הנאה בעל כרחו. לא להילחץ ולא להלחיץ.

ב. צדדים לכאן ולכאן- (למשל- עד כמה קולך נבלל.) כמדומה שדוסיות מחמירות.

לדעת רבים, אין הבדל בין שמיעת נגנים חיים לשמיעת נגינה דרך רדיו או מכשיר אלקטרוני אחר, וכשם שאסור לשמוע ניגונים של כלי זמר בימי ספירת העומר עד ל"ג בעומר ובשלושת השבועות, כך אסור לשומעם על ידי מכשירים אלקטרוניים. אבל לשמוע שירים דרך מכשירים אלקטרוניים בלא ליווי תזמורתי – מותר (אג"מ יו"ד ב, קלז; יחו"ד ו, לד). ויש אוסרים אפילו שמיעת שירים בלא ליווי תזמורתי דרך מכשירים אלקטרוניים, כי המכשיר נחשב כמו כלי זמר (ציץ אליעזר טו, לג, שבט הלוי ח, קכז).

אולם יש סוברים שהמנהג לאסור שמיעת כלי זמר בימים אלו אינו חל על שמיעת כלי זמר דרך רדיו או שאר מכשירים אלקטרוניים ביתיים, מפני שאין בשמיעתם חגיגיות כפי שיש בשמיעת נגנים חיים. ועוד שכיום הכל רגילים לשמוע ניגונים דרך רדיו וכיוצא בו, והשגרה שבזה ביטלה את החגיגיות והשמחה שבשמיעתם, והרי זה כשירה בפה שאינה אסורה בספירת העומר. ועוד שיש לחלק בין ניגונים של שמחה לניגונים רגילים, שרק ניגונים של שמחה יש מקום לאסור בימים אלו גם ממכשירים ביתיים, אבל ניגונים רגילים וקל וחומר ניגונים עצובים אין לאסור בימי האבלות שבספירת העומר. והרוצה להקל רשאי לסמוך על דעה זו ולשמוע שירים רגילים ועצובים ממכשיר חשמלי ביתי, אבל לא ישמעם בקול רם, מפני שעוצמת הקול שממלאת את חלל החדר יוצרת חגיגיות מסוימת.

הנושא הוכח למעלה.

אך גבי שירים ישנה מחלוקת באחרונים יש המתירים (בראשם האגרות משה כשמדובר מתוך מכשיר אלקטרוני והחרו אחריו מרן הרב יעקב אריאל הרב אליעזר מלמד ועוד והוסיפו שה"מ שלא מדובר בשירים המיועדים להרקדה) ויש האסורים (בראשם המנחת יצחק שלמד ק"ו מדין רקודים ומחולות שנכתב במג"א)

לגבי ספירת העומר אני לא חושב שאת צריכה לצאת מהבית או משהו כזה, זה בסה"כ מנהג לא לשמוע שירים.

לגבי לשיר ביחד בשבת, מצרף תשובה של הרב ליאור-

שאלה:
האם כשהחתן נמצא בשולחן שבת מותר גם לחמותו ולגיסותיו ושאר בני המשפחה המסבים לסעודה לשיר יחד שירי שבת, והאם יש הבדל אם המדובר באחיות/גיסות/בנות דודות וכו’?
יש לציין שהשירה המשפחתית בשבת מאוד מרוממת את אוירת השבת!

תשובה:
היות שלא מדובר על שירה של נשים לבד, אלא על שירה ביחד ועל שירי קודש, "מעלימים עין" ומתירים את זה. ראוי שהנשים ישתדלו שלא יובלט קולם בין הגברים, ואם אינם מודעים לכך להעיר להם.

זכור לי שראיתי גם רבנים אחרים שכותבים ככה

במקור, ימי ספירת העומר הם ימי שמחה. ימי הקציר והבשלת התבואה, אחרי שעבדו קשה מאז הסתיו:

בחינת הזורעים בדימעה -- ברינה יקצורו. לצערנו, בצוק העתים, אחרי הכיבוש הרומאי, חורבן הבית ובסופו של דבר מרד בר כוכבא, ונפילת 24,000 תלמידים [כנראה, כדי לא להרגיז את הרומאים, לא דיברו על הכישלון בקרב אלא על "מגיפה"], קיבלו על עצמם להתאבל. אבל, כל זה בשעה שגויים שולטים בנו. עכשיו, שיש מדינת יהודים ריבונית, שהיא, לפחות, אתחלתא דגאולה, זה איננו זמן להתאבל. חוץ מזה, הצרות האחרונות גדולות בהרבה מהראשונות. מה זה 24,000 לעומת 6,000,000? נחזור על זה: עשרים וארבעה אלף לעומת שישה מיליון ! והראשונים מתו עם חרב ביד בשעה שששת המיליונים הושפלו ועונו במשך שנים עד שיש מהם שאיבדו את שפיותם לפני שסוף סוף מתו. ולזה הקדיש עם ישראל בסך הכל יום אחד [היום, כ"ז בניסן] או יומיים [אם כוללים את עשרה בטבת]. אם נרצה, נוכל לבכות כל השנה. בכל יום מימות השנה היה איזה אסון

שנפל על עם ישראל במשך התקופות מאז אובדן עצמאותנו לפני אלפיים שנה ויותר.

כעת, הגיעה העת לשמוח. אסור, כמובן, לשכוח שנרדפנו כל השנים. לכך מספיקים תשעה באב, י"ז בתמוז, עשרה בטבת ויום השואה.

בקשר לשאלתך השניה, עד כמה שידוע לי, כשקולות הנשים והגברים מעורבבים זה בזה, זה בהחלט מותר. האם גיסך התלונן? האם אביך העיר לך משהו בעניין זה?  לדעתי, את צריכה להרגיש נינוחה בביתך. האיסור מתייחס רק לשמיעת שירת נשים בזמן קריאת שמע. [אם את רוצה, אפשר להרחיב את זה לתפילה בכלל. אבל מוגזם לדרוש ממך לא לשיר יחד עם כולם לא בזמן תפילה, במיוחד בביתך.]

מי שאוסר שמיעת מוזיקה שספירת העומר חשוד על רפורמיות.
נהגו רק באיסור חתונה ותספורת.

אנחנו לא חושבים שהלכות רלוונטיות.

למה שנמציא חדשות?

רק אורתודוקסים , ממציאים הלכות ומפברקים מקורות.

רפורמים לא עשו את זה אף פעם.

מאוד מצדד בה- אך צריך גדולי תורה פוסקי הלכות שיכריעו הלכה למעשה וכל עוד לא הכריעו כך אין לשנות דינים לאור סברא זו

לשמוע שירים בספירת העומר חוץ משירים שמיועדים להרקדה (כמו טרנס או שירים מסוימים של מוזיקה חסידית) ולכן אם את רוצה להחמיר ולא לסמוך על הפוסקים שמתירים ובינהם מרן הרב יעקב אריאל הרב אליעזר מלמד כאשר מדובר ממכשיר אלקטרוני ועוד (ראי דף הבית של אתר ישיבה ועוד) העונג כולו שלך, אבל לדרוש מאחיך שימניך זה לא נראה כלל וכלל!! 

הוא כותב שיש מחלוקת ואפשר להקל לשמוע שירים שקטים/רגילים ולא בקול רם

ציטוט מפניני הלכה:

לדעת רבים, אין הבדל בין שמיעת נגנים חיים לשמיעת נגינה דרך רדיו או מכשיר אלקטרוני אחר, וכשם שאסור לשמוע ניגונים של כלי זמר בימי ספירת העומר עד ל"ג בעומר ובשלושת השבועות, כך אסור לשומעם על ידי מכשירים אלקטרוניים. אבל לשמוע שירים דרך מכשירים אלקטרוניים בלא ליווי תזמורתי – מותר (אג"מ יו"ד ב, קלז; יחו"ד ו, לד). ויש אוסרים אפילו שמיעת שירים בלא ליווי תזמורתי דרך מכשירים אלקטרוניים, כי המכשיר נחשב כמו כלי זמר (ציץ אליעזר טו, לג, שבט הלוי ח, קכז).

