לא רוצה!
מה זה לסגור?!
לאיפה אעלה את התמונות שלי??? ;(

חבר'ה, צלמים, וסתם אנשים טובים:
אנחנו לא ניתן לזה לקרות!!!

התנגדות!

1. מצטרפת לדברי 11111

2. Forum/Forum.aspx/t89046#868739

ואם אתם מורידים את זה..אז...ביי...כי בהמשך גם תורידו את...

" דבר תורה, מאמר, מונולוג, מכתב, סיפור בהמשכים, סיפור קצר, עבודת יד, עיבוד מחשב, ציור, קטע, רומן, שירי ילדים, שירים מן העבר, שמע,..."

אז תקראו לי שתחזירו את זה...

זה רק יוריד את הערך של האתר...

זהו אמרתי את שלי...

עלו והצליחו.

א. השארת הקטגוריה במצבה כיום לא יזיז הרבה ולדעת  כמה אנשים פה לא יזיז כלום. אז אם לא יעלה - לא יוריד או לפחות לא יבזבז פה מאמצים וזמן. כרגע מושקעים המון מאמצים כדי להעלות את הרמה או להתמודד עם הקיים, אני לא רואה הצדקה לזה.
אין אינטרס לשום עורך להוריד דברים סתם. העורכים כאן לרשותכם, ברגע שיש שיתוף פעולה הם מתאמצים יותר. אבל להתאמץ לחינם בלי סוף? בשביל מה? תסבירו לי אתם... רק כדי שיהיה רשום לנו למעלה שיש לנו עוד קטגוריה?

ב. אין מצב שזה יקרה כי זה עלול (ומאוד הגיוני שזה יקר) לפגוע ביוצרים פה.
יצירה שנפסלת נשלחת עם מסר מה צריך לשפר או איפה הבעיה. וכל זה כדי לשפר להבא.   אני לא רואה סיבה לפרסם את הכל ברבים. זה סתם עלול לפגוע והנזק עלה על התועלת. (גם אם הוא יסכים הוא בטח לא יהנה מזה, נכון?)

אם ככה, אז תעלו את הרף, תעלו רק תמונות טובות באמת, אבל מה יעזור אם תסגר הקטגוריה?

כל אחד שיצירתו לא מתקבלת- מסבירים לו למה, וככה הוא לומד איך להתקדם... אני בד"כ בדיונים על זה צופה מהצד, אבל הפעם באמת לא הבנתי.

אבל לא רואים תוצאות בשטח...

אין טעם להשקיע ולהסביר אם אין אנשים שמיישמים את זה.

אני יכול לומר בתור אחד חדש שמעלה תמונות לאתר (לא יוצר) שהתקדמתי רבות. הבעיה באתר היא, שמצפים ממי שמגיב לתת תגובה מקצועית ובכך לקדם את היוצר. אבל הבעיה היא, שרוב ככל המגיבים על היצירות אינם יוצרים. ארחיק לכת ואומר שלא כל היוצרים מבינים בצילום ויודעים למה מצפים מהם, ולכן מעלים תמונות מהזדמנויות שונות. אם אנחנו רוצים להתקדם ברמה של היצירות וגם ללמוד תוך כדי, אני מציע שלא כל תמונה תעלה, ומאחורי הקלעים יקבל הצלם הסברים מבחינה מקצועית איך לשפר וכו' (וזה מה שהיה עד עכשיו וזה מעולה). במקביל לכך, לטובת הכלל, כל תמונה אפילו הטובה ביותר תעלה עם הסבר מצד העורך (זוית,פוקוס,חשיפה וכו') כמו שיהונתן התותח עשה עם התמונה של הרחמה (שרקרק גמדי).

 על פניו אנשים ניגשים לקטגוריה צילום כדי לשטוף את העיניים ולא כדי לייעץ,לקדם,להעיר.. אין להם את זה.

אני מקווה שזה לא סופי. יש לי עוד רעיונות.            .

אם זה סופי לחלוטין, נפתח אשכולות בפורום לעידוד היצירה בקטגורית צילום.

למישהו יש רעיון לכותרת לתמונה הזו? נעשה ב - חשיפה מקסימלית, צמצם פתוח,חדר ממ"ד, הבן שלי מחזיק שעון קסיו מואר(תנועות סיבוביות).

חשבתי על הכותרת: "לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך..." או לסובב את התמונה לימין ולתת כותרת שקשורה לשושנה.

הרבה שלום וברכת ה'.

זה לא נכון..יש אנשים שמתקדמים והרבה זה פשוט בהדרגה ואתה לא שם לב לזה...

אני אישית יתקדמתי הרבה ויש הבדל תבדוק.

קיצור... תכתוב למה היתה מצפה מהיתנו לקטגוריה (כדי שלא תיסגר) ונעשה..

עלו והצליחו.

בס"ד

לדאבוננו רוב היוצרים מתעצלים ללמוד, והדבר נכון לרוב תחומי היצירה. יונתן, הבעיות שכתבת קיימות ברוב האתרים
באינטרנט. תפקידך כעורך קודם כל להיות עורך ורק אח"כ, אם בכלל, להיות מורה. לפיכך, עליכם לקבל תמונות מתאימות וממילא
רצון היוצרים להתקדם ישתפר. להלן הצעתי:

א. יתקבלו רק צילומים שתוכנם תורה ומסורת ישראל.
ב. על הצילומים לעורר יראת שמים ומחשבה, ולהיות מעבר לנאה או יפה.
ג. על היוצר להקדים ליצירתו דבר תורה או מאמר או שיר או סיפור.
ד. צילומים מרושלים בצורתם או באנאלים בתוכנם לא יתקבלו.

יהי רצון שמעז יצא מתוק. חודש טוב ומבורך!

א. יתקבלו רק צילומים שתוכנם תורה ומסורת ישראל.

ואם צילמתי פרח יפה, אז זה לא ייכנס?

ג. על היוצר להקדים ליצירתו דבר תורה או מאמר או שיר או סיפור.

לפעמים תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים, וזו לא רק קלישאה.

עם השאר אני מסכימה.

תמונה אחת שווה אלף מלים, אמר ליאונרדו דה וינצ'י. אנחנו היהודים, צאצאי שם, חולקים על יפת, וחושבים
שקדושת הלשון עדיפה על כל תמונה. לפיכך, אמנות יהודית איננה חיקוי של דרכי הגויים, אלא עלינו לחפש
דרך ביטוי ייחודית לכשעצמה.

בס"ד

אשתדל לענות על סעיפיך אחד לאחד.

ראשית, הבעיה הזו לא קיימת כמעט באף מקום מהסיבה הפשוטה שכמעט ואין אף מקום כמו האתר שלנו, וכבר מניתי לעיל את סוגי האתרים הקרובים לנו, אך שונים.

א. ישנו מכתב של הרב קוק בעניין הספרות, אני לא זוכר את דבריו המדוייקים, אך השורה התחתונה היא שבמקום להסתגר בתוך ספרות הקודש, עלינו פשוט להרחיב את הקודש ולהחיל אותו גם על הלכאורה "חול". וזה כבר מתקשר לסעיף הבא..

ב.כמעט כל צילום יכול לעורר יראת שמים ומחשבה, ומנגד יכול לא לעשות כן. הכל תלוי בנקודת המבט של הצופה.

ג. אין ספק שזה יקפיץ את הרמה התוכנית של היצירות בהרבה, אך אינך יכול לחייב זאת. הייתי מקבל זאת כהמלצה כללית, זה רעיון מעולה, אך אין עניין ואפשרות לחייב.

ד.אני חושב שאם היית יודע מה כמות הצילומים שנפסלו היית נשאר פעור פה, אנחנו השתדלנו לסנן כמה שאפשר בהתחשב במצב הנתון. וכבר הרחבתי על כך בהודעה "הקונפליקט הגדול" בפורום יצירה לפני זמן מה, שם גם יש הרחבה בעניין מצב האתר, חובה למי שעוד לא קרא.

אצטרף לתפילתך שמעז יצא מתוק,
חודש טוב ומבורך,
ציר 60.

[והערה קטנה אך עקרונית, זה לא יונתן, זה יהונתן.]

בס"ד

אני ראיתי את זה במקום אחר, אאל"ט ב"מאמרי הראי"ה".

בס"ד

יש בעיות כלליות ביצירה שקיימות לא רק באתרים המקדמים יצירה אלא גם בכל המוסדות המלמדים יצירה.
הסיבה לכך שבעבר דרכי יצירה היו נלמדים באופן מסודר וממושך ממורה לתלמידיו כהמשכיות של מסורת, ואילו בתקופה המודרנית, כאשר כמעט כל אחד יכול בנקל ליצור, אין משמעת ויש רצון מועט ללמוד, כל שכן לקבל מסורת.
מה שכתבת שאין כמעט תגובות בונות, נאמר לפני כמאה שנה על-ידי משוררים בהתייחסות לתגובות קוראיהם.

א. כשנלמד 60 דפי גמרא מדי יום, נבין את כוונת הרב קוק. עד אז, על כולנו להיזהר מלהוציא את דבריו מהקשרם. הרמח"ל
כבר הראה את הדרך לקדש את החול במחזותיו וזה באמצעות טוהר המחשבה ויושר המעשה.

ב. אם הכל תלוי בנקודת המבט של הצופה, בסובייקטיביות, אזי אין ערך ממשי ליצירה. יצירת קודש ערכה ביכולתו של היוצר
להתבטל מלפני השם יתברך ולהיאצל מרוחו. אם הצופים יאהבו או לאו את יצירתו, זו כבר שאלה אחרת.

ג. מסכים.

ד. תשבו ותחשבו ותכתבו קריטריונים ברורים לקבלת יצירה. למשל:
1. מבחינת התוכן, מה יתקבל ומה לא יתקבל.
2. דרישות מינימום מבחינת איכות ויזואלית.
3. דרישות טכניות אם יש.

בכל אופן, התקדמות ושיפור ביצירות הוא תהליך ארוך, הן מצד היוצרים, אחת על כמה וכמה ממי שבחר להיות עורך.
בהצלחה!

ד.

בס"ד

ראשית, תודה על ההקדמה לדבריך.

א. לא מסכים כלל וכלל! אולי גם עד שנלמד 60 דף ביום נשאר פרטיים ולא נתעסק בכלל? ברור שלא הכל אנו מבינים, אבל אסור לפחד להתעסק עם התורה הזו וליישמה.

ב. אני עדיין נשאר בדעתי.

ד. אם הקטגוריה הייתה נשארת על כנה, או אולי ביום מן הימים כשהיא תחזור, תקנון כתוב [שבע"פ כבר קיים] היה אחד התכנונים.

בהצלחה לכולנו!

[אגב, "בחר להיות עורך" זו לא ההגדרה הנכונה, אבל נניח את זה בצד כרגע]

מה לגבי "כשנלמד 60 דפים ביום נוכל להבין באמת את ערכה של ארץ ישראל, ועד אז לא נאבק עליה"? ושמא גם "כשנלמד שישים דפי גמרא [או דפי זוהר...] ליום נבין מהי סגולת ישראל ונתחיל לאהוב יהודים"?

נו, באמת. זה מו אלו שאומרים "אני עושה מה שהרב אומר". בלי לחשוב, בלי לנסות להבין למה הרב אומר, בלי להבין סיבה, בלי כלום - "מה שהרב אומר". אחר ך, גם שהם יהיו הרבנים, הם לא י'דעו מה להחליט, או גרוע מכך - יחליטו שטויות, כי הם לא התרגלו לחשוב.

ולתת הגדרות ליצירות ויזואליות זה מאד לא פשוט. זה בערך כמו לומר לגבי יצירות מילוליות ש"רק יצירות עם לפחות עשר מילות קישור תתקבלנה". זה בלתי אפשרי.

הרב קוק כאברך למד 18 דפי גמרא ביום וכמבוגר 60 דפי גמרא ביום. ומי שאיננו רציני בתלמודו, לא מסוגל ולא יכול להבין את תורתו. על אהבת ישראל ועל אהבת ארץ ישראל אנו מצווים בתורה מדורי דורות. לגבי יצירות, נאמרו דברים מחמירים למדי הן בגמרא והן בהלכה. הראשונים שיחסם אל החול היה פתוח היו חכמי ספרד. והנה רובם בזקנותם התחרטו על הפתיחות שנהגו בנערותם ואפילו עשו על כך תשובה. למשל, רבי יהודה הלוי כתב את ספר הכוזרי כתשובה לשירי החול שכתב בבחרותו. באשר לרב קוק, הוא אמנם כתב שירים, אבל היצירה תפסה חלק קטן בעולמו הממשי. אמנם היה חידוש ביחסו אל החול, במיוחד משום שהיה רב חרדי אשכנזי שהגיע מעולם מאד סגור. אבל לא הרב קוק ולא שאר הרבנים, חשבו שהכל מותר או שיש לנהוג בקלות דעת. כל השאלה של המגבלות על חירות היצירה היא שאלה מאד עמוקה, והתשובה עליה תינתן רק מתוך התורה.

[הייתי אומר אפילו דמגוגיה, אבל אינני רוצה לדבר קשות.]

הרי יומם ולילה אנחנו עושים דברים שאיננו מבינים את כל עומקם וערכם הרוחני, רק מפני שאמרו לנו שזה כך. לא צריך להגרר לחיבור עם הציונות - אפשר להסתפק, נניח, בשמירת שבת, או באילת מאכלים כשרים בלבד. היעלה על הדעת לומר שלא נעשה אותם כל עוד לא נבין אותם לחלוטין?

כמובן, הדימוי הזה איננו מוחלט, ויש הבדל ברור: אילו הם דברים שיותר פשוטים להמון העם שהם נצרכים, ואלו - לא. אבל האם זו סיבה מספקת לנהוג בהם איפה ואיפה כה קיצונית?

אמרת ש"לא הרב קוק ולא שאר הרבנים, חשבו שהכל מותר או שיש לנהוג בקלות דעת", ויפה אמרת. מישהו חלק על דעתך? מישהו קרא לנהוג בניגוד לתורה, שלא מתוכה או בקלות דעת? ודאי שלא. אותו הדבר לגבי העובדה ש"כל השאלה של המגבלות על חירות היצירה היא שאלה מאד עמוקה, והתשובה עליה תינתן רק מתוך התורה". אין זה אומר כמובן שעל היצירות לעסוק אך ורק בתורה במהותה הפשטנית יותר [כלומר - רק טקסט קדוש] או הפשטנית פחות [לכלול גם יצירות בנושאי ארץ ישראל ועם ישראל]. היצירות חייבות לעסוק בכל החיים האנושיים, שכן, כפי שכותב מרן הרב במאמר שכבר הזכרנו ["על דבר הספרות", מאמרי הראי"ה ב'], "שאלות ציבוריות א"א לפתור בלי השתתפות הספרות" [ואני מוסיף - האמונה].

יתירה על כך, אם יוצרים, השאלה ההלכתית מה מותר ליצור ומה אסור טרם התבררה. לכן ההשוואה למצוות שקיבלנו מסיני איננה במקום. להזכירך היוונים היו פותרים שאלות ציבוריות בעזרת התיאטרון, ומעולם לא התיאטרון ולא הספרות נחשבו כקדושים במסורת ישראל. יש ביהדות דרכים שונות באשר לחשיבות הספרות:

א. כל יצירה שאיננה קודש, או שהיא פסולה (ספרים חיצוניים) או שחשיבותה כקורא באיגרת (הומרוס, יצירת הספרות הקלסית של הספרות היוונית). שאלו את רבי יהושע מהו שילמד אדם את בנו יוונית? אמר להם: ילמדנו בשעה שאיננה לא יום ולא לילה.
ב. המשורר רבי משה אבן-עזרא הבחין בין שירי חכמה לבין מה שקדמונינו קראו שטפא דינקותא, שירי אהבה ופזמונים ומליצות מקושטות, שהם שגיאות מתקופת הנעורים ועדיף להסתירם. וכתב שבימי עלומו ובחרותו חשב את השירה למעלה שיש להתפאר בה, אבל אח"כ עזב ונטש את השירה, מפני שהשתוקק לעשות דברים הגונים יותר. משוררים וחכמים שונים בספרד כתבו דברים קרובים לדבריו (לדוגמא רבי שם-טוב בן יוסף אבן פאלקירה והמשורר רבי משה אבן-חביב). ואמנם בני עלייה, כרבי שלמה בן גבירול ורבי יצחק אבן גיאת, הקדישו את מיטב זמנם לכתיבת פיוטים למרות שיכלו לכתוב יצירת ספרות מעולות לו רצו. ואילו יצירות הספרות שנכתבו בימי הביניים נכתבו ע"י יוצרים ברמת כשרון בינונית ומטה. הרמב"ם אף היה יותר קיצוני, לא החשיב במיוחד את הפיוטים שנכתבו באותה תקופה וראה בהם פיחות בכבוד השם.
ג. מר"ן הבית יוסף אסר לקרוא בשבת מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק, כגון ספר עמנואל, וכן ספרי מלחמות.
והוסיף: ומי שחיברן או העתיקן מחטיאים את הרבים. ספר עמנואל התחבר ע"י עמנואל הרומי, רב ברומא שכתב גם פירושים למקרא. ספרו יצירה ספרותית המתנדנדת בין קודש לחול, בין רצינות להיתול, בסגנון שהיה מקובל בימי הביניים.
ד. סופרי העמים האירופאים בתקופה הרומנטית ראו בספרות כלי לתיקון עמם. סופרי ההשכלה אימצה את רעיונם,
והשתמשו בספרות כדי לקרב את העם לרוח ההשכלה. משהתפוגגה ההשכלה, סופרי ישראל כתבו יצירות שתיארו את הבעיות האנושיות בדורם בדרך פיוטית (מנדלה מוכר ספרים) או ריאליסטית (מיכה יוסף ברדיצ'בסקי), וזאת על מנת להכשיר את לבבות העם ולעורר את רצונם ושכלם. והיו יוצרים שחיפשו ליצור יצירה טהורה מעבר למציאות, כדוגמת י. ל. פרץ. אותו דור
של יוצרים כתב והתווכח והתלבט באשר למהות ספרות ותפקידה. הדור הבא של הסופרים כבר החשיב את הספרות לכלי חינוכי מהדרגה הראשונה. ילדי ישראל הציוניים למדו בתפוצות את הקבצים שערכו קרינסקי ופיכמן, שהיו מורכבים ממיטב יצירות הדור. ולא פלא שאח"כ היה להם את שאר הרוח לעלות לא"י ולהקים מדינה. בכל אופן, מה שהרב קוק כתב על הספרות, כבר היה קיים בפועל בישראל עוד לפני שנולד.

ארבעת הדרכים השונות באשר לחשיבותה של הספרות, כל אחת כבודה במקומה מונח. ותהא אשר תהא היצירה, יצירה ישראלית היא אמנם יצירה ישראלית רק כהיכתבה מתוך רוח הלאום, היא השכינה.

איני יודע אם אתה מגדיר עצמך כתלמידם של רבותינו, הראי"ה והרצי"ה זצ"ל. אבל אם כן, הם אמרו דברים מבוררים היטב, ואיני רואה סיבה חהאריך בהם כל עוד לא קראת אותם כלל [או שמא כן קראת? לי נדמה שאתה חוזר כל העת על אותם טיעונים של "מה אמרו לפני מאות שנים", שכבודם במקומם מונח - לפני מאות שנים. ונדמה לי שאתה מספיק חכם בשביל שלא אאלץ להסביר מדוע זו איננה פגיעה בנצחיותה של התורה. אם לדעתך כן - גם בהקשר לזה אתה מוזמן לעיין בדיוק באותו מאמר של הרב.]

שבת שלום.

האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. כך נהגו התנאים והאמוראים וזה יסוד גדול בתלמוד תורה. מי שנוהג אחרת, מחשבתו ותלמודו אינם סדורים. לכן הבאתי חלק מהמקורות לבירור הסוגיה. המחלוקת עליה אנו מדברים צצה ועלתה בדורות שונים ובהם דורו של הראי"ה קוק זצ"ל. מאחר שהסוגיה חשובה ומורכבת, ובגלל שכנראה כבודו מכיר רק את דעת רבותיו בסוגיה, אכתוב בעה"י מאמר על דעת הרב קוק. ואח"כ מי שירצה להגיב ולהגיד דברי טעם, יוכל לעשות זאת במקום הנכון ובצורה נאותה.

כבודי איננו מכיר רקת דעת רבותיו בסוגיה. הוא פשוט מקבל רק אותה למעשה. כיוון שהדברים מבוררים לי [אע"פ שאני מודה שלא למדתי את כל המקורות הנוגעים לסוגיה, וייתכן מאד שגם לא את רובם - אם כי נראה לי שקשה להגדיר משפט שאמר משורר על עצמו כ"מקור", אבל ניחא - את דעת רבותי למדתי והיא בהחלט נתפסת בעיניי כנכונה], אמנם יש ערך בבירור מעמיק יותר, אולם לדעתי מקומו הוא בבית המדרש כהווא אמינא ולא בהשלכות למעשה על האתר.

משתמע מדבריך שדעת מרן הרב איננה כפי שאני מבין אותה - אתה מוזמן להסביר את דבריך.

[ודרך אגב, לא ענית לשאלתי האם אתה מגדיר עצמך כתלמידיהם.]

ראשית, כל המשוררים והסופרים שהזכרתי היו גדולי תורה או תלמידים חכמים. שנית, הסוגיה הזאת מעולם לא התבררה לעומק בבבתי מדרש משתי סיבות. האחת, מאז חורבן המקדש אין השכינה שורה אלא בד' אמות של הלכה, ובבית המדרש באשר הוא בית מדרש המקובל מדור לדור עסוקים בלברר את ההלכה, וכל עיסוק הנחשב לחיצוני מקומו איננו בו. אמנם בדורות האחרונים ישנם גם בתי מדרש אחרים, אבל טרם זכינו לרב שהוא גם גדול בתורה וגם יוצר בעל שיעור קומה שיוכל בעזרת תלמידיו להתחיל לברר את הסוגיה. והסיבה השניה היא שהסוגיה הזאת מבוררת באלף השנים האחרונות על-ידי משוררים וסופרים המבינים טוב מכולם את חשיבותה. בכל אופן, בעה"י אשתדל לפחות לכתוב מבוא כללי לסוגיה.

מה אתה חושב על חשיבתי בנוגע לנושא - אבל נדמה לי שקשה, קשה מאד לייחס לו עומק יותר מכפי שאני מייחס לו. [התכוונת אולי לומר "מורכב"]

הסיבה הראשונה שאמרת, אין היא סותרת את דבריי.

ואילו הדבר השני נכון במידה מסויימת - אני חושב שהסוגיה לא רק "מתחילה להתברר", כי אם גם לקראת סיום הבירור, לפחות התיאורטי.

[קצת סתרת את עצמך - הסוגיה התבררה או לא? ואם מה שכתבת בסוף הכוונה "ע"י משוררים" ולא ע"י רבנים - הרי אתה עצמך כתבת ש"כל המשוררים והסופרים שהזכרתי היו גדולי תורה או תלמידים חכמים"]

יש לך עוד דרך ארוכה ללמוד ולעשות עד שתהיה תלמיד של הראי"ה קוק. אבל אם אתה מגדיר את עצמך כתלמידו, אשריך!

