שאת צריכה, חייבת לאהוב את חמותך?

לפי דעתי אם את לא מסמפטת אותה, פשוט תשתדלי להיות הכי נחמדה שאת יכולה. וזהו.

ותעזבי את בעלך המסכן... הוא לא בחר איפה להוולד ;)

הבלתי רצויה יש לך סכוי להפיק ממנה כמה דברים יעילים.לפני שאסביר את דברי אקדים שקראתי את ההודעה שלך כמה פעמים כי גם אני בת לאמא חמה ומדהימה אבל לפעמים חונקת, (מה שמאד לא פשוט לבעלי שחונך אחרת) אני חייבת לומר לך שחמותי השקולה וההגיונית (שהרבה אנשים יאמרו עליה שהיא קרה וקמצנית ) היא איזון מדהים עבורי. אני ממש רואה בה דגם. אבל ההסתכלות הזו לא נולדה ביום אחד. ההבנה שהיא לא חייבת לי שום דבר. וכל מה שאני מקבלת ממנה עלי לשמוח נזקפת לזכותו של בעלי שחונך כך וב"ה מעביר גם לילדים את המסר הזה. ולמרבה הפלא אחרי שהפסקתי לצפות ממנה - איפשרתי לה לתת בסגנון שלה.

הבחירה לראות את אותם תכונות מזווית חיובית דרשה לפעמים יצירתיות בפרשנות, אבל הייתה שווה כל השקעה. התנהגותה עשויה לנבוע ממנטליות והרגלים שונים ממה שאת רגילה ולוא דוקא מרוע (כפי שמשתמע מדבריך) כקמצנית (תכונה שלילית) יכולה להתפרש באופנים אחרים (למשל, זהירות, חסכנות, אכפתיות לצרכים אחרים במשפחה ועוד) האם הקור הזה שמר עליה במהלך השנים כדי לא להכוות? אולי מה שהיא הכי זקוקה זה שיעטפו אותה בחום וה' שלח אותך לעשות זאת? אולי האיפוק הזה הוא תוצאה של חוסר בטחון?

זאת גם הזדמנות שלך לשאול את עצמך, אם אכן מה שאת רואה בזה זה אגואיסטיות (שוב מה שקלטתי מבין השורות...והלוואי ואני טועה) איפה את פוגשת את התכונה הזו בעצמך? אולי לשם ה' שולח אותך לעשות תקון בבחינת "הפוסל במומו פוסל". האם את מציבה לעצמך יעדים איך לא להגיע גם כן למצב של קמצנות?  

והכי הכי חשוב - תוציאי את בעלך מהסיפור הזה!! התחנת איתו ולא איתה!!!

הוא לא אשם שזאת אמא שלו. יתכן שגם לו הדברים מפריעים, ואלמלא יעמוד בפינה וידרש לצאת להגנתה של אמו, היה שותף להתמודדות עם הקושי. ואם הוא רואה את הדברים אחרת ממך, (והגיוני שכך) תכבדי את זה. . אם תקטיני ציפיות אולי גם יהיו פחות אכזבות.

בהצלחה

כמה דברים, ראשית אני יודעת שהתנהגותה אינה נובעת מרוע,היא לא אישה רעה,ואף ציינתי שהתיקון הוא בי ואני יודעת שאני היא זאת שצריכה לשנות את ההסתכלות שלי. הרי אותה אני לא אשנה ולא אחנך . ולעולם גם לא אגיד לה מה מפריע לי, שכן בכל זאת צריך לכבד..

העניין הוא שאני לא מצליחה לראות בה את הטוב,כל פעם אני עושה "חושבים" ומחליטה מחדש ואח"כ נופלת...

לפעמים הקרירות שבה גורמת לי לחשוב כאילו היא לא אוהבת את הבן שלה,מה שמחמיר הוא העניין שאני רואה איך אמא שלי מתייחסת לגיסתי (ממש כמו אל בת) ואני ממש מקנאה שלי אין כאלו יחסים עם חמותי.

לגבי הקמצנות שלה,בכל תכונה חיובית או שלילית יש יתרונות וחסרונות וכמובן שתמיד צריך לשאוף לדרך האמצע. אבל אצלה הקמצנות שלה זה בעיקר עלינו(ולא חלילה על עצמה)... אז קשה לי לראות בכך את היתרונות...

הנסיון שלך באמת לא פשוט. אני לא רואה את עצמי יכולה להועיל אלא רק לזרוק שתי מחשבות שעלו לי כשקראתי את דבריך.

