בס"ד

הוא העלה את זה כקושי ואמר שהוא כבר לא רוצה ואין לו כוח ורצון לשמור. מתוך זה עלתה השאלה מה עושים עם הקשר. נשמע לי הגיוני, לגיטימי ומאוד סביר.

נראה שהוא ממש ביקש להחזיק ידיים ולהתחבק.

אולי לא הבנו נכון? @נטלי 3>

בס"ד

הסוגריים זה הבהרה של החוסר רצון לשמירת נגיעה למיטב הבנתי.

בס"ד

גם אני דיברתי על זה עם האקס שלי, אם כי אצלנו כמובן המסקנה הייתה תמיד שזה אסור אז לא, אבל דיברנו על זה כי הקושי היה שם.

באופן מאוד אירוני דווקא עם מי שפחות דיברתי על זה נפלתי.

מצופה מחבר של מישהי לספר לה על הקשיים שלו, במיוחד אם הם נוגעים לקשר. הם ארבעה חודשים ביחד ומתכננים להתחתן, זה לא דייט ראשון. אני מאוד מקווה שמארוסך תצפי לדבר איתך כי קשה לי לדמיין מערכת יחסים שצד אחד לא יודע על קשייו של האחר.

הוא לא הציע לזרום איתו, הוא אמר שהוא כבר לא רוצה. מכאן זו בחירה שלה האם לזרום איתו או לחתוך את הקשר או ללכת להתייעץ עם מישהו בסביבה או לדבר עם הבחור ולחזק אותו או כל מיני דברים. הוא לא כפה עליה שום דבר.

יתכן שהוא אוהב אותה ,

אבל עצם הרצון בלא לשמור נגיעה לא בהכרח מעיד על זה

זה שהוא רוצה במגע איתה לא אומר שהוא אוהב את עצמו והוא אנוכי 

מצד שני , אפשר להבין שאם מדובר באהבת נפש אמיתית הרצון הזה הוא סופר הגיוני

עם זה אני חושב שזה דבר ברור וחוק בל יעבור , אני אישית בחיים לא הייתי רוצה שאשתי לעתיד

לא תשמור נגיעה

לגבי הסיפא שלך .. ירצה את מה שטוב לה ...ולא ינסה להכשיל אותה..

צודקת , צריך להתגבר על עצמו , ..אם רואה שזה הולך לחתונה אז שיתאפקו ..

זה למה אני נגד חבר שנים לפני חתונה , ומצד שני אני נגד חתונה מהירה ...

צריך איזון בחיים

אני חושב שאם באמת אוהבים, לא מביאים את השני למצב שיפגע בו מאיזה צד שלא יהיה..

כל שכן שזה עלול להרוס את הקשר עצמו

זו קביעה לא הגיונית , את לא יכולה להכנס ללב שלהם ולדעת מה הם מרגישים

ובכלל , יתכן שאחד אוהב והשניה לא ולהפך ..

מה שאני מנסה להגיד , שהזמן לא משחק פה תפקיד ולא מראה על כלום

אבל מי אני שאגיד לך שאת לא מאוהבת ,

עכשיו .. אמ..יש תכנון להתחתן , אתם נאלצים לחכות

אז למה שלא תקחו פסק זמן? לא של עלית ממש פסק זמן ?

לא להפגש עד החתונה? אלא אם כן החתונה בשנתיים הבאות שאז זה באמת יוצר בעיה

..הנקודה היא , מתי זה הכי רחוק ? ומזה חושבים על זה? הוא הציע לך?

