(אני חוגגת את החגים האלו..)

גם גאולה לא שלימה ראויה להודאה, וכן כל הצלה או התקדמות משמעותית ביציאה מהגלות.

הבעיה עם יום העצמאות ויום ירושלים היא אחרת - הקב''ה ברוב חסדו ובניסים גדולים קיבץ את גלויותינו, הציל אותנו ממוות כמעט ודאי ונתן לנו אפשרות להביא את הגאולה (כינון מלכות ובניית המקדש) אבל מה שעשו הרשעים שבראשנו במקום זה לבעוט בקב''ה ולכונן מדינה שמנותקת מהתורה ולמסור את הר הבית. זה לא שה' נתן לנו גאולה חלקית אלא שאנחנו כפינו הטובה. אם להשוות אז זה יותר דומה לחטא המרגלים מאשר ליציאת מצרים. על זה ראוי להתאבל ולא לחגוג. הודאה שכזו לא רק שהיא לא הלל ושבח אלא היא בזיון גדול לקב''ה...

הדבר דומה לבן מלך שגלה וכשהמלך השיב את בנו מהגלות כדי שיהיה איתו בארמון הבן ניצל את זה כדי להדיח את המלך. את החזרה של הבן לא ראוי לחגוג אלא להפך.
מעשה ממלך ושני בנים - צעירים מעל עשרים

בגלל שאנחנו בעטנו לא צריך להודות?
איזה מין הגיון זה?

המשל לא קשור, שכן את חזרת הבן לא זוקפים לזכותו.
הבן אידיוט, אבל למלך עדיין צריך להודות.
אם הבן היה מתחרט אח"כ, ומשיב את המלך לכסאו - היה ראוי להודות?
כך או כך זה לא משנה.
ההודאה היא למלך, לא לבן.

ואצלינו, ההודאה היא לה', לא לבן גוריון או לוי אשכול.

על ההצלה צריך להודות, וכן על שאר הטובות.
אבל להודות ולחגוג על הגאולה שאתה עצמך דחית בשתי ידיים (כל שכן על המדינה שהיא זו שעשתה את זה בפועל כביכול בשם העם) זו עזות מצח וחוצפה כלפי שמיא. לכ התשובה היא כן - בגלל שאנחנו בעטנו בטובה ואפילו בנותן הטובה לא ראוי לחגוג אותה עד שנתקן את המעוות.

מישהו נותן לך מתנה עצומה, ואתה מקבל אותה ויורק לו בפנים.
בהנחה שאתה מסוגל לעשות את זה, עדיין לא תאמר לו תודה?
זה טמטום, מחילה.

כתבתי שוב ושוב שכן צריך להודות על הההצלה, המחלוקת היא לא על זה אלא על ההודאה על המדינה (ובכלל זה גם כיבוש שלה) - הטענה היא שהמדינה היא היא דחיית המתנה, ה' הגיש לנו את הגאולה וע''י המדינה דחינו אותה ואותו. לחגוג את המדינה זה לא לומר לו תודה אלא בדיוק להיפך.

 

נ"ב

אתה יכול לא להסכים איתי, אפילו להבין אותי אתה לא חייב, אבל על 'טענות' לא ענייניות כמו ''פלפול סרק'' ו''טמטום'' אין לי מה לענות לך כי לרמה הזו אני לא ארד.

לא מסכים, אבל מובן יותר.


נ. ב.
צודק בהחלט.
עלה לי הסעיף אז לא קראתי כראוי, והטענות היו בהתאם

רציתי לענות ולא היה לי כח, זה היה נראה לי שאצטרך לכתוב ממש ארוך..

כתבת קצר וקולע! אשריך!

תהילים פרק קז
א הֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
ב יֹאמְרוּ, גְּאוּלֵי יְהוָה-- אֲשֶׁר גְּאָלָם, מִיַּד-צָר.
ג וּמֵאֲרָצוֹת, קִבְּצָם: מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב; מִצָּפוֹן וּמִיָּם.
ד תָּעוּ בַמִּדְבָּר, בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ; עִיר מוֹשָׁב, לֹא מָצָאוּ.
ה רְעֵבִים גַּם-צְמֵאִים-- נַפְשָׁם, בָּהֶם תִּתְעַטָּף.
ו וַיִּצְעֲקוּ אֶל-יְהוָה, בַּצַּר לָהֶם; מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם, יַצִּילֵם.
ז וַיַּדְרִיכֵם, בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה-- לָלֶכֶת, אֶל-עִיר מוֹשָׁב.
ח יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ; וְנִפְלְאוֹתָיו, לִבְנֵי אָדָם.
ט כִּי-הִשְׂבִּיעַ, נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה; וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה, מִלֵּא-טוֹב.
י יֹשְׁבֵי, חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת; אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל.
יא כִּי-הִמְרוּ אִמְרֵי-אֵל; וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָצוּ.
יב וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם; כָּשְׁלוּ, וְאֵין עֹזֵר.
יג וַיִּזְעֲקוּ אֶל-יְהוָה, בַּצַּר לָהֶם; מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם, יוֹשִׁיעֵם.
יד יוֹצִיאֵם, מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת; וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק.
טו יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ; וְנִפְלְאוֹתָיו, לִבְנֵי אָדָם.
טז כִּי-שִׁבַּר, דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת; וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ.
יז אֱוִלִים, מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם; וּמֵעֲו‍ֹנֹתֵיהֶם, יִתְעַנּוּ.
יח כָּל-אֹכֶל, תְּתַעֵב נַפְשָׁם; וַיַּגִּיעוּ, עַד-שַׁעֲרֵי מָוֶת.
יט וַיִּזְעֲקוּ אֶל-יְהוָה, בַּצַּר לָהֶם; מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם.
כ יִשְׁלַח דְּבָרוֹ, וְיִרְפָּאֵם; וִימַלֵּט, מִשְּׁחִיתוֹתָם.
כא יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ; וְנִפְלְאוֹתָיו, לִבְנֵי אָדָם.
כב וְיִזְבְּחוּ, זִבְחֵי תוֹדָה; וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה.
כג ] יוֹרְדֵי הַיָּם, בָּאֳנִיּוֹת; עֹשֵׂי מְלָאכָה, בְּמַיִם רַבִּים.
כד ] הֵמָּה רָאוּ, מַעֲשֵׂי יְהוָה; וְנִפְלְאוֹתָיו, בִּמְצוּלָה.
כה ] וַיֹּאמֶר--וַיַּעֲמֵד, רוּחַ סְעָרָה; וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו.
כו ] יַעֲלוּ שָׁמַיִם, יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת; נַפְשָׁם, בְּרָעָה תִתְמוֹגָג.
כז ] יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ, כַּשִּׁכּוֹר; וְכָל-חָכְמָתָם, תִּתְבַּלָּע.
כח ] וַיִּצְעֲקוּ אֶל-יְהוָה, בַּצַּר לָהֶם; וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם, יוֹצִיאֵם.
כט יָקֵם סְעָרָה, לִדְמָמָה; וַיֶּחֱשׁוּ, גַּלֵּיהֶם.
ל וַיִּשְׂמְחוּ כִי-יִשְׁתֹּקוּ; וַיַּנְחֵם, אֶל-מְחוֹז חֶפְצָם.
לא יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ; וְנִפְלְאוֹתָיו, לִבְנֵי אָדָם.
לב וִירוֹמְמוּהוּ, בִּקְהַל-עָם; וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ.
לג יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר; וּמֹצָאֵי מַיִם, לְצִמָּאוֹן.
לד אֶרֶץ פְּרִי, לִמְלֵחָה; מֵרָעַת, יוֹשְׁבֵי בָהּ.
לה יָשֵׂם מִדְבָּר, לַאֲגַם-מַיִם; וְאֶרֶץ צִיָּה, לְמֹצָאֵי מָיִם.
לו וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים; וַיְכוֹנְנוּ, עִיר מוֹשָׁב.
לז וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת, וַיִּטְּעוּ כְרָמִים; וַיַּעֲשׂוּ, פְּרִי תְבוּאָה.
לח וַיְבָרְכֵם וַיִּרְבּוּ מְאֹד; וּבְהֶמְתָּם, לֹא יַמְעִיט.
לט וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ-- מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן.
מ ] שֹׁפֵךְ בּוּז, עַל-נְדִיבִים; וַיַּתְעֵם, בְּתֹהוּ לֹא-דָרֶךְ.
מא וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי; וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן, מִשְׁפָּחוֹת.
מב יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ; וְכָל-עַוְלָה, קָפְצָה פִּיהָ.
מג מִי-חָכָם וְיִשְׁמָר-אֵלֶּה; וְיִתְבּוֹנְנוּ, חַסְדֵי יְהוָה.

כמובן שאין לזלזל בכל מי שתרם ופעל להקמת המדינה ושחרור ירושלים, אבל זה לא זוקף את זה לזכותם הבלעדית.

אבל אני לא חיה בירושלים הכבושה אז אני לא חוגגת.
הסוף

אשכרה.