אני קצת אקשה על העצות שאופה כתבה מהניסיון שלי - בסופו של דבר בהרבה מהמקרים קשרים עסקיים דורשים גם גלישה למישור מסוים של יחסים אישים כאשר עובדים מול אדם חשוב מאוד לדעת האם עכשיו הוא בתקופה קשה או רגישה (לדוגמה עובדת שהבן שלה חולה). מעבר לזה כאשר אתה צריך לעבוד מול מישהו העבודה נעשית הרבה יותר טוב כאשר ישנו קשר אישי כלשהו - לדוגמה עובדת שהבן שלה היה חולה ושאלת לשלומו תשתף איתך יותר פעולה ותעזור לך גם בדברים שלא מחובתה ולעומתזאת עובדת שהיחסים איתה יהיו קרים יהיה קשה לבקש ממנה גם את מה שהיא חייבת. דבר נוסף ברגע שאתה מכיר באופן כללי מה קורה עם החברים שלך לעבודה ועוזר להם בעבודה (למשל לגבות אותם כשיש להם תקופה קשה ולעשות דברים במקומם) אתה תקבל את אותה עזרה כאשר תצטרך.

אני מסכים עם אופה שצריך לא להיכנס למעורבות ריגשית ולא לשתף בדברים אישים אולתת עצות אבל בסופו של דבר כדי לעבוד במקום כזה לדעתי צריך מינימום של יחס אישי עם עובדים אחרים.

לגבי מצב בו אנשים מגיעים עם לבוש בעייתי לדעתי דוקא מצב שבו ישנם יחסים טובים יותר קל לגשת בצד לומר שאתה בא ממקום ולבקש בנימוס אם אפשר במשרד לשים משהו מעל.

אז מה אם היא מגיעה עם לבוש חושפני..

אם יצאת מהבועה והחלטת שאתה יכול לצאת לעולם הפרוץ ולעבוד, אתה אמור לשמור על עצמך, ולא לבקש מהעולם להשתנות, תשתדל לא לבוא איתה במגע..

אתה בנאדם בוגר, שכבר ראה בחיים שלו..

סליחה על הבוטות, אבל אני לא חושבת שגבר חרדי כבן 30, אמור לאבד את הצפון כשיש במשרד אשה פרוצה.

פשוט אל תסתכל, אל תחשוב.

בס"ד

אני, לפני כמה שנים, עוד טרם נישואיי, עבדתי במקום שעבד בו בעל תשובה,
אדם לא צעיר, כבן 45, וסמוך לו עבדה אשה צעירה, עולה חדשה,
ש... איך אומרים, לא התלבשה הכי צנוע (בלשון עדינה).
אז הוא פשוט פנה אליה בצורה עדינה, והסביר לה את העניין.
היא התנצלה על כך שלא ידעה שזה מציק לו, ובאמת שינתה את הלבוש.
אמנם היא לא החלה ללבוש שמלות ארוכות וחולצות עם צוורון "חונק", אבל העיקרון הובן.

זה כמובן תלוי גם מה גישתה של האשה הלא-צנועה לכל הענין, אם היא לא עושה דוקא "להכעיס",
ואם היא לא "תתעקש" על שלה.

בס"ד

"זה כמובן תלוי גם מה גישתה של האשה הלא-צנועה לכל הענין, אם היא לא עושה דוקא "להכעיס",
ואם היא לא "תתעקש" על שלה."

שעובדים בכמה מקומות עם כמה בחורות לא הכי צנועות.

הם לא מסתכלים, לא מדברים, לא חושבים. הם בוגרים ופקחים ולא יתנו לאיזו פריחה לשבש אצלם משהו.

מצטערת, זה הגברים שאני מכירה.

אבל בגברים כמוך אני באמת לא מבינה, ואני מעדיפה להשאר בבועה שלי. תודה.

את יודעת מה עובר עליהם?

מה ההתמודדויות?

איזה מחסומים נפשיים פיזיים ופרוצדורליים הם הקימו לצורך העניין?

יכול להיות שאת נפלת על אנשים שהם פחות רגישים לענינים כאלו מטבעם (מעוט שבמיעוט),

או אנשים שנחשפים כל-כך הרבה שהרגישות נשחקה אצלהם.

האמיני לי הייתי במספר שיעורים עם רב בישוב בשומרון שמטפל בבעיות משפחה ומיעץ (גלובלית לא רק בישוב שלו).

וזו המציאות - כל כח כמה שיש לו יכולת חזקה יותר לבנות - כך כנגדו.

והזוגיות היא כח בהחלט חזק.

אני לא רוצה ליאש, זה לא שכל-כך קשה להתמודד עם עבודה בסביבה כזו, 

התוצאות פשוט קשות כשלא יודעים איך.

ולא נולדים עם הידע איך לטפל הרע-טוב מעורבב מהסוג הזה.

בקיצור תרדי מהבחור השאלה לגיטימית והדיון נצרך.

אני ח"ו לא מתנגדת לזה.. הלואי.. והעולם של היום הוא מטורף והפריצות חוגגת.

אבל אם הוא לא יפגוש את זה במשרד הוא יפגוש את זה באוטובוס או במכולת.. ואני מתעלמת מיזה שיש לו אינטרנט..

המסקנה היא שהוא פשוט צריך לחסן את עצמו, לא להסתכל, לא להתעמק, לא לדבר, לא לחשוב.

או לחילופין לא לצאת לעבוד..

המציאות שאת מתארת לא קיימת.

מהנחות יסוד כאלו נהרסו אין-ספור בתים, אנא לדבר באחריות.

יחידי סגולה הם הגברים שלא מושפעים ממצבים מתמשכים כאלה.

זה לא שאי אפשר להלחם ולתקן אבל חלק מהתיקון הוא למשל העצות שהובאו למעלה.

אם השאלה היתה שונה למשל אישה היתה מעלה בעיה שצורת הדיבור במקום עבודתה לא ראויה לדעתי היו פה מספר לא מבוטל של תגובות נגד תופעה כזאת - לדעתי זכותו של אדם לעבוד במקום ידידותי  (גם אם הפגיעה נעשתה בלי כוונה) ויש לשאוף לכך שמקום העבודה יהיה ידידותי. מצד שני במקביל כדאי לפתח שיטות התמודדות עם מה שלא מצליחים לשנות.

חז"ל מלמדים אותנו שכל שאדם גדול יותר, יצרו גדול יותר. ה' ברא את האשה שונה מהאיש. האיש הוא נמשך אחר עיניו מאוד. עין ערך "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אם התורה מזהירה אותנו לא להימשך אחרי מראות של נשים, זה סימן שאופן טבעי זה מושך!

מופיע במדרש משל שמלך שם את בנו מול בית פרוצות עם ארנק של כסף סביב לצווארו. מה ייעשה הבן שלא ייחטא?, שואלים חז"ל. לפי הגישה שלך, אין בעיה. הוא פשוט לא יסתכל והכל יהיה בסדר. אבל לא ככה גברים בנויים. ולכן אדם צריך להרחיק את עצמו מהנסיונות האלו כי זה כמעט בלתי אפשרי לעמוד בהם. יוסף הצדיק (נקרא כך על הנסיון הקשה שעמד בה עם אשת פוטיפר) כמעט נכשל בעבירה. לא כל אחד הוא בדרגתו של יוסף ואפילו לו היה נסיון קשה ביותר.

בקיצור הצעתי לשמוע להצעה לגשת למנהל ולבקש שיעביר אותך למקום אחר.

לפי הניסיון שלי במיוחד עם אנשים יחסית צעירים - דבר כזה בדרך כלל ניתפס כהכרזת מלחמה וכפיה דתית. לעומת זאת כאשר מבקשים בצורה יפה יש סיכוי לשיפור ובכל מקרה יבינו אותו.

