ולא זכרתי מתי הספקתי לכתוב את זה ולשלוח להם, עד שהבנתי שזה לא באמת אני כתבתי.
כשהמוח עולה לנו לראש
אנשים שמבינים יותר מידי במוזיקה לא מסוגלים כבר להכניס שיר ללב. המוח הוא מסננת, והוא מנתח כל כלי נגינה, כל הרמוניה, כל חרוז וישר נותן ביקורת.
מכירים?
זה בדיוק כמו שאנשים שלמדו הרבה על האלוקות, על הפילוסופיה הרעיונית ועל שאר מחשבת ישראל, יתקשו להתפלל תפילה אחת כנה מהלב, לה'.
מכירים?
וזה בדיוק כמו שמוחות שעמוסים עד כדי עייפות במסרים, בתכנים ובדמיון חיצוני לא יהיו מסוגלים לצלול בקלות לתוך חלום טהור.
מכירים?
***
אני מרגיש שלאחרונה אני לומד לחזור לשלבים הראשונים. החיים שלפני הידיעה. ההתרגשות משיר, התפילה הפשוטה, החלום הצלול.
אני חושב שהרבה מהמחסומים שלנו קשורים במעבר התרבותי כיום מחברה עם שעשוע פרטי לחברה שיתופית, המונית שחושבת בקול. לא בטוח בכלל שיש הפעם קשר למסכים.
אדם שאין לו שעה לעצמו ביום, אינו אדם. היכולת שלך להיות לבד היא נביעה פשוטה. כשיש מקור מים חיים בתוכך, טוב שהעולם נותן כלים למזוג לתוכם. אם יש רק כלים ואין מים: אתה ריק, דו משמעי. המוח עולה לך לראש.
זו המסקנה שלי לבינתיים: אני שומע את "דה רזין" של הובסטנק. הכי חרוש בעולם. אבל מה זה נהנה ממנו, מרגיש אותו. אני ישן בלילה וזוכר את החלומות שלי בבוקר. אני מתפלל.
זה לא טיפ שמתאים לכולם, אבל מי שזה מדבר אליו כנראה שזה יעזור לו להזכר: תנמיכו את הווליום של המוח. שימו לב על הנשמה.
(העתקתי הכל. רק מה"דה רזין" של הובסטנק אני מסתייג, לא יודע מה זה בכלל. בכל אופן, כמובן שצריך לפעול עם המוח ככח המרכזי והמוביל, רק בזמן האחרון הרגשתי שאני צריך לשים דגש גם על הצד הזה, של פשטות החיים)
שבוע טוב!
כשהמוח עולה לנו לראש
אנשים שמבינים יותר מידי במוזיקה לא מסוגלים כבר להכניס שיר ללב. המוח הוא מסננת, והוא מנתח כל כלי נגינה, כל הרמוניה, כל חרוז וישר נותן ביקורת.
מכירים?
זה בדיוק כמו שאנשים שלמדו הרבה על האלוקות, על הפילוסופיה הרעיונית ועל שאר מחשבת ישראל, יתקשו להתפלל תפילה אחת כנה מהלב, לה'.
מכירים?
וזה בדיוק כמו שמוחות שעמוסים עד כדי עייפות במסרים, בתכנים ובדמיון חיצוני לא יהיו מסוגלים לצלול בקלות לתוך חלום טהור.
מכירים?
***
אני מרגיש שלאחרונה אני לומד לחזור לשלבים הראשונים. החיים שלפני הידיעה. ההתרגשות משיר, התפילה הפשוטה, החלום הצלול.
אני חושב שהרבה מהמחסומים שלנו קשורים במעבר התרבותי כיום מחברה עם שעשוע פרטי לחברה שיתופית, המונית שחושבת בקול. לא בטוח בכלל שיש הפעם קשר למסכים.
אדם שאין לו שעה לעצמו ביום, אינו אדם. היכולת שלך להיות לבד היא נביעה פשוטה. כשיש מקור מים חיים בתוכך, טוב שהעולם נותן כלים למזוג לתוכם. אם יש רק כלים ואין מים: אתה ריק, דו משמעי. המוח עולה לך לראש.
זו המסקנה שלי לבינתיים: אני שומע את "דה רזין" של הובסטנק. הכי חרוש בעולם. אבל מה זה נהנה ממנו, מרגיש אותו. אני ישן בלילה וזוכר את החלומות שלי בבוקר. אני מתפלל.
זה לא טיפ שמתאים לכולם, אבל מי שזה מדבר אליו כנראה שזה יעזור לו להזכר: תנמיכו את הווליום של המוח. שימו לב על הנשמה.
(העתקתי הכל. רק מה"דה רזין" של הובסטנק אני מסתייג, לא יודע מה זה בכלל. בכל אופן, כמובן שצריך לפעול עם המוח ככח המרכזי והמוביל, רק בזמן האחרון הרגשתי שאני צריך לשים דגש גם על הצד הזה, של פשטות החיים)
שבוע טוב!
.