תַּכְלִית כָּל הַתַּעֲנוּגִים שֶׁבָּעוֹלָם
כִּי בְּוַדַּאי אִם הָיוּ רוֹאִים אוֹר הַמִּצְוָה בְּשָׁרְשָׁהּ - שֶׁהִיא מְאִירָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְהִיא תַּכְלִית כָּל הַתַּעֲנוּגִים שֶׁבָּעוֹלָם, וּלְמַעְלָה מִכָּל הַתַּעֲנוּגִים, לְמַעְלָה מִכָּל הַטּוֹבוֹת וְהַהַצְלָחוֹת וְכוּ' וְכוּ' - בְּוַדַּאי מִי פֶּתִי יָסִיר הֵנָּה שֶׁלֹּא יִרְצֶה לְקַבֵּל טוֹב נִפְלָא וְנִצְחִי כָּזֶה? בִּפְרָט שֶׁיְּכוֹלִין לִקְנוֹתוֹ בְּדָמִים קַלִּים לִזְכּוֹת בְּעַד גָּדוֹל [מטבע] אֶחָד לִקְנוֹת צִיצִית לְטַלִּיתוֹ - אֲשֶׁר כָּל הָעוֹלָם אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אוֹר הַצִּיצִית, כִּי "שְׂכַר מִצְוָה בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא" [אינו בזה העולם], כִּי אוֹר כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה נַעֲלֶה וְנִשְׂגָּב מְאֹד מְאֹד; אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לַעֲשׂוֹתָן בְּשִׂמְחָה, כָּרָאוּי לָנוּ לִשְׂמֹחַ אֲשֶׁר זִכָּה אוֹתָנוּ משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְהַצְלָחָה אֲמִתִּית וְנִצְחִית כָּזֹאת, וְרָאוּי לָנוּ לוֹמַר "אַשְׁרֵנוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וְכוּ', אַשְׁרֵנוּ וְכוּ'", בְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּשִׂמְחָה רַבָּה נִפְלָאָה עַד אֵין קֵץ וְתַכְלִית, כִּי אָנוּ זוֹכִין לְהַאֲמִין בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ וּבְתוֹרָתוֹ וּבְמִצְוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁוֹת וְלִשְׂמֹחַ בָּהֶן עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה לְבַד - וְעַל-יְדֵי זֶה נִזְכֶּה אַחַר כָּךְ לְמַה שֶּׁנִּזְכֶּה, כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ. (ליקוטי הלכות, נפילת אפים ד', אות י"ד)
