(ימי ספירת העומר, להרבות אהבה בין אדם לחברו...)
ביומו תתן שכרו
מרים הוזמנה לבייבי סיטר אצל משפחת כהן. זה כבוד גדול. ידוע שאצל משפחת כהן זה הכי קשה. ויש כאן פידבק חיובי מאוד. רק לא מזמן חגגה בת מצווה וכבר אצל כהן? יפה.
אתמול כשחזרה עם רננה מהבי"ס, הן ראו ליד החנות בגדים חולצה יפה ממש במבצע מטורף ליומיים. מחר הוא נגמר. היא החליטה שהפעם היא קונה אותה. ויתרה כבר על מספיק אחרים..ומפני שהיא רוצה להרגיש עצמאית, ולא להיות תלויה תמיד בהורים, היא החליטה שמפסיקה לבקש כסף לקניית בגדים. תסתדר בעצמה.
שעתיים אצל כהן, זה בהחלט יספיק. יהיה קשה ומאתגר-אבל שווה את זה.
ספר, עיפרון ומחברת ארוזים בתוך שקית, גם בקבוק מים. זה יספיק להעביר את הזמן בצורה לא משעממת. אם יהיה זמן פנוי בכלל.
הזוג כהן יצא. הספירה לאחור החלה.
זה בהחלט היה קשה. הבת הרטיבה והיה צריך לקלח אותה ולהחליף בגדים, התינוק בכה ולקח כחצי שעה להרגיע אותו על הידיים. למפרע התברר שהוא העלה חום. הבן הבכור התעורר והחליט שהוא לא חוזר לישון עד שההורים יגיעו. כל נסיונות השכנוע והאיום לא הועילו. נו, עקשן כמו אבא שלו.
סחוטה מעייפות רואה את הדקות האחרונות. לפתע הטלפון מצלצל. כהן. "אנחנו נאחר עוד רבע שעה, נכון שזה בסדר?" "כן" היא עונה בעייפות. העיקר שיבואו כבר.
צלצול בדלת, הם נכנסים. "היה בסדר? לא עשו בלאגן? אוי היא הרטיבה? אנחנו ממש מתנצלים. זה לא קורה לה כמעט".
(אמא)"יש עליך כסף?" (אבא)"האמת ש..אני חושב ששכחתי להוציא מהבנק. ולך?"
(אמא)"לא"
...
(אבא)"זה בסדר שנשלם לך עוד יומיים? פשוט היינו ממש לחוצים, ושכחנו לסדר בייביסיטר. זה בסדר, כן?"
"כן.." שקט יוצא לה מהפה. מתקדמת במהירות לדלת לפני שהדמעות יבגדו בה. "להתראות! תודה רבה!" והיא בורחת.
