אצלי לפחות...

בעקרון לא אמורים לפסול על זה, אבל זה יכול להוריד נקודות בשקלול הכללי...

במה לדעתך זה אמור להשפיע?  לא שמתי לב למשהו מיוחד..

אולי בכלל אצלי זה שונה כי גם אני דתל"ש שחזר?   לא יודע..

אם זו מציאות שזה משפיע אי אפשר להתעלם מזה...

כשזה מישהו קרוב והם רואים שזה אדם שחשוב לך.. אולי זה קצת מבלבל אותם בגיל כזה..

אחרי הכל, אני מאמין שלא סתם הרמב"ם אמר שמי שבעירו כולם כופרים יברח למדבריות.

אני מצטט נכון?

(אם זה לא הפירוש תתעלם מזה.. תתמקד בשורה ראשונה)

חילונים זה חידוש של המאה האחרונה...  

מאז ומתמיד ילדים גדלו בבית סטרילי מעברות במזיד ולא עזבו את הדת בגלל זה

לא כזה מסכים.. אבל סבבה גם אני לא יודע עד כמה אני צודק

לקבל את השונה?

אתה מאמין ב -ה' ותורתו?. אני מראה שאין בתורה "הכלה" של חוטאים. זו המצאה שנכנסה לשיח ולחינוך מסויים.

בצורה רגשית מהרהורי לבך לא יפתור את העניין.

אני ממש מעריך אותך שחזרת בתשובה. 

אני כתבתי כדי לחדד שלא מכילים נפשית את החטאים, אלא צריך סלידה מהחטאים, ומי שמספיק חזק יכול במקביל להציל את חברו מדרך חיים שגויה.

כל מי שחזר בתשובה עשה מהלך רוחני יותר ממני, ואני מעריך אותו מאד.

"רעך במצוות".   "ואהבת לרעך כמוך"- מי שעושה מעשה עמך.

יש הבדל גדול בזה בהלכה בין מי שעושה עברות , לתאבון, כי קשה לו, לבין מי שלא אכפת לו כלל "מומר להכעיס".

בכל מקרה , זה לא "להכיל" את העברות. הדרך שנראה לי שאת מציגה, מובילה את החניך לחסור אכפתיות מהמצוות. כי הוא רואה שגם מי שלא שומר אותם אז" הכל סבבה", ואין איתו בעיה.

זה לא סותר לגמרי "קירוב רחוקים" ע"י מי שלא יושפע מהם לרעה, כמו שכותה הרב קוק זצ"ל.

(שרק מי שלא יתקלקל כלל מהחילונים יכול להתקרב אליהם כדי להחזירם למוטב).  

לאדישות לגבי עבירות בכלל.  הקב"ה ציווה לשנוא את הרשעים כדי שלא נאהב את המעשים הרעים. בעל התניא סבור למשל שמי שמסוגל להפריד בין החוטא עצמו למעשיו, ישנא רק את המעשים הרעים ולא את האדם.  כי נשמתו נשארה טהורה, ורק הנפש נפגמה. אבל אצל הרבה אנשים , והרב קוק זצ"ל כותב שבייחוד בגיל צעיר, אם לאמתרחקים ושונאים את הרשע, אז גם נהיים אדישים לעבירות.  

מפרשים "בני מך"- מי שעושה מעשה עמך, ולא מומרים. אין בכל התורה שום מקום שמחנך אותך להכיל חטאים. רק להפך.

לי יש אחים ואחיות מכל המגזרים בערך

אף פעם לא העליתי בדעתי שזה אמור להרחיק בינינו...

אוהבת את כולם מאוד! וגם ילדיי. נפגשים בעיקר אצל ההורים כך שפחות מורכב.

או באמצע השבוע. בין כה הפגישות לצערי אחת לחודש ויותר לא נראה לי שחינוך ילדי אמור להיות מושפע מכך,

חוץ מזה שיש כ"כ הרבה תכונות נפלאות בכל אחד מהם שההשפעה היא חיובית בעיניי.

