דרך ארץ קדמה לתודה?אנוכי חסויה...

טוב התלבטתי אם להעלות את הנושא, והחלטתי שדיי הגיעו מים עד נפש ושאני חייבת עצה.

נמאס לי להיות הדוסה שכל הזמן מעירה! יוצא מצב שאצלנו בכיתה הקטע של דרך ארץ, ולשון הרע דיי חלשלושים. אני מעידה על עצמי שאני גם נופלת. אבל אני כן עושה השתדלות. ועכשיו שאני עושה השתדלות זה אנוכי יהיה אם אני לא יעשה כלום לעזור אפילו במעט לבנות אחרות, אפילו שרק ידעו את גודל העוון שהן עלולות לגרום.

אתן דוג', אני ראיתי בנות שזרקו טישו רטוב על כל הקירות של השירותים, ואני יצאתי הדוסה המגעילה שהערתי להן, אבל באמת- הן לא שמות לב שזה השחטת רכוש מוחלטת ושזה התנהגות לא ראויה?

והנושא עכשיו של פורים, הרעיון של כניסה לכיתות ושירה של "מי ש.. מי ש.." ניראה לי פשוט הפוך מהכוונה המיוחלת. "משנכנס אדר מרבים בשמחה" ולא "משנכנס אדר מרבים בשטות" אני באמת לא מבינה איך כניסה לכיתה והפרעה למהלך השיעור באמת יגרום לשמחה, לרוב הבנות בכיתה שלי יושבות ומייבשות את הבנות שנכנסות, מלבד כמה שמצטרפות. עכשיו מה עושים? זה לגמרי ניראה לי שהן שכחו קצת מה זה דרך ארץ, ואני יודעת שפורים ושזה זמן לעשות צחוקים וכו' וכו'. אבל זה לא שמחה אמיתית. הן רוצות שמחה אמיתית שיכנסו בבוקר עם משו ושילמדו אותו וישאירו טעם טוב בפה, שיעשו איזה משחק כיף, והכי חשוב- שיבקשו רשות מהמורות אם אפשר להיכנס.

ולגבי לשון הרע, כשאני שומעת בנות מדברות? מה לעשות? לעזוב ת'מקום- עם הידיעה שהן מדברות ומרכלות, לנסות לעצור? מה אפשר לעשות? איך אני יכולה להעיר? זה בכלל המקום שלי להעיר?

ובאמת, אני יבשושה דוסית שהורסת את כל הכיף? כי אם כן, אני צריכה לעשות את ההשתדלות שלי להפסיק בעז''ה, אבל אני כן חושבת שהבנות עברו את גבול הטעם הטוב.

אשמח נורא לתשובות, ותודה על האוזן הקשבת!

הוספה קצרה..אנוכי חסויה...

פניתי למישי באולפנה וביקשתי ממנה שתחדד את המושג "דרך ארץ קדמה לתורה" כי אני חושבת שזה קצת נבלע. ובעז''ה היא תעביר. אבל בינתיים מה אני יכולה לעשות עכשיו בתכל'ס, כדי לשפר! ובלי להרוס...

וואו! דבר ראשון כל הכבוד!!!הי.

קודם כל,בכללי את צכ'ה לשנות ת'גישה שלך בראש,שאנשים שמעירים\הורסים ת'כיף\כביכול מפריעים לעשות ת'כיף הריגעי,שלאנשים כאלה קוראים דוסים!!!! תשני את זה מיד! זה כ"כ כ"כ לא נכון!!!! וכשתדעי ותפנימי את זה,אז אולי לא יראו תוצאות בשטח אבל לפחות בשביל ההרגשה האישית שלך,בתוככך,תרגישי שזאת הדרך ואת הצודקת!!! וזה יתן לך חוסן נפשי!

לגבי הלשון הרע - תלמדי (אל תרפרפי! תלמדי!)ת'חוברת ש"מרכז" הוציאו בחודש שעבר...! בכ"מ משהו מידי,כן,פשוט תעזבי ת'מקום!ואם באמת זה יפריע למישהו(אפילו אם זו תיהיה הפרעה של "איזה דוסית") כבר לא יהיה לו ת'חשק לעשות את זה - לדבר.

לגהי הערות - "הוכח תוכיח את עמיתך!" את חייבת לעשות את זה,אבל לכל דבר יש ת'גישה ות'מילים שלו,אם תבואי ותצחקי איתן כזה ותאמרי נו יאלה,עזבו ת'שטויות האלה,מה אנחנו בגן..?!מעין משפטים כאלה יתקבלו ביותר הבנה והערכה(ולא כדוסה).

לגבי פורים - את צודקת בהחלט!!! אבל בתכלס,אין המון מה לעשות,נראה לי שהמורים לא נפגעים או משהו,כי הם יודעים ומבינים שזה חודש אדר...בדבר אחד אני חולקת עלייך,למה א"א לשלב בין הדברים? נגיד גם ליהיות בשמחה אמיתית - ללמוד משהו ולהתעמק ושישאר טעם טוב,וגם להתחרפן וכו'..

תזכרי - לכל דבר יש את הגישה והמילים המדהימות לו...!!!! (גם להערות הכי מעצבנות!)

מקווה שעזרתי,ולו במעט!

לילה מקסים!

 

אולי אצלך זה לא ככה..תהילה=)=)!!!

אבל בתור תלמידים זה השמחה!!!

נכון שזה לא הכי פסדר אבל זה שמחה של תלמידים!!!!!

ונראלי כל המורים מבינים את זה עד שזה עובר כל גבול זתומרת שכל שיעור שני הולכים לעשות את זה...ואז זה כבר לא הכי הכי ואז גם מייבשים אוטומטית....

תנסי להבין תבנות שנכנסות לשיר.......זה כיף!!!את יכולה בעצמך גם לנסות!!!;)

 

תגובה..אנוכי חסויה...

אני לא חושבת שזה שמחה. אני חושבת שזה שטות. אני לא מאמינה ששמחה אמיתית, שבעיני היא שלמות עצמית, וקירבה לקב''ה ולעצמך. אני פשוט לא חושבת. ואולי זה לא ככה בכל האולפנות, אבל אצלנו זה סתם סיבה לשרוף שעות לימוד. זה לא אמור להיות ככה, יש כאן בעיה גדולה בעיני.

זה יכול להיות מעורב, גם הלימוד, וגם השמחה, וגם השטות. אבל זה לא. כי ברגע שמתחילים עם השטות, משו נאבד שם, והדרך ארץ יורדת לרצפה.

 (אם אני כבר מעלה את זה, אולי למישו יש משו קצר ללמד לכיתה?)

אני לא יודעת מה לעשות, כי נמאס לי להעיר, נמאס לי להתחמם ולהיות ביקורתית כלפי הכיתה שלי בנושאים האלו. ואני חושבת שגם להן נמאס לשמוע את החוסר הסכמה שלי לדברים מסוג זה. אבל זה נורא מפריע לי. מפריע לי נורא כשבנות רואות צורך להיכנס לכיתה עם מטריה ולהתחיל לשיר "שנינו יחד"- אך ורק (!) על מנת להפריע, במה זה יועיל? (לא בחודש אדר, בעבר זה קרה). מפריע לי כשבנות מדברות בקול בזמן התפילה. ואני לא יודעת מה לעשות- אם היה לי את המקום, הייתי מדברת איתן. אני הרי לא באה כמורה להטיף מוסר, אני באה כחברה לכיתה ומסבירה להן שדיי, יש גבול לכל תעלול ושזה פשוט לא דרך ארץ. יש לי כל כך הרבה להגיד על הנושא הזה. אבל אני לא יודעת אם יש לי את המקום, אם בנות יקבלו את זה? או שיצחקו עלי? או שלא יסלחו לי לעולם...

איך אנייכולה להגיב בצורה מכובדת? להעיר בצחוק נלקח לתשומת ליבי ואני אשתדל ליישם, אבל יש עוד רעיונות?

לדעתי, תתנהגי למופת, ותאהבי את חברותייךבעל תשובה
אבל לאהוב אותן על אמת, כמו שהן, אל תעירי להן, רק אהבי אותן.

אבל אל תשתתפי בכל אותן דברים שאינם ראויים, ורק אם ישאלו אותך, תעני בעדינות מדוע לדעתך זה לא ראוי.

"את אשר יאהב, יוכיח" התנאי הבסיסי ביותר לתוכחה, א~ה~ב~ה ורק אחר כך. ניתן להוכיח!

בהצלחה!.
תגובהאנוכי חסויה...

אני לא באה מצד של מטיפה, עדיין לא חח.

פשוט מה שקורה, זה שאני כלכך נסערת מדברים כאלה, ואני מדברת על זה עם החברות הקרובות שלי. ואני מרגישה שלפחות שתהייה המודעות בשאר הכיתה. רק שהבנות ידעו. ברור לי שלא עם הכל הן מסכימות, או שצריכות להסכים. אבל, אני חושבת שצריך לדעת. נגיד הקטע של התפילה ממש קשה לי, אני מנסה נורא להתרכז ואין שקט! פשוט אי אפשר להתרכז, וזה כלכך לא מתחשב, אני כן חושבת שצריך להעיר- והמורה מעירה והכל טוב ויפה, אבל זה לא באמת עוזר... אני חושבת אבל שאם מישי מהכיתה הייתה פונה, הן היו מבינות שיש השלכות למעשים שלהן, וזה לא סתם שהמורה "המעצבנת" מעירה. השאלה היא איך לדבר?

וחוצמיזה עדיין מציק לי העובדה, של אם אני שומעת לשון הרע. מה אני עושה? אני וחברה שלי הינו עדות ל2 בנות שדיברו ממש לשון הרע, לא שמענו על מי הן מדברות וגם לא היה לנו מושג. אבל ניסינו לרמוז להן בצורה עדינה, הן לא קלטו אז הלכנו לפני שאנחנו נשמע על מי הן מדברות.

בקיצור, מה שאני מנסה להגיד. זה שאני מרגישה כמו הדוסה שמעירה, או שיותר מידי נהיית נסערת. אני לא מעירה יותר מידי, אני פשוט נהיית נסערת וזה גורם לי להרגיש רע, שאני כל הזמן ביקורתית כלפיהן.

מבינים?

לדעתיmama

 (אחרי שקראתי את כל ההודעות שלך, והבנתי שאת מתחילה לתסוס כשאת רואה דברים שהם לא בסדר),

אני חושבת שאת קודם כל צריכה להכניס לעצמך שאת לא יכולה לשנות אנשים, וזה ממש לא תפקידך לשנות את העולם.

נשמע חריף?

אני אסביר,

אם היית מעירה לבנות מתוך רצון טוב ופשוט- להיטיב, והיית עושה זאת מתוך אהבה, ברוגע ובלי לחץ כלל, בשמחה, בפשטות, וכמובן בלי גאווה, אז- היית יכולה להעיר (או להאיר) ודברייך היו מקבלים  באהבה גם כן.

הבעיה היא שאת עושה את זה מתוך עצבים ותסכול, ולא מתוך שיקול דעת. (כתבת שאת כ"כ נסערת, וכו')

 

ואחר הכל... אני רוצה להגיד שבאמת מגיע לך יישר כח, שזה הדברים שמפריעים לך, ובע"ה נצליח כולנו להאיר קודם כל לעצמנו ואח"כ לסובבים אותנו באהבה ולשם שמים.

אשרייך!

תגובה.אנוכי חסויה...

דברים מעט קשים, אבל תודה לך! הארת את עיני. את צודקת!

אני באה ממקום שרוצה שהכל יהיה מושלם אפשר להגיד. אני מתוסכלת. מתסכל אותי המצב הזה. אני מתקשה לקבל את זה כעובדה- שבנות אוהבות צחוקים. ואני ביקורתית כלפיהן. אני מרגישה שזה פוגע בי, פוגע בכיתה, ופוגע בשכבה שלנו, וחבל לי על כך מאוד. ואת צודקת אני הגיוני מאוד לא באה ממקום של אהבה מוחלט, אבל אני באמת רוצה שיהיה טוב בשכבה שלנו, אני כן רוצה שהבנות יהיו יותר נחמדות, יותר מתחשבות. אני פשוט לא באה בגישה הנכונה.

זה לא שאני באמת יגיד משו, וזה עוד יותר מסעיר אותי. כי זה חבל לי. יצא לי להגיד משו על זה שאני חושבת שחבל נורא שבנות רוקדות ומפריעות לשיעור (היה לנו מקרה מאוד מצער עם מורה אחד, שפשוט בסופו של דבר מרוב ההתפרעות המורה יצא מהכיתה, וזה ממש לא היה הגזמה, או העלבות. זה היה הגזמה של הכיתה מלכתחילה ואז פתאום צצו חבורה של בנות והתחילו לרקוד. זה היה לא מכובד, ונורא חצוף בעיני) הקיצור, אז היא כזה מסתכלת עלי, 'וואי מה את רוצה? סך הכל צחוקים', אבל אני חושבת שזאת גישה לא נכונה. זה לא סך הכל צחוקים, צריך להבין שיש השלכות למעשים שלנו.

אני חס וחלילה לא המתחסדת, אני גם חלק מהקונדסות לפעמים, אבל קשה לי קצת עם כל המצב הזה, שאני דיי רוצה להגיד- ולא יכולה.

עכשיו מובן? אני פשוט לא מספיק מסבירה את עצמי וכל פעם עולה משו חדש שמפריע לי.

בעז''ה יהיה בסדר, ובחודש הזה הבנות יצליחו גם להנות, אבל במידה.

הבנתי אותך...mama

ושוב, אני מצטערת שנשמעתי בוטה מדי. הבנת את הכוונה...

יש לך לב רגיש לראות את הדברים האלה, וזה טוב.

אני מאמינה שתמצאי בך את הדרך הישרה לנסות לשפר, לטובת כולם (דוגמה אישית משפיעה מאד.. מניסיון)

מקוה שהובנתי.. השעה קצת מאוחרת...

לא תמיד חייבים להעיר.תכלת דומה לים

כשם שמצווה למור דבר השנמע- כך מצוה לא לומר דבר שאינו נשמע..  אם אני זוכרת טוב את מאמר חז" הנ"ל המצוטטט.

אם את יודעת שלא יקשיבו לך מרש, ושאת תצאי הסתומה והדוסה שמזלזלים בה- ממש ממש לא כדאי להעיר.

ואני לא חושבת שזו אנוכיות לא להעיר לבנות, כי מה הסכוי שהן יקשיבו לך? אני מדריכה באולפנית, וכואב לי לראות איך חניכה שלי של הזמן מעירה-  הרבה בנות מתרחקות ממנה. ממש חבל.. אשפר לעשות את ההערה" דרך מעשים ולא דרך אמירות..  אחרי הפעולות נממשכים הלבבות (ריה"ל בכוזרי), וזה נכון לגבי כל חברה.

תגובה.אנוכי חסויה...

מסכימה איתך, כשלא יודעים להעיר בצורה נכונה, זה לא יועיל- ולכן רציתי ייעוץ ממכם.

צודקת בהחלט זאת עצה טובה ממש - להוות ( כך כותבים?) דוג' אישית!

לאהוב אותן, למרות שאני לא מסכימה עם דרכן, פשוט לאהוב.

ואני בעז''ה אפנה לאחת  מהמדריכות כאן, ואעזור לה לארגן שיעור על "דרך ארץ"

תודה לכולם, עזרתם מאוד.

וסתם עדיין לא קיבלתי על השאלה תשובה- או שלפחות לא הבנתי. - כששומעים לשון הרע, להתרחק? או לנסות לרמוז? זה אנוכי להתרחק, כי אתה כאילו רק מתפקסס על עצמך, או שפשוט לבדוק את המצב ולראות אם ניתן יהיה להעיר לבנות האלה, ואם זה בכלל יועיל. ד''א חברה שלי תמיד מעבירה נושא, אני אלמד ממנה. וגם את המחשבות שלי- לגבי פורים למשל- שיתפתי רק עם חברות שלי, ובנות שאני יודעת שהן בראש שלי פחות או יותר... זה יותר קל!

תודה שוב, ואשמח לתשובה!

כששומעים לשון הרעבעל תשובהאחרונה

"וסתם עדיין לא קיבלתי על השאלה תשובה- או שלפחות לא הבנתי. - כששומעים לשון הרע, להתרחק? או לנסות לרמוז?"

אם הערה שלך תשמע - ז"א יקשיבו לה, *תעירי. אם לא התרחקי.

"זה אנוכי להתרחק, כי אתה כאילו רק מתפקסס על עצמך," - אנוכי או לא אנוכי, חייך קודמים לחיי חברך, אין סיבה שתפגעי בעצמך, בפרט כאשר את יודעת שלא תוכלי להציל אותן.

שבת שלום, בהצלחה!
תעירי רק אם את כשירה להוכיח... עייני בתגובות קודמות!
אתם מרגישים את חול המועד יותר חול או מועד?זיויק
פשיטא שמועד. 100 אחוז מועד. 0 אחוז יום חוליןקעלעברימבאר
גם החוליות של חול המועד היא דבר נחמד שהקדושהקעלעברימבאר

מתפרסת גם ביום שאפשר להשתמש בו בחשמל ולסוע ברכב

וזה לא תלוי המ האווירה מסזביב או איפה אני נמצא.קעלעברימבאר

ברגע שיש חול המועד. האווירה -קדושה וחגיגית ושמחה בנפש

בעיקר מועד... ברוך ה'מבקש אמונה
נהדרזיויק
מועדרקאני
כל הכבודזיויק
בדיוק באמצע.חתול זמני
אנא פרטזיויק
אני לא בקצב של ימי החולחתול זמני

אין עבודה וזה

ואווירה כללית כזאת חג אבל לא ממש חגיגיות

כאילו אני מרגיש שאני בפסח בלי כל ה"shabang" של יום טוב

למדתי מושגזיויקאחרונה
לפי " הראשית חכמה " שמצטט אותו הרב קוק ….סיעתא דשמייא1

 אתמול למדתי את שיר השירים . אחד הנקודות שלמדתי שאין יכולת להגיע לאהבת השם אם לא טעמת מה זה אהבת

נשים יש על זה כמה שאלות:

1. מה בנוגע לאהבת אשה את השם? האם גם היא צריכה לטעום קודם אהבת גבר לפני שתגיע לאהבת השם?

2. ⁠האם הכוונה לאהבה פיזית?

3. ⁠באהבה "רוחנית" בלבד אין שלמות .

4. ⁠כיום לבחורי ישבה עניין השידוך זה דבר מורכב בלשון המעטה ואם בחור ישיבה יקח את הלימוד הזה ברצינות הוא יכול לדעתי ליפול ליאוש.

5. ⁠תוסיף לזה את המנהג האשכנזי שבחור ישיבה לא נשוי לא יכול להתעטף בציצית בתפילה ולא עלינו התסכול יגבר.

שיר השירים זה משל לאהבה בין ה' לכלל האומה היהודית,קעלעברימבאר

לא לאהבת היהודי הפרטי את ה' או אהבתו אותו. כי אהבת יהודי פרטי את ה' זה כמו אהבת בן את אביו (או בת את אביה במקרה של יהודיה), אהבה שיש איתה יראה. ואהבת ה' אותו זה כמו אב שאוהב את בנו.                                בעוד האהבה בשיר השירים זה אהבה שאין איתה יראה, אהבה של רעיה לדוד, אהבה של *כלל* האומה היהודית לה', ואהבת ה' את כלל האומה היהודית.

 

אז אשה שטעמה אהבת איש, יודעת איך כלל האומה היהודית אוהבת את ה'. ואיש שטעם אהבת אשה, יודע איך ה' אוהב את כלל האומה היהודית. אבל באופן כללי גם הפוך, איש שטעם אהבת אשה יודע מה זה אהבה זוגית ויכול לדעת איך כל האומה היהודית אוהבת את ה'. והוא האינדבדואל חלק ממנה. וחוץ מזה לכל האהבות יש אותו שורש. את גם מי שטעם אהבה זוגית טוטלית, יודע מה זה אהבת בן את אביו (או בת את אביה) טוטלית.                                                                                                                                                                                                                                   ב. מן הסתם. הרי אהבה זוגית ללא מימד פיסי חסרה. והתיאורים בשיר השירים הם פיסיים בין השאר. מה גם שאהבת ה' צריכה לעורר אותנו לעשות מצוות גשמיות פיסיות.  

ג. נכון. לכן ב.                                                                                                                                                                                                                                                                                 ד. גם כתוב "כל השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה בלא טובה בלא שמחה". כל דבר ניתן לקחת לייאוש והסכנות בכל מימרא של חז"ל נמצאות. השאלה איך ניגשים באופן כללי לעבודת ה', ומה המצב הנפשי של האדם באופן כללי. אחרת על כל הלכה וכל קוץ בץורה הוא ייקח את זה לסם מות, בגישה לא נכונה ובמצב נפשי לא מאוזן.

 

ה. התסכול מרווקות הוא מעצם הרווקות. לא נראה לי עניין של טלית ומימרות חז"ל יוסיף או ייגרע לזה. אבל רווק אשכנזי שזה עושה לו טוב בנפש ללבוש טלית - שישאל רב

 

 

באשר ל ד. ו ה. ראיתי לא אחת מצבים…סיעתא דשמייא1אחרונה

… של יהודים יקרים בני 40 ומעלה שקראו להם לתורה עם קידומת " הבחור" , בגלל לחץ חברתי לא התעטפו בטלית וליבי ליבי אליהם.

אני אישית התחתנתי בגיל 40 אבל בעוונותי התחזקתי רק בגיל יותר מאוחר וגם אני לא אשכנזי ולכן לא נגע לי העניין הזה אבל רבנים צריכים אולי להבין שמנהג ולימוד כזה יכולים לגרום עגמת נפש לאנשים נורמליים.

שמישהו יסביר לי למה אנחנו לא אוכלים מצות רכות כלקעלעברימבאר

החג וכל חול המועד?

לא אני טוען, השולחן ערוך פוסק שפשטידא מברכים עליההסטורי

המוציא וברכת המזון. פשטידה שלהם, שמופיעה בדברי הפוסקים בכל מקום - זה בצק שממולא בבשר/ירקות/גבינה. במילים אחרות, מה שאנחנו קוראים בורקס. זה לכאו' סותר לדבריו לפני כן לגבי מילוי, כאחת האפשרויות של פת הבאה בכיסנין.


יש מהאחרונים שבאמת תירצו שפשטידה זה דבר גדול, אבל אם כך צ"ע למה הביא דוגמא אחרת ולא פשוט ציין גודל.

לכן המג"א חילק (וזה בהחלט נכנס בלשון השו"ע) שכל מה שהוזכר מילוי (ובדומה טעם) זה כשממולא במילוי מתוק או מלוח, אבל מילוי בשר/ירקות וכד' שהוא 'אוכל' ולא ממתק, נשאר המוציא וברהמ"ז.


