לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת
גַּם בְּעֵת שֶׁהָיָה מַרְבֶּה לְהוֹכִיחַ אוֹתִי עַל-זֶה, לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּשַׁבָּת, אָז עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי: אֲנִי חָפֵץ וְרוֹצֶה מְאֹד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה בְּשַׁבָּת (וְכַוָּנָתִי הָיָה, אִם אֵינִי זוֹכֶה לְשִׂמְחָה בְּשַׁבָּת - עַל-כָּל-פָּנִים אֲנִי רוֹצֶה מְאֹד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה; וּכְבָר שָׁמַעְתִּי הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ מִגֹּדֶל מַעֲלַת הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין וְכוּ'). עָנָה וְאָמַר לְהָעוֹלָם: הַשְׁמַעְתֶּם מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר? הֵיטִיב אֲשֶׁר דִּבֵּר. גַּם הוֹכִיחַ אוֹתָנוּ אָז לְזַמֵּר זְמִירוֹת בְּשַׁבָּת הַרְבֵּה, וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל-שׁוּם מוֹנֵעַ מֵאֵיזֶה בְּנֵי-אָדָם הַיּוֹשְׁבִים עַל-הַשֻּׁלְחָן שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁאֵין רְצוֹנָם בָּזֶה, רַק לְהִתְחַזֵּק לְזַמֵּר זְמִירוֹת בְּשִׂמְחָה וּלְהַנְהִיג הַשֻּׁלְחָן וְכָל יוֹם הַשַּׁבָּת בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה, כִּי עִקָּר הוּא הַשִּׂמְחָה בְּשַׁבָּת.
(שיחות הר"ן, קנ"ה)
