לעיתים נדמה לי, שיש בנו איזה מצווה שאנו ממש אוהבים, מצווה מיוחדת במינה. הרי אסור לשנוא בני אדם אבל יש לאיסור זה יוצא מן הכלל, את הרשעים מותר לשנוא.
כמה אנחנו אוהבים לשנוא רשעים....
המצוות כ'כ קשות. ממש עול על צווארנו. ואעפ'כ אנו מקיימים, לכן חושבים אנו שמגיע לנו שכר.
אך כל זה באמת רק כי איננו מבינים מה הם המצוות.
וכך מסביר לנו ר' חיים מוואלוזין על המשנה 'אין אתה יודע מתן שכרן של מצוות' - האדם לא יודע כמה הוא צריך להודות להקב'ה על המצוות שנתן לו. שבאמת זה הוא התענוג הגדול ביותר. אם היינו מבינים זאת ודאי לא היו המצוות לעול עלינו.
בזה נוכל להבין מה שאמרו במדרש על פנחס:.
'אמר הקב''ה - בדין הוא שיטול שכרו'.
וצריך להבין מה נשתנה פנחס ש'בדין' שיטול שכר האם שאר עושי מצוות לא 'בדין' נוטלין שכרן?
אלא שבאמת, בכל המצוות, בגלל עוצם העונג שהמצוות עצמן גורמות לאדם, בבחינת 'שכר מצווה - מצווה' , ממילא לא ראוי לאדם לבקש עוד תוספת שכר לעצמו על זה. אולי לזה נתכוון גם אנטיגונוס איש סוכו שאמר 'הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס' - שעצם השימוש לפני המלך הוא הפרס. ומה שאנו מקבלים שכר - זה כולו חסדו מאיתו יתברך.
אבל בזה נשתנה פנחס.
שהרי לו היה מרגיש קצה קצהו של עונג בהריגת זימרי, שוב היה אסור לו לעשות זאת. שכן 'קנאים פוגעים בו' זוהי נקודה של קנאה בלבד ללא נגיעה אפילו דקה מן הדקה של הנאה עצמית. ומשכך, מצווה זו אין בה הנאה ועונג בעולם הזה, ולכן פנחס באמת ראוי הוא שיקבל שכר על מצוה זו.
ובאמת יסוד זה שייך גם בשאר מצוות התורה. וביחוד קיים גם ביחס למצוות שנאת החוטאים.
כיצד נוכל לשנוא את החוטא אם אנחנו נגועין באותו שורש? אם יש לנו שמץ של הנאה משנאה זו - אין מקום לה כלל.
וכן באר המהרש'א את דברי הגמ' - 'כל ת'ח שאינו נוקם ונוטר כנחש - אינו ת'ח' - כשם שלנחש אין הנאה מאכילתו, שתמיד טועם הוא טעם עפר, כך צריך להיות הת'ח שאין לו הנאה מנטירתו.
שנזכה שכל מעשינו יהיו לשם שמים.
שבת שלום
לע'נ ידידי אברהם דניאל בן דבורה טובה ויסבלט.
ע''פ דרכי מוסר להגר'י ניימן זצ'ל.
