בס"ד

הוא העלה את זה כקושי ואמר שהוא כבר לא רוצה ואין לו כוח ורצון לשמור. מתוך זה עלתה השאלה מה עושים עם הקשר. נשמע לי הגיוני, לגיטימי ומאוד סביר.

נראה שהוא ממש ביקש להחזיק ידיים ולהתחבק.

אולי לא הבנו נכון? @נטלי 3>

בס"ד

הסוגריים זה הבהרה של החוסר רצון לשמירת נגיעה למיטב הבנתי.

בס"ד

גם אני דיברתי על זה עם האקס שלי, אם כי אצלנו כמובן המסקנה הייתה תמיד שזה אסור אז לא, אבל דיברנו על זה כי הקושי היה שם.

באופן מאוד אירוני דווקא עם מי שפחות דיברתי על זה נפלתי.

מצופה מחבר של מישהי לספר לה על הקשיים שלו, במיוחד אם הם נוגעים לקשר. הם ארבעה חודשים ביחד ומתכננים להתחתן, זה לא דייט ראשון. אני מאוד מקווה שמארוסך תצפי לדבר איתך כי קשה לי לדמיין מערכת יחסים שצד אחד לא יודע על קשייו של האחר.

הוא לא הציע לזרום איתו, הוא אמר שהוא כבר לא רוצה. מכאן זו בחירה שלה האם לזרום איתו או לחתוך את הקשר או ללכת להתייעץ עם מישהו בסביבה או לדבר עם הבחור ולחזק אותו או כל מיני דברים. הוא לא כפה עליה שום דבר.

יתכן שהוא אוהב אותה ,

אבל עצם הרצון בלא לשמור נגיעה לא בהכרח מעיד על זה

זה שהוא רוצה במגע איתה לא אומר שהוא אוהב את עצמו והוא אנוכי 

מצד שני , אפשר להבין שאם מדובר באהבת נפש אמיתית הרצון הזה הוא סופר הגיוני

עם זה אני חושב שזה דבר ברור וחוק בל יעבור , אני אישית בחיים לא הייתי רוצה שאשתי לעתיד

לא תשמור נגיעה

לגבי הסיפא שלך .. ירצה את מה שטוב לה ...ולא ינסה להכשיל אותה..

צודקת , צריך להתגבר על עצמו , ..אם רואה שזה הולך לחתונה אז שיתאפקו ..

זה למה אני נגד חבר שנים לפני חתונה , ומצד שני אני נגד חתונה מהירה ...

צריך איזון בחיים

אני חושב שאם באמת אוהבים, לא מביאים את השני למצב שיפגע בו מאיזה צד שלא יהיה..

כל שכן שזה עלול להרוס את הקשר עצמו

זו קביעה לא הגיונית , את לא יכולה להכנס ללב שלהם ולדעת מה הם מרגישים

ובכלל , יתכן שאחד אוהב והשניה לא ולהפך ..

מה שאני מנסה להגיד , שהזמן לא משחק פה תפקיד ולא מראה על כלום

אבל מי אני שאגיד לך שאת לא מאוהבת ,

עכשיו .. אמ..יש תכנון להתחתן , אתם נאלצים לחכות

אז למה שלא תקחו פסק זמן? לא של עלית ממש פסק זמן ?

לא להפגש עד החתונה? אלא אם כן החתונה בשנתיים הבאות שאז זה באמת יוצר בעיה

..הנקודה היא , מתי זה הכי רחוק ? ומזה חושבים על זה? הוא הציע לך?

המון שאלות

מעט תשובות

אני אומנם דוגל בתאווה לא שווה לאהבה ,

אבל לא במובן הקיצוני של ההגדרה , כלומר יש שלוקחים את זה למקום שאומר 

אהבה אמתית זו אהבה שלא קשורה להרגשת אושר עילאי ובלתי מוסבר 

ולוקחים את זה לכיוון ספציפי של שכל , זה לא דעתי וכבר שטחתי את משנתי בנושא הרבה פעמים

אבל בהחלט מסכים איתך לגמרי שיש כאן עניין שצריך להתגבר וזה באמת יכול להוכיח לה 

שהוא באמת אוהב אותה ממקום טהור ולא ממקום אחר , שלדעתי זו בכלל לא אהבה אם זה לא ממקום טהור

מקום טהור מבחינתי זה אהבת נפש , בלי לחשוב על קטעים אחרים (להוציא חיבוקים וכו' והמבין יבין)

מאחר ואתם אוהבים, ודתיים - תציעי לו להתייעץ עם הרב שלכם / שלו בנושא. הגיע הזמן, לאחר כמה חודשים, לא?

אם הרב ירשה לכם - מעולה! ובכל מקרה, יהיה לרב משהו "מועיל" להגיד על זה.

ולא יודעים את התשובה בבירור מהספרים - אז כן, פונים לרב.

לפחות כך עושה מי שחשוב לו לנהוג לפי דבר ה' (לעניות דעתי).

אתה יודע , שהדיון יהיה לו קצת פיקנטיות

חשוב רק לציין שהבחור רק הציע , הוא עדין לא הלך אחרי הרגש והיצר..

אז נדון לכף זכות ענקי

ה"החלטה" באה כי יצרו תקפו - 

אבל בסופו של דבר, אכן כאשר בא למצב שרוצה לשנות בגלל זה את כללי התנהלותו הבסיסיים, זה בוודאי דבר שגם לא בא בחשבון - וגם מראה על מצב שקשה להאמין ש"הסברות" למיניהן, תחזקנה לטווח ארוך. וגם חשש שיסחוף אחריו את מי שכעת אינה רוצה בכך.

וברור - בלי להיכנס לפלפולים שונים, שזה איסור גמור; גם הרסני לגמרי מבחינות נוספות. היצר והתקופה, לעיתים מסמים עיני הבריות עד שדברים שאמורים להיות מוחשים באופן טבעי לגמרי, גם מוסרית ואנושית, צריכים ל"התפלפלויות".

אני מבין שקשה לו, אבל להחליט שמפסיקים לשמור נגיעה (ולא לחזור בך אח"כ)

זה הרבה יותר מנפילה חד"פ.

ברור שצריך לעזור לו להתגבר אבל לא חושב שזה התפקיד שלה (לפני החתונה),

אסור להכניס את עצמך מראש למיטה חולה.

אם בשבילה זה קו אדום ובשבילו לא כ"כ, אין עניין של להיות איתו ולעזור לו.

לא התכוונתי שהוא חולה, התכוונתי שלהתחתן ככה (בידיעה שהוא מוכן לוותר על שמירת נגיעה ולה זה קו אדום)

עלול להביא להרבה בעיות- מיטה חולה, ולכן עדיף להימנע מראש ולא לומר ש"החיים מלאי קשיים".

וב"ה יש הרבה מיטות לא חולות..

בס"ד

אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל.

יש הבדל עצום בין קושי לקיים מצווה לבין שמירה על סולם הערכים שלי.

גם אתה יכול להעיד שזה ניסיון קשה, בין אם נפלת בעבר ובין אם לא. זה לא אומר שהוא לא מעוניין לשמור מצוות, זה אומר שכרגע הוא לא מסוגל לעמוד בזה. זה לא אומר שום דבר על הערכים שלו.

הולך אחרי היצרים שלו? ברצינות? הבחור ארבעה חודשים איתה, הם מכירים כבר מלפני, הם יודעים שהם רוצים להתחתן, אז כן, הגיוני שעכשיו הוא יגיד את זה. גם אם זה כניעה ליצר [בעיניי זאת ממש לא הליכה אחריו. הוא החזיק מעמד עד עכשיו ככה שהוא לא "הלך" אחריו] זה לא מעיד על האופי שלו יותר מדי.

בחייאת אנשים, אתם נשמעים כאילו כולנו צדיקי הדור ומעולם לא נפלנו בשום מצווה. המצווה הזאת היא אחת הקשות שיש בתורה, מאוד מובן למה דווקא בה אנשים יישברו.

