זה יכול להיות השראה וזה יכול להיות התחלה / אמצע / סוף / ככל העולם על רוחכם.
וכאן הפסקה:
יש גלים חזקים. יש גלים שפחות.
בכינרת יש גם אבנים.
יש סערות. חזקות יותר ופחות.
ויש גם אוויר נעים.
בהצלחה!
אני כתבתי
בע"ה אעשה מתישהו.
אשמח לראות דברים שיצאו לכם.
פורום פרוזה וכתיבה חופשית
בהנהלת: אני הנני כאינני
מכתב פתיחה
בוא נראה מה יצא לכם- אתגראהבת ישראל!!
תיוגים:אהבת ישראל!!
אני יכולה לשנות ?רק אמונה
או שחיבת לקחת את זה ככה שלם?
מה התכוונת?
(פיסקה יפה מאוד)
מה התכוונתיאהבת ישראל!!
אני לא רוצה לומר כדי לא להרוס..
בע"ה אכתוב גם בעצמי ואם זה יצא- על מה שהתכוונתי מההתחלה...
אבל את יכולה לשנות.
ותודה
מוסיף תיוגיםנקדימון
אולי יפותח בהמשך ..נקדימון
רסיסי מים,
ומעט נצנוצים,
בין הערביים,
ועודנו מתרוצצים.
עוד השמש ניכרת,
נושקת לעננים,
וגיליתי שבכינרת,
גם יש אבנים.
שחוקות מאימה,
בודדות רק, פחות,
הן יפסידו במלחמה,
נאנחות.
סערה וגלים,
הוא של שדים,
המחול,
לא ינוח עד שיעשה,
מאבנים,
חול.
------
יש כאן כמה משפטים שאשמח לפתח לספרות משלהם.
ומעט נצנוצים,
בין הערביים,
ועודנו מתרוצצים.
עוד השמש ניכרת,
נושקת לעננים,
וגיליתי שבכינרת,
גם יש אבנים.
שחוקות מאימה,
בודדות רק, פחות,
הן יפסידו במלחמה,
נאנחות.
סערה וגלים,
הוא של שדים,
המחול,
לא ינוח עד שיעשה,
מאבנים,
חול.
------
יש כאן כמה משפטים שאשמח לפתח לספרות משלהם.
איזה יופיבלא כחל
זה יפה.פצלשש!
רק אם מותר להגיד- הייתי מוסיפה יותר נקודות במקום פסיקים
ואולי מפרידה גם לבתים
בעיניי נקודות נותנות לשיר עוצמה יותר.
ובתים זמן להפנים.
אבל זה עניין של סגנון.
ואולי מפרידה גם לבתים
בעיניי נקודות נותנות לשיר עוצמה יותר.
ובתים זמן להפנים.
אבל זה עניין של סגנון.
תודה לך ולבלא כחלנקדימון
הנקודות בשיר הן אלה שמחלקות לבתים.
בפסיק עושים הפוגה ובנקודה עוצרים קצת יותר.
והרווחים פשוט מפריעים לי קצת בעין.
😌
בפסיק עושים הפוגה ובנקודה עוצרים קצת יותר.
והרווחים פשוט מפריעים לי קצת בעין.
😌
הגיוני. זה ממש עניין של טעםפצלשש!
אני גם קצת מסכימהאהבת ישראל!!
שנקודות נותנות תוקף יותר לכל מילה בקטעים כאלה.
אבל דווקא הניקוד כאן- נראה לי מדוייק.
ככה אני אוהבת אותו בהחלט עניין של טעם
^^בהחלט יש כאן כמה משפטים כאלה.אהבת ישראל!!
הייתי צריכה לקרוא חלק פעמיים כדי להצליח לעקוב.
תודה.
אפשר לפתח יותר, אבל זה גם יפה ממש ככה- שזה כאילו משל וכל אד לוקח את הנמשל למקום אחר.
תודה!
וואו.אהבת ישראל!!
אהבתי שנצמדת למבנה.
המילה "שמתגעגעים"- זה יפה ששמת אותה בצורה שחורגת מהמבנה. מדגישה יותר את המשמעות.
