חדר לידה וחמותי ואמא שלי ומסובך.....מפצחת האגוזים

היי לכולן !

עד כה הייתי קוראת בלבד. מתייעצת פעם ראשונה...

 

אני בסוף תשיעי לקראת לידה שניה בעז"ה וצריכה הרבה עידוד וכוחות.

בלידה הראשונה של הבן הבכור, בעלי ואמא שלי היו איתי ואמא שלי נשארה איתי לבד בשלב הסופי שבעלי כבר לא יכל להישאר, וכמובן בכל השעות הארוכות שלפני נתנה תמיכה פיזית, תיווכה ביני לבין הצוות הרפואי וכדו'...אבל על הדרך, בלי כוונה רע כמובן, היא נתנה לי ולבעלי את התחושה שהוא (הבעל) פשוט מיותר והיה נחמד אם הוא לא היה שם. 

ואם זה לא מספיק אז חמותי עשתה לנו "הפתעה" (כן, היא הפתיעה גם את בעלי) ופשוט נחתה שם. היא טיפוס מאוד עדין ומאוד לא מתערב, אבל גם מהסוג שהראש שלו לא מצוי במנהגי כדור הארץ. כבר בחודש השמיני היא אמרה לבעלי שהיא ממש תשמח לבוא לעזור בחדר לידה. בעלי היקר כמובן שאל אותי ואמרתי לו שאני ממש אהיה מובכת מזה וזה לא שייך. הוא לא ידע איך להגיד לה את זה בלי לפגוע בה (היא ממש רגישה ועדינה ולא תגיד שהיא נפגעה וזה משום מה עוד יותר מקשה לפעמים) אז ביקש עזרה מאחותו הגדולה והיא הסבירה לאמא שלה שלידה של בת זו לא לידה של כלה וזה לא שייך. בעלי ואני חשבנו שהכל ברור וזהו זה. אבל בלידה היא פשוט הגיעה וישבה בחדר הלידה וקראה תהילים בנחת, וכל זה כשכבר הייתי בשלבים מתקדמים של פתיחה 6-7 ולא ממש ידעתי איך לבקש להוציא אותה, ותכל'ס הייתי יותר עסוקה בלווסת את העניינים בין אמא שלי לבעלי ובעובדה שהאפידורל (שסופסוף הסכימו לתת לי אחרי שעווותתת) לא השפיע לגמרי ועדיין הרגשתי צירים...

 

כשעשו לי בדיקות פנימיות ופקיעת קרומים וכל זה היא נשארה, ואני מדגישה שלא מקטע של התערבות וכאלה, אלא נטו מחוסר הבנה שאולי כדאי לה לצאת כי זה מביךךךך. אמא שלי עמדה להתפוצץ מזה והראתה לי את זה... ואני הרגשתי עוד יותר גרוע..

 

ואחרי החפירה נחזור להריון הנוכחי - ביקשנו מחמותי שתשמור על הבכור שלנו בזמן הלידה  והיא ביקשה לשמור עליו בבית שלנו, כלומר, קרוב לבית החולים. לגבי אמא שלי החלטתי שהפעם (למרות שהיא מאוד מאוד מאוד עזרה לי בתמיכה הפיזית בפעם הקודמת) אני מעדיפה שהיא לא תבוא בגלל הלחץ והמתח שהיא עוררה אצלי ואצל בעלי. היא לא ממש קיבלה את ההחלטה שלי ברוח טובה ודי זועמת על בעלי שלטענתה "אוסר" עלי להביא אותה ואני "חסרת אונים" (מה שלא נכון. אבל אני קיבלתי את ההחלטה שלי לאור העבר...).

 

ומכאן לשאלותיי להתייעצות:

 

1. אני רועדת שחמותי תקפוץ לבית החולים בייחוד שהיא תהיה קרובה. ואין לבעלי שום דרך לעצור את זה כמו שלא היתה לו בפעם הקודמת...וסתם ככה לא בא לי שהיא תראה שאמא שלי לא שם...

למה זה מרגיש לי שדווקא כשחמות היא טרוריסטית ועושה בלאגן אז יותר קל להציב לה גבולות וכשהיא עדינה ומתחשבת, אנחנו מפחדים להציב גבולות שמא נפגע ברגשותיה....????!!!

 

2. אני יודעת שלקחתי את ההחלט הנכונה לגבי הנוכחות של אמא שלי בלידה, אבל אני ממש מפחדת שאני אתפרק רגשית ברגעים שבהם בעלי לא יוכל לעזור, ואני גם מאוד חוששת שהוא עצמו לא יעמוד בזה ויאבד עשתונות (מאוד קשה כשכואב לי)

 

סליחה על האריכות, אבל ההורמונים והלחץ והטירוף... אוף...תודה

תיקון (מאוד קשה לו כשכואב לי..)*מפצחת האגוזים


למה היא צריכה לדעת שאת בחדר לידה??+mp8
פשוט לא לספר.
לבשר רק אחרי, בע"ה.

בהצלחה! נשמע לא פשוט...
חמותי תשמור על הילד אז ברור שהיא תדע...מפצחת האגוזים

ואמא שלי ביקשה שאם היא לא שם, אז היא מעדיפה לא לדעת אלא רק אחרי הכל

אז מוטב למצוא מטפלת- מלהסתבך שובבחוסר נעימות...+mp8
ואם היא שומרת על הילד- איך תגיע לחדר לידה??
אין סיכוי למטפלת כי היא כנראה תשמור עליו כל ימי האשפוזמפצחת האגוזים

עצוב

אז אין ברירה חוץ מלהגיד דוגרייונתי

 שהפעם החלטתם ללכת לבד, ואפילו אמא שלך לא באה..

 

או משהו בסגנון שאת סומכת עליה שתשמור על הילד הכי טוב

את יכולה למצוא סידור לילד לזמן עד שאת יולדתעדינות
שכנה, מישהי בתשלום, זה שווה גם מחיר גבוה לדעתי.תלכי ללדת ותודיעי לה רק אחרי הלידה. אח"כ הוא יכול להיות אצלה כמה ימים שתרצי. בעז"ה שהלידה תעבור מהר ובקלות (וזה לא לידה ראשונה שאורכת לרוב יותר זמן), אבל גם אם זה יהיה הרבה זמן, היא לא חייבת לדעת כמה זמן היית בבית חולים לפני שילדת, תגידי שזה היה כ"כ מהיר ולא הספקתם/לא רציתם להטריח וכו'... התיק הרפואי שלך הוא אישי..
ותדברי עם המיילדת מראש שתהיה תקיפה, שתאמר בסמכותיות לנוכחים לצאת בזמן בדיקה פנימית/ נתינת אפידורל לפחות. זה דבר בסיסי לגמרי לגמרי לדעתי וגם מאוד מקובל שדורשים את זה.
הרבה הרבה הצלחה, לידה קלה בידיים מלאות!. נגעת לי בלב
כל הכבוד לך שאת ככה מתחשבתיונתי

אני חושבת כמו MP8, שעדיף שלא תדע מתי את בלידה. אם זה מעשי

 

בהצלחה!!

ואגב רק הלחץ הזה מטריף את הדעת, תמצאי פתרון כבר מעכשיו בשביל הרוגע 

וואייייי... את גיבורה....כח הרצון
אני בהלםםםםםםםם שחמותך באה לחדר לידה...
לא רוצה לדמיין את התגובה שלי במקרה כזה...