אגב, יש הבדל בין ערכים כמו ערך החיים או חופש לבין מצווה. כולנו גם יודעים כמה אמונה בקב"ה זה דבר שהוא לא קל וזה הרבה פחות קל לשמור על ערך שאתה לא מבין מה עניינו.

וכן, גם אני מכירה את כל ההסברים לשמירת נגיעה, לא סיפקו אותי מעולם ואני גם לא כ"כ בקטע של הסברת מצוות. אני מקיימת כי זאת ההלכה, אבל כן, זה קשה לפעמים.

בס"ד

לפחות ככה נשמע ממה שהיא כתבה.

אם הוא אומר את זה כי נמאס לו לשמור מצוות אז זאת סיטואציה שונה וצריך להתייחס אליה בצורה שונה, אבל כרגע זה נראה כאילו זה קושי שיש לו והוא לא מצליח להתגבר עליו.

אני לא אומרת שזאת מצווה שמותר ליפול בה ומקסימום לקום. בחיים לא. זאת בהחלט מצווה חשובה, זה לא בסדר ליפול בה וזה אסור לחלוטין. אבל אני לא אגיד למישהי שיוצאת עם בחור ומתכננת להתחתן איתו- שהוא לא ערכי, מוסרי וטוב. אני גם לא אגיד לה שהוא רק יצרי ושתברח. היא מכירה אותו הרבה זמן, היא רוצה להתחתן איתו, אני לא חושבת שזה נכון להבריח אותה ממנו. אני חושבת שנכון שהיא תדבר איתו, שהם יכירו בקושי וביחד ינקטו צעדים להפחתת הסיכוי ליפול. אם הוא בכלל לא מעוניין לעשות כלום בעניין אז היא צריכה לעשות חושבים עם עצמה. כמובן שזה אסור אבל אני לא אגיד לה לחתוך בחור שהיא מכירה ואוהבת.

אני כן אגיד שמבחינתי זה גבול אדום אם הוא אומר לי את זה ואני לא מצליחה לשכנע אותו אחרת.

אני מאמינה שלאור העובדה שהם בקשר כ"כ מתקדם הוא כן מכבד אותה ואוהב אותה ולכן גם יקשיב לה והם יגיעו למקום שנכון להם.

אין לי בעיה שאנשים ייזדעקו, יש לי בעיה שיגידו דברים שחוטאים לאמת או שיכולים להרוס. אנחנו לא מכירים את הבחור ומהשלוש שורות שהיא כתבה המידע מאוד חסר. לא הייתי בונה תאוריה חמורה רק על פי זה ולכן אני חושבת שהיא צריכה לדבר איתו ולהחליט מה עושים.

אני מהצד שלי אומרת מאוד ברור ששמירת נגיעה זה חשוב, אסור ליפול בזה ואני מאוד לא בעד שהיא תזרום איתו. אני פשוט לא דנה אותו לכף חובה.

בס"ד

למרות שזה מאוד לא עניינך אבל כתבת אז אגיב-

אני לא זקוקה לטעמי המצוות. מספיק לי לדעת שזאת ההלכה ואז עם כל הקושי אני אעשה הכל כדי לקיימה.

אני לא מאמינה בחיפוש המתמיד הזה אחרי טעמי מצוות. מצוות צריך לקיים וזהו, לא הכל נבין. אין לי בעיה ללמוד מאיפה הגיעו האיסורים, למדתי גמרא, אבל אני לא זקוקה לאעמים כמו "תשמרי לבעלך" וכדומה. אני גם לא מאמינה בהם והם מעולם לא שכנעו אותי. אני מקיימת את המצווה כי זה מה שצריך לעשות וזהו.

בס"ד

אני ממש לא צדיקת הדור

אני משתדלת לקיים את ההלכה וזהו.

רק כדי להבהיר.

ותודה

אפשר לדמות את זה לאבא שאומר לבן שלו להגיד תודה או לא לרוץ לכביש וכו'  

דברים שהם לא חוקים חסרי הגיון, אלא דרך ארץ וזהירות מסכנות

זה יהיה מגוחך אם כל החיים הבן יקיים את זה רק כי אבא אמר...