מה שכן-כולם מאוד מכבדים ולא מחללים שבת לידנו, גם אם נגיע לביקור אצלם אז אני מניחה שזה פשוט יותר.

בס"ד

כשהילדים שלך ייצאו לעולם ויפגשו אנשים כאלה הם יוכלו להגיד "אוקיי, הם כאלה. אבל זה בסדר שאנחנו שונים ויש לנו ערכים שחשובים לנו".

הגישה החינוכית הזאת תהיה טיפה בעייתית כשהם ייחשפו לעולם וזה יכול לקרות מהר משחשבת.

אא"כ אתה חי על אי בודד ואז אני חוזרת בי.

כאלה שחינכו את הילדים הרחק מאנשים שלא שומרים תורה ומצוות...

וכשהם יצאו לעולם וראו אותם הם בכלל לא עשו מזה עניין.

אולי כי ההורים פשוט הסבירו להם שיש כאלה והם לא יודעים שאסור וכו' וכו'

בס"ד

הבעתי את דעתי וכנראה גם את דרך החיים בה אגדל את ילדיי. אתה לא חייב לקבל.

דומים לאחי האם.

יש מקרים יוצאי דופן, אבל זה דבר שצריך להתייעץ עליו, כי הוא כתוב בחז"ל. 

חינוך רציניים.  אני יודע פחות או יותר את דעת הרב אבינר, ובכל זאת הבאתי את חז"ל.

והמשפחה לא משהו, אפשר להתחתן איתה, כי בעבר בנות למדו בבית, ולכן הבית יותר השפיע. אבל היום יתכן שהיא הושפע בבית הספר יותר מהבית. 

כי לכאורה לפי הגמרא הזאת יצחק לא היה צריך להתחתן עם רבקה

אלא ממשפחתו, שבהם עוברת הסגולה.   נכון שרואים שם שיש מקרים שהאשה ממש צדיקה, ולא צריך להתחשב באחיה.

"לכל כלל יש יוצא מהכלל".

כבר קשה לי להתווכח.  זה מצריך לימוד מה החשיבות של המצוות לעם ישראל, ולעולם כולו.  דתל"ש זה בטוח לא יתרון, תשאלי את משה רבנו  "ושמרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם".

למי יש תעודת ביטוח שכל השתיים עכשיו,ישארו כך לתמיד?"אל תאמין בעצמך..."

כל שאלה לגופה לחשוב,ומצפים לביאת הגואל ,שיחזיר את כולנו בתשובה!

איך הם דומים? במה?

שאין בו דתל"ש...מתדתל"ש...חילוני...מסורתי...בעל כיפה אך לא מתפלל...מתפלל אך לא שומר כשרות...

וכהנה וכהנה?

איך אפשר לקחת בשקלול משהו כ"כ דינמי? 

ואם תתחתנו ואז אח שלה יהפוך לחילוני?

ככל הנראה משפיע....

כמו שהמוזיקה ששמעה האמא משפיע על הולד בעוברותו...

טיפה הזוי לשים את זה אפילו אחד מהשיקולים הכי זניחים, כמובן לדעתי האישית ולא מתכונת לפגוע באף אחד.

חג עצמאות שמח.

הילדים שלך יראו מתי שהו חילוני /מסרתי (או איך שתקרה לזה ).

וזה לא נורא , אם ההורים ישמו את הגבול. בכל משפחה ומשפחה יש אחים /דודים /סבא וסבתא .... חילונים -מסורתיים וצריך לקבל אותם כמו שהם. למדים לחיות ביחד ולהסתדר.

גם אצלנו במשפחה יש חילונים. גיסי וגיסתי (אח של בעלי - עדין אין להם ילדים )

וגם האחים שלי (אח שלי , ואחותי -משהו באמצע ).

