על סף ייאושמנטה

חייבת עזרה מאמהות מנוסות, פשוט חייבת!!

הקטנצ'יק (9 חודשים) סובל לעניות דעתי מהפרעות שינה.

הוא לא יודע להרדים את עצמו לבד (אני מתפדחת להגיד אבל, אנחנו עדיין מרדימים אותו בידיים או מתוך הנקה..)

וגם אחרי שהוא נרדם, אם הוא לא ישן עמוק- עמוק, הוא פשוט פוצח בצרחות עלבון בשניה שבה אני מעבירה אותו למיטה.

אני מבלבלת אותו כל פעם כי אני מצד אחד מנסה להיות "קשוחה" ונותנת לו לבכות כמה דקות טובות במיטה ומנסה לשים לו את הראש על המזרון שוב ושוב (חשוב לציין- אם הוא לא ישן, אין מצב שהוא ישכב, הוא ישר נעמד, וברור שהוא לא מסוגל להרדים את עצמו בעמידה...) ומצד שני אחרי כמה דקות של בכי אני נשברת ומוציאה אותו. אז זה גם כבר סוג של הרגל.

אני כבר לא יודעת למי לשמוע! מצד אחד- אומרים לי שאני חייבת להיות קשוחה ולהציב לו גבולות ברורים, אחרת אין מצב שילמד, ומצד שני- אני רואה כאן בעיה אמיתית מעבר לפינוק! הוא פשוט מחפש את הקירבה והחום, אולי בגלל שהוא במעון חצי מהיום? אולי בגלל שזה גיל שמתחילות בו החרדות? לא יודעת...

בעיה נוספת שמחמירה את העניין- הוא מתעורר המון פעמים בלילה! כשהוא ישן 3 שעות ברצף אני מאושרת! אז נסו לדמיין איך נראה הלילה שלנו... (לפחות לא משעמם אצלינו ! )

אגב,לישון אתנו במיטה זו לא אופציה, הוא כבר נפל פעם אחת, אז מבחינתי זה לא בא בחשבון.

אנא, עזרתכן, בבקשה...

-אמא מודאגת-

אוי, כ''כ קשה בלי 3 שעות שינה רצופות...אופה.
אני לא יודעת מי אמר לך שצריך להיות קשוחים אתו. כל עוד אני מניקה, לא מפריע לי שהוא ירדם ככה. וחוץ מזה, בגיל כזה אני לא רואה סיבה לתת לו לבכות על הפרינציפ. הוא רחוק מאוד מגיל חינוך והוא בוכה בגיל כזה כי הוא צריך משהו. 
אולי קר לו? אולי יוצאת לו שן? אולי כואבות לו האוזנים? 
הגדול שלי היה מתעורר הרבה בתקופות של גדילה והתפתחות. ואני אפילו לא רוצה לדבר על הוצאת שיניים...
אם בדקת שלא קר לו, האוזנים בסדר, וזה לא עובר תוך בערך שבועים, תנסי לתת לו לאכול משהו משמין יותר לקראת הערב כדי שישבע. לא הייתי מהמרת על זה, כי גם עם הנקה הוא אמור לישון לפחות 3 שעות רצוף, אבל אם שום דבר אחר לא עוזר, זה שווה נסיון.
כשהוא ישן שינה עמוקה, האיברים שלו רפויים ואם תרימי מעט את היד שלו ותעזבי, היא תצנח בקלילות בלי התנגדות. שווה לחכות עד אז לפני ששמים אותו במיטה, זאת דרך ארוכה-קצרה.

תנסי לישון יותר שעות. או לישון מעט אחה''צ, או ללכת לישון מוקדם. זה מאוד עוזר לצלילות הדעת...........

שולחת חיזוקים חיוביים, אני יודעת שזה קשה!
שעות שינה ביוםאנונימי (פותח)

כדאי לאזן לו את שעות השינה ביום, שישן כמה שפחות במשך היום במיוחד בשעות הסמוכות לערב.

תחזיקי אותו בכח ער ביומיים הראשונים, תשחקו איתו עד שממש ירצה לישון ויבקש את זה ואח"כ ממילא הכל יתאזן אצלו והוא יהיה עייף בזמני הלילה.

ב. ליטופים במיטה בליווי שירה נעימה יכולים לעזור מאוד- ככה הילד מקבל תחושה נעימה,  תשומת לב ומגע ונרדם מתוך רוגע.

עם הבת שלנו זה הלך ברוך ה' מצוין, אין לנו מאבקים איתה פשוט אומרים איתה קריאת שמע, נשיקה ולילה טוב

ב"הצלחה.

 

הוא כמעט ולא ישן במהלך היום...מנטה

רק שעתיים בבוקר במעון ואולי חצי שעה בצהריים, כך שאחרי "טקס האמבטיה" הוא סחוט לחלוטין,

זה עדיין לא גורם לו להרדם לבד ולהתעורר פחות בלילה לצערי...

לגבי השירה והמגע, הוא פשוט כל כך בתוך הבכי שהוא לא שומע את השירים ולא מרגיש את הליטופים (זה אפילו יכול לעצבן אותו)

אבל תודה על הטיפים בכל אופן! לכולן!

עדכונים מהשטח  - אנחנו כבר ביום השני ל"כניעה מרצון", וכרגע אנחנו דבקים בזה, נמשיך עם זה בכל מצב לפחות שבוע- שבועיים בעז"ה,  כדי להפסיק קודם כל את הבלבול שנוצר אצל המתוקצ'יק, וליצור קביעות מסוימת.

מצטרפת לאופה, ולעוד מליוני אמהות!יוקטנה
תינוק קטן אמור לישון לצד (או על) אימו. ככה זה בטבע, ולזה הם בנויים ומצפים. מהבחינה הזו אנחנו דומים להרבה בעלי חיים אחרים שנולדים ברמת בשלות דומה לשלנו. כמובן, ניתן "לחנך" אחרת, אבל במובן הזה אנחנו מחנכים אותם פשוט שלא לצפות שאנחנו נטפל בצורך הזה שלהם. את שני הגדולים שלנו "חינכנו" להרדם לבד בגיל צעיר, אבל אני מרגישה היום שזה פחות נכון לי, ואת שני הגדולים הרדמתי בהנקה או בנענוע (לרוב טיול במנשא) עד גיל הרבה יותר מתקדם.
אני חושבת שלמרות שלקחתי על עצמי את ההרדמה שלהם, ולמרות שזה היה כשכבר היו לנו שני ילדים "גדולים" נוספים לטפל בהם תוך כדי כך (הם מאוד קרובים בגיל, ולכן היו אחים גדולים-מאוד-קטנים בעצם), כל העסק היה הרבה יותר פשוט וקל לי. אולי בגלל שהציפיות שלי היו שונות ופשוטות יותר, ולכן לא התאכזבתי.
נהניתי במיוחד להרדים את התינוקות תוך כדי שאני קוראת ספר במיטה לידם, או צופה בסרט, או בטיול נעים במנשא.
מחזור שינה של תינוק שונה משל אדם בוגר. הוא נמשך כ-45 דקות, כאשר במהלך 15 הדקות הראשונות היא קלה ביותר. אני ממליצה להעביר את התינוק למיטה 20 דקות אחרי שהוא נרדם, ואז סביר שהוא לא יתעורר כשתניחו אותו.
אני מזמינה אותך לנסות ולראות בזמן הזה של ההרדמה, זמן מנוחה גם לעצמך, זמן רגוע ושלו. אני חושבת שסביר שכשתרגישי שאתם מוכנים יותר לחינוך לשינה (וזה יכול להיות גם בעוד שבוע - לכל משפחה מתאים משהו אחר), יהיה לך גם קל יותר להיות קשוחה ;) בנוסף, אני מזמינה אותך להקשיב פחות למה שאומרים לך ש"צריך", ולהקשיב יותר לעצמך ולתינוק. אף אחד לא מכיר את התינוק שלך (ואת עצמך ואת יכולותיך) יותר טוב ממך, ולכן הסיכוי הגבוה הוא שאת יודעת מה הכי טוב ונכון לתינוק שלך ולכם כמשפחה. לפי מה שכתבת נשמע שאת קשובה אליו, מבינה אותו ממש טוב גם בלי מילים, ורגישה מאוד לצרכיו. אני מאחלת שהתקופה הראשונה והמבלבלת תעבור יותר בקלות!
את מעודדת אותי..חנהלה

כי כרגע אני ישנה ביחד עם הגדול במיטה וגם עם הקטנה הטריה..