כך גם פה לגבי שמירת נגיעה וכו' וודאי שמתישהו אמורים להבין לבד שזה טוב

זו הסיבה שגם אני בגילך זלזלתי בהרבה דברים.    

מאחל לך מכל הלב שתביני את זה יום אחד

שזה מזיק לאדם עצמו, שזה פוגע באדם השני וכו' בבחינה הזאת זה כן דומה לציווי של אבא

לכן מתישהו צריך להבין את זה

ומי שלא הבין, לפחות שיאמין שהקב"ה ציווה אותנו רק לטובתנו!  (לא רומז לאף אחד כמובן)

אתה יודע שמחכה לך קעקע עם תה ..יפה

בס"ד

אני אמנם לא נשואה אבל גם מניסיוני כרווקה שנפלה בזה וגם כי זה מאוד הגיוני

יכול להיות שזה בגלל שאתם יוצאים כבר יותר מידי זמן?

אפילו מישהו שאני יודע עליו שהוא מאד שומר, אמר לי שמאד קשה לשמור נגיעה כשכבר יוצאים הרבה זמן והכל זורם ויש אהבה וכו'..   אולי פשוט זה רמז שצריך לסגור את העניין.

מה שכן, מוזר לי שהבנאדם פתאום מחליט שהוא לא רוצה...  זה נורה אדומה.  הוא לא יודע שזה איסור חמור?

אם את לא רוצה להרוס לעצמך הכל - אל תוותרי בשום אופן. לא לו - ולא ליצר הרע שלך.

"לשמור נגיעה", זה לא איזו "מידת חסידות", זו הלכה בסיסית לגמרי - וגם הנהגה בסיסית לגמרי.

תתחתנו, תהיו איש ואשתו, משפחה - זה משהו אחר. אבל לא מתוך זה - אתם עוד שני אנשים, וגם שלא תהיינה לך אי הבנות - ה"באיזשהו מקום" שקשה לך, זה לא בדיוק אותה מוטיבציה שקשה לו. אצלו זה יותר צד של יצר.

אשר על כן - קודם כל, קו אדום טוטאלי, אין על מה לדבר.

דבר שני, למה "יוצאים כמה חודשים"? נראה לכם מתאים, או לא?

אם מתאים - תתקדמו לקראת חתונה. 

אם לא בטוח שמתאים - אז בכלל... מישהו שכלל לא בטוח שיהיה בעלך, שיגע בך (לא שאם כן בטוח זה "בסדר", רק להמחיש כמה שזה ממקום לא ענייני באמת)?... ואח"כ, אם בעצם תחליטו שזה לא, ומתחתנת עם מישהו אחר..

להגיד לו חד משמעית, נחרץ לגמרי, שמבחינתך לא שייך. זה יעזור לך - ויעזור לו.  וגם לזרז החלטה, לכאן או לכאן.

וגם - להקפיד מאד על אופן הפגישות, לא במקום מבודד, לא בשעות מאוחרות מאד, לשבת במרחק מתאים.

שווה את המאמץ. בסוף - הן אחרי חתונה אם תתחתנו; והן אם תחליטו שלא מתאים, אז אחרי זה - אתם תשמחו על כך. את ביחוד.

בהודעה קודמת שלך, שזה לא ממש "כמה חודשים" אלא תקופה קצרה יחסית; ובנוסף לכך, שאת אומרת שמה שמעכב להתחתן, זה שבחור רוצה ללמוד ואת לא תוכלי לפרנס.... (אגב, מה רוצה ללמוד? תורה - בוודאי לא לומדים כך.. ומקצוע, אפשר לעבוד במקביל במשהו)

זו בעיה שצריך לפתור ביניכם: או שמוצאים דרך איך לחיות אחרי נישואין בצורה מתאימה; או שנפרדים עד שמגיע זמן מתאים. הרי לא שייך שאנשים יחכו "כמה שנים" במצב כזה, עד שהשני יחליט שהוא מתחיל לעבוד..]

בס"ד

לא כולם חיים כמוכם ומתחתנים אחרי ארבעה חודשים.

אפשר בהחלט להחזיק קשר גם שנה ואפילו בלי ליפול בנגיעה [עשו לי טובה, זה אפשרי והגיוני ועם כמה שתנסו להגיד שאין כזה דבר אני מעידה על עצמי שזה קיים].

מדהים אותי איך בהנף מקלדת אתם מסוגלים להחליט בכזאת נחרצות שהיא צריכה להיפרד ממנו [או להתחתן. אתה לוקח את האחריות על הגירושין או על הקשיים???].

ראשית, אני ממש מציע להתרגל לענות עניינית לנושא, בוודאי כשאינך מכירה אל מי את מגיבה.. ("חיים כמותכם"..). 

דבר שני - בהמשך לראשון - מוטב גם כשמתייחסים כבר לתוכן, להתייחס למה שנאמר, ולא למה שלא נאמר ("עד כמה שתנסו להגיד שאין דבר כזה"... מה שלא "ניסינו להגיד" - נא לא להגיד "בשמנו". אם כי, אם כבר, כמה שאת "מעידה על עצמך" שכך היה, אני באמת חושב שזה לא לכתחילה. גם כי זה יותר מועד, אבל לא פחות - כי אם בסוף לא, אז זה שברון לב. אבל אכן, כל אחד עם המציאות שלו, לפעמים יש מציאויות מורכבות).

דבר שלישי  - בהמשך לנ"ל. בחורה שהעידה על עצמה שבעצם הכל בשל לנישואין (בהודעה קודמת. אם כי כל הענין תמוה בעיני. בגלל כמה דברים שנאמרו בהודעות ההן, והזכרתי לעיל. אבל אני מתייחס לנתונים כפי שכתבה), וכל הענין זה כי היא לא רואה איך היא תפרנס "כמה שנים" עד שהוא יסיים ללמוד; אבל גם שהוא כבר "לא רוצה לשמור נגיעה" -

אז הכי תמוה, זה איך "בהינף מקלדת" לוקחים אחריות על הסיכון הממשי שיעברו עבירות חמורות, תקופה לא קצרה (ולא מדובר על מה שאת "מעידה על עצמך שקיים".. שהרי פה מדובר בבחור שמעיד על עצמו שאינו יכול עוד לעמוד בכך. ומי שקצת מכיר את המציאות, יודע שקשה מאד לסחוב בחור כזה לאורך זמן כמו מה שעליו היא מדברת) - מה שגם, נוסף לחומרה העצמית, סביר בהחלט שיביא בסוף למאיסה בקשר טרם נישואין. וה"שברון לב" ממצב כזה, גדול בהרבה..

אשר על כן, אכן. או - אנשים שמעידים על עצמם שבשלים להתחתן זה עם זה  והעיכוב הוא רק "כלכלי" בגלל "לימוד".. - שיחליטו איך מסתדרים אחרי נישואין עם הכלכלה והלימוד. או ייפרדו לתקופה שיחליטו, עד שיגיע זמן. לא סוחבים דבר כזה "כמה שנים". בלתי שייך לחלוטין.

בס"ד

אל תדאג, אני לא חושבת שאם הם יחטאו החטא יהיה עלי ואני חושבת שהיא ילדה גדולה מספיק להחליט בעצמה.

אז כן, אני לא בעד להרוס קשרים רק כי אתם חושבים שאין דרך אחרת.

כל מה שציינת שלא היה ענייני פשוט בא להקדים תרופה למכה ולהגיב כנגד כמה טענות שהועלו בעבר, זה לא היה אישי ואל תוריד את זה לפסים אישיים [איך זה יכול להיות אישי בלשון רבים??].

על הפסקה האחרונה כתבתי את הודעתי הקודמת ואין לי מה להוסיף עליה. בלתי שייך בעיניך, לא אומר שזה ככה בכל העולם.

שאת חושבת ש"החטא יהיה עלייך"...

