סליחה אם הדברים יהיו קצת "קשוחים"...
השאלה שאת שואלת, היא הדרך הבטוחה ביותר להרוס לעצמך את החיים.
הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם.
כל עוד את ממשיכה להסתכל ככה על המציאות, באמת, שעדיף לך להישאר רווקה.
נישואים זה לא פיקניק. אני יודע, תגידי לי שאני "מתנשא", אבל כמה שקשה להיות רווק ובדייטים,
קשה להיות נשואים ולעבוד על הזוגיות.
כשתתחתני את חושבת שיהיה קל יותר? בעלך יהיה X ואת תרצי Y, למה לכולם קל יותר ממך?
אתם לא תסכימו על דברים, יהיו לכם דיונים במקרה הטוב וויכוחים במקרה הפחות טוב, תלוי
במצב הרוח.
לכן- השאלה היא אף פעם לא למה לאחרים יש אחרת ממני. כל ההסתכלות על האחר וההשוואה היא מידה
מגונה. אלא מה אני יכול\ה לעשות עכשיו, מה זה משנה מה יש לאחרים. את לא מכירה אותם, לא יודעת מה הם
עברו\עוברים\יעברו- כל אחד מתמודד בדיוק עם אותו קושי, כי הקב"ה לא נותן לאדם ניסיון שאינו יכול לעמוד בו-
זה אומר, שכל אחד מתמודד בדיוק עם אותו קושי בסופו של דבר, אחד חזק מתמודד עם קושי עצום, ואחד חלש
מתמודד עם קושי קטן- לדוג'- מי שקשה לו להרים 10 קילו, מרים 10, אבל מי שקשה לו 2 מרים 2, אז למי יותר
קשה? שניהם שווים.
במקום להסתכל לצדדים תסתכלי על מה את יכולה לעשות.
עוד דבר חשוב מאוד- להודות לקב"ה על כל הטוב ועל כל הקושי.
תקדישי זמן להודות לקב"ה, להגיד- תודה הקב"ה שיש לי ידיים, רגליים, עיניים, שאני לא חולה במחלה נוראית,
שאין לי כאבים קשים, שיש לי מה לאכול, מה ללבוש, שיש לי עם מי לדבר, שיש לי משפחה וחברים וכו' וגם,
תודי על הקשיים- תגידי תודה שקשה לי. הקב"ה פועל בחסד איתנו, והוא לא עושה שום דבר שלא לטובתנו.
זה יעזור לך, גם בהפנמה, גם ישנה את המקום הרגשי שבו את נמצאת וגם - זה פועל ישועות. להודות לקב"ה,
זו הישועה בעצמה. ומי שמושיע את עצמו- בדרך שאדם רוצה מוליכין אותו והבא ליטהר מסייעין בידו.
זו הכל בחירה שלך- להיכנס ללופ של הרס עצמי, להסתכל על אחרים ולהשוות, ולמלא את הלב והראש באמירות
מחלישות או לחילופין להודות להלל ולשבח, לבנות קומה של התרוממות ועבודה, להסתכל על עצמך ולמלא את
הלב והראש באמירות בונות ומחזקות.
ב"הצלחה.