המון שאלות

מעט תשובות

אני אומנם דוגל בתאווה לא שווה לאהבה ,

אבל לא במובן הקיצוני של ההגדרה , כלומר יש שלוקחים את זה למקום שאומר 

אהבה אמתית זו אהבה שלא קשורה להרגשת אושר עילאי ובלתי מוסבר 

ולוקחים את זה לכיוון ספציפי של שכל , זה לא דעתי וכבר שטחתי את משנתי בנושא הרבה פעמים

אבל בהחלט מסכים איתך לגמרי שיש כאן עניין שצריך להתגבר וזה באמת יכול להוכיח לה 

שהוא באמת אוהב אותה ממקום טהור ולא ממקום אחר , שלדעתי זו בכלל לא אהבה אם זה לא ממקום טהור

מקום טהור מבחינתי זה אהבת נפש , בלי לחשוב על קטעים אחרים (להוציא חיבוקים וכו' והמבין יבין)

מאחר ואתם אוהבים, ודתיים - תציעי לו להתייעץ עם הרב שלכם / שלו בנושא. הגיע הזמן, לאחר כמה חודשים, לא?

אם הרב ירשה לכם - מעולה! ובכל מקרה, יהיה לרב משהו "מועיל" להגיד על זה.

ולא יודעים את התשובה בבירור מהספרים - אז כן, פונים לרב.

לפחות כך עושה מי שחשוב לו לנהוג לפי דבר ה' (לעניות דעתי).

אתה יודע , שהדיון יהיה לו קצת פיקנטיות

חשוב רק לציין שהבחור רק הציע , הוא עדין לא הלך אחרי הרגש והיצר..

אז נדון לכף זכות ענקי

ה"החלטה" באה כי יצרו תקפו - 

אבל בסופו של דבר, אכן כאשר בא למצב שרוצה לשנות בגלל זה את כללי התנהלותו הבסיסיים, זה בוודאי דבר שגם לא בא בחשבון - וגם מראה על מצב שקשה להאמין ש"הסברות" למיניהן, תחזקנה לטווח ארוך. וגם חשש שיסחוף אחריו את מי שכעת אינה רוצה בכך.

וברור - בלי להיכנס לפלפולים שונים, שזה איסור גמור; גם הרסני לגמרי מבחינות נוספות. היצר והתקופה, לעיתים מסמים עיני הבריות עד שדברים שאמורים להיות מוחשים באופן טבעי לגמרי, גם מוסרית ואנושית, צריכים ל"התפלפלויות".

אני מבין שקשה לו, אבל להחליט שמפסיקים לשמור נגיעה (ולא לחזור בך אח"כ)

זה הרבה יותר מנפילה חד"פ.

ברור שצריך לעזור לו להתגבר אבל לא חושב שזה התפקיד שלה (לפני החתונה),

אסור להכניס את עצמך מראש למיטה חולה.

אם בשבילה זה קו אדום ובשבילו לא כ"כ, אין עניין של להיות איתו ולעזור לו.

לא התכוונתי שהוא חולה, התכוונתי שלהתחתן ככה (בידיעה שהוא מוכן לוותר על שמירת נגיעה ולה זה קו אדום)

עלול להביא להרבה בעיות- מיטה חולה, ולכן עדיף להימנע מראש ולא לומר ש"החיים מלאי קשיים".

וב"ה יש הרבה מיטות לא חולות..

בס"ד

אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל.

יש הבדל עצום בין קושי לקיים מצווה לבין שמירה על סולם הערכים שלי.

גם אתה יכול להעיד שזה ניסיון קשה, בין אם נפלת בעבר ובין אם לא. זה לא אומר שהוא לא מעוניין לשמור מצוות, זה אומר שכרגע הוא לא מסוגל לעמוד בזה. זה לא אומר שום דבר על הערכים שלו.

הולך אחרי היצרים שלו? ברצינות? הבחור ארבעה חודשים איתה, הם מכירים כבר מלפני, הם יודעים שהם רוצים להתחתן, אז כן, הגיוני שעכשיו הוא יגיד את זה. גם אם זה כניעה ליצר [בעיניי זאת ממש לא הליכה אחריו. הוא החזיק מעמד עד עכשיו ככה שהוא לא "הלך" אחריו] זה לא מעיד על האופי שלו יותר מדי.

בחייאת אנשים, אתם נשמעים כאילו כולנו צדיקי הדור ומעולם לא נפלנו בשום מצווה. המצווה הזאת היא אחת הקשות שיש בתורה, מאוד מובן למה דווקא בה אנשים יישברו.