ראשית , הייתי מנסה לקחת דוגמא אחת של "נפילה" כזו, ולנתח לעצמי איך הייתי רוצה להגיב. עוצמת עיניים ומדמיינת שוב ושוב את התגובה האחרת שלי לאותה סיטואציה שבה היא לא משנה כלום מההתנהגות שלה.

שנית, לגבי הקנאה בגיסתך. שמעתי פעם ממשהי, ולצערי כבר שנים שאני לא מצליחה לזכור ממי, אבל משתמשת בזה הרבה, שכשאנחנו מקנאים במישהו ,אנחנו מקנאים בחמותה של פלונית, בבעלה של אלמונית, בילד של חלמונית, בעבודה של דלמונית, בהורים של גלמונית ובאחים של צלמונית. בקיצור הרעיון מובן. אנחנו לא מוכנות לקחת את כל "החבילה" של אף אחד אחר באופן מושלם. לא נכנסנו ואין מעניינו להכנס לקישקס של גיסתך, אבל אני מניחה שלא בכל התחומים היית מוכנה להתחלף איתה,(בריאות, פרנסה, עבודה, יכולות, כשרונות, משפחת המוצא, ילדים, קשרים חברתיים) וגם אלו שלפעמים נראה מבחוץ שיש להם הכל עדיין נותר להם מה לעשות כאן.

 לכל אחד מאיתנו יש משימה אחרת בעולם ונסיון אחר, ועיקר העבודה של גיסתך הוא לא בתחום מערכת היחסים הזו, מסתבר שלך יש תיקון כזה.

אני אוהבת את חמותי, אישה מיוחדת.

כמובן שתמיד יש דברים שקצת מעצבנים..

לי עוזר תמיד לזכור שהיא זאת שגידלה את בעלי בהצלחה רבה.

לצערי הרב לי יש את ההיפך, כלתי אשת בני הבכור, שאינה מתייחסת אלי בכלל.

עזרתי וגם היום אני עוזרת בכול, שכר דירה, אוכל, קניותו וכו',

 מצידה אין שום תקשורת, תשלחי אוכל אין להרים טלפון ולהגיד תודה, או כול דבר אחר הדבר מפריע לי מאוד, זהו קשר גרוע. אמרתי כבר הרבה מאודה פעמים לבני

אבל כלום לא השתנה. חבל מאוד, אני טיפוס חם, ידדותי ואוהב.

אני מבינה שזה בטח נורא קשה,

אבל אולי כלתך ביישנית ומפחדת מהביקורת שלך.. אולי יש לה קשר הדוק עם אמא שלה אז אין לה מקום בחיים בשביל עוד אמא.

אני לא אומרת שכך זה צריך להיוןת, אבל תנסי להבין...

בטוח שזה לא נובע מרוע..

חבל שאת לא חמותי....

הלוואי וככה חמותי הייתה עוזרת לי..היא אפילו לא מתעניינת אם אנחנו צריכים עזרה כלשהי,היא משערת לבד שאנחנו תמיד מסתדרים מכל הבחינות.

וגם מה שהיא נותנת (המעט) זה אחרי בקשות..ואז אני לא מפסיקה להגיד תודה.

כנראה שזה לא במקרה שלכל אחד מגיע "השונה" ממנו, זו עבודת מידות גדולה והתמודדות לא פשוטה בכלל.

אני לא מכירה את הסיפור ומקווה שאני טועה,אך משתמע מהדברים שיש רק קשר פיזי בין החמות לכלה, ולא קשר רגשי חמים(ואולי חם...- תלוי באישיות הכלה...)אני די בטוחה שקשר שהבסיס שלו הוא נתינה פיזית בעיקר- לא קושר בין הלבבות.

אני בטוחה שפרגון-שכמובן מתאים לאופי הכלה- יעיל יותר מסיוע כספי,למרות המצב הכלכלי המתון של בנך,תמיכה רגשית,שיתוף,אמון בכלה-שהיא הכלה המדהימה ביותר -יועיל בעזרי"ת.

גם אני הייתי רוצה שוויגער אחרת ,אבל יש דברים שאנו לא שולטים עליהם- או יותר נכון:אנו מסוגלים לשלוט רק על תגובותינו(גם הרגשיות)....

בתפילה שהלבבות יהיו נקיים "ונראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונו "  .

אז מה עושים ? לבן אסור להגיד לכלה אסור להגיד ?

מה קורה פה איזה יחס צריך לקבל אחרי כול הנתינה וכשאני מדברת על נתינה אני מדברת על וויתורים אישיים על מנת שהחיים שלהם יהיו טובים יותר. לא מדובר רק בחומר אלא מדובר גם על רגשות. שאת שולחת משהו ראוי להגיד תודה ! כיצד נבנה קשר איתם אם לא מדברים? מספרים,מתעניינים וכו'. זה לא היחס שמגיע לנו כהורים שנתנו את נשמתנו וגם היום עדיין נותנים. כלתי באה מרקע מאוד לא מוצלח מכול הבחינות ויודעת מה זה שאין. לכן התודה שלה צריכה להיות מכופלת. אנני מצפה לתודה יומית, ואנני מצפה לשיתוף יומי יומי בחייכם, אלא בכול אופן לקשר שבועי, להרים טלפון אחד לשבוע זה לא בשמיים. מה גם אפשר לחזור כשמתקשרים ולהתעניין מה רציתי.

תראי יש אימרה חסידית נפלאה: אמר אחד האדמורים של ויזניץ - כאשר אני מרגיש שמישהוא לא אוהב אותי - אני מכפיל, משלש ומרבע את אהבתי כלפיו עד שגם הוא מוכרח לאהוב אותי... כדאי לך לנסות ולפענח כיצד יתכן שאת נותנת ומרעיפה אבל לא זוכה להחזר. דברי אל עצמך בשם כלתך שאלי אותה למה את קרה כלפי? ועכשיו עני לעצמך בשמה, אולי תשמעי דברים שלא ידעת על קיומם.

בזה שאת מתלוננת עליה באזני בנך את עלולה להזיק מאוד לקשר שלהם. את מציגה את אשתו באור רע, והוא עלול להתחיל להסתכל עליה מבעד למשקפיים שלך. זה מסוכן!

אוי חמודה אין לך מושג איך אני מזדהה איתך!

אמנם הפרטים עם החמות קצת שונים, בכ"ז לכל אחת ואחד יש את הבעיה שלו, ואם אני רק אכתוב את קצה הבעיה

מיד כל המשפחה תעלה על העניין במי מדובר...

אבל בכ"ז מאוד הזדהתי. גם לי זה גורם להרגיש רע.מעולם לא נפגשתי באנשים שאני פשוט שונאת/בזה להתנהגות שלהם

באופן כזה.זה ממש גורם לי להרגיש רע עם עצמי:איך את לא יכולה לפחות להסתכל קצת בעיניים טובות...תגידי תודה שאין לך את הבעיות שיש לה...

אבל עדיין כל פעם שאני אצלם זה גורם לי להרגיש ממש מרחק מהם-ואז כפועל יוצא גם מהבן שלהם.

לא מצאתי איך להתמודד עם הבעיה,אז אני פשוט ממעטת ללכת לשם-כי כדאי שאני אבנה קודם כל מה שיש לי פה.

ואולי יום אחד נחזור למינון קצת יותר נורמלי של פגישות איתם...

אני ישמח אים מישהוא ירם כפפה לסדנא בנושא של כלה וחמות.

גם אני רוצה לשמור על טוהר המידות והשמחה גם כלפיה ,אבל אין ספק זה קשה (אולי גם לי אולי לכולם)

הדבר הכי גרוע לעשות זה לספר לבעל או להתעצבן עליו. אין מה לעשות זו אמא שלו וככל ילד זה מאוד פוגע ומעליב שמדברים לא יפה על בן משפחה ובמיוחד אמא!! לספר כל הזמן לבעל זה רק יוביל לסיכסוכים מיותרים בינכם וחבל!!!

גם אין צורך להראות זאת לילדים.. סבתא זו סבתא. אולי את אמא שלך הם יאהבו יותר אך כבוד מינימלי צריך להיות. יכול להיות שכלפיה את מכבדת אותה, אך לרוב ילדים מרגישים גם דברים מוסתרים ומוציאים את זה החוצה.

ואין מה להשוות בין אמא לחמות זה פשוט אף פעם לא יצליח.. קבלי אותה כמו שהיא עם כל המגרעות.. אל תצפי לכלום ותגידי תודה על כל דבר ממנה אולי זה ישנה משהו..

ואל תדאגי, גם לבעלך יש עיינים ואני בטוחה שהוא מאוד מעריך את אמא שלך.

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת