בנוסף לכל מה שנאמר לטובת שיטת ההנקות, החיבוקים והנשיקות כשיטת הירדמות מועילה, יש מספר נקודות שאני רוצה להאיר\להעיר.
ראשית, יש תינוקות ש"קראו את הספר" ויש שלא. בספרי התינוקות כתוב שתינוק קטן צריך לישון המון המון שעות ביממה. מה לעשות, התינוקות\ילדים שלי לא קראו את הספר (רובם באמת התקשו בלימוד הקריאה...) ולא ידעו שהם אמורים לישון 16-20 שעות ביממה כשהיו זעירים, או 12 שעות כשגדלו מעט. 7 ברוטו הספיק להם. הם היו ערניים, שמחים ופעילים כל יתר היום (על פי רוב). כל הנסיונות לשדל אותם לישון (תוך כדי הנקה או התנדנדות עדינה) הסתיימו באמא עייפה ותינוק ערני לחלוטין!
דבר נוסף, טראומות יש בכל גיל. אחד מילדי בגיל תיכון חווה חוויה טראומטית. בימים הראשונים לאחר האירוע, הוא התקשה להרדם, כי כשהוא נרדם הוא נתקף סיוטים ולכן פחד להרדם. כעת, כחדשיים אחרי האירוע, קורה שהוא עדיין מתעורר מסיוטים (ותודה לאל שהלילות האלה מתמעטים). מצד אחד, הוא לא רוצה להעיר אותי, הוא כבר "גדול" ויכול להתמודד "לבד", מצד שני, הוא זקוק לאהבה, חום, חיבוק ותמיכה, כי קשה להתמודד לבד.
אמנם אפשר להרגיל (=להכריח) תינוק להרדם לבד ולישון לבד, אך אם נזכור שהעולם הגדול הוא 'בריאה משונה' עבור התינוק, והוא כל הזמן צריך להתרגל לדברים חדשים שקורים, ושאין לו שום שליטה עליהם, יש תינוקות שהחיים שלהם מעט טראומטיים בשבילם, למרות שהחיים שלהם נורמליים לחלוטין (מנקודת המבט של המבוגר).
נכון, אולי הוא יבש, שבע ובריא, אך מי יתחייב שאין לו איזו טראומה קטנה - תינוק אחר במעון לקח לו את הצעצוע, והתינוק שלי לא הצליח להחזיר לעצמו את הצעצוע. או, הוא רצה את אמא, ואמא התעכבה לרגע, והוא מאד דאג שאמא לעולם לא תחזור.
"אז מה?!?" אז בשבילו זה טראומה, וחוזר בלילה לנדנד לו, והוא רוצה לוודא שאמא באמת באמת נמצאת קרובה וזמינה.
ויש את התינוקות שזקוקים לאמא מחבקת ומלטפת ברב שעות היום. זה לא פינוק אלא צורך פנימי שעדיין אין להם יכולת לבטא במילים, רק בבכי. הצורך הזה גם איננו "אין" ואינו "מודרני", כי אנו חייבים ללמוד וללמד (כך אומרים לנו) להיות עצמאיים... [וסתם ליידע כללי, כל התינוקות שלי, שינקו הרבה מאוד, והיו כרוכים סביבי, הם היום מאוד מאוד עצמאיים, למרות כל מה שהדודות הטובות אמרו לי והזהירו אותי... ואולי דוקא בגלל ששבעו מאמא, הם יכולים לצאת לעולם הגדול...]
דבר נוסף, היתה מי שהציעה לישון עם התינוק במיטה שלך ולוודא שאין באפשרותו ליפול (להצמיד את המיטה לקיר, לשים מעקה). היתרון הגדול בשיטה זו היא שאתם ישנים ביחד, חולמים ביחד, ואפילו כשהקטן מתעורר בלילה, מכיוון שאתם ישנים ביחד, מחזורי השינה שלכם חופפים, ולכן- נוח לך להתעורר, בד"כ תתעוררי מתוך שינה רדודה, שאז נוח להתעורר, ולא מתוך שינה עמוקה. בנוסף, לא תיאלצי לקום וללכת אליו, הוא צמוד אליך, וגם, יתכן שתוכלי להרדם תוך כדי הנקה (בגיל 9 חדשים, עד 120 שנה) הוא כבר בקי ברזי ההנקה, ויוכל לינוק בשכיבה\שינה. על פי רוב, התעוררות הילד אינה הבעיה, אלא העייפות שלנו כתוצאה מכך. אם נשכיל לישון איתו (עם מחזורי השינה שלו ואיתו במיטה), השינה שלנו תהיה נעימה יותר ורציפה יותר.
אפשרות אחרת להרדמה היא שהמיטה שלו תהיה או מיטת נוער עם מעקה או מזרן על הרצפה בחדר שלכם. במצב כזה את יכולה להרדים אותו בשכיבה צמודה אליו, ולהתגלגל ממנו בעדינות אחרי שהוא נרדם (והוא יהיה מוגן מפני נפילה חלילה באמצע הלילה). ואם הוא במיטה שלו, תוכלי לשקול אם לישון איתו כשימאס לך לקום אליו באמצע הלילה, לרווחתך ולרווחתו.
ידועים גם מקרים של תינוקות\ילדים שמפני שהיו אצל מטפלת (גם האהובה ביותר) בחלק ניכר מהיום, השתדלו להיות ערים כמה שיותר בלילה, כדי להיות עם אמא ולספר לה כמה מתגעגעים אליה...
משאלתך נשמע שאת אמא ל-מ-ו-פ-ת, אבל החיים המודרניים (כל ילד בחדר שלו... ההורים בחדר שלהם, מנותקים מהילדים...) מאד מבלבלים אותנו ומרחיקים אותנו מהתחושות האמהיות הטבעיות שלנו.
וסליחה מראש מכל האמהות שדוגלות בשיטה של "לא נורא אם יבכה קצת, הוא יתרגל לישון לבד", 'קצת' זה מושג מאוד יחסי. מבחינתי, ואני יודעת שלא כולן חושבות כמוני, הילד למד שאמא היא אמא רק כשנוח לה\כשהשמש זורחת\כשהבעיה כל כך גדולה שאי אפשר להתכחש לה. אני משתדלת לבחור להיות אמא 24 שעות ביממה. גם הגדול שבאוניברסיטה יודע שאמא מבקשת לצלצל גם ב- 2:00, בבוקר כשלא טוב לו, וגם הבן בצבא. אמא היא משימה עד 120, גם ביום וגם בלילה. ולפעמים, כשחשוך, דווקא אז זקוקים לאמא יותר, כדי למיס את החושך שלכאורה שולט.