מצטרפת להמלצה לא להגיד מתי נוסעים,
למצוא פיתרון וסידור לילד לשעות עד הלידה.


וואי אתן כאלה חמודות ותומכות ))מפצחת האגוזים

אני רק נזכרת בלידה הקודמת ובימים שאחריה (כשעלו כל המשקעים של הלידה מצד כולם... חוץ ממני בערך) ובא לי לבכות....

איך שאני מבינה אותך ...לא פשוטשקיעת ערביים

עצוב

עונה בקצרה כי אין לי זמןayeletb9
1. להגיד למיילדת ישר כשאת מגיעה, ולכל מיילדת שמחליפה אותה בהעברת משמרת, שאת רוצה בחדר לידה את הנוכחות *רק* של בעלך, ושתשמחי אם היא תוכל לעזור להוציא אורחות לא רצויות.
(כמובן לבקש יפה ואפשר להגיד שיש לך חוויה לא נעימה מהלידה הקודמת עם העניין הזה)

2. אולי דולה תעזור? שתוכל לתווך ולעזור, ולעזור לך עם הרגשות בשלבים המתקדמים.

בהצלחה!
וואו !! אחלה רעיון עם המיילדתמפצחת האגוזים

כשאני חושבת על זה... בלידה הראשונה המיילדת המתוקה שהיתה לי (שליחה מלאכית משמים!!) באמת עזרה לי בעניין ספציפי שעלה (טלפונים לכל העולם בלי רשותי תוך כדי הלידה לסיפוק עדכונים אינטימיים ומיותרים בעליל...) והעמידה את מי שצריך במקום כשראתה שאני מותשת מכדי לעשות את זה בתקיפות הנדרשת ושלא מקשיבים לי!!

 

אני באמת הולכת בעז"ה לנסות לבקש מהמיילדת סיוע בנושא. אני משערת שהן מורגלות בהתמודדויות שונות עם סיטואציות "משפחתיות" מלבבות שכאלו...

 

לגבי דולה - זה קצת בעייתי מההיבט הכלכלי, וגם, אני יודעת שאולי אני מטורפת, אבל ממש רוצה "לפצות" את בעלי שהכי סבל בפעם הקודמת והכי הבליג למעני (הוא קיבל הערות ודברים מ-ז-ה מעליבים ולא מתאימים, אבל אני מעדיפה לא לפרט...)  ולתת לו את התחושה שהוא הכי עוזר לי מכולם והוא הכי תומך ומושלם לזה.

כל פעם שהוא "השתפן" ואמר לי "אולי בכל זאת תקראי לחברה שלך או לאמא שלך ?" ואמרתי לו שאני רוצה וצריכה רק אותו שם, ראיתי כמה זה עושה לו טוב גם אם הוא לא מודה בזה...

אולי אני לוקחת סיכון, אבל אני פשוט חושבת שזו ההזדמנות שלי להתגבר קצת ולתקן קצת מהנזק שנגרם בפעם הקודמת. בכלל, אני חושבת שהחוויה הקודמת שלו כ"מיותר" היא חלק מהגורמים ל"השתפנות" הנוכחית. אני יודעת שכדאי תמיד להסתכל קדימה ולא להתעסק בעבר, אבל אני לא מצליחה להשתחרר מהתחושה שאם הלידה הראשונה היתה נחווית כחיובית יותר מהפן הזוגי, לא היינו מגיעים ללידה שניה עם צל ענק של הקודמת ומחשבות של "רק שלא יהיה אותו דבר לא משנה מה". 

מסכימה איתךפעם ראשונה
לגבי ההרגשה לבעל.
גם אני בלידה השניה רציתי רק אותו והיה ממש מדהים!
ואם תגידי שאת רוצה חוויה זוגית עם הבעל, אמא שלך לא תבין?ayeletb9
אני הייתי עם בעלי בלידה הקודמת וזה היה כ"כ טוב עבורי! עצם הנוכחות שלו בחדר חיזקה אותי ונתנה לי את הכח שהייתי צריכה.
מאחלת המון בהצלחה ולידה קלה!
לא. היא מספיק כועסת עליו עכשיו (שלא בצדק..)מפצחת האגוזים

בכלל, הלידה הראשונה שלנו נורא דירדרה את היחסים ביניהם. הוא התקשה לסלוח לה על מה שקרה והיא טענה בתוקף שלא עשתה לו כלום ושאם הוא היה דואג לאשתו באמת הוא לא היה משמיע אף תלונה, גם בדיעבד וחודשים רבים אחרי הלידה,  ולא "מאלץ אותה לבחור בין אמא לבעל".

אני תוהה איך היא תגיב כשתגלה שאחותי גם מתכננת את אותו "שטיק" של "חוויה זוגית" בלידה שלה בעז"ה. 

 

ובכלל, נראה לי שיש נשים (אולי המבוגרות יותר? אולי לא..) שלא ממש מבינות את הקטע של "חוויה זוגית"

וחושבות שזו שטות מוחלטת, ושחדר לידה הוא מחוץ לתחום עבור בריות ממין זכר....

 

מבינה אותך לגבי הסוף...ayeletb9
באמת זה משהו שבעבר לא היה נפוץ, שהבעל נמצא עם אשתו בחדר הלידה.

תראי, לכל משפחה יש את הדינימיקה שלה ורק את יודעת להגיד מה יעבוד הכי טוב עבורכם.
אני בטוחה שאת קצת נקרעת עם התחושות בין אמא שלך ובין בעלך.
בהצלחה רבה!
"קצת נקרעת" - קצת זו לא מילה מפצחת האגוזים

זה פשוט לא להאמין כמה אמוציות ועצבים הריון/לידה/קריאת שם/ברית יכולים להוציא מבני אדם אחד על השני, גם האוהבים ביותר...

לגמרי לגמרי ayeletb9
לפעמים מה שהכי עוזרלב אמיץ

במצבים האלה, שבני משפחה מבוגרים לא מבינים את המקום שלהם, וגם צוברים כעסים מיותרים שאין להם הצדקה או מקום,

זה דווקא להגיד את האמת בצורה הכי ברורה ופשוטה, כמובן בצורה מכבדת עד כמה שאפשר.

 

בדרך כלל צריך לחזור על המסר כמה פעמים עד שהוא נקלט, וגם לספוג ריקושטים ואי נעימות בהתחלה - כי הצד שכנגד לא מוכן לוותר על המקום שלקח לעצמו שלא בצדק,

אבל בסוף, זאת הדרך ליישר את ההדורים.

בסוף ההורים או אמא מפנימים שגם אם לא מקובל עליהם, כנראה שהזוג נוקט גישה אחרת וצריך לכבד אותה.

 

את יכולה להסביר לאמא שבעצם כאן היא נכנסת בינך לבין בעלך ולמעשה מאלצת אותך לבחור בינו לבינה.

 

זה כמובן דבר קשה מאוד לביצוע. ואם זה דפוס שחוזר על עצמו גם בתחומים אחרים, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע איך להתמודד ולקבל הדרכה ותמיכה.

הרבה פעמים זו יכולה להיות פריצת דרך בתיקון כללי של היחסים ביננו לבין ההורים.

 

בהצלחה לכם ובשעה טובה.

^^כל מילה של לב אמיץ.מנסיון אישי שלנורק אמונה


נראה ליmp3
הרעיון עם המיילדת נשמע הכי טוב.
לגבי זה שבעלך איתך נראה לי שכדאי שתשימי לב מתי הצירים מתחילים להיות כואבים ןאל תנסי להתגבר על הכאב יותק מידי אלא תקחי מיד אפידורל גם אם כולם יגידו לך שזה מוקדם מידי ככה תוכלן להנות יותר מהלידה ובעלך לא יראה אותך סובלת יותר מידי.
רק רוצה לומר שהכי רומנטי ומרגש לספר שהבעלרוב השעות
היה איתנו בלידה וממש היה חלק ממנה ובלעדיו לא הייתי יולדת וכו.. אבל יש הרבה גברים כמו בעלי היקר שכמעט התעלף לראות אותי סובלת, והרגיש לא טוב ובכלל לא ידע איך לעזור לי ובכלל לא הבין אותי.. לא יודעת לגבי בעלך (ומאמינה שיש גברים מלווים מופלאים ) אבל צריך העריך את השיקולים מחדש. ושבעלך ידבר עם אמא שלו בלי רמיזות, היא ילדה בעצמה ואין סיגוי שהיא לא מבינה
ממשֱֱֱֱ ככה!ולפותחת-לא פשוט.(התמודדנו גם..)רק אמונה


רעיון שעדיין לא ראיתי בתגובות:ווטר מלון
אולי אמא שלך תשמור על הגדול בזמן הלידה,
ככה היא תהיה 'עסוקה',
ואולי זה יעזור לה להתמודד עם בקשתך שהיא לא תבוא.

ולחמותך תספרו רק אחרי הלידה.
וככה היא לא תקפוץ באמצע..
בלתי אפשרי מפצחת האגוזים

עצוב

למה הרגשה זוועתיתחילזון 123

היא בטח תשמח איתך ותתרגש ותבוא לבקר

אם היא הבינה, הכל בסדר, אל תטרידי את עצמך יותר ממה שצריך

אני לא יודעת לגבי השמחה שלה, זה כזה מורכבבבבבמפצחת האגוזים

אמא שלי מלכתחילה לא התלהבה על ההריון הנוכחי (על הקודם כן, כי חיכינו לו מספיק זמן...) ובכלל היא לא הבינה את ה"לחץ" שלי להריון בשנים עברו, והתקשתה להבין למה אני לוקחת הפלה של הריון בחודש שני כטרגדיה...

ההריון הזה לטעמה סמוך מידי ללידה הקודמת (9 חודשים מהלידה עד ההריון הבא) וזה הזמן שלי להשקיע בקריירה המוצלחת שלי (שבה היא מאוד תמכה ועזרה).

 

קשה לה לחשוב עלי כמי שתכלא את עצמה מרצונה בהורות לילדים צפופים. הגישות שלנו לגבי "תכנון משפחה" או איך שתקראו לזה, הן מאוד שונות... ולדעתה הגישה שלי שונה כתוצאה ישירה מהשפעה של בעלי (מה שהכי אבסורדי כי זה פשוט לא נכון. לנו עצמנו יש חילוקי דעות מסויימים בנושא)

וזה הזמן לחתוך ממנה לדעתירק אמונה

בדיוק כמו שאת עושה!בראבו

מה שהיא חושבת זה משהו אחד

ואת ובעלך יחידה שניה-

רציני 2 ילדים זה כבר סניף נפרד

(מנסיון טרי בלידה שניה ובהתערבויות הוריות)

 

הייתי מציעה לחשוב שוב...נקודה

בס"ד

 

 

ראשית זה שאימא לא חשבה שזה הזמן להריון נוסף,

(למרות שזה ממש לא תחום שיש לה זכות אמירה לגביו...)

ממש לא אומר שהיא לא תשמח שהלידה עברה בבריאות ובשלום.

 

את ממש מקסימה, ומתוקה באמת,
אבל לענ"ד יש עניין חשוב למחשבה נוספת.

 

נראה שכל מה שאכפת לה בלידה אלו הרגשות של בעלך.

שירגיש שהוא יכול, וחשוב ורק אותו את צריכה....

אבל עם כל האהבה לבעלך - את לא יכולה להתעלם מהעיקר-

שזאת היולדת- את, והתינוק.

 

השאלה הכי חשובה היא למי ולמה את זקוקה בלידה.

אימא שלך עזרה לך פיזית, והגישה עזרה שהבעל לא יכול להגיש,
נכון? לומר לבעלך שאת לא צריכה אף אחד אחר חוץ ממנו,

אם באמת את כן צריכה זה לא אמתי.

 

לידה זה לא זמן לרומנטיקה...

יש לכם את כל הזמן שבעולם לגדל יחד ילדים ונכדים,
אבל בלידה הכי חשוב זה מה את צריכה,

לא איך בעלך ירגיש הכי מוחמא.

בעיקר אם המחמאות הן לא על רגע אמיתי.

 

היית רוצה שבעלך ימנע מעצמו משהו חשוב מאד,
במצב מיוחד מבחינה רפואית- רק כדי שתרגישי טוב יותר?

איך בעלך ירגיש אם במהלך הלידה תצטרכי למשל יד תומכת, כדי לעלות על המיטה, או כדי ללחוץ, או קצת עיסוי בגב, וכ' , והוא לא יכול לעזור?

 

חשוב שתהיי רגועה גם בנפש, וגם שיהיה מענה לכל הצרכים שלך,

לכן אם לא אימא (שלא תורמת שלוות הנפש כנראה..) אז אולי חברה,
או דולה- עם כל המחיר... אחות, לא יודעת. העיקר שזאת מישהי שיכולה באמת לתמוך. 

 

אם העזרה שאימא שלך הגישה בלידה הראשונה לא הייתה קריטית,

ואת מעריכה שתסתדרי מצוין גם בלעדיה,אז כמובן שזה טוב.

אבל אם את כן עשויה להזדקק לה, לענ"ד זה חשוב מספיק כדי להסביר לבעל את הנקודה הזאת. לא פשוט לאימא כשהבת יולדת, ואולי היא אמרה דברים לא במקום,
אולי יש טעם לדבר איתה שלא תנהג כך, ואולי יש טעם לדבר עם בעלך שלא ייפגע ,
ולהסביר לו שזה רק הלחץ שלה.
העיקר שאת כיולדת תקבלי את מה שאת צריכה.

ותחשבי עם עצמך בכנות כי רק את יודעת מה הצרכים האמיתיים שלך.

כך או כך לענ"ד אסור שתכנון לידה יסבוב סביב הרגשה נחמדה לבעל,

תוך התעלמות מצרכי היולדת... זה לא סדר עדיפויות נכון.

 

ואת הערכתך ואהבתך אליו יש אינספור דרכים אחרות להביע.