וכשאנחנו באים לשבת להורים של בעלי , והגיס וגיסתי באים לסעודת ליל שבת ולאחרה נוסעים .

אז מה ,מה קרה? העולם נשאר . או שאנחנו באים למשפחה שלי ואח שלי וחברה שלו נוסעים,או מחללים שבת.

נכון שיש ילדים זה שונה , והם שואלים צריך פשוט להסביר להם . הם נוהגים כך וכך ואנחנו אחרת.

או שיש בחתונה שירי דיסקו וריקודים מעורבים -מסבירים לילדים .... למדים להסתדר .

* בחתונה של גיסי היה חלק מהחתונה דיסקו וריקודים מעורבים

(בחצי השני של הריקודים -אחרי המנה הראשונה )

ואז ביתי הגדולה הייתה בת שלוש /שלוש וחצי . היא רצתה לרקוד אם הסבתא ושאר האורחים ... אז נתנו לה. אנחנו הינו בצד, ונדנדנו את אחיה בעגלה (בן 5 חודשים) . כי היא לא ממש עוד הבינה ..... למדים להסתדר . מתגמשים ומותרים קצת . פעם הם ופעם אנחנו . וכך חיים בשלום כולם .

הילדים שלך יראו מתי שהו חילוני /מסרתי (או איך שתקרה לזה ).

וזה לא נורא , אם ההורים ישמו את הגבול. בכל משפחה ומשפחה יש אחים /דודים /סבא וסבתא .... חילונים -מסורתיים וצריך לקבל אותם כמו שהם. למדים לחיות ביחד ולהסתדר.

גם אצלנו במשפחה יש חילונים. גיסי וגיסתי (אח של בעלי - עדין אין להם ילדים )

וגם האחים שלי (אח שלי , ואחותי -משהו באמצע ).

וכשאנחנו באים לשבת להורים של בעלי , והגיס וגיסתי באים לסעודת ליל שבת ולאחרה נוסעים .

אז מה ,מה קרה? העולם נשאר . או שאנחנו באים למשפחה שלי ואח שלי וחברה שלו נוסעים,או מחללים שבת.

נכון שיש ילדים זה שונה , והם שואלים צריך פשוט להסביר להם . הם נוהגים כך וכך ואנחנו אחרת.

או שיש בחתונה שירי דיסקו וריקודים מעורבים -מסבירים לילדים .... למדים להסתדר .

* בחתונה של גיסי היה חלק מהחתונה דיסקו וריקודים מעורבים

(בחצי השני של הריקודים -אחרי המנה הראשונה )

ואז ביתי הגדולה הייתה בת שלוש /שלוש וחצי . היא רצתה לרקוד אם הסבתא ושאר האורחים ... אז נתנו לה. אנחנו הינו בצד, ונדנדנו את אחיה בעגלה (בן 5 חודשים) . כי היא לא ממש עוד הבינה ..... למדים להסתדר . מתגמשים ומותרים קצת . פעם הם ופעם אנחנו . וכך חיים בשלום כולם .

לא יצא כמותם? נכון רש"י כותב לבדוק באחי האם" וכי לרבקה לא היה אח ושמו "לבן"? 

לעניות דעתי, אם הזוג רוצה לבנות בית יהודי טוב על טהרת הקדש הם צרכים להתפלל על ילדהם אפילו שעוד לא נולדו.

לזכור שלכל אדם יש את המסלול שה' קבע לו ואת הנסיונות שכרוכים בדרך.

להאמין שאפילו אם יש ילד שלא בדיוק יצא כמו שחשבתם זכרו:

1.תמיד לאהוב ולהזכיר לו שהוא הבן שלכם.

2. לא לשפוט לאהוב כמו שדוד אהב  את אבשלום.

3. וכמה שזה טפשי לשפוט שידוך בגלל אחים שדרכם שונה שהרי, מי הבטיח לך "שלך זה לא יקרה"?

ואם כן?  שאר ילדיך לא התחתנו? 

צאו מזה.

מי שלא מוכן להשתדך איתך אפילו כל האחים וכל האחיות שלך יהיו גאוני עולם, ותרו על זה .

אילו אנשים עם דעות של אנשי מריבות. החמה המשפחה כל הזמן יש להם מה לאמר ולהביע את דעתם. 

שידוך טוב זה שני אנשים שמוכנים לעבוד קשה על הנשואים, לא האחים יקבעו רק הזוג.

נקודות למחשבה.

4.ויש שקונה עולמו בשעה אחת. כולם בסופו של דבר חוזרים למקור.שים אהבה במקום הגבולות.

לשים לב אם כשהם בבית בשבת הם שומרים או לא

זה נהיה קצת יותר קריטי כשיש ילדים והדודה יושבת בסלון עם הפלאפון

למרות שלדעתי גם על זה אפשר להתגבר, ולהסביר שלא כולם זכו להבין את החשיבות של שמירת שבת

אבל זו רק דעתי, וכדאי לבדוק עם עצמך שאת\ה באמת בסדר עם זה..

שמחים לראותכם אבל כאן בבית לא עושים כך וכך.זה חשוב ומכובד.

לא להרבות בוכוכים, כך עושים בבית הזה וזהו. אנשים יבנו ויכבדו מנסיון שלי,בבית שלי אין ניבול פה ולא מעלבים אנשים והייתי פרום וזה עבד.

הצלחה

נושא חשוב מאד

ובגלל שזה לא הבית שלי, לא מתפקידי לשים שם גבולות

אם לומר את האמת- התפיסה שלי היא שלצערנו חילול שבת קיים היום בעולם היהודי, ולא בהכרח נכון להראות לפעוט ש"כל העולם שומר שבת". הילדים שלי יודעים שיש יהודים שמבינים את החשיבות של שמירת השבת ויש כאלה שלצערנו עוד לא. ואנחנו צריכים להודות לקב"ה על שאנחנו עם הקבוצה הראשונה.

וככה אם אנחנו נתקלים באנשים שלא שומרים זה לא מוציא אותם מאיזון.

אגב, לדעתי- קירוב לדת צריך להגיע ממקום של אהבה, וקצת קשה "לחנך" אדם בן 30. המקסימום שהצבת גבולות כפי שאת טוענת תגרום לו זה לא להגיע אליך הביתה יותר בשבת, ואז גם לא תצליחי לזכות אותו בלשמוע קידוש וכו'.

ובטח שלא להתחתן עם מישהו עם אח דתל"ש במחשבה שאני אחזיר את האח הזה לדרך הישר. 

מדוע שילדי תהיה נשמתם קורבן לאנשים שלא מכבדים את הרצון של הוריהם? בד"כ אם יש במשפחה מחלל שבת והוא בא לבקר מרצונו כמעט בטוח שיכבד את בעלי הבית.

ואני חושבת שמשפחה שיש בה אחים שלא שומרים שבת זה עצוב וצריך לקרב אותם. בהחלט. אני רק מדגישה הילדים צריכים להכיר את הענין ולהיות רגישים למשפחה.  ההורים צרכים לשים לב שלא תהיה השפעה לחינוך שהם רוצים. ילד שיצא אחרת מבני משפחתו ורוצה לבוא הביתה לראות את הוריו ומשפחתו ,אני בטוחה שהוא שגדל בבית הזה מכיר את הנהלים ויכבד אותם. בד"כ הילדים האילו נשמות טובות שצריכים עוד זמן כדי למצא את עצמם ואת המוש גים ביהדות .זה לא קל. ההורים צרכים להתפלל על ילדיהם שילכו בדרך הנכונה וה' יהיה איתם ,מנסיון שלי, ה' תמיד עוזר וברובם חוזרים חזרה הביתה כי אין כמו אבא ואמא ,אחים אחיות ומשפחה.

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו