בזמן תפילות וברכות הם כן חייבות.

עד כמה שאני זוכר מהב"י שם הוא מחלק בין נשואה לרווקה כדאורייתא ודרבנן

באבה"ע = ?

וכן @ארץ השוקולד.

בתנאי שיש רגילות כי זה לא גורם הרהור.

נראה לי לומר שאם זה היה דאורייתא, ודאי שלא היו מקלים כי אם זה היה איסור דאורייתא זה לא משום הרהור, אלא הרהור בפני עצמו. ולכן לא אמרו את אותו העניין בנשואות למרות שיש דרך רגילות (בעוונותינו).

כמו שההרהור וראיה עצמם אסורים מדאורייתא (כנ"ל באבה"ע כ"א) והם לא גדר דרבנן לשאר עבירות התלויות בזה.

אני מכיר בתשובות שהרוב החמירו מאוד מאוד, וגם ראיתי תשובה של הרב פיינשטיין שאפילו לנשים הוא לא מקל ככה בהסתכלות...

באבן העזר כ"א, למיטב זכרוני, מרן מביא שכל הסתכלות בנשואה זה דאורייתא ורווקות זה דרבנן. למרות שהיום הרבה מחמירים כדעת הרמב"ם שגם רווקות זה דאורייתא (נגד הרמב"ן שאמר, אם אני זוכר נכון "כל קריבות [ברווקות] דרבנן").

תראה כשיצא לך בע"ה אבה"ע ח"א סי' ס"ט מה שאמרתי לך לגבי נשים... הוא מחמיר שם יותר ממה שאני זוכר.

כנראה בגלל שזה חולה הוא מוצא יותר סניפים להיתר משמע שזה לא דעתו בצורה גורפת אלא במקום שיש חולה

קשה לי מאוד להבין.

תסתכל בתשובה שציינתי, יש שם את הדיון שאמרתי לך עליו לגבי שמירת העיניים לנשים הוא נשמע שם בצורה שונה לגמרי. הוא אומר שאישה שמסתכלת בצורה בוטה (עוברת על דת יהודית) זה אסור לגמרי. והוא הפוסק הכי מקל בנושא... כולם חוץ ממנו מחמירים בזה יותר ויש שאוסרים בדיוק כמו לגברים כולל המידות חסידות (מהתשובות שראיתי כל מי שפוסק גם לפי קבלה פוסק ככה)

אני נהנה מאוד מהדיונים ההלכתיים האלה בפורום, אתם משמחים יהודי אחד לפחות

ותראה שהרב פיינשטיין עצמו מחמיר יותר בתשובה ההיא ממה שזכור לי. נראה לי שהוא הקל שם רק בגלל שזה חולה (והתחדש לי שאולי הוא מתכוון ל"דלא מתכוון" שבגלל זה האיסור יורד מדאורייתא לדרבנן, כי הוא כותב על מי שהולך להתרפא ולצערו נאלץ לראות את הראיות, אבל לא סיימתי לעיין שם).

אבל גם הפוסקים שלא לפי הקבלה פסקו באופן הרבה יותר חמור ממנו בתשובה לחולה גם לגבי שמירת העיניים לנשים.

שדווקא רווקים צריכים להשתדל בהם יותר... אז נראה לי שיש עניין ללמוד אותן

אבל מנסיוני, וזה גם מובא בכתבי החסידות הרבה ועוד, כשיש קושי מסויים כדי ללמוד את ההלכה בעיון. אחרי זה הדרך הרבה יותר קלה (יש בזה גם עניינים לפי הקבלה לפי מה שהבנתי).

בעניינים שלא שייכים לאדם, נניח הלכות של נשואים, לא שייך לרווק ללמוד.

אבל בעניינים שכן שייכים לאדם, מסתמא הוא צריך לדעת לכל הפחות מה אסור לעשות.

לכן לא נראה לי שהרב עמיטל התכוון לזה

בעיקר כי אנשים באים ומתייעצים איתי בנושא (לא כי אני משהו מיוחד, פשוט אדם שקל לספר לו דברים).

מנסיוני, לא כל-כך קל לאנשים עם זה כמו שאתה מתאר (אודה ואומר שלא נתקלתי באחד שקל לו כמוך).

אשריך שזכית, עלה מעלה מעלה!

אבל מודה שקשה לי להבין כמוך באגרות משה ממה שראיתי.

לא רוצה סתם לכתוב פלפולים באוויר, אנסה להסתכל בתשובה מחר בלי נדר

הוא נוגע בנושא בשניהם... אני צריך להסתכל עדיין שם בתשובה שהבאת אסתכל שוב במקור שהבאתי גם. שלחתי לך את החוט שני כתמונה

התמונה הרביעית ו2 האחרונות לא ממש קריאות

בנתיים אקרא את מה שאפשר לקרוא (הצילום האחרון פשוט גם לא קריא כל-כך).

תודה רבה! אני מאוד אוהב ללמוד באגרות משה

לא תייגת אז ראיתי רק עכשיו.

(נראה לי שבשניהם קישרת את הראביה )

כיוון ששיער של אשה זה דבר יפה ומושך   (שיער באשה ערווה)

לכן רווקה אמורה להיות מושכת ברמה מסויימת כדי שבחורים ירצו אותה..

ולא מתירים איסור בשביל מצווה (בלי להכנס לקטע של דייטים חח).

יש לך מקור?

זה היה בקונטרס כלשהו שדיבר בנושא של פיאות נכריות (לאסור) 

אם אני לא טועה של הרב רוסתמי

אני לא מתחבר למי שמחמירים בזה יותר מדי למרות שאני נגד לגמרי בצורה גורפת.

יש ענקים שהתירו, ומי שיוצא נגדם בחריפות הרבה פעמים נסחף לאיסורים חדשים אחרים

שאלתי חבר והוא אמר לי שיש לו את הקונטרס הזה בבית,  אולי היום אני אסתכל...

לגבי פיאות, כמה שידוע לי, אלה שהתירו התכוונו לפאה ניכרת

לכן יוצאים נגד הפיאות של היום...

לא שאוסרים כל מה שזז 

למרות שראיתי גם כאלה שכתבו כמו שאמרת.

אני לא אומר שזה מותר או אידאלי, פשוט שיש מי שמתיר

הגר"ע יוסף זצ"ל (ועוד רשימה ארוכה של רבנים) חייבו בנות לא נשואות לשים מטפחת מתי שמברכות מתפללות וכו'

טעמם פשוט - הרי כמו שגבר חייב בכיפה כי הוא מזכיר שם ה' כך גם אישה רווקה. ולכן אישה רווקה לא חייבת כיסוי ראש שלם. אלא רק מטפחת קטנה.

אישה נשואה חייבת בכיסוי ראש מלא תמיד. כי זה משום צניעות (ברכות כד.)

ראיתי בפניני הלכה שפוסק להקל... לא ככ קראתי למה, אבל אם אני זוכר נכון זה משום "והנח להם לישראל" שהרי כך רוב העולם נוהג.

יחו"ד חלק ה סימן ו

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו