אני קצת אקשה על העצות שאופה כתבה מהניסיון שלי - בסופו של דבר בהרבה מהמקרים קשרים עסקיים דורשים גם גלישה למישור מסוים של יחסים אישים כאשר עובדים מול אדם חשוב מאוד לדעת האם עכשיו הוא בתקופה קשה או רגישה (לדוגמה עובדת שהבן שלה חולה). מעבר לזה כאשר אתה צריך לעבוד מול מישהו העבודה נעשית הרבה יותר טוב כאשר ישנו קשר אישי כלשהו - לדוגמה עובדת שהבן שלה היה חולה ושאלת לשלומו תשתף איתך יותר פעולה ותעזור לך גם בדברים שלא מחובתה ולעומתזאת עובדת שהיחסים איתה יהיו קרים יהיה קשה לבקש ממנה גם את מה שהיא חייבת. דבר נוסף ברגע שאתה מכיר באופן כללי מה קורה עם החברים שלך לעבודה ועוזר להם בעבודה (למשל לגבות אותם כשיש להם תקופה קשה ולעשות דברים במקומם) אתה תקבל את אותה עזרה כאשר תצטרך.

אני מסכים עם אופה שצריך לא להיכנס למעורבות ריגשית ולא לשתף בדברים אישים אולתת עצות אבל בסופו של דבר כדי לעבוד במקום כזה לדעתי צריך מינימום של יחס אישי עם עובדים אחרים.

לגבי מצב בו אנשים מגיעים עם לבוש בעייתי לדעתי דוקא מצב שבו ישנם יחסים טובים יותר קל לגשת בצד לומר שאתה בא ממקום ולבקש בנימוס אם אפשר במשרד לשים משהו מעל.

אז מה אם היא מגיעה עם לבוש חושפני..

אם יצאת מהבועה והחלטת שאתה יכול לצאת לעולם הפרוץ ולעבוד, אתה אמור לשמור על עצמך, ולא לבקש מהעולם להשתנות, תשתדל לא לבוא איתה במגע..

אתה בנאדם בוגר, שכבר ראה בחיים שלו..

סליחה על הבוטות, אבל אני לא חושבת שגבר חרדי כבן 30, אמור לאבד את הצפון כשיש במשרד אשה פרוצה.

פשוט אל תסתכל, אל תחשוב.

בס"ד

אני, לפני כמה שנים, עוד טרם נישואיי, עבדתי במקום שעבד בו בעל תשובה,
אדם לא צעיר, כבן 45, וסמוך לו עבדה אשה צעירה, עולה חדשה,
ש... איך אומרים, לא התלבשה הכי צנוע (בלשון עדינה).
אז הוא פשוט פנה אליה בצורה עדינה, והסביר לה את העניין.
היא התנצלה על כך שלא ידעה שזה מציק לו, ובאמת שינתה את הלבוש.
אמנם היא לא החלה ללבוש שמלות ארוכות וחולצות עם צוורון "חונק", אבל העיקרון הובן.

זה כמובן תלוי גם מה גישתה של האשה הלא-צנועה לכל הענין, אם היא לא עושה דוקא "להכעיס",
ואם היא לא "תתעקש" על שלה.

בס"ד

"זה כמובן תלוי גם מה גישתה של האשה הלא-צנועה לכל הענין, אם היא לא עושה דוקא "להכעיס",
ואם היא לא "תתעקש" על שלה."

שעובדים בכמה מקומות עם כמה בחורות לא הכי צנועות.

הם לא מסתכלים, לא מדברים, לא חושבים. הם בוגרים ופקחים ולא יתנו לאיזו פריחה לשבש אצלם משהו.

מצטערת, זה הגברים שאני מכירה.

אבל בגברים כמוך אני באמת לא מבינה, ואני מעדיפה להשאר בבועה שלי. תודה.

את יודעת מה עובר עליהם?

מה ההתמודדויות?

איזה מחסומים נפשיים פיזיים ופרוצדורליים הם הקימו לצורך העניין?

