הוא חנק אותי בלי אוויר לנשימה. בין מילה למילה דחף נשיקה. לא,לא .בין נשיקה לנשיקה דחף הבהרה של מילה. לא,הוא לא הרפה. זה היה חזק , הוא הרזיק חזק. זה כאב.כאב מאוד. לא נראה לי שהוא חשב מה הוא עושה. הוא היה על אוטומט, היה לו מבט של טירוף בעיניים- מבט של שנאה עצמית. הוא עשה את זה כדי לפגוע בעצמו, אני יודעת. ואני מכורה אליו, ואוהבת ורוצה קרבתו. לא, אני גם לא רוצה להתלונן. הוא אדם טוב, אני מכירה אותו.אני מתגעגעת אליו, למה הוא לא יכל להלחם שלא נפרק את הקשר? למה? כי עשית מה שעשית אז אתה חי עם המצפון שלך? אתה לא מבין שאני צריכה אותך...?! ומחקתי כל קשר איתך, את המכתבים העפתי, את המספר מחקתי, לא מטיילת יותר באזורים שלך, מתרחקת מהכל. ורק הזכרונות לא נדחקים. תחזור! אתה שומע? תחזור, אני מתחננת! אני תלותית בך, מצב הרוח שלי תלוי בך. אני חייבת שוב את החום גוף שלך, את היד שתסיט את השיער מפני בשעה שאנו בים מחובקים והבירה ביד השניה. אז לאן נעלמת? לאן נעלמו המילים היפות שלך? אחרי שהוצאת אותי משם, מהסמים, הזנות והגועל הזה - ידעתי והבנתי , או לפחות חשבתי שידעתי והבנתי- שיש לי תקווה ודרך להנצל. שכן יש בי משהו טוב.שאני יכולה להתחיל מחדש . והמבט שלך בכל פעם האיר אותי , הציף אותי, וגרם לי לחזור להיות אני.
זוכר את הפעם ההיא? שבאתי אליך אחרי שפגשתי מאחד 'מהם' מפעם והוא ככ התעלל בי , ואני ככ בכיתי כשהגעתי אליך ואתה בלי לשאול פשוט חיבקת והכלת. ידעת שאני לא כמו רוב הבנות בגילי והערכת אותי. שעשית את זה, הבנתי את כל מה שהסתרת. ואת הקפוצון הארוך בקיץ.. לא רק הבנתי, גם ראיתי . גופך היה מצולק ממה שעשית לעצמך.
תחזורכבר תחזור! אתה לא מוכרח לחזור אלי,
לפחות תחזור לעצמך. לפחות שיהיה לך טוב.
אני ככ מבובלבלת ככ הרבה עבר עלינו, עליך, עלי.והיינו עיוורים למול זה. או לפחות בחרנו ככה. בלברוח. כי בתוכנו, הרי ידענו . ופשוט היינו המרפא אחד של השניה , ופחדנו להרוס. אז לא פתחנו כלום. השארנו הכל פתוח, ככה מונח. זה לידי זה.
אני מצטערת, ככ מצטערת! ניסיתי, באמת שניסיתי וגם רציתי! באמת רציתי! ואף תחינה או זעקה קורעת לב לא תגיע אליך. כי אתה שם מאחור, מנוע מלראות אותי בגלל עצמך. תסלח לעצמך בבקשה. בבקשה ממך. בשבילך, ובשבילי. אני לא צריכה לסלוח, כיוון שאין לי על מה. גם אם זה נורא - חייתי בתוך זה למען כסף בשביל לשרוד את היום הבא ברחוב, או בשביל מנה נוספת. בשבילי זה בסדר. אתה לא פגעת בי, אתה החיית אותי. אם חשבת שדווקא בגלל זה , זה נורא יותר- אז צדקת. נכון. אבל ההבנה הפשוטה היא שאני פשוט לא יכולה בלעדייך. אל תעזוב אותי באמצע התהליך. עוד יקח לי זמן, אתה יודע.
אני אוהבת אותך.
ויש לי עוד ככ הרבה מה להגיד ולרשום לך. אז ,תחזור?
זוכר את הפעם ההיא? שבאתי אליך אחרי שפגשתי מאחד 'מהם' מפעם והוא ככ התעלל בי , ואני ככ בכיתי כשהגעתי אליך ואתה בלי לשאול פשוט חיבקת והכלת. ידעת שאני לא כמו רוב הבנות בגילי והערכת אותי. שעשית את זה, הבנתי את כל מה שהסתרת. ואת הקפוצון הארוך בקיץ.. לא רק הבנתי, גם ראיתי . גופך היה מצולק ממה שעשית לעצמך.
תחזורכבר תחזור! אתה לא מוכרח לחזור אלי,
לפחות תחזור לעצמך. לפחות שיהיה לך טוב.
אני ככ מבובלבלת ככ הרבה עבר עלינו, עליך, עלי.והיינו עיוורים למול זה. או לפחות בחרנו ככה. בלברוח. כי בתוכנו, הרי ידענו . ופשוט היינו המרפא אחד של השניה , ופחדנו להרוס. אז לא פתחנו כלום. השארנו הכל פתוח, ככה מונח. זה לידי זה.
אני מצטערת, ככ מצטערת! ניסיתי, באמת שניסיתי וגם רציתי! באמת רציתי! ואף תחינה או זעקה קורעת לב לא תגיע אליך. כי אתה שם מאחור, מנוע מלראות אותי בגלל עצמך. תסלח לעצמך בבקשה. בבקשה ממך. בשבילך, ובשבילי. אני לא צריכה לסלוח, כיוון שאין לי על מה. גם אם זה נורא - חייתי בתוך זה למען כסף בשביל לשרוד את היום הבא ברחוב, או בשביל מנה נוספת. בשבילי זה בסדר. אתה לא פגעת בי, אתה החיית אותי. אם חשבת שדווקא בגלל זה , זה נורא יותר- אז צדקת. נכון. אבל ההבנה הפשוטה היא שאני פשוט לא יכולה בלעדייך. אל תעזוב אותי באמצע התהליך. עוד יקח לי זמן, אתה יודע.
אני אוהבת אותך.
ויש לי עוד ככ הרבה מה להגיד ולרשום לך. אז ,תחזור?
