בעיה מוכרת וקשה שהיתה גם לנו (דוסים מאוד).

ל"הנאת הרגע". תתגברי.

ה"בא לי" זה יצר. מסמא את העיניים.

אתם לא איש ואשתו, אתם בן ובת, זרים, גם אם קצת מכירים.

את זה צריך להשאיר מתוך שנשואים, במקומו הנכון, מתוך המכלול של איש ואשתו. 

אחרת, ה"הנאה" תהרוס את עצמה. מלבד האיסור החמור.

חבל להפסיד את הפרט הזה בתור ביטוי של משהו גדול בהרבה, בלבד - ולהוזיל אותו לטשטוש עם מישהו שהוא לא.

הדרך הנכונה היא, להחליט חד משמעית, מראש, שלא הולכים קרוב, לא יושבים קרוב, לא במקומות מבודדים, לא בשעות מאוחרות, לא דיבורים שגורמים לכך.

כשתופסים-מרחק מראש, קל יותר לא להגיע למצב שה"הרגשה" הרגעית משתלטת. 

ואז גם קל יותר להתבונן בדברים שלעיל, ולראות כמה זה נכון. כמה זה שווה.

אני לא בטוח שזה כ"כ טוב ש"בא לה"..

נכון שיש גם כחות כאלה באדם, ונכון שאצל בת לפעמים זה דבר "תיאורטי" שמבטא רצון לקרבה נפשית - אבל כאשר מדובר ברצון בפעל אל מישהו שאינה נשואה לו (וגם לא יודעת אם תהיה), לא חושב שזה "טוב". אם התחושה שהוא עוד לא "שלי", עדיין "אדם אחר", היא יותר חזקה ובהירה, עד כדי אי יכולת לחשוב על משהו כזה כאפשרות ממשית כעת, טרם נישואין שנהיים איש ואשתו - אז זה יותר טוב לדעתי.

אלא שיכול להיות דבר כזה, ומתגברים בגלל מה שהרבה יותר מזה ובגלל שזה לגמרי לא במקום, ומקלקל, ואסור.

אלו ציטוטים לא נכונים. לא צריך להוציא דבר מהקשרו.

כתוב שם גם שטוב מאד זה המוות, אז גם זה?

וזה לא קשור לכך שיש יצר הרע, את זה גם אני הזכרתי.

היא מדברת על יצר הרע של עשיית עבירה.

כאילו את מנסה להכשיר את השרץ.

בשורה התחתונה, אם נסתכל לעומק, הטוב מאוד הזה הוא הסיום הטוב כלומר הנצחונות מול היצר ולא הנפילות.

לא מעודדים מישהו שנפל בזה ש"ב"ה שאתה נופל ויש לך יצר הרע"

לזה קוראים יצר הרע - טוב מאוד.

כרגע זה ממש לא דבר שמברכים עליו

מדכא אפילו לחשוב על זה

ראשית, היכן "הדברים הוצאו מהקשרם".. (כמובן, זה לא "נגדך", אלא כי יש לכך ערך לדעתי).

הגמרא עצמה שואלת הרי את השאלה הזו: איך אפשר לומר על יצר הרע "והנה טוב מאד" שנאמר בבריאת האדם.

כלומר: קודם כל כשמו כן הוא. לא שינו את שמו. לא אמרו, "זה יצר טוב". ועל כן, אלו שאומרים היום "חידוש" כזה, היצר הזה - הוא טוב. זהו. לוקחים מדברי תורה מה ש"נוח". הרי קודם כל, נקרא "רע". ומדובר שם גם על קנאה, שהיא גורמת לתחרות המסחרית.

אלא מה? מסבירים חז"ל שאע"פ שזה "יצר הרע" - כי מושך לכיוון של שקיעה בהנאה חומרית ומרחיק מהעדינות הפנימית ומביא לעבירה; ובקנאה - במקום להיות מרוכז בטוב פנימי, מסתכלים אחד על מה שיש לשני, מתחרים - אבל בכ"ז טוב שיש את הדבר הזה. אחרת היתה "בטלנות" בבניינו של עולם, הן הפרטי והן הכללי.

וכמובן, תפקידו של האדם הכשר מישראל, הוא להשתמש בכחותיו באופן הנכון, מתוך המכלול הנכון. באופן המותר, וגם בתוכו, להשתדל בצורתו הראויה.

ברור שאין כוונת הגמרא לומר שאם אדם מקנא בשני, יאמר, "איזה יופי".. טוב מאד. אדם צריך לעבוד על זה שלא יקנא. 

הקיצור, לאדם יש כחות. הכחות הללו הם פעמים רבות "פרווה" או אפילו עם נטיה לכיוון השלילי (כמו שכותב בעל התניא בספרו בהתחלה). אדם יכול לרומם אותם, ואז יתקדשו ויעלו גם הם ויוסיפו לא כחות חיים.

ונכון שהכחות מצד עצמם, לא הם "בעלי הבחירה", אלא האדם שהם חלק ממנו.

אבל, באדם יש עוד כחות. למשל, אדם רוצה לאכול. זה דבר טוב שיש כך. אחרת לא היה מתקיים ח"ו. אבל אם הוא יתבהם באכילתו, לא טוב. יש מקום לבחירה. אבל, אם מישהו סביר רעב, והוא רואה בחנות איזה סטייק, נניח.. יתכן שזה יעורר את רעבונו עוד יותר, אבל האם יעלה בדעתו לרגע שהוא רוצה לקחת את זה בלי לשלם, בלי לקנות? אצל אדם רגיל לא. למה? כי המופנמות של מה ששלי ומה של הזולת, ושל הלא-יעלה-על-הדעת, לקחת מה שלא שלו, חזקה עוד יותר. זה ממש מוטבע בו. 

נכון שגם אם הוא לא כזה, אז יתגבר. ושכרו איתו שהתגבר.

אבל אם יספר שקרה לו כך - מישהו יגיד, טוב מאד, אדם בריא, יופי שאתה רוצה לקחת בלי לשלם... לא.

אז גם בנידון זה. מה שחכמים אומרים, זה שטוב שיש את הכח הזה, ועוד, בעולם ובאדם. בשביל קיומו של עולם. שיש בכללי "יצר" כזה. הם לא אומרים ח"ו, שטוב שהתודעה של "מישהו אחר", בן שאני לא נשואה לו, היא לא חזקה דיה, תחושת הצניעות הבסיסית הזו, עד כדי שרוצים בפעל (לא "תיאורטית" במובן של המחשת רגש) לעבור על כך. אי אפשר לומר על דבר כזה, "טוב", "טוב מאד". ולא על זה דברו חכמים.

זה שיש "ברקע", מלבד הרצונות הנעלים והעדינים, של בנין בית ומשפחה וקשר פנימי ועמוק של איש ואשתו וכו', גם את הדחף הזה, זה משמש  כתבלין למשהו חיובי. יצירתי. אבל אם זה בא כאילו כרצון בפעל שדוחה מפניו את התחושות הטבעיות גם הן, של בת ישראל, של הצניעות תחושת ההבדל בין נישואין ללא וכו' - אי אפשר לומר, יופי.. טוב מאד. 

אפשר לומר: מבינים את הקושי, "יצר לב האדם", לא להיבהל. כל הכבוד על ההתגברות. לתת התבוננות שתעזור לבנות תחושה שכנגד. יש להבדיל בין עצם זה שטוב שבכלל יש בה כח כזה, לבין להגיד "טוב" ספציפית על מה שצויין. וזה גם עלול להחליש בנות שצניעותן הטבעית גורמת להן לא לחשוב בכלל בכיוון כזה בשלב שהן מכירות, אלא רצון עמוק ועדין לקשר קרוב, לבית, משפחה, וכל דבר בזמנו.

אז לא אמרנו שלא יתכן שיצה"ר יתעורר היכן שלא מקומו. בוודאי שיתכן ל"ע. אבל זה לא "טוב". זה קורה, צריך להתגבר, ואם אפשר להרבות בהתבוננות עד כדי לחוש את הכיעור היכן שלא מקומו, מעלה האדם גם את טבעו.

לגבי מה שכתבת בהמשך, זה משהו אחר. אינו תלוי  בקודם. בוודאי שגם עם בנות צריך לדבר, בשעת הצורך, על יצה"ר שלהן.

ובוודאי שאשה נורמלית נשואה, יודעת שאין קרבתה עם בעלה כדי "לעשות לו טובה". אם כבר, בהלכה זה קרוב להיות ההיפך. מכל מקום, זה אכן לא המקום. והכלל הוא, שכאשר דברים בכשרות ובטהרה, מה שבא כחלק מהמכלול וכמבטא יחס נפשי עמוק - שהוא גם הכי חשוב לכשלעצמו - זה טוב. מה שלא, יש מדרגות. יש גם סבלנות בדברים שנמצאים בתוך המסגרת הכשרה המשפחתית.

הטוב, הוא שיש בכלל כח כזה, עקרונית.

הלא טוב, הוא ש"בא לה" לגבי מישהו ספציפי שהיא יוצאת איתו, כשאינם נשואים. זה לא טוב ולא טוב מאד. אלא מה? תוצאת לוואי של כח שיש לו גם מקום טוב, וכנראה של עוד דברים, שמשתנים מאדם לאדם.

אפשר לקרוא לדברים בכל מיני טרמינולוגיות, לא חייבים להשתעבד דווקא ל"בירור הרצון". אבל מכל מקום, גם אם נשתמש במינוח הזה, הרצון של האדם בכמה וכמה עניינים מופנם בו עוד קודם, כמו שהסברתי לעיל. יש גם יצר טוב... (כמובן, לא היה בכך שמץ "האשמה" כלפי מי שנאבקת ומשתדלת, אלא איפה לשים את זה כשכותבים תגובה ברבים).

