מדהים כל כך.

יש לשיר הזה קצב שאני כל כך אוהבת. משהו לא ממשי כזה אינסופי.

גורם כזה להיכנס לעולם של דמיונות.

וואו. באמת שאהבתי. אני אוהבת שמצליחים לגעת עמוק באנשים אפילו שלא מדברים על כאב. זה כזה מדהים.

בקיצור.

אחרי זה אני מפחדת לכתוב את מעל העננים שלי.

אז תנסה יום אחר באמת.

חח טוב אני ממש ישתדל. בינתיים מעל העננים אצלי זה יותר לכיוון אחר, ובא לי קצת לקחת את זה לכיוון השני.

למשהו ורוד יותר.

אממ האמת הבנתי את זה אחרת. אבל זה מה שמיוחד בשיר לא?

שכל אחד יכול לקחת את זה לכיוון שלו..

אולי אני יצליח מתישהו לכתוב יותר אופטימי קצת.

--

מעל העננים?

הו, זה עולם עצום.

אם תרים מבט

לא תוכל לעצור.

יש עננים,

שמחביאים מאחוריהם הרבה אפור.

הרבה ימים גשומים.

יש שם עננים קיציים,

ומאחוריהם הרבה חלומות של ילדים.

שחלקם ובכן,

נגנזו כשהילדים הפכו

מבוגרים.

יש הרבה מילים דוממות;

שמסתתרות מאחורי לובן עמוק.

יש עננים, כך טוענים:

שסתם משייטים בלי כיוון או מטרה.

אם מסתכלים מאחוריהם,

המומחים לוחשים;

נִגְלָה עולם שלם של מחשבה.

הו, ויש כאלה

שממש עמוסים

הם נותנים הרגשה שהם לא יכולים עוד לשמור בפנים.

הם גם אינם החלטיים;

כמו תלויים בין העולם שלנו,

לזה שמעבר לעננים.

בכייפ

מעל העננים,
מעל הטבע. מעל מה שרואים. מעל הכאן והעכשיו.
מה יש שם איני יודעת. מה יש שם איני רואה. מה יש שם אני יכולה רק לנחש. מה שיש שם הוא מעט חידה.
אולי שם רואים את העולם שלנו, ללא כל כך הרבה בעיות ובלבולים?
אולי שם רואים עולם מלא ויפה, בלי כאב, שכול ופיגועים?
אולי שם רואים טוב, שלווה ונחת, ולא פגיעוּת, נצלנות ושאר עניינים לא טובים?
אולי שם רואים אור ומרגישים תקווה, ולא חושך והרגשת חוסר אונים מפחידה?
אולי משם רואים הכל בצורה שונה מאיתנו?
ואולי משם מבינים דברים וההסתכלות היא הרבה יותר רחבה?
אולי משם רואים את התמונה בצורה הנכונה?
ואולי שם הכל שונה מהעולם שלנו, פשוט כי הוא שם, מעל העננים?

אולי. לך תדע.
יש הרבה דברים בחיינו. בקושי יודעת אני מה קורה ומתרחש כאן, בעולמי. אז איך אדע מה מתרחש כמה עשרות קילומטרים מעל חלוני?
בקושי מצליחה לחשוב בצורה בהירה. הפחדים, הלחצים. לא יכולה יותר איתם.
יש בעולם הזה דברים כה מורכבים. דברים רעים וכל כך מסייטים.
מדוע קיימים הם? מדוע?
מדוע נמצאים? מדוע מקשים כל כך על החיים?
מדוע גורמים לעצב, יאוש ודיכאון?
מדוע גורמים לחוסר עשיה, לתחושת חידלון?
מדוע דוחים הם את השמחה הפשוטה, הטבעית, האמיתית?
מדוע בגלל רוע או בחירות רעות של אנשים- אני זאת שצריכה לסבול וכל החיים שלי משתנים?
מדוע העולם כל כך מורכב, ואיני מוצאת בו את עצמי?
מדוע הכל מורכב כל כך עד שלעיתים איני יודעת מה מצפים מאיתי?

ואתה, שנמצא שם, מעל העננים.
יודע אתה את התשובות לשאלותי. יודע אתה מה המענה לספקותיי. יודע אתה מה אני מרגישה, גם ללא מילים שאנסה לומר. יודע אתה בדיוק את העובר עלי.
אתה יודע מה קורה, גם ללא שאגיד. יודע מה יקרה, גם אם לא אחשוב. יודע מה יֶעשה בכל רגע ורגע. יודע מה יהיה עוד שנה ועוד מאה. יודע אתה הכל. היה הוה ויהיה. אין נסתר כלל מנגד עיניך.

אני יודעת שאני רואה רק דבר קטן. יודעת שאני רק חלק בתוך הפאזל הגדול של היקום. יודעת בשכלי מה נכון ומה לא. יודעת. אך מתקשה להרגיש זאת בליבי.

אתה שם, מלמעלה, רואה הכל.
מתכנן מראש כל עפעוף עין. כל נשימה ונשימה. מדייק כל מבט ונותן דרור וחופש לכל מחשבה.

עזור לי.
עזור לי שארגיש מחוברת. עזור לי שלא ארגיש בודדה.
עזור לי לסדר לעצמי את הכל. עזור לי להרגיש שאתה איתי במסע.
הרי אתה אבא. אבא שלי. נכון?
אז נכון שאתה גם מלך, וגם מנהיג העולם, וגם דוד לרעיה ופשוט הכל.
אבל אתה גם אבא.
אבא שלי.

נכון?!

@נקדימון

שימחת ממש.

ואממ..כן. היה לי יום לא פשוט אבל גם בלי קשר זה פשוט מה שיצא....

ונראה לי שגם. ודווקא אהבתי את מה שיצא ואת הצורת כתיבה..

ובכלל זה שיחרר ממש אז תודה!

וסתם מעניין אותי אם שמת לב למבנה שברוב הפעמים חוזר שם...

הוא ממש עשה לי אתזה..

אז כשזה קורה עוד כמה פעמים אני אשמח לקריאה

ולא. לא שמתי לב יותר מדי אם יש כזאת. כי זה מתחלק לכמה חלקים. אבל המבנה הוא שמלא פעמים זה רביעיות כאלה..

נגיד בשאלות אולי בהתחלה- אז זה רביעיה ומיד עוד רביעיה. כנל גם בשאלות אח"כ..

יש גם ב"אתה יודע.."

מעניין אותי אם שמים לב לזה..

כמו שיר שנכתב מארבע שורות בבית וזה חלק מהמבנה- על אותו סגנון...

והאמת שהמבנה לא כל כך קריטיל י כמו התוכן.. לי כשכתבתי הוא עזר, גם אם לא שמים לב אליו...

כתבתי משהו בחמש דקות בינתיים, והתוצאות בהתאם...

אולי אני אצליח לשפר או לשנו מאוחר יותר.

עננים-

מסיכות.

הסתרה.

דרישות.

ציפיות

הסביבה.

מעבר להם-

מקום מפגש.

אני ועצמי,

בדייט זוגי.

להכיר.

לקבל.

ואולי,

אולי אפילו

לאהוב.

ועכשו

נשימה

אמיתית

בלי תגובה.

יש אני

והעולם נצבע מחדש

הכל קם לתחייה 

חרוזים מדוייקים שנבלעים בכאב שיש בשורות...

צימרר את נשמתי, מאז ועד היום

תלוי לי על דלת הבית ליד תמונות שלהם.

לא נשכח ולא נסלח.

עריכה: עכשיו אני רואה שגם המילים מעט שונו

אגב לא יודע אם אמרתי לך, אבל כל הזמן מרגיש לי

שהיה צריך להיכתב ואת ולא ועת

לא מושלם, ממש לא. אבל בהחלט חביב פלוס.
כמובן, @אני הנני כאינני עזר לא מעט אז מגיע לו שאפו.

אין לי מילים, פשוט כתבת מה שאני מרגישה...

עזרת מאוד, חיזקת, המון תודות🙏

בכוונה זה ספת עם ס ולא שפת עם ש? כאילו בקטע של ספה?