את טועה. אבל את מוזמנת להראות לי את הסעיפים בחוק שמתירים במפורש להחשיב את הטיפים כשכר לעובד. 

אני מסתכל בחוק הפשוט של שכר המינימום - בשום מקום שם לא מופיע שהמעביד רשאי לקחת לעצמו כסף שנתנו הלקוחות לעובד עצמו שלא דרך החשבונית, ומהכסף הזה לשלם לעובד את משכורתו. בעל המסעדה חייב לשלם לכל עובד שכר מינימום לכל הפחות, כפי הקבוע בחוק - ומנגד, ניסיון לגבות מהעובד את הכסף שקיבל כטיפ, הריהו כעבירה של סחיטה כספית - הכסף ניתן לעובד ואל מגולם בחשבונית. הרי לא קובעים ללקוח כמה לשלם טיפ - אחרת זה לא היה טיפ. אם היו כותבים בחשבונית במפורש כחלק מהחשבון: "דמי שירות: 50 שקלים" (סתם דוגמה) אז זה באמת היה שייך לבעל העסק בצורה מלאה - אבל זה לא המצב. בדיוק כמו שיש לקוח שיכול להביא טיפ של 150 שקלים, יש לקוח שיביא 10 שקלים ויש לקוח שלא יביא כלום - והכסף הזה נכנס לכיסו של המלצר, כי הוא ניתן ישירות למלצר. 

אני לא רואה בחוק מצב חוקי שבו ניתן לקחת מהמלצר את כספו. ברור לי שהמון מסעדות עושות את זה וזאת לעניות דעתי גזלנות מוחלטת ופושעת שכאמור כבר קראתי פסקי דין של כאלו שתבעו ובית המשפט הסכים איתם וחייב את בעל העסק להשלים להם מה שחיסר...

אז כאמור, שוב - אני אשמח לראות את הסעיפים בחוק שאת מדברת עליהם שמתייחסים לזכותו של בעל העסק לקחת את הטיפים מהכיסים של המלצרים בשביל לשלם להם בזה את שכרם.

ואוסיף שלו מצב זה נכון חוקית - אזי צריכים להקים קול זעקה, כל האזרחים, ולדאוג לעשות חרם צרכנים ולא לתת לעולם שום טיפים - ואז בעלי העסקים ייאלצו לשלם את שכר העובדים מכיסם. לא יעלה על הדעת מצב שבו בעל עסק ייהנה מעבודה של עובד שלו בלי שבאמת ישלם לו עליה. זה אבסורד. 

בו בית המשפט מחלק בפירוש בין מקרים בהם הטיפ עובר דרך קופת העסק (כדוגמת חשבונית, או שהטיפ מגיע דרך התשלום ישירות - כדוגמת כרטיס אשראי - ולמעשה, נרשם כהכנסה בבית העסק לכל דבר) לבין מקרה שבו הטיפ משולם ישירות לכיסו של העובד - במקרה שבו הטיפ משולם ישירות עלובד עצמו ולא עובר דרך רישום בקופת העסק, קבע בית המשפט שלא ניתן להחשיב את הטיפ כחלק מהמשכורת של העובד. במקרה שבו הטיפ כן נרשם בהכנסות העסק - אזי אמר בית המשפט שניתן לשקלל את הטיפ בתוך התשלום החודשי לעובד ובלבד שהעובד יקבל לכל הפחות שכר מינימום (אבל לא לגריעותא - דהיינו - הטיפים ירשמו "לזכותו" של העובד בכל מקרה, בקפידא, ואם יצא שעברו את המינימום - יקבלו אותם במלואם, ואם יצא שלא הגיעו למינימום - ישלים המעביד את הסכום לשכר מינימום).

כשחושבים על זה זה גם הגיוני מבחינת כל דבר שהוא - בעל עסק חייב מצד אחד להצהיר על כל הכנסה שלו, ומצד שני לתת לעובדיו זכויות סוציאליות ובראש ובראשונה - תלוש. ברגע שההכנסות לא נרשמות אצל המעסיק, הוא לא יכול לרשום אותן בתלוש, דהיינו העובד לא מקבל תלוש. העובד גם ככל הנראה לא מחושב לפי שעותה עבודה המדויקות שבהן עבד (ברגע שאין תלוש) שזאת עוד עבירה על החוק - וכמובן, המעביד לא משלם מיסים בעצמו על הכסף שנכנס למסעדה אבל לא נרשם ועבר ישירות לעובד שלו. 

כלומר, לסיכום - טיפ שניתן כטיפ מלא ישירות לעובד - לא יכול להירשם כחלק מהמשכורת, טיפ שנרשם בתור הכנסה של החנות, כן יכול לשמש לכל הפחות חלק מהכנסת אותו עובד. 

מי נותן ומי לא..

אם היה איזשהו קונצנזוס סביב הנושא הזה, לרוב הציבור, והציבור הדתי כביכול היה פורש מאותה הסכמה אז אולי היה אפשר לדון אם זה חילול ה' או לא

כשהייתי צעיר הייתי מלצר באולם בבני ברק, והייתי ממש מתבאס כשלא הייתי מקבל כלום

והייתי די כועס כן...   

כי כמו שאמר "אמאשוני"  ברוב האולמות אנשים כן שמים טיפ, אפילו כמה שקלים

ופה אתה לא רואה אגורה שחוקה... 
 

אבל זה לא ברור לחלוטין...

כי היו כאלה שמתייחסים למלצר כאילו הוא שפחה כנענית.. זה באמת היה מעצבן בנוסף לכך שלא מביאים כלום

אבל היו כאלה שאתה רואה שהם מבקשים בצורה יפה ומשתדלים לא להטריח יותר מידי... 

את אלה דווקא אהבתי אפילו שלא שמים כלום.

לכן אני יודע מה לומר... ואולי בכלל כל הכעס נובע מכך שזה נהיה כאילו נורמה חברתית.

אבל מה שכן היה גורם לי להתרשם ולקידוש ה' 

זה כשהייתי בא לאסוף את הצלחות, והייתי רואה שנשאר קצת אוכל בצלחת,

לעומת צלחות שהייתי רואה ריקות לחלוטין...  

זה נותן הרגשה שהבנאדם הוא קצת (או הרבה) מעל תאוות אכילה.   כן, זה גרם לי קצת התעוררות לכיוון הדת

(לא קשור לשרשור כל כך.. אבל היה חשוב לי שתדעו את זה)

שנתינת טיפ היא בגדר רשות ולא חובה.

כפי שכתבתי.

נותנים את התשר למלצר כשמעריכים את השירות שלו יתר על המידה.

אם מלצר/אנשים אחרים בוחרים לדון אי נתינת טיפ כחילול השם - זבש"ם.

חוץ מזה שקודם יתקנו את עצמם ואז ינסו לתקן אחרים.

ואגלה לך משהו - הומלצר לא צריך את העילה של הטיפ כדי להשליך דברים או לקלל את הדתיים.

הוא כבר מקלל אותם ממזמן בלב. 

רמב"ם - הלכות יסודי התורה, פרק ה':

יש שני דרכים לחלל את השם (בקיצור):

א. כל העובר מדעתו בלא אונס על אחת מכל מצוות האמורות בתורה, בשאט בנפש להכעיס--הרי זה מחלל את השם;

ב. ויש דברים אחרים שהם בכלל חילול השם, והוא שיעשה אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות, דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילן, ואף על פי שאינם עבירות--הרי זה מחלל את השם: כגון שלוקח ואינו נותן דמי הלקח לאלתר, והוא שיש לו, ונמצאו המוכרין תובעין אותו, והוא מקיפן; או שירבה בשחוק, או באכילה ושתייה אצל עמי הארץ וביניהן; או שאין דיבורו בנחת עם הברייות, ואינו מקבילן בסבר פנים יפות, אלא בעל קטטה וכעס; וכיוצא בדברים האלו. הכול לפי גודלו של חכם--צריך שידקדק על עצמו, ויעשה לפנים משורת הדין.

בימינו, שאין הרבה אהבה ליראי שמיים, אז אפשר לומר בערך על כל דבר שהוא חילול השם בעיניים של אדם שאינו שומר תו"מ.

הרמב"ם מביא את הדוגמא של אדם שקנה אך לא משלם מיד - שזה משהו שיש בו בהחלט טעם לפגם, כי האדם נמצא עדיין בגדר חייב.

