לחתן יש בעייה נפשית או פיזית?

אם נפשית והכלה לא מודעת או לא מבינה את זה עדיין, נשמע כאסון.

אם פיזית וטוב לה, כרגע נשמע סבבה... 

לא חסרים מקרים שכולם חשבו שלא יצליח להם והם הצליחו.

אולי היא "לא רואה כלום", כי ככה טוב לה והיא בוחרת את זה?

להבין אותם.

קודם כל ולפני הכל- היא לא עיוורת, היא לא מפגרת (אני מקווה),

היא בטוחה שהיא עושה את הדבר הכי נכון, אז לפני שמנסים לשנות- צריך להקשיב,

להקשיב לרגשות שלה ולשכל שלה, מה היא חושבת? מה היא מרגישה? מה גורם לה לחשוב ככה?

רק אחרי שתצליחי להעמיד את עצמך באמת במקום שלה, ולהרגיש בעצמך שאם היית היא היית עושה את אותו דבר- רק אז תוכלי לנסות להסביר לשנות ולהשפיע, רק אחרי שהבנת באמת איפה היא נמצאת.

להגיד 'היא לא רואה כלום' זה אולי נכון, אבל זה לא יוביל לשינוי נכון..

ה"לוחצים והמלחיצים", זה באמת דבר חמור.

מסמנים לעצמן וי לרגע - בלי אחריות על ההמשך..

ש"הורי הכלה" בשוק, ולא הבחינו קודם  בכלום - גם מוזר למדי..

מצד שני, לא ברור מה זה "לפקוח לה את העיניים"... אם היא בחורה "משכמה ומעלה", אז תוך זמן קצר תראה את המצב, ותחליט מה לעשות.

מן הסתם, תכיר יותר ממה שאת מכירה כעת. אולי תחליט לעשות "פרוייקט שיקום".. אי אפשר לדעת.

אם היית שואלת על משהו כזה לפני חתונה - זה ענין אחר.

כעת, לכאורה, צריך לתת לה את הזמן שלה - להיות עירניים למקרה שתחשוב ש"הבעיה אצלה".. ולראות מה יקרה.

למה "להיות עירניים למקרה שתחשוב שהבעיה אצלה"

נתת לי קצה חוט לבעיה דומה שחלק מהקושי זה שהבעל מאשים

ואשמח אם תרחיב

יכולה להיות בעיה אובייקטיבית קשה - והאשה (יכול גם להיות ההיפך), חושבת שהיא "אשמה" במצב. אינה מבינה שזה בכלל לא קשור אליה.

אבל, צריך להיזהר מהיקשים למה שהעלית.

למה?

כי נכון שיתכן מצב שהבעל מאשים במשהו שבכלל בא ממנו והיא לא אחראית אליו. ויכול להיות גם ההיפך, שהאשה "מאשימה" במה שבכלל תלוי בה ולא בו;

אבל - לפעמים יש אמת בטענה, לכאן או לכאן.

ולפעמים, אף אחד לא באמת "אשם", אלא האינטראקציה, יכולת התקשורת וההידברות ההדדית. וה"האשמה" רק מזיקה, במקום שכל אחד יראה במה הוא יכול לשפר, ולפתור הדדית.

לכן, אע"פ שיש ערך לדעת שתיתכן מציאות של פיתוח "רגשי אשם" בין עצמיים ובין ע"י האחר, ללא כל הצדקה - אבל זה ממש תלוי במציאות הספציפית.

במקרה כמו שהיא העלתה, שיש לה חשד מוחשי לבעיה נפשית קשה או כד', אז צריך להיות ערניים שאם זה לא ילך - שתדע שהיה צפוי לאור המצב, ואל תחשוב שקרה משהו כי היא לא נהגה כראוי, מחשבה די לא-נדירה למישהי עם מצפון..

וממילא, מה יש לך לעשות?

את יכולה רק לקלקל יותר.

אולי הבעל הזה, כשהוא לא ב"רשות הרבים" מתפקד יותר טוב?

אם היא חברה שלך, אז את יכולה  רק להיות ב"קשב" מפעם לפעם. אם היא תעלה משהו בעייתי, אז אולי תוכלי להתייעץ אז עם מישהו מומחה איך הכי אפשר לעזור. למשל, להציע להפנות את הבעל לייעוץ וכד'.

בינתיים, את יכולה להתפלל לה'. יד ה' לא תקצר.

וב"ה שהכלה כעת שמחה. זה גם דבר גדול.. לפעמים זה גם יכול לפעול על המצב - גם ביחס לאיש.

@גמדיתלאגמדה , אם ליווית אותה את כנראה מספיק קרובה כדי להיות בקשר ולשמוע מה שלומה.
אז תתפללי ותשמרי איתה על קשר.
ואם יש גורם חכם להתיעץ איתו בלי לפגוע בפרטיות שלהם, כמו שכמעין הציעה, זה רעיון ל רע בכלל.
 

וכל הכבוד למישהי הזאת. אמיצה זה בטוח. וגם נתנה אמון..

תזהרי על התינוק כשאת שופכת את המים, ותמשיכיכ לרצות ולהשתדל לא להשאיר שם מיים שיעכירו.
אם צריך עזרה במציאת יעוץ כמובן שבשמחה. לא שאני מומחה,פשוט לכל אחד יש את המעגלים שלו..
ממש בהצלחה וישר כח.

זה יעשה לה משהו טוב?

אם לפני כן, משהו אחר.

אבל כעת - מה טוב זה יתרום לה?

"תציל את עצמה", זה ממשהו שרע לה.

כל זמן שלא רע לה עם מה שראית בו, התנהגויותיו, אז אינה חשה צורך "להציל את עצמה". 

כמה יקח עד שתראה מה קורה? חודשיים, שלושה? אז תחליט בעצמה מה הלאה.

מה קשה אז "מחדש" יותר מאשר כעת?

הרי אם "תשוכנע" כעת, ללא שהיא רואה כלום - תישאר לכאורה מתוסכלת לגמרי. כאילו "נאלצת" לעזוב מישהו שלא רצתה לעזוב. גם "להתחיל מחדש" יותר קשה כך. ההיגיון הפשוט אומר לכאורה, שהזמן יעשה את שלו, לאיזה כיוון שיעשה.

קודם כל, בוודאי שזו הפקרות מוחלטת - שמשפחה פוגשת את החתן דקות ספרות לפני החתונה.. מס' פגישות מועט, בשלב כזה; הלחצות של הסביבה.  חמור מאד.

דבר שני, אכן הנחתי שזו נקודה שיכולה לגרום ללחץ: השאלה מה יקרה אם יהיה ילד, יהיה יותר קשה להתחתן שוב וכו'. זה לא מבוטל.

מצד שני, גם כעת כבר יהיה יותר קשה...  אם כי הנימוק של "מישהו עם בעיה נפשית של הבחינו מראש", מקל על הנושא.

מתוך הנחה שבאמת מדובר במשהו שנראה לא יתכן כך (צריך לוודא שזה לא רק במצבים כמו החתונה, רשות הרבים) - אז השאלה היא מה יעשה כעת "דיבור" איתה. לזה התכוונתי. אם היינו בטוחים בוודאות שזה דבר שאין לו תוחלת, מישהו שהיא לא התחילה להבין במי מדובר, לא תוכל לחיות איתו - והדיבור היה גורם לפקיחת עיניים והתנערות גמורה מהענין, ניחא.

אבל לפי מה שתיארת, היא ממש "בעננים" (אכן יכול להיות שמעצם זה שהתחתנה ללא קשר לעם מי. יתכן. לא מכיר). אז אולי דיבור רק יצער אותה, אבל לא ישנה כלום לטובה?  כך לפחות היא שמחה בינתיים..

אולי אם אולי אם היא "תקבל" עצה כמו שדעתך ולא תמצא בהמשך מישהו אחר - תמיד יהיה לה בראש ש"בגללכם" איבדה את אושר חייה? תיפרד בלי שהכירה בבעיה, אז תחשוב ש"אהבה" אותו?

[יתכן שאפשר לומר לה, שבהיות שהבחור קצת "שונה" בהתנהלותו, כדאי בינתיים "למנוע" לכמה זמן, כדי שיהיה במצב שיכול לתפקד כאבי משפחה.. אולי דבר כזה יתקבל על דעתה.. גם מסופקני לפי מה שתיארת. הרי היא "לחוצה"]

הקיצור: אני לא אומר "לא לדבר". אני שאלתי שאלות, כדי לראות במה זה יוכל לעזור ואיך לא להזיק עוד יותר.

לכן, כדאי קודם כל להיות וודאיים שבאמת יש בעיה שזו אומללות לחיות לצידה. ואם כן, לשקול היטב שלא יצא מצב ש"פרקנו" שאמרנו לה - אבל מלבד לצער אותה לא יצא מזה כלום..

קודם כל, אם הם התחתנו, זה המסלול שהקב"ה מוליך אותם בו.

העתיד הוא תמיד בלתי ידוע, אפשר לצפות ואפשר להעריך, אבל במקרים

רבים, הציפיות וההערכות מטעות ומזיקות.

לר' שלמה קרליבך יש משפט- "אין זוג שהתגרש, בלי שמישהו בחתונה אמר בשקט,

הם לא יחזיקו מעמד ביחד". זוגות צריכים אמונה בה', אחד בשני, ולפעמים אמונה של מישהו חיצוני.

אם את באמת רוצה לעזור, תהיי אוזן קשבת. אי אפשר פשוט לנער אנשים, זה לא עובד,

וזה כבר מאוחר מדי. המציאות תנער אותה, אם זה נצרך.
אנחנו לא יכולים לדעת איך יהיו חיי הזוגיות שלהם. לפעמים דווקא הדברים הללו הופכים להיות החסד

הגדול ביותר. 
אני לא יודע מה היה שם, אבל אני מניח שהזדעזעת מאוד, אבל היא באמת בחורה משכמה ומעלה- היא 

ערה לדברים ברמה מסוימת. יכול להיות מאוד שהוא ילך לטיפול בהמשך, יכול להיות שגם לא אכפת לה,

שהיא רואה את הדברים כחיצוניים, אי אפשר לדעת.

אם תישארי קרוב ותהי אוזן קשבת תוכלי לשמוע ולכוון למקומות טובים בעז"ה

אחותה זאת שקובעת לה עם מי להתחתן?

אפשר לייעץ, וסביר להניח שייעצו לה, והיא החליטה אחרת.

אף אחד לא צריך "לאפשר לה". היא בחורה בוגרת.

תנו לאנשי מקצוע להתעסק בדברים כאלה.

לנסות לפתור פה דברים ועוד בהצעות לא מחושבות, זה אסון.

מי יודע כמה קלי דעת התגרשו מדברים כאלה?

וגם אז ינסו למצוא דרך לא להטיל דופי בילדים (פגמים כאלה ואחרים שחלים "למפרע").

במקרה כזה גמיש רק אם יש בעיה רצינית כמו עגינות ח"ו או שהבעל באמת איבד את הדעת ולא יכול לגרש, ינסו בכלל לחשוב על ה*פקעת* (לא התרת) קידושין.

בכל  אופן, אני ממליץ שוב בפעם המאה, לתת לבעלי מקצוע לעשות את שלהם

עם כל הכבוד (האמיתי),

את הרי בחורה ממש צעירה. אמנם כתבת דברים שיש בהם טעם, אבל "אחרי כמה שנות נישואין אני שומעת מהבחורות עצמן"..

הכתיבה הזו, יכולה להתאים למישהו/י, שהוא עצמו יועץ מומחה בעל נסיון רב, שראה מקרוב, יודע על מה מדובר.

אני חושב שלכתוב כך, על סמך זה ש"גורמים מוסמכים שאת מכירה" טיפלו במקרים "כאלו", זה דבר שיש בו בעייתיות.

ולהגיע לדוגמה של "סמים, היה מאושפז".. על מישהו שלא יודעים עליו כלום, זו גם בעיה.

בשורה האחרונה, כתבת בדיוק אותו דבר: שאי אפשר "לומר לה" ושכדאי לשים לב מהצד מה קורה, כדי שאם יהיה צורך ניתן יהיה לתת גיבוי להרגשה שלה שזה לא זה, ושלא תאשים את עצמה.

אבל לומר שבינתיים מה שצריך לעשות, זה לטפטף לה על הבעייתיות שלו, גם אם לה טוב - זה כבר דבר שצריך בירור אם הוא אחראי לאמרו באויר.

כך גם ה"אבדוק מה אפשר לעשות" - לא מטפלים ב"שלשות". מי שלא מכיר/ה את המדובר מקרוב, לא יכול להגיד "מה לעשות", גם אם הוא טיפל בדברים באלו. לכל היותר, יכול לומר מה לא לעשות.. וזה דווקא אמרת לא-רע.

מה שכתבת, זה חשוב כדי לדעת שיש גם מציאויות כאלה (יש גם אחרות. יש כל מיני דברים);

וכדי לעורר שצריך למצוא דרך, אחרי שוודאיים במציאות המדוברת (התנהלות בחתונה, עדיין אינה ראיה מספיק חזקה וחותכת. אולי "אור אדום" חזק).

ואני גם מסכים עם המחשבה, שאם היו מוצאים מישהו שיכול איכשהו להכיר מה שקורה שם באמת, ומומחה ובעל נסיון וגם הסתכלות מידותית רחבה ונכונה - שיכול לייעץ - זה היה הכי טוב.

ובוודאי מסכים עם ההערכה הגדולה לאיכפתיות שלה.

חבר'ה, עם כל כמה שזה נשמע רע, וגמדית, זה באמת נשמע רע וכל הכבוד לך על הרגישות, אבל וזה אבל גדול -

לא הכל כולנו יודעים ולכל מטבע יש יותר משני צדדים.

בהחלטות שכאלו לא מתייעצים בפורומים למען השם הטוב ! לכל הפחות מתבקש להתייעץ עם רב/גורם מוסמך אחר ולו רק כי מדובר בבית יהודי שרק הוקם !!! ואני מתכוונת שאת תתייעצי כיצד את אמורה לפעול בנידון, לא שתפני את אותה כלה או את אחותה או כל קרוב אחר להתייעצות. אהבת ישראל ואחריות ציבורית וחברית הן דבר טוב עד גבול מסוים !

לא חסרים המקרים שבהם נשים אומללות "הסתנוורו", אך גם לא חסרים המקרים בהם הפרידו זוגות כי זה "הריח רע" ועל סתם. לפעמים אנשים רואים סיטואציה מהצד, מפרשים אותה ואח"כ כל סיטואציה נוספת מתפרשת על סמך אותה פרשנות ראשונית. אני יודעת שלא נכון להקיש ממקרים פרטיים שאנחנו שומעים עליהם מפה ומשם, אבל במידה וזה יעזור אני רוצה לציין שחברתי הקרובה נכנסה לנישואין שכל קרוביה ואוהביה חשבו שהיא נפלה למלכודת של אדם עם אישיות גבולית, לא פחות, וניסו בכל דרך להוציא אותה משם. וכל זאת על סמך פרשנות של אותם קרובים ואוהבים, על סיטואציות בינו לבינה שהם ראו מהצד שלהם...ונחשי מה, למרות הכל היא התייעצה עם גורם מקצועי, טיפלו בנזקים שנגרמו לנישואין שלהם בשל התערבות הקרובים והיום הם מאושרים יחד עם חבורה קטנה של מתוקים. ודרך אגב, הקרובים שלה עדיין חושבים שהוא לא פחות מסוציופת והיא בקשר מינימלי איתם מבחירתה האישית וצוחקת כל הדרך הביתה....

מסכימה לחלוטין עם דברי דן. היזהרו בלשונכם ובמקלדתכם כשזה מגיע לדיני נפשות 

אם ככה זה הגיוני או שזה כת

או שזה מה שמושך אותה בו

ההשלמה ה"רוחנית"

למדתי על זה בפסיכולוגיה וזה בעיה חמורה

שצריך להיועץ בה עם פסיכולוג טוב

למה זה קשה להוציא אנשים מזה

כי הם באמת לא רואים כלום

(יש הרבה קבוצות רוחניות כאלה נח נח ועוד)

היא הביעה דאגה אמיתית, ממצב שלפי מה שראתה נראה מדאיג מאד - 

ומתוך עין טובה על הבחורה, שהיא רוצה בטובתה.

אבל בהיות שהבחורה המודאגת, מודאגת באמת מתוך איכפתיות וטוב לב; ואינה "מצפה לנפילה" אלא חוששת ממנה -

אז לא כ"כ במקום לאחל לה ש"תזכה לעין טובה"..

[אם כי, כמובן, גם מה שאת כתבת נכתב מרצון טוב ולטוב..]

כל נורות האזהרה דולקות, ובעצם אין אפשרות לעשות כלום. היו דברים מעולם, ועכשיו עוד אחד. אם באמת העסק יתפרק תתמכו בה. מה שכן הריון מסבך את המצב. אבל תצטרכו להתמודד גם עם זה. אל תפסיקו לתמוך בה, בכל דבר ועניין.

יש סיבות משמעותיות שמובילות בחורה לתוך קשר שהוא מעוות. הרבה פעמים להגיד לה תראי כמה זה לא הגיוני ולנסות לפקוח לה את העניים בכוח זה לא ילך, כי המניעים שגרמו לה להיכנס לזה, הם מניעים חזקים מאד. מה שכן יכול לעזור, ואני אומרת זאת מניסיון אישי, זה להיות עם הבחורה ולתת לה את התחושה, שלא משנה מה ,את איתה. וכך ברגע שהיא תיפקח את העניים יום אחד, וזה יקרה מתי שהוא, במוקדם או במאוחר), היא תדע שיש מי שיושיט לה את היד כדי לצאת החוצה. אבל, זה צריך לבוא מימנה, מרצונה החופשי. כי כל עוד היא לא רוצה, שום דבר לא יעזור ולהיפך, היא תתרחק ממך בסופו של דבר. מה שעליך לעשות זה פשוט להיות בשבילה, בשביל מה שהיא צריכה. ולא מתוך גישה שופטת או מבקרת. אלא רק פשוט להיות בשבילה, שכדי שהיא תירצה לצאת מזה, היא תדע שיש מי שיעזור לה לעשות את זה.

גם בלי קשר ל"לגשת אליה".

כדי להבין יותר במה מדובר. ולפי זה, גם כמה חיוני לעשות משהו. 

גם יותר קל להתייעץ ככה.

[השאלה, אם הם יסכימו למסור מידע כלשהו.. צריך מידע אמין, לא שכן שאומר משהו]

וכל הכבוד על האיכפתיות.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