יכול להיות שאת נפלת על אנשים שהם פחות רגישים לענינים כאלו מטבעם (מעוט שבמיעוט),

או אנשים שנחשפים כל-כך הרבה שהרגישות נשחקה אצלהם.

האמיני לי הייתי במספר שיעורים עם רב בישוב בשומרון שמטפל בבעיות משפחה ומיעץ (גלובלית לא רק בישוב שלו).

וזו המציאות - כל כח כמה שיש לו יכולת חזקה יותר לבנות - כך כנגדו.

והזוגיות היא כח בהחלט חזק.

אני לא רוצה ליאש, זה לא שכל-כך קשה להתמודד עם עבודה בסביבה כזו, 

התוצאות פשוט קשות כשלא יודעים איך.

ולא נולדים עם הידע איך לטפל הרע-טוב מעורבב מהסוג הזה.

בקיצור תרדי מהבחור השאלה לגיטימית והדיון נצרך.

אני ח"ו לא מתנגדת לזה.. הלואי.. והעולם של היום הוא מטורף והפריצות חוגגת.

אבל אם הוא לא יפגוש את זה במשרד הוא יפגוש את זה באוטובוס או במכולת.. ואני מתעלמת מיזה שיש לו אינטרנט..

המסקנה היא שהוא פשוט צריך לחסן את עצמו, לא להסתכל, לא להתעמק, לא לדבר, לא לחשוב.

או לחילופין לא לצאת לעבוד..

המציאות שאת מתארת לא קיימת.

מהנחות יסוד כאלו נהרסו אין-ספור בתים, אנא לדבר באחריות.

יחידי סגולה הם הגברים שלא מושפעים ממצבים מתמשכים כאלה.

זה לא שאי אפשר להלחם ולתקן אבל חלק מהתיקון הוא למשל העצות שהובאו למעלה.

אם השאלה היתה שונה למשל אישה היתה מעלה בעיה שצורת הדיבור במקום עבודתה לא ראויה לדעתי היו פה מספר לא מבוטל של תגובות נגד תופעה כזאת - לדעתי זכותו של אדם לעבוד במקום ידידותי  (גם אם הפגיעה נעשתה בלי כוונה) ויש לשאוף לכך שמקום העבודה יהיה ידידותי. מצד שני במקביל כדאי לפתח שיטות התמודדות עם מה שלא מצליחים לשנות.

חז"ל מלמדים אותנו שכל שאדם גדול יותר, יצרו גדול יותר. ה' ברא את האשה שונה מהאיש. האיש הוא נמשך אחר עיניו מאוד. עין ערך "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אם התורה מזהירה אותנו לא להימשך אחרי מראות של נשים, זה סימן שאופן טבעי זה מושך!

מופיע במדרש משל שמלך שם את בנו מול בית פרוצות עם ארנק של כסף סביב לצווארו. מה ייעשה הבן שלא ייחטא?, שואלים חז"ל. לפי הגישה שלך, אין בעיה. הוא פשוט לא יסתכל והכל יהיה בסדר. אבל לא ככה גברים בנויים. ולכן אדם צריך להרחיק את עצמו מהנסיונות האלו כי זה כמעט בלתי אפשרי לעמוד בהם. יוסף הצדיק (נקרא כך על הנסיון הקשה שעמד בה עם אשת פוטיפר) כמעט נכשל בעבירה. לא כל אחד הוא בדרגתו של יוסף ואפילו לו היה נסיון קשה ביותר.

בקיצור הצעתי לשמוע להצעה לגשת למנהל ולבקש שיעביר אותך למקום אחר.

לפי הניסיון שלי במיוחד עם אנשים יחסית צעירים - דבר כזה בדרך כלל ניתפס כהכרזת מלחמה וכפיה דתית. לעומת זאת כאשר מבקשים בצורה יפה יש סיכוי לשיפור ובכל מקרה יבינו אותו.