ופשוט אהבתי את המקום והצורה שאליה לקחת את זה.
עשית כמו נמשל לבית הראשון. תודה!
זה די היה בחמש דקות. לא יודעת מה אני חושבת עליו..פצלשש!
הייתה לה את הפינה הקבועה שלה.
בין האבנים לגלים.
היא הייתה יושבת שם
ובוהה בעננים.
לפעמים סתם אוספת צדפים;
או מקשיבה לציוצם של ציפורים.
ופעם בראשה עלתה מחשבה;
שהים הוא שילוב של כל כך הרבה הפכים:
הוא גם שלווה, וגם סערה
גם רעש, וגם דממה
ואולי;
בגלל זה הוא מצליח
לחבר בין אנשים.
המורכבותנקדימון
איכשהו את תמיד מצליחה להציג מורכבות בצורה כל כך בהירה. שמה את האצבע על תיאורים עדינים.
תודה.פצלשש!
מצטרפת בהחלט!אהבת ישראל!!
אני חושבת שזה יותר נכון מנכון. ממש!אהבת ישראל!!
אני אהבתי אתזה.
להפוך פסקה קטנה של השראה לקטע עם עניין ומשהו שהוא מעביר, בצורה קצרה וקולעת- זה מיוחד.
לדעתי כדאי לשנות את הפיסוק שאחרי המילה אולי, בסוף- לפסיק רגיל ולא ל- ; .
תודה!
קפיץ קפוץ קפיץאהבת ישראל!!אחרונה
מי שם המקפיץ?!
על משקל הדפיק-דפוק-דפיק ב"שישה בשקיק אחד"
אמנם כבר כבר קצת זמן אבל נראלי שעדיין רלוונטי...תמימלה..?
רציתי לכתוב משו על שלושת הנערים שנרצחו לפני שתים עשרה שנה, לא הצלחתי ואז @שפוי עזר לי...
אז זה של שנינו...
"חטפו אותי" הוא לחש,
והזעקה נבלעה בתוך הרעש.
"תוריד את הראש" פקד הקול האכזרי,
והוא לחש בשקט "הושיעני, אלוקי צורי".
ובבית הפתעה, פחד ומבוכה,
חשש ודאגה,
מה שלום הבן היקיר
שכבר שעות לא בא...
אז מתקשרים למשטרה
ולא מקבלים תשובה
וכך במשך ימים ארוכים,
אבל אולי ישנה עוד תקווה....
תקווה שהוא יחזור,
יחזור כמו גיבור,
שלא נהיה גם חלק ממשפחות השכול...
ושנמצא את הכח לעמוד ולסבול...
והאחדות הזו של עם ישראל,
נותנת כוחות,
להתפלל
ולעבור את כל התלאות...
אז כשמגיעה המרה שבבשורות,
כשלא מפסיקות לרדת הדמעות,
כשצועדים אחרי המיטות-
אין מילה,
רק תפילה,
בקשה לנחמה,
לחיבוק באהבה,
של אבא שבשמיים,
שנשאר איתנו עדיין
שממשיך להחזיק לנו את הידיים
ולא עוזב אותנו לעולם,
וגם כשלא הכל מושלם...