בכל מקרה הסיכון של עמידה קשוחה מול שאר העובדים עלול להביא למצב שאותו מקום לא ירצה להעסיק יותר אנשים דתיים.

למשל: (אם אני מבין את האופי של הבחור הבעייתי נכון)

לארגן מצב שבעלך מגיע למעבדה (ללות אותך או סתם לארח חברה) כשהבחור השני נמצא ועדיף כמה שפחות אנשים חוץ משניכם.

כשבעלך יגיע תתנתקו מהשאר תשוחחו לבד בשמחה וכו' (עדיין במעבדה).

מהבנתי ומהכרות עם מצב דומה האפקט הנפשי על הבחור יעזור לו ולך ליצור את הריחוק הנדרש.

הוא צריך לראות בעיניים לאן הוא נכנס.

או ש:

הוא מתנהג עם כולן ככה? תנסי לשים לב, אולי זו ההתנהגות הרגילה שלו (למה לדעתך הוא לא התחתן עד כה?)

או ש:

את מבינה אותו לגמרי לא נכון והוא פשוט באמת סתם נחמד מבלי להבין (גברים יכולים להיות כאלה חסרי מושג לפעמים)

ושינוי התנהגות שלך יסביר לו, כמו שיוקטנה כתבה למה שאת תפגעי? לך יש הרבה יותר מה להפסיד.

בחרתי לילמוד במקום לימודים בו יש כיתות ניפרדות.אני לומדת עם נשים בלבד אך המנחה גבר.נוצר מצב שהתחיל מיחס מועדף כלפי הבא לידי ביטוי כהערכה מיקצועית ועבר למחמאות שהגבול בין מקצועי לאישי מטשטש.מיותר לציין שבתור אחת שרצתה ללמוד רק עם נשים אני משתדלת לשמור על צניעות וזה מתבטא גם בלבוש.אם כי אני מטופחת.(חברות אומרות שאני יפה אני לא רואה את זה כך)מה שאומר שאין ביטוח גם לצנועות.זה יכול להתחיל מהערכה טהורה אך ברגע שההערכה הזו היא מגבר לאשה(וגם הפוך) זה עלול להתפתח לרגש וגרוע מזה ליצר.במקרה הזה זה כבר די ברור שיש רגש .הוא נשוי.אני נשואה.כמו שכתבתי לך קודם שתשתפי את בעלך זה הדבר שאני עשיתי כולל איפה אני בתוך כל הספור הזה.עכשיו בעלי ואני בהתלבטות.אתן בטח תאמרנה לי לעזב את הלימודים אבל זה קשה לי כי אני מצליחה בתחום.ברור שהבית שלי חשוב יותר מהכל.אבל אני תוהה אם יש פתרון שיכול לאפשר לי להישאר.הזדהתי במיוחד עם זה שכתבת שחזרת מהעבודה מתוסכלת לחלוטין גם אני חוזרת כך מהלימודים וזה גובה ממני אנרגיות ולפעמים גם מפריע לי לילמוד כפי שלמדתי בהתחלה.

אנא תגובותיכן!

א. לא נכון לקרוא לעולם התורה בישיבה בועה . התורה כוללת את העולם היא כל החיים , ולא העולם כולל את התורה . שקיעה בעולם העבודה זה הצטמצמות, בפרט מעשי שהתורה כוללת ומקיפה גם אותו .

ב. קנה לך חבר זה חשוב( ואולי התיעצות בפורום נכללת בגדר זה), אך בשאלות מעין אלו נקוט ב"עשה לך רב" כמו כן ברר  בכבוד והערכה את רגשותיה של אשתך בעניין הם חשובים וקונקטים פה מאוד.

ג. תגובות כמו אדם מחוסן הוא אדם שמסוגל לראות אישה פרוצה , הן שטות גמורה לא יראת שמיים, חטא זה חטא ויש לו את היצר הרע שלו הקב"ה חכם וידע איך להדריך ולא סתם אמר להתרחק מאוד מאוד מאי צניעות  לא ננסה להיות חכמים יותר מה' וכמו שאדם בריא בעיניו לא מסוגל להסתכל על שמש ורק עיור שנהרסו עיניו מסוגל, כן הדבר הזה.

אשריי אדם צדיק שמתרחק ממקום ערווה  , והולך בעקבות אבותינו ורבותינו מדורי דורות.

תודה לכולם על העצות.

אז הענין הוא כזה שזה מאוד קל להגיד אל תסתכל אל תחשוב.

מדובר במישהי שלא רק שיושבת מולי, אני צריך לעבוד מולה על אותו פרויקט. ומטבע הדברים אני צריך להביט בה, זה לא אנושי להסתכל ברצפה ולדבר, נכון???.

כשאני מביט בה לא יעזור כלום אני גם מבחין לא רק בפנים שלה...

אז אני עסוק בעבודה ומשתדל לא לחשוב אבל כגבר גם בלי לרצות אני רואה וזה משפיע.

"אשתו של בעלי" כותבת שלא צריך לחשוב, זה נראה שהיא באה מעולם של אנשים שיכולים לעצור את מחשבתם אני לא מכיר כאלה אנשים, בהחלט צריך להתמודד אבל לא להכיר שיש בעיה, זה עצמו יכול ליצור בעיה.

אני מיד משתדל לזכור את אשתי אבל זה התמודדות.

זה שונה מסתם אחת שעוברת ברחוב או באוטובוס.

הדבר שאני מרגיש שעוזר לי להתמודדות הוא זה שב"ה יש לנו שלום בית ב"ה שהיתי מאחל זאת לכולם, ולכן אין לי כל צורך אפילו בתת הכרה ליצור קשר עם מישהי.

אני רק חושב שגבר אחר רווק או עם בעיות בבית היה לו קשה הרבה יותר ממני.

זה עדין התמודדות.

בס"ד

כמו שכתבו לפני - הבעיה מתחילה כשנוצר קשר רגשי.

מה הגבולות?

כל מה שקשור לרגש: מחמאות, התעניינות אישית וכו'. במילים אחרות: כל יציאה מהעניין ה"עיסקי".

מה כן?

מרכי עבודה, וגם נימוס נורמלי (אא"כ זה גם מפריע לך). לומר שלום (המילה "שלום" זאת שאלה בפוסקים, אבל התעניינות נימוסית גרידא מותרת היום) וכו'.

בכל מקרה, צריך להיות עם "יד על הדופק" וד"ל.

את העצה הזאת שמעתי בהקשר של התמודדות במילואים אבל היא נראית לי קשורה.

תקצין לאט-לאט היבט/ים חיצוניים של הופעה דתית, (אתה לבוש כחרדי בעבודה?)  לאחר זמן מה יווצר צידוק חיצוני לשינוי.

מה זאת אומרת?

אנשים יתפסו שחל איזשהו שינוי ויחכו להבין את המשמעות שלו (גם אם הכל מתרחש בתת מודע).

שלב הבא:

להתנהג בצורה לא נוחה במצבים לא נעימים (שיהיה ברור לה שלא נח לך) זה לא חייב לבוא בקיצוניות ובמהירות אבל צריך להיות מורגש.

ולבסוף (לאחר כמה ימים) להסביר ברוגע ובשקט (שהיא תדע שלא שומעים את זה) שזה עניין שמאוד מפריע לך (לא לפרט).

לא לבקש ממנה להשתנות- זה יקרה (בעז"ה) לבד.

בהצלחה, וחזק ואמץ על האומץ להתיעץ.

ומן הסתם אישה כותבת זו, וזה ברור. רק חבל שאין יותר מודעות ללמד נשים על ההבדלים האלה בין גברים לנשים. אישה חייבת להבין שלגבר הרבה יותר קשה להתמודד עם מראה עיניים לא כי היא רע יותר, אלא כי זה הטבע שברא לו הקב"ה.

ואני מאוד מאוד מבינה אותך. ואין לי אלא להצטער שזה המצב, זה מאוד לא פשוט.

לרוב אני חושבת שעצה כמו לבקש מהאישה להתנהג בצניעות לא ילך, ויגרור אנטי. אבל זה תלוי בכל מקרה לגופו.

בגדול אני חושבת שזה ממש לא אידיאלי, ושאם ישנה אפשרות אז אולי באמת לחפש משהו אחר.

וגם צריך להבין (בתגובה ל: "מה ברחוב הוא לא רואה מראות כאלה?") שברחוב זה מראה חולף, ולא דומה הדבר למראה שצריך להתמודד איתו כל יום, רוב היום, שאז זה הרבה יותר מורכב ומסובך.

מה שלא יהיה, שיהיה בהצלחה בע"ה.

וכמובן להתפלל לה' שיתן לך פתרון.

ב"ה ית' בר"ה

אחי היקר

א' דע זה שאלה טובה ואותו שאלה זה בכול מקום

יש שיעור על זה באתר אזמרה שיעור

אני אומר שלך זה התשובה!

השואל לא הזכיר בכלל משרד שעובדות בו נשים פרוצות. והוא צודק בשאלתו. אני עובדת במשרד עם גברים המשרד מוגדר כדתי ובהחלט קיימת בעיה עם גברים מסוימים וגם מזכירות מסויימות שמרשים לעצמם לדבר מידי הרבה. מאוד קשה לא לגלוש וזה דורש הרבה עבודה עצמית ועצירת השיחות בזמן. הזהירות משתלמת לכולם.

בהצלחה

כמה מגדולי הפוסקים בציבור החרדי פרסמו בימים אלה "כללי הנהגה במקומות עבודה".
ביניהם: הרבנים הגאונים ש.ה. ואזנר, נסים קרליץ, יצחק זילברשטיין, שמואל אויערבאך והרב שמעון בעדני.
הנה כמה דוגמאות מתוך הכללים הללו.


"עובדים ועובדות לא ישוחחו יחד על נושאים שאינם נוגעים ישירות לתפקידם (בעניני חדשות, פוליטיקה וכדו', ואפילו לא לנסות להחזיר אחד מהעובדים בתשובה). הדבר אסור גם בשיחה שמשתתפים בה כמה עובדים, וק"ו בשיחה ביחידות בין עובד לעובדת. יש להיזהר מלשוחח שיחות שאינם מעניני העבודה גם בפגישה אקראית ברחוב או בטלפון.

לא יפנו אחד לשני בשמות פרטיים או בכינויים, אלא רק בשם המשפחה, ורצוי בתוספת 'הרב' 'מר', 'הרבנית' או 'גברת'.

אסורה אמירת שלום בנוסח אישי, כגון: "שלום לך", "להתראות" וכדו'. אך אפשר לאמרם בצורה כללית כגון: "בוקר טוב" ו"שלום" וכדו', (ויש להקפיד על סגנון רשמי ולא ידידותי ואישי, משום שהתייחסות אישית מביאה לקירוב הדעת ביניהם ועלולה להביא למכשולים חמורים).

כאשר מנהל (או מעביד) רוצה לשבח עובדת על מסירותה וכדו', יכול הוא לשבח את העבודה שנעשתה כראוי, אבל אסור לו לשבח את העובדת בתארים אישיים.

שמירת המרחק בין עובדים לעובדות מחייבת שלא ליצור קשר בין משפחות העובדים והעובדות (כגון: ביקורים משפחתיים ביניהם, טיולים מאורגנים משותפים, נופש משותף בבתי מלון וכדו').

במידת האפשר ראוי להימנע מהושטת דברים מיד ליד, אלא יש להניחם על השולחן וכדו'.

אין לעשות אחד לשני שרות כל שהוא (כגון: לקנות עבורו מאכל מהמכולת או לכבדו ממאכל שהביאה מהבית וכדו'), מלבד כאשר יש תורנות מיוחדת לקנות עבור כל העובדים, (ואין בדבר יחס אישי).

לכתחילה צריך להקצות חדרים נפרדים לעובדים ולעובדות.

אם אין הדבר מתאפשר, צריכים הם לשבת בשני שולחנות נפרדים כשביניהם מרחק ניכר, ובשום אופן אסור לשניהם לשבת ליד שולחן אחד, וק"ו שלא ישבו זה מול זה (בין בשעות העבודה ובין שלא בשעות העבודה).

לא יאכלו העובדים והעובדות במעורב (חדר אחד בלא מחיצות), אלא יאכלו בהפרדה, או בזמנים שונים.

וכן לא תגיש עובדת אוכל לעובדים, או להיפך, ובודאי שאסור למזכירה להגיש קפה או תה וכד' למנהל (אלא אם כן היא ממונה מטעם המפעל להגיש לכל העובדים בשמה, וגם אז תקפיד לא להגיש לפניהם ממש, אלא במרחק מה).

אין לערוך לעובדים מסיבות, אירועים וטיולים, ואין להשתתף בהם, אלא א"כ נערכים לאנשים לחוד ולנשים לחוד בזמנים שונים או במקומות שונים.

אין למנהל או לאחד העובדים להסיע במכוניתו עובדת או כמה עובדות (וכן להיפך), לא בשכר וק"ו שלא בחינם לעבודה, לבית ולכל מקום שהוא.
במקום שחוזרים מהעבודה, בשעה מאוחרת בלילה, יש למנות אדם מיוחד (חרדי), שישב ליד הנהג (שגם הוא חרדי), ויישאר אתו עד רדת כל הנשים כדי למנוע איסור יחוד.

ולנוהגים (כהרמב"ם והשולחן ערוך) שלהינצל מ"יחוד" דרוש שיהיו שלוש נשים ושלושה גברים, חובה עליהם לסדר שיסעו אתם זוג נשוי.

אסור לנשים להגיע לעבודה בבגדים מהודרים, אלא בבגדים רגילים, צנועים ופשוטים, העונים על כל דרישות ההלכה. כמו"כ עליהן למעט בתכשיטים ובושם (שלא יהיה מודגש), ומכל דבר המושך תשומת לב.

מפעם לפעם על האישה לבדוק אם חל שינוי בהתנהגותה ובלבושה.

"כי כך דרכו של היצר, היום אומר לו כך ומחר אומר לו כך, עד שאומר לו לך...". אם האוירה במקום גורמת להחליף את הבגדים, לבגדים מהודרים יותר אז צנועים פחות, אות הוא כי מקום עבודה זה פסול, ויש לעוזבו.

העסקת מזכירה פרטית דורשת היתר של רב מובהק על נחיצות העסקתה והתנאים הדרושים לכך ולמעשה רצוי מאוד שאישה לא תעבוד כמזכירה פרטית של מנהל, רופא וכדו'.

שמחות פרטיות של עובד/עובדת, אשר אינן נערכות בהפרדה לפי כללי הצניעות, אין להשתתף בהן.

שמחות פרטיות ואישיות יותר, שלא הוזמנו אליו כל העובדים בשווה, אלא עובדת אחת, אין להשתתף בהם גם אם נערכות בהפרדה מוחלטת.

מחוץ לשעות העבודה, יש להימנע מלנהל שיחות טלפון בין עובד לעובדת אפילו בענייני עבודה.
(ובמקום הכרח, ראוי שהעובד ימסור את ההודעה לעובדת באמצעות בעלה או אביה.)

אם מרגישים שיש במקום העבודה מישהו או מישהי שמנסה להשפיע לרעה על הרוחניות, יש לשאול לרב מובהק אם להמשיך לעבוד במקום זה. וברור שאם יש במקום עובד שאינו שומר על גדרי הצניעות בין העובדים, בדיבור לא נקי או בהנהגה לא צנועה. חובה לעזוב עבודה זו, ופרנסה תבוא משמים.

בעלי חנויות, משרדים, צרכניות וכדו', וכן אנשים פרטיים המעסיקים עוזרות בית ועובדות נקיון, מוטלת עליהם חובה מעיקר הדין להקפיד על לבוש העובדות שיהיה על פי כל כללי הצניעות, וללא קולות.

כמו כן מחובת המעסיקים להקפיד על עובדיהם שישמרו את כל הכללים הנ"ל הלכה למעשה.

גם על הבעלים לדרוש ולוודא קיום תקנות אלו אצל נשותיהם." עד כאן.


באחרונה ביקרתי (לבקשתו) אדם שאיני מכירו המאושפז במוסד לחולי נפש. הופתעתי לגלות שאין הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים וכי בשטחים הפתוחים מסתובבים גברים ונשים יחדיו עם כל המשתמע מכך. לא ברור לי מדוע אין ארגוני הנשים מוחים על המציאות הזאת שאין בה כל היגיון מוסרי ושום היגיון אנושי.

אני חרד"לית שעובדת במקום חרדי, ליתר דיוק חוזרים בתשובה ותיקים שהולכים בזרם חסידי.

ושם מחייבים אותנו לנהוג לפי כללים אלה. בתחילה נילחצתי ואפילו לעגתי עליהם.[באמת אני לפעמים מפרה אותם...] אבל כדי לשמור על גידרי צניעות זה ממש מחייב. אחרת עלולים להכשל.

ובכ"ז כיוון שאני אישה [ולכן לאחושבת על הכשלון בצניעות] ומטיבעי אני נחמדה ואנושית,וגם שייכת לזרם פחות שמרני, כשמגיעים למקום העבודה גברים חילונים,[סוכנים, אנשי תחזוקה] לפעמים אני מתיחסת בנחמדות  כי כך אנו מקבלים את המגיע לנו בעיניני עבודה ברוחב לב . כי מה שיודעים אצלנו בעבודה החרדית לא יודע כל עובד חילוני.

נכונים, ובאמת מאד קשים כעובדים עם חילונים, אבל מנסיון, בהחלט יש הרבה דברים שאפשר לאמץ וכמו כל דבר - בהתחלה הסביבה תוהה לגבי השינוי אבל אח"כ מקבלים אותו ובד"כ גם מעריכים אותו , וזה חוץ מההרגשה הנהדרת של העובד/ת השומר/ת על המרחק הדרוש.

שמעתי על מישהו, באמת חוצניק-אירופאי, ומבוגר יותר. שהגיע לעבוד כאן בבנק ועמד על זה שיקראו לו בשם משפחה בהתחלה זה משעשע את הסביבה אבל מתרגלים...

אז אני לא באמת חושבת שאפשר להתמקד בפרט הזה אבל מנסיון אפשר בהחלט לדבר ר-ק בצורה ענינית גם כשזה דברים אישיים יותר כמו מה שלומך/ המשפחה ואיך היה הטיול האחרון. כי זה תלוי בשואל-וממה נובעת השאלה שלו וזה כבר עבודה אישית.

דבר שמאד עוזר זה לערב את בן הזוג כמ השאפשר-בטלפון/ביקורים בזמן העבודה. זה מאד משדר-עצור, גבול לפניך! בצורה הכי נעימה שאפשר.

לתוהה, כחרדי, אתה באמת יכול לבקש בעדינות ממנה ישירות או מהבוס. כבר יודעים ומכירים שלחרדים יש  רמה אחרת של צניעות, ולדעתי גם יותר מקבלים את זה.

ול"אמא ברוך ה'" וגם ל"שיר חדש" תחשבו בגדול, על העתיד וההשלכות של הדברים האלה, תחתכו ענינים ותטפלו בזה כמה שיותר מהר!!! אל תפחדו לפגוע בהוא, נראה לי שהבעל יותר אהוב וחשוב...

והעיקר להתפלל כל היום שלא נכשל ... בהצלחה לכולנו!!!

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.