בכל מקרה הסיכון של עמידה קשוחה מול שאר העובדים עלול להביא למצב שאותו מקום לא ירצה להעסיק יותר אנשים דתיים.

למשל: (אם אני מבין את האופי של הבחור הבעייתי נכון)

לארגן מצב שבעלך מגיע למעבדה (ללות אותך או סתם לארח חברה) כשהבחור השני נמצא ועדיף כמה שפחות אנשים חוץ משניכם.

כשבעלך יגיע תתנתקו מהשאר תשוחחו לבד בשמחה וכו' (עדיין במעבדה).

מהבנתי ומהכרות עם מצב דומה האפקט הנפשי על הבחור יעזור לו ולך ליצור את הריחוק הנדרש.

הוא צריך לראות בעיניים לאן הוא נכנס.

או ש:

הוא מתנהג עם כולן ככה? תנסי לשים לב, אולי זו ההתנהגות הרגילה שלו (למה לדעתך הוא לא התחתן עד כה?)

או ש:

את מבינה אותו לגמרי לא נכון והוא פשוט באמת סתם נחמד מבלי להבין (גברים יכולים להיות כאלה חסרי מושג לפעמים)

ושינוי התנהגות שלך יסביר לו, כמו שיוקטנה כתבה למה שאת תפגעי? לך יש הרבה יותר מה להפסיד.

בחרתי לילמוד במקום לימודים בו יש כיתות ניפרדות.אני לומדת עם נשים בלבד אך המנחה גבר.נוצר מצב שהתחיל מיחס מועדף כלפי הבא לידי ביטוי כהערכה מיקצועית ועבר למחמאות שהגבול בין מקצועי לאישי מטשטש.מיותר לציין שבתור אחת שרצתה ללמוד רק עם נשים אני משתדלת לשמור על צניעות וזה מתבטא גם בלבוש.אם כי אני מטופחת.(חברות אומרות שאני יפה אני לא רואה את זה כך)מה שאומר שאין ביטוח גם לצנועות.זה יכול להתחיל מהערכה טהורה אך ברגע שההערכה הזו היא מגבר לאשה(וגם הפוך) זה עלול להתפתח לרגש וגרוע מזה ליצר.במקרה הזה זה כבר די ברור שיש רגש .הוא נשוי.אני נשואה.כמו שכתבתי לך קודם שתשתפי את בעלך זה הדבר שאני עשיתי כולל איפה אני בתוך כל הספור הזה.עכשיו בעלי ואני בהתלבטות.אתן בטח תאמרנה לי לעזב את הלימודים אבל זה קשה לי כי אני מצליחה בתחום.ברור שהבית שלי חשוב יותר מהכל.אבל אני תוהה אם יש פתרון שיכול לאפשר לי להישאר.הזדהתי במיוחד עם זה שכתבת שחזרת מהעבודה מתוסכלת לחלוטין גם אני חוזרת כך מהלימודים וזה גובה ממני אנרגיות ולפעמים גם מפריע לי לילמוד כפי שלמדתי בהתחלה.

אנא תגובותיכן!

א. לא נכון לקרוא לעולם התורה בישיבה בועה . התורה כוללת את העולם היא כל החיים , ולא העולם כולל את התורה . שקיעה בעולם העבודה זה הצטמצמות, בפרט מעשי שהתורה כוללת ומקיפה גם אותו .

ב. קנה לך חבר זה חשוב( ואולי התיעצות בפורום נכללת בגדר זה), אך בשאלות מעין אלו נקוט ב"עשה לך רב" כמו כן ברר  בכבוד והערכה את רגשותיה של אשתך בעניין הם חשובים וקונקטים פה מאוד.

ג. תגובות כמו אדם מחוסן הוא אדם שמסוגל לראות אישה פרוצה , הן שטות גמורה לא יראת שמיים, חטא זה חטא ויש לו את היצר הרע שלו הקב"ה חכם וידע איך להדריך ולא סתם אמר להתרחק מאוד מאוד מאי צניעות  לא ננסה להיות חכמים יותר מה' וכמו שאדם בריא בעיניו לא מסוגל להסתכל על שמש ורק עיור שנהרסו עיניו מסוגל, כן הדבר הזה.

