לפני הכל,
אתמול פעם ראשונה בכיתי.
לא בכי של מכה כואבת, לא דמעות כי נעלבתי
אלה בכי. אמיתי מהלב, התיפחות של שעה ארוכה.
אז אתמול אמרתי כמה חשוב לכאוב את החורבן ולהתעסק רק בו
אבל גם אני עצמי, לא ידעתי איך אני עושה את זה.
אני אדם יחסית קר, ול"הכנס למצב" של כאב אמיתי/בכי היה נראה כמעט תלוש בעיני..
אז הלכתי לכותל המערבי.
ירדתי בשער שכם
ולאורך הדרך אני רואה את הערבים חיים שם בכיף שלהם
וזה מגביר לי את הרצון למקדש, סתם כי כל עם ישראל אמורים להיות שם באחדות מרשימה במקום מה שיש שם עכשיו.
הגעתי לאחד משערי הר הבית
עמדתי שם, מסתכל אל מעבר לשער הפתוח שזורמים בו ערבים בלי הרף.
והכאב התחיל לעלות. לביתי וליביתי אותו עוד. דמיינתי מה אמור להיות שם, ואיפה אנחנו נמצאים עכשיו.. לא יכולים(מהשער הזה וודאי) להכנס להר הקדוש הזה..
פרק תהלים והמשכתי
עליתי לבית הצלם. מי שלא מכיר, בית גבוה שניתן לראות ממנו את הר הבית.
עמדתי כמה דקות, מול הכיפה הזהובה. לא יודע מה לחשוב.
ואז פרץ לי מהפה השיר, בשקט "אתה תקום תרחם ציון, כי עת לחננה כי בא מועד,
כי רצו עבדיה את אביה, ואת עפרה יכוננו"
לאט לאט הקול מתגבר
מתנתק מהעולם שסביבי. מתעלם מהערבים שמסתכלים עלי מחלונות קרובים.
ואז הקול החל להישבר. התחלתי לבכות.
אחרי כמה דקות שם, ירדתי לכיוון הכותל. נשאר לזמן מנחה רק 40 דקות..
בדרך לכותל, אני עובר בשער ע"י שער הכותנה
נכנס לדקה, לראות את הר הבית מקרוב יותר.
בדרך אני נעצר ע" י שוטר עם מחסום, שלידו כמה יהודיות עומדות.
"אחי אין מעבר.."
למה? אני שואל...
"מצטער אחי, זה רק רק היום"
כולי מלא צער וכאב..
עצרתי שם, התקרבתי לקיר צדדי שם
והתחלתי לשיר
"תתן אחרית לעצמך, תשיב מקדש לתוכינו! "
הדמעות לא אחרו לבוא, הדברים נראו כ"כ מוחשיים..
"תעטה בה מלוכה לבדך, תסיר חרפה(הכיפה מול עיני) מעיר!!"
השיר מעולם לא היה חי כמו אותו רגע.
סיימתי עם הגויים
" תלבב את רעייתך תכרות לה ברית חדשה
תיק נפשה בעיניך, תטהרנה במים טהורים
תחנה בעיר חנה דוד, תזקוף קומת תמרה"
והבכי רק מתגבר, כ"כ הרבה תפילה וכמיהה לאבא
"תודיע לכל אהבתינו" ומשפט חזק שחזרתי עליו מלא פעמים בלי הפסקה "תהלך בקרב מחנותינו "
" תדרוש גאולה לגלותינו, תגלה קץ לקנותינו
תבוא מהרה לנחמינו תאמינו לך ונאמירך לנו.."
אי אפשר כ"כ להעביר רגש במילים
רק אומר שאחרי דקות ארוכות
קלטתי שהשעון כמעט על שקיעה
רצתי לכותל, הנחתי תפילין, והתפללתי מנחה.
מה המסקנה שלי מהיום הזה?
יש לי המון מקומות לברוח
תמיד קל לי ללמוד הלכות
ואפילו יותר קל לי ללמוד אגדות החורבן
ושוב ושוב לקרא מגילת איכה.
אבללל
הלב שלי, איפה הוא?
אם תרצו מאוד, תוכלו לתת ביטוי ישיר ללב שלכם
דרך שיר, מילים, או בכי.
אבל ממש אני חושב, שזו מטרת היום הזה.
ובכלל, צריכים לתת יותר מקום ללב שלנו. בכל תחומי החיים.
עד כאן חפירותיי להיום.

ברור שבכך יש איסור חמור