נפלה עטרת ראשנו.
יודעת אנוכי שאינכם תבינו לנפשי.
וכי הדעת יכולה לצייר בנפשה זוועות החורבן?
וכי יכולים לשער אתם בנפשכם צער אמא שבניה מתחננים על נפשם לאכול, וְאָיִּן?
ובכן. מה אומר ומה אספר?
אהה בניה בני.
אהה אהובי הקטן. מי יבין לנפש אם?
הגידו נא לי, האם יש אם בישראל שעיניה היו יכולות לראות את ילדיה כלים מול עיניה ואין לאל ידה להושיעם?
האמינו שלב רחמן של אמהות אינו יכול לשאת צער זה.
בן שנה היה בני.
וכולו אומר הדר. בניה קראנו לו.
צופים את עתידו בעבודת הקודש בבית מקדשנו .
אלוקי השמיים עדי כמה חלמתי על היום בו אוביל אותו לצלילי שירת הלווים בדרך העולה למקדש.
בני. בני שלי. במו ידי לקחתי נפשך. איכה נשמע כדבר הזה? נפל דבר בישראל.
בנות ירושלים אנוכי יהודית בת יוחנן לקחתי נפשו. הישמע כדבר זה? לב של אם יהודיה מפעם בקרבי. לב שאינו יכול לשאת בצער בניו המשוועים למעט אוכל.
צר לי עליך אישי יהונתן. נשמתך אינה יכלה לראות בחילול הבית ולהישאר מנגד.
עד יומי האחרון צעקתך האחרונה תהדהד בראשי.
השבעתי אתכם בנות ירושלים.
אם תמצאו את דודי מה תגידו לו?
בנות ירושלים מסרו לדודי כי באו מים עד נפש. וכי כלתה עלינו הרעה.
כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי?
ואיככה אוכל וראיתי באובדן מולדתי?