אני מגדיר את עצמי כתלמידו של משה רבינו. אתה לא?

[וההתחמקות הזו לא מוסיפה לך כבוד, אע"פ שהתשובה ברורה למדי מתוכה, כמו גם מתוך השאלה "מה זו יצירה לאומית".]

לא התחמקתי אלא עניתי לשאלתך באופן ברור. תלמיד של רב הוא מי שמתהלך בדרכו. כל מי שחי חיים יהודיים בא"י, בצורה כזאת או אחרת, ממשיך את דרכו של הראי"ה קוק ולכן הוא תלמידו. מכאן ועד להיות תלמידו המובהק הדרך ארוכה. הראי"ה קוק תורתו עמוקה, ובינתיים בתשובותיך לא רק שהתייחסת אלי בזלזול, מילא אני סולח,
אלא שלא אמרת ולו דבר טעם אחד, וחבל.

כתבתי הסוגיה מבוררת ולא כתבתי שהתבררה. זה שהיא מבוררת כבר אלף שנה, ושוב ושוב צצים ויכוחים דומים ללא הכרעה, ואין דור בו לא היו עליה חלוקי דעות, רק מלמד שהיא בד"כ מבוררת או מתוך חומרה יתירה או בקלות דעת, והדרך הנכונה טרם נמצאה. הסוגיה היתה מבוררת בכתיבה הגותית או ספרותית, ולא בכתיבה תורנית. ואפילו שהמשוררים היו רבנים, כנדרשו לסוגיה לבשו כובע של משוררים. למשל המחזה לישרים תהלה מאת הרמח"ל, חלק ראשון, דבור א.

האחד, כל צדיק כבודו במקומו. רק צריכים לזכור שכל האמת לא נמצאת במקום אחד, אלא רק אצל הקב"ה.
השני, שיש מצווה גדולה לכתוב שירי קודש. וכדאי לכותבם על האדם לקדש את עצמו ולהצניע את לכתו.
בהצלחה!

אני אומנם לא מצלמת, אבל התעצבנתי קשות!!

א. יתקבלו רק צילומים שתוכנם תורה ומסורת ישראל. =סליחה? זו במה ליוצרים לביטוי העצמם שלהם, ואם אני רוצה להביע משהו שלא קשור לתורה ולערכים (כל עוד הוא צנוע), אין שום סיבה לדחות אותי! האתר הזה, עם כל הכבוד, הוא לא אתר יהודי בכלל. אתר של דתיים, כן. אבל לא של תורה.
ב. על הצילומים לעורר יראת שמים ומחשבה, ולהיות מעבר לנאה או יפה. =מסכימה עם החלק השני. ועם ה"לעורר מחשבה". אבל למה אני צריכה להעלות רק דברים שמעוררים יראת שמים?! מה אם אני רוצה לייצג משהו א-חר? כי אחרי הכל, יצירה לאומית היא לא בהכרח יצירה דתית.. זוכר?
ג. על היוצר להקדים ליצירתו דבר תורה או מאמר או שיר או סיפור. =לא חושבת. לא מפני שיש לי בעיה עם ההקדמה הזאת, אלא שיוצר שמצלם הוא לא בהכרח יוצר שגם כותב או משהו כזה, ושיר ברמה ירודה יוריד גם מערך התמונה.
ד. צילומים מרושלים בצורתם או באנאלים בתוכנם לא יתקבלו. =טוב, זה ברור, לא?

הצעתי, רק הצעתי, שתוכן הצילומים יהיה תורה ומסורת ישראל. אחרת, מה מייחד את היוצרים מיוצרים מעמים אחרים?
אבל את כתבת שזה לא אתר יהודי ולא אתר של תורה, אבל אתר של דתיים ושל יצירה לאומית. אמנם הפוך על הפוך

זה לא אתר שנועד לתכנים יהודיים ודתיים. זה אתר ליצירה לאומית.

מה שמייחד אותנו זה שיש לנו גבולות בכתיבה שלנו. אנחנו כותבים, אבל לא על הכל, ובצניעות, ולא סתם כדי לסבר את העין והלב (גם) אלא גם כדי להכניס לנפש מסרים ואידיאליים.

אפרופו יצירה לאומית, הנה שיר שכתב נפתלי הרץ אימבר מחבר ההמנון הלאומי:

גילוי שכינה

לא בנות השיר, בנות תשענה
אז אלים קדם חוללו
לא מהן מתנת הרננה,
לא רוחן עלי אצלו,
לא אבין לרען, אינני יווני,
לא אבן אבי, אך יוצרי עשני.

גם לא ממלאכי-השרת
לקחתי מתנת השירה,
שירי על גליון יחרת,
לא מהם לי תשורה.
כי רק בשירה אחת יעשו נפלאות
בזמרם: קדוש, קדוש, אלהי צבאות.

"יין - יאמרו - מועיל לשירה",
ואשת, כי איש אובד אני!
ובלעגי שפה לשוני החבירה
לשיר יין לא הדליקני,
שתיתי, אך לא הכרתי אותותיו
כי לעברי, היין, ימר לשותיו.

לא מבתי ספר וספרים
למדתי חכמת השירה,
כי לי היו מורים נבערים
לא כמורים בעיר הבירה,
פטישים חזקים, הרים עקרו,
ורגשות יקרים, הה, מנם נעדרו.

טרם בעור בשר רוקמתי,
נפשי בשחקים האירה,
עם שרפי-יה מקומי שמתי
ותהי עמי רוח השירה,
ובגוחי מרחם - מלאך היכני,
שירתי לשכוח, על פי סטרני.

גלוי-שכינה לי היתה,
מרוחה עלי אצלה
ובהודה ויופיה לי נגלתה,
ראיתי, לשיר אוכלה,
זאת היפה מקודש נאצלת
עימנו בגולה רבות סובלת.

ראיתי שכינה בוכיה
ןבידה נגעה בשפתי
ובסערת נפש הומיה
התחוללה רוח שירתי,
ראיתי השכינה, ורוחי התעורר,
ולאיש אחר נהפכתי - למשורר.

"קח כינור - אמרה - הך מיתריו,
שירה מלאתי רוחך,
עת רוחי תעבור בין בתריו,
אז ישמע קול זמריך".
ממנה מתנת שירתי עד היום,
התדעו השכינה? הוא רוח הלאום.

אמרת דברים לגמריי לא קשורים לדיון. עם חלקם אני לא מסכים, חלקם מיותרים, וחלקם כולם כבר יודעים.

מצטער על צורת התגובה פשוט התגובה שלך קצת עיצבנה אותי.

משני טעמים שונים :

א. אתם מענישים ציבור שלם ומונעים מהם לפרסם את התמונות שלהם רק בגלל שקומץ "לא הקשיבו להערות שלכם" ובכך מונעים מכל השאר את האפשרות ללמוד ולהשתלם. למה הדבר דומה?

לכיתה שבה נמצאים 10 תלמידים כי כל השאר מאחרים או נמצאים במכולת והמורה נואם נאום תוכחה למי שהיה בסדר ובה בזמן ורוצה ללמוד ולהתקדם. יגידו כל השאר, למה? מה אנחנו אשמים שחלק היו לא בסדר ? והם יצדקו.

ב. האם לקחתם בחשבון כי קצב ההתקדמות שאתם דורשים מהנוכחים באתר מהירה מידי, אולי הסבלנות שלכם קצרה מדי?

ג. לא ברורה הכוונה, האתר אינו מתקדם. מטבע הדברים פורום כפורום הינו מקום פתוח וכל הרוצה יבוא ויקח , אלא אם הוחלט ע"י מנהלי האתר כי מדובר בפורום סגור שהכניסה אליו מוגבלת ומיוחדת רק לטובי הצלמים, כפי שהבנתי לא זה המקרה פה.

ולכן, פורום פתוח, טבעי שיכנסו אליו המתחילים, הבינוניים, והטובים כדי להראות את היצירה שלהם ולקבל תגובות. חלק, מתוך רצון להשתפר וכי זה חשוב להם יקחו את העצות של האחרים ויפנימו אותם ויתקדמו, חלק יפעילו ביקורת על העצות ויחליטו כי אינן מתאימות להן וחלק לא יקבלו את התיקונים כי "פשוט לא מתחשק להם והם לא שמים קצוץ על מי שכל האחרים אומרים" . לא משנה באיזו קבוצה של אנשים אני חושבת שכאתר רצוי להוריד את מידת האמוציות ולהבין כי האתר משמש במה ואיננו צריך להתקדם לשום מקום.  

א. אולי זה הפוך. אולי קומץ יוצרים איכותיים שעובדים ומתקדמים בגלל רוב היוצרים שמעדיפים לדרוך במקום. זה נשמע לי הרבה יותר הגיוני ככה.

ב. היית יכולה להגיד את זה אם הייתה איזו התקדמות נראית לעין. כרגע אין.

ג. לא פורום פתוח ולא פורום סגור. אתר, שבו מותר לא להיות מושלם, אבל חובה לנסות. הכניסה לאתר מותרת לכולם, אבל עליהם לקבל ביקורת בונה ולהתקדם. אתה לא יכול להעלות יצירות בינוניות ומטה ולדחות ביקורת בונה בטענה ש"האתר שייך לכולם". לאתר יש מטרה מובהקת- לקדם יצירה לאומית ויוצר שלא מעוניין להתקדם מקומו לא פה. המשפט האחרון שלך אינו נכון חד וחלק, ואני לא יודעת על סמך מה עשית את האבחנה הזו. האתר *אינו* במה.

שבוע טוב.

שאת או העורכים פה לקחו על עצמם את נושא החינוך.

מדובר באינטרנט. כל אחד בוחר שם דמיוני ועושה ככל העולה על רוחו.

במקום שההודעה הפותחת תהלל ותשבח במה מיוחד האתר הזה, רצוי תתעסק בנושא תמונות ותמונות בלבד.

סוף סוף מישהו שמדבר לעניין. יש טעם לדבריך, בתנאי שהכל במידה נאותה ובטוב-טעם. נאמר על אחד האמוראים שהכיר את כל שבילי הכוכבים שברקיע, וממשיכה הגמרא ושואלת מאין הכיר אותם, ומשיבה שמתוך שלמד תורה הכיר את בוראו ואת מעשיו.
מה נכלל בגדר מסורת ישראל לא אמרתי.

תורה ומסורת ישראל. אבל הם יפים ויש איזשהוא אמירה בם. כמו למשל צילומים של פרחים שזה מראה את היופי של הטבע שה' ברא לדוגמא.

אז מה הם לא אומנות?

אז כל העולם צריך להיות מגויס לטובת מסורת ישראל?

ההבדל בינינו לשאר היוצרים שאנחנו יוצרים מגבולות מאוד ברורים וערכים ומסורת עליהם גדלנו,

לא כל היצירות בעולם צריכים ליצור איזשהוא מסורת יש איזשהוא מסרים מאוד חיובים שלא קשורים למסורת.

זה לא שיעור תורה פה! זה אתר יצירה וחלק מהעניין שליצור זה לפרוק משהו אצלנו בנפש

הראי"ה אמר שחובה על האדם להוציא את האומנות שלו החוצה ואם הוא לא עושה את זה אז זה רע.

אומנות זה כל המישורים לא רק מסורת ישראל.

(זה רק חלק מהאומנות מה שאתה מציג,חלק מאוד לא כולל וקטן בהשוואה לחלקים האחרים)

כל יצירה על מנת שתהיה טובה צריכה לנבוע מאהבת השם יתברך. אפשר לצלם פרחים. אבל מה ההבדל בין פרח שצילם ירא שמים לבין פרח שצילם אפיקורוס? שניהם נראים יפים. ואפילו אם בצילום שצילם ירא השמים יש משהו מיוחד, האם הוא יותר יפה מהפרח עצמו שברא הקב"ה? והאם אין דרך עדינה יותר ומשמעותית יותר לבטא את אהבתו לבורא עולם?

את לא יודעת כמה זה קשה לתפוס פרח בצורה מושלמת.

כל עוד אין לך מושג בצילום אני לא מבינה למה את קובעת מה יצירה ומה לא.

אני מאמינה לך כשאת אומרת שאת מצלמת.

אבל את יודעת כמה קשה לצלם פרח בצורה מושלמת?

את חייבת בשביל זה לתפוס את כמות האור המושלמת, הזווית המושלמת.

זה לגמרי אומנות!

זה לקחת פרח ולצלם אותו בצורה חדשה,

בדיוק כמו שמצלמים שקיעות וכל שקיעה היא אחרת מהשקיעה ביום הבא..

אם את מגדירה את זה ככה, בעצם בכלל אין מקום לצילום כאמנות, כי צילום הוא הנצחה של משהו שהיה קיים, לא רק שקיעה - גם מחוות של אנשים, תנועות, פרצופים, התרחשויות - הכל אתה בעצם "לא יוצר". [וגם לפי ההגדרה הזו רשימת מכולת היא יצירה - אבל זה כבר נושא אחר...]

או שהוא מצליח להיות כלי לאורו של הקב"ה יתברך שמו וכך נוצרת יצירה, או שהוא שמתבונן במראה באגו שלו ובאהבתו העצמית קורא לכך יצירה.

בלי יצירות לא היו המצאות.

ואם האדם יוצר ואיך הוא יוצר ומה הוא יוצר, זו כבר בחירתו.

מה הוכלת יש, אין,...מה?...

אין לי כוח לקראה את כל השירשור בשביל לדעת מה הוכלת...יאללה תעזרו..

ובאמת מעורר השראה

תודה על זה

היא התחתנה לפני שבועיים. מזל טוב.

כאן? - פורום פרוזה וכתיבה חופשית

פורום שירים

עדיף בפורום אחר (צלילים ומוזיקה, או גיטרה)

ואפילו בצמע הגיוני יותר שיענו לך על זה...

כמה עוצמות יש בך.

נגעת בי ממש.

ואיתך בתפילות ובייחולים ובתודות לבורא עולם.

🤍