על משקל מה שכתבת "איך בהינף מקלדת..מסוגלים להחליט.. אתה לוקח אחריות.." - כתבתי לכיוון השני, איך בהינף מקלדת לוקחים אחריות לצד ההוא, לעודד להמשיך כך, בתקוה - נאיבית לדעתי - שאדם שכבר הגיע לכך - "יבין" ויסחוב עוד כמה שנים...

מה הקשר "אני לא בעד להרוס קשרים רק כי אתם חושבים שאין דרך אחרת".. זה ממש לא שייך. מישהי שואלת שאלה - אע"פ (ובגלל) שהיא "ילדה גדולה". מחווים דעה. אז את לא בעד שהיא תחליט רק כי יש פה כאלו שאומרים אחרת ממך...

אז על אותו משקל, אם כבר, אני ("אנחנו") לא בעד שהם ייכשלו ויהרסו לעצמם את החיים, "רק" כי את אומרת לכיוון השני... 

מה שלא הגבת ענייני, לא שייך לומר שזה ל"להקדים תרופה למכה". לא שייך "להקדים תרופות" בתגובה למישהו ספציפי, כשאת "עונה" על דברים שכלל לא אמר, וגם לא חשב לומר.

ולצערי, זה אכן נכתב ב"פסים אישיים" משום מה.. ("כמותכם", זה כולל את מי שאת מגיבה לו. אז נא לא לתלות את המום הזה בזולת. ולכתוב "בהינף מקלדת" - אמנם כתבת "אתם", אבל בהמשך אותו משפט: "אתה לוקח את האחריות"...)

ומה זה "לא שייך בעיניך (לסחוב כמה שנים  במצב כזה, כולל מה שהעידו על עצמם) לא אומר שככה זה בכל העולם". כמובן לא אמרתי בכל העולם.. הכוונה לעולם של אנשים שרוצים לשמור מצוות, כולל הנושא המאד משמעותי הזה, ולבנות בית בצורה בריאה.

ולעצם הנושאים שהועלו, לסיכום - ושוב בהצעה להתייחס לנושאים עצמם בלי לגלוש ל"אתה", "אתם".. :

א. אכן אני חושב שלכתחילה לא כדאי למשוך לפני נישואין מעבר למה שנדרש לוודאות סבירה. לא רק בגלל "שמא", אלא גם כי אין לכך ערך עצמי. המקום של זה הוא כבירור האם מתאים להינשא. וגם - השברון לב מקשרים ממושכים "סתם", אינו כדאי.

ב. לפעמים יש כאלה, שלוקח להם יותר זמן. נכון. אם אלו אנשים שיכולים לשמור כהוגן על ההתנהלות ועל ההלכה, אז ככה הם. אי אפשר להקיש בכך לגמרי מאחד לאחד.  במקרה כזה, יצטרכו לשמור על גדרים מאד ברורים, בתדירות הפגישות, באופן, בזמנים וכד'. לשם שמיים.

ג. אם רואים שקרובים חלילה להיכשל - אז אכן בשאלה האם להמשיך לכתחילה על דעת שייכשלו (קל וחומר במקרה כזה, שהבחור אומר שאינו מעונין להמשיך לשמור. ולאידך, הבחורה אומרת שזה יכול לחכות עוד "שנים" כפי שכתבה בהודעה קודמת), דעתי היא שאם לא מוכנים "לשנות תכניות" ולהקדים נישואין, אז להפסיק עד שיגיע הזמן. מי שחושב שזה "לא כ"כ נורא", בעיה שלו. עפ"י ההלכה, זה ממש חמור. וגם עפ"י ההיכרות את המציאות הפשוטה, זה דבר הרסני מכל הבחינות. נכון - זו דעתי. חושבת אחרת, יכולה להגיד אחרת..

ד. ומה שניסית להגיד, לכאורה, שאת לא רוצה לומר ש"אין בעיה שייכשלו", אלא שיש דרך אחרת והיא שיכירו "שאפשר להחזיק בלי להיכשל"... זה, בנידון דידן, לשחק בתיאוריות כשמדובר על חיים של אנשים. אם היה מדובר בשאלה תיאורטית,האם יכול להיות דבר כזה או לא - כבר אמרתי שגם אני סבור שיתכן. תלוי במציאות.

אבל כאן, כשמדובר במישהו שאומר שלא מעונין (כלומר, כבר קשה לו לעמוד בכך) ומאידך בחורה שמדברת על "כמה שנים" - לדעתי זו נאיביות גמורה לחשוב שפשוט "אפשר להסביר לו".. 

ומכיוון ש"הילדה הגדולה" שאלה כאן - חובתנו לומר.

ולכן הוא צריך להתחשב...

וזה לא יפיל אותך! הייתי ממליצה לכל אחד מכם בנפרד ללכת וללמוד הלכות בנושא (לא חושבת שצנוע ביחד ללמוד על זה) וגם לשתף דמות  רוחנית בתהליך שלכם ולהימנע ממצבי ייחוד או כמעט ייחוד שעשויים להגביר את הרצונות הללו 

ולהיות גיבורים!

מכאן >>>

הוא מושלם, אבל... - לקראת נישואין וזוגיות

הוא נשמע לא הכי יציב פעם רוצה ללמוד כל היום תורה ועשרה ימים  אחר כך לא רוצה לשמור נגיעה  

בס"ד

תורה לצערי היא לא ערובה לשמירת נגיעה.

יעידו כל הביינישים שלא שמרו או שומרים ויש כאלה.

זה ממש מסוכן לקבוע קביעות כאלה.

במיוחד כשאתם מדברים אל מישהי שכתבה שהיא רוצה להתחתן איתו.

חכמים היזהרו בדבריכם.

כששני בני הזוג בוחרים לא לשמור נגיעה זה מצב אחד. 

אבל כשבחורה יוצאת עם בחור שמצהיר שהוא דתי 

ופתאום מגיע עם הצהרה שהוא לא רוצה לשמור נגיעה 

זה לא מעלה קושי כי עם קושי אפשר להתמודד

זה בחירה והחלטה שנוגדת את דרך ההלכה. 

אם הבחורה שאיתו גם היא באותו רצון אחלה!

גם אני מכירה אנשים שלא שמרו. 

אני מדברת על מצב שהבחורה רוצה לשמור והבחור מציב לה עובדה או שלא שומרים או שנפרדים. 

אדם שמתנהג ככה לדעתי משדר חוסר יציבות וחוסר נאמנות.

אני לא מבינה מה העניין לסנגר,

יש בנות שהגיעו למקומות מאוד כואבים בגלל ששמעו אמירות סלחניות כאלה.

בס"ד

היא אמרה שהוא אמר שהוא רוצה להפסיק לשמור. המרחק בין זה לבין אולטימטום הוא גדול מאוד.

זאת בחירה שנובעת מקושי, זו לא בחירה כי הוא החליט לעזוב הכל.

אגב, גם אם הוא היה אומר "או שנפרדים או שנוגעים" לא הייתי חושבת שהוא לא יציב או לא נאמן. הוא בסה"כ אומר שהוא הגיע למסקנה שהוא רוצה משהו מסוים בחייו ואם זה לא מתאים לה אז הדלת פתוחה. הוא אפילו אמר את זה במילים יותר יפות ממני. זה רק במקרה שאת צודקת, מה שאני לא קראתי בדבריה.

מה העניין לסנגר? כי את ועוד כמה פה עשיתם הרגע רצח אופי לאדם שכל מה שאתם יודעים עליו זה שלוש שורות בהודעה מסכנה שלא מפרטת כלום.

התעלמתם מפרטים די חשובים כמו זמן הקשר שלהם, עומק הקשר שלהם וצורת הקשר שלהם. זה נכון שבפורום צריך לזכור לקחת הכל בע"מ, אבל צריך גם לזכור לכתוב בע"מ.

העונש על אכילת חזיר הוא כרת, על איסור נגיעה הוא לא...

אם את לא מוותרת הקשר הנפשי יילך ויתהדק

ואם מוותרים.....הקשר עלול לקבל תפנית למהות אחרת

יותר התלהבות וריגושים, פחות בניין וקשר

מלבד האיסור הרבה מתחרטים על זה בדיעבד

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז