והעולם הגשמי יהיה לנצח. לכן ודןד עבדי נשיא להם לעולם.


 

כל עניינו של עם ישראל זה לעשות שכינה לה' בתחתונים בעולם הגשמי. אז דוד גדול יותר. כשם שישראל גדולים ממלאכים. כי מלאכים כמו שאול לא מתאימים לעולם הזה.

 

דוד אחד מ7 הרועים (אברהם יצחק יעקב משה אהרון יוסף דוד), שאול לא.

 

אני לא חוזר בי. דוד חשוב יותר. שאל את איתן האזרחי.

יכול להיות ששאול גדול יותר מדוד במצב הנוכחיקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ד' בטבת תשפ"ו 9:23

של קללת חטא האדם הראשון ש"הוא ימשול בך".

 

אבל לעתיד לבוא "נקבה תסובב גבר" ו"תקראי לי אישי ולא בעלי" ולכן דוד גדול יותר משאול במצב הנצחי

בא נשאל אתקעלעברימבאר
@חסדי הים והוא יכריע.


מה אתה אומר, מי יותר גדול, שאול או דוד?

לא קראתי את כל התגובות הקודמות.חסדי הים

לא הייתי מדבר במושגים של מי יותר גדול, אלא דוד הוא קובע לנצחיות כסא ה' בארץ.

אבל השם משמואל כותב שבחינת יהונתן בנו של שאול יהיה משנה למלך המשיח לעתיד, כמו שהרמב"ן מציע שבאידיאל שאול היה הופך למשנהו של דוד.

תגובה לא מובנת לישלג דאשתקד

שאול ללא ספק היה גדול מדוד, במשמעות יחסית לא (רק) במשמעות אובייקטיבית, זה מבואר בפירוש בגמ' מו"ק שהוא ציטט. גם ברש"י שם משמע שזה עניין של מזל - אבל מבחינת השוואה שאול גדול מדוד.

גם בפשטות כשלומדים ביומא "כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמרי' סייעי'", משתמע שבעיקרון שאול היה יותר ראוי (ציינתי קודם שיחה מאוד יפה של ר' חיים שמואלביץ, אם תרצה אחפש אותה ואציין מקור).


לא אומרים אלקי דוד לא בגלל החטא אלא שהחטא הוכיח שדוד לא ראוי לדרגה הזו. זה פשוט בגמ'. הרי גם הגמ' עצמה אומרת שלא היה דוד ראוי לאותו מעשה, אז לא יתכן שהחטא יהיה סיבה למשהו. (מצד שני גם כתוב שדוד נענש על אותו מעשה, גם בתנך - בהתייחס לטווח המידי, במות הבן ובמרד אבשלום וכו, וגם בחזל - שלא היה רודף אחד אלף, וש"לא תהא לך זאת לפוקה - מכלל דאיכא אחריתי", שמשתמע שהיה פגם מהותי בסיפור בת שבע.

מה שלא יהיה, לא בגלל זה אנחנו לא מזכירים את דוד בשמ"ע.

תגדיר "גדול". גדול זה לאו דווקאקעלעברימבאר

חשוב, אלא רוחני יותר.


 

מלאכים גדולים מישראל, ובכל זאת ישראל חשובים יותר.


 

בגמרא כתוב שדוד שואל את ה למה אומרים אלוקי אברהם ולא אלוקי דוד, משמע לוחא חטאו היו אמורים לומר אלוקי דוד.

אבל עדיין אומרים מגן דוד ולא מגן יעקב ומגן יצחק.

ועיין ב" ואעש לך שם כשם הגדולים אשר בארץ"


 

 

לא הבנתישלג דאשתקד
אין לי מושג מה ההגדרה של גדול, אני מדבר על עדיפות. שאול היה עדיף מדוד, זה מה שכתוב במו"ק. למה? לא יודע.


לא אומרים אלקי דוד, לא בגלל החטא, כי הניסיון והחטא הגיעו בעקבות השאלה של דוד למה לא אומרים אלקי דוד... עיין בעצמך בגמ' (סנהדרין קז.) ותראה שזה כך

תגדיר "עדיף".קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ד' בטבת תשפ"ו 0:16

גם עדיפות היא לא חד משמעית. למשל חכם עדיף מנביא הרב קוק מסביר שחכם יותר יעיל מנביא, לא גדול יותר.


 

לא אומרים אלוקי דןד כי כל עניינו של דוד זה בעל תשובה שגדול יותר מצדיק גמור (ולכן ה גלגל שיחטא כדי שיהיה בעל תשובה). מצד שני הוא פחות אידאלי כי הוא כבר לא צדיק גמור, אלא יותר מופיע את המלכות ולא את התפארת.

לכן לא אומרים אלוקי דוד אבל כן מגן דוד.

 

אולי שאול עדיף מדוד, אבל דוד חשוב יותר

אני איתךשלג דאשתקד

הרעיונות שלך ממש יפים והגיוניים, אבל שים לב שבגמרא כתוב אחרת.

כתוב שאלמלא אתה שאול והוא דוד האבדתי כמה דוד מפניו. כלומר ששאול עדיף מדוד. למה? לא יודע וכרגע לא ככ אכפת לי.

למה לא אומרים אלקי דוד, דוד שאל וענו לו. צריך להבין מה בדיוק התשובה. אבל לטעמי אתה מעמיס רעיונות על הגמ' וזה קצת יותר מדי...

שאול צדיק מדוד ויעמוד בזכות זכויותיו, בעודקעלעברימבאר

שדוד רק בשל זכויותיו לא יעמוד שהרי חטא. זה לפני שמשקללים חזרה בתשובה.

לאחר חזרה בתשובה אז דוד בעל תשובה גדול יותר מצדיק גמור, וזה מעלתו של בעל תשובה שהשפע שלו מה' ולא מעצמו, ולית מגרמו כלום (ולכן בהושענא רבא יומו של דוד באים עם ערבות, שאין בהם מעשים טובים ותורה כי הם מייצגות את בעלי התשובה). וזה דווקא מעלתו של דוד שלית מגרמו כלום, כמו כנסת ישראל שנמשלה ללבנה בחינת המלכות המקבלת. ולכן רק דוד יכול להיות מלך, כי הוא בטל למלכות שמים ולא אלטרנטיבה לה. ולכן שמואל רואה מרד בה' כשהעם ממליך את שאול, אבל לא כשממליכים את דוד.


 

זה לא רעיונות שלי. בפנימיות התורה דוד הוא בחינת המלכות, שהיא מצד אחד המידה הכי נמוכה ומצד שני היא המגמה של הכל, להופיע את זהות הקודש הישראלית בניהול הפוליטיקה הגשמית של העולם הזה

אתה פשוט מדבר שטויותכְּקֶדֶם

וזה מעצבן אוצי כי אני שונא שאנשים מערבים רגש בתורה ומסלפים דברים כדי שיתאים לדעה שלהם.


אתה מציג את זה כאילו דוד המלך היה האדם הגדול ביותר אי פעם (הוא היה בבירור מהגדולים) אבל לא ההכי גדול.

אגב, חוץ משאול היו עוד מלכים יותר גדולים מדוד, כגון יאשיהו בן אמון מלך יהודה שעליו הנביא מעיד שחור על גבי לבן שלא היה אדם שעשה תשובה גדולה ממנו.

ויש גם את יותם בן עוזיהו שהיה ללא ספק אחד האנשים הגדולים ביותר אי פעם - אם לא ה-

כפי שמובא בסןכה מד כמדומני, למה הם ככ גדולים? אנחנו לא יודעים זה לא מפורט. אבל אם זה מה שהתורה מעידה אז אנחנו מאמינים לזה. לא מנסים בכוח להוכיח שזה לא באמת נכון ח"ו

אני לא מערבב רגש בתורה. אני מתבססקעלעברימבאר

כאן על זיהוי דוד עם מידת המלכות. שהיא הכי נמוכה אבל הכי חשובה.

 

יותם בן עזיהו פוטר את העולם ממידת הדין כי הוא המלך היחיד שלא כתוב עליו שחטא (אמנם חטא בחטא פרטי כי לא מת בעטיו של נחש, אבל לא חטא בחטא כמלך). כתוב עליו שהיה ישר כדוד אביו, אם משווים אותו לדוד סימן שדוד צדיק יותר.

מי שלא חטא בסור מרע, לא אומר שהוא הכי צדיק בעשה טוב. האם כלאב צדיק יותר ממשה? לא

 

וזה לא רק צדקות אלא גדולה נשמתית

חאלס כבר לסלף תדבריםכְּקֶדֶם
בשום מקום לא כתוב שגדול =רוחני יותר.


כתוב לך ברש"י שחור על גבי לבן "שהוא צדיק ממך"

צדיק גמור. אבלקעלעברימבאר
בעל תשובה עדיף לדעה אחת בגמרא
שאולקעלעברימבאר
גדול מדוד כמו שתורה בכתב גדולה מבעל פה.


אבל הרב קוק אומר שבגניזו תורה שבעל פה גדולה יותר

דיי.כְּקֶדֶם
כבר.
חשבונות שמיים….סיעתא דשמייא1

…ברור שהם קיימים אבל:

כל מי שנשען עליהם פוטר עצמו מפשפוש במעשיו.

רבנים צריכים לדבר יותר על פשפוש במעשים ופחות על חשבונות שמיים.

טיעון של איש קש?נקדימון
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ג' בטבת תשפ"ו 9:05
במקום להקניט אולי תסביר בבקשהסיעתא דשמייא1
מה יש להסבירנקדימון

אתה מניח הנחות וקובע דברים ואז מאשים.

קוראים לזה איש קש.

יפה אמרתהסטורי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ג' בטבת תשפ"ו 9:30
רק להבהיר - מה שמופיע בשמי, מוצא לחלוטין ממשמעותוהסטורי
אם אתה רוצה שלא יופיע, אזקעלעברימבאר

אין אפשרות מחיקה (אבל אתה יכול לבקש שימחקו ואז ימחקו) אבל אתה יכול לערוך את התגובה ולכתוב 2 נקודות או 2 תווים במקום. כולל הכותרת. לדוגמא (..)

אני רוצה שיופיע מה שכתבתיהסטורי
ולא שתי מילים שהופכות את המשמעות.


ולא, אין אפשרות לערוך אחרי שהגיבו לי.

אז תבקש שימחקו את כל התגובה ממנהל הפורום, אוקעלעברימבאר

ממשה.

 

שכחתי מזה - מחילה (כאילו אני גרמתי בטעות שאתה לא תוכל למחוק, בזה שהגבתי לך)

לא אמרתי שאני רוצה שימחקו...הסטורי
חדטיפות של אור
(אני מכיר את השימוש במושג 'חשבונות שמים' בעיקר במקומות שבהם זה לא מרגיש מתאים לדבר על שכר ועונש - ילד שקורה לו משהו ח"ו; השואה; וגם דברים שקרו לאנשים אחרים)


פירוש הביטוי "בכור שוטה"שלג דאשתקד

רש"י בפרשת מקץ (מב, לח) מביא את דברי המדרש (מדרש רבה, בראשית צא), שיעקב קרא לא אהב את ההצעה של ראובן "את שני בניי תמית אם לא אביאנו אליך", וקרא לו "בכור שוטה".

הרד"ל בהגהותיו למדרש (אות יד), מציין שהביטוי "בכור שוטה" מופיע בגמ' בפרק יש נוחלין, לגבי אדם שהיה קורא לבנו בכור שוטה, והמשמעות היא שהוא בכור מאמא ואינו ראוי לנחלה כפולה. כך - אומר הרד"ל - גם יעקב כינה את ראובן כבכור שאינו הבכור העיקרי (בגלל שהוא מבני לאה שאינה עקרת הבית, או בגלל שהוא הפסיד את הגדולה כשחילל יצועי אביו).


תכלס, לא הבנתי מה המשמעות של הביטוי הזה ביחס לראובן בהקשר הזה. האם הוא לא יכול להיות שוטה גם אם הוא לא בכור? האם בכורים הם בהכרח יותר/פחות שוטים? ומה הקשר לעניין של נחלה ובכור מאמא (לפי הרד"ל)?!

במעט שחיפשתי לא מצאתי הסבר ברור ומניח את הדעת.

ראובן תמיד מנסה יוזמותקעלעברימבאר

טובות, ותמיד זה נכשל אצלו.


 

מעשה בלהה נועד לקנאות לכבוד לאה, ובסוף קרה מה שקרה.

ניסה להציל את יוסף ולא הצליח.

מנסה לשכנע את יעקב אבל זה הצעה טפשית יחד עם אחריות וטוב לב.


 

ראובן מייצג את מידת החסד שבמלכות,  כמו החסד שהיא המידה הפותחת והבכורית,  שהיא נטיה טובה אך גולמית חסרת גבולות וצורה מוגמרת (בניגוד למידת הדין), כך תפקידו של ראובן בעם זה להיות הפותח, היוזם (בכורי אתה כוחי וראשית אוני, יתר שאת ויתר עז), אבל לא המנהיג. כי הוא לא יכול להנהיג כי הצעותיו טובות הלב לא מגובשות ולא אפקיביות. הוא מהיר ופזיז וחסר גבולות "פחז כמים" ולכן נשללה ממנו הבכורה "אל תותר", מה שהכי התבטא בחטא מעשה בלהה שם היה פזיז לקנאות לכבוד אימו.


 

בטומאה, לדורות זה מתגלם בדתן ואבירם שלא מסוגלים לקבל מרות וגבולות. קרח מערער על חוסר השיוויון, בעוד דתן ואבירם על עצם השלטון "כי תשתרר עלינו גם השתרר" הם הדמות של האנרכיסטים שלא מקבלים מרות וגבולות "מי שמך לאיש שר ושופט עלינו" לפי חזל זה דתן ואבירם הניצים.

גם בשופטים שבט ראובן חי לעצמו ולא מגיע להזמנת דבורה להלחם בסיסרא, כי הוא לא מקבל מרות. והוא לא יושב רק בתחום גבולות נחלתו אלא מתפשט עם צאנו מתישהו עד נהר פרת (כנראה בתקופת שלמה) לפי דברי הימים 

תודה!שלג דאשתקד

האמת שזה היה כיוון החשיבה שלי. ש"בכור שוטה" הוא לא אדם רגיל - מונהג. אלא בכור, שכן מנסה ליזום ולהנהיג, אך לא מצליח להביא תוצאות טובות.


 

אני שייכתי את זה לפחדנות מסוימת שמתלווה לפעולות של ראובן. הוא רוצה להציל את יוסף אז מציע שיזרקו אותו לבור עם נחשים ועקרבים... ורוצה שיילכו להביא אוכל לחיי המשפחה ומציע להרוג את ילדיו...

הכל: כוונה טובה ותוצאה מסובכת, לפתור בעיה בבעיה אחרת. יתכן שזה גם מה שעשו בני ראובן כשבנו מזבח בעבר הירדן - הכוונה להיות בקדר, אבל הפרקטיקה היא של היפרדות - בדיוק הפוך מהמטרה.

(את הרעיון של פחדנות כבעיה במנהיגות, מציין הרב חיים שמואלביץ בשיחות מוסר שלו)


 

עכשיו ראיתי ב"סדר הדורות" התייחסות לביטוי "בכור שטן" (חכם, יצירתי), לעומת "בכור שוטה". אבל הדבר עוד צריך בירור.


 

בכל מקרה, כל הדברים שלי (ואולי גם שלך) לא מעוגנים בספרות. אז אם יש למישהי מקורות - זה ממש יהיה נחמד!

כמו הדס שוטהבחור עצוב

נראה כמו הדס אבל בעצם הוא לא.

כך גם ראובן, נראה כמו בכור אבל יעקב כבר החליט לנשל אותו ולהעביר את הבכורה ליוסף. 

ראובן איבד את הבכורה משום שהיה צדיק מדייכְּקֶדֶם
איך זה קשור למה שכתבתי?בחור עצוב
זה פירוש החתם סופר, אגב. 
זה בגדול מה שכתב הרד"ל על פי הגמראשלג דאשתקד
אבל מה המשמעות של זה ביחס לראובן והתנהגותו? (אלא אם כן התכוונת לדבריו של קליברמן ושלי דלעיל)
פרט, נמק והסבר בבקשהשלג דאשתקד
מעשה בלהה זה צדיק מדיי?קעלעברימבאר
תבע את כבוד אמובחור עצוב
אז זה לא צדיק *מדי*. זה אדםקעלעברימבאר
שלא יודע איך לנתב את הצדקות
אם ראשונים כבני אדםבחור עצוב
אנחנו חמורים. 
נכון. לא טענתי שראובן לא מלאך, אלאקעלעברימבאר

שהוא לא בכור כי הוא לא יודע להכניס את הצדקות שלו לגבולות, בחינת החסרון של מידת החסד . לא כי הוא צדיק יותר מדי (שזה אולי דבר שנכון לבנימין, לוי או כלאב, שהם צדיקים גמורים ולא בעלי תשובה. לא לראובן). "פחז כמים אל תותר" משום שאתה ממהר ופזיז לזרום כמים, אל תותר

כןכְּקֶדֶם
זה אקט של מידת הדין
אבל זה חטא. גם בלבול יצועים זה חטא.קעלעברימבאר

אגב ראובן זה חסד. שמעון זה דין.

 

 

זה חטא מצד זה שזה לא שייך למציאותכְּקֶדֶם
חסד ללא גבולות הוא הופעה של מעין דין 
חסד לעומת המלכות הואקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בטבת תשפ"ו 12:08

באמת תיאורטי מדי ולא שייך למציאות.

 

אבל חסד לעומת התפארת הוא חלקי ולא משלב את כל הערכים.


 

אז על לוי (שמיוצג על ידי תפארת שבמלכות) אפשר לומר שלא זכה למלכות כי הוא צדיק מדי. או על יוסף (יסוד) או בנימין (יסוד שבמלכות) גם כן, כי הם צדיקים גמורים ולא בעלי תשובה. לעומת יהודה ודוד שהם מלכות ובעלי תשובה.


 

אבל ראובן (חסד שבמלכות) ושמעון (גבורה/דין שבמלכות) מייצגים ערכים חלקיים ולכן קוללו.

על שאול המלך חז"ל הטביעו את המימרא הזאתכְּקֶדֶם

של אל תהיי צדיק מדיי

 

שאול המלך היה מדיי מושלם לעם ישראל, ולכן השם גילגל שמישהו אחר, לכאורה ירוד ממנו ישלוט.

מה מושלם במעשה בלהה?קעלעברימבאר
בלי לדבר ישירות על ראובןעזריאל ברגר

יש לפעמים לבכור נטיה לנהל את המשפחה, אך לא מספיק מתוך חשיבה שקולה, אלא מתוך התחושה של "אני כאן בעל הבית, וכולם צריכים לסור למשמעתי".

כשהבכור מתנהל כך - הוא ראוי לתואר "בכור שוטה" במשמעותו הפשוטה.

 

ומכאן אפשר להשאיל את הביטוי למקומות נוספים.

כנלפענ"ד.

יש לזה רמיזה במאמר הזה:שלג דאשתקדאחרונה
מה ללמוד?!צע

 אני מתלבט האם לשחרר ולהרפות מכך שבמובן מסוים אני עם הארץ בכל הנוגע לספרות התורנית (תנך, משנה, גמרא, רמבם, טור בית יוסף שוע, קיצור שוע, משנה ברורה..) אני חושב שבכל אחד מאלו, אני נפגשתי לכל היותר רק עם 10%..

ופשוט ללמוד מה שאני אוהב, שזה כמובן כולל גם את כל הספרות הבסיסית פשוט לא על הסדר, לא בקביעות..   וכולל גם לימוד אמונה, לימוד סוגיות ונושאים בעיון.(למשל, אני לא ככ בקיא בהלכות מגילה, אבל ללמוד בעיון האם נשים מוציאות ידי חובה גברים במגילה זה נושא שאני אשמח לעיין בו.. ) 

 

וכמובן, יש גם אפשרות להחליט להתמסר ולהשקיע זמן וכוחות לפחות באחד מספרי היסוד... על חשבון לימודים שאני אוהב..

אלא שאז יש לשאול לאיזה ספר להתמסר תחילה? הכי בסיסי? הכי אהוב מבין כולם? ומה בסיסי יותר? תנך מסתמא או הלכה בשל חשיבותה למעשה?.


 

מכירים מישהו שסוג של מיפה וחילק את ספרות היסוד לפי קושי?

נגיד, ספרים בתנך שיותר קלים. מסכתות שיותר קלות.


 

אולי שעה/שעה וחצי זה זמן שניתן לעבוד בו בשני צירים?


 

אולי את ספרות הבסיס נניח תנך או חלק ממסכתות השס עדיף ללמוד בעזרת שיעור/שטיינזלץ/שוטנשטין ואת הלימוד העצמי שיש בו יותר עמל להשאיר למקום שליבי חפץ?


 

אשריכם..

מחשבה שאני משתף בעיקר כדי לדעת אם היא רווחתצע

לכן אשמח שמי שמסכים יתגבר על העצלות והשעמום ויגיב תגובה ולו קצרה ביותר של "מסכים/מסכימה". כמובן להרחיב או לחלוק זה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב..


זמן מה אני חושב על כך שהתורה/היהדות היא משהו מסובך/מורכב.

היא הייתה יכולה להיות הרבה יותר פשוטה/חד מימדית אך למעשה היא מסובכת יותר..


אני חושב שזה בגלל שיש מתח בין גדולי ישראל/בחזל ביחס לכל מיני ערכים.

אמונה תמימה מול שכל וחקירה, נס מול טבע ביטחון מול השתדלות.

מוסר אנושי לעמת אלוקי. עד כמה ללמוד/להתרחק מהגוים.

מהי צניעות. מהי ענווה. מהי תפילה. שינוי הרצון.

היחס לחכמה הכללית. היחס למיסיטיקה. וכו וכו..


וממילא הרבה אנשים כולל אני קצת קרועים ומסתבכים להבין מה רצונו של הקב"ה ביחס לכל אלו..


אולי גם תורם לזה שיש ביהדות מושגים קיצוניים , אחד מהם שעולה לי הוא  למשל "עבירה לשמה" שקצת שוברת את חוקי המשחק ומעלה אפשרות שלפעמים ניתן לסטות מן המסגרת הרגילה ושוב זה ביטוי לכך שעבודת ה' היא מורכבת ויש בה עקרונית בכל אופן, גם פן של לחטוא, לעבור על ההלכה..


גם בלי המושג עבירה לשמה יש הרבה התלבטות האם לדבוק בפורמליות של ההלכה או בכוונה/תכלית שמאחוריה מה שיוצר עוד מחלוקות וכו..


לא הצלחתי לכתוב את טיעוניי ברמה של מאמר קצר בהיר ומסודר אבל מקווה שבכל זאת הטיעון הובן.


חנוכה שמח!!... 

העולם מורכב, לכןקעלעברימבאר
התורה מורכבת. אבל התורה מצליחה להכליל את כל אלו בהרמוניה, לא בקריעה. מאחדת את כל הערכים
וממילא שבעים פנים לאותה תורה. הבסיס של כל הדעותנפש חיה.

הוא המכנה משותף לכולם

אנשים עשו אותה מסובכתפ.א.
עבר עריכה על ידי פ.א. בתאריך כ"ז בכסלו תשפ"ו 19:07

במקור אני בטוח שהכל היה יותר פשוט, נהיר, קל וברור


 

המורכבות נובעת מטשטוש הגבולות בין מה שחובה מהתורה או מהמשנה, לבין חומרות שהפכו עם הזמן להלכות שלא היו במקור.

- הרבה מאוד חומרות שנקבעו כ-"גדרות" ששומרות על הזהות היהודית בגלות. כמו איסורי אכילת בישולי גויים, פת עכו"ם, יין נסך, ועוד.

- הלכות טהרת המשפחה נעשו מורכבות ומסובכות מאוד, לעומת המקור בתורה.  הפער כאן הוא עצום: חומרות רבי זירא, טומאה וטהרה של יולדת בתורה לעומת ההלכה כיום  

- חומרות בולטות נוספות: המתנה בין בשר וחלב, קטניות בפסח לאשכנזים, וכמובן חשמל.  

בעיית החשמל היא מורכבות שההלכה לא פתרה, אלא העמיסה עליה שלל איסורים שבכלל לא היו בתקופה הקדומה.  

 

יש אינספור הלכות שנוצרו מתוך מחשבה על מראית עין, צביון של האדם הדתי, מדרון חלקלק.  

 

והנקודה הכי כואבת - הבעיה הגדולה של חוסר יכולת של פוסקי הדור לבטל הלכות שנקבעו בזמנים אחרים למרות שהמציאות השתנתה לבלי הכר.   

