שלום יהודית!
אשמח אם תעני לי.
אז ככה, אני בתחילת הריון וחשה בהתאם. מלבד זאת אני אמא לשלושה ילדים ב"ה כשהקטן בן שנתים והתנהגותו אופיינית מאד לגיל (המרי). רוב פעיליות היום הסטנדרתיות גוזלות ממני כוחות שאין לי. כך שבעת שמעריב היום אני סחוטה ועייפה מכדי להתמודד גם עם סרבנותו של הקטנצ'יק הזה (כל דבר גורר התנגדות מצדו, בוא נחליף טיטול- לא! לא! בוא נלבש פיז'מה לא ולא !וכן הלאה וכן הלאה). אמש בשעה רבע לעשר בלילה כשאני בלי טיפת כוח ומלאת בחילה עד לקצה ראשי, בעודי עומדת ליד בעלי המשוחח טלפונית ארוכות מאז צאת השבת בעיניני עבודתו, אני עומדת ומנסה לשכנע את הילדון הערום למחצה ללבוש את הגרבונים והדובון. הוא כמובן מתנגד במרץ ובכח של בן שנתים ואני כאמור גמורה. בעלי אינו מתייחס גם כשהוא רואה שאינני מסתדרת. לבסוף אני מטילה את הבגדים ליד בעלי ואומרת "טוב, אינני מתמודדת עימו. אני הולכת להתרחץ ולישון ואתה תלביש לו את הבגדים ותשכיב אותו כשתסיים את השיחה". וזהו. עשיתי כאמור כשיצאתי מהאמבטיה היה כבר הברנש הקטן ישן במיטתו. בד"כ אני עושה סיבוב אחרון לכסות את הילדים לפני שאני נכנסת למיטתי, אבל בגלל חולשה רבה שחשתי זחלתי תכף ומיד למיטה כשלא עולה בדעתי לבדוק האם הילד לבוש כמו שצריך.
בארבע לפנות בוקר אני שומעת שיעולים מחרידים של הקטן מחדר הילדים. סקירה מהירה במיטה לידי, מגחלה שבעלי עדיין ער ועסוק בחדר עבודתו.
הילד היה חולה בשפעת די חריפה בשבוע שעבר והשיעול שלו בהחלט מטריד אותי. פתאום אני חשה מועקה. הילד ישן כשהוא חצי ערום! לכן הוא משתעל! אני מזעיקה את בעלי ושואלת האם הלביש את הקטנציק או שהוא ישן בגופיה בלבד(!) להזכירכם חורף עכשיו וקר מאד!! בעלי מופיע ועונה"אה כן שכחתי להלביש אותו..."
התפוצצתי! פשוט התפוצצתי! מינימום של אחריות הורית! בעינייני עבודתו הוא לא היה שוכח! התרגזתי עליו ונעלבתי ממנו בו זמנית עד כדי בכי! התפרצתי עליו בזעם והודעתי לו שהוא אדם אגוצנטרי ששקוע בד' אמות של אנוכיות. הוא כמובן נפגע וטען שלא חש שהיה קר כי לו עצמו היה חם. שאלתי אותו האם הוא נוהג לשיון בלי שמיכה כשרק גופיה לעורו בלילות החורף האלו? הוא ענה "לא שמתי לב", זה שלא שמת לב זו הבעיה! אינני יכולה לתאר לך את הכראב שחשתי על בני המסכן הקטן שישן בקור כך וממש נחלה בעקבות זה! ואת התסכול שאינני יכולה לסמוך על בעלי אפילו בדבר אלמנטרי כ"כ! בעיני זו פשוט חוסר אחריות מהמדרגה הראשונה הנובעת מזלזול בילד! יותר מכך, כשאמרתי שלא אכפת לו מהילד , אמר "מה קרה? הוא לא ימות מזה!" באמת!
בקיצור כל הלילה לא ישנתי בעקבות זה ואני מרגישה שאין לי אל בעלי כל הערכה ברגע זה לאחר התנהגות כזו. ולא, אינני מסכימה שזו התנהגות של גבר ואני אשה וכו'.... אני מכירה מספיק גברים שלא היה עולה על דעתם להשכיב ילד ערום בליל חורף. לדעתי זה נובע משקיעה עצמית שלו בתוך עצמו, כשכל מה שהוא עושה למען משפחתו יהיה במינימום הפגיעה בו ובחייו. הילד הרגיז אותו אז הוא 'תקע' אותו במיטה בלי להתאמץ אפילו מעט.
בעלי טוען שאני מגזימה מאד.
אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה