אחד לקח את זה ממש קשה, המון פצעים, אבל בלי חום

השניה - בקטנה.

ולמרות זאת, נראה לי שאני אמשיך לחסן, כי ככל שהסביבה שלהם יותר מחוסנת הסיכוי שלהם להידבק קטן יותר, וגובר הסיכון שהם לא יקבלו את זה בגיל צעיר.

כדי שידביקו את ילדיי. (אבל צריכה לחכות שהקטן יהיה מספיק גדול בשביל שההדבקה תחסן אותו).

מודעת לכך שזה יהיה קשה...

מישהי כאן המליצה לי על האתר באופן טבעי, שיש שם כאלה שמפרסמים שהם מחפשים ילדים חולים באזורם כדי להדביק את ילדיהם.

ואל הר המוריה - זה באמת עצוב שככה זה נהיה...

הם לא בהכרח בריאים. (ויהיו שיגידו שהם ממש מזיקים). למה להכניס אותם לגוף סתם? הרי אבעבועות רוח, שלא כמו מחלות אחרות שאליהן מחסנים, זו מחלה לא מסוכנת! (כל עוד חולים בה בילדות. יש בה סיכונים אולי, אבל למיטב ידיעתי הם נדירים).

מלבד זאת - לפי מה ששמעתי, גם ילדים שחוסנו בחיסון לאבעבועות רוח, חולים בזה לפעמים. אולי לזמן קצר יותר (שאז זה עוזר לכך שההורים לא יצטרכו להחסיר הרבה ימים עבודה - עוזר למשק הכלכלי) - אבל מה זה בעצם משנה?

בקיצור, אני חושבת שהדרך הטבעית להתחסן מאבעבועות - כלומר, להידבק מילד אחר ואז לחלות - היא הטובה ביותר...

הנתונים מראים שיש זינוק בשיעורי התפרצות שלבקת חוגרת אצל מבוגרים מאז שנכנס החיסון נגד אבעבועות רוח לילדים.

 היא מן הסתם מעבירה את החומר כמו שהיא קיבלה אותו, לפי המדיניות המוצהרת של משרד הבריאות.

לגבי ההערה השניה, שימי לב, בתגובה אחרת שלי כאן, שכשמדובר במחקר שמבצע המרכז למניעה ובקרת מחלות בארה"ב שאמור להיות הסמכות המדעית בנושא החיסונים, זה לא  "מחקר מוטה", זו הונאה מדעית של ממש.

לתוצאות של המחקר שלהם היו השלכות עצומות על הרכב החומרים בחיסון (לקח שנים עד שהודו בפה מלא והוציאו את מרכיב הכספית מרוב החיסונים), ועל המדיניות המשפטית בפיצוי נפגעי חיסונים.

ידוע ומוכר הוא שלחיסונים יש תופעות לוואי שונות, כולל חום ואולי אפילו הקאות וכדומה.

אז אולי זה לא בסדר לתת אותם, ולגרום באופן מודע חולי לילד??

ועל הנזקים והפגיעות זמין, יש בהחלט מקום לשאלת רב מחודשת.

אחד החומרים הוא אלומיניום (בעבר השתמשו בכספית עד שהזעקה עלתה ואי אפשר היה להשתיק אותה והמחקרים נחשפו לציבור).

אלומיניום היא מתכת רעילה שיש לה השפעה על מערכת העצבים.

אין אלומיניום במזון. בשונה מברזל ומתכות אחרות.

כדי שהחיסון יהיה יעיל יש צורך לעורר את המערכת החיסונית לפעול, ואת זה משיגים בעזרת אלומיניום.

כמות האלומיניום בחיסון היא הכמות המינימלית הדרושה כדי לעורר את המערכת לפעולה.

היא בשום אופן לא כמות מינימלית מבחינה בטיחותית.

וילדים שונים מגיבים באופן שונה לכמות הזו.

דרך חלב אם תינוק נחשף לכמות אלומיניום גדולה פי כמה מזו שהוא נחשף לה דרך חיסונים. ובתמ"ל יש פי כמה וכמה (והכי הרבה - בתמ"ל צמחי).

מדובר בכמויות מזעריות, ורוב האנשים לא חוששים מזה.

מי שחוששת - ככל שהיא תקטין את החשיפה שלה לרעלים*, כך היא תקטין את הכמות שלהם בחלב שלה, אם כי לאפס לגמרי לא נראה לי שאפשר, ובכל מקרה מדובר בכמויות קטנטנות ממש ביחס למה שיש בתמ"לים.

*חשיפה לרעלים = דרך חומרי ניקוי למיניהם, מזון תעשייתי, חומרי קוסמטיקה, חשיפה לעישון וכו' וכו'.

אני באמת לא חושבת שכדאי להיכנס לעניין בלחץ, אבל בגדול תמיד כיף לעבור לחיות בריא יותר במה שרק אפשר. ותינוקות זה תמריץ מעולה.

כי אני לא מספיק בקיאה ולא יודעת בוודאות מה מגיע מאיזה מקור, אבל בגדול למי שרוצה לשפר בבריאות הכיוון הכללי ברור)

בסך הכול לגבי רעלים צריך לזכור שזה לא בינארי - לא או שהתפוח מורעל ושלגיה אוכלת ממנו ומתה או שהוא סבבה ואין בו שום בעיה. כמעט כל הרעלים זו שאלה של כמות. בכמות כלשהי כולנו ניחשף אליהם, נרצה או לא נרצה. אפשר להשתדל שלא תהיה כמות גדולה מדי, כי בכמות מזערית לרוב ממש אין מה לחשוש...

(רק ליתר ביטחון ושלא יובן לא נכון - אין לי שום דבר נגד אימהות שמעדיפות לחשוף לאבעבועות באופן טבעי, רק רציתי לדייק לגבי האלומיניום)

אנחנו חיים בעולם משוגע ותעשייתי.

מאוד קשה להימנע מהכל.

אבל לכי תדעי מה יגלו עוד שנתיים...

ולגבי ניר אפיה- אפשר לקנות ניר אפיה ללא מזיקים...נראה לי שהוא לא לבן.

אבל אני לא יודעת איפה קונים, אני משתמשת ברגיל. פה עובר הגבול שלי בעניני בריאות...

גם בחיסונים המורכבים מכמה חיסונים - מרובע, מחומש, כמות האלומיניום מוכפלת פי 4 ופי 5 בהתאמה.

לא מאחדים את הנגיפים ומשתמשים בכמות אלומיניום המתאימה לחיסון אחד.

אין במקור אלומיניום במזון. יש אלומיניום שנספג מחשיפה לרעלנים. בעיה בפני עצמה.

בחיסון האלומיניום מוזרק לריקמת השריר ולא כמו במקרה של מזון, למערכת העיכול שיכולה להתמודד עם חלק מהכמות ולהפריש את המתכת מהגוף.

מריקמת השריר כמעט שאין לגוף יכולת לסלק את המתכת, היא מצטברת ברקמות, וכשמדובר בתינוקות ובאנשים מבוגרים, היא עוברת את מחסום הדם-מוח ביתר קלות.

מחסום דם־מוח – ויקיפדיה

חיכיתי עם החיסון לבן שלי עד גיל שנתיים וחצי.. זה לא מספיק?

אם אני לא טועה, לעניין המחסום דם-מוח.

אני אשתדל לחפש מקור.

תימרוסל, סוג של כספית, היה בחיסונים בתור חומר משמר.

מלח אלומיניום משמש לייצור תגובה חיסונית כשנותנים חיסון מומת, כדי להיות בטוחים שהמערכת החיסונית תגיב לחיסון. והכמויות הן כל כך קטנות שאי אפשר למדוד את העליה בכמות האלומיניום בדם.

חיסונים בע"מ: על כספית בחיסונים ושקרים ממסדיים

אמנם מתייחס למספר נקודות נוספות, אבל מסכם בצורה טובה.

בהתחלה כותבת כתבה שלילד שלה אוטיסט, בסוף היא כתבה שהוא לא. זה יכול להיות?

היא גם כתבה שהושיבה ילד בן שנה!!! לצפות בסרט מצויר למשך כל היום. לא פלא שהוא לא התפתח. 

הוא היה מכור לסרט וצרח כמובן . גם לא כתוב מה הילד שלה אכל. לפני 20 שנה אמריקה הייתה מדינה של פיצה, קולה והמבורגר. נשמע שכותבת פשוט נכנעה לילד צורח, נתנה לו לשבת מול טלוויזיה ולאכול שטויות (כתוב שהוא סירב לרוב המזות ולא כתוב שהיא התעקשה, אז כנראה זרמה כמו עם טלוויזיה ואז הוא סבל משלשול) בגיל שנה. הרי רופא ילדים לא שואל האם תינוק בן שנה נמצא מול טלוויזיה וכמה שעות ביום. 

על רקע של הרעלת מתכות אפשר למזער את הנזק ואולי אפילו להחלים כליל בעזרת הרפואה אלטרנטיבית

מה שכתבת זו פרשנות אישית שלך. בסופו של דבר הילד אובחן כלוקה באוטיזם.

הם מתארים הכתבה קשר בין החיסונים לעובדה שהוא לוקה באוטיזם ???

האמת,

מה שהיא מתארת שהוא היה נראה בסדר עד גיל שנה, לא סותר אוטיזם.

אוטיזם מאובחן לרוב בגלאים יותר מאוחרים והתסמינים הבולטים אינם מופיעים ישר אחרי הלידה באף ילד...הרבה פעמים הם נראים ילדים תקינים לחלוטין עד שלב יותר מאוחר שבו הם מתחילים לסגת אפילו מתפקודים בסיסיים כמו שמירה על קשר עין

זה כמו שמחקרים מטעם טוענים שמהלך המחלה הרגיל של ריפלוקס זה החמרה פתאומית סביבות גיל חודשיים - דעיכה - התפרצות מחודשת בגיל 4 חודשים - דעיכה - והתפרצות חוזרת בגיל חצי שנה.

באופן מופלא למדי המהלך הזה תואם לחלוטין את לוח הזמנים של תוכנית החיסונים..

גם במחקר שביצע הCDC נמצא קשר מובהק בין מה שנקרא אוטיזם מובחן, נסוג לחיסון הMMR.

ועד אז נראה לי שלא התעסקו בזה יותר מדי. וזהו.

בפורום הורות פעם כתבה אימא לילדה אוטיסטית והיא כתבה שבקבוצות שלא מחסנות יש אותו אחוז אוטיסטים. 

ובעבר פשוט לא התעסקו בזה. כמו שלא התעסקו בקשב וריכוז .

אגב למדינה אין טעם להגדיל כמות אנשים חולים כי הם לא יעבדו, לא יכניסו מיסים , יקבלו קצבאות ומערכת רפואית גם תצטרך להוציא עליהם הון עתק במשך שנים. 

שיעורי האוטיזם מזנקים.

למדינה יש אינטרס אדיר ללכת בתלם שהCDC מתווה.

באמת הנזק הופך להיות רב על התועלת.

טראמפ למשל מינה ועדה מיוחדת כדי לבחון את מדיניות החיסונים מחדש.

חתומים עליו 12 מדענים, לא אחד. 

למדען שהוביל את המחקר נעשה סיכול ממוקד ממש, והוא אפילו לא מתנגד לחיסונים. סה"כ התריע על הצורך לפצל את חיסון ה הMMR.

רופא בכיר נוסף מאותה קבוצה שרשיון הרפואה שלו נשלל, עתר אחרי שנים לרשויות המשפטיות הרפואיות ורשיונו הוחזר לו, כך שהדרך פתוחה גם בפני דר. אנדרו וויקפילד.