אשריי אדם צדיק שמתרחק ממקום ערווה  , והולך בעקבות אבותינו ורבותינו מדורי דורות.

תודה לכולם על העצות.

אז הענין הוא כזה שזה מאוד קל להגיד אל תסתכל אל תחשוב.

מדובר במישהי שלא רק שיושבת מולי, אני צריך לעבוד מולה על אותו פרויקט. ומטבע הדברים אני צריך להביט בה, זה לא אנושי להסתכל ברצפה ולדבר, נכון???.

כשאני מביט בה לא יעזור כלום אני גם מבחין לא רק בפנים שלה...

אז אני עסוק בעבודה ומשתדל לא לחשוב אבל כגבר גם בלי לרצות אני רואה וזה משפיע.

"אשתו של בעלי" כותבת שלא צריך לחשוב, זה נראה שהיא באה מעולם של אנשים שיכולים לעצור את מחשבתם אני לא מכיר כאלה אנשים, בהחלט צריך להתמודד אבל לא להכיר שיש בעיה, זה עצמו יכול ליצור בעיה.

אני מיד משתדל לזכור את אשתי אבל זה התמודדות.

זה שונה מסתם אחת שעוברת ברחוב או באוטובוס.

הדבר שאני מרגיש שעוזר לי להתמודדות הוא זה שב"ה יש לנו שלום בית ב"ה שהיתי מאחל זאת לכולם, ולכן אין לי כל צורך אפילו בתת הכרה ליצור קשר עם מישהי.

אני רק חושב שגבר אחר רווק או עם בעיות בבית היה לו קשה הרבה יותר ממני.

זה עדין התמודדות.

בס"ד

כמו שכתבו לפני - הבעיה מתחילה כשנוצר קשר רגשי.

מה הגבולות?

כל מה שקשור לרגש: מחמאות, התעניינות אישית וכו'. במילים אחרות: כל יציאה מהעניין ה"עיסקי".

מה כן?

מרכי עבודה, וגם נימוס נורמלי (אא"כ זה גם מפריע לך). לומר שלום (המילה "שלום" זאת שאלה בפוסקים, אבל התעניינות נימוסית גרידא מותרת היום) וכו'.

בכל מקרה, צריך להיות עם "יד על הדופק" וד"ל.

את העצה הזאת שמעתי בהקשר של התמודדות במילואים אבל היא נראית לי קשורה.

תקצין לאט-לאט היבט/ים חיצוניים של הופעה דתית, (אתה לבוש כחרדי בעבודה?)  לאחר זמן מה יווצר צידוק חיצוני לשינוי.

מה זאת אומרת?

אנשים יתפסו שחל איזשהו שינוי ויחכו להבין את המשמעות שלו (גם אם הכל מתרחש בתת מודע).

שלב הבא:

להתנהג בצורה לא נוחה במצבים לא נעימים (שיהיה ברור לה שלא נח לך) זה לא חייב לבוא בקיצוניות ובמהירות אבל צריך להיות מורגש.

ולבסוף (לאחר כמה ימים) להסביר ברוגע ובשקט (שהיא תדע שלא שומעים את זה) שזה עניין שמאוד מפריע לך (לא לפרט).

לא לבקש ממנה להשתנות- זה יקרה (בעז"ה) לבד.

בהצלחה, וחזק ואמץ על האומץ להתיעץ.

ומן הסתם אישה כותבת זו, וזה ברור. רק חבל שאין יותר מודעות ללמד נשים על ההבדלים האלה בין גברים לנשים. אישה חייבת להבין שלגבר הרבה יותר קשה להתמודד עם מראה עיניים לא כי היא רע יותר, אלא כי זה הטבע שברא לו הקב"ה.

ואני מאוד מאוד מבינה אותך. ואין לי אלא להצטער שזה המצב, זה מאוד לא פשוט.

לרוב אני חושבת שעצה כמו לבקש מהאישה להתנהג בצניעות לא ילך, ויגרור אנטי. אבל זה תלוי בכל מקרה לגופו.

בגדול אני חושבת שזה ממש לא אידיאלי, ושאם ישנה אפשרות אז אולי באמת לחפש משהו אחר.

וגם צריך להבין (בתגובה ל: "מה ברחוב הוא לא רואה מראות כאלה?") שברחוב זה מראה חולף, ולא דומה הדבר למראה שצריך להתמודד איתו כל יום, רוב היום, שאז זה הרבה יותר מורכב ומסובך.

מה שלא יהיה, שיהיה בהצלחה בע"ה.

וכמובן להתפלל לה' שיתן לך פתרון.

ב"ה ית' בר"ה

אחי היקר

א' דע זה שאלה טובה ואותו שאלה זה בכול מקום

יש שיעור על זה באתר אזמרה שיעור

אני אומר שלך זה התשובה!

השואל לא הזכיר בכלל משרד שעובדות בו נשים פרוצות. והוא צודק בשאלתו. אני עובדת במשרד עם גברים המשרד מוגדר כדתי ובהחלט קיימת בעיה עם גברים מסוימים וגם מזכירות מסויימות שמרשים לעצמם לדבר מידי הרבה. מאוד קשה לא לגלוש וזה דורש הרבה עבודה עצמית ועצירת השיחות בזמן. הזהירות משתלמת לכולם.

בהצלחה

כמה מגדולי הפוסקים בציבור החרדי פרסמו בימים אלה "כללי הנהגה במקומות עבודה".
ביניהם: הרבנים הגאונים ש.ה. ואזנר, נסים קרליץ, יצחק זילברשטיין, שמואל אויערבאך והרב שמעון בעדני.
הנה כמה דוגמאות מתוך הכללים הללו.


"עובדים ועובדות לא ישוחחו יחד על נושאים שאינם נוגעים ישירות לתפקידם (בעניני חדשות, פוליטיקה וכדו', ואפילו לא לנסות להחזיר אחד מהעובדים בתשובה). הדבר אסור גם בשיחה שמשתתפים בה כמה עובדים, וק"ו בשיחה ביחידות בין עובד לעובדת. יש להיזהר מלשוחח שיחות שאינם מעניני העבודה גם בפגישה אקראית ברחוב או בטלפון.

לא יפנו אחד לשני בשמות פרטיים או בכינויים, אלא רק בשם המשפחה, ורצוי בתוספת 'הרב' 'מר', 'הרבנית' או 'גברת'.

אסורה אמירת שלום בנוסח אישי, כגון: "שלום לך", "להתראות" וכדו'. אך אפשר לאמרם בצורה כללית כגון: "בוקר טוב" ו"שלום" וכדו', (ויש להקפיד על סגנון רשמי ולא ידידותי ואישי, משום שהתייחסות אישית מביאה לקירוב הדעת ביניהם ועלולה להביא למכשולים חמורים).

כאשר מנהל (או מעביד) רוצה לשבח עובדת על מסירותה וכדו', יכול הוא לשבח את העבודה שנעשתה כראוי, אבל אסור לו לשבח את העובדת בתארים אישיים.

שמירת המרחק בין עובדים לעובדות מחייבת שלא ליצור קשר בין משפחות העובדים והעובדות (כגון: ביקורים משפחתיים ביניהם, טיולים מאורגנים משותפים, נופש משותף בבתי מלון וכדו').

במידת האפשר ראוי להימנע מהושטת דברים מיד ליד, אלא יש להניחם על השולחן וכדו'.

אין לעשות אחד לשני שרות כל שהוא (כגון: לקנות עבורו מאכל מהמכולת או לכבדו ממאכל שהביאה מהבית וכדו'), מלבד כאשר יש תורנות מיוחדת לקנות עבור כל העובדים, (ואין בדבר יחס אישי).

