וְאִם יֹאמַר הָאָדָם הָאֱמֶת הִיא כֵּן -
שֶׁהַיִּסּוּרִים וְדַחֲקוּת הַפַּרְנָסָה בָּאִים בְּחֶסֶד,
וְכַוָּנָתוֹ יִתְבָּרַךְ לְטוֹבָה
- כְּדֵי לְהִתְקָרֵב עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא לַה' יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל,
אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן קָשֶׁה לִי לְהִתְקָרֵב,
כִּי
כְּבָר נִתְעֵיתִי מְאֹד,
וַאֲנִי רָחוֹק מֵהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת מְאֹד, וּבַמֶּה אֲזַכֶּה אֶת אָרְחִי לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ?
עַל זֶה מֵשִׁיב:
אֲפִלּוּ אֵין יִשְֹרָאֵל עוֹשִֹין מִצְוָה לְפָנַי אֶלָּא מְעַט
- 'כְּפִיד [כניקור] שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין שֶׁמְּנַקְּרִין בָּאַשְׁפָּה' -
אֲנִי מְצָרְפוֹ לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל ...
וְהָבֵן הַמָּשָׁל הֵיטֵב לְהָבִין מִמֶּנּוּ הַנִּמְשָׁל - שֶׁהִמְשִׁילוּ הָעִנְיָן לְתַרְנְגוֹל הָעוֹמֵד בְּאַשְׁפָּה וְזֶבֶל וְכוּ',
וּמְנַקֵּר מִשָּׁם מְעַט דִּמְעַט מַאֲכָלוֹ, שֶׁהוּא חֵלֶק מֵאֶלֶף מִגַּרְעִין חִטָּה אוֹ קִטְנִית אַחַת, וַאֲפִלּוּ אִם יִשְֹרָאֵל אֵין עוֹשִֹין מִצְוֹת לְפָנָיו
רַק כְּמוֹ זֶה הַתַּרְנְגוֹל הַמְנַקֵּר בָּאַשְׁפָּה כַּנַּ"ל - גַּם זֶה הוּא יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו מְצָרֵף לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל.
וַהֲרֵי הוֹדִיעַ לְךָ הַתַּנָּא עַד הֵיכָן רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ מַגִּיעִים, וְעַל כֵּן גַּם אַתָּה יָכוֹל לְהִתְקָרֵב אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְמֶה לְךָ שֶׁאַתָּה עוֹמֵד בְּאַשְׁפָּה וְזֶבֶל וְכוּ',
אַף עַל פִּי כֵן גַּם מִשָּׁם
אַתָּה יָכוֹל לְנַקֵּר בָּאַשְׁפָּה,
וְלַחֲטֹף מְעַט מְעַט טוֹב - כִּי גַּם זֶה יָקָר בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ.
(ליקוטי הלכות, פריקה וטעינה ד', אות י"ג)
ברור שבכך יש איסור חמור
)