אני בבית ויש לי קצת יותר זמן לחשוב עם עצמי.
אז אני פורקת פה עוד פעם.
אחרי הלידה השניה יש מצב שחוויתי דיכאון.
אף פעם לא דיברתי על זה עם מישהו שאיבחן אבל מבחינתי זה היה קיים.
דיברתי על זה הרבה עם בעלי. הלכנו כמה פעמים לייעוץ גם בגלל הכיוון הזה.
הייתי מצוברחת הרבה. לא עשיתי כמעט כלום בבית. בעלי עשה המון במקומי והרגשתי שהחיים כבדים עלי.
מנענו הריון יותר מהפעם הקודמת (למרות שגם זה לא רווח מטורף).
באיזשהו שלב הרגשתי קצת יותר טוב והיה נמאס לי למנוע,
למרות שעדיין לא הרגשתי שהכל עבר.
הרגשתי שהמצב התייצב ושכבר הרבה זמן לא הצלחתי להתקדם משמעותית.
וגם לאנשים נורמלים יש קשיים בחיים...
עכשיו, לקראת סוף ההריון השלישי אני מרגישה שהדברים חוזרים...
כבר אין לי כוח להתמודד.
אם למישהי יש רעיון מה לעשות ואיך לחזור לשמוח בחיים ולהנות מהם- אשמח.
ניצה- פעם קודמת ניסיתי לפנות אליהם. לא הרגשתי שעזר במיוחד.
ייעוץ/טיפול- מרגישה שאין לי כוח לנסות עוד פעם לפתוח את כל הרגשותי מול זרים ודי התאכזבתי מהפעמים הקודמות.
מרגישה גם שאין לי כוח לנסות בכלל לצאת מזה.
כדורים- זה משהו חזק שיטלטל אותי? או שיש גם משהו עדין? גורם לתאבון והשמנה? מומלץ רק כמוצא אחרון או שאפשר להתחיל מזה?
(לא מאמינה בכלל שאני חושבת על האופציה הזאת...😑)
אוף!!!!