לכתחילה צריך להקצות חדרים נפרדים לעובדים ולעובדות.

אם אין הדבר מתאפשר, צריכים הם לשבת בשני שולחנות נפרדים כשביניהם מרחק ניכר, ובשום אופן אסור לשניהם לשבת ליד שולחן אחד, וק"ו שלא ישבו זה מול זה (בין בשעות העבודה ובין שלא בשעות העבודה).

לא יאכלו העובדים והעובדות במעורב (חדר אחד בלא מחיצות), אלא יאכלו בהפרדה, או בזמנים שונים.

וכן לא תגיש עובדת אוכל לעובדים, או להיפך, ובודאי שאסור למזכירה להגיש קפה או תה וכד' למנהל (אלא אם כן היא ממונה מטעם המפעל להגיש לכל העובדים בשמה, וגם אז תקפיד לא להגיש לפניהם ממש, אלא במרחק מה).

אין לערוך לעובדים מסיבות, אירועים וטיולים, ואין להשתתף בהם, אלא א"כ נערכים לאנשים לחוד ולנשים לחוד בזמנים שונים או במקומות שונים.

אין למנהל או לאחד העובדים להסיע במכוניתו עובדת או כמה עובדות (וכן להיפך), לא בשכר וק"ו שלא בחינם לעבודה, לבית ולכל מקום שהוא.
במקום שחוזרים מהעבודה, בשעה מאוחרת בלילה, יש למנות אדם מיוחד (חרדי), שישב ליד הנהג (שגם הוא חרדי), ויישאר אתו עד רדת כל הנשים כדי למנוע איסור יחוד.

ולנוהגים (כהרמב"ם והשולחן ערוך) שלהינצל מ"יחוד" דרוש שיהיו שלוש נשים ושלושה גברים, חובה עליהם לסדר שיסעו אתם זוג נשוי.

אסור לנשים להגיע לעבודה בבגדים מהודרים, אלא בבגדים רגילים, צנועים ופשוטים, העונים על כל דרישות ההלכה. כמו"כ עליהן למעט בתכשיטים ובושם (שלא יהיה מודגש), ומכל דבר המושך תשומת לב.

מפעם לפעם על האישה לבדוק אם חל שינוי בהתנהגותה ובלבושה.

"כי כך דרכו של היצר, היום אומר לו כך ומחר אומר לו כך, עד שאומר לו לך...". אם האוירה במקום גורמת להחליף את הבגדים, לבגדים מהודרים יותר אז צנועים פחות, אות הוא כי מקום עבודה זה פסול, ויש לעוזבו.

העסקת מזכירה פרטית דורשת היתר של רב מובהק על נחיצות העסקתה והתנאים הדרושים לכך ולמעשה רצוי מאוד שאישה לא תעבוד כמזכירה פרטית של מנהל, רופא וכדו'.

שמחות פרטיות של עובד/עובדת, אשר אינן נערכות בהפרדה לפי כללי הצניעות, אין להשתתף בהן.

שמחות פרטיות ואישיות יותר, שלא הוזמנו אליו כל העובדים בשווה, אלא עובדת אחת, אין להשתתף בהם גם אם נערכות בהפרדה מוחלטת.

מחוץ לשעות העבודה, יש להימנע מלנהל שיחות טלפון בין עובד לעובדת אפילו בענייני עבודה.
(ובמקום הכרח, ראוי שהעובד ימסור את ההודעה לעובדת באמצעות בעלה או אביה.)

אם מרגישים שיש במקום העבודה מישהו או מישהי שמנסה להשפיע לרעה על הרוחניות, יש לשאול לרב מובהק אם להמשיך לעבוד במקום זה. וברור שאם יש במקום עובד שאינו שומר על גדרי הצניעות בין העובדים, בדיבור לא נקי או בהנהגה לא צנועה. חובה לעזוב עבודה זו, ופרנסה תבוא משמים.

בעלי חנויות, משרדים, צרכניות וכדו', וכן אנשים פרטיים המעסיקים עוזרות בית ועובדות נקיון, מוטלת עליהם חובה מעיקר הדין להקפיד על לבוש העובדות שיהיה על פי כל כללי הצניעות, וללא קולות.

כמו כן מחובת המעסיקים להקפיד על עובדיהם שישמרו את כל הכללים הנ"ל הלכה למעשה.

גם על הבעלים לדרוש ולוודא קיום תקנות אלו אצל נשותיהם." עד כאן.


באחרונה ביקרתי (לבקשתו) אדם שאיני מכירו המאושפז במוסד לחולי נפש. הופתעתי לגלות שאין הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים וכי בשטחים הפתוחים מסתובבים גברים ונשים יחדיו עם כל המשתמע מכך. לא ברור לי מדוע אין ארגוני הנשים מוחים על המציאות הזאת שאין בה כל היגיון מוסרי ושום היגיון אנושי.

אני חרד"לית שעובדת במקום חרדי, ליתר דיוק חוזרים בתשובה ותיקים שהולכים בזרם חסידי.

ושם מחייבים אותנו לנהוג לפי כללים אלה. בתחילה נילחצתי ואפילו לעגתי עליהם.[באמת אני לפעמים מפרה אותם...] אבל כדי לשמור על גידרי צניעות זה ממש מחייב. אחרת עלולים להכשל.

ובכ"ז כיוון שאני אישה [ולכן לאחושבת על הכשלון בצניעות] ומטיבעי אני נחמדה ואנושית,וגם שייכת לזרם פחות שמרני, כשמגיעים למקום העבודה גברים חילונים,[סוכנים, אנשי תחזוקה] לפעמים אני מתיחסת בנחמדות  כי כך אנו מקבלים את המגיע לנו בעיניני עבודה ברוחב לב . כי מה שיודעים אצלנו בעבודה החרדית לא יודע כל עובד חילוני.

נכונים, ובאמת מאד קשים כעובדים עם חילונים, אבל מנסיון, בהחלט יש הרבה דברים שאפשר לאמץ וכמו כל דבר - בהתחלה הסביבה תוהה לגבי השינוי אבל אח"כ מקבלים אותו ובד"כ גם מעריכים אותו , וזה חוץ מההרגשה הנהדרת של העובד/ת השומר/ת על המרחק הדרוש.

שמעתי על מישהו, באמת חוצניק-אירופאי, ומבוגר יותר. שהגיע לעבוד כאן בבנק ועמד על זה שיקראו לו בשם משפחה בהתחלה זה משעשע את הסביבה אבל מתרגלים...

אז אני לא באמת חושבת שאפשר להתמקד בפרט הזה אבל מנסיון אפשר בהחלט לדבר ר-ק בצורה ענינית גם כשזה דברים אישיים יותר כמו מה שלומך/ המשפחה ואיך היה הטיול האחרון. כי זה תלוי בשואל-וממה נובעת השאלה שלו וזה כבר עבודה אישית.

דבר שמאד עוזר זה לערב את בן הזוג כמ השאפשר-בטלפון/ביקורים בזמן העבודה. זה מאד משדר-עצור, גבול לפניך! בצורה הכי נעימה שאפשר.

לתוהה, כחרדי, אתה באמת יכול לבקש בעדינות ממנה ישירות או מהבוס. כבר יודעים ומכירים שלחרדים יש  רמה אחרת של צניעות, ולדעתי גם יותר מקבלים את זה.

ול"אמא ברוך ה'" וגם ל"שיר חדש" תחשבו בגדול, על העתיד וההשלכות של הדברים האלה, תחתכו ענינים ותטפלו בזה כמה שיותר מהר!!! אל תפחדו לפגוע בהוא, נראה לי שהבעל יותר אהוב וחשוב...

והעיקר להתפלל כל היום שלא נכשל ... בהצלחה לכולנו!!!

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם