אני קצת אקשה על העצות שאופה כתבה מהניסיון שלי - בסופו של דבר בהרבה מהמקרים קשרים עסקיים דורשים גם גלישה למישור מסוים של יחסים אישים כאשר עובדים מול אדם חשוב מאוד לדעת האם עכשיו הוא בתקופה קשה או רגישה (לדוגמה עובדת שהבן שלה חולה). מעבר לזה כאשר אתה צריך לעבוד מול מישהו העבודה נעשית הרבה יותר טוב כאשר ישנו קשר אישי כלשהו - לדוגמה עובדת שהבן שלה היה חולה ושאלת לשלומו תשתף איתך יותר פעולה ותעזור לך גם בדברים שלא מחובתה ולעומתזאת עובדת שהיחסים איתה יהיו קרים יהיה קשה לבקש ממנה גם את מה שהיא חייבת. דבר נוסף ברגע שאתה מכיר באופן כללי מה קורה עם החברים שלך לעבודה ועוזר להם בעבודה (למשל לגבות אותם כשיש להם תקופה קשה ולעשות דברים במקומם) אתה תקבל את אותה עזרה כאשר תצטרך.

אני מסכים עם אופה שצריך לא להיכנס למעורבות ריגשית ולא לשתף בדברים אישים אולתת עצות אבל בסופו של דבר כדי לעבוד במקום כזה לדעתי צריך מינימום של יחס אישי עם עובדים אחרים.

לגבי מצב בו אנשים מגיעים עם לבוש בעייתי לדעתי דוקא מצב שבו ישנם יחסים טובים יותר קל לגשת בצד לומר שאתה בא ממקום ולבקש בנימוס אם אפשר במשרד לשים משהו מעל.

אז מה אם היא מגיעה עם לבוש חושפני..

אם יצאת מהבועה והחלטת שאתה יכול לצאת לעולם הפרוץ ולעבוד, אתה אמור לשמור על עצמך, ולא לבקש מהעולם להשתנות, תשתדל לא לבוא איתה במגע..

אתה בנאדם בוגר, שכבר ראה בחיים שלו..

סליחה על הבוטות, אבל אני לא חושבת שגבר חרדי כבן 30, אמור לאבד את הצפון כשיש במשרד אשה פרוצה.

פשוט אל תסתכל, אל תחשוב.

בס"ד

אני, לפני כמה שנים, עוד טרם נישואיי, עבדתי במקום שעבד בו בעל תשובה,
אדם לא צעיר, כבן 45, וסמוך לו עבדה אשה צעירה, עולה חדשה,
ש... איך אומרים, לא התלבשה הכי צנוע (בלשון עדינה).
אז הוא פשוט פנה אליה בצורה עדינה, והסביר לה את העניין.
היא התנצלה על כך שלא ידעה שזה מציק לו, ובאמת שינתה את הלבוש.
אמנם היא לא החלה ללבוש שמלות ארוכות וחולצות עם צוורון "חונק", אבל העיקרון הובן.

זה כמובן תלוי גם מה גישתה של האשה הלא-צנועה לכל הענין, אם היא לא עושה דוקא "להכעיס",
ואם היא לא "תתעקש" על שלה.

בס"ד

"זה כמובן תלוי גם מה גישתה של האשה הלא-צנועה לכל הענין, אם היא לא עושה דוקא "להכעיס",
ואם היא לא "תתעקש" על שלה."

שעובדים בכמה מקומות עם כמה בחורות לא הכי צנועות.

הם לא מסתכלים, לא מדברים, לא חושבים. הם בוגרים ופקחים ולא יתנו לאיזו פריחה לשבש אצלם משהו.

מצטערת, זה הגברים שאני מכירה.

אבל בגברים כמוך אני באמת לא מבינה, ואני מעדיפה להשאר בבועה שלי. תודה.

את יודעת מה עובר עליהם?

מה ההתמודדויות?

איזה מחסומים נפשיים פיזיים ופרוצדורליים הם הקימו לצורך העניין?

יכול להיות שאת נפלת על אנשים שהם פחות רגישים לענינים כאלו מטבעם (מעוט שבמיעוט),

או אנשים שנחשפים כל-כך הרבה שהרגישות נשחקה אצלהם.

האמיני לי הייתי במספר שיעורים עם רב בישוב בשומרון שמטפל בבעיות משפחה ומיעץ (גלובלית לא רק בישוב שלו).

וזו המציאות - כל כח כמה שיש לו יכולת חזקה יותר לבנות - כך כנגדו.

והזוגיות היא כח בהחלט חזק.

אני לא רוצה ליאש, זה לא שכל-כך קשה להתמודד עם עבודה בסביבה כזו, 

התוצאות פשוט קשות כשלא יודעים איך.

ולא נולדים עם הידע איך לטפל הרע-טוב מעורבב מהסוג הזה.

בקיצור תרדי מהבחור השאלה לגיטימית והדיון נצרך.

אני ח"ו לא מתנגדת לזה.. הלואי.. והעולם של היום הוא מטורף והפריצות חוגגת.

אבל אם הוא לא יפגוש את זה במשרד הוא יפגוש את זה באוטובוס או במכולת.. ואני מתעלמת מיזה שיש לו אינטרנט..

המסקנה היא שהוא פשוט צריך לחסן את עצמו, לא להסתכל, לא להתעמק, לא לדבר, לא לחשוב.

או לחילופין לא לצאת לעבוד..

המציאות שאת מתארת לא קיימת.

מהנחות יסוד כאלו נהרסו אין-ספור בתים, אנא לדבר באחריות.

יחידי סגולה הם הגברים שלא מושפעים ממצבים מתמשכים כאלה.

זה לא שאי אפשר להלחם ולתקן אבל חלק מהתיקון הוא למשל העצות שהובאו למעלה.

אם השאלה היתה שונה למשל אישה היתה מעלה בעיה שצורת הדיבור במקום עבודתה לא ראויה לדעתי היו פה מספר לא מבוטל של תגובות נגד תופעה כזאת - לדעתי זכותו של אדם לעבוד במקום ידידותי  (גם אם הפגיעה נעשתה בלי כוונה) ויש לשאוף לכך שמקום העבודה יהיה ידידותי. מצד שני במקביל כדאי לפתח שיטות התמודדות עם מה שלא מצליחים לשנות.

חז"ל מלמדים אותנו שכל שאדם גדול יותר, יצרו גדול יותר. ה' ברא את האשה שונה מהאיש. האיש הוא נמשך אחר עיניו מאוד. עין ערך "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אם התורה מזהירה אותנו לא להימשך אחרי מראות של נשים, זה סימן שאופן טבעי זה מושך!

מופיע במדרש משל שמלך שם את בנו מול בית פרוצות עם ארנק של כסף סביב לצווארו. מה ייעשה הבן שלא ייחטא?, שואלים חז"ל. לפי הגישה שלך, אין בעיה. הוא פשוט לא יסתכל והכל יהיה בסדר. אבל לא ככה גברים בנויים. ולכן אדם צריך להרחיק את עצמו מהנסיונות האלו כי זה כמעט בלתי אפשרי לעמוד בהם. יוסף הצדיק (נקרא כך על הנסיון הקשה שעמד בה עם אשת פוטיפר) כמעט נכשל בעבירה. לא כל אחד הוא בדרגתו של יוסף ואפילו לו היה נסיון קשה ביותר.

בקיצור הצעתי לשמוע להצעה לגשת למנהל ולבקש שיעביר אותך למקום אחר.

לפי הניסיון שלי במיוחד עם אנשים יחסית צעירים - דבר כזה בדרך כלל ניתפס כהכרזת מלחמה וכפיה דתית. לעומת זאת כאשר מבקשים בצורה יפה יש סיכוי לשיפור ובכל מקרה יבינו אותו.

בכל מקרה הסיכון של עמידה קשוחה מול שאר העובדים עלול להביא למצב שאותו מקום לא ירצה להעסיק יותר אנשים דתיים.

למשל: (אם אני מבין את האופי של הבחור הבעייתי נכון)

לארגן מצב שבעלך מגיע למעבדה (ללות אותך או סתם לארח חברה) כשהבחור השני נמצא ועדיף כמה שפחות אנשים חוץ משניכם.

כשבעלך יגיע תתנתקו מהשאר תשוחחו לבד בשמחה וכו' (עדיין במעבדה).

מהבנתי ומהכרות עם מצב דומה האפקט הנפשי על הבחור יעזור לו ולך ליצור את הריחוק הנדרש.

הוא צריך לראות בעיניים לאן הוא נכנס.

או ש:

הוא מתנהג עם כולן ככה? תנסי לשים לב, אולי זו ההתנהגות הרגילה שלו (למה לדעתך הוא לא התחתן עד כה?)

או ש:

את מבינה אותו לגמרי לא נכון והוא פשוט באמת סתם נחמד מבלי להבין (גברים יכולים להיות כאלה חסרי מושג לפעמים)

ושינוי התנהגות שלך יסביר לו, כמו שיוקטנה כתבה למה שאת תפגעי? לך יש הרבה יותר מה להפסיד.

בחרתי לילמוד במקום לימודים בו יש כיתות ניפרדות.אני לומדת עם נשים בלבד אך המנחה גבר.נוצר מצב שהתחיל מיחס מועדף כלפי הבא לידי ביטוי כהערכה מיקצועית ועבר למחמאות שהגבול בין מקצועי לאישי מטשטש.מיותר לציין שבתור אחת שרצתה ללמוד רק עם נשים אני משתדלת לשמור על צניעות וזה מתבטא גם בלבוש.אם כי אני מטופחת.(חברות אומרות שאני יפה אני לא רואה את זה כך)מה שאומר שאין ביטוח גם לצנועות.זה יכול להתחיל מהערכה טהורה אך ברגע שההערכה הזו היא מגבר לאשה(וגם הפוך) זה עלול להתפתח לרגש וגרוע מזה ליצר.במקרה הזה זה כבר די ברור שיש רגש .הוא נשוי.אני נשואה.כמו שכתבתי לך קודם שתשתפי את בעלך זה הדבר שאני עשיתי כולל איפה אני בתוך כל הספור הזה.עכשיו בעלי ואני בהתלבטות.אתן בטח תאמרנה לי לעזב את הלימודים אבל זה קשה לי כי אני מצליחה בתחום.ברור שהבית שלי חשוב יותר מהכל.אבל אני תוהה אם יש פתרון שיכול לאפשר לי להישאר.הזדהתי במיוחד עם זה שכתבת שחזרת מהעבודה מתוסכלת לחלוטין גם אני חוזרת כך מהלימודים וזה גובה ממני אנרגיות ולפעמים גם מפריע לי לילמוד כפי שלמדתי בהתחלה.

אנא תגובותיכן!

א. לא נכון לקרוא לעולם התורה בישיבה בועה . התורה כוללת את העולם היא כל החיים , ולא העולם כולל את התורה . שקיעה בעולם העבודה זה הצטמצמות, בפרט מעשי שהתורה כוללת ומקיפה גם אותו .

ב. קנה לך חבר זה חשוב( ואולי התיעצות בפורום נכללת בגדר זה), אך בשאלות מעין אלו נקוט ב"עשה לך רב" כמו כן ברר  בכבוד והערכה את רגשותיה של אשתך בעניין הם חשובים וקונקטים פה מאוד.

ג. תגובות כמו אדם מחוסן הוא אדם שמסוגל לראות אישה פרוצה , הן שטות גמורה לא יראת שמיים, חטא זה חטא ויש לו את היצר הרע שלו הקב"ה חכם וידע איך להדריך ולא סתם אמר להתרחק מאוד מאוד מאי צניעות  לא ננסה להיות חכמים יותר מה' וכמו שאדם בריא בעיניו לא מסוגל להסתכל על שמש ורק עיור שנהרסו עיניו מסוגל, כן הדבר הזה.

אשריי אדם צדיק שמתרחק ממקום ערווה  , והולך בעקבות אבותינו ורבותינו מדורי דורות.

תודה לכולם על העצות.

אז הענין הוא כזה שזה מאוד קל להגיד אל תסתכל אל תחשוב.

מדובר במישהי שלא רק שיושבת מולי, אני צריך לעבוד מולה על אותו פרויקט. ומטבע הדברים אני צריך להביט בה, זה לא אנושי להסתכל ברצפה ולדבר, נכון???.

כשאני מביט בה לא יעזור כלום אני גם מבחין לא רק בפנים שלה...

אז אני עסוק בעבודה ומשתדל לא לחשוב אבל כגבר גם בלי לרצות אני רואה וזה משפיע.

"אשתו של בעלי" כותבת שלא צריך לחשוב, זה נראה שהיא באה מעולם של אנשים שיכולים לעצור את מחשבתם אני לא מכיר כאלה אנשים, בהחלט צריך להתמודד אבל לא להכיר שיש בעיה, זה עצמו יכול ליצור בעיה.

אני מיד משתדל לזכור את אשתי אבל זה התמודדות.

זה שונה מסתם אחת שעוברת ברחוב או באוטובוס.

הדבר שאני מרגיש שעוזר לי להתמודדות הוא זה שב"ה יש לנו שלום בית ב"ה שהיתי מאחל זאת לכולם, ולכן אין לי כל צורך אפילו בתת הכרה ליצור קשר עם מישהי.

אני רק חושב שגבר אחר רווק או עם בעיות בבית היה לו קשה הרבה יותר ממני.

זה עדין התמודדות.

בס"ד

כמו שכתבו לפני - הבעיה מתחילה כשנוצר קשר רגשי.

מה הגבולות?

כל מה שקשור לרגש: מחמאות, התעניינות אישית וכו'. במילים אחרות: כל יציאה מהעניין ה"עיסקי".

מה כן?

מרכי עבודה, וגם נימוס נורמלי (אא"כ זה גם מפריע לך). לומר שלום (המילה "שלום" זאת שאלה בפוסקים, אבל התעניינות נימוסית גרידא מותרת היום) וכו'.

בכל מקרה, צריך להיות עם "יד על הדופק" וד"ל.

את העצה הזאת שמעתי בהקשר של התמודדות במילואים אבל היא נראית לי קשורה.

תקצין לאט-לאט היבט/ים חיצוניים של הופעה דתית, (אתה לבוש כחרדי בעבודה?)  לאחר זמן מה יווצר צידוק חיצוני לשינוי.

מה זאת אומרת?

אנשים יתפסו שחל איזשהו שינוי ויחכו להבין את המשמעות שלו (גם אם הכל מתרחש בתת מודע).

שלב הבא:

להתנהג בצורה לא נוחה במצבים לא נעימים (שיהיה ברור לה שלא נח לך) זה לא חייב לבוא בקיצוניות ובמהירות אבל צריך להיות מורגש.

ולבסוף (לאחר כמה ימים) להסביר ברוגע ובשקט (שהיא תדע שלא שומעים את זה) שזה עניין שמאוד מפריע לך (לא לפרט).

לא לבקש ממנה להשתנות- זה יקרה (בעז"ה) לבד.

בהצלחה, וחזק ואמץ על האומץ להתיעץ.

ומן הסתם אישה כותבת זו, וזה ברור. רק חבל שאין יותר מודעות ללמד נשים על ההבדלים האלה בין גברים לנשים. אישה חייבת להבין שלגבר הרבה יותר קשה להתמודד עם מראה עיניים לא כי היא רע יותר, אלא כי זה הטבע שברא לו הקב"ה.

ואני מאוד מאוד מבינה אותך. ואין לי אלא להצטער שזה המצב, זה מאוד לא פשוט.

לרוב אני חושבת שעצה כמו לבקש מהאישה להתנהג בצניעות לא ילך, ויגרור אנטי. אבל זה תלוי בכל מקרה לגופו.

בגדול אני חושבת שזה ממש לא אידיאלי, ושאם ישנה אפשרות אז אולי באמת לחפש משהו אחר.

וגם צריך להבין (בתגובה ל: "מה ברחוב הוא לא רואה מראות כאלה?") שברחוב זה מראה חולף, ולא דומה הדבר למראה שצריך להתמודד איתו כל יום, רוב היום, שאז זה הרבה יותר מורכב ומסובך.

מה שלא יהיה, שיהיה בהצלחה בע"ה.

וכמובן להתפלל לה' שיתן לך פתרון.

ב"ה ית' בר"ה

אחי היקר

א' דע זה שאלה טובה ואותו שאלה זה בכול מקום

יש שיעור על זה באתר אזמרה שיעור

אני אומר שלך זה התשובה!

השואל לא הזכיר בכלל משרד שעובדות בו נשים פרוצות. והוא צודק בשאלתו. אני עובדת במשרד עם גברים המשרד מוגדר כדתי ובהחלט קיימת בעיה עם גברים מסוימים וגם מזכירות מסויימות שמרשים לעצמם לדבר מידי הרבה. מאוד קשה לא לגלוש וזה דורש הרבה עבודה עצמית ועצירת השיחות בזמן. הזהירות משתלמת לכולם.

בהצלחה

כמה מגדולי הפוסקים בציבור החרדי פרסמו בימים אלה "כללי הנהגה במקומות עבודה".
ביניהם: הרבנים הגאונים ש.ה. ואזנר, נסים קרליץ, יצחק זילברשטיין, שמואל אויערבאך והרב שמעון בעדני.
הנה כמה דוגמאות מתוך הכללים הללו.


"עובדים ועובדות לא ישוחחו יחד על נושאים שאינם נוגעים ישירות לתפקידם (בעניני חדשות, פוליטיקה וכדו', ואפילו לא לנסות להחזיר אחד מהעובדים בתשובה). הדבר אסור גם בשיחה שמשתתפים בה כמה עובדים, וק"ו בשיחה ביחידות בין עובד לעובדת. יש להיזהר מלשוחח שיחות שאינם מעניני העבודה גם בפגישה אקראית ברחוב או בטלפון.

לא יפנו אחד לשני בשמות פרטיים או בכינויים, אלא רק בשם המשפחה, ורצוי בתוספת 'הרב' 'מר', 'הרבנית' או 'גברת'.

אסורה אמירת שלום בנוסח אישי, כגון: "שלום לך", "להתראות" וכדו'. אך אפשר לאמרם בצורה כללית כגון: "בוקר טוב" ו"שלום" וכדו', (ויש להקפיד על סגנון רשמי ולא ידידותי ואישי, משום שהתייחסות אישית מביאה לקירוב הדעת ביניהם ועלולה להביא למכשולים חמורים).

כאשר מנהל (או מעביד) רוצה לשבח עובדת על מסירותה וכדו', יכול הוא לשבח את העבודה שנעשתה כראוי, אבל אסור לו לשבח את העובדת בתארים אישיים.

שמירת המרחק בין עובדים לעובדות מחייבת שלא ליצור קשר בין משפחות העובדים והעובדות (כגון: ביקורים משפחתיים ביניהם, טיולים מאורגנים משותפים, נופש משותף בבתי מלון וכדו').

במידת האפשר ראוי להימנע מהושטת דברים מיד ליד, אלא יש להניחם על השולחן וכדו'.

אין לעשות אחד לשני שרות כל שהוא (כגון: לקנות עבורו מאכל מהמכולת או לכבדו ממאכל שהביאה מהבית וכדו'), מלבד כאשר יש תורנות מיוחדת לקנות עבור כל העובדים, (ואין בדבר יחס אישי).

לכתחילה צריך להקצות חדרים נפרדים לעובדים ולעובדות.

אם אין הדבר מתאפשר, צריכים הם לשבת בשני שולחנות נפרדים כשביניהם מרחק ניכר, ובשום אופן אסור לשניהם לשבת ליד שולחן אחד, וק"ו שלא ישבו זה מול זה (בין בשעות העבודה ובין שלא בשעות העבודה).

לא יאכלו העובדים והעובדות במעורב (חדר אחד בלא מחיצות), אלא יאכלו בהפרדה, או בזמנים שונים.

וכן לא תגיש עובדת אוכל לעובדים, או להיפך, ובודאי שאסור למזכירה להגיש קפה או תה וכד' למנהל (אלא אם כן היא ממונה מטעם המפעל להגיש לכל העובדים בשמה, וגם אז תקפיד לא להגיש לפניהם ממש, אלא במרחק מה).

אין לערוך לעובדים מסיבות, אירועים וטיולים, ואין להשתתף בהם, אלא א"כ נערכים לאנשים לחוד ולנשים לחוד בזמנים שונים או במקומות שונים.

אין למנהל או לאחד העובדים להסיע במכוניתו עובדת או כמה עובדות (וכן להיפך), לא בשכר וק"ו שלא בחינם לעבודה, לבית ולכל מקום שהוא.
במקום שחוזרים מהעבודה, בשעה מאוחרת בלילה, יש למנות אדם מיוחד (חרדי), שישב ליד הנהג (שגם הוא חרדי), ויישאר אתו עד רדת כל הנשים כדי למנוע איסור יחוד.

ולנוהגים (כהרמב"ם והשולחן ערוך) שלהינצל מ"יחוד" דרוש שיהיו שלוש נשים ושלושה גברים, חובה עליהם לסדר שיסעו אתם זוג נשוי.

אסור לנשים להגיע לעבודה בבגדים מהודרים, אלא בבגדים רגילים, צנועים ופשוטים, העונים על כל דרישות ההלכה. כמו"כ עליהן למעט בתכשיטים ובושם (שלא יהיה מודגש), ומכל דבר המושך תשומת לב.

מפעם לפעם על האישה לבדוק אם חל שינוי בהתנהגותה ובלבושה.

"כי כך דרכו של היצר, היום אומר לו כך ומחר אומר לו כך, עד שאומר לו לך...". אם האוירה במקום גורמת להחליף את הבגדים, לבגדים מהודרים יותר אז צנועים פחות, אות הוא כי מקום עבודה זה פסול, ויש לעוזבו.

העסקת מזכירה פרטית דורשת היתר של רב מובהק על נחיצות העסקתה והתנאים הדרושים לכך ולמעשה רצוי מאוד שאישה לא תעבוד כמזכירה פרטית של מנהל, רופא וכדו'.

שמחות פרטיות של עובד/עובדת, אשר אינן נערכות בהפרדה לפי כללי הצניעות, אין להשתתף בהן.

שמחות פרטיות ואישיות יותר, שלא הוזמנו אליו כל העובדים בשווה, אלא עובדת אחת, אין להשתתף בהם גם אם נערכות בהפרדה מוחלטת.

מחוץ לשעות העבודה, יש להימנע מלנהל שיחות טלפון בין עובד לעובדת אפילו בענייני עבודה.
(ובמקום הכרח, ראוי שהעובד ימסור את ההודעה לעובדת באמצעות בעלה או אביה.)

אם מרגישים שיש במקום העבודה מישהו או מישהי שמנסה להשפיע לרעה על הרוחניות, יש לשאול לרב מובהק אם להמשיך לעבוד במקום זה. וברור שאם יש במקום עובד שאינו שומר על גדרי הצניעות בין העובדים, בדיבור לא נקי או בהנהגה לא צנועה. חובה לעזוב עבודה זו, ופרנסה תבוא משמים.

בעלי חנויות, משרדים, צרכניות וכדו', וכן אנשים פרטיים המעסיקים עוזרות בית ועובדות נקיון, מוטלת עליהם חובה מעיקר הדין להקפיד על לבוש העובדות שיהיה על פי כל כללי הצניעות, וללא קולות.

כמו כן מחובת המעסיקים להקפיד על עובדיהם שישמרו את כל הכללים הנ"ל הלכה למעשה.

גם על הבעלים לדרוש ולוודא קיום תקנות אלו אצל נשותיהם." עד כאן.


באחרונה ביקרתי (לבקשתו) אדם שאיני מכירו המאושפז במוסד לחולי נפש. הופתעתי לגלות שאין הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים וכי בשטחים הפתוחים מסתובבים גברים ונשים יחדיו עם כל המשתמע מכך. לא ברור לי מדוע אין ארגוני הנשים מוחים על המציאות הזאת שאין בה כל היגיון מוסרי ושום היגיון אנושי.

אני חרד"לית שעובדת במקום חרדי, ליתר דיוק חוזרים בתשובה ותיקים שהולכים בזרם חסידי.

ושם מחייבים אותנו לנהוג לפי כללים אלה. בתחילה נילחצתי ואפילו לעגתי עליהם.[באמת אני לפעמים מפרה אותם...] אבל כדי לשמור על גידרי צניעות זה ממש מחייב. אחרת עלולים להכשל.

ובכ"ז כיוון שאני אישה [ולכן לאחושבת על הכשלון בצניעות] ומטיבעי אני נחמדה ואנושית,וגם שייכת לזרם פחות שמרני, כשמגיעים למקום העבודה גברים חילונים,[סוכנים, אנשי תחזוקה] לפעמים אני מתיחסת בנחמדות  כי כך אנו מקבלים את המגיע לנו בעיניני עבודה ברוחב לב . כי מה שיודעים אצלנו בעבודה החרדית לא יודע כל עובד חילוני.

נכונים, ובאמת מאד קשים כעובדים עם חילונים, אבל מנסיון, בהחלט יש הרבה דברים שאפשר לאמץ וכמו כל דבר - בהתחלה הסביבה תוהה לגבי השינוי אבל אח"כ מקבלים אותו ובד"כ גם מעריכים אותו , וזה חוץ מההרגשה הנהדרת של העובד/ת השומר/ת על המרחק הדרוש.

שמעתי על מישהו, באמת חוצניק-אירופאי, ומבוגר יותר. שהגיע לעבוד כאן בבנק ועמד על זה שיקראו לו בשם משפחה בהתחלה זה משעשע את הסביבה אבל מתרגלים...

אז אני לא באמת חושבת שאפשר להתמקד בפרט הזה אבל מנסיון אפשר בהחלט לדבר ר-ק בצורה ענינית גם כשזה דברים אישיים יותר כמו מה שלומך/ המשפחה ואיך היה הטיול האחרון. כי זה תלוי בשואל-וממה נובעת השאלה שלו וזה כבר עבודה אישית.

דבר שמאד עוזר זה לערב את בן הזוג כמ השאפשר-בטלפון/ביקורים בזמן העבודה. זה מאד משדר-עצור, גבול לפניך! בצורה הכי נעימה שאפשר.

לתוהה, כחרדי, אתה באמת יכול לבקש בעדינות ממנה ישירות או מהבוס. כבר יודעים ומכירים שלחרדים יש  רמה אחרת של צניעות, ולדעתי גם יותר מקבלים את זה.

ול"אמא ברוך ה'" וגם ל"שיר חדש" תחשבו בגדול, על העתיד וההשלכות של הדברים האלה, תחתכו ענינים ותטפלו בזה כמה שיותר מהר!!! אל תפחדו לפגוע בהוא, נראה לי שהבעל יותר אהוב וחשוב...

והעיקר להתפלל כל היום שלא נכשל ... בהצלחה לכולנו!!!

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?