כמובן, לא דיברתי על "לומר ליצר הרע". דיברתי על איך מכנים דבר ספציפי כזה.

וגם על כך שגם אם היצר הוא "כח" באדם, הרי שמתי ולגבי מה ובאיזה אופן הוא מופיע, תלוי הרבה בדברים נוספים והגונים ומופנמים לא פחות, שיש באדם, שגם עבודתו וחינוכו לא התחילו מהיום, וגם לא מוסרו הטבעי.

"טבעי", כאלו נורמה רגילה, שזה מה שבחורה רוצה בפעל עם מי שעדיין לא נשוי לה. ומכל מקום, בוודאי שלא "טוב", שעל זה היה הדיון. על זה כבר דומני אין טעם לחזור.

יצר לב האדם רע מנעוריו, ויש גם דברים טובים באדם - וכבר אמרתי, גם אדם שאוהב כל מיני דברים, באופן רגיל אין יצרו לגנוב אותם. לכן, חבל לעשות מזה כלל לגבי פרטים כמו מה שדובר עליו.

לגבי מה שאת אומרת "יש תחושות אצל דתיים", זה ענין שלך. אם את חושבת כך - זכותך. אני לא יכול לדבר בשם "דתיים". בשמי המשפט הזה בוודאי לא מדבר. והברירה כלל אינה בין שתי הקיצוניות שהזכרת. בין נורמליות של יחסי צניעות, לאי יצר הרע בכלל  -יש מרחב גדול.

מה שכתבת מאדמו"ר הזקן ומהרב, זה בדיוק מה שהבאתי קודם לכן. וזה בדיוק הצדדים שהסברתי לעיל. ושלא להתעלם מאחד מהם.

ובוודאי שאם בא לאדם לחטוא, זה יצר וזה לא טוב. ועם זה, יש בכך צד "טבעי", יש לו יצר הרע, נלחם בו. ויש גם צד "טבעי" שחש את אי המוסריות שבחטא. וכמה שיותר שמירה על נקיות ויותר עבודה, כך יותר מוחש הצד היפה הזה.

לא צריך להקצין דוגמטית, או-או..

ולא דובר פה על "בעל תשובה" בדווקא. וגם אצל כזה, אם יואר לו הטוב והעדינות מול הכיעור, זה יוכל לעזור.

לגבי מה שכתבת, אכן אם כותבים "משמח שבא לך" (זו המילה שהשתמשת), אז בהקשר הספציפי שהיא דיברה, זה לא משמח.. 

אם הרצון הוא לומר שאכן יש באדם כחות שנבראו למטרה טובה, וצריך שיוכוונו לטובה, בלי לעשות מזה שעולה בהקשר כזה, כאילו משהו "רגיל" ומשמח, אז כמובן זה אחרת.

[מה שכתבתי "השתעבדות" למונח של הרצון מול היצר - בכלל לא התכוונתי אלייך.. אי הבנה. התכוונתי לגבי, שאע"פ שאני איני מחוייב להשתמש ("להשתעבד") דווקא במינוח הזה, כי אפשר גם להגדיר אחרת, ולא תמיד כדאי לקחת מינוחים שהובאו כאילו זה הכרחי - אבל בגלל שכבר השתמשת, כלומר דווקא מכבוד, אז כבר אתייחס גם אני באותה טרימינולוגיה...]

כשקראתי את מה שכתבת,

חשבתי ישר: איזה כיף לך.

כיף לך שבא לך,

כיף לך מישהו משתוקק אלייך..

אחרי כמה קשרים ארוכים שעברתי,

קשתה עלי גם המחשבה שמעולם לא נפלנו, שהוא מעולם לא נשבר.

אבל עם זאת: יש ריבונו של עולם, ואני לא מבינה הכל. 

והכי הכי: אני רוצה להיות טהורה לבעלי.

תשמחי על הדילמה, היא מראה על דברים טובים.

מגע בטהרה זה הדבר הכי מדהים שיש,

בכל קושי טמון גם טוב,

ומתפללת בשבילך שתצא המהמציאות הזאת הרבה טוב.

ממליצה לעבוד גם עם השכל,

והכי חשוב- המון אמונה ותפילה.

הצלחה בכל!

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

התוכן ביחס לנשואים פחות רלוונטי לשאלה להבנתי.

השאלה אם הזדהת עם התחושות התסכול והכאב של הכותבת, אם את יכולה להזדהות. 

השיר לא נכתב ביחס לחווית הנשואים, ולכן השאלה לא פנתה מההיבט הזה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

אבל זה עדיין משהו שאנחנו רוצים. לא הייתי חוזרת להיות רווקה, ומאותה הסיבה רווקים רוצים להתחתן, עם כל הקשיים שמגיעים עם זה, וזה קשה כשזה מתעכב.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.