לא על חשבון תמיכה בלידה

 

זה נכון אבל-חדשה ישנה
בלידה הדבר הכי הכי חשוב לפני הכל זה הרוגע הנפשי. אם היולדת מרגישה שאמא שלה ובעלה נמצאים במתחים ועוד האמא זורקת כל מיני הערות, הפרצופים, אז עדיף לחלוטין להיות עם בעל שגם אם הוא לא יכול כל הזמן לעשות משסז' ועיסויים, העיקר שהוא משרה רוגע וביטחון.
אני לא מסוגלת לחשוב על חידה עם אווירת מתח ברקע, במיוחד שזה בין האנשים שהכי קשורים אליי...
וחוצמיזה, זו לא פעם ראשונה שלו בלידה איתה, אם הוא לא התעלף ונבהל בפעם הקודמת, אין סיבה שפתאום הוא לא יתפקד!
אני לגמרי מבינה את הצורך 'לפצות' את הבעל, תסמכי עליו ועל הקב''ה, תסמכי על המיילדות והצוות. הכל יעבור בשלום. אני בטוחה! יש המון נשים שיולדות רק עם הבעל והכל טוב!
לכן כתבתי להיות קשובה לעצמהנקודה

בס"ד

 

 

ראשית אם היא זקוקה לסיוע נשי לא לזלזל בזה,
ואם זקוקה לזה- אז אם לא אימא -שתהייה אישה אחרת.
 

הנקודה היא שחשוב שהיולדת תיקח במקום הראשון את הצרכים שלה.

זה השיקול הכי עיקרי, שההלכה רואה בו פיקוח נפש.

לכן (בין השאר) לדולה מותר לחלל שבת, למרות שרוב הנשים יולדות בלי דולה וכ'.

 

לא אומרת שחייבים אימא או מישהו זולת הבעל,
גיסתי למשל לא מסוגלת לסבול נוכחות של אף אחד בעולם מלבד בעלה בלידות,
וב"ה הכל טוב, (למרות שהוא כן עזר לה פיזית, כשהם היו לבד,
והמיילדת לא הייתה בחדר)

 

אני לא הייתי מסוגלת ללחוץ כשבעלי היה בחדר. 

נשמע מטומטם אבל לא יכולתי שיהיו שם גברים.

גם לא הסכמתי שיהיה רופא רק מיילדת.

 

זה לא באמת משנה איך עברו לידות שלנו או של חברות וכ',

הנקודה החשובה שצריכה להנחות כל יולדת זה להיות קשובה לצרכים שלה.

 

אם הבעל באמת זה שיגיש את העזרה הכי טובה- אז אותו את צריכה.

אם את זקוקה למשהו או מישהו אחר- אז לכי על זה.

 

אבל לא להתעלם מהצרכים של היולדת כדי לפצות את הבעל!!

 

באותה מידה כמובן לא לקרוא לאימא כי האימא רוצה להיות שם.

 

כל מי שמלווה את היולדת צריך להיות שם-

רק במידה והיולדת זקוקה לו. ממש לא כדי לספק למלווה את הרצונות והצרכים.

 

בע"ה עוד מעט אחותי הקטנה יולדת, והיא רצתה שאהייה איתה,

אך חששה שלפתע בלידה בניגוד לרצונה כעת תרגיש אחרת.
סיכמנו שהם מתקשרים אליי,
ואהיה ליד חדר לידה. אם היא תרצה אכנס אם לא לא.

וגם לאחר שתבקש שאכנס היא  תרגיש בנוח להוציא אותי מתי שבא לה.

 

היא שאלה אם אני לא אתבאס שהגעתי עד אליהם,
(אני גרה מאד רחוק מאד מאיפה שהם בחרו ללדת)

ולא נכנסתי,

הסברתי לה מה שלדעתי כל יולדת צריכה להבין טוב,

וכל מי שמלווה אותה צריך לדעת.

אני כאן למקרה שתצטרכי אותי.

את לא חייבת לי כלום!!

באנו לעזור! לא לקבל אישור שאנחנו חשובים, וכ'.

 

אף אחד לא יודע יותר טוב מהיולדת מה היא צריכה.

שהיא תקשיב לעצמה, ומי שמלווה גם יקשיב לה.

וה' יעזור לכולם!

 

 

 

זה ממש נכון מה שאת כותבתאמאשוני
וגם חוץ מזה, אם קובעים עם דולה או חברה אפשר לדבר על זה מראש שחשוב שהיא לא תתפוס את מקום הבעל, אלא תעזור איפה שהוא לא יכול.

כמובן רק אם זה רלוונטי, אם אין צורך אז לא...
אבל יש אפשרות כזאת, זה לא בהכרח או בעל או מלווה נשית.
וודאי! כל מה שאני אומרת זה מה צריך להנחות את היולדת ומלוויהנקודה


סבבה. אז אני לגמרי מסכימה איתך!חדשה ישנה
לא קראתי אותך מספיק לעומק.

וכל הכבוד על הרגישות עם אחותך!
יפה .איזה אחות טובהרק אמונה


אולי תנסי להביא לה את זה בהפוכה?אמאשוני
כלומר, במקום להתנצח איתה,
תכתבי לה מכתב שאת מאוד שמחה שהיא מבינה לליבך, ומוותרת על להיות איתך, את מאוד מעריכה אל הויתור שלה לטובתך,
וכמובן שאת מסכימה לעדכן אותה רק אחרי שהכל יגמר כי אין טעם להלחיץ אותה...
את מודה לה על הדאגה, התמיכה וההתחשבות...
אפשר גם להוסיף מתנה קטנה.

אפשר להביא לה מראש/ אחרי הלידה לפי התחושה שלכם.
תעשי ככה.לב אמיץ

ותנשמי עמוק, ותתקשרי לבשר לה בשמחה.

ואיך שהיא תגיב, זה ענין שלה - היא אדם מבוגר, וככה היא מבקשת להתמודד עם הדאגה והרצון האדיר להיות שם בשבילך.

אפשר להבין את זה, אבל את צריכה לשנן לעצמך שבענין הזה של לידה, את קודם כל מקשיבה לצרכים של עצמך, אחר כך לאלו של בעלך, ורק אחר כך בסדר העדיפויות את יכולה להיות קשובה לצורך של אחרים.

וודאי שזה לא הזמן שאת צריכה או יכולה לרצות את אמא.

ואין סתירה בין זה לבין מצוות כיבוד ההורים שלך כלפי אמא.

^^^ כל מילההש"ל


וואי, יש לך באמת מלא אגוזים קשים לפיצוח!רננה*

מיד חשבתי על מה שכתבה איילת, לדבר עם הצוות!

שמעתי מאשה אחת שעשתה את זה... אצלה זו היתה שכנה הזויה חסרת טקט,

היא פחדה מזה ואכן זה הגיע - הגברת צנחה בבית חולים כי שמעה שהיא הלכה ללדת1

למרבה המזל המיילדות היו מעודכנות וממש לא איפשרו כניסה לחדר לידה לאף אחד.

מצד שני, תמיד יש 'חלון הזדמנויות' שבו המיילדת לא תהיה בחדר והגברת תוכל לפלוש,

(למרות שעל פי רוב ממש לא מקבלים בסלחנות מישהו שנכנס סתם כך, תמיד שואלים שאלות)

על כן - כן הייתי אומרת ברור מראש את הרצון שלי, בלי הרבה הסברים ועטיפות לפני ואחרי,

מאד ענייני.

