פניתי למישי באולפנה וביקשתי ממנה שתחדד את המושג "דרך ארץ קדמה לתורה" כי אני חושבת שזה קצת נבלע. ובעז''ה היא תעביר. אבל בינתיים מה אני יכולה לעשות עכשיו בתכל'ס, כדי לשפר! ובלי להרוס...

קודם כל,בכללי את צכ'ה לשנות ת'גישה שלך בראש,שאנשים שמעירים\הורסים ת'כיף\כביכול מפריעים לעשות ת'כיף הריגעי,שלאנשים כאלה קוראים דוסים!!!! תשני את זה מיד! זה כ"כ כ"כ לא נכון!!!! וכשתדעי ותפנימי את זה,אז אולי לא יראו תוצאות בשטח אבל לפחות בשביל ההרגשה האישית שלך,בתוככך,תרגישי שזאת הדרך ואת הצודקת!!! וזה יתן לך חוסן נפשי!

לגבי הלשון הרע - תלמדי (אל תרפרפי! תלמדי!)ת'חוברת ש"מרכז" הוציאו בחודש שעבר...! בכ"מ משהו מידי,כן,פשוט תעזבי ת'מקום!ואם באמת זה יפריע למישהו(אפילו אם זו תיהיה הפרעה של "איזה דוסית") כבר לא יהיה לו ת'חשק לעשות את זה - לדבר.

לגהי הערות - "הוכח תוכיח את עמיתך!" את חייבת לעשות את זה,אבל לכל דבר יש ת'גישה ות'מילים שלו,אם תבואי ותצחקי איתן כזה ותאמרי נו יאלה,עזבו ת'שטויות האלה,מה אנחנו בגן..?!מעין משפטים כאלה יתקבלו ביותר הבנה והערכה(ולא כדוסה).

לגבי פורים - את צודקת בהחלט!!! אבל בתכלס,אין המון מה לעשות,נראה לי שהמורים לא נפגעים או משהו,כי הם יודעים ומבינים שזה חודש אדר...בדבר אחד אני חולקת עלייך,למה א"א לשלב בין הדברים? נגיד גם ליהיות בשמחה אמיתית - ללמוד משהו ולהתעמק ושישאר טעם טוב,וגם להתחרפן וכו'..

תזכרי - לכל דבר יש את הגישה והמילים המדהימות לו...!!!! (גם להערות הכי מעצבנות!)

מקווה שעזרתי,ולו במעט!

לילה מקסים!

אבל בתור תלמידים זה השמחה!!!

נכון שזה לא הכי פסדר אבל זה שמחה של תלמידים!!!!!

ונראלי כל המורים מבינים את זה עד שזה עובר כל גבול זתומרת שכל שיעור שני הולכים לעשות את זה...ואז זה כבר לא הכי הכי ואז גם מייבשים אוטומטית....

תנסי להבין תבנות שנכנסות לשיר.......זה כיף!!!את יכולה בעצמך גם לנסות!!!;)

אני לא חושבת שזה שמחה. אני חושבת שזה שטות. אני לא מאמינה ששמחה אמיתית, שבעיני היא שלמות עצמית, וקירבה לקב''ה ולעצמך. אני פשוט לא חושבת. ואולי זה לא ככה בכל האולפנות, אבל אצלנו זה סתם סיבה לשרוף שעות לימוד. זה לא אמור להיות ככה, יש כאן בעיה גדולה בעיני.

זה יכול להיות מעורב, גם הלימוד, וגם השמחה, וגם השטות. אבל זה לא. כי ברגע שמתחילים עם השטות, משו נאבד שם, והדרך ארץ יורדת לרצפה.

 (אם אני כבר מעלה את זה, אולי למישו יש משו קצר ללמד לכיתה?)

אני לא יודעת מה לעשות, כי נמאס לי להעיר, נמאס לי להתחמם ולהיות ביקורתית כלפי הכיתה שלי בנושאים האלו. ואני חושבת שגם להן נמאס לשמוע את החוסר הסכמה שלי לדברים מסוג זה. אבל זה נורא מפריע לי. מפריע לי נורא כשבנות רואות צורך להיכנס לכיתה עם מטריה ולהתחיל לשיר "שנינו יחד"- אך ורק (!) על מנת להפריע, במה זה יועיל? (לא בחודש אדר, בעבר זה קרה). מפריע לי כשבנות מדברות בקול בזמן התפילה. ואני לא יודעת מה לעשות- אם היה לי את המקום, הייתי מדברת איתן. אני הרי לא באה כמורה להטיף מוסר, אני באה כחברה לכיתה ומסבירה להן שדיי, יש גבול לכל תעלול ושזה פשוט לא דרך ארץ. יש לי כל כך הרבה להגיד על הנושא הזה. אבל אני לא יודעת אם יש לי את המקום, אם בנות יקבלו את זה? או שיצחקו עלי? או שלא יסלחו לי לעולם...

איך אנייכולה להגיב בצורה מכובדת? להעיר בצחוק נלקח לתשומת ליבי ואני אשתדל ליישם, אבל יש עוד רעיונות?

אני לא באה מצד של מטיפה, עדיין לא חח.

פשוט מה שקורה, זה שאני כלכך נסערת מדברים כאלה, ואני מדברת על זה עם החברות הקרובות שלי. ואני מרגישה שלפחות שתהייה המודעות בשאר הכיתה. רק שהבנות ידעו. ברור לי שלא עם הכל הן מסכימות, או שצריכות להסכים. אבל, אני חושבת שצריך לדעת. נגיד הקטע של התפילה ממש קשה לי, אני מנסה נורא להתרכז ואין שקט! פשוט אי אפשר להתרכז, וזה כלכך לא מתחשב, אני כן חושבת שצריך להעיר- והמורה מעירה והכל טוב ויפה, אבל זה לא באמת עוזר... אני חושבת אבל שאם מישי מהכיתה הייתה פונה, הן היו מבינות שיש השלכות למעשים שלהן, וזה לא סתם שהמורה "המעצבנת" מעירה. השאלה היא איך לדבר?

וחוצמיזה עדיין מציק לי העובדה, של אם אני שומעת לשון הרע. מה אני עושה? אני וחברה שלי הינו עדות ל2 בנות שדיברו ממש לשון הרע, לא שמענו על מי הן מדברות וגם לא היה לנו מושג. אבל ניסינו לרמוז להן בצורה עדינה, הן לא קלטו אז הלכנו לפני שאנחנו נשמע על מי הן מדברות.

בקיצור, מה שאני מנסה להגיד. זה שאני מרגישה כמו הדוסה שמעירה, או שיותר מידי נהיית נסערת. אני לא מעירה יותר מידי, אני פשוט נהיית נסערת וזה גורם לי להרגיש רע, שאני כל הזמן ביקורתית כלפיהן.

מבינים?

 (אחרי שקראתי את כל ההודעות שלך, והבנתי שאת מתחילה לתסוס כשאת רואה דברים שהם לא בסדר),

אני חושבת שאת קודם כל צריכה להכניס לעצמך שאת לא יכולה לשנות אנשים, וזה ממש לא תפקידך לשנות את העולם.

נשמע חריף?

אני אסביר,

אם היית מעירה לבנות מתוך רצון טוב ופשוט- להיטיב, והיית עושה זאת מתוך אהבה, ברוגע ובלי לחץ כלל, בשמחה, בפשטות, וכמובן בלי גאווה, אז- היית יכולה להעיר (או להאיר) ודברייך היו מקבלים  באהבה גם כן.

הבעיה היא שאת עושה את זה מתוך עצבים ותסכול, ולא מתוך שיקול דעת. (כתבת שאת כ"כ נסערת, וכו')

ואחר הכל... אני רוצה להגיד שבאמת מגיע לך יישר כח, שזה הדברים שמפריעים לך, ובע"ה נצליח כולנו להאיר קודם כל לעצמנו ואח"כ לסובבים אותנו באהבה ולשם שמים.

אשרייך!

דברים מעט קשים, אבל תודה לך! הארת את עיני. את צודקת!

אני באה ממקום שרוצה שהכל יהיה מושלם אפשר להגיד. אני מתוסכלת. מתסכל אותי המצב הזה. אני מתקשה לקבל את זה כעובדה- שבנות אוהבות צחוקים. ואני ביקורתית כלפיהן. אני מרגישה שזה פוגע בי, פוגע בכיתה, ופוגע בשכבה שלנו, וחבל לי על כך מאוד. ואת צודקת אני הגיוני מאוד לא באה ממקום של אהבה מוחלט, אבל אני באמת רוצה שיהיה טוב בשכבה שלנו, אני כן רוצה שהבנות יהיו יותר נחמדות, יותר מתחשבות. אני פשוט לא באה בגישה הנכונה.

זה לא שאני באמת יגיד משו, וזה עוד יותר מסעיר אותי. כי זה חבל לי. יצא לי להגיד משו על זה שאני חושבת שחבל נורא שבנות רוקדות ומפריעות לשיעור (היה לנו מקרה מאוד מצער עם מורה אחד, שפשוט בסופו של דבר מרוב ההתפרעות המורה יצא מהכיתה, וזה ממש לא היה הגזמה, או העלבות. זה היה הגזמה של הכיתה מלכתחילה ואז פתאום צצו חבורה של בנות והתחילו לרקוד. זה היה לא מכובד, ונורא חצוף בעיני) הקיצור, אז היא כזה מסתכלת עלי, 'וואי מה את רוצה? סך הכל צחוקים', אבל אני חושבת שזאת גישה לא נכונה. זה לא סך הכל צחוקים, צריך להבין שיש השלכות למעשים שלנו.

אני חס וחלילה לא המתחסדת, אני גם חלק מהקונדסות לפעמים, אבל קשה לי קצת עם כל המצב הזה, שאני דיי רוצה להגיד- ולא יכולה.

עכשיו מובן? אני פשוט לא מספיק מסבירה את עצמי וכל פעם עולה משו חדש שמפריע לי.

בעז''ה יהיה בסדר, ובחודש הזה הבנות יצליחו גם להנות, אבל במידה.

ושוב, אני מצטערת שנשמעתי בוטה מדי. הבנת את הכוונה...

יש לך לב רגיש לראות את הדברים האלה, וזה טוב.

אני מאמינה שתמצאי בך את הדרך הישרה לנסות לשפר, לטובת כולם (דוגמה אישית משפיעה מאד.. מניסיון)

מקוה שהובנתי.. השעה קצת מאוחרת...

כשם שמצווה למור דבר השנמע- כך מצוה לא לומר דבר שאינו נשמע..  אם אני זוכרת טוב את מאמר חז" הנ"ל המצוטטט.

אם את יודעת שלא יקשיבו לך מרש, ושאת תצאי הסתומה והדוסה שמזלזלים בה- ממש ממש לא כדאי להעיר.

ואני לא חושבת שזו אנוכיות לא להעיר לבנות, כי מה הסכוי שהן יקשיבו לך? אני מדריכה באולפנית, וכואב לי לראות איך חניכה שלי של הזמן מעירה-  הרבה בנות מתרחקות ממנה. ממש חבל.. אשפר לעשות את ההערה" דרך מעשים ולא דרך אמירות..  אחרי הפעולות נממשכים הלבבות (ריה"ל בכוזרי), וזה נכון לגבי כל חברה.

מסכימה איתך, כשלא יודעים להעיר בצורה נכונה, זה לא יועיל- ולכן רציתי ייעוץ ממכם.

צודקת בהחלט זאת עצה טובה ממש - להוות ( כך כותבים?) דוג' אישית!

לאהוב אותן, למרות שאני לא מסכימה עם דרכן, פשוט לאהוב.

ואני בעז''ה אפנה לאחת  מהמדריכות כאן, ואעזור לה לארגן שיעור על "דרך ארץ"

תודה לכולם, עזרתם מאוד.

וסתם עדיין לא קיבלתי על השאלה תשובה- או שלפחות לא הבנתי. - כששומעים לשון הרע, להתרחק? או לנסות לרמוז? זה אנוכי להתרחק, כי אתה כאילו רק מתפקסס על עצמך, או שפשוט לבדוק את המצב ולראות אם ניתן יהיה להעיר לבנות האלה, ואם זה בכלל יועיל. ד''א חברה שלי תמיד מעבירה נושא, אני אלמד ממנה. וגם את המחשבות שלי- לגבי פורים למשל- שיתפתי רק עם חברות שלי, ובנות שאני יודעת שהן בראש שלי פחות או יותר... זה יותר קל!

תודה שוב, ואשמח לתשובה!

"וסתם עדיין לא קיבלתי על השאלה תשובה- או שלפחות לא הבנתי. - כששומעים לשון הרע, להתרחק? או לנסות לרמוז?"

אם הערה שלך תשמע - ז"א יקשיבו לה, *תעירי. אם לא התרחקי.

"זה אנוכי להתרחק, כי אתה כאילו רק מתפקסס על עצמך," - אנוכי או לא אנוכי, חייך קודמים לחיי חברך, אין סיבה שתפגעי בעצמך, בפרט כאשר את יודעת שלא תוכלי להציל אותן.

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

לספור את העומר 49 יום

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה