אז את מכירה אותי שבועיים ומחליטה שאנחנו יוצאים.
מחליטה ולא מחליטים, מפני שאני לא הייתי צד בהחלטה.
כשהגזמת עם כמות ההודעות ועם התוכן, ביקשתי עצה מחברה טובה שתעזור לי להוריד אותך ממני בדרך יפה.
אני מכיר אותה יותר מחצי שנה. אנחנו לא יוצאים, אבל יחסית לידידים הקשר שלנו ממש אינטנסיבי. החל מהודעות ועד פגישות, יציאות ובילויים.
את החלטת לחכות שאכנס לשירותים בשביל לחטט בפלאפון שלי.
מצאת שם התכתבויות שלי עם החברה הטובה.
התעמתת איתי על זה ולא הכחשתי, מה שכנראה הרגיז אותך אף יותר.
סיפרת לה את זה ולא בחמתך. את באותו מצב רוח כשאת כועסת וכשאת רגועה.
סיפרת לה דברים שהיו בינך לביני, חלק גדול מאד המצאת.
סיפרת לה שאמרתי עליה דברים שלא היו ולא נבראו.
ואת מציינת, כמובן, שעשית הכל מהאהבה הענקית שלך אליי.
ההשלכות לא מפריעות לי. מי שיידע על מה מדובר יידע, לי לא אכפת.
עצם המעשה הוא שמפריע לי. החיטוט בפלאפון, ההלשנה למישהי אחרת, הסכסוך בכוונת תחילה בין חברים טובים.
לצערי, החברה מאמינה לה ולא לי, למרות הקשר הארוך יחסית והטוב מאד.
בחירה שלה.
אני מתקדם מכאן.
אני לא פגוע.
אני עצוב בשביל בעולם שאנשים מתנהגים בו ככה.
הכל לטובה. אולי זאת דרכו של העולם לסנן את חבריי.
שנזכה חברים שפויים
תנחומיי, באמת. ב"הצלחה!