האחרונים (שו"ע הרב ועוד וכך הכריע במשנ"ב) הרחיבו את דבריו לכל מה שהוא 'דרך להגיש כמיני תענוג' גם אם הוא במילוי של אוכל.


לכן הרב מגנס תמיד לימד בישיבה, שעל בורקס קטן מברכים מזונות, אבל על בורקס שהוא מנת אוכל - המוציא. כך גם מחשבן בספר 'וזאת הברכה'. לגבי 'לחמניית מזונות', הרב אריאל בבאוהלה של תורה (נדמה לי כרך א') מוכיח שהיא תמיד המוציא.


(אני מודע לכך שבפוסקים הספרדים לכאו' מלמדים אחרת. צ"ע)

ימין ושמאלתמימלה..?

מה זתומרת לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין???

הקב"ה נתן לנו מוח ודברים בסיסיים שאנחנו יודעים, אם לא נתייחס למוח שלנו על דברים בסיסיים כאלו-מהר מאוד ניפול במלכודות של שרלטנים למיניהם... ה' יודע שיש כאלו אנשים, איך הוא נותן שיאמרו לזרוק את השכל כשמגיעים לרב???

מכירה את הפירוש שדווקא ימין ושמאל זה דברים שמשתנים ממקומות שונים שהאדם עומד בהם(כי ימין שלי זה שמאל של מי שעומד מולי וכזה) ועדיין, במגזר החרדי נניח ממש עומדים על זה שחייבים לעשות כל מה שהרב אומר בלי קשר למציאות, הרב לא בנאדם? לא יכול לטעות? ואיך זה מסתדר לכם עם אין אפוטרופוס לעריות? זה לא חלק מהתורה שלכם??

לא, ממש לא לזרוק את השכל כשמגיעים לרבהסטורי
ומי שצטט את הפסוק הזה לגבי רב/צדיק/אדמו"ר/בבא/מקובל - גדול ככל שיהיה, מסלף את התורה.

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.


כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

אני שנים רבותאריק מהדרום

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

ראשית מדובר מצד האמת בסנהדרין, ולא בכל רב שהואנקדימון
והתשובה הטובה כאן לדעתי זה כמו ההבחנה שעושה הרב מיכי אברהם בין סמכות פורמלית לסמכות מהותית. מקיימים את פסק הסנהדרין כי זו סמכותה לפסוק, ולאו דווקא בגלל שדעתם הכי צודקת או נכונה. התורה קבעה ככה את שלטון החוק. כמובן אם ישתכנעו שטעו יצטרכו להביא קרבן העלם דבר.
..טיפות של אור

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן


(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)


~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא


לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

זה ממש לא מדבר על רב באשר הואזיויק
אלא על פסיקה של סנהדרין שזה משהו הרבה יותר מוסמך ולא רב אחד אלא קבוצה של חכמים שדנים ביניהם ומצביעים לפי הרוב
הפרשנות המדרשית מול המשמעות המקוריתshaulreznik

התורה: אמרו לכם X, אל תעשו X-1 או X+1

הפרשנות המאוחרת: אפשר לעקור ולעקר את הכתובים, אפשר לעשות טריקים ושטיקים, ולכול זה נקרא בשם 'דעת תורה'.

מה לעשות שהפרושים האריכו ימיםחתול זמני

על־פני בני האור או וואטאבר כת כזאת או אחרת.

יש כת בשם בני האור? זה לא כינוי לחשמונאים?הרמוניה
וואו מעניין😳הרמוניה
לא יצא לך לבקר בהיכל הספר?חתול זמני
לא...הרמוניה

תאמת חונכתי לחשוב שמוזיאונים זה דבר משעמם אני עדיין לא יודעת מה דעתי האובייקטיבית על מקומות כאלה (כפי שאתה אוהב להגיד חחח)

מה???זיויק

ידע זה כוח.

כן בגדול, הייתי צריכה להגיד שהכוונה בקטע של טיולהרמוניה

כשיוצאים לטיול ויש לך אפשרות: מסלול בטבע, לונה פארק או מוזיאון- הוא יהיה אפשרות אחרונה🤷‍♀️ ככה אצלנו

ערבבת שני דבריםנקדימון
פרשנות חזל לפסוק, והמושג החרדי של דעת תורה.

אם אסור לך לסור ממה שהשופטים יגידו לך אזי המשמעות היא שעליך לשמוע להם גם אם נראה לך שזה צריך להיות הפוך. יש כאן למעשה את הניסוח (הראשון כנראה) של רעיון שלטון החוק. וכמו שהרב מיכי אברהם אומר שמדובר בסמכות פורמלית ולאו דווקא מהותית.

כבודו מאמין באמיתות התורה שבע"פ?סקתה התולעאחרונה
למה אוכלים רק אחרי סיפור יציאת מצרים ולא לפני?מבקש אמונה

קצת קשה להתעכב על סיפורים ולהנות על בטן ריקה...