אפשר למצוא המון חומר על כך באינטרנט, וגם ללמוד מכאן: דר' אנדרו וייקפילד - הסיפור המלא

מאז נוספו אלפי מחקרים שמוכיחים קשר כזה, גם כאן בישראל: 

מחקרם  של קאמר ושות' (2003) ערך השוואה בין שיעור האוטיסטים בקרב ילדים שנולדו בישראל להורים ממוצא אתיופי לבין ילדים שנולדו באתיופיה לפני עלייתם לישראל. בקרב הילדים שנולדו בישראל נמצא שיעור אוטיסטים של 8.3 לכל 10,000, לעומת אפס אוטיסטים בקרב הילדים שנולדו באתיופיה. החוקרים מסכמים: "לידה בישראל, מדינה מתועשת, מהווה גורם סיכון סביבתי לאוטיזם (PDD)"[1]. ראוי לציין שילדים הנולדים באתיופיה מקבלים במקרה הטוב ביותר מחצית מכמות החיסונים שמקבל ילד שנולד בישראל[2].

מכאן: [1]: A. Kamer et al, A prev‎alence estimate of pervasive developmental disorder among Immigrants to Israel and Israeli natives, Soc Psychiatry Psychiatr Epidemiol (2004) 39 : 141–145

         [2]: Ethipian Vaccine Schedule: Kane, Stanford School of Medicine, EPI in Ethiopia, 8 Nov 2004

ב. מאז גם המרכז למניעה ובקרת מחלות האמריקאי (CDC) נאלץ להודות שבמחקר שהוא ביצע הוא שינה וגרס דפים עם נתונים כדי לא להצביע על הקשר המובהק שנמצא בין חיסונים ואוטיזם, ולהציג תוצאה שנוחה לו, למנהל התרופות ולחברה היצרנית של החיסונים.

ג. כמה עובדות על פגיעות מחיסונים באופן כללי:

למעשה, לא אמורה להיות כל מחלוקת על עצם העובדה שהחיסונים עלולים לגרום נזקים, קלים וחמורים, עד כדי מוות. את סיכום העדויות המדעיות הממצה והסמכותי ביותר שיש נכון לשנת 1994, המוכיח באופן מדעי את הטענה כי חיסונים גורמים, במקרים מסויימים, לפגיעות קלות וקשות, לרבות מוות, ניתן למצוא במסמך שנכתב ע"י ועדת הבטיחות של חיסונים במכון הלאומי לרפואה בארה"ב, הזרוע הרפואית של האקדמיה הלאומית למדע בארה"ב, מסמך לו תרמו עשרות רבות של מומחים ורופאים. יש לציין שמסמך זה פורסם לאור הוראת הקונגרס לכתוב מסמך מדעי על הסיכונים אשר בחיסונים במקביל לחקיקת חוק פיצוי נפגעי חיסונים (עליו נרחיב בהמשך). מסמך זה, למרות שפורסם בשנת 1994 ולא התייחס לחיסונים רבים שהוכנסו מאז לתכנית, מסכם בטבלה את ממצאיו באשר לסבירות המדעית של סוגי פגיעות שונות לחיסונים שונים. כבר בשנת 1994 ניתן היה להסיק את המסקנות הבאות (נתונים נבחרים, טבלה 1-2, עמ' 12 במסמך המקורי)[4]:

א.      בקטגוריה: "המידע תומך בקשר סיבתי [החיסון כנראה גורם למחלה]":

          i.      דיפתריה/טטנוס: סינדרום ג'יליאן-ברה (מחלה קטלנית, נוירולוגית משתקת),

                  דלקת בעצב הזרוע

          ii.      פוליו: סינדרום גיליאן-ברה

ב.      בקטגוריה: "המידע מבסס קשר סיבתי [ידוע שהחיסון גורם למחלה]":

          i.      דיפתריה/טטנוס: רגישות יתר לחלבונים

          ii.      חצבת: ירידה במספר טסיות הדם, רגישות יתר לחלבונים, מוות מנגיף החצבת                       אשר בחיסון

          iii.      פוליו: שיתוק פוליו (חיסון אוראלי), מוות מנגיף הפוליו אשר בחיסון

קיצר, לא סותר את העניין שהם רצו לחקור לגבי הנזקים של המתכות. אבל נשמע מוזר הקישור שעשו בין החיסונים לאבחנה שהילד קיבל... קצת עשו סלט, למרות שחלק מהדברים נשמעים הגיוניים

מאות אלפי ילדים כאלה בארצות הברית. הדיווח של ההורים הוא על הידרדרות ונסיגה פתאומיות לאחר חיסון.

או לפחות להדגיש קצת יותר בכתבה. זה לא אוטיזם, אלו תסמינים דמויי אוטיזם (בהיעזר הגדרה אחרת) שמופיעים בעקבות חיסונים. הילד לא נהיה אוטיסט נקודה !!!

זו אבחנה שלא פשוט לתת וניתנת אחרי הרבה אבחונים עם כמה וכמה אנשי מקצוע שונים

חבל להטעות אנשים. אבל תכלס טיפשי מצידי לטעון, כולה כתבה...

בלי שום קשר הכתבה הזו מזכירה את הסיפור עם הרעלת העופרת בדלקים בתחילת השימוש בדלק בארה"ב. גם אז הממשל והתאגידים התעלמו בהתחלה....

זה נאום שהיא נושאת.

הכותבת התמנתה כחברה ציבורית בוועדת התיאום הבין-משרדית לאוטיזם ב-NIH - במכון הלאומי לבריאות של ארצות הברית.

להיעזר ברפואה האלטרנטיבית כדי לנטרל את הנזק והפגיעה.

זה לא פשוט, זה אומר טיפולים ממושכים והרבה עוגמת נפש שאף אחד מאלה ששלחו את ההורים לחסן לא מפצה עליה ברוב המקרים.

ולפעמים הנזק גדול מאוד ולא ניתן לריפוי.

לתועלת להורים שמחפשים דרכי טיפול:

טיפולים בתא לחץ זה מצוין - אבל מה לא מספרים לנו?
-------------------------------------------------------------------------
"הארץ" בכתבה על מרכז לטיפול בתא לחץ (HBPT) ב"אסף הרופא".
גם מי שקורא את כל הכתבה לא מוצא כלל איזכור לכך שטיפול בתא לחץ הוא טיפול אפקטיבי לילדים אוטיסטים רבים. אינספור הורים מדווחים על שיפור במצב ילדיהם האוטיסטים לאחר טיפול בתא לחץ.

אבל, ד"ר שי אפרתי, מנהל המכון לרפואה היפרבארית (תא לחץ) באסף הרופא, יודע למה הוא לא מזכיר את מטופליו האוטיסטים.
יש טיפול שעוזר לרפא אוטיזם? חס ושלום לפתוח את תיבת פנדורה הזו..

העובדה שילדים אוטיסטים רבים נרפאים מאוטיזם (או שמצבם משתפר דרמטית) מדירה שינה מעיני ממסד החיסונים. אם אוטיזם הוא מחלה שיש לה טיפול פיזיולוגי הרי כל השקר הגדול כאילו אוטיזם הוא בעיה גנטית הקורית "סתם כך" (ולא נגרם מרעלים סביבתיים, ובראשם החיסונים) - נחשף במלא כיעורו והשלכותיו.

זהו מקרה קלאסי של "הרצחת וגם ירשת": גם פוגעים בבריאות הילדים באמצעות הזרקת חומרים רעילים לגופם, וגם מונעים מהם טיפול היכול לרפא אותם על מנת להגן על הפרטיקה הנפשעת הזו.

זו המציאות. ישראל 2015.

לינק לכתבה:
/\/www.haaretz.co.il\/news\/health\/new-research\/.premium-1.2577771", "\/si\/ajax\/l\/render_linkshim_log\/?u=http\u00253A\u00252F\u00252Fwww.haaretz.co.il\u00252Fnews\u00252Fhealth\u00252Fnew-research\u00252F.premium-1.2577771&h=ATNpBN9A2Amvx3TBbXtaxKhrCxyaguE4U6dGZDR3MKAZVEZNaELidLzIpBQvcM0ZchYVEayH90NVYwflEs0QRI0CklAMS2WCoDkClsc8_3pqzPC9ibtQR9jd1Hd285qiyMsF2F5cIpKGZbW366LgR6R2wKkeQ6o&enc=AZN716ibed78Kc8hck3pBvyNRXRqZSsD5D8fgjqlkY9KzZ99izfO2sumFHuMIfz8_RD0NOvgXKUUbtakdlSN8z8nwlvdLD87Uad6HRqAcJoEXMS6vcQ8xUMHYZW_0diNtxuQMsEWFqC6AvrrPmigR4vyMz90LBFRjmZCO7TiUerUzl_czIBVRDsCAT-9k3y8ddGG8CXDms9_02n8vBH2BVrd&d");" onmouseover="LinkshimAsyncLink.swap(this, "http/\/www.haaretz.co.il\/news\/health\/new-research\/.premium-1.2577771");" rel="nofollow noopener" target="_blank">נכנסים לתא לחץ ומשפרים את תפקוד המוח

מתוך חיסונים בע"מ דף הפייסבוק.

א. למה את מאמינה שלא יהיה גרוע יותר?

ב. למה את מאמינה שבאופן גורף החיסונים מעלימים מחלות?

אני שואלת באמת- כי לרוב, מי שלא מחסן מבסס את עמדתו על בסיס ידע.

אז על איזה בסיס ידע את מאמינה במה שכתבת? 

אבהיר- אני מסכימה שאכן יש מחלות שמוטב לחסן נגדן ולא לחלות בהן, אבל אף אחד לא באמת יודע את שלל ההשלכות שיש להתערבות כזו במערכת החיסון. זו מערכת מורכבת ועדינה שבכלל לא מבינים אותה עד הסוף גם היום. אז איך את בטוחה שללא המחלה יהיה טוב יותר?

אני גם מניחה שיש מחלות שעברו מן העולם בזכות חיסונים, אבל יש מחלות שבוודאות לא- כמו שעלת ועוד. אז מה בסיס הידע שלך בזה?

אני באמת שואלת. לא ע"מ לקנטר.

יכול להיות בהחלט שלא צריך לחסן את ילדינו ולתת למערכת החיסונית שלהם "להתגבר" ולעשות העבודה. אבל באותה מידה אני יכולה לשאול "למה גילו את הפניצילין??" - תנו לגוף להתגבר על זיהומים. מה עשו לפני 300 שנה וכיוצא בזה...לא פלא שהניתוח הקיסרי הראשון שממנו האישה יצאה חיה, נעשה רק במאה התשע עשרה...

מחלות שהילדים שלנו מחוסנים נגדם כמו חצבת ואסכרה לדוג' - הרגו ילדים בעבר בתדירות גבוהה ביותר. דלקת קרום המוח שמחסנים נגדה בשנים האחרונות - גרמה בעשרות השנים הראשונות במדינה לתמותה של תינוקות במקרה הרע ולחרשות בלתי הפיכה במקרה הטוב...למה לחשוף ילדים לסיכון שבכך ועוד יותר לחשוף אחרים נוספים באוכלוסיה כמו זקנים או נשים הרות שהם בסיכון גבוה יותר ? התפרצויות החצבת והחזרת באזור ירושלים שהיו לפני מס' שנים הן בדיוק הדוגמא הקלאסית לכך. 

יכול להיות בהחלט שאנחנו צריכות לחקור קצת יותר טוב מה מכניסים לילדים שלנו, וכך אולי היינו יכולות להחליט בעצמו מה מתוך החיסון המחומש  לדוג' אנחנו מסכימות לתת ומה לא.

אבל היות ודברים באים יחד וזה-מה-יש, אני אישית מעדיפה לחסן את ילדיי, כולל החלקים ה"מיותרים" והעיקר שיחוסנו עבור הדברים הקריטיים יותר. 

החזרת שהתפרצה לפני כמה שנים הייתה מוטציה של המחלה שהדביקה גם מחוסנים ולא קשורה לאנשים שלא חיסנו

מתרחשת כי אין בדברים האלו ואקום: מחסנים כנגד חיידק או נגיף מזן אחד, גורמים לזן אחר להתחזק.

עד כדי כך שמי שפיתח את חיסון החזרת מודה שהיום יש צורך בפיתוח חיסון מתוחכם יותר.

יש חיסונים שאני מעדיפה לתת להם למרות הסיכון.

כלומר שבחישוב סיכון חיסון מול סיכון מחלה אני מעדיפה סיכון חיסון.

אבל ההשוואה לאנטיביוטיקה היא לא מדויקת. נטילת אנטיביוטיקה היא לא התערבות אגרסיבית במערכת עדינה. היא התערבות ממוקדת, דרך מערכת העיכול, לרוב, והכי חשוב- במהלך הרבה שנות אנטיביוטיקה אין עליה מחקרים כ"כ מפלילים כמו שיש על חיסונים!! יש לה נזקים, אך אילו הם נזקים שמדובר עליהם גם בתוך המערכת הקונבנציונאלית, ואילו בנושא חיסונים הממסד הרפואי הולך ראש בקיר בצורה מאוד משונה.

ההתנגדות לחיסונים לא נובעת ממקום של טבעיות- תנו לגוף להתגבר בעצמו.

היא נובעת מחשש לנזקים חמורים!!

אגב- לגבי דלקת קרום המוח. נתון שקראתי איפשהוא (מצטערת אני לא זוכרת איפה) מראה שמאז מתן החיסון- תמותת ילדים מדלקת קרום המוח ירדה, אבל תמותת ילדים ממחלה אחרת (שלא הייתה נפוצה בכלל לפני כן) זינקה ב600%. האם יש קשר? אין קשר? קשה לדעת. אבל זה נתון מענין שמראה שהתמונה היא מורכבת יותר. 

ואכל הכל כל כך מורכב וא"א אף פעם להצביע על משהו אחד ולהגיד "אה. כאן קבור הכלב !!"

הכל מורכב מתורשה+סביבה ואין משהו טהור ומבודד...

אבל לגבי האנטיביוטיקה - בהחלט יש המצדדים בצמצום השימוש בה, מכיוון ש:

א. היא עלולה לתגבר עמידות של חיידקים וליצור זנים אלימים עוד יותר.

ב. היא מהווה בהחלט התערבות אגרסיבית כי היא מחסלת לא רק חיידקים מ"רעים" מחוללי מחלה אלא גם חיידקים טובים המהווים חלק מהמצע התקין של הריריות בגוף. 

לא לחינם אדם מטופל באנטיביוטיקה לעיתים חווה חולשה כללית שניונית שאינה קשורה למחלה או הזיהום הראשוני בהם לקה מלכתחילה. 

ועלא ותו משקל של החיסונים, עם כל מה שידוע על חסרונות האטיביוטיקה, כשלילד שלי יש דלקת גרון חיידקית, שיש סיכוי שתעבור מעצמה והוא יתגבר, אני לא לוקחת סיכון ומשקה אותו במוקסיפן שיחסל את הסטרפטוקוקוס (עד הפעם הבאה כמובן), כי יש סיכון שהוא פשוט יעבור לרקמות אחרות ויותר רגישות מ"סתם" גרון שקדים. 

הצמצום בשימוש באנטיביוטיקה הגיע מתוך הממסד הרפואי.

הרופאים בעצמם נותנים פחות.

רוקחים ממליצים לקנות גם פרוביוטיקה.

אבל לא כך בחיסונים.

בחיסונים- הרופאים והאחיות (מנסיון) לא יודעים בכלל על מה אני מדברת איתם!! ומגיבים בתוקפנות פטרונית (גם כן מנסיון) כאילו זה משהו אישי נגדם. 

תסכימי איתי שזה מאוד משונה שהחיסונים מוגנים במעין טבעת בטחון כזו, ללא שום קבלת ביקורת או בדיקה לעומק של שאלות שעולות. אין עוד תרופות שככה מוגנות ע"י הממסד הרפואי.

כ"כ מקפידים לכתוב על תרופות שיש לעיין בעלון לצרכן לפני השימוש.

אבל בחיסונים- מעולם לא שמעתי על אחות שהגישה להורים את העלון לצרכן לפני החיסון. למה???

אני לא.

מקור המידע שלהן (אם ישנו) הוא מאוד מסוים ובוודאי שלא מציגים בפניהן את המורכבות שבנושא החיסונים. 

ולגבי הדברים האחרים שכתבת- אני לא בטוחה בכלל שהם מדויקים.

האם מחלה מתפרצת בגלל אלו שלא מחסנים? זו סיסמה נפוצה, אני לא יודעת כמה היא אמיתית. זה שיש עכשיו שעלת- זה לא בגלל אלו שלא מחסנים, אלא בגלל החיסון שהוא לא "הרמטי"- עובדה שגם מחוסנים נדבקים. 

ושפעת- זה נפוץ מאוד למרות התעמולה המסיבית שיש לחיסוני שפעת כל חורף- אז כנראה שהצמד חיסון= העלמות מחלה הוא לא צמד מדויק תמיד. 

כאן יש קצת על השיקולים לכאן ולכאן: שאלה על הדבקה באבעבועות רוח - הריון ולידה

אבל מדיניות משרד הבריאות משתנה מפעם לפעם.

היה חולה?

מעניין!

רצה לעשות בדיקת דם לילדה...

מבוגר, והחיסון מגן מהסיכון הזה. החיסון לא מגן מהדבקות אבל בדרך כלל המופע יהיה קל יותר.

אני מעדיפה לא לקחת סיכון עם מופעים קשים וסיבוכים ולכן מחסנת.

והיא אמרה לי שאם הילד לא נדבק עד לכיתה א' אז כדאי לחסן בא'. (זה חלק מחיסוני השגרה שמקבלים)

זה מה שעשיתי עם הגדולה.

השניה כ"כ היתה מבועתת מרעיון החיסון שלא הכרחתי אותה. אולי בשנה הבאה...

אגב, לא עצם המחלה מסוכנת בגיל מבוגר אלא הסיבוכים שלה. וככל שנדבקים בגיל צעיר יותר כך המחלה קלה יותר, בדר"כ.

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

הוא רגוע בהנקה, ובזמנים המעטים הכן רגועים שיש לו- אין לו בעיה לשכב על הגב..

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

הנקתי בשכיבה ילד קודם.. אבל הפעם הוא לא זורם על זה..

להתחיל כל הנקה משכיבה, ואז כשהוא מתעצבן לעבור לישיבה? או חצי שכיבה וחצי ישיבה, או כשאת שוכבת אבל הוא בתנוחה קצת אחרת, נגיד על הצד? אני לא ממש בטוחה, אבל אם תצליחו למצוא סיסטם שעובד לכם כנראה שזה יקל על שניכם...

לחזור בגלל הסיבה עכשיו? הוא יעשה משהו אחר?

שווה להתייעץ עם זה שהייתם אצלו

של החיים, הם למעשה חלק מההריון . התינוק מאוד עוברי עדיין וזקוק להמון מגע וכרבול ... זה לא פינוק, זה ממש צורך שלו כדי לחיות, לגדול ולהתפתח. תנסי לנשום עמוק, זה גיל שעובר כ"כ מהר ונתגעגעים לעוברון הזה שהיה מקופל עלייך כמו כדור חמוד. תנסי להרים רגליים ולעצום עיניים ולנוח.

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

גם לכאלו שלא נראות הנקה יש ריצרצים בצדדים שהופכים אותם למתאימות

איך אמורים להניק מהריצ'רצ'ים האלו בצדדים

ספיציפית של הודולה ארוכים ממש, ואז אפשר להזיז את השמלה מהצד ולהניק. ממליצה לבשוק את זה כשמודדים.

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

וגם נראה לי שיש בחנות שנקראת "לב שמח" (ראיתי אחת באלעד ואחת במודיעין עילית)

אם רחובות קרוב לך אז על כל רחוב הרצל יש כל מיני חנויות

יש גם חנות שנקראת קמי שאו אני לא בטוחה במרכז איפה היא, אבל יש אותה ברחובות, באחת הסמטאות של הרחוב הנ"ל

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

מגוון של שמלות ממש מוצלחות

מבחר גדול של שמלות הנקה חגיגיות

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)