אולם יש סוברים שהמנהג לאסור שמיעת כלי זמר בימים אלו אינו חל על שמיעת כלי זמר דרך רדיו או שאר מכשירים אלקטרוניים ביתיים, מפני שאין בשמיעתם חגיגיות כפי שיש בשמיעת נגנים חיים. ועוד שכיום הכל רגילים לשמוע ניגונים דרך רדיו וכיוצא בו, והשגרה שבזה ביטלה את החגיגיות והשמחה שבשמיעתם, והרי זה כשירה בפה שאינה אסורה בספירת העומר. ועוד שיש לחלק בין ניגונים של שמחה לניגונים רגילים, שרק ניגונים של שמחה יש מקום לאסור בימים אלו גם ממכשירים ביתיים, אבל ניגונים רגילים וקל וחומר ניגונים עצובים אין לאסור בימי האבלות שבספירת העומר. והרוצה להקל רשאי לסמוך על דעה זו ולשמוע שירים רגילים ועצובים ממכשיר חשמלי ביתי, אבל לא ישמעם בקול רם, מפני שעוצמת הקול שממלאת את חלל החדר יוצרת חגיגיות מסוימת.

ובהחלט יש מקום ל"חומרה" שלך לא לשמוע שירים,

אבל זה לא אשמתך אם אחיך שומע.

וזה רק מנהג, אז לדעתי עדיף גם לא לריב איתו על זה.

מקולי בית הלל ומקולי בית שמאי בתנאי שהפסיקה לא סותרת פסיקה אחרת של השני שנוהג כמותה וכן העלה למעשה בשו"ת השואל שאלה ראשונה רק שהביא שם חידוש מהרב אבינר שאם אדם מקבל על עצמו רב אחד לפסיקת הלכה אינו יכול לשאול רב אחר לעניותי הטעם מדין נדר וצ"ב החידוש של הרב אבינר שם

שמובאת שם דברי רב שיזבי שכל דברי הברייתא על "מקולי ב"ש ומקולי ב"ה רשע וכן על מחומרי ב"ש ומחומרי ב"ה כסיל" היא דווקא כשזה סותר אחד את השני כמו שנתנה דוגמא הגמ' שם אך כשזה לא סותר שרי!,  

אומנם אפשר לטעון על דברי שדווקא גבי "חומרי ב"ש וחומרי ב"ה כסיל" דיבר רב שיזבי להתיר כשאינם סותרים זא"ז אולם המתבונן בשאלת הגמ' שמתוכה הגענו למסקנת רב שיזבי יראה שהיא גם על "מקולי ב"ש ומקולי ב"ה רשע" ומתוך כך מסתמא התשובה גם קאי על שניהם! ולחיזוק דברי הבאתי לראיה את דברי שו"ת השואל סימן א' שמבין כמש"כ בס"ד ועולה מדבריו שכן הבין הרב אבינר שליט"א. אשמח לתגובה ענינית

מחלוקות-

http://asif.co.il/download/YomaLibrary/tnk/hhorp/psikat/Ma%27aly%27yot%2019%20145-167.pdf

אבל מריפרוף במאמר נראה שדן בדרכי ההכרעה בגמרות ראשונים ואחרונים עד פסיקת ההלכה מתוך שלל כללי פסיקה, אך אנו דנו באנשים פשוטים שאין בכוחם להכריע בעצם ההלכה אלא לבחור להם רב שהכריע בהלכה ואז שאלנו כשאדם לא קיבל על עצמו רב מסוים האם מותר לו לבחור מבין הרבנים את הפסיקות המקילות של כל אחד כל עוד זה לא סותר פסיקה אחרת שנהג כמותה (שזה נדיר וכמש"כ בשו"ת השואל שציינתי) ולאור דבריו של אסטרו החכמתי שהדבר שנוי במחלוקת אחרונים שלפי הרב מרדכי אליהו- אסור ולפי הרב אבינר- מותר ונסיתי בעניותי בהודעה הקודמת להצביע על שורש סברת הרב אבינר שליט"א 

ואחת האפשרויות שהוא מציג היא לבחור רב וללכת בצורה קבועה ע"פ פסקיו.

את האפשרות לבחור פסיקות ע"פ רצונו של האדם הוא שולל במפורש, ע"פ דברי הרא"ש והרמ"א.

ראה את הסיכום השימושי שבסוף המאמר, (אות ח').

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!