חתומים עליו 12 מדענים, לא אחד.
למדען שהוביל את המחקר נעשה סיכול ממוקד ממש, והוא אפילו לא מתנגד לחיסונים. סה"כ התריע על הצורך לפצל את חיסון ה הMMR.
רופא בכיר נוסף מאותה קבוצה שרשיון הרפואה שלו נשלל, עתר אחרי שנים לרשויות המשפטיות הרפואיות ורשיונו הוחזר לו, כך שהדרך פתוחה גם בפני דר. אנדרו וויקפילד.
אפשר למצוא המון חומר על כך באינטרנט, וגם ללמוד מכאן: דר' אנדרו וייקפילד - הסיפור המלא
מאז נוספו אלפי מחקרים שמוכיחים קשר כזה, גם כאן בישראל:
מחקרם של קאמר ושות' (2003) ערך השוואה בין שיעור האוטיסטים בקרב ילדים שנולדו בישראל להורים ממוצא אתיופי לבין ילדים שנולדו באתיופיה לפני עלייתם לישראל. בקרב הילדים שנולדו בישראל נמצא שיעור אוטיסטים של 8.3 לכל 10,000, לעומת אפס אוטיסטים בקרב הילדים שנולדו באתיופיה. החוקרים מסכמים: "לידה בישראל, מדינה מתועשת, מהווה גורם סיכון סביבתי לאוטיזם (PDD)"[1]. ראוי לציין שילדים הנולדים באתיופיה מקבלים במקרה הטוב ביותר מחצית מכמות החיסונים שמקבל ילד שנולד בישראל[2].
מכאן: [1]: A. Kamer et al, A prevalence estimate of pervasive developmental disorder among Immigrants to Israel and Israeli natives, Soc Psychiatry Psychiatr Epidemiol (2004) 39 : 141–145
[2]: Ethipian Vaccine Schedule: Kane, Stanford School of Medicine, EPI in Ethiopia, 8 Nov 2004
ב. מאז גם המרכז למניעה ובקרת מחלות האמריקאי (CDC) נאלץ להודות שבמחקר שהוא ביצע הוא שינה וגרס דפים עם נתונים כדי לא להצביע על הקשר המובהק שנמצא בין חיסונים ואוטיזם, ולהציג תוצאה שנוחה לו, למנהל התרופות ולחברה היצרנית של החיסונים.
ג. כמה עובדות על פגיעות מחיסונים באופן כללי:
למעשה, לא אמורה להיות כל מחלוקת על עצם העובדה שהחיסונים עלולים לגרום נזקים, קלים וחמורים, עד כדי מוות. את סיכום העדויות המדעיות הממצה והסמכותי ביותר שיש נכון לשנת 1994, המוכיח באופן מדעי את הטענה כי חיסונים גורמים, במקרים מסויימים, לפגיעות קלות וקשות, לרבות מוות, ניתן למצוא במסמך שנכתב ע"י ועדת הבטיחות של חיסונים במכון הלאומי לרפואה בארה"ב, הזרוע הרפואית של האקדמיה הלאומית למדע בארה"ב, מסמך לו תרמו עשרות רבות של מומחים ורופאים. יש לציין שמסמך זה פורסם לאור הוראת הקונגרס לכתוב מסמך מדעי על הסיכונים אשר בחיסונים במקביל לחקיקת חוק פיצוי נפגעי חיסונים (עליו נרחיב בהמשך). מסמך זה, למרות שפורסם בשנת 1994 ולא התייחס לחיסונים רבים שהוכנסו מאז לתכנית, מסכם בטבלה את ממצאיו באשר לסבירות המדעית של סוגי פגיעות שונות לחיסונים שונים. כבר בשנת 1994 ניתן היה להסיק את המסקנות הבאות (נתונים נבחרים, טבלה 1-2, עמ' 12 במסמך המקורי)[4]:
א. בקטגוריה: "המידע תומך בקשר סיבתי [החיסון כנראה גורם למחלה]":
i. דיפתריה/טטנוס: סינדרום ג'יליאן-ברה (מחלה קטלנית, נוירולוגית משתקת),
דלקת בעצב הזרוע
ii. פוליו: סינדרום גיליאן-ברה
ב. בקטגוריה: "המידע מבסס קשר סיבתי [ידוע שהחיסון גורם למחלה]":
i. דיפתריה/טטנוס: רגישות יתר לחלבונים
ii. חצבת: ירידה במספר טסיות הדם, רגישות יתר לחלבונים, מוות מנגיף החצבת אשר בחיסון
iii. פוליו: שיתוק פוליו (חיסון אוראלי), מוות מנגיף הפוליו אשר בחיסון