היום שאבא בא לקחת את ישי מהגן, הוא לא רץ אליו כמו שהוא תמיד.
'ישי?' אבא התקרב אליו וניסה לתפוס את צומת ליבו.
'בוא נסיך חוזרים הביתה.'
וישי אפילו לא הרים מבט.
מה יש? אבא שאל. והתכופף אליו להרים לו קצת את הסנטר,
ישי לא ענה.
אבא הרים אותו גבוה. כמו שהם תמיד עושים כשהם רוצים להשתולל ביחד.
ואחר כך הוא שם את כף ידו בזו הקטנה של ישי, והם יצאו מהגן.
ישי הסתכל על איזה ציפור אחת שתפסה את מבטו;
וחשב שהוא קצת מקנא בה שאם לא טוב לה במקום מסוים היא יכולה פשוט, לעוף משם.
ואז אבא לקח אותו למסעדה. כמו של גדולים, הוא חושב.
ואיזה אישה אחת שם בפנים עם סינר, שאלה אותם- 'מה תרצו להזמין?'
ואבא אמר שהוא רוצה צ'יפס ועוד משהו שישי לא הכיר את השם שלו כי הוא היה קצת מסובך.
ואז הם אכלו, ואבא הביט בו במבט כזה דואג.
והוא שאל את ישי אם הוא יכול לספר לו מה מפריע לו בלב.
וישי הסתכל על אבא בעיניים גדולות וקצת עצובות.
אבא סיפר לו על רמי אחד, שפעם ממש העליבו אותו בגן. ורמי הזה לא סיפר לאף אחד וכאב לו מאוד בלב בקטן. והוא גם אמר לו ממש ממש בסוד, שאף אחד לא ישמע, שלרמי הזה, אפילו שהוא כבר ממש גדול, יש עדיין בלב חור.
וישי פחד שכשהוא יהיה גדול, יהיה לו גם חור בלב. אז הוא סיפר לאבא כמעט הכל הוא חושב.
ואבא נתן לו כזה חיבוק גדול, שאפילו היה לו קצת שמח בתוך הלב שלו הקטן.
ולפני שהם יצאו הוא לחש באוזן הגדולה של אבא שאף אחד לא ישמע, אם עכשיו כואב לו קצת פחות בחור.
