אם היא דתיה מבית אתנגד...

כמו כל חטא(לענ"ד ע"פ ההלכה במציאות הצהלית היום) אם הוא לכתחילה (בתור אידיאולוגיה) יש פה בעיה.

אם הקב"ה מאמין בתשובה - מי אני שלא אאמין בה...?

אבל התשובה היא לא רק ממעשים, אלא גם מדעות רעות,

ומבחינתי - גיוס לצבא נובע מהנחות יסוד שלא מתאימות לי

(מלבד מקרים חריגים, אחרי התייעצות עם תלמיד חכם וכו'.

אם זה אכן ככה, וכך יציגו לי את זה - נברר ונדון לגופו של עניין).

אם היא עדיין בצבא, או מאמינה בגישות האלה - יפריע לי.

זה לא כי אלה רוב הדעות מדין 'אחרי רבים להטות' - לקראת נישואין וזוגיות

היום, הרבה שנים אחרי הישיבה - יותר חשוב שלא יהיו לה רעיונות קולך-יים או נאו רפורמיים לגבי ההלכה, תלמידי חכמים והיהדות באופן כללי.

אבל כשאתה צעיר מאוד, אולי באמת כדאי וטוב שתהיה יותר קשיח בעמדותיך, גם אם הקשיחות הזאת היא מבוסר נעורים. יכול להיות שבשביל התקופה הזאת זה טוב ונכון.

ולא סתם הקב"ה נטע את זה בטבע העולם. מתוך האידיאליזם הזה אדם בוחר את המקצוע שלו, את כיוונו בחיים, מחפש את הזיווג שלו. להערכתי זה טוב כי כך הקב"ה רצה שיהיה ולכן אני לא מתייחס בשליליות  לנטיות אידיאליסטיות של צעירים בנוגע לחיפוש בן זוג.

אצלי הרווקות המאוחרת היא מבחירה ולכן אל תחששי לגבי עצמך שמא בררנות כשלך גרמה לי ותגרום גם לך

מה שכן, היום יש מבחר גדול ולא כמו פעם בעיירה שתגיד תודה אם תמצא יהודי כשר והרווקות המאוחרת של אלו שלא בחרו בזה (וגם הגירושין המרובים) יעידו על כך שגם בררנות מתוך אידיאליזם (או מתוך עקשנות סתמא בגיל מאוחר יותר) היא דבר שבקלות יכול להתגלגל לכדור שלג גדול ולכן גם בגיל שלך כדאי לנסות לרכך מה שאפשר מהבררנות בדרכי נועם באופן שתרגישי שלמה עם עצמך 

נורא הגיוני שבחורה עד גיל 25 תרצה רק אברך,

ואחרי הגיל הזה יורד משמעותית ההיצע והיא תשמע גם עובד ולומד

(ולא רק כי היא רצתה אברך לכמה שנים).

במקרה שלי, אני באמת מאמין שמה שאני מסנן עליו הוא מה שאני צריך בלבד,

ולא כל מיני דמיונות וכו' (אני אוהב נורא מוזיקה, בחיים זה לא היה מדד...).

אבל מאוד מובן לי למה צעיר ממני יחפש דווקא אחת מוזיקלית, למשל.

בקיצור, הדרישות שלך צריכות להיות מותאמות למה שתוכל למצוא,

והגיוני מאוד שבגיל מאוחר הדרישות יפחתו מכורח המציאות.

בלי שום קשר, בא נצא מהסרטים שלנו.

ננסה לסנן אפריורית רק על מה שאנו צריכים, ולא כל מיני שטויות.

(הכי הזוי שלי: זה שממש בא לי לקיים פדיון הבן,

לא גרם לי מעולם לסנן בת כהן / לוי.

ובסוף, עוד בכלל תהיה בת ראשונה...)

לדעתי החילוק הוא בין הכרח לרצון.

אי אפשר לוותר על הכרח, ואם יוותרו עליו - המחיר כבד.

אבל על דברים שרציתי, ונחמד לי שיהיו - אפשר לוותר.

למשל,

שמעתי על בחורה, שלפחות היום היא ערכית ודוסית,

שברשימת המכולת שלה היו עיניים כחולות.

היום היא נשואה באושר לתלמיד חכם, בעל מידות, מקסים, תכול עיניים.

לבי אומר לי שאם היא הייתה נשארת רווקה,

עד גיל 26 בערך זה היה עובר לה...

וגם ערכים, כמו יישוב ארץ ישראל או לימוד תורה, או חברתיות,

בסוף אתה מתחתן עם האדם, על אופיו ומידותיו,

ולא עם הCV שלו,

ולכן אתה מגרד כל מה שאפשר לוותר עד האופי והמידות.

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.