בקרוב בקרוב "כן" גדול בע"ה!

שבוודאי גם הרצון שלי שזה יהיה הכי פשוט

בהיר ובלי התלבטויות.

מהרגע הראשון.

ואני גם מבקשת על זה כי הכל אפשרי אצלו.

אבל..

האם זה לא יוצר אצלי צפייה למציאות נדירה?

זו לא הדרך בה מתנהל קשר בהרבה מאוד מקרים.

הרי כ"כ הרבה זוגות לא התחילו ככה וחיים באושר.

האם אני לא סתם משלה את עצמי בתקוות למציאות שאינה מדרך הטבע?

אז ה' לא מנוע מלתת לי שפע כזה, לכן אני מתפללת לזה, אך איך התקווה הזאת משפיעה עלי?

מקווה שלא גורמת להתייאש מהר מידי כשלא הולך חלק.

כשלא הכל מתאים לדימיון שלי.

כשצריך להתפשר. אולי.

אולי התפילה והתקווה למציאות כזאת גורמת לי לקחת קשה יותר כשזה לא הולך ככה?

והרי, כמה זוגות היו כ"כ בטוחים בלי התלבטויות? כנראה רובם לא.

ואולי ה' רוצה שאלמד מהדרך הזו, כשדווקא לא כ"כ בהיר.

אצטרך לחשוב שוב על סדרי עדיפויות. על מה עיקר ומה טפל בחיים שלי.

אצטרך לפתוח את הלב לשונות, לחידוש. 

ללמוד לתקשר יותר, לדבר על מה מפריע, לשמוע ולהבין עולם ששונה ממני.

להגביר עין טובה.

וגם.. להמשיך להתפלל אליו מתוך המצב הלא-מושלם בעיני הזה.

כי מטבענו.. כשטוב אז קצת שוכחים את המסבב.

אז להמשיך להתפלל על פשטות והתאמה ובלי ספקות?

נגיד שכן.

אבל אולי..

להפנים במקביל שאם זה לא כ"כ פשוט, כנראה יש סיבה. ויש לי מה לעבוד עם זה.

ושאולי האיש שלי יגיע בפחות התאמה מושלמת מהרגע הראשון, אבל אפתח את עצמי בזכות זה יותר.

אצא מהצמצום שיתכן שקבעתי עצמי בו.

ואפנים שזו דרך העולם. לפעמים.

סתם..מחשבות.

תודה על התפילות שצרפת.

בס"ד

ובע"ה הרצון הוא כמפתח להשיג את הדבר.

החיים הם דינמים (כמובן שבמסגרת התורה).

זכור לי על סיפור מלחמה שהיה עם דויד המלך.

בפעם הראשונה דויד המלך ניהל את המערכה וממש "הוביל" את הנצחון, הוא היה אקטיבי ופעיל עשה ופעל החליט וביצע הנהיג והוביל...

זמן ממש ממש קצר לאחר מכן במערכה השנייה , בעוד הנצחון הזוהר במערכה הקודמת מהדהד, דויד מקבל מסר מהקב"ה להתחבא עם הלוחמים מתחת לתבן(תבן אם אני לא טועה). הוראת ה' היא מפורשת וה' מורה לדויד פשוט לחכות.הפעם פשוט להתחבא ולחכות עד אשר ה' יורה לו להילחם. כן פשוט להתחבא ולחכות. לא זאת בלבד שלפני זמן קצר דויד היה מחליט וביצע וניהל והנהיג והשיג נצחון עצום עתה הקב"ה מבקש ממנו להיות פאסיבי, ממש להפף את האישיות שלו מאדם שמנהיג לאדם שמונהג. אבל מה ? אבל למה? הרי הוא הצליח בנצחון מטורף בפעם הקודמת אז למה עכשיו ה' מורה לו לשנות דבר שהוביל להצלחה? ?

ועוד אם ננסה לחשוב איזה ענווה ענקית צריך כלפי ה' בשביל לשמוע לדברו אחרי נצחון כ"כ מוצלח שבו דויד היה המוביל.

הלוחמים מתחבאים יחד עם דויד בתבן, בנתיים האויב מתקרב, ומתקרב ומתקרב. ייתכן שהלוחמים לוחשים לדויד נו כבר, מה קרה לך? עוד שנייה הם יחסלו את כולנו. הרי נצחנו בפעם שעברה, מזאת ההתחבאות הזאת פתאום. דויד יציב בהקשבה לדבר השם. והאויב ממשיך להתקרב, עד אשר בפסיעה הבאה ידרכו עליו וכבר יגלו אותו ואת הלוחמים. אבל דויד יודע מהוא רצון ה' וממתין לאישור מה' להתחיל להילחם. ואז מגיע האות הלוחמים קופצים מהמחבוא וגם הפעם נצחון דויד היה מוחץ.

למה הבאתי את הסיפור?

החיים דינמים, כבר אמרנו?

ייתכן שעבודת האתמול היא לא עבודת ההיום.

אתמול הייתי צריך להיות יותר מכריע מתוך הספקות, היום הדברים בהירים יותר.

מה שאני מתכוון להגיד:

האדם צריך ענווה ומודעות בשביל לדעת את מצבו הנוכחי ולדעת מה רצון ה' ממנו לרגע זה.

או במקרה שאת כותבת, אנחנו מתפללים לבהירות בידיעה מי זיווגנו. אם נזכה לכך אנחנו לא יודעים. אבל אנחנו כן מתפללים.(כמובן שכל תפילה מועילה וכמו שאמרו חכמים "אם אינה עושה כולה חציה היא עושה") יחד עם התפילה אנחנו ערים למצב. שמים לב שאנחנו לא טועים בדרך. איפה אנחנו ביחס לדברים לעומת האתמול. איך ביחד עם הרצון לדבר מסויים (בהירות במקרה הזה) מוציאים ומגלים את הטוב שבמצב הנוכחי(מבררים מה יותר חשוב לנו כפי שכתבת). שמים לב שהתקווה הזאת לא גורמת לנו לציפייה שמזיקה לנו כמו שאמרת.

לשים לב שלא שוכחים את המסבב.

אז כמו שאמרת אנחנו לא מסתמכים על הנס, ולוקחים בחשבון את האפשרות שנצטרך להכריע מתוך ספקות.

האמת שאת עושה את זה באופן ניפלא. לא היה לי ככ מה להוסיף חוץ מלחזק אותך.

פשוט להמשיך להתפלל,ענווה,אמונה בע"ה את בדרך הנכונה...

(אציין שאני רחוק שנות אור מקיום הדברים האלה, יהי רצון שנזכה)

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