ואם צריך לבטל

 אין פה שאלה בכלל

ואם לא הייתה מאושרת אז יש כאן עניין לטיפול היא צריכה לדעת שמגיע לה להיות מאושרת ולחזק את ההערכה העצמית שלה.

טיפ חשוב

חסכתי לך 400 ש"ח.

של פגישת טיפול וברצינות לא מתחתנים בהרגשה כזאת פשוט לא.

נכון, כל זוג הוא סיפור בפני עצמו, אבל הנה דוגמא: לפני 11 שנים הייתי בדיוק במצב כזה. רבנו על כל דבר לפני החתונה, היא היתה אומללה, לא הינו מאושרים אפילו יום אחד... ובכל זאת המששכנו.... שמונה שנים אחרי נישואין מאוד אומללים (ושלושה ילדים) תגרשנו.

זהו.

בשביל לחרוץ גורלות באופן כל כך חד. בטח כשלא שמענו את הצד של הבחור וגם לא מאוד לעומק את הצד של הבחורה.

בסופו של דבר ייתכן שהתחושות שלה קשות כל כך כי היא נמצאת עמוק בפנים, רואה את המצב בשחור ולבן ולכן מעבירה את הרוח הזאת גם לכם. אבל אולי זה יותר מורכב מזה? ניסיתם לדבר גם עם הארוס? אולי הוא רואה את הדברים אחרת? אולי זה משהו שניתן לפתור? ניסיתם להפנות אותם לייעוץ?

שלא יישמע חס ושלום שאני מזלזלת בכאב של הבת שלך. פשוט כשמדובר בהחלטה כל כך רצינית חשוב להיות שקולים מאוד אחרת אפשר לפספס משהו טוב, וחבל. הרי יש סיבה שבגללה הם התארסו מלכתחילה, בטוח שהייתה, ואני מניחה שעדיין יש, אהבה. 

לפני רגע שברו צלחת ועכשיו אין עניין לשמוע אפילו מה הוא חושב?...

לא נשמע לי סביר וגם לא הוגן.

חוץ מזה, אז מה אם הוא ינסה ללבן עניינים? הוא בן אנוש, מטבענו כשיש בעיה נעשה ניסיון לפתור אותה. זה מעיד על אכפתיות, על מעורבות רגשית. וההפך, זה סימן טוב.

האמא, עם כל הכבוד, משוחדת לטובת הבת שלה. היא לא רואה את כל התמונה. לכן חשוב שייעשה ניסיון לבלוש קצת יותר, לרדת לעומק הדברים.

עוד משהו קטן - "כשיש אהבה לא מתווכחים על קטנות". לאהבה יש פנים רבות (תשאלי את אריק אינשטיין ) אני חושבת שזה שגוי לצאת בהכרזה כזאת נחרצת, במיוחד כשדיני נפשות עומדים פה על הכף.

זו זוגיות, זה המצב הכי חשוף עלי אדמות! אם לא כאן, איפה?...

אני לא מצליחה להבין את ההיגיון שלך.

ברור שיש התבשלות פנימית שאדם צריך לעבור עם עצמו, אבל לא רק!

אין תחושת "הינעלות" אלא אם מדובר בתהליך משותף, אין תחושת השלמה אמיתית אלא במקרה של קשיים שנצלחו ביחד. כאן את לא נותנת לבחור המסכן אפילו הזדמנות! 

אפילו בשלב של לפני הארוסין

אם יש כל מיני חששות והתלבטויות לדעתי צריך קודם כל לדבר עם הצד השני

הרבה בעיות נפתרות ככה

פתאום מגלים שמה שחשבנו הוא בכלל לא נכון.

כמובן שבסוף זאת צריכה להיות החלטה שלה בלבד.

לא דיברתי על להשקיט נורות אדומות

ברור שהיא צריכה לבחון בנחת את מה שמפריע לה,

אבל לדעתי חלק מהבירור צריך להיות לדבר איתו על זה.

ואני מאמין שהיא גם לא תמימה ותוכל לזהות אם הוא לא באמת משנה את ההתנהגות שלו.

גם לא מדובר פה רק על שינוי התנהגות אלא על דברים שמתבררים בשיחה.

אם היא באמת סגורה על עצמה אולי עדיף לא לדבר איתו

אבל במקרה שיש התלבטויות אני חושב שדי חובה לשתף אותו בהם.

אי אפשר להקים הרים וגבעות על סמך הישורת האחרונה. חייבים להסתכל אחורה, לפרק לחלקים. זו לא תמימות, ההפך. ככה אני רואה את זה.

כמו שכשאדם מתפוצץ מכעס כי קרה משהו נוראי ובגלל זה הוא רוצה לפרוש מהעבודה / לברוח מהארץ / להמיר דת לבודהיזם / וואטאבר. נראה לך סביר לתת לו להחליט החלטה בנסיבות האלה? או שצריך לחזור איתו אחורה, אל הבסיס, ומשם לקבל החלטה מושכלת?

לחתוך. לא לקחת בחשבון שאולי הפנייה לארוס תסדר את העניינים, או לפחות תקדם.

אבל זה בכלל לא משנה כי אני דיברתי במקור אל האמא. אני לא אמרתי שהבחורה בעצמה צריכה לפנות אליו. פניתי לאמא, ששאלה מה עליה לעשות. מישהו צריך להיות אובייקטיבי בסיטואציה הזאת, וכיוון שאין מה לצפות זאת מהבחורה, לכל הפחות אפשר לצפות את זה מההורים או מגורם חיצוני אחר.

מה שבטוח, להחליט החלטה כזאת בלי לתת צ'אנס לצד השני, תוך שמגיעים להחלטה "לבד", היא ערובה לטעויות.

בכלל לא מחייב שהכל יזרום, זה לא סרט נסיכות של דיסני. מותר שיהיו משוכות בדרך. 

זה לא אומר שצריך לשבור את הכלים.

אכן, לעיתים יש חששות רגילים, המתח והבלתי-ידוע וכד'.

אבל  לפעמים, לא כך. אלא מרגישים שזו טעות ממש. ובמקרה כזה, ענ"ד היא לא "להמשיך רק כי כבר יש אולם והזמנות" וכו'.

זה רציני מידי. 

לשבת איתה בנחת. לומר לה, בכיוון שאמרתם: ביתי היקרה, אף חשבון חוץ מאושרך. לפעמים, יש מתיחות לקראת חתונה, חוששים מהבאות, השפעה של כדורים וכד'. לפעמים, באמת מגלים שבעצם נמצאים במסלול שלא רוצים בו.

את אוהבת אותו או לא? את רוצה בו? תחשבי רגע בנחת, שחררי, כאילו יש כל הזמן שבעולם  אבל כעת, היום.. אנחנו איתך בכל מצב.

אם יש ספקות, מציע לנסות להשיג בדחיפות את יצחק מנדלבאום מגוש עציון (ד"ר, פסיכולוג קליני, יר"ש ובעל מידות טובות, עוסק בתחום - וכבר ייעץ במצבים דומים) ולשמוע גם את  דעתו (אשלח מס' במסר בלנ"ד).

לא מתחתנים רק בגלל ה"אינרציה". ענ"ד.

אם תרצי מספר אתן...

תקופת האירוסין היא קשה ממש!!

אני יכולה להעיד על עצמי שזו הייתה התקופה הכי קשה בחיי..

בכיתי המון. היו וויכוחים על כל דבר. הרגשתי אומללה לגמריי...

כמה שבועות לפני החתונה לא ידעתי אם נתחתן מרוב העומס הנפשי.

בסוף הלכנו לרב שמבין בזה והוא דיבר איתנו ביחד ועם כל אחד בנפרד.

ואנחנו נשואים באושר לגמריי!!

צריך לראות אם הסיבה לעצב היא מהוויכוחים והלחץ הנפשי,

והאם היה לחץ כזה גם לפני ההחלטה להינשא.

בהצלחה

עצרת אותי מלכתוב דברים חד משמעיים להיפך.

חידוש גדול בשבילי שבאירוסין יהיה גרוע ובכ"ז בנישואין טוב.

שמח לשמוע ולמדתי ממך.

שמח בשבילכם גם..

אז נשאר לי רק להתפלל איתכם שהכל יהיה טוב, באמת טוב. שרק יהיה טוב ויהיה רק טוב. טוב אמיתי.
 

אם היא טוענת שלא היתה מאושרת איתו לרגע, ואת יכולה באמת להזדהות עם זה ולראות שזה לא לחץ זמני, לחתוך עכשיו. זה הזמן הנכון. אח"כ יהיה מאוחר מיותר ויקר. גם נפשית וגם כלכלית.

מה יהיה בהמשך הדרך? החיים מלאים קשיים שגורמים מריבות וכו'. במה היא תזכר שיהיה להם רע? שגם לפני החתונה היה לה רע? שהיא אף פעם לא אהבה אותו?

על התבסס הקשר עד עכשיו? אולי היה קשר פיזי? שזה נורא מבלבל ומטעה.

חבל להכניס ראש בריא למיטה חולה. רק צרות.

כמה נקודות לשים לב אליהן-

כמה זמן הם יצאו לפני שהתארסו? מה גרם להם להתארס?

איך היה בהתחלה בהכנות לחתונה?

האם מישהו לימד אותם לדון ביחד על דברים? ליצור תקשורת? זה לא תמיד משהו שאפשר ללמוד לבד. לפעמים צריך ללמוד איך לתקשר נכון בזוג. לפעמים הבעיה היא לא חוסר התאמה או חוסר אהבה אלא חוסר בידע והכונה.

האם הכלה לוקחת גלולות? כבר ראיתי כלות שהפכו למכשפות בהשפעת גלולות וחזרו להיות מקסימות כשהחליפו סוג.

על מה הויכוחים? האם הם גוררים את אותם ויכוחים כל הזמן או שפותרים כל דיון בזמן?

יש לא מעט כלות שעוברות מצבים קשים צמוד לחתונה.

לפעמים זה אכן מראה על בעיה שורשית אבל לפעמים זה מראה על חוסר בהכונה או התמודדות לא נכונה עם הלחץ.

זוג עם יכולת תקשורת טובה יכול להכיל המון חילוקי דעות.

זוג שלא למד לתקשר נכון יכול להתפוצץ בגלל צבע המפיות.

לצערי הרב, ומניסיוני עם הבת הגדולה שלי שהיום אחרי שנה היא כבר גרושה עם ילדה בגיל 21 צער גדול הם היו חברים 3 שנים וזה נגמר בגירושין אחרי שבמהלך הזמן האמא שלו לא רצתה לקנות לה זהב אח"כ זה המשיך בכל מיני חילוקי דעות וויתרנו כמובן עד ממש שבוע לפני החתונה ויכוחים חוסר שמחה וצער... אם תרצי תצרי איתי קשר ונדבר...אבל קחי את הבת שלך לשיחה רצינית במקום בודד ותשאלי אותה מה באמת קורה? כמה הוא קשה? על מה באמת הויכוחים אם הוא לא קצת מידי עצבני וכו'.. ואל תקלי ראש מכל מיני דברים והתנהגויות ואיך הוא איתה לידכם מזלזל בה?

כשהרקע היה שאני לא נתתי לא תמיכה רגשית כל כך, פחות הייתי מודע לצרכים של הצד הנשי, וזה גרם לה לדרוש שנתחבק לפני חתונה, דבר שאני כמובן סירבתי בכל תוקף, והיא ראתה את זה כביטול של הצרכים שלה.
לא אשקר, אני מאוד חששתי אולי מיראת ה' של אשתי לעתיד, ומהיחס לחז"ל וכדומה.
בסוף התחתנו, ולא חושבים שעשינו טעות. אני מצדי לומד להכיל צד אחר ששונה ממני בתכלית, ואשתי לומדת שגם להתפרצויות רגשיות יש גבול, ושההלכה מכתיבה את הגבולות בחיים, ורק לטובתינו.
צריך לדעת שהאר"י הקדוש אומר שאם הכל הולך חלק לזוג לפני חתונה- צריך לחשוש שאולי הזיווג לא מתאים.
מצד שני, אם יש הרגשת אומללות בוודאי הפתרון לא יבוא מפורום. צריך עוד לפני חתונה להסכים על דמות רוחנית שפסיקתה ועצותיה יהיו מוסכמות על בני הזוג, אחרת אפשר ללכת לאיבוד לפני ואחרי החתונה בקלות.

בענייני גישור בין אנשים וטיפולים נפשיים. מי שלא רואה עד לנשמה, לא בטוח יצליח לחדור לנבכי הנפש של הזוג העומד מולו. 
אני למשל שמעתי כמה פעמים את מיכאל אבולאעפיה וקראתי חלק מספריו. אמנם הוא נסמך בדבריו גם על פסיכולוגיים גויים וחילונים, אבל אם תיקח את הגישה הכללית שלו מול גישות כלליות אחרות- מעטים האנשים שחודרים עד עומק הרצון של הבן אדם. כשדיבאתי איתו קצת הוא אמר למשל שאחת המשימות שלו זה לשחרר ילדים מכדורים ולגרום להם להאמין בעצמם. מי שלא מאמין שיש נפש טובה ואלוקית באדם, לא יוכל בכלל להתחיל לחשוב ככה אלא ירצה לכבות סימפטומים.

מה כן עושים

מפסיקים להפגש לפי המנהג הרווח בחלק מעדות ישראל.

במצב הנוכחי גם לא מדברים בטלפון.

הודעות דחופות וחשובות ומסרי אהבה אפשר להעביר ב ווטסאפ וכדומה.

מריבות על הנושאים הקשורים בחתונה לא מנהלים בין בני הזוג אלא קובעים נציגים של כל אחד מהם (הורים , אחים, זוג חברים טוב וכדומה) שינהלו מו"מ רגוע יותר בין בני הזוג.

שולחים באמצעות מתווכים מתנות קטנות לבן/בת הזוג.

כל זה בהנחה שהריבים עד כה לא כללו מכות או אלימות אחרת. אם היתה אלימות כדאי לשקול את ביטול החתונה והפרדות לנצח.

לפי מה שהיא כותבת, זה לא משהו שקרה רק הרגע.

מי שאומרת שלא היתה מאושרת איתו חודשים - אז פשוט "מניחים את זה"? לא. אלא אם כן, זה מה שהיא רוצה, שאז אלו דקויות של תחושה פנימיות.

נכון שלעייתים אח"כ הכל מסתדר, אבל לפעמים ההרגשה המתמשכת צודקת.

אלו דברים שצריכים ליבון ספציפי. אבל לא "כללים" כאלו.

תעשו סטופ 

אני מנחת נישואין ומשפחה

ועברתי כמה דברים בחיים

תעצרי את זה

אין חתונה

ממש מבקשת

אל תחכי לאלימות נפשית וכלכלית לאחר החתונה

פשוט יודעת מקרוב

אפשר לדחות את התאריך

ללכת למספר פגישות ייעוץ ולראות אם יש על מה לעבוד

בכל אופן לא לרוץ להתחתן

לא פשוט לאישה להתגרש היום

והסטיגמה של אישה גרושה

זה עוד נושא

באמת אשמח לעזור.

רק אציין למקרה שהאי הבנות קשורות גם למשפחות וללחצים מצד ההורים

לגבי כל מיני דברים, לשים לב שלא אתם ולא הצד השני

שמים את הזוג שלכם במצב בו הם נקרעים בין 2 הצדדים..

החלטות טובות בע"ה.

ולפעמים נכון באמת בשלב ראשון לדחות את החתונה כדי לאפשר בירור אמיתי אם הוא נצרך,

ולאחר מכן לראות לאן פניהם מועדות

אין מצב להגיע לחתונה עם ספקות וחששות כאלו.

חובה לגשת למאמנת /יועצת שתסייע בהכרעת הספקות .

