מוצאו של תחש
כא. בזוהר נאמר כי "אמו של ישמעאל ילדה את תחש, ומצדו של אברהם בא" (תרומה דף קמ"ז ע"ב). אולם בתורה מפורש כי תחש הוא בנו של נחור (אחיו של אברהם) מפילגשו ראומה (בראשית כ"ב, כ"ד). זהו בלבול גנאלוגי מהותי המערבב בין משפחות.
בלבול בין פסוקים: באר שבע וצוער
כב. הזוהר (בהעלותך קנ"א ע"א) מפרש: "על שמיה אתקרי הדא הוא דכתיב (שם כא) "על כן קרא שם העיר באר שבע", אע"ג דהאי בירא אתדבק ביצחק דכתיב "ויקרא אותה שבעה". כאן, הזוהר משלב פסוק המתייחס לבאר שבע ("על כן קרא שם העיר באר שבע" - בראשית כ"ו, ל"ג) עם לשון פסוק המתייחס לעיר צוער ("על כן קרא שם העיר צוער" - בראשית י"ט, כ"ב). זהו שילוב תמוה של פסוקים ממקומות שונים ובהקשרים שונים.
"ויקם" במקום "וירץ"
כג. הזוהר מביא דיון בין רבי יצחק, רבי חזקיה ורבי ייסא בנוגע לפסוק "וירא לוט וירץ לקראתם", ומשווה זאת לפסוק "וירץ לקראתם מפתח האוהל" אצל אברהם, כדי להוכיח שלוט ראה שכינה (חלק א', ק"ו ע"ב). אולם, בפסוק המקורי (בראשית י"ט, א') לא נאמר "וירץ", אלא "וירא לוט ויקם לקראתם". הזוהר משנה את לשון הפסוק שלוש פעמים במאמר רצוף, כדי להתאים אותו לדרשה.
טעות בזיהוי נביא: דוד ואלישע
הזוהר כותב: "כגוונא דדוד דאתמר ביה "והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה"' " (תיקוני זוהר, תיקונא שתין ותשעה - דף קי"ט ע"א). אולם, פסוק זה מתייחס בכלל לאלישע הנביא (מלכים ב', ג', ט"ו), ולא לדוד המלך. זו טעות בזיהוי אישיות מרכזית מן התנ"ך.
העתקה מן הרמב"ם עם שיבוש משותף
כד. בזוהר (ויקרא כ"ג) נאמר: "אמר ר' יהודה זמין קודשא בריך הוא לגלאה רזין עמיקין דאורייתא בזמנא דמלכא משיחא, בגין ד'מלאה הארץ דעה את יי' כמים לים מכסים' (ישעיהו י"א, ט'), וכתיב (ירמיהו ל"א, ל"ג) "ולא ילמדו עוד איש את אחיו ואת רעהו לאמר דעו את יי" כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם' ". הדברים כמעט זהים ללשון הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ט', הלכה ב'), שם נאמר: "ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח... לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת שנאמר (ישעיהו י"א, ט') "כי מלאה הארץ דעה את ה"', ונאמר (ירמיהו ל"א, ל"ג) "ולא ילמדו איש את אחיו ואיש את רעהו". לא רק שהתוכן זהה באופן מחשיד, אלא שגם שיבוש הפסוק בירמיהו ("ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה'..".) זהה בשני המקורות: הן בזוהר והן ברמב"ם הקדימו "אחיו" ל"רעהו". דמיון זה, במיוחד בשיבוש, מצביע על תלות של הזוהר במקור מאוחר יותר כמו הרמב"ם.
בלבול בשמות ה' ומידותיו
כה. בזוהר (בראשית נ"ח ע"ב) מובא לשון הפסוק "לכו חזו מפעלות אלקים אשר שם שמות בארץ", והוא נדרש על מידת הדין המצוינת בשם "אלקים". אולם, בפסוק עצמו (תהילים מ"ו, ט') נמצא דווקא שם הוויה (י-ה-ו-ה), שהוא שם של רחמים, ולא "אלקים". זוהי טעות בזיהוי שם ה', אשר עליו נבנית הדרשה.
כו. טעות בהקשר פסוק: מפרים לאדם
הזוהר כותב: "אילון קשרין עילאין ברזא דכל אדם דעליה כתיב "כל אחוריהם ביתה" (חלק ב', רמ"ד). אולם, הכתוב המקורי (מלכים א', ו', כ"ט) מתייחס ל"כרובים" ו"תמורים" בבית המקדש, ומתאר את "הפרים" שחקוקים שם, ורק עליהם נאמר "כל אחוריהם ביתה", ולא על אדם. זהו עיוות של פסוק והקשרו.
כז. שיבוש פסוק: "אזניך פקוחות"
בזוהר (חלק ג', ק"כ, אדרא) נאמר: "ושערא סליק אבתרוי דאודנין דלא לחפיא עלוי דכתיב "להיות אזניך פקוחות' ". נראה כי עיוות את הפסוק המקורי: "עתה אלהי יהיו נא עיניך פתוחות ואזניך קשובות לתפילת המקום הזה" (דברי הימים ב', ו', מ'). יש הנוהגים להסיר שערות מהאוזניים בשעת התפילה, כמנהג המבוסס על הבנה זו בזוהר, אף על פי שהפסוק המקורי שונה.
כח. טעות בפסוק משלי: "בחסד" במקום "בצדק"
בזוהר שמיני (מ' ע"ב) מובא: "כתיב (משלי כ"ה) "הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי הגו רשע לפני מלך ויכון בחסד כסאו". בחסד ולא בדינא". אולם, בפסוק המקורי בספר משלי (כ"ה, ה') כתוב: "הגו רשע לפני מלך ויכון בצדק כסאו", ולא "בחסד".
כט. חירם מלך צור
הזוהר מביא שחירם מלך צור עשה עצמו אלוה, כפי שכתוב ביחזקאל כ"ח, ב', ושלמה המלך החזיר את חירם בתשובה (חלק ג', ס"א ע"א). בכך, הזוהר מערבב את חירם מלך צור שהיה בתקופת יחזקאל (סוף תקופת בית המקדש הראשון) עם חירם שהיה בימי שלמה, כארבע מאות שנה לפני כן.
"נשיאי ישראל" במקום "בתולת ישראל"
ל. הזוהר כותב: "דכתיב "ואתה בן אדם שא קינה על בתולת ישראל", ודורש זאת על כנסת ישראל (ויקרא ו' ע"א). אולם, זהו שיבוש של הפסוק בספר יחזקאל י"ט, א', שכן לשון הפסוק היא: "ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל". שוב, שינוי מהותי בלשון הפסוק המשנה את משמעותו.
בלבול בין אירועים שהתרחשו בימי אלישע
לא. במאמר הבא המופיע בספר הזוהר התבלבל בין שני אירועים שהתרחשו בימי אלישע. וכך הוא כותב: "מי צרר מים זה אלישע שריפא המים ביריחו. בשמלה בכח שמלתו של אליהו.." (זוהר חדש מגילת רות דף מב ב). על-פי התנ"ך אלישע ריפא את מי יריחו במלח ולא בשמלה שנאמר: "ויאמר֜ו אנשי העיר֙ אל־אלישע הנה־נא מושב העיר֙ ט֔וב כאשר אדני ראה והמים רעים והארץ משכלת: ויאמר קחו־לי֙ צלחית חדשה ושימו שם מלח ויקח֖ו אליו: ויצא֙ אל־מוצא המים וישלך־שם מלח ויאמר כה־אמר ה' רפאתי֙ למים האלה לא־יהיה משם ע֖וד מות ומשכלת: וירפ֣ו המים עד היום הזה כדבר אלישע אשר דבר" (מלכים ב פרק ב). הזוהר התבלבל עם אירוע אחר שבו הכה אלישע את הירדן בעזרת אדרת אליהו והמים נחצו הנה והנה.
פסוקים שלא כתובים כלל בתנ"ך
לב. בספר הזוהר מובא המאמר הבא (פרשת פנחס רמט א): "באותו זמן, כה אמר ה' לרועים הפושעים בי. ואומר, (יחזקאל יג, ט) ואל אדמת ישראל לא יבאו. ואלו הם רועי הצאן, פרנסי הדור" הפסוק "כה אמר ה' לרועים הפושעים בי" אינו מופיע בתנ"ך.
לג. בספר הזוהר נכתב המאמר הבא: "אתמר כה אמר י"י למזבחים ולמקטרים לככבים ולמזלות ולשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר לא צויתי.." (תיקוני הזוהר תיקון סו, דף צז א). ובהמשך הוא מצטט שוב פסוק זה: "ובגין דא אתמר עלייהו כה אמר י"י למקטרים ולמזבחים לככבים ולמזלות ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי..". "אמר לו: מה זה למזבחים? אמר לו: לכל דמות היו עושים, שנוטלים בהמות או עופות כפי אותו המזל והיו זובחים עליהם, וזהו למזבחים, והיו מורידים אותם ומדברים מהם, והיו עושים רצונם, והיו משתחוים להם ומאמינים בהם". הפסוק " כה אמר י"י למזבחים ולמקטרים וגו'"
אינו מופיע בתנ"ך.
אל דאגה.