מטלטלזיויקאחרונה
אירוע נורא... הי"ד
קימים בנינוזכרושיצאנולרקוד
קַיָּמִים בֵּינֵינוּ אֲנָשִׁים
שֶׁנִּרְאִים כְּמוֹ כָּל אֶחָד אַחֵר
וְלִפְעָמִים אֲפִלּוּ יוֹתֵר
הֵם יִהְיוּ מַצְחִיקִים, שְׁנוּנִים
אֲפִלּוּ חֲכָמִים בִּמְיֻחָד
תָּמִיד יִהְיוּ לָהֶם תּוֹבָנוֹת עֲמֻקּוֹת
בְּיוֹתֵר בְּיַחַס לְמַשְׁמָעוּת הַיְּקוּם
וּמַשְׁמָעוּת חַיֵּיהֶם
וְאִם תֵּשֵׁב עִמָּם לְשִׂיחָה רְצִינִית
תְּגַלֶּה רָבְדֵי רְבָדִים שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ
עַל קִיּוּמָם
הֵם תָּמִיד יֵרָאוּ כֹּה חֲסֻנִּים
כֹּה חֲזָקִים וּבִלְתִּי מְנֻצָּחִים
אוֹתָם שֶׁהִתְגַּבְּרוּ עַל כָּל מִכְשׁוֹל
שֶׁתָּמִיד יִהְיוּ שָׁם בִּשְׁבִיל הָאֲחֵרִים
"חֲצִי פְּסִיכוֹלוֹגִים בְּלִי הַכְשָׁרָה"
יִקְרְאוּ לָהֶם כֻּלָּם
אַךְ מָה שֶׁכֻּלָּם לֹא יֵדְעוּ
אוֹ לֹא יִרְצוּ לִרְאוֹת
זֶה אֶת הַצֵּל הָאָפֵל הַמְּלַוֶּה אוֹתָם
בְּכָל צַעַד וָשַׁעַל
אֶת מַסֵּכַת הַצְּלָלִים הַחֲרִישִׁית
הָעוֹטֶפֶת אוֹתָהּ לְלֹא לְאוּת
יוֹם יוֹם, שָׁעָה שָׁעָה
מְכַרְסֶמֶת אַט אַט בִּבְשַׂר חַיֵּיהֶם
צְלִילֶיהָ הֲלוּמוֹת
מַבָּטֶיהָ צְלָלִים
כֻּלָּהּ חֲשֵׁכָה
וְהִיא מְהַלֶּכֶת אֵימִים
וְלִפְעָמִים
לִפְעָמִים מִתַּחַת לְחִיּוּךְ קוֹרֵן
תִּסָּדֵק לְרֶגַע הַמַּסֵּכָה
מִבַּעַד לְקֶרֶן הָאוֹר
תַּבְלִיחַ חֲשֵׁכָה
שֶׁתֵּעָלֵם כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאָה
וְהַחִיּוּךְ יוֹסִיף לִקְרֹן
וְהַמַּסֵּכָה תָּשׁוּב לִמְקוֹמָהּ
וְהַזִּיּוּף יַמְשִׁיךְ לִזְעֹק
לְלֹא הֶרֶף
הֵם מִסְתּוֹבְבִים בֵּינֵינוּ
חֲרִישִׁים
כִּלְאָם לְחִישׁוֹת
מַבָּטָם טָרוּף
וְכָל יֵשׁוּתָם
זוֹעֶקֶת הַצָּלָה
הֵם מִסְתּוֹבְבִים
אֲחוּזֵי פַּעֲמוֹנֵי עֲנָק
הַמַּחְרִישִׁים לְלֹא הֶרֶף
זוֹעֲקִים זְעָקוֹת מְעַנּוֹת
שֶׁנֶּחְצְבוּ הַיְשֵׁר
מִתְּהוֹם הַצְּלָלִים
אֶת מַשְׁבְּרֵי יַלְדוּתָם הַקּוֹדַחַת
הֵם יְסַפְּרוּ לְכָל הֶחָפֵץ
אַךְ אָנוּ נֶאֱטֹם אָזְנֵינוּ מִשְּׁמֹעַ
נִתְרַכֵּז בְּמַסֵּכַת הַצְּלָלִים
וּנְשַׁכְנֵעַ עַצְמֵנוּ לְהַאֲמִין
שֶׁזּוֹהִי הַמְּצִיאוּת
עֲבוּרָם
עֲבוּרֵנוּ
וְהֵם יוֹסִיפוּ לִכְאֹב
לְהִתְעַנּוֹת בְּיִסּוּרֵי נֶפֶשׁ
שֶׁאֵין אִישׁ מֵבִין בִּלְתָּם
לְהִתְהַפֵּךְ בַּמִּטָּה לְלֹא הֶרֶף
לְנַסּוֹת לְהַטְבִּיעַ אֶת כְּאֵבָם
וְאֶת יְגוֹנָם בְּמֵי קוֹלְחִין
בְּזֻהֲמַת הַבְּרִיחָה וְהָרֶפֶשׁ
חֲדוּרֵי כְּאֵב
חֲדוּרֵי רְדִיפָה
סְמַרְטוּטֵי אָדָם
חַיִּים
מֵתִים.
וואו!!!תמימלה..?
מטורף, אין לי מה לומר, פשוט מטורף!!
וואוהולך דרכים
זה פשוט וואו. שיר חזק מאוד, כואב מאוד
יפה מאדoo
2 השירים
תודה רבהזכרושיצאנולרקודאחרונה
לאונפר לא שלי, אלא של סטרומאה הגאון (פאפאוטאיי, פורמידבלה ואחרים)
בעיני היוצר הכי גדול שחי כיום. שווה לחפש את השיר עם תרגום
התקשר לי מאוד למה שכתבתי. (לפעמים אני מעלה
את מה שכתבתי עם השיר של שלומי סרנגה "מקום אחר"
גם התחבר לי מאוד)
שאלת השאלותשפוי
היי לכולם, שאלה קטנה לכותבים שכאן,
כשאתם מרגישים שיש לכם רעיון מעולה בראש אבל המילים פשוט לא יוצאות על הדף, מה הדרך הכי טובה שלכם לשחרר את התקיעות הזו?
אשמח לשמוע רעיונות או טיפים, כמובן שאפשר גם בפרטי כדי לא להעמיס כאן או סתם אם לא בא לכם לחשוף לכולם.
תודה רבה!
מה שאני עושה זה ככהחתול זמני
ראשית אני שואל את עצמי: על מה אני רוצה לכתוב? מה מפריע לי? מה הסיפור שאני רוצה לספר? האם יש לי כמה סצנות בראש (גם אם נפרדות)? איך אפשר לחבר ביניהן?
גם אני בוחר כמה מילים מנחות שתלווינה אותי במהלך השיר (אני כותב כמעט רק שירה אבל גם בסיפורים קצרים אני משתמש באותה שיטה), מין "עולם קטן" של מילים
ואז מנסה להתחיל לחבר ביניהן
אני גם אוהב לכתוב בצד את האלפבי"ת כדי שיהיה לי יותר קל לחרוז / למצוא מילים עם מצלול מתאים
אצלי, אני חושבת על זה. יום ועוד יום, ומנסה בראשנחלת
כל מיני צירופים. אם יש משהו שמתחרז לי או רעיון שעולה בדעתי ואני חוששת לשכוח,
אני כותבת אותו על דף. ולפעמים כותבת קודם על הדף, בוחנת, משנה פה ושם,
ומעלה אותו.
למשל, עכשיו יש לי, בס"ד, סיפור בחרוזים כמעט שלם אבל חלק ממנו פשוט לא
מסתדר לי. אז אני "הולכת" איתו עוד קצת, או כותבת את הסיפור לעצמי ומנסה
שוב...לפעמים כשזה לא הולך בשום פנים, אני מבינה שאני אולי צריכה פשוט
להשמיט את הרעיו, שבראש הוא נחמד, אבל המילים לא רוצות להתחבר, להתחרז,
בשום אופן...
וזה מביא אותי למסקנה שהכל מהקב"ה. הכל! בערב אחד, מזמן, עלו לי
פתאום כחמישה שירי ילדים, כך, לפני השינה. הם פשוט באו...
וכשהשם לא רוצה, לא יעזור שום דבר.
דיברתי כל כך הרבה על עצמי, סליחה. אני מציעה לך לכתוב את הרעיון
שלך, בצורה גולמית וגסה. פשוט לשפוך על הנייר מה שבא. ולאט לאט,
לעשות סדר בגולמיות הזו. מעט מעט. וסבלנות. לפעמים זה יכול לקחת
זמן. לא להתעקש . לא ללכת בכוח. לתת לדברים להסתדר בקצב שלהם;
לתת לקב"ה מקום להיכנס, להשתתף....לא לאנוס את זה...
כמו שמדוושים על אופניים ועוזבים - את זה שמעתי בקשר למאמץ
בלימוד תורה; אתה עושה ככל יכולתך, אבל לא בכוח, וזה, בעז"ה
יבוא מעצמו.
אגב, גם בציור , כך למדתי, זה כך: לא מתחילים בפרטים, אלא כמו
פסל שבתחילה לוקח גוש גולמי ומסתת אותו לאט לאט.
אולי כדאי לך לכתוב אנקדוטות קטנות. של יום יום. כמו שמשרבטים
בפנקס. משהו קל. לא צריך משהו גרנדיוזי.
בהצלחה!
גם קריאה של ספרות איכותית ולא "זבלית" - עוזר לפתח
מודעות וטעם טוב.
וואו, באמת שאלה קשה...תמימלה..?
אני גם אשמח לשמוע טיפים😅
האמת שאני רואה את הכתיבה מאוד בתור תחביב, וזה גם מצליח לי רק כשאני לא מכריחה את עצמי לכתוב, סתם לדוגמא, אתמול היו בדיוק 12 שנה לאירוע של שלושת הנערים הי"ד ורציתי לכתוב משהו, ניסיתי ופשוט לא הלך לי, אז פשוט הרגעתי את עצמי, אמרתי שיש לי זמן ועכשיו אני הולכת עם זה בראש(קצת כמו ש@נחלת כתבה) ומקווה שאצליח לכתוב, וגם אם לא-לא נורא...
כשאני כן חייבת לכתוב משהו במיידי אני פשוט כותבת הרבה מאוד פעמים עד שיוצא משהו טוב, זה לא נחמד ואני לא נהנית מזה ולרוב זה גם לא יוצא טוב מאוד אבל אם חייבים ואין ברירה....
בקיצור, אני יודעת על עצמי שכשאומרים לי לכתוב על משהו מסויים-אני לא מצליחה וזה די תלוי רק במצב רוח הנכון וכזה...
כתיבה זורמת חופשיתמשה
ואם לא, אז לא. מנחש שאם הייתי עיתונאי או כותב אחר לפרנסתי אז הייתי פועל אחרת.
עיקר השימוש שלי בכתיבה זו כתיבה רגשית. ושם הצורך קצת אחר.
(כתבתי כתבה ש'התפוצצה' בסוף שבוע שעבר, אבל אם לא אז לא נורא).
ואולי גם לפרק את זה, משהו קטן ששייך לרעיוןנחלת
פשוט לזרוק אותו על הנייר כמו איזה גוש בוץ (לא מהכיוון השלילי, אלא גולמי כזה לפני שצרים ממנו קציצות....)
עוד משהו קטן שמתקשר עם הרעיון ועוד אחד....לא צריך להיות מובנה לפי הסדר וכו', אפשר לכתוב סתם
כך, ואחר כך לעשות שם סדר. כשאפשר)
נכון. מסכימהShandy
תודה רבה לכולם על הטיפים!שפויאחרונה
'כולם' - אמנם כתוב בלשון זכר אך מופנה לשני המינים ;)
צְלָלִיתסופר צעיר
בְּכֹל עֶרֶב
בַּקּוֹמָה הָרְבִיעִית בְּעֵרֶךְ
מוֹפִיעָה צְלָלִית קְטַנָּה,
בּוֹצַעַת אֶת הָאוֹר
הַנִּשְׁקָף מֵהַחַלּוֹן.
בְּכָל עֶרֶב
תַּבִּיט מַטָּה
צוֹפָה עַל הָרְחוֹב
לֹא מָשָׁה מִמְּקוֹמָהּ.
בְּגַב יָשָׁר
בִּתְנוּחָהּ יַצִּיבָה,
בְּדִידוּת עוֹטֶפֶת אוֹתָהּ
בִּשְׂמִיכָה טְלוּאָה.
כְּשֶׁאֲנִי מַבְחִין בָּהּ
שׁוֹתֶקֶת כָּכָה
אֲנִי מַאֲמִין
שֶׁאֲנִי הַיָּחִיד
שֶׁמַּבִּיט בָּהּ בַּחֲזָרָה.
יפה מאוד! נוגע.נחלתאחרונה
...כְּקֶדֶם
בין הנשימות של העולם
בזווית המצלמה
יש נשמות גלמודות שהעולם טפח על פניהם
תקוות שהיו ונתלשו
חיים שנגדעו
רק כדי להותיר זיכרון עמום
היינו כאן
צאו לטיילימח שם עראפת
בוא נצא לטייל בשבילים שמסביב
נשכשך במעיין רגליים יחפות,
נשאף ריחות של קיץ שמחליף את האביב,
מהר לפני שיתחילו השריפות.
כי אוטוטו תתחיל שוב העונה
פה ושם כבר התחילו להשחיר
הרים, ואדיות, מהם תברח שוב היונה
עלה הזית במקורה רועד נופל מחוויר.
אז בוא נצא, לטייל, בבקשה
ניקח תרכב כי ברגל מסוכן
לא נעבור בA וB, זו חלוקה קדושה!
(וגם.. הרכב עוד לא ממוגן..)
השופלים כבר סללו שבילי אש חדשים
האויב כבר מצית פה ושם שדות
כל עוד אפשר ללכת בטבע, צאו אנשים,
כי עוד מעט ישחיר הכל מהשריפות.
אבל במעיין נהיה עם חולצה?פשוט אני..
תן לעצמך סטירה(בעוון נצלו"ש)ימח שם עראפת
אני נכנס עם חולצה למעיינות, אתה רוצה תיכנס ערום, לא כשאני שם
בהתחשב בפורום שבו כתבתפשוט אני..
אתה לא אמור להתלונן על הניצלוש,
אלא לשמוח שמישהו בכלל הגיב לך 🤣
פחחחימח שם עראפת
אם תסתכל בשרשורים שלי בפורום הנ"ל, תראה שבאופן מפתיע אני מקבל תגובות יותר ממך
עשית חשק לצאת לטייל😅תמימלה..?
הסוף קצת פחות אופטימי אבל זה כתוב יפה מאוד, כרגיל-חרוזים מדויקים ורעיון מקורי......
תודהימח שם עראפת
מאוחר מדי.ימח שם עראפתאחרונה
אני מקווה שהספקת. אם לא אז חבל.
אין דבר, עוד שנה או שנתיים
יצמח הואדי, ינץ ניצן עולל,
והואדי שוב יפרח, אך בינתיים...
בינתיים הואדי שחור.
העצים שרופים, החיות נעלמו,
כאילו נכבה בו האור.
הכל נשרף, הקולות נדמו.
האויב אותו הצית, אותו ואת ההר.
נשכשך רגליים במעיין שחור
כי לא נורא, ואין דבר,
מחר נדליק שוב את האור.
לאחרונההולך דרכים
לאחרונה למדתי לעצום עיניים.
סער גלי ההוויה הינו
נעימה מרגיעה עריבה,
אם נלמד להרפות.
לאחרונה גליתי שגם כשהפה
מתמלא מלח שורף
זה לי כי טבעתי,
פשוט...למדתי לשחות.
לאחרונה טעמתי חושך
והדממה זימרה על אור.
לאחרונה גם כאב עכור
הפך למזור.
לאחרונה חיפשתי אותך
ולא מצאתי.
לאחרונה פשוט...פשוט קצת
שתקתי.
וכשתזרח החמה ואקלף מעילי
דמעה נוצצת,
נשימה של אמון
ושכינה
שכינה בתווך.
כתיבה מופלאהנקדימון
התיאור של העבודה הפנימית והטרנספורמציה הוא מיוחד וקולע.
וואו. נגע בי.אמה לעם קדוש
אין לי מילים להסביר.
פשוט נגע
כן. מאוד יפה. בהצלחה!נחלת
תודה רבה לכולכםהולך דרכים
כיף לראות שאתה שוב מציץאני הנני כאינני
אהבתי.
אתה מזכיר לי קצת אותהזכרושיצאנולרקוד
תגובותהולך דרכיםאחרונה
@אני הנני כאינני
גשם החול מטפטף בכבדות
והלב מתרונן בתקווה.
מירוץ מיש אל האין
מפיח בי חיים.
ולעיתים
בלילות נטולי אבקת כוכבים
או בזריחה מפסגת מרום הר
אנשום.
אתבונן לאחור
בפעימות של אמון
שירת נשמה
געגוע
נוסטלגיה.
@זכרושיצאנולרקוד התכוונת אליו או אלי?