אפשר לנסות להציע נקודת מבט אחרת?טיפות של אור

הירושלמי אומר "אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה"

 

גם בהלכה, גם בתחומים אחרים, יש אינסוף דעות של רבנים והוגים. ועל דעת זה התורה ניתנה. במקום לסבך ולקרוע, המגוון הזה יכול לאפשר לכל אחד למצוא את המקום שלו. למצוא את הדרך שמתיישבת על הלב שלו, לשמוע ולקרוא רבנים ואנשים שהדברים שלהם טובים עבורו. אבל אחרים אומרים אחרת? "מה לי בזה, זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי" 

מסכים לגבי קיומה של הבעיהשלג דאשתקד
לא מסוגל להסכים עם שום פתרון שיוצע לה 😁
תסבירפ.א.
איך אתה יכול לא להסכים על פתרון שטרם הוצע?
זה מסובך נשמהשלג דאשתקד

בגדול אני חודב שיש שני דברים שמנחים את התפיסה שלי כיהודי דתי, שלא מאפשרים שום פתרון:

1. אני מאוד מסכים עם האמירה ש80% ממה שאנחנו עושים זה לא הדברים עצמם שהאלוהים בורא עולם ציווה או ביקש. המון זה חששות, גזרות, חומרות, ניפוחים במקומות שבכלל לא רלוונטים מבחינה הלכתית, או דברים שסתם מסבכים את האדם הדתי.

מצד שני, כדי לפתור את זה צריך גב מאוד חזק וקונצנזוס רציני כדי להכריע בשאלות מהותיות, מחד, וצריך לפתוח הרבה תיבות פנדורה ולשחוט הרבה פרות קדושות מאידך. כך שקשה לי להאמין שיהיה מצב של הכרעה כזו שהיא טובה - בעיקר מבחינה ציבורית.

2. יש שאלה מהותית שכל הסמן מנקרת אבל לעולם לא תיענה כראוי (לפחות לא על יגי אורתודוקסים פשוטים כמוני), והיא: מה קורה מאחורי הפרגוד, מה באמת באמת אלוהים הגדול חושב כשהוא רואה מה הולך כאן, ומה תכלס הוא היה רוצה שיקרה (וגם, האם הוא פועל שזה אכן יקרה)?

אז לשאלה הזו אני לא יודע לתת תשובה מלאה, אבל אני כן חושב שניתן להחליט שהשינויים הרבים שקורים בעולם, משנים גם את הציפייה מהאדם המאמין. אם בעת העתיקה, אדם מאמין היה צריך הרבה מאוד שעות ביום כדי לקיים יהדות מאוד מאוד רזה - שהיא עיקר הדרישה האלוקית, כיום היהדות הרזה הזו יכולה לקחת לכל אדם איזה שעה-שעתיים במקסימום. אבל כמונוטאיסט אני מאמין שהדת צריכה להקיף את חיי האדם, אז אולי באמת אנשים לא מקיימים את היהדות הרזה, הבסיסית הנכונה, אבל הם רוב היום עסוקים בדת וזה כן הרצון של האלוהים.


זה בגדול, מקווה שאני מובן...

ברור שמס. 1 ייפתר רק בבוא המשיחפ.א.

מס. 12 בעיקרי האמונה:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ, עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּו בְּכָל יום שֶׁיָּבוא.


על 2 אני לא מסכים איתך.

לפי הנתונים הידועים מהעולם העתיק, לפני שתיקנו להתפלל 3 תפילות ביום לאחר חורבן בית המקדש, כדי לייצר תחליף רוחני לעבודת המקדש שנפסקה, שגרת היום של האדם הרגיל היתה חקלאית או עבודה אחרת.

לכהנים והלויים היו מטלות קודש - וגם זה לא לכולם בו זמנית.  

המצווה הייתה פשוט "לעבוד את ה' בלבבכם". היו כאלו שהתפללו פעם ביום, והיו כאלו (כמו דוד המלך או דניאל) שבחרו להתפלל שלוש פעמים, אך זו הייתה בחירה אישית ולא חובה הלכתית.

אני חןשב שבעברשלג דאשתקד

הדת סובבה מאוד את האשם, והקהילה הייתה מאוד סביב הפולחן הדתי. ברור שעשו עוד הרבה דברים אבל החיים עצמם היו חיים דתיים.

תדמיין חקלאות שכוללת איסור כלאיים, חיוב שמיטה ותרומות ומעשרות וקורבנות. הרבה פעולות בחיי היומיום מחייבות או נותנות הזגמנות לקורבן. אנשים מאוד חיים את זה.

בעידן המודרני אתה יכול לשמור את כל המצוות הבסיסיות בלי כמעט לעשות כלום...

ה' ביקש שנקשיב לחכמיםקעלעברימבאר

חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה

 

2. צורת חשיבה כזו לא נכונה. אין לנו בכלל מושג להגדיר מה זה אומר "מאחורי הפרגוד" בלתי אפשרי להגדיר את ה' או מחשבותיו, כך שהשאלה "מה ה' חושב" לא מתחילה. הגישה היא איך הבורא מתגלה בתוך עם האלוקים, עמו ונחלתו. כלומר הוא מתגלה בתורה שהאומה קיבלה על עצמה לדורותיה - התורה שבעל פה עם ש"ס ופוסקים. או בניסוח פתח אליהו - מלכות פה,תורה שבעל פה קריה לה.

אנחנו מדברים עם רבדים אחריםשלג דאשתקד

אני מדבר על הווה אמינא, מה הייתי אומר לולא כל מיני הנחות.

אתה מדבר על מסקנות לאחר ההתחבטויות הנפשיות וההסתכלות על המציאות

לא מסכיםיוני.ו.
כל דבר (מוסמך) יש לו מקום בתמונה הגדולהנוגע, לא נוגעאחרונה

והתמונה הגדולה (שלעולם לא נשיג אותה בשלמותה כי היא אינסופית) היא הדרך להתחבר למי שצייר אותה.

אחרי שמבינים את זה, אפשר לעבור לנסיון להבין מה המקום של כל דבר.


ממליץ ללמוד את מאמר ייסורים ממרקים של הרב, וכן לקרוא את המבוא של הספר בין החסידות לראי"ה של הרב שילת.


אפשר להסביר סתירות שונות באופנים שונים, לדוג':

1. כל הבנה מדברת על רובד אחר, וכל ההבנות הן דרך להתחבר למקור האחדותי שמאחורי הדברים. זה כמו שאין סתירה בין זה שחבר שלך מצחיק וקל דעת לפעמים לבין זה שהוא חכם ורציני, אלו דרכים שונות בהן המהות שלו מתגלה אליך.

2. לפעמים קל לראות את המכנה המשותף. לדוג', מי שתופס את הבריאה כחידוש, כלומר שקיומנו לא היה מוכרח והיינו יכולים לא להיות, לא רואה סתירה מהותית בין טבע לבין נס כי שניהם מחודשים, הטבע מחודש ביחס לה' והנס מחודש ביחס לטבע.

3. לפעמים הבנה מסויימת מזככת את הדעת ומנקה את השטח כדי שהבנה אחרת תובן בצורה נכונה.


אני חושב שיש שני עקרונות שאם הולכים איתם אז הדרך ברורה יותר- להבין שיש אחדות אלהית מאחורה ולחפש אותה, ולהבין שהאלהות הזו היא דינאמית. אנחנו לא מתעסקים בסתירות בין מושגים, אלא בהבנה של משהו "חי", שמכיל "סתירות" מעצם הגדרתו, שמתגלה פעם ככה ופעם ככה. הנגזרת של זה היא לדעת איך להתנהל כיצורים חיים כאן בעולם (לדוג' היחס בין בטחון לאקטיביות).

במילים אחרות, צריך לאחד כמה שניתן בין התפיסה הנבואית לתפיסת החכמה. בין החוש שמרגיש את האחדות והדינאמיות לבין השכל שרוצה שהדברים יהיו מוגדרים ומובנים. השילוב ביניהם מפרה מאוד ופותח פתח ליותר הבנה שכלית ויותר דבקות נשמתית. וזו בדיוק העבודה של דורנו, אחרי גלות ארוכה ארוכה. ובכך נזכה ל"וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו".


דוג' נוספות- תפילה. בתפילה יש גם תיקון של האני (מידות וקרבת ה') בזכות העמידה מול ה', אבל בוודאי שיש גם מימד שה' מתגלה אלינו כ"מישהו" שבאמת מרחם על בנו שכואב לו וצועק אליו.

תורה. התורה היא ספר חוקים וסיפורים שהגיעו אלינו בצורה של התגלות אלהית (בניגוד למדע שהגיע דרך חקירה שלנו). לכן ממילא היא גונזת בתוכה כח של התגלות אלהית וכח של השפעה אלהית על המציאות. זו המהות שלה. 

ע"ז בזמנינופיציק

בתורה מופיע עשרות פעמים איסורים וציווים שונים לגבי עבודה זרה, לקורא בן זמנינו נראה שאין לאיסורים אלו שום שייכות אליו ומאידך קשה לי לתפוס שחלק כ"כ אינטגרלי בתורה לא שייך אלינו כלל ? 

חלקים עצומים מהתורה לא קשורים למציאות הנוכחיתפ.א.

גם עבדים ושפחות, לקט, שכחה ופאה, קורבנות, הבאת הביכורים

מצד שני - בתורה אין את השגרה שיש לנו היום: 3 תפילות ביום.  


הכל השתנה מאז ירדה התורה מהר סיני

האםפיציק

האם קל בעניך לומר שכל עניני עבודה זרה שבתורה לא נכתבו אלא לדורם שהיה שטוף בע"ז אבל באלפיים השנים האחרונות שבטל יצר ע"ז הדברים אינם רלוונטים כלל? (אני חושב שאין לדמות בין תורת הקורבנות, עבדים ושפחות וכדומה ששייכים לזמנינו באופן תיאורטי ובין יצרא דע"ז שבטל כליל מן העולם)

עצם זה שזה ברור מאליו בימינו שאין ע"ז, זהקעלעברימבאר
אומר שנצחנו בעניין זה. ואזכורי איסור ע"ז עוזר לנו להבין את פעולתו הטובה של ישראל בעולם. ושנדע שגם על הבעיות בימינו עם ישראל יתגבר וישפיע טוב על העולם.


מעבר לזה - גם אצלינו  יש "בחינת ע"ז" כיום. הן בסגידה לחומר, הן בסגידה לאידאולוגיות זרות לתורה, הן בתפיסה מעוותת של האלוקות

יש מלא.זיויקאחרונה
גם בנצרות וגם במזרח הרחוק ובאפריקה.
שאלה לפרשת מקץ - למה יוסף לא מדווח ליעקב כל שנותקעלעברימבאר

שלטונו, ולמה הוא עשה את מעשה גביע בנימין?


 

(אין לי תשובה בעניין. יש רק 2 אפשרויות שאי אפשר להכריע ביניהם)


 

האם מפני שהוא סבר שרק בני רחל ימשיכו את עם ישראל ושאר האחים מופרשים ממנו כמו ישמעאל ועשיו, ולכן הוא רצה לחטוף את בנימין ולשכנעו להשאר איתו מתוך מחשבה שרק על בני רחל נגזר "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" במצרים?


 

זו אפשרות א'.


 

מצד אחד יש לזה ראיה: "כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי" נשני השכיחני, כלומר יוסף אומר שה' השכיח ממנו את בית אביו. וגם הכתוב אומר "ולא יכול יוסף להתאפק... ויאמר אני יוסף" כלומר הסיבה היחידה שיוסף נגלה לאחיו כי הוא נשבר מהתרגשות באמצע התכנית לחטוף את בנימין כי ראה את מסירות הנפש של יהודה, ושינה את דעתו על האחים.


 

מצד שני למה הוא לא הודיע ליעקב? האם כי חשש שיעקב חושב שכל האחים הם עם ישראל והוא ימנע ממנו לקחת רק את בנימין? או שמא ההפרדות מהאחים מחייבת הפרדות של יוסף מיעקב אביהם?


 

אפשרות ב' זה שיוסף מראש תכנן שהאחים יבואו ברעב למצרים והוא תכנן לחטוף את בנימין כדי לעשות ניסיון/תיקון לאחים  שיימסרו את נפשם על בנימין כדי לבדוק/לרפא את השנאה בין בני רחל ללאה ולבחון האם הם מוכנים למסור את עצמם על בנימין.  ואז "ולא יכל להתאפק" זה אולי שהוא תכנן ממש לאסור את יהודה ולבדוק את שאר האחים ורק אז להתגלות אליהם, אלא שהוא נשבר באמצע.  ו"נשני אלוקים את עמלי ואת כל בית אבי" הכוונה השכחני את כל הצרות שהיו לי בבית אבי. אבל גם על פירוש זה קשה.

 

ואם יש למישהו פירוש שלישי גם יהיה מעניין לשמוע

 

אפשרות שלישית ופחות סבירה:קעלעברימבאר

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל החוצה "נשני אלוקים את עמלי וכל בית אבי" בית אבי כולל יעקב עצמו. "הפרני אלוקים בארץ עניי" - זה המקום שלי כמצרי ולא כיהודי.

ואז יוצא שיוסף סבר שתפקידו זה לקדש את ה' דווקא בתוך הגויים ולא כחלק מעם ישראל ושה' הוציא אותו מכלל ישראל כמו ישמעאל ועשיו, ומינה אותו להיות שליט מצרים שימשיך קדושה למצרים והאומות. ולכן הוא מנתק קשר עם יעקב.


ורק כשיוסף פוגש את אחיו משתחווים לו ונזכר בחלומות, הוא משנה את דעתו ומבין שהוא יהודי ואז מתכנן את כל גביע בנימין כדי לתקן את הקרע בין האחים כנ"ל.

מפנה למחלוקת המפורסמת בין הרב יואל בן נון והרב מדןטיפות של אור
אז ככה:קעלעברימבאר
ההסבר שכל המהלך של יוסף 9 שנים היה רק כדי לאמר ליעקב " אמרתי לך שהחלומות נכונים ואתה תשחווה לי" תמוה שהוא הפשט. אם יוסף חשוב לו להוכיח שהוא נביא, תמיד יכול לומר לאביו על פתרון חלום השרים ופרעה במצרים. מה גם שהחלום ייתגשם, שהרי יעקב היה כפוף פוליטית ליוסף במצרים, כלומר השתחווה לו או מעיין זה.


לגבי הפירוש שיוסף רוצה לנקום/להעניש את האחים - לא ברור אז למה הוא שם את כספם באמתחותיהם ואחר כך אומר "שלום לכם אל תיראו" אקט של חיבה ולא עונש, שעוד יכול לעורר חשד אצל האחים שיוסף בכוונת תחילה משתיל להם כלי כסף כמו גביע בשקיהם.


הטיעון שיוסף חשד שמא אביו שלח אותו בכוונה כדי שימכרו אותו, נשמע קצת קונספרטיבי במחילה, ומזכיר לי את הטיעונים הקונספרטיבים על כך שצרציל וסטלין תכננו במכוון את מלחמת העולם השניה. הרי יעקב לפני שניה אהב אותו ונתן לו כתונת פסים! מה גם שאין סיבה שיוסף יחשוד שאף אחד לא חיפש אותו. בעולם העתיק ללא טלפון בלתי אפשרי לחפש עבד שנמכר לארץ אחרת.


מצד שני גם קשה על הפירוש הראשון והשלישי שהבאתי, כיקעלעברימבאר

גם אם יוסף הופרש מעם ישראל/האחים הופרשו לפי מחשבתו  האם זה מצדיק לצער את אביו ולא להודיע לו שהוא חי? או שמא גורל האומה חשוב ליוסף יותר מצער אביו והגעגועים אליו?

שאלה שקשורה לעניין היא-קעלעברימבאר
האם ה' הודיע ליעקב שכל בניו ימשיכו אותו?


ואם לא, אז ממתי זה נודע, רק בברכות יעקב בסוף ימיו?


(כי "ולזרעך אחריך אתן את הארץ" יכול להתפרש כמו ההבטחה ליצחק "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל" שזה רק חלק מזרעו)

לא הבנתי את דברי הרב בן נון -קעלעברימבאר

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל וגם חשב שבנימין הופרש מעם ישראל? (וצריך לזכור שהוא גם ידע שה' מינהו לשליט מצרים לא במקרה)

זה מזכיר את השאלה למה יעקב נשאר במצרים אחרי הרעבנוגע, לא נוגע

כנראה שבשני המקרים ה' גלגל שיהיה איזה הכרח שאנחנו לא מודעים אליו.

יתכן שיוסף חשש לשלוח שליח לאביו, כדי שזה לא יתפס כמרידה במלכות או משהו כזה (שהוא עדיין קשור לעבריות. אפשר למצוא רמז לזה במה שנאמר בסופו של דבר- וְהַקֹּ֣ל נִשְׁמַ֗ע בֵּ֤ית פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֖אוּ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּבְעֵינֵ֖י עֲבָדָֽיו- משמע שהייתה הו"א שזה בעייתי).

אבל אז השאלה היא למה כשהאחים באו אל יוסף הוא לא סיפר להם מייד שהוא יוסף ואמר להם לבשר לאביו שהוא חי כשהם חוזרים.

נראה לומר ככה:

וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַֽחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם.

יוסף נזכר בזה אז (כי לא כתוב "ויוסף זכר"). לכן מסתבר שהגעת האחים הייתה שינוי כיוון בשביל יוסף, והוא הבין שהוא צריך להביא להתגשמות החלומות, כנביא שהוטלה עליו משימה (זו לא הייתה נבואה ממש, לכן יוסף ההיה יכול להתעלם מהחלומות עד הגעת האחים (ואולי לחשוב שהם רק היו הגורם לכך שהאחים ימכרוהו והוא יגיע למצרים)).

יוסף מבין שהתגשמות החלומות זה לא השתחוויה של כבוד, אלא של הסכמה- שהאחים יבינו את תפקידו וחשיבותו ושילכו בדרך שהוא מתווה. זה מסומל בערבותם בעבור בני רחל. ולכן הוא מתכנן את כל העניין עם בנימין. כמובן שלא שייך לספר ליעקב עד שהמשימה תושלם.


מה שנשאר להבין זה מה חשב יוסף עד שהאחים באו למצרים, ואולי זו גם תהיה סיבה נכונה יותר למה הוא לא הודיע ליעקב שהוא חי.

אם ניכנס ל"ראש" של יוסף, ונסתכל על דברים מתוך מבטו (האמוני, כפי שאנו נוכחים לדעת בפרשה זו ובפרשה הבאה)- ה' גלגל אותי למצרים וניתק אותי ממשפחתי, נמכרתי לעבד ואז ה' העלה אותי, ואז שוב הפיל אותי לבור תרתי משמע והעלה אותי משם למקום הכי גבוה שאפשר.

השתלשלות האירועים מראה שמי שפועל פה זה ה' ואסור לי לנסות שום דבר שהוא לא חלק מהתכנית שה' מתווה לי. אם אני מודיע לאבי שאני חי, זה יחבר שוב את המשפחה, וזה יגרור שינוי מהותי כלשהו, ולכן אסור לי לעשות זאת. אני עדיין מאמין בדרך של יעקב אבא, ואולי מה שיקרה בסוף זה שאני אתקן את מצרים (מבני חם ש"עבד עבדים יהיה לאחיו"), או לפחות אהיה הנשיא העברי המכובד של מצרים והתפקיד יעבור לבניי, בד בבד עם זה שאחיי וזרעם יבנו את שלטונם בארץ ישראל. בסופו של דבר נתחבר יחד ונשפיע על כל העולם (תפקידו של אברהם).


קשה על זה ממה שכתבת לגבי ברית בין הבתרים. אבל מי אמר שהם חשבו שזה יתקיים בדורם או בדורות הסמוכים אליהם ולא הרבה זמן אחרי?  (אגב, מה ההכרח לומר שהם בכלל ידעו על ברית בין הבתרים? אי אפשר לומר שאברהם לא גילה זאת לאף אחד?)  

לגבי יעקב זה פשוט: ה' אומר לו "כי לגוי גדול אשימךקעלעברימבאר
שם". אל תרא מרדה מצרימה.


"ויוסף ישית ידו על עניך" כלומר יעצום את עיניך כשתמות.


ויעקב ידע על כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם

לא מוכרחנוגע, לא נוגע

בנ"י פרו ורבו מאוד עוד לפני פטירתו של יעקב:

וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד׃ וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃


רשב"ם-  ישית ידו על עיניך: על ענייניך וצרכיך, ישתדל לעשותם, כדכתיב ישית ידו על שנינו.


הפירושים שאנחנו קוראים מבוססים בד"כ על מה שקרה בפועל, לא בטוח שככה יעקב הבין את הדברים בשעה שהם נאמרו לו.

בפשטות יעקב חשב- אנוכי ארד עמך מצרימה, ואנוכי אעלך גם עלה (בעודך חי), ויוסף ישית ידו על עיניך (כפירוש הרשב"ם דלעיל).

ולגבי הידיעה על הגלותנוגע, לא נוגע
רבינו בחיי- וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן- ונראה בפשט הכתוב הזה כי לפי שהיה יודע יעקב אבינו ירידתם למצרים סבת הגלות לזרעו, וכי יתחיל בו עתה, מפני זה יאמר וישב ישראל כלומר נתישב שם, לא כמחשבת בניו שאמרו לפרעה לגור בארץ באנו כי היו סבורים לחזור לארץ כנען ככלות הרעב מיד וע"כ אמרו לגור ולא להתישב.


הוא אומר שהשבטים לא ידעו על הגלות (או לא ידעו שהיא מתחילה עכשיו). לפי"ז אפשר לומר שגם יוסף לא ידע.

גוי גדול זה גוי גדול, לא אלפי איש.קעלעברימבאר

ואנכי אעלך בתור גופה.

 

יוסף אומר פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי

יעקב לא חשב שיפטר בגיל 147נוגע, לא נוגע
לכן אין מניעה לומר שבעת ששמע את הדברים הוא חשב שזה יקרה בחייו.


ואנוכי אעלך בתוך גופה זה פירוש למפרע של הדברים. יתכן שיעקב חשב גם על הפירוש הזה כשהדברים נאמרו לו, אבל הוא לא חשב שזה הפירוש היחידי.


כי יוסף שמע את זה מיעקב לפני פטירתו

תראה את תוספות השלםנוגע, לא נוגע

אפשר לפרש גםקעלעברימבאר
ש"אנכי אעלך גם עלה" מוסב על "לגוי גדול אשימך שם".


כלומר תהפוך לגוי גדול, ואתה (כלומר הגוי הגדול) תעלה ממצרים.


חוץ מזה שאדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו ולהשביע את יוסף, גם אם ה' הבטיח

זה לא מסתדר עם שאר הפסוקנוגע, לא נוגע
שמדבר על יעקב עצמו.


אבל מה שבאתי להוכיח מדבריהם זה שההסבר שלי (שיעקב הבין בהתחלה שהוא עצמו יעלה חזרה) לא מופקע ובלתי מתקבל בגלל החידוש שבו.

כן אבל זה נשמע פסוק פיוטי שעיקרוקעלעברימבאר
שה' משרה את שכינתו בישראל גם בגלותם ויעלה אותם משם "אנכי ארד עמך מצרימה"
הא בהא תליאנוגע, לא נוגע
זה בגלל שיעקב מסמל את עם ישראל
בכל מקרה עד שיעקב לאקעלעברימבאר

הפך לגוי גדול הוא מנוע מלצאת ממצרים כאדם חי.

ואם תאמר שב17 שנה הם כבר הפכו לאלפי איש (מה שלא סביר, וזה עדיין לא "גוי גדול"). אז אולי יעקב חשש שהכנענים כבר לא יסכימו לקבל אלפי איש בארץ כנען, בעוד שפרעה נתן להם מקום. מה גם שהיה להם מקום מרעה משובח, בעוד שבכנען ייתכן שאין מקום למקנה כל כך גדול שכבר גדל מאז שהם התיישבו

יעקב מן הסתם הניח שהוא יחיה 180 שנהנוגע, לא נוגע

שבסופם הוא כבר יהיה גוי גדול (או לפחות עם בסיס איתן להפוך לכזה אחרי לא הרבה זמן) שיכול לחזור.

כשהוא הגיע לגיל 147 והרגיש שהוא עומד למות, הוא הבין למפרע אחרת את דברי ה' אליו.



אז ענית על התשובה למה יעקב לא חזר לארץקעלעברימבאר
התשובה הידועה לשאלה הראשונה125690אחרונה

היא שמבחינת יוסף, יעקב היה שותף במכירה, הוא זה ששלח אותו לאחים.

לבבי השאלה השניה, הפשט הוא שהוא רצה לראות אם האחים חזרו בתשובה

אולי יעניין אותך