בס"ד

"מאחרי הקלעים"  או  "הקונפליקט הגדול"

אם ציפיתם לראות כאן "מאחרי הקלעים" של עבודת העריכה באתר אז טעיתם.

יכול להיות שאני חצוף, לא שאלתי ולא נמלכתי באף אחד [וכאן המקום לבקש מהעורכים והיוצרים להסתייג מהנאמר או לחילופין לסמוך עליו את ידיהם ולהראות תוצאות],  אבל מנקודת המבט שלי מה שיש פה הוא "מאחרי הקלעים" של קיום האתר.

אז ככה, כל פעם כשאני פותח את ממשק הניהול של האתר ולנגד עיני עולות התמונות אותן עלי לשפוט לשבט או לחסד מתחולל אצלי אותו הקונפליקט.

מצד אחד אני רוצה לאשר כמה שיותר מהתמונות. ולא, לא כי אני רוצה כמה שיותר דפים באתר, מצד מידת הדין לא יפריע לי אם האתר יהיה חף מכל תמונה אם זאת תהיה הנגזרת מהמציאות. אלא כיוון שהאתר שלנו, בניגוד להרבה אתרים אחרים, אינו נועד להיות במה ליוצרים ותו לא, אלא נועד גם לעזור ליוצרים בשלבים שונים בדרכם להתקדם ולהתמקצע בתחום.

מצד שני עומד הרצון להעמיד רף מסוים של יצירה באתר, הרי כמו שלא כל שרבוט מילים על דף הוא שיר או סיפור, כך לא כל פלט של מצלמה הוא יצירה בתחום הצילום [מהי יצירה בתחום הצילום? על כך אין הסכמה כלל וכלל, וזהו נושא נרחב מאד בפני עצמו]. למען האמת מצד מידת הדין רוב החומר הנשלח לאתר לא היה אמור להיות מאושר, אף כפי שכבר ציינתי, איננו רק במה ליוצרים, אלא בעיקר הרבה מעבר לכך.

וברשותכם אחזור לנק' הראשונה, איך פרסום יצירות באתר עוזר להתקדם ולהתמקצע?

ראשית, עצם הימצאותו של אדם בסביבה יוצרת מעודדת אותו ליצור ולהתקדם.

שנית, וזוהי הנק' שעליה אני רוצה לעמוד, כאשר אדם צופה ביצירות, בתגובות, מגיב בעצמו ומקבל תגובות מאחרים על יצירותיו, הוא לומד, משפר את יצירותיו ומתקדם.

וכאן מגיע החלק של כל אחד ואחת מאיתנו!

פעמים רבות יוצרים מתלוננים על קשיחות יתר בעריכה בתואנה ש"אם לא תאשר יצירות גם שאינן ברמה גבוהה, איך נלמד ונתקדם?"

אבל רבותי, העסק לא יעבוד אם לא נתייחס לתגובות ברצינות.

הן כיוצרים- נקבל את התגובות בהבנה וברצון ללמוד ולא בקטנוניות.

והן כמגיבים- הרי תגובות בסגנון "איזה יופי!" ו"מדאאיםם!!!!1" או לחילופין "לא אהבתי" ו"חביב, אבל לא.." אינן מקדמות אותנו לאף מקום, ואם זוהי רמת התגובות אין טעם באישור תמונות שאינן מהטופ של הטופ, ואם אתם שואלים אותי- אין טעם כלל לקיום הקטגוריה באתר, במות לצלמים דתיים ואתרים חברתיים שונים לא חסרים ברשת. עלינו להראות כאן רמה של תגובות שיעזרו לכולנו ללמוד ולהתקדם. נכון, לפעמים חסר לנו הידע הדרוש, אך לא חסרים ברשת, בספריות, ובין החברים מקורות לימוד זמינים ומצויינים.

יופי, ועכשיו אחרי שקראתם את כל זה מן הסתם יווצר אחרי ההודעה הזאת שרשור שבו ישמשו בערבוביה תגובות בסגנון "ואלה, צודק!" ותגובות שינגחו אותי על הגזמה והקצנה.

אבל תכל'ס עולם כמנהגו ינהג, ההודעה תרד אט אט במורד הפורום ושום דבר לא ישתנה.

אז אני מאד מקווה שלא כך יהיו פני הדברים.

כמו שכתבתי כבר קודם, לענ"ד אם לא ישתנה המצב אין זכות קיום לקטגורית הצילום באתר!

על כל אחד ואחת מאיתנו לקחת אחריות אישית ולהשקיע כמה שיותר בדברים שהיו אמורים להיות ברורים ואלמנטאריים ביותר.

בתקווה שתהיה פה תזוזה מיידית!

ציר 60.

עם המפגשים בארגון @פסיפס 

מי יכול לספר?

מי יקום ויעלה את הדברים באוב?

אולי אנחנו דור אחר?

CureTypes serves as your one-stop shop for all-encompassing health care answers. It offers a broad selection of pharmaceutical goods, and CureTypes aims to back your path to good health by supplying medicines designed to address various health requirements. CureTypes concentrates on providing top-notch dependable choices for patients ranging from antibiotics to antiviral drugs and treatments for long-term conditions. CureTypes has a user-friendly platform that makes ordering medicines simple and hassle-free guaranteeing prompt deliveries to meet all your healthcare demands.
 

זה היה יום שבת קייצי, ואני, כהרגלי זה קצת יותר משנה, הלכתי לבקר את זקן בית הכנסת הבודד בביתו. בדרך הקצרה שהיתה לי הפשלתי את שרוולי חולצת השבת הארוכה, שקבלתי על עצמי לכבד בה את השבת כדמותו של אבי, תוך שאני מנסה לסדר את הרעיונות שאומר לר' מאיר הזקן, לפשטן קמעא מהעופפות המופשטת המאפיינת את דברי התורה של בחורי הישיבות הגבוהות בציבור.

כשהגעתי הוא כבר המתין לי בחוץ, רכון, בעל כורחו, על ספר התהילים הישן בתוך כסא הגלגלים שלו. "שבת שלום ר' מאיר! מה שלומך?" אמרתי סקול רם, בעודי כופף אליו את קומתי כדי שיוכל להביט בפני ולזהות אותי. "או! או! שבת שלום!" קרא בשמחה, "מה שלומך? בא שב.." 

"כן כן, מיד" השבתי ושלפתי כיסא מערמת הכסאות שניצבה ליד. "תקרא למטפל שיביא כמה עוגיות וקולה, יש במקרר" הוא אמר לי, מניח באיטיות את ספר התהילים על השולחן שלידו והחל לסובב את כסאו אל עבר כיסא הפלסטיק שהצבתי בסמיכות. "זה בסדר, אין צורך", השבתי לו, "אולי אתה רוצה שאביא לך קצת קולה? או סודה?" 

"לא, זה בסדר, לי יש מים", הוא הורה לי בידו הגרומה אל הבקבוק עם הקשית שניצב על השולחן לא רחוק ממנו. "מה שלומך?" הוא שב ושאל, "מה שלום ההורים? ב"ה אבא שלך אדם טוב, כל שבת  הוא אומר לי שבת שלום ושואל איך אני מרגיש.."

"ב"ה" אני משיב, "השבח לאל, הכל בסדר, כולם בריאים". הוא מהנהן קלות בראשו כאומר 'ב"ה'. "באו לבקר אותך השבת?" אני שואל, "אולי הבנות? או שלום?"

"כן, כולם הגיעו בערב שבת, היה יפה מאוד" הוא משיב בשמחה, "שרו, והיה אוכל טוב..."

"איזה יופי" אמרתי בהקלה, "כל הכבוד להם שהם כולם באים". "כן כן" אמר, ואז נזכר ושאל "איפה היית שבוע שעבר? בישיבה?"

"כן ר' מאיר, צריך ללמוד.." עניתי כמתנצל. "כמובן", אמר, "אבל זה בסדר, יש בחורה חכמה שבאה לבקר אותי, יעל. איזה חכמה היא, לומדת, משקיעה, וגם אומרת לי דברי תורה על פרשת השבוע..."

מעניין, אני חושב לעצמי, זה חדש... מי כבר מכיר את ר' מאיר בשכונה ובא לבקר אותו? בטח מדובר על מישהי מבוגרת שבאה לדבר איתו. כבר יצא לי, בזמן ששהיתי במחיצתו של ר' מאיר, להפגש עם אחת מן השכנות לשעבר שגרו לידו ובאה לשוחח עימו קצת ולהפיג את בדידותו.

"איזה יופי" אמרתי לו בקול מעודד, והתחלתי לדבר על מעלת החסד מן הדברים שלמדנו לאחרונה בנושא מן הגמרא במסכת שבת. במהלך הדברים, כהרגלו, ר' מאיר הפסיק אותי בסיפורים על העבר ועל משפחתו, כשהוא מידי פעם מזכיר את אותה 'יעל' שבאה לבקר אותו מידי פעם, ומאבד את ההקשר של דברי הקודמים.

ולפתע, מאחורי גבי נשמעת חריקת שער הברזל, ואז קול צעיר קורא "סבא מאיר! מה שלומך? התגעגעתי אליך!" וכבת בית, בחורה צעירה שנראית קרוב לגילי, שולפת כיסא פלסטיק נוסף וממקמת אותו מצידו הנוסף של ר' מאיר הזקן. "או! יעל! מה שלומך? מה שלום ההורים?" פתח ר' מאיר בשמחה ופנה אלי "זו יעל שסיפרתי לך עליה".

"נעים מאוד.." אני מסביר לה פנים, והפנים שהוסברו אלי חזרה מוכרות לי מאיזה שהוא מקום. "אתם מכירים?" שואל ר' מאיר. "כן," מיד משיבה יעל, "היינו יחד בסניף, אתה עומר נכון?"

ואני מתפלא. לא הייתי דמות שאמורים להכיר אותה משם. "אמת". "היית באמצע לומר כמה דברי תורה נכון? תמשיכו בבקשה" אמרה בנימה קצת מתנצלת. "ר' מאיר סיפר לי שאת גם אומרת לו דברים על הפרשה מידי שבוע, אז בכבוד", די מיציתי את מה שהיה לי להגיד, הרהרתי.

"לא לא, תמשיך, זה באמת לא משהו רציני, אני רק קוראת לסבא מאיר קצת מהחומש ומסבירה.." היא משיבה. דליתי עוד איזה רעיון במחשבתי והתחלתי לומר אותו, ולאחר כמה רגעים ר' מאיר הפסיק אותי ובאופן מפתיע אמר "אתה יודע, יש לה משפחה ממש טובה, אנשים טובים, וגם חכמה – אולי תצאו יחד?"

באותו רגע נאלמתי דומיה, ולפני שהספקתי להיות מובך כדבעי, היא הזדרזה ואמר "תודה סבא מאיר, אבל אני כבר נפגשת עם מישהו.." התעשתי וקצת שחקתי על הסיטואציה, מנסה לחזור אל הנושא הקודם עליו דברתי לפני רגע. בינתיים ר' מאיר מפשיל את שרוולו ומביט אל שעונו המיוחד, שסימניו באותיות עברית חילוף המספרים "כבר צריך לצאת לבית הכנסת" הוא אומר וקורא למטפל, תוך שהוא מגדף אותו קמעא.

ליווינו את ר' מאיר לבית הכנסת, ולפני שנכנסתי אחריו גם אני, פניתי אל יעל וחזקתי אותה על ההשתדלות לבוא לשוחח עם ר' מאיר, תוך שאני מתפלא איך ומניין היא מכירה אותו. היא סיפרה לי שלא מזמן סבתא נפטרה ממגפת הקורונה שפקדה את העולם, וכשעברה ליד ביתו כאשר באה לבקר חברה שגרה בשכנות, ראתה אותו כשישב בחוץ והחלה לשוחח עימו. כשסבתא היתה בחיים היא היתה דואגת לה ובאה לבקר ולשוחח בקביעות, ועתה השיח הזה חסר לה, כך שהיא שמחה שפגשה את 'סבא מאיר'.

הנהנתי ונפרדתי ממנה לשלום, נכנס לתפילת מנחה של שבת בבית הכנסת הספרדי, מהרהר בסיטואציה המוזרה. ומאז, על אף כל הבחורות שיצאתי איתן לפניה ואחריה – היא לא יוצאת לי מהראש.

היה פורום של שירים נכון? אני לא טועה..

אממ מחפשת בלי קשר צילצול של השיר אם תבנה של בית ,של איתי דוד אם למישהו יש

תודה

בס"ד

חודש המודעות הגיע ככה אומרים,

לידות שקטות בלי קול, ככה באוקטובר פתאום,

אני רושמת לך תינוקות שלי, שככה תישארי לעד,

על חיים שהגיעו בשקט, בתוך סערה גועשת,

בחדר לידה במקום שבו יש כל הזמן חיים,

פתאום את המוות פוגשים,

עברו 5 שנים מאז,

רציתי להגיד לך שאני זוכרת אותך, בדיוק כמו שהיית,

יפת תואר שקשה לתאר,

זכיתי בך ל9 חודשים קסומים, להרגיש אותך עמוק בפנים,

בלב שלי תהיי תמיד, מחכה לך כבר שתחזרי,

אומרים שתקומו ראשונים בתחיית המתים, כי אתם טהורים,

לא חטאתם בכלל ככה אומרים,

אחרי קבורתך קברתי גם את אבי, את בטח יודעת הוא לידך,

הרי הוא סבך,

הרגשתי שהעצב גובר עליי, לקחתי את התהילים ביד,

והלכתי להדליק נרות לשבת,

אמרתי לחוקר ליבות וכליות שלח לי נחמה בקרוב,

ופתאום הם הגיעו בלי שהתכוונתי, אוליי ככה כיוונתי,

שתי נשמות חדשות הופיעו, תאומים מבלי שציפינו,

אמרתי תודה רבה לבורא עולם, תודה שהראת לי שאני יכולה,

לאסוף את השברים ולקום, להתמודד עם לב שבור,

לחבק את האמונה בבכי של שמחה,

את , את התיקון שלך סיימת, הוא היה שלם ומיוחד,

אנחנו פה למטה מנסים לתקן את עצמנו, לחבר את החלקים שנותרו בחיינו,

ולהאמין שאת שלמה, ומתפללת עלינו,

אני אוהבת אותך בדיוק כמו שהיית, זכיתי בך לעולמים,

מחכה לך שתחזרי , עד שיבוא משיח יקירי בקרוב,

תודה שלמרות הכל בחרת לרדת בשבילי,

ותודה אבא, תודה שבחרת בי .

אנחנו מנסים להקים לתחייה את פורום "צלילים ומוסיקה" - נגנים ויוצרי מוסיקה יקרים וחביבים! נשמח שתצטרפו אלינו!!

מוזמנים להתחיל בשרשור הכירות החדש שהכנו לכם, שם תתודעו לעוד כמה דברים אנחנו מכינים לכם!

🎵🎶 שרשור היכרות תשפ"ד + עדכון! 📢📣 - צלילים ומוסיקה

בברכת "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" - המנהלים החדשדשים!

האם את חושבת עליי כמו שאני חושב עלייך?

האם מה שאמרתי לך מסיח דעתך בתפילותייך?

האם את האחת? האם זו אהבה עיוורת? 

איך בכלל אדע, אם לא חוויתי מעולם אחרת?

איך אעבור את המסע הזה בלי שום חרטות?

איך אהיה שלם עם אלקים על אף ההסתרות?

תם, ועוד אשלים עם זה.

מתעניינת איך לדעתכם נוצר יוצר מעולה?