אגב, יש הבדל בין ערכים כמו ערך החיים או חופש לבין מצווה. כולנו גם יודעים כמה אמונה בקב"ה זה דבר שהוא לא קל וזה הרבה פחות קל לשמור על ערך שאתה לא מבין מה עניינו.

וכן, גם אני מכירה את כל ההסברים לשמירת נגיעה, לא סיפקו אותי מעולם ואני גם לא כ"כ בקטע של הסברת מצוות. אני מקיימת כי זאת ההלכה, אבל כן, זה קשה לפעמים.

בס"ד

לפחות ככה נשמע ממה שהיא כתבה.

אם הוא אומר את זה כי נמאס לו לשמור מצוות אז זאת סיטואציה שונה וצריך להתייחס אליה בצורה שונה, אבל כרגע זה נראה כאילו זה קושי שיש לו והוא לא מצליח להתגבר עליו.

אני לא אומרת שזאת מצווה שמותר ליפול בה ומקסימום לקום. בחיים לא. זאת בהחלט מצווה חשובה, זה לא בסדר ליפול בה וזה אסור לחלוטין. אבל אני לא אגיד למישהי שיוצאת עם בחור ומתכננת להתחתן איתו- שהוא לא ערכי, מוסרי וטוב. אני גם לא אגיד לה שהוא רק יצרי ושתברח. היא מכירה אותו הרבה זמן, היא רוצה להתחתן איתו, אני לא חושבת שזה נכון להבריח אותה ממנו. אני חושבת שנכון שהיא תדבר איתו, שהם יכירו בקושי וביחד ינקטו צעדים להפחתת הסיכוי ליפול. אם הוא בכלל לא מעוניין לעשות כלום בעניין אז היא צריכה לעשות חושבים עם עצמה. כמובן שזה אסור אבל אני לא אגיד לה לחתוך בחור שהיא מכירה ואוהבת.

אני כן אגיד שמבחינתי זה גבול אדום אם הוא אומר לי את זה ואני לא מצליחה לשכנע אותו אחרת.

אני מאמינה שלאור העובדה שהם בקשר כ"כ מתקדם הוא כן מכבד אותה ואוהב אותה ולכן גם יקשיב לה והם יגיעו למקום שנכון להם.

אין לי בעיה שאנשים ייזדעקו, יש לי בעיה שיגידו דברים שחוטאים לאמת או שיכולים להרוס. אנחנו לא מכירים את הבחור ומהשלוש שורות שהיא כתבה המידע מאוד חסר. לא הייתי בונה תאוריה חמורה רק על פי זה ולכן אני חושבת שהיא צריכה לדבר איתו ולהחליט מה עושים.

אני מהצד שלי אומרת מאוד ברור ששמירת נגיעה זה חשוב, אסור ליפול בזה ואני מאוד לא בעד שהיא תזרום איתו. אני פשוט לא דנה אותו לכף חובה.

בס"ד

למרות שזה מאוד לא עניינך אבל כתבת אז אגיב-

אני לא זקוקה לטעמי המצוות. מספיק לי לדעת שזאת ההלכה ואז עם כל הקושי אני אעשה הכל כדי לקיימה.

אני לא מאמינה בחיפוש המתמיד הזה אחרי טעמי מצוות. מצוות צריך לקיים וזהו, לא הכל נבין. אין לי בעיה ללמוד מאיפה הגיעו האיסורים, למדתי גמרא, אבל אני לא זקוקה לאעמים כמו "תשמרי לבעלך" וכדומה. אני גם לא מאמינה בהם והם מעולם לא שכנעו אותי. אני מקיימת את המצווה כי זה מה שצריך לעשות וזהו.

בס"ד

אני ממש לא צדיקת הדור

אני משתדלת לקיים את ההלכה וזהו.

רק כדי להבהיר.

ותודה

אפשר לדמות את זה לאבא שאומר לבן שלו להגיד תודה או לא לרוץ לכביש וכו'  

דברים שהם לא חוקים חסרי הגיון, אלא דרך ארץ וזהירות מסכנות

זה יהיה מגוחך אם כל החיים הבן יקיים את זה רק כי אבא אמר...

כך גם פה לגבי שמירת נגיעה וכו' וודאי שמתישהו אמורים להבין לבד שזה טוב

זו הסיבה שגם אני בגילך זלזלתי בהרבה דברים.    

מאחל לך מכל הלב שתביני את זה יום אחד

שזה מזיק לאדם עצמו, שזה פוגע באדם השני וכו' בבחינה הזאת זה כן דומה לציווי של אבא

לכן מתישהו צריך להבין את זה

ומי שלא הבין, לפחות שיאמין שהקב"ה ציווה אותנו רק לטובתנו!  (לא רומז לאף אחד כמובן)

אתה יודע שמחכה לך קעקע עם תה ..יפה

בס"ד

אני אמנם לא נשואה אבל גם מניסיוני כרווקה שנפלה בזה וגם כי זה מאוד הגיוני

יכול להיות שזה בגלל שאתם יוצאים כבר יותר מידי זמן?

אפילו מישהו שאני יודע עליו שהוא מאד שומר, אמר לי שמאד קשה לשמור נגיעה כשכבר יוצאים הרבה זמן והכל זורם ויש אהבה וכו'..   אולי פשוט זה רמז שצריך לסגור את העניין.

מה שכן, מוזר לי שהבנאדם פתאום מחליט שהוא לא רוצה...  זה נורה אדומה.  הוא לא יודע שזה איסור חמור?

אם את לא רוצה להרוס לעצמך הכל - אל תוותרי בשום אופן. לא לו - ולא ליצר הרע שלך.

"לשמור נגיעה", זה לא איזו "מידת חסידות", זו הלכה בסיסית לגמרי - וגם הנהגה בסיסית לגמרי.

תתחתנו, תהיו איש ואשתו, משפחה - זה משהו אחר. אבל לא מתוך זה - אתם עוד שני אנשים, וגם שלא תהיינה לך אי הבנות - ה"באיזשהו מקום" שקשה לך, זה לא בדיוק אותה מוטיבציה שקשה לו. אצלו זה יותר צד של יצר.

אשר על כן - קודם כל, קו אדום טוטאלי, אין על מה לדבר.

דבר שני, למה "יוצאים כמה חודשים"? נראה לכם מתאים, או לא?

אם מתאים - תתקדמו לקראת חתונה. 

אם לא בטוח שמתאים - אז בכלל... מישהו שכלל לא בטוח שיהיה בעלך, שיגע בך (לא שאם כן בטוח זה "בסדר", רק להמחיש כמה שזה ממקום לא ענייני באמת)?... ואח"כ, אם בעצם תחליטו שזה לא, ומתחתנת עם מישהו אחר..

להגיד לו חד משמעית, נחרץ לגמרי, שמבחינתך לא שייך. זה יעזור לך - ויעזור לו.  וגם לזרז החלטה, לכאן או לכאן.

וגם - להקפיד מאד על אופן הפגישות, לא במקום מבודד, לא בשעות מאוחרות מאד, לשבת במרחק מתאים.

שווה את המאמץ. בסוף - הן אחרי חתונה אם תתחתנו; והן אם תחליטו שלא מתאים, אז אחרי זה - אתם תשמחו על כך. את ביחוד.

בהודעה קודמת שלך, שזה לא ממש "כמה חודשים" אלא תקופה קצרה יחסית; ובנוסף לכך, שאת אומרת שמה שמעכב להתחתן, זה שבחור רוצה ללמוד ואת לא תוכלי לפרנס.... (אגב, מה רוצה ללמוד? תורה - בוודאי לא לומדים כך.. ומקצוע, אפשר לעבוד במקביל במשהו)

זו בעיה שצריך לפתור ביניכם: או שמוצאים דרך איך לחיות אחרי נישואין בצורה מתאימה; או שנפרדים עד שמגיע זמן מתאים. הרי לא שייך שאנשים יחכו "כמה שנים" במצב כזה, עד שהשני יחליט שהוא מתחיל לעבוד..]

בס"ד

לא כולם חיים כמוכם ומתחתנים אחרי ארבעה חודשים.

אפשר בהחלט להחזיק קשר גם שנה ואפילו בלי ליפול בנגיעה [עשו לי טובה, זה אפשרי והגיוני ועם כמה שתנסו להגיד שאין כזה דבר אני מעידה על עצמי שזה קיים].

מדהים אותי איך בהנף מקלדת אתם מסוגלים להחליט בכזאת נחרצות שהיא צריכה להיפרד ממנו [או להתחתן. אתה לוקח את האחריות על הגירושין או על הקשיים???].

ראשית, אני ממש מציע להתרגל לענות עניינית לנושא, בוודאי כשאינך מכירה אל מי את מגיבה.. ("חיים כמותכם"..). 

דבר שני - בהמשך לראשון - מוטב גם כשמתייחסים כבר לתוכן, להתייחס למה שנאמר, ולא למה שלא נאמר ("עד כמה שתנסו להגיד שאין דבר כזה"... מה שלא "ניסינו להגיד" - נא לא להגיד "בשמנו". אם כי, אם כבר, כמה שאת "מעידה על עצמך" שכך היה, אני באמת חושב שזה לא לכתחילה. גם כי זה יותר מועד, אבל לא פחות - כי אם בסוף לא, אז זה שברון לב. אבל אכן, כל אחד עם המציאות שלו, לפעמים יש מציאויות מורכבות).

דבר שלישי  - בהמשך לנ"ל. בחורה שהעידה על עצמה שבעצם הכל בשל לנישואין (בהודעה קודמת. אם כי כל הענין תמוה בעיני. בגלל כמה דברים שנאמרו בהודעות ההן, והזכרתי לעיל. אבל אני מתייחס לנתונים כפי שכתבה), וכל הענין זה כי היא לא רואה איך היא תפרנס "כמה שנים" עד שהוא יסיים ללמוד; אבל גם שהוא כבר "לא רוצה לשמור נגיעה" -

אז הכי תמוה, זה איך "בהינף מקלדת" לוקחים אחריות על הסיכון הממשי שיעברו עבירות חמורות, תקופה לא קצרה (ולא מדובר על מה שאת "מעידה על עצמך שקיים".. שהרי פה מדובר בבחור שמעיד על עצמו שאינו יכול עוד לעמוד בכך. ומי שקצת מכיר את המציאות, יודע שקשה מאד לסחוב בחור כזה לאורך זמן כמו מה שעליו היא מדברת) - מה שגם, נוסף לחומרה העצמית, סביר בהחלט שיביא בסוף למאיסה בקשר טרם נישואין. וה"שברון לב" ממצב כזה, גדול בהרבה..

אשר על כן, אכן. או - אנשים שמעידים על עצמם שבשלים להתחתן זה עם זה  והעיכוב הוא רק "כלכלי" בגלל "לימוד".. - שיחליטו איך מסתדרים אחרי נישואין עם הכלכלה והלימוד. או ייפרדו לתקופה שיחליטו, עד שיגיע זמן. לא סוחבים דבר כזה "כמה שנים". בלתי שייך לחלוטין.

בס"ד

אל תדאג, אני לא חושבת שאם הם יחטאו החטא יהיה עלי ואני חושבת שהיא ילדה גדולה מספיק להחליט בעצמה.

אז כן, אני לא בעד להרוס קשרים רק כי אתם חושבים שאין דרך אחרת.

כל מה שציינת שלא היה ענייני פשוט בא להקדים תרופה למכה ולהגיב כנגד כמה טענות שהועלו בעבר, זה לא היה אישי ואל תוריד את זה לפסים אישיים [איך זה יכול להיות אישי בלשון רבים??].

על הפסקה האחרונה כתבתי את הודעתי הקודמת ואין לי מה להוסיף עליה. בלתי שייך בעיניך, לא אומר שזה ככה בכל העולם.

שאת חושבת ש"החטא יהיה עלייך"...

על משקל מה שכתבת "איך בהינף מקלדת..מסוגלים להחליט.. אתה לוקח אחריות.." - כתבתי לכיוון השני, איך בהינף מקלדת לוקחים אחריות לצד ההוא, לעודד להמשיך כך, בתקוה - נאיבית לדעתי - שאדם שכבר הגיע לכך - "יבין" ויסחוב עוד כמה שנים...

מה הקשר "אני לא בעד להרוס קשרים רק כי אתם חושבים שאין דרך אחרת".. זה ממש לא שייך. מישהי שואלת שאלה - אע"פ (ובגלל) שהיא "ילדה גדולה". מחווים דעה. אז את לא בעד שהיא תחליט רק כי יש פה כאלו שאומרים אחרת ממך...

אז על אותו משקל, אם כבר, אני ("אנחנו") לא בעד שהם ייכשלו ויהרסו לעצמם את החיים, "רק" כי את אומרת לכיוון השני... 

מה שלא הגבת ענייני, לא שייך לומר שזה ל"להקדים תרופה למכה". לא שייך "להקדים תרופות" בתגובה למישהו ספציפי, כשאת "עונה" על דברים שכלל לא אמר, וגם לא חשב לומר.

ולצערי, זה אכן נכתב ב"פסים אישיים" משום מה.. ("כמותכם", זה כולל את מי שאת מגיבה לו. אז נא לא לתלות את המום הזה בזולת. ולכתוב "בהינף מקלדת" - אמנם כתבת "אתם", אבל בהמשך אותו משפט: "אתה לוקח את האחריות"...)

ומה זה "לא שייך בעיניך (לסחוב כמה שנים  במצב כזה, כולל מה שהעידו על עצמם) לא אומר שככה זה בכל העולם". כמובן לא אמרתי בכל העולם.. הכוונה לעולם של אנשים שרוצים לשמור מצוות, כולל הנושא המאד משמעותי הזה, ולבנות בית בצורה בריאה.

ולעצם הנושאים שהועלו, לסיכום - ושוב בהצעה להתייחס לנושאים עצמם בלי לגלוש ל"אתה", "אתם".. :

א. אכן אני חושב שלכתחילה לא כדאי למשוך לפני נישואין מעבר למה שנדרש לוודאות סבירה. לא רק בגלל "שמא", אלא גם כי אין לכך ערך עצמי. המקום של זה הוא כבירור האם מתאים להינשא. וגם - השברון לב מקשרים ממושכים "סתם", אינו כדאי.

ב. לפעמים יש כאלה, שלוקח להם יותר זמן. נכון. אם אלו אנשים שיכולים לשמור כהוגן על ההתנהלות ועל ההלכה, אז ככה הם. אי אפשר להקיש בכך לגמרי מאחד לאחד.  במקרה כזה, יצטרכו לשמור על גדרים מאד ברורים, בתדירות הפגישות, באופן, בזמנים וכד'. לשם שמיים.

ג. אם רואים שקרובים חלילה להיכשל - אז אכן בשאלה האם להמשיך לכתחילה על דעת שייכשלו (קל וחומר במקרה כזה, שהבחור אומר שאינו מעונין להמשיך לשמור. ולאידך, הבחורה אומרת שזה יכול לחכות עוד "שנים" כפי שכתבה בהודעה קודמת), דעתי היא שאם לא מוכנים "לשנות תכניות" ולהקדים נישואין, אז להפסיק עד שיגיע הזמן. מי שחושב שזה "לא כ"כ נורא", בעיה שלו. עפ"י ההלכה, זה ממש חמור. וגם עפ"י ההיכרות את המציאות הפשוטה, זה דבר הרסני מכל הבחינות. נכון - זו דעתי. חושבת אחרת, יכולה להגיד אחרת..

ד. ומה שניסית להגיד, לכאורה, שאת לא רוצה לומר ש"אין בעיה שייכשלו", אלא שיש דרך אחרת והיא שיכירו "שאפשר להחזיק בלי להיכשל"... זה, בנידון דידן, לשחק בתיאוריות כשמדובר על חיים של אנשים. אם היה מדובר בשאלה תיאורטית,האם יכול להיות דבר כזה או לא - כבר אמרתי שגם אני סבור שיתכן. תלוי במציאות.

אבל כאן, כשמדובר במישהו שאומר שלא מעונין (כלומר, כבר קשה לו לעמוד בכך) ומאידך בחורה שמדברת על "כמה שנים" - לדעתי זו נאיביות גמורה לחשוב שפשוט "אפשר להסביר לו".. 

ומכיוון ש"הילדה הגדולה" שאלה כאן - חובתנו לומר.

ולכן הוא צריך להתחשב...

וזה לא יפיל אותך! הייתי ממליצה לכל אחד מכם בנפרד ללכת וללמוד הלכות בנושא (לא חושבת שצנוע ביחד ללמוד על זה) וגם לשתף דמות  רוחנית בתהליך שלכם ולהימנע ממצבי ייחוד או כמעט ייחוד שעשויים להגביר את הרצונות הללו 

ולהיות גיבורים!

מכאן >>>

הוא מושלם, אבל... - לקראת נישואין וזוגיות

הוא נשמע לא הכי יציב פעם רוצה ללמוד כל היום תורה ועשרה ימים  אחר כך לא רוצה לשמור נגיעה  

בס"ד

תורה לצערי היא לא ערובה לשמירת נגיעה.

יעידו כל הביינישים שלא שמרו או שומרים ויש כאלה.

זה ממש מסוכן לקבוע קביעות כאלה.

במיוחד כשאתם מדברים אל מישהי שכתבה שהיא רוצה להתחתן איתו.

חכמים היזהרו בדבריכם.

כששני בני הזוג בוחרים לא לשמור נגיעה זה מצב אחד. 

אבל כשבחורה יוצאת עם בחור שמצהיר שהוא דתי 

ופתאום מגיע עם הצהרה שהוא לא רוצה לשמור נגיעה 

זה לא מעלה קושי כי עם קושי אפשר להתמודד

זה בחירה והחלטה שנוגדת את דרך ההלכה. 

אם הבחורה שאיתו גם היא באותו רצון אחלה!

גם אני מכירה אנשים שלא שמרו. 

אני מדברת על מצב שהבחורה רוצה לשמור והבחור מציב לה עובדה או שלא שומרים או שנפרדים. 

אדם שמתנהג ככה לדעתי משדר חוסר יציבות וחוסר נאמנות.

אני לא מבינה מה העניין לסנגר,

יש בנות שהגיעו למקומות מאוד כואבים בגלל ששמעו אמירות סלחניות כאלה.

בס"ד

היא אמרה שהוא אמר שהוא רוצה להפסיק לשמור. המרחק בין זה לבין אולטימטום הוא גדול מאוד.

זאת בחירה שנובעת מקושי, זו לא בחירה כי הוא החליט לעזוב הכל.

אגב, גם אם הוא היה אומר "או שנפרדים או שנוגעים" לא הייתי חושבת שהוא לא יציב או לא נאמן. הוא בסה"כ אומר שהוא הגיע למסקנה שהוא רוצה משהו מסוים בחייו ואם זה לא מתאים לה אז הדלת פתוחה. הוא אפילו אמר את זה במילים יותר יפות ממני. זה רק במקרה שאת צודקת, מה שאני לא קראתי בדבריה.

מה העניין לסנגר? כי את ועוד כמה פה עשיתם הרגע רצח אופי לאדם שכל מה שאתם יודעים עליו זה שלוש שורות בהודעה מסכנה שלא מפרטת כלום.

התעלמתם מפרטים די חשובים כמו זמן הקשר שלהם, עומק הקשר שלהם וצורת הקשר שלהם. זה נכון שבפורום צריך לזכור לקחת הכל בע"מ, אבל צריך גם לזכור לכתוב בע"מ.

העונש על אכילת חזיר הוא כרת, על איסור נגיעה הוא לא...

אם את לא מוותרת הקשר הנפשי יילך ויתהדק

ואם מוותרים.....הקשר עלול לקבל תפנית למהות אחרת

יותר התלהבות וריגושים, פחות בניין וקשר

מלבד האיסור הרבה מתחרטים על זה בדיעבד

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!