לעומת זאת - כשאנחנו מדברים על נתינת טיפ, זה לגמרי רשות. זה שלמלצר אחד הדתי הזה לא בא טוב בעיניים בלי קשר, אז הוא יקשור את זה לנושא של הטיפ.

לא רק על הדתי

האחריות לחילול השם חלה גם על זה שאינו שומר תו"מ - גם אם הוא מתכחש לזה.

לא מצפים רק מהדתי. מצופה מכל יהודי שיתנהג בהתאם מכיון שהוא יהודי.

החלוקה לדתי ולא דתי בהקשר הזה לדעתי לא נכונה.

אני לא מקבל יותר עול תורה בגלל שהשכן הלא דתי שלי החליט שלו זה לא מתאים..

אז אומר פעם אחת ואחרונה את דעתי.

"אנשים שלא שומרים תורה ומצוות לא יושבים כל היום במגדל השן ומקללים להנאתם דתיים. סלח לי אבל זה הסתכלות דוחה. "

לא כתבתי שכל אדם שאינו שומר תורה ומצוות נוהג כך. אני כן חושב - שאם יש כאלה אנשים (ויש כאלה!), אז הם לא צריכים אף סיבה כדי לנהוג כך. הם פשוט בחרו לשנוא..וזה לא משנה אם לקוח יתן טיפ, יתגייס לצבא, או חלילה יבחר ללמוד בכולל.

"לומר שעילה כזו או אחרת לא תשפיע זו זריקת אחריות. אתה אחראי להתנהג כמו בן תורה, בדרך ארץ ובכבוד." 

לא הבנתי מה הקשר לזריקת אחריות. זריקת אחריות זה כאשר אני חייב לעשות משהו והאחר לא - ואני מנסה להעביר את זה אליו. זה לא המצב. המצב הוא ששנינו חייבים באותם הדברים.

הוא ואני חייבים להתנהג כבני תורה.

"אבל תכיר בעובדה שזה גורם למרמור מצד המלצרים, ויתכן שהם ייחסו את זה לכיפה אם זאת תופעה מגזרית. לגיטימי, אנושי, ואם תרצה או לא - גורם לחילול השם. "

אוקיי. בשורה הזאת שלך דווקא יש משהו. אבל אנחנו חלוקים

מי כמוך יודעת שיש חוק במדינת ישראל. בעל עסק חייב לשלם משכורת לעובדים שלו ולא לתת להם ללקט מעשרות בשיטת מצליח. לקוח שמגיע למסעדה משלם על הכל במחיר הסעודה. וזה כולל את מחיר השירות, חשמל, ארנונה, חומרי גלם, זמן הכנה ועוד.

במהלך ההיסטוריה נהגו לתת תשר (טיפ בלעז) כבונוס לנותן השירות על שירות טוב במיוחד, על אדיבות וכו. רק אומר שיש מדינות שבהם לתת טיפ זה מוזר ולפעמים אפילו מעליב.

לתת טיפ - זה לא חובה. זה נובע מרצון טוב.

אם מלצר בונה על זה שהמשכורת שלו תבוא מטיפים - זו בעייה שלו. אני כלקוח, לא אמור להוציא יותר כסף על כל ארוחה רק מסיבת המרמור הזאת שלו. במיוחד - כאשר בעל הבית שלו חוכך את הידיים כל פעם שלקוח נותן למלצר טיפ - כי זה עושה לו חיים קלים ומאפשר לקזז את הטיפ מהמשכורת (בחלק מהמקומות).

והמרמור שלו נובע רק מהבחירה שלו לחשוב שחייבים לתת טיפים.

אני לא אמור לכלכל את הבחירה שלו.

ואם הוא יבחר לקשור את זה לכיפה של הלקוח או לא - זה לא משנה. כי זה לא משנה את העובדה שאין חובה לתת.

ולא - אין לזה קשר לחילול השם. 

לגבי שאר הדברים שכתבת - ראי מה שכתבתי לך קודם. דתי או לא - אם אתה יהודי, מצופה משנינו את אותו הדבר.

אם מדובר בגוי ויהודי - את לגמרי צודקת שמצופה מאיתנו למשהו אחר אבל זה עדיין לא משנה את העובדה של מה שכתבתי - שנתינת טיפ היא רשות.

נראה לי שדעתי ברורה. כן, זה לא מיינסטרימי. אבל גם ככה אף פעם לא הייתי מיינסטרים

גם אם אדם עושה עברה בחדר סגור יש פה חילול ה'.