זה מה שאני הייתי אומרת -

רק רציתי לומר לך משהו, אחרי הלידה הקודמת הגעתי למסקנה שאני רוצה ללכת לבית חולים רק עם *** (השם של בעלך) ולא עם אף אחד אחר. אפילו מאמא שלי בקשתי לא לבוא. אפילו לא לרגע, עד שאני מתקשרת שהתינוק נולד - בעזרת ה', ואני אחרי הכל. מאד מעריכה את זה שאת שומרת על הקטן, זו העזרה הכי גדולה שאת יכולה לתת לי בזמן כזה, מבחינתי זה הרבה יותר מאשר שתהיי שם.

זאצ איט!

^^^+mp8


אולי את אחותי??? ;)mp752

חשבתי שאמא שלי יחידה מסוגה בקטע הזה, שהיא מעדיפה לא לעזור לי בזמן שאני בשלב כ"כ קשה בחיים רק כי לה קשה לא לדעת מה קורה בזמן זה עם הבת שלה. לי אישית זה נראה הזוי, אבל מסתבר שזה מצוי אצל אמהות ליולדות.

ב"ה עמדנו על שלנו, ילדתי את שני הבנים רק עם בעלי.

לידה ראשונה היתה קשה כי היא היתה ארוכה ולא היה לי עזרה מאף אחד, אבל ב"ה היה צוות נפלא ומתנדבות ולא התחרטתי בכלל שלא קראתי לה. בלידה השניה הסתבכנו כמוכם איפה להשאיר את הילד וקבענו עם גיסי (בחור ישיבה שצריך ליסוע שעה עד אלינו ולבוא על חשבון הלימוד) שישמור עליו כי לא היתה לנו אופציה אחרת. (התיכנון היה שיתחילו הצירים מהר נתקשר אליו, ואם נהיה חייבים ליסוע לבית החולים ניקח אותו איתנו וגיסי יסע ישר לבית חולים לקחת אותו). בסוף ה' עזר, הצירים התחילו בתשע בבוקר כשהילד היה במעון וילדתי באחד בצהריים, בשלב הזה כבר יכולתי להתקשר לאמא שלי לספר לה שילדתי ולבקש שתשמור על הגדול. אני חושבת שעשינו החלטה נכונה.

את יכולה להזכיר לה שכמה שקשה לה- את הקושי האמיתי את עוברת. מזדהה איתך מאד.

שיהיה לך בהצלחה ולידה קלה ונעימה. 

רק לגבי המיילדתאמאשוני
כמה כתבו פה שאפשר לבקש מהמיילדת להרחיק אנשים שלא צריכים להיות שם,
אז אני אומרת שלדעתי, תפקיד המיילדת הוא לא להיות בייביסיטר,
נכון שאם היא פנויה ומתאים לה היא יכולה לעזור בזה, יש מיילדות ממש מקסימות שעושות את זה מצויין,
אבל במקרה של עומס או הסתבכויות בלידות בחדרים אחרים אז סדר העדיפות של המיילדת משתנה והיא לא תעמוד כמו שוטר לוודא שלא נכנסים לחדר...
זאת גם האחריות של הזוג להתנהל נכון והחלטה שלהם את מי מעדכנים במה ומתי...

ממני, שכל מה שאני מצפה ממיילדת זה שהיא לא תפקיר אותי בדיוק כשאני רוצה ללחוץ... (מנסיון)
לא קראתי את מה שאחרות כתבונירוונה
סליחה אם זה חוזר על עצמו.
לפי דעתי הכי חשוב שתלכי עם הרגשות שלך, שא-ת תרגישי בנוח!
בעלך יצטרך להסביר לאמא שלו בצורה נעימה ומכובדת שבחרתם להיות יחד רק את והוא בלידה הזאת ולכן תעדפו שהיא תשאר בבית לשמור על הבכור ובעה אחרי הלידה תבוא יחד איתו לבקר.
לגבי אמא שלך, תסבירי לה שהיה לך קשה מאוד הלחץ והמתח הזה בינה לבין בעלך בלידה הקודמת ולכן את מעדיפה לא להיכנס לזה שוב.
מה לגביי דולה? היא תוכל ממש לעזור, לעודד ולקדם אותך וכמובן לא תיצור הרגשה לא נעימה לבעלך.

עוד משהו - כשיש אורחים לא רצויים בלידה, תגידי למיילדת, הן יודעות להוציא אותם בלי לתת תחושה שהיולדת לא רוצה, אלא שאלו הנהלים וזה מפריע וכו וכו..
בהצלחה! לידה קלה בידיים מלאות בע״ה
לא מחדשת משהו- כי כתבו לך המון דברים יפים ונכוניםבת 30

רק רוצה לחזק את הנקודה הזו- שבסופו של דבר - במיוחד בחדר לידה צריך לעשות סדר עדיפויות ברור:

א. את והתינוק

ב. בעלך

ג. כל שאר העולם.

נכון שרוגע נפשי והרגשה טובה שלך ושל בעלך זה די בא ביחד, אבל בכל זאת אם צריך להכריע בנקודה מסוימת- אז זה קודם כל היולדת והתינוק.

 

ועוד דבר- התמונה שאת מציירת באמת מורכבת ויכולה לגרום לכאב בטן וכאב ראש רציניים.

אבל יש משהו שכדאי לזכור- שבסופו של דבר אדם, ומשפחה, צריכים לחיות ע"פ מה שנכון להם.

ואמנם לא רוצים לפגוע ולסכסך וכו'- אבל גם אי אפשר לקחת על עצמנו את כל רגשות הכעס, עלבון וכו' של אחרים.

אם אמא שלך בוחרת לכעוס או להיעלב, במידה מסוימת זו אחריות שלה. לא אחריות שלך. ויש גבול למה שאת צריכה לעשות כדי למנוע את הכעס והעלבון שלה. 

אי אפשר רק לדפוק חשבון לאחרים כל הזמן. 

 

ולסיום- ממליצה לך להתפלל הרבה, כבר מעכשיו על הלידה. תתפללי על כל הפנים והצדדים של הלידה- גם על החשש שלך מזה שתהיי רק עם בעלך ותתפרקו- את או הוא, גם על החשש מהרגשות של החמות או של אמא.

גם כמובן על הלידה עצמה.

תזכרי שכל לידה היא שונה לגמרי מלידות אחרות ואת יכולה להתפלל על כל מה שאת הכי רוצה בלי להגביל את עצמך בכלל. 

ובע"ה תהיה לך לידה טובה ונעימה שתחזק ביניכם את הקשר, וכולם יהיו רגועים ושמחים בנכדים ובנכדות. 

מעדכנת !!מפצחת האגוזים

ילדתי ברוך ה' שבוע שעבר, אחרי הריון עודף וסיבוכים ולא חסר מה... 

הלכנו ללידה רק אני ובעלי. השכן שלנו שמר על הילד בשעות הראשונות וחמותי הגיעה מאוחר יותר.

הלידה עצמה היתה מ-ד-ה-י-מ-ה ברוך השם !!!!  הייתי כל כך מפוקסת ורגועה והספקתי להתפלל על הרבה דברים ואנשים יקרים !

הכל התקדם כל כך מהר, גם הבירוקרטיה , גם המעבר לחדר לידה, גם הפתיחה, המרדים, הכל !!

בעלי היה כזה מעולה. ולמרות שהוא לא יכל  לעזור פיזית, זה בכלל לא היה לי חסר. פשוט עשיתי מקלחת וכדור פיזיו ומאוחר יותר קיבלתי אפידורל והכל היה בסדר.

הקב"ה שלח לנו מיילדת מדהימה, שגם בשלב הסופי כשבעלי יצא לא היה לי קשה, ועל אף שהאפידורל השפיע עלי חלקית בלבד (כמו בלידה הקודמת) והרגשתי כאבים והכל, גם השלב הזה עבר מהר ובלי תפרים, קרעים ובלאגנים אחרים. וקיבלנו תינוק מתוק ויקר !!!

לאמא הודעתי דקות ספורות אחרי הלידה. היא קצת התקשתה לעכל והיתה מאוד היסטרית ופגועה ולחוצה ונרגעה רק אחרי שראתה אותי לאחר כמה שעות.

 

תודה לכולן על התמיכה !! עזרתן בהחלט בהעלאת תובנות חשובות ובעיקר באמפטיה ורגישות שהענקתן לי. השם הטוב יברך אתכן !!

ווויייי! איזה כיף לשמוע!! ממש חשבתי עלייך..חדשה ישנה
קודם כל מזל טוב
הרבה נחת!
ואיזה יופי ב''ה, באמת בשורות טובות! רואים שהתפללת על זה הרבה...
מזל טוב הרבה הרבה נחת יהודית אמיתיתרק אמונה


וואי מזל טוב איזה יופי!!!!אנישוש
רק עכשיו ראיתי את השירשור וקראתי בנשימה עצורה בדיוקקקק מה שהיה לי עם חמותי היא היתעקשה לבוא לחדר לידה אז פשוט לא גילינו כלום ההיתי מאושפזת ביגלל ירידת מים ורק אחרי שלוש ימים ילדתי ופשוט אפאחד לא ידע שאני מאושפזת...
אני בהלם מהתופעה... מה הקשר של החמות בחדר לידה????????כח הרצון
איך עולה להן הרעיון הזה??? איךךך???
אני לא רוצה שיבואו לבקר אותי בכלל בבית חולים...
(אבל היא סבתא ורוצה לראות את הנכד/ה וזה ברוררר, ואני לא אגיד שום דבר כמובן...)
אבל לחדר לידה??????
אצלינו פתרנו את זהרק אמונה

שבעלי פשוט מארח אותה

והכל עובר דרכו

באשפוז כמובן

וברור שכשהנקתי היא לא קלטה לעוף

וחיכתה כמו ** שאני אגמור להניק ואז היא תצלם אותה ערה

אוףףף

שפכתי

 

רק אמונה חייבת להגיב לך גם אני לא רציתיאני לי
את חמותי בילדות אבל בביקור זה מוגזם הנכדים הם גם שלה בוודאי לא היית רוצה שאמא שלך תעוף ולא היית אומרת שהיא חיכתה כמו.... תחשבי על בעלך שזאת אמא שלו וכי חשוב שמה שאנחנו עושים חוזר אלינו וגם אנחנו נהיה חמות בה ולא נרצה להיות קוץ בעיני הכלה
למה 'בוודאי'? לכל אחת העדפות שונותהש"ל

אני בהחלט לא רוצה שאמא שלי תהיה לידי כשאני מיניקה (וגם אם כן הייתי רוצה, עדיין הייתי מצפה שלא תיקח זאת כמובן מאליו ותשאל אם זה בסדר שתישאר ברגעים הפרטיים האלה).

ואם החמות נשארת בלי לשאול, וגם משדרת קוצר רוח שההנקה כבר תיגמר כדי שתוכל לצלם - אני בהחלט מבינה את אי הנוחות שזה יכול לגרום.

ואכן מקווה מאוד ואשתדל בע"ה לא להיות קוץ בעיני כלתי העתידית

בואו נהיה כנות תמיד כשזה קשרו לחמותאני לי
זה יותר מעצבן ביותר לא נוח ולא בא לנו עליה כן אני מתכוונת גם אליי הפחד הוא כמו שכתבתי הגלגל חוזר שראיתי כבר מקרוב איך מישהי שלא היתה בקשר עם חמותה סובלת ברמות קשות מהכלה שלה לזה התכוונתי
הגלגל החוזר לדעתי לא קשור ל"נקמה" על הקשרמודדת כובעים

עם החמות, אחרי הכל, העולם מונהג בהסתר פנים ואין תוצאה ישירה וגלויה לכל חט.

 

אלא אולי יותר בכיוון של היכולת להבליג, לעמוד על שלך, אסרטיביות, הכלה, ושאר מידות טובות שחמות עוזרת לנו לפתח

 

ואם לא פיתחנו ככלות, אז גם כחמיות לא יהיו לנו את המידות האלה ואז הקשר שלנו עם הכלות יהיה קשה יותר.

 

מה דעתכן?

כתבת נכון מדויק ואני מממ מקבלת ממךרק אמונה


התוצאה אותה תוצאה איך שנתנהגאני לי
ככה יתנהגו אלינו
לא מחייב בכללמודדת כובעים


חייבת להגיד לך שגם אני לא מסמפטתאני ליאחרונה
במיוחד את חמותי אבל מחיים של אנשים סביבי והרצאות אני רואה איך השם לא מוותר ומים שעושה יעשו לו ואני משתדלת מאוד לכבד אותה למרות שפגעה בי בצורה קשה וזה סיפור אחר .רק רוצה להוסיף שאנחנו אמורים לקרוא לחצה אמא ותיבדקי במקורות ולחם אבא זה דבר נישמע מאוד קשה בהרבה מקרים וקשה ליישם אותו ולא אני לא קוראת לה אמא כי אין לי אמא ואמא שלי אין תחליף זהו למרות שפגעה בי כמעט על ארוחת שישי היא אצלי וגם כשיש לה אורחים פעם ב3 שבועות אנחנו נשארים בבית כדי לא להכביד עליה וגם בגלל מה שהיה אני מעדיפה לעבוד קשה ולאכול בבית שלי טוב זהו פרקתי
אכן מפחידרק אמונה


תודה לך.נראה שהבנת אותי ממשרק אמונה


ומוסיפה על דבריך-את נקודת הכאבים הנוראים בהנקה שהפריעו לירק אמונה

אז אסור לדון.

ובכלל אצל יולדת ובכללי

-עדיף" קצר וקולע מאשר ארוך וצולע"

אני יודעת שכתבתי חמור.זה היה פריקהרק אמונה

לא מתאים 

אפשר למחוק

אני אבקש מהמנהלות.

@תחיה דולה

 

וחוץ מזה:

1. לא מבינה איך אפשר להשוות חמות לאימא

2. רציתי גם שאמא שלי תלך-לא היה לי כח לביקורים ממושכים ומכבידים

3. יש הבדל אם אמא שלי מסתכלת עלי בהנקה או חמותי או מישהי אחרת

4.חמותי היא אישה לא רגילה בלשון המעטה

 

אבל זה לא קריטי לי ההודעה הזו\והיא בהחלט ניתנת למחיקה ועדיף שכך

 

אצלי אחרי שבלידה הראשונה היה מביך עד כדי טראומטיאמאשוני
בלידה השניה הכנתי את כולם שאף אחד לא בא לאשפוז אלא בזמן מסויים ולכבוד הזמן הזה החלפתי לבגדים והייתי מאובזרת במה שצריך,
באו לשעה ככה והביאו גם את הגדול ומתנות לילד וכו' אז עבר מהר ולא הנקתי בשעה הזאת.

כמובן שאמא ואחיות ובעלי באו גם בזמנים אחרים אבל זה היה נטו לעזרה.
גם כשגיסתי התקשרה לשאול אם אפשר בזמן אחר כי הזמן שקבעתי לא היה נוח לה אמרתי במפורש- לעזרה כן לביקור לא,
מקסימום כשאחזור הביתה.
הכלל הזה כלל את כל הגברים מלבד בעלי ואת כל הנשים שהייתי עשויה להיות מובכת בקרבתם, ואת כל האורחים שהנוחות שלהם הייתה עשויה להיות על חשבון הנוחות שלי.
כל הכבודרק אמונה


איזה משמח! וכל הכבוד לכם שעשיתם מה שטוב לכםבת 30


ב"ה!!! וואווו!!! איזה יופי!! חשבתי עליך...כח הרצון
בשעה טובה!
שתזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים!!!
הרבה הרבה נחת!!!
איזה יופי!! כיף לשמוע. מזל טוב💐מטילדה
מזל טוב! גיבורה!לב אמיץ


ב"ה!! טוב לשמוע!! הרבה נחת ושמחה!+mp8
ואווו מזל טוב עצוםם🎉🎊אמא לנסיך
איך ה׳ אוהב אותכם. הוא פשוט סידר הכל עד הפרט האחרון כדי שהכל ילך כמו שצריך, וב״ה זיכיתם והיה לכם מעולה.
רק נחת ובריאות לך ולילד בעז״ה.


אצלינו בלידה השנייה- חמותי ידעה שאני בבי״ח כי לקחנו מימנה את הרכב, ואז פשוט התחילה להתקשר כל כמה זמן לבדוק מה קורה ואיך מתקדם. ובאיזה שהוא שלב פשוט החליטה שביא באה כי בטוח אנחנו צריכים אותה (ברור שזה היה ללא ידיעתי וממש לא רציתי שתבוא). וברגע ששמתי שזה התיכנון שלה, התחילו צירי לחץ ותוך רבע שעה התינוק היה בחוץ.
אז ב״ה היא לא הגיע לחדר לידה, אבל הגיע לחדר התאוששות שזה גם היה ממש לא נעים ומעצבן...
אבל ב״ה שזה כבר מאחורינו והעיקר שכולם בריאים ושלמים.
מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

לא. הוא החדיר את אותו ההתקן בהיסטרו'אמהלהאחרונה

אני הלכתי למרכז בריאות האישה כדי לבדוק למה יש דימומים ואז אמרו לי שההתקן זז

אח"כ הפנו אותי להיסטרו'

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

ממש מבינה אותך אבל אין ברירה לפעמיםפרח חדש

הרגשתי לגמרי כמוך

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

תודה לכולן!אור.י

אנסה את כל ההצעות והלוואי שיקל עליה.

משום מה לא חשבתי שאוטופיק יכול להופיע רק בחורף ולא תמיד...

בחורף האוויר הרבה יותר יבש. לכן גם האטופייםאמהלה

סובלים הרבה יותר בחורף (גם פסוריאזיס יותר גרוע בחורף)

וגם אנשים עם עור רגיל בד"כ מתייבשים יותר... כמה אנשים צמודים לקרם ידיים עכשיו? הרבה יותר מבקיץ.

יכול לביות גם כמה רמות לאוטופיקילד בכוראחרונה

אצלנו זה בא והולך.. וזה יחסית קל

אבל זה מציק להם וכמה ימים עם הקרם והם מתאפסים

Pph כבר כמה לידות ברצף.אשירה לה'.

אני סובלת מpph כבר כמה לידות ברצף, עם כל המשתמע, של כניסה לריוויזיה מיד אחרי הלידה, קבלת עירויי דם וברזל וחולשה לא כייפית.

אשמח ממש אפ יש כאן נשים עם ניסיון או ידע.

אם יש לקראת הלידה הבאה איך לעזור שזה לא יקרה

כותבת מראש מה עשיתי ולא עזר:

-אני מגיעה ללידה עם ברזל גבוה

-לא לוקחת זירוזים וכו. יולדת די מהר בלידה טבעית.

להבנתי יש בתי חוליםמוריה

שנותנים משהו שאמור לעזור למנוע.

שווה לברר.

אסותא באשדוד הבנתי שנותנים.

אולי ישמע מוזרדפני11

אבל ללכת לטיפול רגשי/לא קונבנציונאלי.

לחברה טובה שלי זה היה והיא עשתה עבודה.. ולא חזר לה יותר

לפעמים הגוף מספר לנו על משהו בנפש שדורש התייחסות ותיקון

שאלהאחת כמוני

לא מקבלת אחרי הלידה פיטוצין בזריקה כדי למנוע?

אצלי אחרי לידה ראשונה עם pph נורא, קיבלתי בשתי הלידות שאחרי בנוהל זריקות מיד לאחר הלידה וב"ה זה לא חזר אל עצמו🙏

לא תמיד זה מספיק.מוריה

יש תרופה נוספת שנותנים במקום, שנחשבת ליותר טובה בנושא הזה.

(יודעת על אסותא אשדוד שנותנים)

ילדתי שם פעמיים עם pph ולא נתנו לי^כיסופים^

פשוט נתנו לי פעמיים- שלוש פיטוצין אחרי לידה ועקבו מה המצב (אולי זה לא היה עד כדי כך חמור)

איך את יודעת שזה פיטוצין ולא החומר השני?מוריהאחרונה

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*

בטוחה שזה מה שיש לה?כבת שבעים

סליחה שאני מערערת, פשוט גם לנו אמרו שכנראה יש לו ריפלוקס סמוי. לא יודעת אם יש או אין, אבל טיפול אצל אסתאופטית עזר ממש. זה לא היה מיידי, אבל הוא נהיה רגוע יותר מיום ליום.

תוודאי שהיא עולה במשקל ושיש מספיק יציאות.

זו תקופה קשה ומטלטלת נפשית, אבל היא תעבור בעז"ה!

היום הוא נסיך מהמם! 😍😍😍

היה לנו... לא פשוטיום שניאחרונה

עוזר לשים קלסר מתחת למזרון (שיגביה קצת את אזור הראש)

נתנו גביסקון אחרי כל הנקה והייתה הקלה מיידית. שווה לנסות. זה ללא מרשם

אם התרופה לא עוזרת צריך להמשיך לראות מה מציק לה כי את והיא סובלות!!

העצה הקבועה שלי - לבדוק היפרטוניה, טונוס שרירים גבוה אצל תינוקות, כי התסמינים דומים (בכי, עצבנות, קושי לישון, נרגעים רק בידיים או במנשא). ויש הורים שלא מכירים.

ועוד משהו - יש ילדים שהאוכל לא מספיק להם והם רעבים... ואז בכי ללא הפסקה, מגיעים לארוחה הבאה רעבים אז אוכלים בעצבנות וזה מעגל קסמים מתיש.

שווה לשאוב בקבוק אחד ולנסות לתת קצת אחרי ארוחה. תינוק רעב אצלי צרח וצרח למרות ההנקה, ממש כמו התיאור שלך, אם לא אעל או ינק רק צרח. וממש ראיתי איך התוספת הרגיעה.

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

וואי תודה רבה רבה על הפירוט!ברכה כפולה:)

מעריכה

מעקב כזה צפוף עשו לך בגלל שלא ידעו אם יש מחיצה או בלי קשר? כי לפי מה שהבנתי מהרופא זה רק מעקב זרימות פעם בשבועיים..

אני פשוט לא מצליחה לדמיין את הכובד, בד"כ אני די קטנה, מבינה שיראו עלי יותר מהר אבל קשה לי לדמיין שאני אומרת לאנשים תאריך שונה, או שאני אנסה להגיד משהו אקראי כזה.. (הבעיה שאצלנו גם ממש מקןבל לשאול שבוע מדוייק..)

אני לא מהמרכז בכלל, אם הכל יהיה בסדר זה גם חשוב למצוא מומחה במיוחד או שאפשר רופא הריון בסיכון רגיל?

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

תודה רבה!!ברכה כפולה:)

מעודד

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמי

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

אמן!!ברכה כפולה:)

תודה

אני עוד כל כך חוששת ודואגת (תמיד אני כזאת, ועכשיו פי שניים..) שעוד לא הגעתי לחשוב על ההמשך.. או שאני מדחיקה😅

עוד דברים שחשבתי עליהם. אבל זה יותר להמשך.מוריה

להתכונן נפשית ופיזית לזמנים שאין כח ויכולת לעשות כלום.

להתכונן לאפשרות של פגייה.

להתכונן לזה שיכול להיות שלא תהיו צמודים כל הזמן.

להתכונן לזה שאולי תהיה תקופת שאיבה

להתכונן לאפשרות שההנקה לא תלך חלק, ולאפשרות של תוספת תמ"ל.

להתכונן לכך שלא ברור מראש מה יהיה אופן הלידה.

בהצלחה.

בבריאות, שמחה וידיים מלאות.

המשפט הראשון זה נוגע להריון?ברכה כפולה:)

בד"כ אני כן מתפקדת סבבה עד הסוף..

ותודה על ההמשך, שומרת לי לעוד כמה חודשים בעז"ה

כן. גם.מוריהאחרונה

הריון תאומים דורש יותר בד"כ.

וגם לפעמים נאלצים להוריד בילוך מבחינה רפואית.

מזל טוב. לי היה ביבי. אז זה לא אותו דברפרח לשימוח🌷

הבטן גדלה מאד מאד.

בשבוע 13 כבר ראו ממש.

אבל זה לא הריון ראשון שלי.

זה היה הריון רביעי

ילדתי בשבוע 37

ההמלצה שלי היא המון עזרה. גם בהריון וגם אחרי לידה. לאורך שנה אחרי הלידה הייתה לי עזרה פעמיים ביום

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוני

נכון! הוא באמת יוצא דופן(: וצריך לשים לבקנמון

שהשקית שלו לא 'חונקת' את שאר הירקות במגירה..

מענייןאחת כמוניאחרונה

גם קישואים את מאחסנת בלי שקית?

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרום

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

את צודקת. זה הדבר היחיד שיש דעות מסוימותאמא לאוצר❤

שהוא יכול לגרום לנזק

אבל זה ממש לא מוכח בדיוק כמו שלא מוכח שזה עוזר 🙂

שאר הדברים אין שום דעה בכלל שיכולים לגרום לנזק איךשהו

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

לדעתיבאתי מפעם

מה שהכי חשוב זה להגיע כמה שיותר רגועה נפשית.

אם התעסקות הזאת מרגיעה אותך, מצוין,

אם זה מכניס אותך לסטרס אז ממש לא.

אגב, אצלי לידה ראשונה עשיתי לי קצת עיסוי פרינאום ויצאתי עם תפרים , בשאר הלידות לא עשיתי כלום וב"ה בלי תפרים.

אבל הרבה פעמיםנעמה301

בלידה ראשונה יש תפרים ובלידות הבאות לא, אז זה לא אומר כלום על יעילות העיסוי.

בכל אופן את צודקת שחשוב לבוא רגועים, וכדאי לא להשתגע על זה גם אם מחליטים כן לעשות ולא להתבאס אם לא עזר בסוף..

בדיוק. זה מה שאני באה להגידבאתי מפעם

שזה בתכלס לא שינה במשהו... מה גם שלא עשיתי את זה מתוך רוגע, זה היה לנסות רק שלא יהיה תפרים! וזה גם היה ממש לא נעים.. אז לא לעשות סתם ולסבול, העיקר הרוגע הנפשי.

ועוד משהושמ"פ

כדאי מאוד להתכונן לאחרי לידה ... יש הרבה פוקוס על הלידה עצמה אבל האחרי חשובה לא פחות ( ואילו יותר )

ברמה הפרקטית, לקנות תחתוני קוטסט לימים הראשונים, נורמלקס / מיץ שזיפים להקל על יציאות ( במיוחד עם יש תפרים ) ברגע שהתחילה לי הלידה התחלתי לאכול כמויות של שזיפים 😂.

אני קניתי משחה אזרקעין כי בלידה הראשונה היה לי כאבים נוראיים וטחורים ואז ללכת לקנות זה סיוט. לקנות בקבוק פרי לשטיפה ולהקלה כשהולכים לשירותים ( ולא, בקבוק רגיל ממש לא אותו דבר מניסיון ) יש משחות וכל מיני דברים להקל על תפרים ( אני הזמנתי מחול למשהו שהגיע אז לא יכולה להמליץ )

עוד המלצה קצת יקרה זה להתחדש בתחתונים מחזור 100% כותנה. בימים הראשונים שמתי תחתוני קוטסט בבית חולים כי לא היה לי ראש להתעסק אבל אחר כך עברתי עליהם וזה פשוט היה מדהים, כשיש תפרים והאזור רגיש פדים עושים לי רע ואני לובשת אותם על יום עכשיו.

וכמו שיש הכנה נפשית ללידה גם לנסות להתכונן לאחרי...

בהריון ראשון כולם הכינו אותי ללידה והופ אחרי הלידה הייתי בהלם טוטאלי ...

לא יכולה להגיד לך איך תרגישי, בדיוק שכל לידה שונה גם ההתאוששות היא שונה ( אחרי 2 הלידות שלי הרגשתי שונה לגמרי באחד נוראי שפשוט בכיתי בלי הפסקה, לא התחברתי לתינוק בחודשים הראשונים, חרדתית ברמות ובשני היה לי חוויה הפוכה לגמרי בשניהם יכולים לקרות )

מכירה נשים שיומיים אחרי לידה כבר הולכות לעשות קניות ( לא מומלץ ) ואני על הסקאלה ההפוכה שלא זזה 6 שבועות וזה בסדר ! ( ברור אם משהו לא מרגיש נכון ללכת להבדק אבל לדעת לא להשוות את עצמך לאחרות... )

בהצלחה ולידה קלה בעיתו ובזמנו ההתאוששות קלה

אמן תודה רבה, איזה תחתונים 100% כותנה את מתכוונת?הרמה

תחתוני מחזורשמ"פ

לי יש של חברת כותנה

תחתוני מחזור - כותנה

אני שמעתי הרבה המלצות על ליליבלוםראשוניתאחרונה

מה זה בקבוק פרי?נעומית

כמה תחתוני מחזור מספיקים לאחרי לידה?ראשונית

מתכוונת לקנות לקראת הלידה הבאה