והגדול ינק עד לא מזמן בכלל וככה נרדם. עכשיו  הוא נרדם עם הרבה סבלנות ולשבת לידו או בטיול (אם מזג האויר מאפשר..)

ולפני הלידה אמרתי שאת הבאה נחנך היטב נגיל צעיר..אבל זה לא הלך..(התיאשתי די מהר..)

אד אני לא צריכה להרגיש כזו אמא לא חינוכית?!...

לפעמים הדרך הקלהיוקטנה
היא גם הדרך הנכונה ;) לדעתי בעיקר הישראלים נוהגים לחשוב שאם זה לא כרוך בסבל, אז זה בהכרח לא טוב ולא נכון ;)
אולי בכל זאת...יהודיה מא"י

לישון איתו במיטה? תצמידו את המיטה לקיר, ותשמי אותובינך לבין הקיר. או אולי לשים מעקה למיטה, כמו זה ששמים לילדים קטנים? אם תצלחי למצוא פתרון שיאפשר לך לישון איתו במיטה בלי שיפול, לפי מה שאת מתארת זה הפתרון הטוב ביותר.

דרך אגב אני חולקת על אופה, החינוך של הילדים מתחיל עוד לפני שהם נולדים, בדוגמא אישית, והשלב שבו צריך להתחיל לחנך ילד באופן פעיל יותר זה השלב שבו ילד מתחיל להביע את עצמו ב"אני רוצה" במקום "אני צריך" של תינוק שרק נולד. זה קורה איפשהו בין גיל חודש לגיל חצי שנה.
אבל מה שכן, בגיל כזה ילד לא צריך גבולות נוקשים מדי.
וחוץ מזה אין לי מה להוסיף על מה שנאמר, בהצלחה לך

יעזור לך אם אגידחילזון 123

שהבת שלי בת שנתיים וחצי ואני מרדימה אותה על הידיים ובהנקה?

גם אצלי השינה שלה היתה תמיד מאד קלה, כל שן\דלקת אוזניים קלה\נזלת וכו' וכו' זה היה מליון התעוררויות.

(מתישהו זה משתפר...)

אבל בכל מקרה הכי חשוב לדעתי זה לא לבלבל אותו. אם לא מתאים לך לתת לו לצרוח במיטה תחשבי איך להרדים בלי זה. אולי במיטה שלך ואז להעביר לשלו, אולי להצמיד את המיטה שלך לקיר, אולי להכניס איזה שיגרת הרדמות שונה וקבועה, אולי רעיון אחר?

תודה יקירות!מנטה

כל כך שמחתי לקרוא את התגובות שלכן! בעיקר כי הן חיזקו לי את הבטחון לנהוג כמו שבאמת רציתי לנהוג.

הרבה יותר קל לי להרדים אותו על הידיים בנחת, הלילה כשכתבתי את ההודעה כאן ישבתי איתו על הידיים מכורבל בשמיכה שלו, הוא נרדם בקצב שלו מתוך רוגע ולא מתוך צרחות, ואני העברתי את הזמן בנעימים בלי תסכולים מיותרים.

את הגישה הקשוחה לקחתי מהמטפלת במעון, היא אשה מקסימה ונעימה ויחד עם זה מציבה גבולות מאוד מאוד ברורים לילדים. אצלה אין משחקים- אז הילדים מתנהגים בהתאם. אני רואה גם המון אמת בשיטה שלה, אבל ברור לי שמה שנכון במעון זה לא בהכרח מה שנכון בבית, ומה שנכון ל"כל ילד" לא בהכרח נכון לגבי הילד שלי  כמו שכתבה יוקטנה.

אולי תוכלו לחזק אותי גם בהתלבטות הקטנה הזו, בעיקר לאור מה שכתבה יהודיה מא"י- אין עניין לחנך כרגע? (אני לא מדברת על דוגמה אישית כמובן, אלא על הצבת גבולות וכד') זה לא דבר שיחזור אלינו אחר כך? מתי הוא ילמד להרדים את עצמו לבד? קראתי שהילד מפתח תלות גדולה בהורים כשהם כל הזמן עוזרים לו להירדם, זו גישה מיושנת?

אשמח לעוד קצת חידוד של הדברים מצדכן.

תעשי מה שמתאים לךאנונימי (פותח)
אני למשל, בניגוד לכל המגיבות הקודמות, כן מאמינה בחינוך כבר בגיל הזה ומיישמת. אם הילד (אפילו בגיל חודש) צורח במיטה 10 דקות, ואת לא יודעת על שום דבר אחר שיכול לעזור לו (הוא לא רעב\מלוכלך\חולה), אז לדעתי אין עם זה שום בעיה. לא שאני אומרת שזה כ"כ קל לי, אבל אם אני מאמינה שזה הדבר הנכון לעשות- אז אין לי שום יסורי מצפון.
אני מניחה שמילת המפתח פה היא האמונה במה שאת עושה. ברגע שאת חושבת שזה מה שנכון לילד שלך, תעשי את זה בלי שום יסורי מצפון בגלל מה שהסביבה אומרת.
נקודה למחשבה- נראה שהיום הלחץ החברתי הוא לכיוון הויתורים, ללכת לקראת הילדים לעומת הקשיחות של פעם. יש טוב גם בגישה הזאת וגם בגישה השניה, העיקר הוא למצוא את דרך האמצע שמתאימה לכל אחת.

גידול קל לכולנו!
אין שום דבר טוב בלתת לתינוק בן חודש לבכות 10 דק!!!בילי

הצרכים של התינוק הם לא רק: רעב/קקי/חולה וכו'... כמו שאת מציגה!

תינוק זקוק גם ובעיקר למגע חם של הוריו וזה בראש ובראשונה. תינוק בן חודש שבוכה מרימים על הידיים!!!

בתגובה לננסית - מסכימה ולא מסכימהאודי-ה

מסכימה שצריך לחנך להרגלים נכונים, אבל לא נכון שבגיל חודש מחנכים כך כיוון שזה גיל שעדיין אין להם את ההבנה של דחיית סיפוקים. אני לא ממש זוכרת באיזה גיל זה מתחיל. אולי סביבות ה-3 חודשים עד חצי שנה.
אני מאכילה לא בצורה ממש מסודרת ועם הגיל אני מנסה לסדר להם את הארוחות ע"י שאיבות ובקבוק וכו...
אבל כל אחת יכולה בדרך שמתאימה לה.