אם עוד אנשים אחרים רואים אז יש עניין גם של איך זה נראה, גם אם זאת לא עברה.

והחומרה משתנה לפי האדם (חילוני/דתי/רב) ולפי מי שרואה.

לעמוד בצפירה זו הזדהות עם משפחות של אחים שלי שמבכים את קרוביהם.

לתת טיפ זו לא חובה..שוב..אני לא מזדהה עם המלצרים.

ואדם שלא עומד בצפירה לא מכתים מגזר שלם. אלא את עצמו בלבד.

לגבי שאר הדברים שלך - אני פשוט לא מסכים, אבל לענות לך עליהם יהיה פשוט לחזור על דברים שכבר כתבתי.

שרוב האוכלוסייה נוהגת בו הוא נורמה מחייבת. רוב האוכלוסייה לא שומרת תו"מ באופן משביע רצון - אז זה מחייב אותי לנהוג כמו רוב האוכלוסייה?

הדוגמא שלך מוזרה אם כן..

אם זה חידד לך את עמדתך ואת מאמינה בזה יותר - אני עשיתי את שלי

שבת שלום

נורמה סתם לא מחייבת אותך כאינדבידואל.

נורמה חברתית כן (לא חוקית כמובן אבל אתה תצא בנאדם לא סימפטי)

ואם זה לא כתוב - שיקפצו. הם לא יכולים לחייב בתשלום משהו שלא נכתב בחשבונית. אף אחת לא תשלם - מה יעשו לכן? יזמינו משטרה? חה.

אין דבר כזה שחייבים לשלם טיפ. את אולי מדברת על מצב שבו זה נכנס בתור "דמי שירות" בתוך החשבונית עצמה - זה, כאמור, כבר לא בגדר טיפ, אלא חלק מהתשלום על כל הארוחה במסעדה, אתה משלם גם דמי שירות על כך ששירתו אותך. זה סבבה. אבל כל עוד זה לא כתוב במפורש - לא את ולא אחרות צריכות לשלם. 

"לא נעים" מת מזמן - אם רוצים, פשוט אומרים שאתה לא משלם וזהו. שירתחו מזעם עד מחר...

בכלל למשכורת שלו. במקרה שבו יש קשר בין הטיפ למשכורת של המלצר - אי נתינת טיפ אל קשורה במאומה לחוסר הכרת הטוב או לקמצנות - אני כבר נתתי לבעל המסעדה מספיק כסף על המנות שהזמנתי, אני לא אמור כעת לתת לו עוד כסף עכשיו רק כי הוא רוצה להימנע מלשלם מכיסו למלצרים שעובדים אצלו. הייתי אומר אפילו להיפך, במצב כזה נתינת טיפ היא חילול ה' - כי היא גורמת לבעלי עסקים את האפשרות להיות בלתי הגונים כלפי לקוחותיהם וכלפי מלצריהם. 

או במכולת?

או לדוור שאתה פוגש במקרה?

או לעובד ניקיון?

או למפנה אשפה?

והרשימה עוד ארוכה...

למה, הם עובדים פחות קשה?!

הם פחות עוזרים לנו?!

אולי תפרגן לכל אחד מהם איזה 15-20 ש"ח כי הוא עובד קשה..???

זה קשור לחוסר הסכמה עם מוסכמה חברתית טיפשית ולא ברורה...

יש הרבה שנותנים גם לשליח מהסופר שמסכן מרים את כל מה שקנית עד לדירה..

ההורים שלי עושים ככה בקביעות לדוגמא. 

או יש הרבה שנותנים לשליחי פיצה וכו'  (זה לא קשה, אבל יודעים שהם מרוויחים קצת)

בקיצור, כל אלה שמשרתים אותך ונמצאים קרוב אליך, ומרוויחים קצת, למה לא לתת להם?

זה בכלל לא מנהג מוזר...

זה ההרגשה שהוא שירת אותי וסבל בשביל זה. למה לא להכיר טובה.

לגבי האחרים (עובדי זבל וכאלה) צריך עיון למה לא נותנים משהו..

כי לדעתי היה טוב להנהיג לתת גם להם קצת

כן יש מצב בהחלט שיפרשו אי נתינה כקמצנות ואם זה דתיים- בהחלט יפרשו זאת כאיפיון של דתיים. אז אם המלצר התנהג כראוי ואין סיבה עקרונית הקשורה ליחס שלו לא לתת- כדאי לתת.  ואת המאבקים מול נורמות שלא נראות לך- לשמור למצבים אחרים.

אני יודעת שטיפים היום הם ממש חלק מהמשכורת, לכן, כשאת לא משלמת למלצר את באמת לא משלמת לו באיזשהו מובן

זה לא נראה לי הוגן.

המציאות ממשיכה להתקיים.

במציאות, הטיפים מתקבלים כחלק מהמשכורת, בין אם זה חוקי ו/או מוסרי ובין אם לא.

בפועל הם ישארו יותר עשוקים ללא הטיפ

לגבי הדוגמא הספציפית שהבאת זו שאלה...  

כי לכאורה עניות לא קשורה לתורה בכלל.. והאם בכלל יש בעיה בלהיות עני

אבל מה לעשות שהרבה דתיים חוצים בשבת באדום,

ודווקא ממקום של קיום התורה?

רמב"ם הלכות יסודי התורה ה,יד:

יד  [יא] ויש דברים אחרים שהם בכלל חילול השם, והוא שיעשה אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות, דברים שהברייות מרננים אחריו בשבילן, ואף על פי שאינם עבירות--הרי זה מחלל את השם:  כגון שלוקח ואינו נותן דמי הלקח לאלתר, והוא שיש לו, ונמצאו המוכרין תובעין אותו, והוא מקיפן; או שירבה בשחוק, או באכילה ושתייה אצל עמי הארץ וביניהן; או שאין דיבורו בנחת עם הברייות, ואינו מקבילן בסבר פנים יפות, אלא בעל קטטה וכעס; וכיוצא בדברים האלו.  הכול לפי גודלו של חכם--צריך שידקדק על עצמו, ויעשה לפנים משורת הדין.

(הוא דיבר על יהודים בארצות הברית, אבל העיקרון דומה)

את נגד, אז אל תאכלי במקום שזו הנורמה.

הנורמה היא 10% טיפ, וצריך לחשוב על זה מראש כשמזמינים את האוכל.

וכן, יש יותר דתיים שלא נותנים (כי הציבור עני יותר), ולעיתים זה גורם לחילול ה'.

כשזה לא גלום במחיר המוצר הכולל זו עבירה לכאורה על החוק.

ע"פ המועצה לצרכנות (העתקתי מהאתר שלהם):

במועצה לצרכנות מתקבלות פניות רבות של צרכנים בשאלה: האם מסעדות, ברים ובתי קפה חייבים להציג תפריט  מפורט ובו כל המחירים, והאם הם רשאים לגבות תוספת תשלום בגין "דמי הבטחה" או "דמי שירות"? התשובה דורשת פרשנות של הוראות החוק, ולהלן תמציתה.

על פי תקנות הגנת הצרכן (הצגת מחירי שירותים) 2012, חלה חובה להציג את כל המחירים במקום הנראה לעין במסעדה, ובאותיות ברורות. חובה זו חלה גם על בית קפה, מכבסה ומספרה.

בנוגע לשאלה האם מותר להוסיף לחשבונית "דמי אבטחה" או "דמי שירות" או כל תוספת אחרת, ולרשום בתפריט "בתוספת דמי שירות 12%"? ברוב המקרים יש תפריט ויש מחירים, ואז החוק אוסר על הטעיה ומחייב לציין את המחיר הכולל, כלומר כולל מע"מ וכל תשלום חובה הנלווה לרכישה בגין שירות או נכס שלצרכן אין אפשרות מעשית לוותר עליהם במסגרת העסקה.

הסעיף הרלוונטי בחוק מדבר בעד עצמו: "לא יפרסם עוסק ולא ינקוב, במפורש או במשתמע, מחיר של נכס או של שירות המוצע לצרכן, אלא אם כן הוא המחיר הכולל בלבד ורק במטבע הישראלי."

הצגת מחיר בבר או במסעדה, שאינו כולל דמי שירות או דמי אבטחה, וגביית תשלומים אלו כתשלומי חובה לאחר ביצוע העסקה מהווה לכאורה עבירה על החוק.

מסעדות נוהגות לעתים לדרוש תוספות למחיר בגין דמי שירות או דמי אבטחה: לפעמים הצרכן מגלה את הדרישה לתוספת מחיר עם קבלת החשבונית, ולפעמים עסקים מציינים  בתפריט "המחיר אינו כולל דמי שירות", "בתוספת דמי שירות" או ביטויים דומים.

- כאשר מדובר בתשלום חובה, הרי שמדובר בעבירה על החוק, כי החוק מחייב לציין את מחירו הכולל של המוצר.

כאשר מדובר בתוספת לתשלום, הניתנת לשיקול דעתו של הצרכן, הרי שאין בכך עבירה על החוק, כי ניתנת לצרכן אפשרות שלא לשלם את התוספת.

הרי שטיפ אינו חובה.

http://www.consumers.org.il/category/displaying-prices-the-law

לא לשים טיפ דומה יותר ללשמוע מוזיקה בפול ווליום באוטובוס. למרות שאין חוק נגד זה, זה בהחלט נחשב לא מנומס.

אני באמת לא יודע.

ההתקוממות נגד הנוהג הזה, ברורה.

עובדים במקום, בעל הבית אמור לשלם משכורת ראויה, מה שייך "דמי שירות"? הרי זו בדיוק העבודה שלהם

[אני מניח שעל ה"טיפים" גם לא משלמים מס. כלומר, אם בעה"ב משלם משכורת שמסתמכת על כך שיקבלו גם טיפים, אז לכאורה יש בכך עקיפת החוק].

מה שנמצא מצד שני הוא, שבהיות שיש כבר "נוהג" כזה, ורואים חבר'ה צעירים שממש משתדלים לשרת ברצון טוב, בחיוך, ונושאים עיניהם אל הכמה שקלים האלו, אז קשה שלא לתת...

ולגבי הצד של כבוד שמיים, יש סיפור כזה של ר' שלמה קרליבך, בחו"ל, שאמר שהיה משאיר טיפ הגון, כדי "לתקן את הרושם" מאחינו בני ישראל שלא נותנים..

זו שאלה טובה- מצד אחד, אם באמת כולם חוץ ממישהו דתי, נותנים, יתכן שיתפרש כך.

לאידך, אם מישהו רוצה דבר שלא מגיע לו בעצם וכולם נותנים, אז זה "חילול השם" אם לא רוצים לתת?..

צריך לשאול שאלת חכם.

והשאלה האם באמת כולם נותנים. אני לא בטוח בכך. זו שאלה מציאותית במקום המדובר.

מעבר לנקודה הזו, מצד עצם הטיפ - אולי יש מקום לחלק בין מי שאכן נתן שירות, לבין מי שלא עשה כמעט כלום.

אישית, אני משתדל להשאיר 10%, כשהיתה איזו השתדלות של "שירות".

[אם הייתי יודע שהבעלים מקזז את הטיפים משכר העובדים, כלומר - שאני משלם בעצם במקומו.. לא הייתי נותן. כנראה לא מגיע למקומות כאלו..]

אני עברתי במעבר חציה באדום ואח שלי אמר לי שזה חילול ה',

אז עניתי לו שאני עושה את זה בתור אדם ולא בתור דתי..

אבל אז חשבתי שזה לא נכון, כי דתי זה לא רק 'דת',

דתי זה משו' שמתבטא בחיים וממילא אני צריך להיות גם אדם יותר טוב.

אבל איפה עובר הגבול בין מה שחושבים עליי לבין מה שאני מאמין בו?

אני לא יכול וזה ממש לא נכון לחיות את החיים שלי לפי 'מה יחשבו' 'איך יגיבו',

ומצד שני אני לא חי לעצמי ואני לא יכול להתעלם מהסביבה שלי..

אז נראלי דברים שאני מאמין בהם שככה הם באמת צריכים להיות ויש 'חסרון' אם אני לא יעשה אותם-

צריך לעשות אותם בלי התחשבות בדעת הסובבים אותי, הסביבה לא יותר חזקה מהאמת שלי.

אבל דברים שאני קצת 'מחפף' בהם או דברים שאני יכול 'לוותר' עליהם אז ראוי להתיישר עם דעת הרוב.. (לדוג' מעבר חציה- עדיף להתאפק קצת ולעבור בירוק)

במקרה הזה- אני מאמין שלא נכון לתת טיפים, ולתת טיפ זה בעצם להשתתף ולהעמיק דבר שאני לא מאמין בו,

אין סיבה שהסביבה תהיה יותר חזקה מהאמת שלי.

(כמובן זה רק מדבר על הנוהג הקבוע, אבל אם באמת מלצר מילצר טוב והשקיע אז אין סיבה דווקא לא לתת)

אני חושב שאין חילול ה' בלא לתת טיפ כמו שאין חילול ה' לא ללחוץ יד למישהי או לצאת מההופעה בצבא כשזמרת עולה לשיר,

אז כמובן אנחנו צריכים להיות הכי נחמדים בעולם, ואם תתני חיוך מילה טוב או התעניינות במלצר זה יעשה לו הרבה יותר טוב מהטיפ שלך..

לדעתי זה בכלל לא אמור להיות חילול ה' 

את הרמזור עשו בשביל שאדם יעבור בלי להסתכן...  זה לא מנהג שמכבד מישהו מסויים.

לכן אם הכביש ריק לגמרי אני לא רואה שום בעיה בלעבור... הרי אין שום סכנה

גם אדם הכי כופר אמור להבין את זה עם שכל פשוט.

זאת דעתי, ואני אישית כן עובר במקרה כזה

גם ביום חול אני עובר לפעמים באדום

ואני רואה גם הרבה חילונים שעוברים

אדום בא להזהיר מתי לעבור בלי סכנה...  

אם ברור שאין סכנה,  אז מה אם יש אדום?  

את לא מצפה שיכבו את הרמזור כל פעם שאין מכוניות...

במעבר בכביש ריק, למרות הרמזור יש אמירה שלא נכנעים לתכתיבים חילוניים

שבת אמורה להיות יום המנוחה, ולכן לא מחויבים לרמזורים ולהסדרי התנועה הרגילים שפועלים למרות השבת

, שוב לענ"ד,מחויבים לחצות מבלי להתייחס לצבע הרמזור

הייתי שמח שיהיה כאן דיון על זה

והרמזורים פועלים, מכיון שיש אנשים שנוהגים בכביש.. אחד מזין את השני. בכל אופן מעדיפה לא לחרוג מנושא הדיון המרכזי. 

זה גם דוגמא לדברים שאפשר להגדיר אותם חילול ה', אבל לדעתי הם לא..

כי זה דברים שהם רחוקים מקודש, זה תכתיבים שהחברה יצרה ואנחנו לא תמיד צריכים להתכופף אליה

לגבי הגדרת חילול השם:

ההגדרה של חילול השם היא עבירה על מצווה או עשיית דבר מענייני העולם הזה שלא ראוי מוסרית/חברתית למעמד הרוחני של העושה (וזה כבר משתנה מאחד לאחד, לא מצפים ממך וממני מה שמצפים מרב חשוב וכו', לא אלאה כאן בדוגמאות מחז''ל אבל יש רבות החל מכלכלה/דיבור/ביגוד/נקיות וכו').

אז נכון שמעצבנת התחושה שכביכול עושים מאיתנו נציגים של היהדות למרות שבכלל מדובר במשהו שלכאורה לא קשור אליה בכלל - אבל זה באמת ככה, בין אם נרצה או לא אנחנו כאלה (כמו כל יחיד מקבוצה כלשהי).

לגבי טיפ:

בלי להיכנס לשאלה אם הנורמה החברתית הזו מוצדקת ולמה (להבדיל מראויה או לא, שאם לדעתך היא לא ראויה אז הדיון אחר) - העובדה היא שהנורמה הזו קיימת (אם כי יש תחומים בהם היא לא מוחלטת).

הטיפ, לפי הנורמה החברתית, הוא צורה נוספת לתשלום - כביכול התשלום למלצר מתחלק לשניים: דרך המעסיק ובטיפ. לכן מצופה ממך (אולי אפי' הלכתית, אבל לא ניכנס כאן לדיון בגדר אסמכתא.. ) בתור מקבלת שירות לתת סכום נוסף על הסכום שאת משלמת למעסיק - כמעט כמו שמצופה ממך לשלם על המוצר שקיבלת עצמו. אמנם אף אחד לא יקרא למשטרה ולא יחייב אותך לשלם את הסכום הזה אם לא עשית את זה, אבל בהחלט יסתכלו על המעשה הזה בעין לא יפה ובצדק. על פי ההגדרה הנ''ל נראה שזה אכן נכלל בגדר 'חילול השם'.

