הרבה אנשים רואים בהשגת עצמאות מדינית, בשגשוג כלכלי, ובנצחון צבאי - כגאולת ישראל. או לפחות כקרני אור ראשונים של הגאולה, בחושך ובשממון הגלותי הנמשך כ2000 שנה.
מיתוך כך אותם אנשים רואים ביום העצמאות, כיום בעל משמעות דתית, כיום שמחה עם אפקט ותפאורה דתית. כיום שבו מכוננת ההרגשה של הופעת ה' מתוך מסתרי הגלות, והצלת עמו לאחר 2000 שנים שסופם בשואה איומה.
רבים נותנים למאורעות הקמת המדינה אפקט של התערבות אלוהית. משהו שנעשה באורח פלא ובסיוע אלוהי. אבל יש עם זה רק בעיה אחת, ישראל היא לא היחידה שהשיגה עצמאות מהאימפריה הבריטית, וישראל היא לא היחידה שיש לה צבא ושגשוג כלכלי. וישראל היא לא היחידה שעברה מלחמת עצמאות קשה וגם לא היחידה שזכתה בהכרת האו"ם בעצמאותה.
אז למה למה לראות בנצחון צבאי ושגשוג כלכלי כפעולה של האל? התנך בתקופת המלוכה מכיר מלכים שעבדו אלוהים אחרים ומלכותם היתה שקטה מאוייבים והיה להם שגשוג כלכלי ומדיני, כולל הרחבת הארץ, לדוגמה ירובעם בן יואש שהרחיב את גבולות הארץ ליותר מאי פעם!!. מעולם המקרא לא ראה בניצחונות ושגשוג כלכלי כאירוע בעל משמעות דתית, כולל כיבוש יהושוע את הארץ.
אני מבין אם רואים ביום העצמאות משמעות ציונית. ללא קשר לדת. משמעות של חירות. של עצמאות והשתחררות משעבוד מלכויות. וככה אפשר לשמוח ללא קשר לדת, וכן לא כל מה שמיחוץ לבית המדרש ולא קשור לדת הוא מוקצה. באותה מידה שמדינה לא מוקצה מבחינה דתית היא גם לא קדושה מבחינה דתית, משום שאין קשר בין מדינה לדת, בין ניצחון מדיני לדת, ובין שגשוג כלכלי לדת. דת היא ערך של האדם, בעוד שמדינה וצבא וכלכלה ועצמאות זה צורך אנושי. ואפשר לשמוח על מימוש הצורך הזה ללא קשר לדת. שמחה ציונית ולא שמחה דתית.
בקיצור למה לראות בצורך אנושי שהתגשם ערך דתי?
(יש כאלו שמביאים ראיה מהמדינה שהכילה את הדת והמדינה בו זמנית לחוקה שהיתה לפני 2080 שנה - מדינת החשמונאים, אבל באופן אירוני מאוד אם בתחילת הממלכה כל המאבק של החשמונאים היה לתקומת הדת והוא היה מאבק מבורך אותו אנו חוגגים כל שנה - ניצחון המאבק בשם הדת/ערך, בסופה של הממלכה כאשר יוחנן אריסטובולוס היה גם כהן וגם מלך, חכמים של אותו דור הצטערו וניסו להפריד בין כתר כהונה לכתר מלכות. הם ידעו שהקשר בין דת למדינה, הוא כלאיים. בסופו של יום אותו עמדת כוח ומתח בין דת למדינה הפך את יוחנן אריסטובולוס למזוהה עם הצדוקים. )
מיתוך כך אותם אנשים רואים ביום העצמאות, כיום בעל משמעות דתית, כיום שמחה עם אפקט ותפאורה דתית. כיום שבו מכוננת ההרגשה של הופעת ה' מתוך מסתרי הגלות, והצלת עמו לאחר 2000 שנים שסופם בשואה איומה.
רבים נותנים למאורעות הקמת המדינה אפקט של התערבות אלוהית. משהו שנעשה באורח פלא ובסיוע אלוהי. אבל יש עם זה רק בעיה אחת, ישראל היא לא היחידה שהשיגה עצמאות מהאימפריה הבריטית, וישראל היא לא היחידה שיש לה צבא ושגשוג כלכלי. וישראל היא לא היחידה שעברה מלחמת עצמאות קשה וגם לא היחידה שזכתה בהכרת האו"ם בעצמאותה.
אז למה למה לראות בנצחון צבאי ושגשוג כלכלי כפעולה של האל? התנך בתקופת המלוכה מכיר מלכים שעבדו אלוהים אחרים ומלכותם היתה שקטה מאוייבים והיה להם שגשוג כלכלי ומדיני, כולל הרחבת הארץ, לדוגמה ירובעם בן יואש שהרחיב את גבולות הארץ ליותר מאי פעם!!. מעולם המקרא לא ראה בניצחונות ושגשוג כלכלי כאירוע בעל משמעות דתית, כולל כיבוש יהושוע את הארץ.
אני מבין אם רואים ביום העצמאות משמעות ציונית. ללא קשר לדת. משמעות של חירות. של עצמאות והשתחררות משעבוד מלכויות. וככה אפשר לשמוח ללא קשר לדת, וכן לא כל מה שמיחוץ לבית המדרש ולא קשור לדת הוא מוקצה. באותה מידה שמדינה לא מוקצה מבחינה דתית היא גם לא קדושה מבחינה דתית, משום שאין קשר בין מדינה לדת, בין ניצחון מדיני לדת, ובין שגשוג כלכלי לדת. דת היא ערך של האדם, בעוד שמדינה וצבא וכלכלה ועצמאות זה צורך אנושי. ואפשר לשמוח על מימוש הצורך הזה ללא קשר לדת. שמחה ציונית ולא שמחה דתית.
בקיצור למה לראות בצורך אנושי שהתגשם ערך דתי?
(יש כאלו שמביאים ראיה מהמדינה שהכילה את הדת והמדינה בו זמנית לחוקה שהיתה לפני 2080 שנה - מדינת החשמונאים, אבל באופן אירוני מאוד אם בתחילת הממלכה כל המאבק של החשמונאים היה לתקומת הדת והוא היה מאבק מבורך אותו אנו חוגגים כל שנה - ניצחון המאבק בשם הדת/ערך, בסופה של הממלכה כאשר יוחנן אריסטובולוס היה גם כהן וגם מלך, חכמים של אותו דור הצטערו וניסו להפריד בין כתר כהונה לכתר מלכות. הם ידעו שהקשר בין דת למדינה, הוא כלאיים. בסופו של יום אותו עמדת כוח ומתח בין דת למדינה הפך את יוחנן אריסטובולוס למזוהה עם הצדוקים. )