נראה לי שאם תינוק בגיל 8 חודשים בוכה זה כבר ממש לא הגיוני. אמנם הוא לא חייב לישון לילה שלם, אבל זה נשמע שמשהו מציק לו. ייתכן גם שבעיה רפואית. נראה לי שכדאי לבדוק.

לחנךחילזון 123

לדעתי תמיד יש עניין לחנך

אבל מי אמר שחינוך זה דווקא להיות נורא קשוחים וקרים חינוך של ילד זה גם לספק את הצרכים הרגשיים שלו לתת חום וביטחון. מה רע שלילד יש תלות בהורים, הם ההורים והוא באמת אמור להיות תליו בהם, הוא תינוק, תהיי בטוחה שבגיל 4 הוא ידרוש כ"כ הרבה עצמאות שלא תדעי מאיפה זה בא לך.

זה נח מאד להורים שילד נרדם לבד אבל מי אמר שזה דווקא גבולות? תחליטי את מה הגבולות שלך בבית שלך ותנסי ליישם אותם.

צודקת לגמרי חילזון...veredd

הבן שלי עבר תקופה שהוא היה פשוט צריך 2 דקות של בכי כדי להירדם- שום דבר אחר לא עזר- לא הנקה, לא טלטול ולא עוד בקבוק. הוא פשוט רצה שיניחו לו קצת. ובאמת ככה עשיתי. פתאום לפני חודש הוא התחיל לדרוש שוב להירדם תוך כדי הנקה- למרות שהוא בקושי יונק, כי הוא כבר בן שנה ושלוש, אבל זה כל כך קל להרדים אותו ככה, ואני בטוחה שזה שלב שעובר. לבינתיים, עד שהוא יצטרך שוב להיות לבד- אני איתו.

אני מאמינה שיש לזרום עם תינוקות. יש המון זמן לחנך אותם אח"כ, לבינתיים הם בעיקר צריכים שפשוט ישמרו עליהם ויאהבו אותם.

גם אני אני באותה סירה ממש!+שאלהבלה

יש כאן מישהי שקראה את "הלוחשת"?

שיטת "ההרמה הורדה " נשמעת לי מאוד הגיונית, במיוחד אם מתחילים מוקדם ממש, זה מן שיטת האמצע שבה מקנים לתינוק הרגלים נוחים ובריאים יותר בלי להביא אותו למצב של מצוקה.

העניין הוא שהשיטה  של "ההרמה הורדה"{לפי מה שקראתי -על- השיטה,אין לי את הספר} שהוא מצריך השקעה. כי ההרגלים אצל תינוק גדול כבר מופנמים בו וקשה לשנות אותם.

יש כאן מישהי שיישמה את השיטה הנ"ל?

הייתי ב-ד-י-ו-ק כמוךאנונימי (פותח)
אוי כמה שהמצב הזה מוכר לי...
כמה התייסרתי ביסורי מצפון על כך שבני לא נרדם לבד ושהוא נרדם בהנקה וכו' וכו'.
וכמה נכנסתי למאבקים בתוכי שככה זה טוב או להיפך ככה זה הכי טוב...
עד....
שפשוט החלטתי לזרום איתו ולהיות רגועה.
ולסמוך עליו -מתי שהוא כבר לא יזדקק לעזרתי הוא יראה לי את זה.
אין כאן שיטה נכונה, אלא יש שיטה נכונה ל-ך.
והכי חשוב ברוגע.
כרגע בני בן שנה וארבע לפני חודש החל להפסיק את ההנקה ל אט  לאט (אולי בגלל ההריון),
ועכשיו הוא נרדם במיטה לפעמים בעזרתי ולפעמים לא.
הכי חשוב ברוגע ולהאמין בו, מתי שהוא יהיה מוכן הוא יראה לך!
ועוד טיפ...veredd

דבר ראשון- חושך, וכמה שיותר חשוך יותר טוב (רק שתהיי איתו כדי שלא יפחד) כי החושך משחרר הורמונים בגוף שמסייעים להירדמות, אז גם אם החדר רק מעט מואר- יכול להיות שזה מפריע להירדמות. גם השינה הרבה יותר איכותית בחושך.

ודבר שני- בימים הקרים האלו, לפעמים פשוט לא נעים לקטנטנים להירדם שקצת קר (גם אם הם לבושים טוב ומכוסים טוב- עדיין קר) אז להשאיר רדיאטור על חום נמוך- מאחרי האמבטיה ועד הבוקר- לא צורך הרבה חשמל, וממש נותן הרגשה חמימה ונעימה. רצוי להשאיר בגדים רטובים בחדר כדי שלא יהיה יבש מדי (חוסך גם חשמל למייבש)

ודבר אחרון- אמבטיה מוציאה אנרגיות. במקום מקלחת קצרה, תמלאי את הגיגית במעט מים (מעט- אין מים בכנרת...) שימי כמה ברווזים ותני לו לשעשע את עצמו עד שהוא כבר עייף... אצלי זה לפעמים עובד כמו קסם. באמצע האמבטיה מתחילים פיהוקים ענקיים שלא היו שם קודם. כאילו הוא נזכר פתאום שהוא עייף.

אני יודעת שלא לגמרי חידשתי כלום, אבל כל מה שהזכרתי- זה כללים בסיסיים שפשוט שוכחים אותם לפעמים.

קראתי את הלוחשת לתינוקותאנונימי (פותח)
לחלק מהדברים התחברתי ולחלק ממש לא. מה שכן- צריך להזהר מאוד מהמלצות הספר לגבי הנקה- הן שגויות מיסודן, ולא תואמות את ההמלצות של איגוד ההנקה העולמי (IBLCE). יש להניק את התינוק לפי דרישתו בלבד ולא לפי השעון!
על הלוחשתveredd

שמעתי שתובעים אותה בגלל תינוקת שמתה מהתייבשות, כי הניקו אותה רק כל שלוש שעות לפי השעון.

זה נראה לי כל כך אכזרי להגיד לתינוק שעד עכשיו קיבל את האוכל כל הזמן "תחכה!" כאשר האוכל במרחק שליף ממנו.

ממש שיסלחו לי כל הנשים שהולכות לפי זה, אבל מכל ההזדעזות, אני הכי מזדעזעת מאימהות שהתינוקות הפיציים שלהן בוכים ופועים והן אומרות בשיא הנון שלנטיות "יש לו עוד חצי שעה"

תלוי בגיל.יהודיה מא"י
כשהקטן שלי הגיע לגיל חצי שנה בערך הוא היה כזה אקטיבי עד שהוא לא היה יושב לינוק יותר משתי דקות רצופות והיה חוזר לשחק. הוא פשוט היה מרגיע את הרעב הלוחץ והולך לשחק, וחוזר אחרי חצי שעה לינוק שוב. אז פשוט לא נתתי לו.כמובן שלא השארתי אותו לבכות לבדו או משהו כזה, אל החזקתי אותו ודאגתי לו. וזה עבד - תוך חודש חודשים הוא חזר לאכול ארוחות כמו שצריך. אז צריך לשים לב, כי להאכיל את התינוק מתי שבא לו, גם כשהוא גדל יכול להוביל להרגלי אכילה ממש לא בריאים. אני מכירה מישהי שבגיל 3 הבת שלה הגיעה לכזה עודף משקל גדול שהם היו צריכים לפנות לתזונאית כדי לטפל בבעיה. ויודעים מה - שמרתי עליה פעם, והיא הגיעה למצב הזה בגלל הגישה (שנכונה לתינוק קטן) שילד רעב צריך לקבל לאכול, ולא חשוב הנסיבות.

לגבי הלוחשת - קראתי קצת ולא אהבתי, בעיקר בגלל הגישה. לא "איך לגדל תינוקות בצורה הטובה ביותר" אלא "איך לגדל תינוקות בצורה הנוחה ביותר" ונכון שהנוחות והרוגע של האימא חשובים אבל בכל זאת...
תינוק בן 9 ח' יכול בהחלט לישון לילהאנונימי (פותח)

כשישנים בלילה יש מחזורי שינה של שינה קלה ושינה עמוקה, תינוק שרגיל להרדם על הידיים או ליד אמא ולא במיטה,אחרי שמעבירים אותו למיטה , כשהשינה קלה יותר הוא שם לב שהוא לא על/ליד אמא ואז הוא מתעורר לגמרי ובוכה, לכן חשוב מאוד שהוא יתרגל להרדם במיטה, זה דורש כמובן הרבה סבלנות ואורך רוח ו..זמן. כשמשכיבים אותו לישון אם הוא בוכה צריך מידי פעם לגשת אליו להרגיע אותו ולהגיד לו "לילה טוב, עכשיו הולכים לישון" וכד' אך לא להוציא אותו מהמיטה , רק שידע שלא השאירו אותו לבד, יתכן שהוא עדיין יבכה , אסור להשבר , כדאי להשאיר את הדלת חצי פתוחה כדי שלא יהיה לו יותר מידי חושך אך גם לא יותר מידי אור,וכל כמה דקות להרגיע , מיום ליום הבכי יפחת עד שהוא יתרגל לישון בלילה. אני לא חושבת שזה נקרא להיות קשוחה , זה גם למענך וגם למענו.תינוק שלא ישן טוב בלילה הוא עלול להיוות עצבני וגם האמא...(גם הבן שלי נמצא במעון עד כמעט 4 והוא ישן בלי בעיות מ-7 בערב עד הבוקר) בהצלחה!

זה פשוט לא נכון לתינוק שיונקאופה.
תינוק שלא ישןרבקה למפרט

כדאי לנסות כמה טיפות מגנסיום. מחולל נפלאות. זאת למדתי מהמורה שלי לרפואה משלימה .

אבל גם לא להירתע מלחבק אותו עד שירדם.

כדאי גם לבדוק אם לא כואבת לו הבטן. תה קמומליה או תה שומר יכול גם כן להועיל. שווה לנסות לפחות זה לא מזיק.

 

מה תפקיד המגנזיום?מנטה

להרגיע? צריך מרשם בשביל זה?

תה של איזו חברה? על התה של היפ כתוב רק מגיל שנה... 

עוד רעיוןאנונימי (פותח)

ראשית אני חייבת להגיד שאני מסכימה בהחלט עם הרעיון שכל אמא לכל תינוק צריכים לבנות את החיים ע"פ אשיותם, והצרכים שלהם ואין - נכון ולא נכון - מוחלטים.

עם כל זאת שני רעיונות שנכונים לי.

*  למרות שאני מניקה עד גיל מאוחר יחסית (בממוצע שנה וקצת) לרוב הילדים (יש לי 6 כרגע) הוספתי בקבוק לפני השינה, והם ישנים כולם מצויין פחות או יותר מגיל חודש ומעלה.

* לכל ילד יש לי את השיר "שלו" זאת אומרת שיר שמתנגן איתי בדר"כ עוד מההריון ואחרי הלידה, אני שרה לו/לה במהלך ההנקה ובזמן החיבוק שלפני השינה. השיר המוכר והיחודי שלהם מקנה להם תחושת ביטחון. וגם בגיל מבוגר יותר השיר מאפס אותם.

לדוגמא בני בן השבע - כשהוא עצבני או עצוב או כואב - אני מחבקת אותו ושרה לו את השיר שלו ("אחינו כל בית ישראל") והוא נרגע כמעט מיד. ולפעמים הוא אפילו מבקש, "אמא תשירי לי את השיר שלי."  וגם בני בן השנתיים שהמילה האהובה עליו היא "לא!" וכשהוא "לא!" רוצה לישון ואני אומרת לו שאשיר לו את השיר שלו ("לב טהור ברא לי א-קים") והוא עונה ב"לא!" ואני שרה הוא נרגע מיד ונינוח במיטה שלו.

דרך אגב - לאחר שנולד בני השישי הבן השני שלי שאל אותי איזה שיר בחרתי הפעם וכשאמרתי שאני מתלבטת בין שני שירים הוא עזר לי לבחור.

 

בכל דרך שתבחרי - היי שלמה איתה ולכי איתה עד הסוף. ושיהיה לך גידול נעים והמון נחת.

שיר פרטי! איזה רעיון חמוד!אני ירושלמית

הבנתי שזה עוד מההריון... או שלא?  את סתם ככה אוהבת לשיר כך שזה טבעי לך?

השיר לרוב מופיע בהריון סמוך ללידה.אנונימי (פותח)

בחלק מהלידות פשוט שרתי או שבעלי שר לי במהלך הלידה כדי להרגע, ולהתחבר לצד הרוחני של הלידה.

לצערי למרות שאני מאוד אוהבת לשיר, כבר לא כל כך יוצא לי לשיר חוץ מאשר לילדים.

אמא מנוסהאנונימי (פותח)
 מומלץ להוסיף דייסה לתינוק לפני השינה וגם כדאי לנסות לעשות אמבטיה לתינוק כל ערב בקביעות כדי להכניס את התינוק החמוד להרגלים. עוד טיפ-תשתי במשך היום תה קמומיל וזה יעבור בהנקה וירגיע את התינוק
אהבה (חיבוק  והנקה) אינה מקלקלת את השורהפיגא

בנוסף לכל מה שנאמר לטובת שיטת ההנקות, החיבוקים והנשיקות כשיטת הירדמות מועילה, יש מספר נקודות שאני רוצה להאיר\להעיר.

 ראשית, יש תינוקות ש"קראו את הספר" ויש שלא.  בספרי התינוקות כתוב שתינוק קטן צריך לישון המון המון שעות ביממה.  מה לעשות, התינוקות\ילדים שלי לא קראו את הספר (רובם באמת התקשו בלימוד הקריאה...) ולא ידעו שהם אמורים לישון 16-20 שעות ביממה כשהיו זעירים, או 12 שעות כשגדלו מעט.  7 ברוטו הספיק להם.  הם היו ערניים, שמחים ופעילים כל יתר היום (על פי רוב).  כל הנסיונות לשדל אותם לישון (תוך כדי הנקה או התנדנדות עדינה) הסתיימו באמא עייפה ותינוק ערני לחלוטין!

דבר נוסף, טראומות יש בכל גיל.  אחד מילדי בגיל תיכון חווה חוויה טראומטית.  בימים הראשונים לאחר האירוע, הוא התקשה להרדם, כי כשהוא נרדם הוא נתקף סיוטים ולכן פחד להרדם.  כעת, כחדשיים אחרי האירוע, קורה שהוא עדיין מתעורר מסיוטים (ותודה לאל שהלילות האלה מתמעטים).  מצד אחד, הוא לא רוצה להעיר אותי, הוא כבר "גדול" ויכול להתמודד "לבד", מצד שני, הוא זקוק לאהבה, חום, חיבוק ותמיכה, כי קשה להתמודד לבד. 

אמנם אפשר להרגיל (=להכריח) תינוק להרדם לבד ולישון לבד, אך אם נזכור שהעולם הגדול הוא 'בריאה משונה' עבור התינוק, והוא כל הזמן צריך להתרגל לדברים חדשים שקורים, ושאין לו שום שליטה עליהם, יש תינוקות שהחיים שלהם מעט טראומטיים בשבילם, למרות שהחיים שלהם נורמליים לחלוטין (מנקודת המבט של המבוגר). 

נכון, אולי הוא יבש, שבע ובריא, אך מי יתחייב שאין לו איזו טראומה קטנה - תינוק אחר במעון לקח לו את הצעצוע, והתינוק שלי לא הצליח להחזיר לעצמו את הצעצוע. או, הוא רצה את אמא, ואמא התעכבה לרגע, והוא מאד דאג שאמא לעולם לא תחזור. 

"אז מה?!?"  אז בשבילו זה טראומה, וחוזר בלילה לנדנד לו, והוא רוצה לוודא שאמא באמת באמת נמצאת קרובה וזמינה.

ויש את התינוקות שזקוקים לאמא מחבקת ומלטפת ברב שעות היום.  זה לא פינוק אלא צורך פנימי שעדיין אין להם יכולת לבטא במילים, רק בבכי.  הצורך הזה גם איננו "אין" ואינו "מודרני", כי אנו חייבים ללמוד  וללמד (כך אומרים לנו) להיות עצמאיים...  [וסתם ליידע כללי, כל התינוקות שלי, שינקו הרבה מאוד, והיו כרוכים סביבי, הם היום מאוד מאוד עצמאיים, למרות כל מה שהדודות הטובות אמרו לי והזהירו אותי... ואולי דוקא בגלל ששבעו מאמא, הם יכולים לצאת לעולם הגדול...]

דבר נוסף, היתה מי שהציעה לישון עם התינוק במיטה שלך ולוודא שאין באפשרותו ליפול (להצמיד את המיטה לקיר, לשים מעקה).  היתרון הגדול בשיטה זו היא שאתם ישנים ביחד, חולמים ביחד, ואפילו כשהקטן מתעורר בלילה, מכיוון שאתם ישנים ביחד, מחזורי השינה שלכם חופפים, ולכן- נוח לך להתעורר, בד"כ תתעוררי מתוך שינה רדודה, שאז נוח להתעורר,  ולא מתוך שינה עמוקה.  בנוסף, לא תיאלצי לקום וללכת אליו, הוא צמוד אליך, וגם, יתכן שתוכלי להרדם תוך כדי הנקה (בגיל 9 חדשים, עד 120 שנה) הוא כבר בקי ברזי ההנקה, ויוכל לינוק בשכיבה\שינה.  על פי רוב, התעוררות הילד אינה הבעיה, אלא העייפות שלנו כתוצאה מכך.  אם נשכיל לישון איתו (עם מחזורי השינה שלו ואיתו במיטה), השינה שלנו תהיה נעימה יותר ורציפה יותר.

אפשרות אחרת להרדמה היא שהמיטה שלו תהיה או מיטת נוער עם מעקה או מזרן על הרצפה בחדר שלכם.  במצב כזה את יכולה להרדים אותו בשכיבה צמודה אליו, ולהתגלגל ממנו בעדינות אחרי שהוא נרדם (והוא יהיה מוגן מפני נפילה חלילה באמצע הלילה). ואם הוא במיטה שלו, תוכלי לשקול אם לישון איתו כשימאס לך לקום אליו באמצע הלילה, לרווחתך ולרווחתו.

ידועים גם מקרים של תינוקות\ילדים שמפני שהיו אצל מטפלת (גם האהובה ביותר) בחלק ניכר מהיום, השתדלו להיות ערים כמה שיותר בלילה, כדי להיות עם אמא ולספר לה כמה מתגעגעים אליה... 

משאלתך נשמע שאת אמא ל-מ-ו-פ-ת, אבל החיים המודרניים (כל ילד בחדר שלו... ההורים בחדר שלהם, מנותקים מהילדים...) מאד מבלבלים אותנו ומרחיקים אותנו מהתחושות האמהיות הטבעיות שלנו.

וסליחה מראש מכל האמהות שדוגלות בשיטה של "לא נורא אם יבכה קצת, הוא יתרגל לישון לבד", 'קצת' זה מושג מאוד יחסי.  מבחינתי, ואני יודעת שלא כולן חושבות כמוני, הילד למד שאמא היא אמא רק כשנוח לה\כשהשמש זורחת\כשהבעיה כל כך גדולה שאי אפשר להתכחש לה.  אני משתדלת לבחור להיות אמא 24 שעות ביממה.  גם הגדול שבאוניברסיטה יודע שאמא מבקשת לצלצל גם ב- 2:00, בבוקר כשלא טוב לו, וגם הבן בצבא.  אמא היא משימה עד 120, גם ביום וגם בלילה.  ולפעמים, כשחשוך, דווקא אז זקוקים לאמא יותר, כדי למיס את החושך שלכאורה שולט.

מסכימה איתך...veredd

פיגא, על רוב הדברים שאמרת, אבל למרות שאת צודקת בעיקרון, את לא יכולה להתעלם מכמה דברים חשובים...

קודם כל, שינה עד גיל מאוחר עם תינוק במיטה יכולה מאד להפריע לזוגיות, במיוחד כשיש כמה ילדים ובקושי מוצאים זמן אחד לשני, ופתאום בלילה אפילו יש לכם "הפרעות". הפרעות חמודות אומנם, אבל עדיין. אני מאמינה שיש משהו של צניעות בכך שילדים ידעו שלהוריהם יש חדר משלהם, ולילדים יש חדר שלהם.

זה א', ודבר שני- לשכנתי, למשל, יש ילד בן שנה ושלוש, והיא עדיין מניקה אותו בצורה של תינוק בן חודש, כלומר- הוא בוכה ובוכה והיא ישר שולפת לו. אז למרות שגם אני מניקה עדיין, והילדים שלנו באותו גיל, זה נראה לי מוגזם לתת לילד תמיד תמיד בדיוק מה שהוא מבקש מתי שהוא רוצה. זה לא נורמלי לאישה עם עוד 3 ילדים לא קלים בבית להניק כל שעתיים תינוק שכבר הולך ומדבר... זה נראה לי לא כל כך בסדר.

יכול להיות שאני טועה, אבל פשוט נראה לי לא נכון הקטע של הטראומות. אם כל דבר כזה קטן מפריע- אז איפה שמים את הגבול? מה אם התינוק בוכה מ-2 בלילה עד הבוקר, (לא תינוק בן יומו- אלא נגיד 9 חודשים ומעלה) ואת יודעת שכלום לא מציק לו, ועדיין ממשיכה להרגיע, לנענע וכו'. זה באמת יעזור אם תמשיכי? ומה אם הוא רק רוצה כמה דקות של בכי כדי לפרוק מתחים ואז הוא יישן כמו מלאך? אז בטח לא להשאיר אותו 15 דקות צורח, אבל אם הוא רק מיילל קצת ונכנסים כל כמה דקות לחדר לליטופי- זה באמת כל כך נורא?

אולי אני טועה, אני עוד טרייה בזה...

^^^ צודקת מאוד!!!אודי-האחרונה
אפשר לפרוק? בתקווה שלא יהיה אווטינגאנונימית בהו"ל

יש לי גיס דתל"ש, בזוגיות עם קונסרבטיבית.

אנחנו דוסים מתנחלים.

היא טבעונית.

הם פציפסטים.


עד כאן רקע.

הם עשו חנוכת בית אצלם, כיבדנו

מפה לשם בעלי התבקש להגיע בלי האקדח. כיבדנו


אני אחרי שיחה קשוחה עם בעלי על מצבנו, אחרי התברברות בדרך כי שלחו לנו כתובת לא ברורה+ פקקים של המרכז

אני כבר עייפה, רעבה ועצבנית, אבל בשעה טובה הגענו.


נכנסים לריח של מרק טוב, שבושל בבית. אני נזכרת שהוא אמר שהוא אוכל גם טרפות. מבינה שאני צריכה לוותר על המרק.

רואה פיצה קנויה, נרגעת, מגלה שהוא מחמם אותה בתנור.

מישהי דתייה מהמשפחה מביאה לביבות, אני בונה על זה, מגלה שגם אותם הוא מחמם.

מסתכלת מאיזו פיצרייה הפיצה, בודקת עליה בגוגל, כתוב שהיא כשרה ללא תעודה. מבינה שגם עליה אני נאלצת לוותר.


נזכרת באירוע חלבי שעשינו לא מזמן, כמה השקעתי שיהיה מכל סוג גם משהו טבעוני...


בעלי מרים טלפון לפיצריה ומבין שיש תעודה, עוצר את גיסי מלחמם את שאירות המגש של חומם. אוכלת משולש פיצה קרה, עם תוספות שאני ממש לא אוהבת. וזהו, כי אכלו מהמגש הזה גם כאלה שלא אכפת להם מכשרות...


וככה אני מסיימת את הערב עם אכזבה גדולה, עייפות, רעב, עצבים

אהה ושיעמום מנושאי שיחה לא מעניינים.

וואו הזוי שאנשים חושבים ככה אחרי השביעי באוקטוברממצולות

אנשים עם דעות כאלה

 מה הם אומרים על הפיגועים

ועל כל מה שקורה פה בארץ ובחול

איך הם מתרצים את הדברים האלה?

אני בהלם. לא יודעת איך להגיבמחי

שמעתי את הקטן שלי (בן שנתיים וחצי) בוכה, הלכתי לבדוק מה קורה כי אחד האחים מציק לו הרבה לאחרונה, אני מגלה אותו סגור בחדר והרגליים שלו קשורות. הלם!!

כעסתי מאוד על הילד (בן כמעט 7) ואמרתי לו שזה אסור ורק גויים רשעים עושים ככה, אבל תכלס אין לי מושג מה הייתי אמורה להגיב. רוצה לדבר איתו על זה מאוחר יותר לא מתוך כעס.

מצד אחד אני מבינה שזה מעשה שובבות ילדותי ולא משהו אכזרי כמו שזה נתפס בראש שלי, אבל אני בכל זאת מזועזעת מהרעיון 

אני פחות מופתעתoo

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס


הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

הבעיה שזה לא עוזר כשרק אומרים לו שאסורמחי
הוא ממשיך לעשות דברים שאמרנו לו מלא פעמים שאסור
צריךoo

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל


ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

כמובןמחי
אבל אפילו אמהות צריכות להתפנות לפעמים
הגיוני 😂oo
אם הוא היה ככה רק קצת זמן זה לא נעים אבל לא נורא
וואו באמת מלחיץכורסא ירוקה

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.


סליחה אם אני מלחיצה


ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ההצקות בדרך כלל לא ברמה כזאתמחי

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

לא ישיםחנוקה

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

אבל היא אמרה שהוא עושה גם מה שמסבירים לוכורסא ירוקה

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.


את מצליחה להביא בייביסיטר שתהיה איתך כל היום בבית?חנוקה

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

 

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

 

הזכרת לי שפעם אחים שלי קשרו אותי לכסאפאף

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

עשו לי משהו אחר, לא קשירה לכיסאכורסא ירוקה

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.


ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

ברור שהידוק זה רע!פאף

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

ברור שאחים מציקיםכורסא ירוקה

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.


בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

יש פה כמה דברים לא נכוניםoo
בקשר נורמטיבי לא בהכרח יודעים בגיל 7 מה פוגע ומה לא (וגם בגיל יותר גדול)


המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות


לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה


יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

עם חלק אני לא מסכימה, חלק לא הובנתיכורסא ירוקה
בקשר נורמטיבי לא בהכרח יודעים מה פוגע, אבל אם יודעים שמשהו פוגע לא עושים אותו (כשלא מדובר בריב נקודתי)


אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .


ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו


ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

לדעתי (הלא מקצועית) זה תקין לגילדיאט ספרייט

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

מבינה מאוד את הזעזוע שלך❤️מתואמת

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

זה ממש לא כיף לגלות דבר כזהמדברה כעדן.
מזדהה עם התחושות שלך


אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

עוד כיווןאיזמרגד1

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

תודה יקרות על כיווני המחשבהמחיאחרונה

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה

תחושה של לא רצויים....ללכת?מולהבולה

חמי וחמותי עושים מחר מסיבת חנוכה בבית והם גרים מאוד רחוק

אנחנו בכללי לא נוסעים לשם הרבה כי קשוח לנסוע עם כל הילדים

ממש רציתי שיסייעו לשבת כי זה הכי נוח אבל לא הסתדר כי אח אחד לא יכול להגיע וחשוב להם

שיבוא

הקטע הוא שעלינו מקשים

אם אנחנו מגיעים למסיבה זה אחרי הדלקת נרות ונגיע רק באזור 8 וחצי בערב.כלמשנה אנחנו מגיעים שכולם בקינוח!!!

אז אמרתי לחמותי שבוע שעבר שממש קשה לנו להגיע אז היא הציעה שנישאר לישון

בעלי כל חייו בתפקיד הילד המרצה של הבית. והם מנצלים את זה!!!! לו היא אמרה שקשה לה שנישן אצלה כי גם האח השני נישאר לישון..

אני תוהה לעצמי למה אנחנו אף פעם לא בעדיפות אצלה? לא מעניין אותה שאולי פשוט נחליט לא לבוא?

זה כך גם בפורים תמיד כי לא רוצה שנישאר לישון והפסקנו ללכת והיא די מרוצה , לא מתלוננת על כך.

אגב גם בשבת שבע ברכות של גיסי היא אמרה לי שובל שלא אמרה לבת שלה להישאר לישון על. (הבת גרה רבע שעה מהאולם שאכלנו בו)

מי שזוכרת היא לא הסכימה שנישן כולנו אצלה עם הילדים וגם לבת שלה יש ילדים!!! אז למה דוקא אנחנו לא????

אני כרגע תוהה האם ללכת בכללי קשוח לי ממש הנסיעה ועוד בפקקים של חנוכה עם תינוק וילדים קטנים

ועוד ביקשו שלא נבוא בידיים ריקות, זה מצחיק אותי להביא אוכל לסוף האוכל.... העיקר לומר שהבאנו

לי באופן אישי בא לא להגיע ולא לענות אם יתקשרו...למה אנחנו צריכים תמיד להגיע במסירות ייראה שלא אכפת להם בכלל

הכל זו תחושה שלי.... בעלי כמובן חושב אחרת כי הוא אוהב לרצות אתם

בדיוק מה שרציתי לעתובשיפור
אני מטאטאת ערימה ענקית של בלגן לכיוון הכניסה לביתתודה לה''
מכל הסלון והחדרים,


בעלי פותח את הדלת ומסמן לי להמשיך עם הטאטוא- קדימה, החוצה לחדר מדרגות🤣🤣🤣


מי זורמת על שרשור יציאות של הבעל (על משקל פניני ילדים)?

חחחח גאון ממששירה_11
עקירת שן בינה - איך מרגישים אחרי?מחי
קבעתי מזמן לעקור שן בינה ביום חמישי, וגם קבעתי יום הולדת לבן שלי עם כמה חברים ביום ראשון, ולא שמתי לב שזה יוצא 3 ימים אחרי העקירה. אני לא רוצה לבטל, אבל חוששת מאוד... מישהי יכולה לשתף מניסיונה אם אחרי 3 ימים כבר אמורים לחזור לתפקוד? יש כאבים עדיין?
אחרי שלשה ימים זה עדיין לא קלEliana a

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אם זו עקירה רגילה ולא כירורגיתנשימה עמוקה
יום יומיים גג להתאושש.. לפחות כך היה אצלי ועקרתי את כולן. חלק היה יותר קשה והייתי צריכה משככי כאבים יום יומיים חלק היה קליל וכבר באותו יום הרגשתי יותר טוב.
מאד אינדיבידואלי.. איך את בדכ כשכואב לך?כורסא ירוקה

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

אני עקרתי לא מזמןחנוקה

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.


הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

זה ממש תלוי מיקום ומיומנות של רופא וכו'אמהלה

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

 

מאוד משתנה. תלוי איך השן יושבת בתוך הפהואילו פינו

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

תלוי מאוד באופי העקירהכבת שבעים

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

וואי שרשור בול בשבילימאמינה-בטוב
תכף יש לי תור לעקירה שן תחתונה כירורגית, מקווה ממש שיהיה סביל
מנצלשתשמעונה
אשמח להמלצה על רופא מומחה או פרטי לעקירת שיני בינה (שגדלה לרוחב)
פרופסור שלמה קלדרון. מצויןאנונימית בהו"ל
איזה אזור?מאמינה-בטוב
אני עקרתי במרפאה בירושלים (בבעלז)בארץ אהבתי

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

אני עקרתי אצל ד"ר אגטשטייןסטודנטית אלופהאחרונה

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

תודה בנותמחי

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

אותה שאלה-על טיפול שורש? איך ההתאוששות אחרי?בורות המים

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

לי כאב מאוד ביום הראשוןמחי
בימים הבאים תפקדתי כרגיל, עם משכך כאבים 
אני עקרתי שן בינה מורכבת מאודסטודנטית אלופה
תחתונה, ששכבה לרוחב וב"ה אחרי יומיים כבר הרגשתי הרבה יותר טוב.
משאפים לאסטמה ועצבנות ועייפות - קשור?אמא טובה---דיה!

הרופא אמר שלילד (בן 4) יש כנראה אסטמה, ונתן טיפול במשאפים לחודשיים - 

כל יום פעמיים, ובכל פעם 2 לחיצות מהכחול ו-2 מהכתום.

 

התחלנו לפני כמה ימים, והילד התחרפן. הוא עצבני בטירוף וישן המון המון.

 

יכול להיות שזה קשור למשאפים?

 

ובכלל קראתי את תופעות הלוואי בעלון ונלחצתי.

המינון שהוא לוקח נחשב גבוה?

יכול להיות שזה מהמשאפיםshiran30005

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

העצבנות קשורה בהחלטגלסגולכהה

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

תודה לכן על התגובות. מבאס. הוא ממש מסכן מזה.אמא טובה---דיה!

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

זה ממש תלוי בילד עצמו ובמצב.גלסגולכהה

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

הבת שלי מטופלת במשאפים לפי תקופות^כיסופים^

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים


ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

עכשיו נזכרת שלפעמים גם סטרואידים^כיסופים^
המינון יכול להתאים, זה לא חריגshiran30005אחרונה

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

שאלה- טלויזיה בבוקר לילדאובדת חצות

יש לי נטיה לשים להם טלויזיה בבוקר

עוזר לי להתארגנות

והם כבר מבקשים באופן קבוע

זה נורא? שעה בבוקר?

איך אתן מתארגנות בבוקר בלי זה?אובדת חצות
הם קוראים ספרים או משחקים במשהו אצליכורסא ירוקה
אבל אם באופן כללי אין לך בעיה עם טלוויזיה, ואין לך קושי להרים אותם משם כשצריך לצאת אז לכי על זה 
אני בד"כ מארגנת ומיד יוצאיםשלומית.

אין זמן ביניים שהם משועממים.

קמים, מתלבשים, יוצאים.

אם יש לי ארגונים מעבר, משתדלת לעשות לפני שהם קמים 

את ממש פריוילגיתחנוקה

הילדים שלי קמים מאד מוקדם, עםה שמש.

בחורף זה סבבה אבל בקיץ בחמש ועשרה כולם ערים (זה לא קשור לאור זה קשור לשמש, כי החדר חשוך לגמרי)

זה לא תמיד בשליטתינו כמה זמן בוקר יש

(אכן הבוקר אצלינו ארוך וזמן מופלא שהם משחקים בו בכיף. אני מלבישה ממש בסוף, אחרי שהתיקים ארוזים ואני מוארגנת להוציא אותם/בעלי.

כי אין לי כח לעצבים של ילדים מאורגנים שעכשיו צריך להישמר שיישארו ככה ובגד מתלכלך וכו')

וואלה. ומתי הם הולכים לישון?שלומית.
ממש מוקדם?
גם אני קראתי וחייכתיאחת כמוניאחרונה

קמים אצלי מוקדם

יש מלאאא זמן לבלות בבוקר


ואין לי טלויזיה, אבל בהחלט לא קל לי להתארגן במקביל. יש בקרים שמעסיקים את עצמם יפה, ויש לא מעט שהם מאד דביקים אלי

לנו אין מסכים אז זה לא אופציה והילדים לא מכיריםהמקורית

שום דבר אחר

קמים, מתארגנים, ויושבים לשחק או לקרוא נגיד

אוכלים משהו

ויוצאים

מבחינות מסוימות זה פחות טובחנוקה

זה משבש מאד את ההורמון הטבעי של היום/לילה (מלטונין)

מצד שני בוקר באמת זמן מאתגר.

בכנות זה ענין של הרגל

מבינה לגמרי שאחרי שהתרגלת לזה וגם הם, קשה להחזיר את הגלגל אחורנית.

מצד שני אני לא נותנת בכלל מסך לילדים.. אז אני לא הבן אדם לענות על זה (יש לי עוד קטנים, ומשתדלת להשאיר את זה כמה שאפשר מחוץ לתחום. יודעת שזה בלתי נמנע בסוף)

האמת ששעה זה הרבהמחי

במקרה חירום של ילדון צורח ואני באיחור כן אתן לו לראות איזה סרטון של שיר בפלאפון ל5 דקות, אבל זה לא חלק מסדר בוקר שלנו. ראה?

אם בעלי בבית, עושים תורנות מי מתארגן ומי שומר על הילדים. אם הוא לא, אז מתמרנים... מנסה לנצל רגע שהם משחקים יפה לרוץ להתלבש, או שמה להם צלחת עם אוכל ורצה. לומדים להתארגן בצ'יק.

פעם הייתי קמה לפניהם ומעירה אותם כשכבר הייתי מוכנה לגמרי. היום הם משכימים קום לפניי אז זה לא עובד.

שעה זה הרבה...מתואמת

(בשעה אפשר להספיק גם להעיר, גם להלביש, גם להתארגן וגם לשלוח כבר למוסדות...)