יש המון עבודה בחיי הנישואים ויש פערים 

אבל 

הם  מתוך בחירה ואמונה שיש כאן דרך ושמחה.

כולנו מכילים בחיי הנישואים פערים וחוסרים - לכך נועדנו.

לקבל ולהשלים ז"אז

אבל

רק מתוך מודעות ובחירה וראיית האפשרות ההגיונית והשמחה

ספק=  עמלק 

חובה להתייעץ עם מישהי הכי טובה שיש 

ואז להכריע 

בהצלחה ובשמחה

כל החלטה מושכלת שתתקבל תהיה טובה 

הבחורה איננה טיפשה - היא רק צריכה עזרה ומישהי שתסייע לה להבין את כל התמונה .

מאמן לחתונה 

ומה שהכי עזר לי היה שאמא שלי אמרה בנחרצות שמרגע ששוברים צלחת באירוסין כל המניעות עד החתונה הן סתם יצר הרע שבא לבלבל. היא סיפרה שגם לאבא שלי השכלתן וגם לאחותי היו כאבי בטן רציניים לפני החתונה מרוב לחץ ומאותו רגע נרגעתי... לפעמים כשבחורה לפני חתונה כ"כ מבולבלת, מה שהיא צריכה זה בסך הכל מישהו אחד שפוי שלא יתערבב איתה (כמו שעשו אחרים שלא עזרו לי לפני אימי).

מחזקת את מי שכתב לפני שההורים יבדקו את עצמם, יכול להיות שנפל כאן על הילדים הרבה ארגון שלא מתפקידם או מתחים בין משפחות שהם ממש מיותרים ולא מייצגים בכלל התנהלות של זוג.

להתחתן כי לא נעים וכ למה ?

פשוט לבטל את החבילה

התקופה של החתונה לחוצה ומתוחה, מלאת עומסים, גם משמחת כמובן אבל זה משפיע ועושה את שלו..

התגובתיות המהירה הורסת אותנו ולנו

יותר טוב פשוט לדחות את החתונה. חד משמעית. אם יהיה יותר רגוע ופחות מתח אולי היא תוכל להחליט.

בוודאי לדחות . ויתכן שכדאי לחתוך מיד. אם הוא צועק או עצבני עכשיו על אחת כמה וכמה אחרי החתונה.

יש הרבה מכנסים בכל מקום. להתחתן זה לא בדיחה.

אני פרקתי ארוסין. לא קרה לי כלום. .ההפך. קיבלתי את בחיר ליבי . והקודם הזכיר לי בדיוק את מה שתואר כאן.

כל הזמן היו ויכוחים אפילו על התאריך של החתונה. חחח שזה שייך ממש לכלה לפי מה שנוח לה עם המחזור. גם על זה היה ויכוחים. ברוך השם שהוריי עזרו לי לנתק איתו . אפילו שהיה אולם . היו הזמנות והיתה שמלה מוכנה בחדר תלויה על הארון.

כדאי בוודאי להפרד בשלום. עם מכתב למחילה ולא קפידא.

זו תקופה לחוצה ולא פשוטה לפעמים היא מביאה איתה מורכבות. לא לדחות!!!!

כל התייעצות ודאי מכובדת ובשמחה. בצד זה צריך לדעת שמשהתארסו וקבעו חתונה- הביטול יכול להיות רק בהסכמה ! ביטול חד צדדי מלווה בחרם הקהילות ואסור על-פי דין. לפי הפוסקים אין זה תלוי בכלל אם עשו ''תנאים'' או לא עצם המצב שקבעו ביניהם חתונה גורר אחריו את חרם הקהילות !

בברכה

בשמחה ובישוב הלב וברגל ימין

ובוודאי שאם צד אחד לא ירצה, יבקש מחילתו של הצד השני.

אף אחד לא רוצה להתחתן "בכח".

חידוש בשבילי

כיום זה לא כמו פעם האירוסים אין להם כ"כ תוקף... 

אבל נראה לי שזה משהו של אשכנזים

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.