אחרי אכילה אנשים נוטים להיות ישנונייםחתול זמני

או להתפזר (פיזית או נפשית)

לחם שעונים עליו דברים הרבה – אנחנו רוצים שהמצה שאנחנו אוכלים תהיה ספוגה בסיפור יציאת מצרים

תודה. סך הכל הגיוני 👍מבקש אמונה
וואלה. נשמע כיף. ככה כתוב בגמרא?מבקש אמונה
חח למה מחקת. אז מאיפה המידע?מבקש אמונה
ככה שמעתי מרבקעלעברימבאר
אה אוקיי. מעניין 👍מבקש אמונהאחרונה
נסעתי היוםפתית שלג

באוטובוס בינעירוני+ 4 אוטובוסים עירוניים+ רכבת קלה

בלי לתקף😬

 

לא גנבתי, השאלתי. אם אני עומדת למות מרעב אני לא חושבת שאסור לגנוב על מנת להחזיר

על אותו משקל

 

האם באמת יש חובה להחזיר להם?

זה נהנה וזה לא חסר- פטור (מתשלומים)

 

@ימח שם עראפת זה המקום אם בא לך דיון עסיסי בחו"מ

הנה יש פה דיבורים מענייניםפתית שלג
תודה!הרמוניה

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

אני:)))))

לא אמרתי כלום 

שאלתי ת"חהרמוניה

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

 

למה זה היה קשור?אני:)))))
תסבירי. מענייןפתית שלג
אני לא יודעת להסבירהרמוניה

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

לא מאמיןהסטורי
תלמיד חכם הרשה לא להחזיר גניבה?!
מפתיע, אני מסכימה איתךהרמוניה

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא מבין איך זה לא גניבה...הסטורי
ואיך יכולות להיות כאן תשובות שונות.
תראההרמוניה

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

לא מביןהסטוריאחרונה
אם מעניין אותךשלג דאשתקד

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.


בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).


כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

כן...הרמוניה

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

 

נכוןשלג דאשתקד

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

..הרמוניה

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

אתה מעצבן אותיימח שם עראפת
זה נהנה וזה לא חסר לא תקף כאן, כי דרכם של החברה להרוויח כסף היא על ידי לקוחות שמשלמים, ואם עלית ולא שילמת הם חסרים
נכוןפתית שלג

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

געוואלדימח שם עראפת
כיוונתי לדעת עלונים
אם רצית להיחנק, היתלה באלון גדולשלג דאשתקד
אתה בטח לומד עכשיו פסחים...
געוואלדימח שם עראפת
בגלל הנ"ל אני כופר
ההקשרים לא ברורים לישלג דאשתקד

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

זה לא באמת קשור, זאת רק היתה התחושה של הנוסעתפתית שלג

ונכון מאוד

אכןשלג דאשתקד
כשכתבתי נעלמו מעיניי כל התגובות שכבר דנו בדברים (ובדברי העלונים הק').
לפי ההלכה שואל שלא מדעתהסטורי
הוא גזלן...
אין ספק שזו גנבה ובוודאי עבירה מדאורייתאמי האיש? הח"ח!

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

הייתי פעם באחת בנורווגיהחתול זמני

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

גנבתshindov

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

ירוקים / כרוב / כרובית / חסה - שאלה חשובה ודחופהשמע בני

שאלה חשובה 

אנחנו מגיעים לאכול אצל משפחה שלא מקפידה על רכישה של ירקות ללא תולעים , הם קונים מהסופר את הרגילים

אשתי בדקה כיצד הם מנקים וזה מה שהם עושים 

1. פטרוזילה / כוסברא - מסתכלת על הצרור בודקת שאין תולעים בעיניים ,לרוב לא שוטפים וישר חותכים ושמים בתבשיל 

2. נענע ושומר - פשווט משתמשים בלי לבדוק - 

3. חסה - יש חסה בקופסה מסודרת אבל לא נקייה מחרקים, הם מביטים לראות שזה לא מתולע ואז משתמשים 

4. כרובית - שוטפים מנקים עם מים , בקערה לפעמים שמים גם מלח, ואז מפרקים לעלי כרובית ואפים בתנור

 

 

האם שאנחנו שם אנחנו יכולים לאכול מהאכול הוא שלפי מה שתיארתי המצב חמור ואין אפשרות לאכול שם ?

 

תודה 

שאל ישירות את הרב שלךאריק מהדרום
אין לי רב ספציפי לשאול, שואל פה אולי יש כאן מישהושמע בני

[שמבין ענין

הנקודה היא שהשאלה הזו ספציפיתאריק מהדרום

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

אם הם אפילו לא שוטפים זה נשמע בעייתי לאכול שםברגוע
ממליץ אבל לשאול רב, אפשר באתר ישיבה
נשמע שאי אפשר בכלל לאכול אצלם ירקות עלים...מתואמת
אם אתם יכולים, תנסו לאכול רק מהמאכלים שלא מכילים ירקות עלים, אם אפשר לעשות את זה בלי שישימו לב.
מחוייבים לתורה קודם כל.נחלת

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

השאלה כבר נשאלה וגם ניתנו תשובותפ.א.
הם הסכימו אחרי שיחה כנה וגילו הבנה - האם זה מותר?שמע בני

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

תלוי מאוד באיזו חברה מדובר...מתואמת
אשמח להסברשמע בני

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

 

 

בעיקרון לא. אם הוא לא מפוקח בכללמתואמת

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

חושבת שכן צריך מבוקר מתולעיםנחלת

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

 

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

 

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

 

 

אם קונים לא מפוקחחתול זמניאחרונה

צריך לבדוק כל עלה מול אור בוהק, אתה לא יודע מה הולך שם.

כל עלה לוקח המון זמן לבדוק זה לא בלתי־אפשרי (אחרת איך חז"ל עשו את זה) אבל זה לוקח המון, המון זמן, ועין מאוד חדה.

החרקים החמודים האלה הם לרוב או חומים או בצבע ירוק בהיר (זהה לחלוטין לחסה, אפשר לזהות רק בקושי לפי העיניים השחורות), קטנטנים אולי בגודל של מילימטר־שניים, ויש לא מעט. הם גם לא יורדים בכזאת קלות במים.

לבבות חסה בד"כ יותר נקיים וקלים לבדיקה.

לא כדאי ללמוד הלכה מפורומיםטיפות של אור
יש קבוצה של כושרותמבולבלת מאדדדד
מציעה להצטרף לשם ולשאול את הרבנים שם לגבי הנושא. 
שאלה נורמלית ודוסית לחלוטין לחלוטיןכְּקֶדֶם
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 13:00

איך זה שהנביא ביחזקאל כג כותב בצורה בוטה?

זה לא קצת.. איך אומרים?.. זה.

 

כשצריך לזעזע את העם בגלל חטאיהם ולשים להםקעלעברימבאר

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?


הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.


אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.


ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

לא הגיוני שזה לזעזעכְּקֶדֶם

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

איפה כתוב שה' אוהב את יהודה יותרקעלעברימבאר
משאר השבטים?

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.


לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.


לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.


אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

אגיב עוד מעטכְּקֶדֶם
ממש ממש לא נכוןכְּקֶדֶםאחרונה

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

 

 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

 

 

אולי בגלל התוכן הרגיש, הפרק לא נכלל בבגרות בתנ"ךפ.א.
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 14:15

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

כן אבל לא כמו פהכְּקֶדֶם
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 15:16

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

??????חתול זמני

לא גדשת את הסאה?

איפה התיאור שלא ביחזקאל?קעלעברימבאר
לא ברמה של יחזקאל אבלקעלעברימבאר
חוץ מזה תקרא את פרק טז ביחזקאל, הוא יותר חריף מ כג
יש גם במשלי, לא מעט תאוריםהסטורי
ההסבר ההכרחי הוא שהתנ"ך לא מפחד מכל תיאורי החיים.
שיר השירים לא מדגיש תכניםקעלעברימבאר
לא צנועים מפורשים כמו ביחזקאל.

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.


למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחדחתול זמני

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

 

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

 

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

 

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

 

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

 

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

 

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

 

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

 

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

 

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

 

///

 

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

 

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

 

מלבי"ם:

 

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

יפה.בנוסף נראה שיחזקאל היה מהמשפחהקעלעברימבאר

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.


 

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.


 

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

לא רק אצל החילוניםנפש חיה.

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

יש כמה פסוקים בוטים ביחזקאל שהמטרה שלהםזיויק
היא להראות את ההתבזות של בתולת ישראל עם הגויים, אין דרך לייפות עבודה זרה ובגידה בה'
מה גם שזו קריאה אחרונה לפני חורבן הבית, אזקעלעברימבאר
מה יש כבר להפסיד?
דבר ראשון, כן, זה כזה....תמימלה..?
מצד שני, בניגוד למה שעושים בבתי ספר שמצנזרים לנו את התנ"ך -הקב"ה לא רואה סיבה לא לומר את הדברים בפרצוף, זה מה שעשיתם, מה אתם רוצים שהוא יגיד?!

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...


לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...


ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

מצד הנבואה שהוצרכה לדורות, כדי שנבין עד כמה יצרנוגע, לא נוגע

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

אולי יעניין אותך