אנחנו מפעילים לפעמים סרטונים בטלפון לילדונת, אבל היא היחידה שאנחנו עושים לה את זה, כי היא מאתגרת מאוד-מאוד בהתארגנות בבוקר (על הרצף האוטיסטי) ואנחנו מחפשים כל דרך להקל. בכל אופן, מדובר בלא יותר מרבע שעה, שתוך כדי אנחנו מנסים לארגן אותה.

לשאר הילדים אנחנו מפעילים לפעמים שירים כדי לעורר אותם. לעתים רחוקות מי שכבר מאורגן זוכה לצפות בסרטון, אבל זה לא בשגרה.

(אני לא כזו אלופה בהישמרות ממסכים... לצערי הילדים שלי רואים יותר מדי מסכים במהלך היום. אבל איפה שאפשר משתדלת להמעיט...)

מה את חושבת על זה?המקורית
אני גם חושבת ששעה זה הרבה במיוחד בבוקראנונימיות

זה לא ממש בריא לפתוח את הבוקר עם כל כך הרבה גירויים..

אני אודה ששנה שעברה הייתי עם היפראמזיס ובעל במילואים ונפלתי גם למלכודת של מסכים בבוקר.

וזה מאוד נח וקשה להפסיק

אבל ברגע שהחלטתי עם עצמי שדי בכל מחיר אז מאוד מהר הן התרגלו שאין.

היום הן פשוט מתארגנות (קצת יותר בנחת) ומשחקות.

בהתחלה הן היו מבקשות והיום הן כבר לא מבקשות יודעות שזו לא אופציה.

בעיקרוןהשם גדולל

אצלי יש "תחנות"

נטילת ידיים

להתלבש, לא יוצאים מחדר עד שמתלבשים אלא אם כן צריכים להתפנות..

שטיפת פנים וצחצוח שיניים

קרם פנים וסידור שיער.. מי שרוצה מקבל נשנוש בוקר או כריך.. מי שלא יש דפים ועפרונות ציבעוניים בשולחן (כמות קטנה) עד שהם יוצאים..

האמת שלא הבנצי מתי יש זמן 😅בוקר אור
קמים מתארגנים יוצאים.. בדרך כלל הפוך, אין לנו זמן מיותר בבןקר
אין לנו טלויזיהפה לקצת
אצלי הם משחקים עד שאני מתאפסת בבוקר ואז שותים ומתלבשים ובזמן שנשארים חוזרים לשחק
הסרת משקפיים- שואלת בשביל אחותיהשם גדולל

עם משקפים מהיסודי

מעוניינת לעשות לייזר להסרת משקפיים לאחר מספר לידות ומעוניינת גם בהמשך להביא עוד, אך מתלבטת אם לעשות בקרוב לייזר

רוצה לשמוע מחוות דעת של נשים בתקופת לידות שעשו לייזראיך הייתה להם החוויה? והאם המספר חזר?

תשמח לשמוע מקרים עדכניים, כרגע קיבלה המלצה לעשות אצל דוקטור לוינגר

עשיתי לפני ההריונותאחת כמוני

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

איזה סוג עשית?השם גדולל
איך הייתה ההחלמה שלו?השם גדולל
היא ממש חוששת לעשות אותו עם מספר ילדים בבית
מהניסיון שליואני שר

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.


ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

תודה רבההשם גדולל
ככהאחת כמוני

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

אני עשיתימחכה להריון
היו לי שני ילדים שעשיתי.. היום אני עם ארבעה ולא חזר רואה מצוין ברוך השם
איזה סוג עשית?השם גדולל
מכירה מישהיניגון של הלב

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

מעניין למה זה חוזר.. מבאס לשמועהשם גדולל
אצלה עברו יותר שנים ממה שאמרו להניגון של הלב

וגם לא באמת חזר לה מספר גבוה, היא מסתדרת בקלות גם בלי משקפיים

עשיתי בתור רווקהשומשומ

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

איזה כיף, ב"ההשם גדולל
ליאיזמרגד1

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

איזה מספר, אם אפשר לשאול...השם גדולל
היה לי מעל 10איזמרגד1

עכשיו יש 1-2.

אגב רואה ששאלת לגבי ניתוח נוסף, אני עשיתי בקייר לייזר והם מתחייבים שאם המידה עולה ומבחינה רפואית אפשר לעשות עוד ניתוח הם עושים ניתוח חוזר חינם...

מעולה,תודההשם גדולל
עשיתי וחזרכובע שמש

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

וואו, יש אפשרות לעשות ניתוח נוסף?השם גדולל
כן. יש להם אחריות לכל החייםכובע שמש

אם כמובן זה מתאפשר מבחינה טכנית למבנה העין וכו'.

במדידות ובדיקת התאמה הם לוקחים בחשבון גם ניתוח תיקון

לי כחודשיים אחרי כל לידהואילו פינו

עלה המספר

במספר שלם..

אז חוששת מאוד לעשות לייזר ושיחזור לי...

והיה לך מספר משמעותי?השם גדולל
סתם מעניין לדעת.. ברור לי שאצל כל אחת זה שונה
לא עשיתי לייזרואילו פינו
התחתנתי עם 2.. עכשיו יש לי 5 אחרי 3 לידות..


שאלה נוספת: מה הטווח מחיריםהשם גדולל

למי שיש הסדר עם הקופ"ח? נכון לתקופה זו..

והאם אפשר לשלם בתשלומים? 

תלוי בסוג הניתוחואני שר

בביטוח שיש בקופת חולים

ובהסכם של קופת חולים עם המקום


הפער לאותו ניתוח באותו מקום בין השתתפות קופות חולים יכול להגיע לאלפי שקלים (מניסיון), אז צריך לברר ספציפית.

יודעת על גיסתיבשורות משמחות

שעשתה

המספר עלה לה ובמהלך הזמן גם הסתבך ונהיה קרע ברשתית

וואי איזה באסה ואיך היא עכשיו?השם גדולל
רפואה שלמה!
הייתה תקופהבשורות משמחות

מורכבת עם הראייה

עכשיו יותר בסדר אבל כן זקוקה לטיפות קבוע

והנזק לרשתית הרופאים אמרו לה שזה כנראה וודאי מהניתוח

יש פה עניין של סיכוי מול סיכון

זה גם תופעה שהחלה הרבה דיי הרבה שנים מהניתוח אבל ממה שהבנתי ממנה זה אחת מהסיכונים לטווח רחוק של הניתוח

דוד שלי עשה ועלה לו אחרי 10 שנים בערךזוית חדשה
ובלי לידה מן הסתם 🙃
משהו שצריך לדעת- אחרי לייזר, סביב גיל 40+ יש צורךואילו פינו

במשקפי קריאה..

קצת מוקדם יותר מאנשים ללא משקפיים..

אולי הגיל קצת משתנה אבל ממה שהבנתי זה די מחייב שיהיה 

דווקא הרופא אמר לי הפוךשומשומ
שזה מעכב את הזוקן הראיה. 
מכירה כמה שעשו והתחיל להם ממש מוקדם🤷‍♀️ואילו פינו
לי פעם אופטומטריסט אמרבארץ אהבתיאחרונה

שלפי מצב העיניים שלי עכשיו, לא בטוח שאני אצטרך משקפי קריאה. אבל עם אני אעשה לייזר, אז אני כן אצטרך אחרי גיל 40.

(לא בטוחה שהבנתי אותו מדויק. בכל מקרה לא עשיתי לייזר ולא שוקלת לעשות כרגע).

אולי יעניין אותך