בס"ד

זה היה פותר לו את הקושיה.

יהודי הוא חלק אלוקא ממעל ממש.
ואכן בגאולה ההזדהות שלנו תהייה הזדהות מלאה עם האלוקות שבנו,
עד שנדע מהמקום הכי פנימי שאין עוד מלבדו,
ומלאה ארץ דיעה את ה',
וכל המציאות כולה היא אלוקות.
אם כן אין מה לקנא בשלימות האלוקית,

כי הוא טבע את אותה השלימות בכל אחד ואחת, רק שאנו צריכים לעמול על מנת לחשוף את זה בתוכינו.

וגם אם העמל נמשך כבר 3000 שנה מאז מתן תורה, או כמעט 6 אלף, מאז בריאת העולם,
הגאולה היא ניצחית אז המאמץ משתלם

כך זכרתי מהשיעורים של יהדות בעולם הפוסט מודרני במכללה...

טוב, עברו מאז עשר שנים, נראה שהתבלבלתי.

היה פילוסוף יהודי מודרני אחר שניסה להוכיח שאין בורא לבריאה?

וניטשה היה גם "בעל כישרון", גם אנטישמי, גם אנטי נוצרי, גם משוגע אמיתי...

הרומנטיקה אינה ראיה..

ואכן, גינה את ה"סמרטוטיות" של גליונם מול האי-אפשר להשוות של התנ"ך

אבל לגבי האנטישמיות, ממה שראיתי, מורכב. מצד אחד נגד, מצד שני בעצמו ("יהודי הבורסה הצעיר הוא אולי ההמצאה הנתעבת ביותר של המין האנושי". ויש גם לכיוון ההפוך על הגזע היהודי..).

אמר שאלוקים הוא הטבע וכך בעצם שלל את האלוקות.

מי שרוצה לכפור מצליח לעשות את זה גם מתוך דברי התורה, מתוך ראיה מעוותת (ורשעים יכשלו בם..)

"מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה, נָבוֹן וְיֵדָעֵם? כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' , וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם, וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם"

(בשעה הזאת של הלילה אפילו לא טרחתי לחשוב, אין סיכוי..)

תודה על התיקון!

בס"ד

יש על זה שיחה של הרבי ,
סיפור שמובא בבלי ובירושלמי עם מעט חילוקים בניהם:

בכל שבת היה אלישע בן אבויה רוכב על הסוס, ושונה לעצמו בקול.
רבי מאיר בעל הנס היה הולך אחריו ולומד ממנו.

באחד הפעמים תוך כדי רכיבה,
עוצר אלישע בן אבויה ואומר "רבי מאיר חזור בך"- כי כבר הגיעו לגבול של תחום שבת.

אומר לו רבי מאיר :רבי את חזור בך!!"

אך אומר אלישע בן אבויה ששמע בת קול שאומרת "שובו בנים שובבים חוץ מאחר".

בין הבבלי לירושלמי היו כמה הבדלים ,

אחד מהם זה שפעם כתוב "חוץ מאחר" ובשני "חוץ מאלישע בן אבויה".

וממש את הנקודה הכי בקצרה שאפשר- בת קול אומרת שובו בנים שובבים חוץ מאחר,
וואלישע בן אבויה שומע שובו בנים שובבים חוץ מאלישע בן אבויה.

וזה שורש כל הבעיות של הגלות,

מה אנחנו שומעים...

כשבת קול אומרת חוץ מ "אחר", הכוונה שמי שרוצה לשוב ,
את האחר צריך להשאיר מאחור. להשאיר בחוץ.
כי יהודי הוא לא "אחר" לקב"ה, אלא חלק אלוקא ממעל ממש!

ומכאן מתחילות הצרות, שיהודי חווה את עצמו כאחר...

וזאת העבודה, לחשוף את חלק אלוקא ממעל שבנו.

הוא בכלל הגיע לכפירה..

לא למה הוא לא חזר בתשובה אח"כ

בס"ד

לא יודעת מה בדיוק הייתה הנקודה בה אלישע בן אבויה כפר,
הוא הריי גם המשיך ללמוד (וללמד) תורה, "רק "לא לקיים...

כמו שאמר עליו רבי מאיר שרק הקליפה התקלקלה, לא התוך.

יש עניין שכדי להכיל אור צריך כלי קיבול מתאים,
על שיפנוזה זה בטח יכול להתאים,
הוא בטח לא הגיע אל קבלת האר"י על מספיק כלים
להכיל את האורות.

על אלישע בן אבויה באמת לא יודעת.

לכאורה רבי עקיבא הדריך את כולם, אמר מה יראו,
ואיך יהיה, ומה עליהם לעשות בכל שלב...

ולמה בכלל רבי עקיבא לקח אותם, אם (לכאורה) אף אחד לא היה "בשל" לכך?

(בן זומא שהשתגע, ובן עזאי שלא חזר...?)

קיצור מלא שאלות.

מסתמא יש גם  תשובות, צריך רק למצוא אותן...

בס"ד

אבל לענ"ד עבור הקוראים היהודים ההסבר הזה  כן יכול להיות רלוונטי

והרב קוק לא חשב שזו "קושיא טובה".. (אם כי כתב על "קנאה נסתרת" כזו, בהיבט אחר, ולא כמסקנה של דבר תקין..)

אבל אין מה לומר, התחביב שלך לייצר "כותרות" למיניהן - מתעלה על עצמו..... לפחות אתה גורם לאנשים לחייך. דבר חשוב בזמננו ותמיד..

יש פה הרבה כסף באירוע יותר מכל טיעון ענייני.

אבל למה להניח ששם זה פחות מהOU למשל? (הבאתי אותם לדוגמא בשל כמות ההכשר שהם נותנים מלמד על פריסה מאוד רחבה היכן המשגיח נמצא)

מנכ"ל הרבנות הראשית כנראה איננו נמנה על הזרם הליברלי, לכאורה במתן האישור עבורם לתת הכשר הוא וידא שהם עומדים בתקן בסיסי ותפקיד הרבנות כמו כל גוף רגולטורי יהיה לוודא שהם יעמדו בתקנים שהרבנות תקבע.

או שאתה לא סומך על הרבנות שתעשה את עבודתה כפיקוח?

ואם אתה לא סומך עליהם, איך אתה אוכל דברים מיובאים באישור הרבנות ששם אתה גם מסתמך על הפיקוח של הרבנות.

חקיקת כשרות צוהר בפוליטיקה. עצם ההדים שנעשו יכולים להשפיע

מחטף וניצול סמכויות של הרגע האחרון זה טריק פוליטי ידוע.

אני לא מסכים עם הקטע של כשרות צוהר בכללי

בגדול אני סומך על החלטות שהתקבלו ע"י הרבנים הראשיים או הממונים מטעמם. המנכ"ל עוזב כעת אחרי מחלוקת ארוכה עם הרבנים, בעצם מאז הכנסם לתפקיד, ממילא מוזר לי לטעון שמי שלא סומך על מהלך שלו, שלא תואם עם הרבנים הראשיים או עם מועצת הרבנות הראשית, מוגדר "לא סומך על הרבנות".

אבל בהחלט, מומחי כשרות רבים, מהרבנות ומחוצה לה, מעידים שהכשרות הכי חלשה בארץ - עדיפה על הכשרויות הנחשבות ביותר בחו"ל.

ou מקלים בחדש בחוץ לארץ,

כך שאם זה חדש ואתה מקפיד על כך כדעת רבים מהראשונים אז לא.

הou מקלים בחלב סתם כדעת הרב פיינשטיין, החזון איש והרב יוסף משאש , הרבנות מחמירה בכך יותר כדעת הרב צבי פסח פרנק שרק אבקת חלב סתם מותרת.

לעומת זאת, ביחס לג'לטין, הou הקפיד על ג'לטין מחיות כשרות עוד לפני הרבנות שמקפידים על כך גם.

ביחס לשאר הדברים אני לא יודע.

אבל מצד האמון, אני סומך על הou שאם הם כותבים כשר הם עומדים מאחורי זה, פשוט לא מקל בחדש אבל כן מקל בחלב סתם.

דביר עמר עשה כאן בערוץ פרודקאסט עם הרב חנן ברנד לא מזמן, שעסק גם בזה. מסביר שם על ההבדלים, כדאי להיות מודע.

ומעניין לשמוע מי זה הרב חנן ברנד מבחינת תפקיד במערך הכשרות (באמת אני לא מכירה), כדי לדעת אם יש לו אינטרס כלשהו בעניין.

בכל מקרה, בעלת עסק שהחליפה לצוהר כתבה שהם משתמשים בדיוק באותם מוצרים כמו מקודם (היה להם רבנות), והמשגיח מגיע יותר.

ומבחינת היכרות עם כשרויות של הרבנות- דווקא היא יכולה להיות בעייתית מאוד מאוד.

למשל- ידעת שאם אתה בעל עסק, ורוצה כשרות מהרבנות, אתה משלם ישירות למשגיח בחוזה אישי מולו (מחיר שלו, תנאים שלו)?

אתה מבין את הבעיה שיכולה להיות פה?

הייתי מצפה שתשלם לרבנות ישירות, והיא תביא משגיחים (ותשלם להם).

בצורה הזו, אם יש משהו לא הכי בסדר - אתה משלם יותר וזהו.

והמשגיח יכול להגיע ל10 דקות ביום וזהו (מהיכרות).

זה בנוגע למה שאמרת אם יש עד שבאמת נמצא ורואה…

אישית, הייתי רוצה שכל כשרות תהיה מאוד שקופה על מה מקפידים ועל מה לא כדי שאדע מתי להעדיף גוף כשרות זה או אחר ועל מה חשוב שאקפיד בהינתן ההקפדות שלי.

אבל גם מצד רמת היכולת לפקח. למפעל בארץ חשוב שתהיה כשרות ולכן היכולת לפקח עליו ולדרוש ממנו רף של פיקוח - הרבה יותר גבוהה, ממה שנאלצים להסתמך עליו בחו"ל, כשלמפעלי ענק, יש הרבה יותר לקוחות שלא מעניין אותם כשרות.

אנשים טוענים שכשרות צוהר מקפידה יותר מהרבה רבנויות. אני משער שלפחות בשנים הראשונות הם חייבים "לעשות קולות" של עבודה רצינית גם אם אחר כך יהיה להם אומץ לשחרר. ולו משיקולי תדמית.

בייניש אחד נכנס לאכול שרימפס במסעדה, רואה אותו רבו אוכל, ניגש אליו ואומר לו "איך אתה מסוגל לאכול טרף?"

אמר לו התלמיד "ראית אותי ממש אוכל מהתחלה ועד הסוף?"

ענה לו הרב "ראיתי במו עיני אותך אוכל את כל השרימפס, ממש השגחתי על צעדיך ועל כל מעשה שעשית במסעדה!".

"נו אז מה הבעיה?" אומר לו התלמיד, "יוצא שאכלתי בהשגחת הרבנות!" 

או שזו הייתה מסעדה של נאור נרקיס או מישהו בסגנון "כאן ביינישים לא משלמים" (בהצגת של"ת)

ציפיתי לטקט מול הצרות שאירעו את אבותינו ביום הזה,

וטקט מול בית ה' החרב

כמו לא לשמוע שירים (גם עצובים או שקטים), אז הנפש מחפשת אפיקים אחרים לקבל חיות.

או שאנחנו מחפשים לבכות על צרות העבר, במקום על ההווה ההזוי (מדינה ריבונית, שמסרה את הר הבית לוואקף, וישמעאלים עדיין מבזים אותו, ואין יותר מדי פוצה פה ומצפצף).

או שאנחנו מתמקדים בתפילה במקום בעשייה.

אז אנשים לא מרגישים שהימים האלו מספיק נוגעים אליהם (אני לא מדבר ספציפית על קעלעברימבאר אלא בכללי)

בגדול אני מבין את מה שאתה אומר, אבל גם מבין שהציבור צריך גדרים ברורים. שמן הסתם הופכים להיות מצוות אנשים מלומדה (לדוגמה לרקוד לצלילי שיר וואקלי, או לעשות סיומי מסכת כל ארוחה ועוד)

שהבעיה היחידה בו זה שהוא ממכר.

אה וגם שאין הקלטות.

זה מרגיש כמעט כמו וואטסאפ

@משה

אני זוכר נכון?

כלומר,  הש"א לא תומכת בזה. אבל אם המכשיר תומך בזה אז הש"א יודעת להציג.

אולי פעם יהיה לי כח להתמיך את הזוועה הזו. אם זה יקרה, זה יקרה עם תמלול מובנה.

מחילה, זה לא אישי, אבל באמת חושב שחלק גדול מהשרשורים שאתה פותח, לפני עשור היו נשלחים לנסיו"פ.

וכאן יש הודאת בעל דין:

המדור הוא תוכן סאטירי ואין לייחס לו כל אמירה רצינת - צעירים מעל עשרים

וגם כי האוכלוסיה השתנתה.

ועוד כמה סיבות.

בדיוק אתמול חשבתי על זה שכבר אין מפגשי פורום יותר.

ולמי כבר יש כח לאידיאלים (ופורומם במקומם מונח)

אז נותר מקום רק לדאחקות.

אני טמא אני טהור

אני טמא

בפורום - רשע

לא הבבא סאלי, לא איזה נוח'בה.

יצא לי לקרוא הרבה על שבטים קניבליים / ימי הביניים / מדינות כמו אפגניסטן וכיו"ב, ונראה לי שבהשוואה למה שהולך שם אנחנו די בסדר לא?

הנה אני כאן בקליפות של האינטרנט .

זה חתיכת מינוס...

אם כי לעומת שוטטות במקומות אחרים... הלוואי יבלה אדם כל היום כולו בערוץ 7

בִשְׁבִיל זֶה מַנִּיחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיִּתְפַּשֵּׁט כָּל כָּךְ עַל הָאָדָם וּבְיוֹתֵר עַל מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי הִתְפַּשְּׁטוּתוֹ וְהִתְגָּרוּתוֹ כָּל כָּךְ הוּא מֵבִיא אֶת הָאָדָם לְמַה שֶּׁמֵּבִיא לְכַמָּה עֲווֹנוֹת וּפְגָמִים גְּדוֹלִים. אַף עַל פִּי כֵן הַכּל כְּדַאי אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁבִיל הַתְּנוּעָה טוֹבָה מַה שֶּׁבְּתֹקֶף הִתְגַּבְּרוּתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע מִתְגַּבֵּר עָלָיו הָאָדָם בְּאֵיזֶה תְּנוּעָה וּבוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה יָקָר אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר מֵאִלּוּ עָבַד אוֹתוֹ אֶלֶף שָׁנִים בְּלִי יֵצֶר הָרָע