נ"ב

א. כל הכבוד על השאלה ועל הנכונות לברר למרות שיש לך כבר דעה בעניין.
ב. סתם הערת אגב - כותבים 'חילול השם' ולא 'חילול ה'', הבדל קטן אבל מהותי.

כיום שיש חוק של "שכר מינימום", איני בטוח שזה נכון.

אחרת, היה אולי ניתן לומר שמראש בעה"ב משלם על דעת שהיא מקבלת גם טיפים.

אבל בהיות שהוא מחוייב לשכר מסוים, ואותו שכר מקבלים גם במקומות אחרים שאינן עבודות "קשות" במיוחד, אז לא ברור ש"מצפים בצדק".

לגבי הנושא של ה"חילול השם" ח"ו או לא, אכן נכון שלא שייך לומר שאני "לא נציג היהדות", כי זה, כלשון הגמרא, לפי "הבריות מה אומרות".. האנשים הפשוטים.

מה שצ"ע, זה באם מדובר בנורמה פסולה - האם גם אז זה ייקרא כך. כל הדוגמאות שמובאות בגמרא, הן לגבי דבר שיש בו "משהו" - מישהו שלא משלם על המקום וזה לא מתאים למצופה ממנו וכד'.

יתכן שתלוי מצד אחד עד כמה זו נורמה מקובלת-לגמרי, ומצד שני - עד כמה יש בה "הצדקה" כלשהי.

[לגבי "השם" - אכן, הרצי"ה זצ"ל העיר על מי שאמר לכתוב בס"ד ולא ב"ה, כי כאילו ה"ה" היא משם השם; ואמר שלא כך, אלא זה "השם" (ברוך השם, או בעזרת השם). ואמר שיש אצלו מכתבים מהחפץ חיים ובראשם, "ב"ה"..

אם כי, לכאורה מסברה אפשר לחלק קצת בין "קידוש השם" שלא מקדשים אותו עצמו אלא את שמו, וכן להיפך חלילה, עזרתו ית', שאפשר לומר כאילו בעזרתו "עצמו". מכל מקום, אמר שהכוונה כשכותבים, היא לשמו]

ושכך היה מקובל.

היה מי שהשיג על כך, באמירה כאילו ה"ה" שכתובה בכותרת "ב"ה", היא מתוך שם הוי'ה.

ועל זה אמר הרצי"ה שלא כך הוא - אלא היא קיצור של המילה "השם". שמו של הקב"ה. 

אבל אני מוכן לתת אם גם אני אקבל טיפים בעבודה שלי.

בכל מקרה זה לא חילול ה' כי יש הרבה שלא נותנים ולכל אחד יש זכות לשיקול דעת האם לתת או לא ולאף אחד אין זכות להפקיע מאיתנו את הזכות הזאת.

אנחנו אמנם שמים טיפים בשמחה אם השירות היה טוב (למרות שגם אז לא משתגעים לשים סכום גבוה במיוחד)

אבל כן, לפעמים אנחנו שמים טיפ סמלי רק כדי שלא יהיה חילול ה', כי לדעתי יש בזה מימד כזה, לצערנו.

ולפעמים בא לי לא לשים טיפ רק על השורה החוצפנית שמקומות מסוימים מוסיפים: "לא כולל שירות". ברור שזה כולל שירות, זה מגולם במחיר ועל זה אתה משלם מס. אם זה לא לחישוב מס אל תהיה חוצפן ותגיד לי שזה חובה, כי זה רשות ולך שלם לעובדים שלך כמו שצריך לפי החוק.

שלא לדבר על המקומות שמצפים שתשים טיפ בכל מקרה ואז מרשים לעצמם לתת שירות גרוע...

אבל גם אז קשה לי לא לשים. אולי בגלל הנורמה, ואולי בגלל החשש מהוצאת שם רע לחברה שלנו.

סליחה, אולי כן יצאתי קצת על הנושא שביקשת לא לפתוח...

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות. 

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

אבל בסוף מה יקרה איתי בפועל זה רק ה' יודע ומוביל

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים