לא מזמן סיימתי לקרוא יצירת מופת בשם 'בית משבר', של סופר ידיי שכינה את עצמו בשם 'דער נסתר'. זה רומן על שני אחים, על משפחה. אח אחד הוא סוג של מתבודד, מתקרב לחסידות ברסלב ולאדמו"ר מברסלב. והאח האחר הוא סוחר. והספר מגלגל את העלילות של המשפחה ושל שני האחים, כשהם חיים בחברה היהודית – חסידית של אז.
בכל מקרה, זה לא נראה לי סתם ספר, זו לא סתם יצירה. זה משהו גדול יותר. כאילו איזה מכשף שתל את הדבר הזה כבר לפני 200 שנים, והוא הופיע והתגלה בזמן שהוא רצה.
נראה לי שאלוהים מתקשר איתי דרך הספר הזה, דרך היצירה הזו. בכלל נראה לי תמיד שאלוהים פועל בצללים, ומתגלה דרך האמנות, דרך התרבות, כדי לעזור לאנשים להבין ולראות.
בכל אופן, הדבר העיקר שאני רוצה לדבר עליו זה שגם לפני כל כך הרבה שנים, החיים של אנשים שהתקרבו לדת נהרסו גשמית ורוחנית. וזה קורה וקרה לכל כך הרבה בעלי תשובה. כל כך הרבה חיים נהרסו, נזרקו לזבל. כל כך הרבה פוטנציאל אבד, כל כך הרבה דמעות נשפכו.
איך זה שהחיים של בעלי תשובה נהרסים, יורדים לזבל? שיש אנשים נבונים ומשכילים שמתקרבים פתאום , ומאנשים חיים ומצליחים, הם הופכים ללא יוצלחים, לאנשים מתים? הפנים שלהם מצהיבות, השינה שלהם מתמעטת, הם יורדים במשקל, הם נהפכים למטומטמים. אני יודע, כי חוויתי את זה על עצמי, אבל לי אלוהים עזר.
אני לא מבין את זה. מילא, אנשים רעים, אלימים, אין לי בעיה שהם יחזרו בתשובה וימותו לאט. אבל כל כך הרבה אנשים טובים, שהולכים ומצהיבים, הולכים ומתים, הולכים ונאספים.
זה קרה וקורה הרבה בברסלב, זה קורה גם במקומות אחרים. הרבה פעמים חשבתי שעדיף להיות חילוני, שעדיף לכולם להיות חילוניים, שדת זה זבל, זבל אחד גדול. אני יודע שזה נשמע קשה, אבל ככה הרגשתי.
אני יודע שהרבה אנשים סובלים בסתר. בעיקר בעלי תשובה, גם דתיים מבית. הם חיים בגיהנום, הם חיים בשקרים, בעשנים סרוחים. איך עוצרים את זה, מה עושים, איך עובדים את אלוהים באמת?
יש שיר כזה ששמעתי, in this river. הפזמון שלו זה in this river all shall fade to black, in this aint no coming back. ואז נזכרתי במה שאמר רבי נחמן. אני נהר, המטהר מכל הכתמים. וכל באיה לא ישובון...
