ניסית על פי חוק שירות ביטחון לצאת לכמה שעות עבודה מהישיבה??? ניסית לעזור לאביך בחנות אחרי שעות הלימוד בישיבה?? ניסית שלא להיות נוכח בשעת הביקורת בישיבה?? אז מתי תלמיד הישיבה יכול לעבוד???

העולם והדבר מתועד במסמכים... כמדומני שאנשים עיוותו את פשט ההלכה בעניין הזה לגמרי

הסתכם שם שודאי שהרמב"ם הוא לא היחיד בעולם. ככה שלהלכה ודאי אין בעיה.

ונחלקנו שם על הבנת דברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל.

לדעתי ומי שסבר כמוני, אם אפשר לדייק בדברי הרמב"ם דבר שבמציאות בפועל רואים שהוא בעצמו נהג, בוודאי שזאת האמת... בטח כשזה מתיישב עם הדברים שהבאת כאן.

לדעת הסיעה השניה הדברים בהלכות תלמוד תורה סותרים את הדברים בהלכות שמיטה וגוברים עליהם, והביאו את הדעה שדברי הרמב"ם בהלכות שמיטה הם דברי אגדה, אבל זאת דעה די בודדת במערכה... והמציאות שתועדה בתרומות הנ"ל, נדחתה ע"י הטוענים כך כ"לא אמינה".

כל אחד יאמין למה שהוא רוצה.

חבל לחזור על הדברים.

רק תזכור שכשאתה אומר שכולל כזה סותר את דברי הרמב"ם אתה אומר את זה גם על ישיבת הרמב"ם עצמה.

אשמח אם לא נגרר פה לדיון שכבר נטחן, נלעס, נבלע וכו'

לאותם הבחורים שפשוט מעצם נשמתם לא מתאים להם להיות שקועים בתורה מבוקר ועד ערב שנים רבות - כי אם לשכלל את הכלכלה של עמ"י מתוך ירא"ש וחיבור לתורה בשמירת קלה כבחמורה וקביעת עיתים לתורה ולזה יש מסלול הסדר וזה לכתחילאי בשבילם! - וכך הוא המצב של רוב ככל בוגרי ישיבות ההסדר (ישנם מעט מבוגרי ההסדר שיוצאים קצת חלשים בעיקר מישיבות מסוימות אך מצב שכזה נמצא בכל הציבורים ששם אין להם הסדר אלא רק גבוהה ואפ"י הכי!, כמובן שיש בצבורנו מצטרפים רבים שאפ"י מסלול הסדר לא עושים והציבור הדת"ל רק מציל אותם מלהיות חילוניים כמש"כ הרב אליעזר מלמד בפניני הלכה והרב שמואל אליהו בספרו על יום העצמאות) 

שאבא זצ"ל לעולם לא היה מסכים שיהיה מסלול הסדר במרכז הרב.

לי באופן אישי קשה מאד להבין את ההסדר ועוד לכתחילה.

אגב, היום כבר לא...

לשלב תורה עם צבא וכן אח"כ בהמשך חייהם הם משלבים תורה עם מעשה, ויש שיש להם פוטנציאל להיות תלמדי חכמים לעסוק רוב זמנם בתורה ולכן שולחים אותם לישיבות גבוהות הגם שגם בישיבות גבוהות לא כולם יוצאים אברכים שמשקעים רוב זמנם בתורה ואח"כ הם יוצאים לעבודה אבל מ"מ בשביל הצד שאולי הם כן יצאו תלמדי חכמים שולחים אותם לגבוהה ולא להסדר - "כי עם ישראל צריך תלמדי חכמים לא פחות ואף יותר ממה שהוא צריך אנשי צבא וכלכלה".

לגבי רוב הציבור שלא מתאים להם לעסוק בתורה רוב הזמן שלהם במשך חייהם !! אבל גם האומרים הסדר לכתחילה מכירים בנחיצות של הישיבות גבוהות!! (לדוגמה הרב אליעזר שנלוור רה"י מודעין ועוד שהוא בוגר מרכז הרב בזמן הרצי"ה שאומר הסדר לכתחילה אני מניח שהוא לא סותר את גישת הרצי"ה שכידוע היה אוהב המדינה בכל ליבו ונפשו ובכל זאת בירר שיש צורך אצל מסוימים שלא יתגייסו)

הרב שנוולד

התנגד נחרצות להסדר מלכתחילה וסבר "הסדר בדיעבד" הוא נהג לומר - "אנחנו לא 'ישיבת הסדר' , אנחנו ישיבה עם 'הסדר'   "

הישיבה הראשונה במתכונת כמו שאנו מכירים כיום זו וולוז'ין כל הישיבות כיום הם העתק.. בעבר ישיבה הייתה מה שאנו מכנים היום בית מדרש, הקהילה הייתה נבנית סביב הישיבה.. (זו גם המחלוקת בעניין פתיחת בית המדרש בין רבן גמליאל דיבנה לרבי אלעזר בן עזריה)

וגם נתמכו ע"י הציבור.

אגב, גם ישיבתו של הרמב"ם (וכל ישיבות הגאונים)!

וכל ישיבות בבל וארץ ישראל מכל רחבי העולם כל משך קיומן.

צריך להזהר לא להוציא לעז על ראשונים.

יכול להיות גם ראש ישיבה או לא, זאת שאלה.

אבל זה שהייתה לו ישיבה שגם קיבלה תרומות, כרגע, זה מתועד.

התבלבלת בהבנת דברי, ההוצאת לעז שדיברתי עליה היא על אלה מגדולי ישראל שישבו ולמדו ולא עסקו בתורה שאנשים פה רומזים שהם לא בסדר.

אף אחד לא אמר שמי שעוסק במקצוע הוא לא בסדר

הובא במאמר של ש"ד גויטין "תמיכתם של יהודי תימן בישיבות בבל וא"י ובישיבת הרמב"ם", לקראת הסוף.

לא מצאתי עוד מקורות שאני זוכר כרגע, אבל ראיתי את זה בעוד מקומות בעבר

כלומר, על מיעוט של גאונים.

זה עולם אחר, זה כמו אקדמאים שמקבלים מלגות כדי לחקור (במקרה הטוב) או כדי לחקור שטויות (במקרה המצוי).

בערך כל הביקורת שאפשר לשפוך על האברכים אפשר לשפוך גם על האקדמיה - תקראו את עומר מואב מה דעתו על השיטה שפגומה מהיסוד.

הרבה פחוּת וזה ברור.

לכן עדיף שהמצב יהיה לא אידאלי ואנשים ילמדו תורה מאשר יהיו עשרה אידאלים וכל השאר יבטלו תורה בשביל הפרנסה.

המצב המושלם הוא שכולם לומדים תורה וניזונים מזיו השכינה.

עד אז המצב האידאלי הוא שיהיו כמה בודדים שזה עיסוקם הבלעדי וכל השאר ילמדו כל זמן שהם יכולים, רק שזה רחוק מהמציאות וקשה עד בלתי אפשרי לביצוע לרוב האנשים.

לכן המצב הנוכחי, שהוא לייצר עשרות בטלנים במקום עשרה, כנגד כל הרשעויות שעושים שם בצד השני של העם, הוא טוב.

אל תשכחו שאנחנו עם אחד ואנחנו צריכים לאזן את הכף.

גם הרמב"ם מביא את זה שעם ישראל רק יעסוק בתורה ואחרים יעבדו בשבילם.

בעיניי, זאת לא שאלה של יש או אין תורה אלא מה עושים בצד השני וכמה תורה צריך כדי לנצח את הקטרוגים

זאת לא טענה של צורך זמני ברמב"ם שם.

מה שאני אמרתי הוא האידאל התמידי ולא הזמני, הוא פשוט לא רלווני בהווה.

לא רואה איפה המושג "זמני" נכנס פה

יתרה מכך - כנראה גם הקב"ה לא חושב ככה, אם ניקח בחשבון את כמות האנשים שבאמת מסוגלים לשבת וללמוד בצורה כ"כ משמעותית לעומת כל המאותגרים ולוקחי הרטלין למנהם.

גן עדן זה כמובן משהו אחר. אישית כשאני חושב על הסיפורים על המקום - על זה זה נשמע כמו מקום די מאתגר ליהודים פשוטים שניהלו חיים יהודיים שלווים אבל לא למדניים מדי.

אך ורק לזה אני קורא אידאל.

כל זמן שמלכות ה' לא שלמה בעולם זה בוודאי לא אידאל

למה להפוך מקרים פרטיים לאיזו אידאולוגיה גדולה ומאיימת? יש המון אנשים לכל אחד אופי שונה והוא פועל לפי עצת רבותיו.

ככה שדי מובן למה כן צריכות להיות ישיבות גבוהות בציבור הדת"ל.

בכל מקרה יש גם דעות שצה"ל זה לא מלחמת מצווה.

זאת לא סתירה ברמב"ם. התכוונת אולי לומר שיש מתרצים שדעת הרמב"ם שם לא הלכה, אבל זאת דעת מיעוט

דהרמב"ם והחינוך שהלך אחריו ולא לשאר השיטות

והם מתמסרים יום ולילה ללימוד תורה

שיותר חשוב לעמ"י שיצמחו להיות ת"ח מאשר שיגייסו.

וכמעט כולם כן מתגייסים בשלב מסויים.

מופיע בדיוק כך וכך הביאו להלכה רוב מי שעסק בסוגיה.

במקום לכתוב "אין שום פטור", אולי כדאי שתכתוב "אין שום חיוב ללומדי תורה כפועל יוצא משבט לוי".

דברי אגדה.

זה ממש לא מוסכם לכל הדעות! ורוב נושאי הכלים שם לא מתייחסים לזה בכלל, ורוב מי שעסק בסוגיה לא כתב ככה

ומה לעשות? מי שבצבא נפגע מזה באופן בלתי רצוני...

אז מי שמסוגל ללמוד באופן מסיבי חשוב מאוד לשמור עליו...

לא מכיר אברך אחד שלא מלמד קבוצה של אנשים.

בתור אחד שמקיים את החיי לימוד עם החיי מעשה, מרתיח אותי שבנות מתיימרות לצפות מבחורים שזאת תהיה הדרך שלהם.

לימוד תורה הוא קשה, לא רק שכלית. הנסיונות, המלחמה מול יצר הרע, אין מה להשוות בכלל ואף אישה לא תדע את זה כי היא לא מצווה ואין לה את אותם הנסיונות.

להוסיף על זה קריירה, או אפילו סתם עבודה, זה להיות על סף התמוטטות כל רגע ורגע. להיות שחוק, "חלשי רבנן מגירסא", ועם זאת אף פעם לא להגשים את עצמך בחול כי כל רגע פנוי אתה מקדיש ללימוד.

במקום מזה ומזה אל תנח ידך, יוצא שמזה ומזה אתה לא שבע.

אז לכל הפחות כשאתן מצפות לדבר כזה, תבינו מה המחיר שאתן דורשות מהבעל לעתיד.

לא מבין לומדי התורה לפחות. נראה לי שהרבנים שלהם היו מגלגלים אותם מכל המדרגות

"ולא עלו בידם"

מי שבמקרה או הצליח להשיג כסף אין שום עניין ב"חיי המעשה"

בצבא ובכלכלה - אך כמובן שצריך גם תלמידי חכמים ולכן מי שיש בו פוטנציאל לשבת כל היום וללמוד שנים רבות שולחים אותו לישיבה גבוהה אפ"י שבסוף הרבה מבוגרי הישיבות הגבוהות יוצאים יחסית מהר לעבודה, כי התורה היא מקור חיינו וכו' 

ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים הרי דוד ע"ה אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי

וגם אם תביא את ההלכה הקודמת שים לב שזה מדבר על חלוקת השלל ולא על עצם המלחמה. מה עוד שהרמב''ם לא הביא את הדברים הנ''ל בהלכות מלכים. מה עוד שהרמב''ם סוגר כל ספר שלו בדברי אגדה ומוסר. בקיצור - ליתא. (למרות שאני בעד שמי שלומד טוב שלא יתגייס)

לכם במלחמת מדיין גם שבט לוי שלח לוחמים.

לגבי הרמב"ם, הדיעה שאלה רק דברי אגדה היא לא דעת רוב המפרשים

אני חושב שהיום הסיבה היא שיש מספיק לוחמים,

ורק כשבאמת צריך את כולם גם "שבט לוי" מצטרפים (כמו במלחמת השחרור).

ובמצב רגיל שבט לוי פטורים מלהילחם (אולי אסור להם אפילו).

ב. מסתכלים במבט מציאותי- האם נגיע למצב חירום כזה בזמן הקרוב.

ככה הצבא בעצמו מתנהל (בגיוס ובאימונים).

בטח לא כשמפקירים חיילים על ימין ועל שמאל.

אם כיבוש הארץ לא נעשה ע"י שבט לוי, ורק מלחמת מדיין, פשוט שלשרת בצה"ל לא שייך לשבט לוי (וכמדומני שזה גם איסור).

לגבי "מי שלא יתגייס לא יוכל להצטרף במצב חירום", זה לא נכון. עשו הכשרה מזורזת גם לבחורי ישיבות חרדיים, כמדומני שהגר"ח קנייבסקי בעצמו היה במצב כזה. אמנם לא היה נשק לתת להם והם הלכו עם אלות ואבנים, אבל זה לא נכון שאי אפשר להצטרף.

מה שעשו במלחמת השחרור, אתה מתכוון לזה שגייסו בני ישיבות ממש?

צריך לזכור שאלה שמצטרפים לשבט לוי בחלק מהדברים, הם לא שבט לוי. הם עושים כמה דברים דוגמתם. ברור שהאיסור של שבט לוי להיות מעורכי המלחמה שונה מהמצב של אלה שיושבים ועוסקים בתורה. עובדה שהיו גדולי עולם שסברו שלבני הישיבות יש יותר חיוב להיות בצבא כי להם יש שמירה של התורה.

פשוט שאף אחד לא יגיד ששבט לוי עצמו צריך להתגייס, נגד התורה

הגדרה של מלחמת מצווה היא "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם",

וכל הרבנים שאני מכיר (לפחות בציבור הדת"ל) פוסקים שזאת מלחמת מצווה.

אם אתה מכיר רב שאומר אחרת אשמח לשמוע.

(אני כן יודע שיש הרבה רבנים חרדים שבעד לגייס את מי שלא לומד, כנראה שהם מבינים שיש בזה מצווה).

כתבתי "שבט לוי" בגרשיים.

לא מכיר מה ההלכה אומרת לגבי שבט לוי ממש,

אבל פיקוח נפש דוחה את כל התורה אז כנראה שגם את זה.

אתה יודע מה ההבדל מלחמת מדיין לכיבוש הארץ?

לא מכיר רב אחד שיגיד שבט"ש או מבצעים מהסוג שהיו בשנים האחרונות הן מלחמת מצווה.

למה אני צריך להוכיח? זאת לא ההגדרה בהלכה... מוזמן לשתף בדעות אחרות.

לא הבנתי את העניין של פיקוח נפש... התורה אמרה במפורש שהם לא משתתפים במלחמה ואתה רוצה להגיד שכן? מה זה קשור לפיקוח נפש?

אני חוזר בי מהעניין ששבט לוי לא לקח חלק בכיבוש הארץ, כי זאת הייתה מלחמת מצווה. אבל אין לי מושג כרגע אם הם באמת לקחו חלק או לא.

מביא את סיכום השיטות לגבי מלחמת מצווה מויקיפדיה (באף אחת מהשיטות לא מדובר על משהו שדומה למצב של צה"ל בשוטף):

מלחמת מצווה – ויקיפדיה

קיימות כמה שיטות להגדרת מלחמת מצווה:

• שיטת רש"י:
  • רק מלחמה שנועדה לכיבוש הארץ היא מלחמת מצווה.
• שיטת רמב"ם ובעקבותיו ספר החינוך:
  • מלחמה שנועדה לכיבוש הארץ ובלשונו "מלחמת שבעת עממים".
  • מלחמה נגד עמלק - מלחמה דתית נגד האויב הרוחני של עם ישראל.
  • מלחמת "עזרת ישראל מיד צר" - כלומר הצלה מפני אויב שקם על עם ישראל. (מקור הדין הוא בתלמוד הירושלמי)^[2]
• שיטת הרע"ב:
  • מלחמת ארץ ישראל^[3]
  • מלחמת עמלק

מלחמת כיבוש ארץ ישראל, לפי כל השיטות, נחשבת למלחמת מצווה.

---

תראה גם שדעת הראי"ה שתלמידי חכמים (וק"ו שבט לוי) לא יוצאים גם למלחמת מצווה. אגרות הראי"ה, חלק ג' עמ' פ"ח-צ"ב.

מוזמן לעיין-

א – המצווה לשרת בצבא – הצלת ישראל | פניני הלכה

ד – מצוות הגיוס לצה"ל | פניני הלכה

שאלה:
לכבוד הרה"ג הרב יעקב אריאל שליט"א שלום רב!
הרמב"ם פוסק בפשטות שבמלחמת מצווה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה ורציתי לשאול את הרב לגבי המצב שאנחנו נמצאים בו היום, שמצד אחד אנחנו לא נמצאים בפיקוח נפש מיידי, ומצד שני הצבא מגן על עם ישראל- מהו הגדר ההלכתי של המצב הזה? אם מדובר על מלחמת מצווה, לכאורה צריכים לגייס את כולם, והרי אנו רואים שהצבא אינו זקוק לכולם.
בנוסף לשאלה זו, רציתי לדעת האם חתן פטור משנה הראשונה במילואים בימינו (בהנחה שזו אינה מלחמת מצווה)? והאם יש חילוק בין אימון הכרחי לבין תעסוקה מבצעית- שלא זקוקים דווקא לחייל ספיציפי. והאם גם תלמידי ישיבה יהיו פטורים מצד שהם עוסקים במצוות תלמוד תורה, או שלחתן יש דין מיוחד?
תודה רבה מראש

תשובה:
שירות המילואים מוגדר כעזרת ישראל מיד צר,
אין מלחמה ממש כי ההרתעה היא המונעת זאת
ההרתעה היא היא המלחמה.

הרב זלמן מלמד:

שאלה:
באיזו זכות ניתן פטור לבני ישיבות מהצבא, במיוחד כשמדובר על מלחמת מצווה ולא על מלחמת רשות?

תשובה:
אנחנו נמצאים במצב של מלחמת מצוה, הנבחן בשתי בחינות. הבחינה הראשונה היא, הצלת ישראל מיד צר. במצבנו כיום שהאויבים שמסביבנו עומדים עלינו לכלותנו אנו נכנסים להגדרה זו. הבחינה השניה היא, מצוות כיבוש ארץ ישראל.

(ובהמשך הוא מסביר למה בני ישיבות פטורים)

ומה שכתבתי לגבי פיקוח נפש התכוונתי למצב שאין מספיק לוחמים.

במילואים מגוייסים רק כשיש צורך...

אני מניח שלא כולם פוסקים בזה כמו הרב מלמד.

קודם כל כי רוב הצבא לא לוחמים, דבר שני בהרבה מקרים הבט"ש הוא פחות או יותר לשמור על דיונות של חול.

בכל מקרה הבאת בעצמך בדעת הרב מלמד שגם אם זאת מלחמת מצווה בני הישיבות פטורים ואין צריך לומר שבט לוי. אז אין נפקא מינה אם זאת מלחמת מצווה או לא לענייננו.

העניין הוא שעצם זה שהאויבים שלנו יודעים שיש לנו צבא הם מפחדים להלחם,

ולכן זה נקרא עזרת ישראל.

יכול להיות שיש באמת הבדל בין לוחמים לתומכי לחימה.

נכון שאין נפק"מ כ"כ לנושא השרשור , רק הגבתי על מה שכתבת שלהתגייס לא נקרא מלחמת מצווה.

אהה ויש לב שהבאתי שם גם מהרב זלמן מלמד וגם מהרב אליעזר מלמד..

וגם למאן דאמר שזה לא מלחמת מצווה (רק הרמב"ם הביא את העזרת צר), פשוט שפטורים (פרט לדעת הרב עוזיאל שהבאתי. אין לי מושג אבל מה העניין שם, מסקרן)

לא על הגבולות

ככה שגם אליבא דהרמב"ם אין בזה חיוב ללומדי תורה, ק"ו לשאר הדעות. אלא אם אתה רוצה לומר שאפילו ש"ג זה עזר מיד צר, ואז כבר נכנס לויכוח שלדעתי אין בו הכרעה.

לדעתי, שישמרו שאר העולם שם, שזאת מחלוקת ראשונים שעד כמה שידוע לי לא הוכרעה כי אין לה ממש נפקא מינה בפועל, היום אין הכרעה הלכתית אלא אינטריגות פוליטיות מכריעות את השאלה.

הלכתית...

ככה או ככה אין לזה משמעות במציאות כי אנחנו לא מחליטים ע"פ התורה

אבל ממש לא בעניין הזה

אני לא יודע אם נכון להגיד את זה, יש בלי סוף שו"תים שאנחנו לא עוסקים בהם.

נתקלתי בהכל כמעט

ראיתי את זה במאמר של איזה מורה למשפט עברי אחד, אז אני לא מתייחס לשאר שהוא אומר.

זה הציטוט מהמאמר של הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל: "כל הכהנים, ואפילו כהן גדול, הם מעורכי המלחמה במלחמת הרשות, ואין צריך לאמר במלחמת מצוה... ולפי זה מה שכתב הרמב"ם ז"ל: "ולא עורכין מלחמה כשאר ישראל" [ולא כתב בניסוח גורף: שאין עורכין מלחמה], כוונתו היא ברורה, שאין עורכין מלחמה שבטית [בכיבוש הארץ, שהרי אין להם חלק ונחלה בארץ, כאמור לעיל] ככל שאר השבטים שאחרי חלוקת הארץ בימי יהושע ואחריו. אבל במלחמת הכיבוש, וכן במלחמת הרשות, שכל ישראל נלחמים, חייבים להתגייס גם הכהנים ככל ישראל".

דבריו נתפרסמו בקובץ "הפוסק", תש"ח, סימן תתרפד.

נראה שהוא היחיד שסובר הפוך, שמלחמת רשות יותר חמורה ממלחמת מצווה. לא הבנתי כל-כך את העניין, אבל גם לא קראתי את המאמר. לא מצליח להבין את דעת הרב שם, מאיפה לו לומר ששבט לוי חייב לצאת למלחמת רשות אפילו.

בכל מקרה דעת הרוב ההפך מזה

אבל יש לך רעיון איך להבין את הסברה של הרב שם?

אודה ולא אבוש שכשלתי שם

הרי מלחמת הרשות היא מלחמה שאין בה הכרח, למה לחייב את שבט לוי לצאת מבית המקדש ולהפסיק ללמוד תורה? הרי זה החיוב שלהם ביום יום.

ומצד שני, במלחמת הכיבוש, למה להם לכבוש כשאין להם נחלה?

צריך לחפש את המאמר המלא, אני חושש קצת שלא הובאו הדברים במאמר כשורה

לשבט לוי אין פטור מק"ש, לתורתו אומנותו יש.

אלה גדרים שונים...

לכן אם שבט לוי לא שייך בנחלה, למה שיהיה שייך בכיבוש? ואם הוא לא שייך בפרנסה ומלחמה (ע"פ הרמב"ם) למה שיהיה מחוייב בזה?

אנסה למצוא את התשובה הזאת ב"נ, הבעיה שזה נדפס באיזה כתב עת ישן

פוסק Vol. 9 No. 88 Tishrei 5708 - פוסק, הלל בר"א (page 1 of 789)

(תיקנתי את הקישור כמה פעמים, כי המספור שם הטעה אותי)

אני חושב שאת זה הוא הביא כסברא עצמית

אם חייבת את שבט לוי בכל המלחמות כולל רשות מתי מתקיים בהם שהם לא יוצאים למלחמה? איפה היחוד שלהם בזה?

אף אחד לא חולק על שבט לוי, מה שרצו לומר שאלה דברי אגדה היה רק לעניין לומדי התורה (וגם זאת דעה דחוקה).

לא יודע לומר לך על מקור אחר כרגע, אבל ככה מקובלני מרבותי.

מפי סופרים ולא מפי ספרים

אתה יכול לשלוח מסר אכתוב לך מי הרב שאמר את זה

בפוסקים סביב זה עד היום.

מוזמן לשתף אם יעלו לך כיוונים לחפש בהם את זה

י  [יב] ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו:  מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו, ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים--שנאמר "יורו משפטיך ליעקוב, ותורתך לישראל" (דברים לג,י).  לפיכך הובדלו מדרכי העולם--לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכוח גופן; אלא הם חיל ה', שנאמר "ברך ה' חילו" (דברים לג,יא), והוא ברוך הוא זיכה להם, שנאמר "אני חלקך ונחלתך" (במדבר יח,כ).

הרמב"ם מסביר למה הם לא מקבלים חלק בשלל- כי הם לא נלחמים.

ולגבי תוכן דברי הרמב"ם, מה שהוא בא להגיד זה שכל אדם יכול להיות קודש קודשים, ואם אכן הוא יקדיש עצמו לשמים, ה' ידאג לו. כפי שרשב"י זכה שה' ברא לו מעיין וגידל לו עתץ חרוב, וכפי שה' נלחם עבור חזקיהו כשחזקיהו לא יכל להלחם, וכמו שמובטח שלעתיד לבא ה' יזכה את ישראל שהגוים יבואו מרצונם וידאגו לפרנסת ישראל וישראל רק ישבו וילמדו.

אבל אין לזה שום משמעות הלכתית, זה שייך לסוגיה של השתדלות וביטחון (שיש הנהגה שבה ה' דואג לאדם), ולסוגיה של גורל מול בחירה (כל אחד יכול להיות קודש קודשים).

(ולגבי השתדלות וביטחון-זה לא אומר שאנחנו יכולים לכתחילה לסמוך על הנס, כמו שרשב"י לא סמך על הנס עד שנזקק לברוח מהרומאים, וכמו שדוד לא ביקש מה' שילחם את מלחמותיו ורק חזקיהו שלא היה לו צבא ביקש את זה. אלא שנדע שיש מציאות כזו שאם אדם שם את כולו בתורה-ה' כבר ידאג שפשוט לא יהיו לו אויבים כמו בזמן שלמה, וכמו שיהיה בימות המשיח, ושלכתחילה הגוים יבואו וידאגו לפרנסתו-והוא יוכל לשבת ללמוד.)

רק אצל שבט לוי זה לכתחילה ולא בדיעבד, כי ה' ציוה שנפרנס את שבט לוי ושהם לא יצאו למלחמות. אבל סתם אדם לא יכול להחליט שהוא יקבל מעשר ראשון מכיון שהוא תלמיד חכם, נכון? מ.ש.ל.

כתובים שם כל כך הרבה דברים לא הלכתיים..

כמו אלו שאין להם חלק לעולם הבא. (ובכלל חצי מהלכות תשובה. למשל זה שאדם שחוטא פעמים לא נענש, ורק על החטא השלישי הוא נענש, לא נכתב לצורך הלכתי.)

ושלא לדבר על הגלגלים שברקיע או ארבעת היסודות... גם זה הלכתי?

אבל מה שכתוב בצורה הלכתית אתה לא יכול לפרש שהרמבם התכוון רק בתור משל או דברי חיזוק.

הלכה לפני כתוב מה הגדרים של שבט לוי, ואז בהלכה הזאת- "ולא שבט לוי בלבד".

הולך רק על הסיפא-"אלא הם חיל ה', שנאמר "ברך ה' חילו" (דברים לג,יא), והוא ברוך הוא זיכה להם, שנאמר "אני חלקך ונחלתך" (במדבר יח,כ)."

ואתה יכול לראות את זה בדברים שהרמב"ם כותב על האדם שבחר להתקדש.

ועוד-לפי דבריך היה ראוי שיקבלו גם מעשר, או שלפחות יותר להם להתפרנס מכספי ציבור עבור לימוד תורה, דבר שהרמב"ם עצמו שלל בחריפות.

לקרוא שוב את מה שכתוב בהל' שמיטה ויובל, בלי להסיק מסקנות שלא כתובות.

"ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם

אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי

לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים

ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם -

הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים

ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים

הרי דוד ע"ה אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי"

-כלומר ה' יקדש אותו ויתן לו. ועל זה נאמר לא שבט לוי בלבד נתקדש לה', אלא כל מי שנדבה רוחו אותו. לא כתוב שם שום זכות הלכתית.

והוא מוכן לאכול פת במלח, ולישון על הארץ, ולחיות חיי צער, וכסף וכבוד כבר לא מעניינים אותו, והוא מוכן להיות אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב (כפי שמובא בגמרא כשבח לתלמידי חכמים) וכדו', והדבר היחיד שבאמת מעסיק אותו זה תורת ה' יתברך.

של החיים בסרט שונא שאנשים כותבים את זה מחוץ להקשר

כשבעצם מה שהיא אמרה זה-רוב הסיכויים שאם תסמוך על זה שה' יעזור לך, זה לא יעבוד אז לך בדרך של ר' ישמעאל שמתאימה לכולם ולא בדרך של רשב"י שמיועדת לאנשים שכל כולם קדושה והם באמת ובתמים השליכו מעליהם את חשבונות העולם הזה מתוך אהבת ה'..

וגם אם היא פסקה כר' ישמעאל, עדין לעתיד לבא ה' הבטיח שבני נכר איכריכם וכורמיכם, והמחלוקת של ר' ישמעאל היא רק שבזמן הזה ה' מצפה שננהג מנהג דרך ארץ ולא שנשקע בתורה ונצפה שה' יעשה את מלאכתנו. (ודי ברור לי שהרמב"ם הבין שלפחות לאותם יחידים שעליהם הוא מדבר כן חל מה שרשב"י מדבר-שהרי זה בעצם פשט דברי הרמב"ם-שמי שבוחר להתקדש- ה' דואג לו.)

ככה גם כתוב בויקיטסט.

אולי התבלבלת עם:

מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ בין ישראל בין עכו"ם בין איש בין אשה בין עבד ובין שפחה הכל לפי המעשה שהוא עושה כך רוח הקודש שורה עליו. (תנא דבי אליהו)

אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש מפני שלא נצטווית וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו ואף על פי שיש לה שכר צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה מפני שרוב הנשים אין דעתם מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות במה דברים אמורים בתורה שבעל פה אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה ואם למדה אינו כמלמדה תפלות.

אבל בשביל זה לא צריך להתגייס לצהל.

אולי להיפך..

יש משימות לעמ''י ויש רבנים שמדריכים אנשים מסוימים (זה נדיר אבל קורה) להשקיע את כל כוחם בלימוד תורה בישיבה ללא הפסק.. 
נו באמת, אין בכלל מה להשוות מספר יהושע, זו מציאות אחרת של נבואה, השראת שכינה וכו'.. ועדיין זה נכון שרוב עם ישראל צריך לשרת בצבא.

אבל לומדי תורה אמיתיים, קשה מאוד למצוא...

אז מי שרואה את מושבו בבית המדרש, מבורך שהוא ישב וילמד, צבא ה'!

ולגבי הכ"א, תאמין לי שהם במצב מממממממש גרוע!

ראיתי כשרונות-על מתבזבזים חופשי בצבא.

לא יודע לגבי החוסר מוטיבציה, אבל גם במקרה שלי סירבו לתת לי תפקיד ב2 תחומים שאני נחשב מומחה בהם. שלחו אותי לתפקידי פח. אני לא המקרה היחיד שאני מכיר.

זה בזבוז כ"א וגם בזבוז כלכלי מטורף בהסתכלות רחבה.

כמה הם היו עושים אם הם לא היו מתגייסים...

וגם אם לומדים יחסית טוב, מי אמר שלא נפגעים מזה?

אי אפשר כמעט להימנע...

ברור שלכל אחד מתאים משהו אחר.

אבל דיברנו על הבחורים שמתאים להם ללמוד תורה כל היום, כאלה אין הרבה, ולכן חשוב שהם יישארו בישיבה וילמדו, זו דעתי...

אבל בהחלט גם לא הייתי צריך להתגייס

אם מתאים למישהו גם ללמוד תורה וגם להיות מהנדס או לא יודע מה....

מה עדיף???

מי שתורתו אומנותו, מצווה שישב וילמד!!

שפטורים אפילו מק"ש ותפילה חח דבר שלא שייך בימינו לאף אחד

למרות שזכור לי שזה נדחה מהלכה לא בגלל הירושלמי אלא בגלל שזה פשוט לא קיים

זה לא באמת נדחה מהלכה כמו שאמרו הפוסקים שזה פשוט לא שייך במציאות זמננו

ולא ראיתי את הירושלמי, אנסה לעיין בזה בלי נדר אם אזכור

עריכה: ראיתי את הירושלמי עכשיו בלי מפרשים, לא נראה שהוא דוחה את זה.

נראה שהוא מיישב גם לרשב"י וגם לחכמים. עדיין צריך קצת עיון במפרשים

אז לפי שיטתך, כל יהודי באשר הוא צריך לצאת ולעבוד?

צאו קצת מהבועה הזאת. יש עוד קווים בעולם התורה הדת"ל

זה מרגיש לי כמו קטע אולטרא אשכנזי: אתה לא מכיר את הרבנים שלנו?!?! אתה לא אמיתי!! לך תעבוד על עצמך!!

גם אני לא ותמיד אפשר לשמוע על עוד רבנים

הוא ערך פשוט

תורה באותו זמן. אז אם זו מצווה המוטלת עליו אישית כמו נטילת לולב, הוא צריך ליטול, ולחזור ללמודו.

אך אם זו מצווה שיכולה להיעשות ע"י אנשים אחרים, הרי שיעשו אחרים המצווה, והוא ילמד.

למשל ,אם יש זקנה שצריך להעביר אותה את הכביש, ויש שם מישהי שתעשה זאת,  הבחור צריך ללמוד , והמצווה תעשה ע"י אחרים.

לכן יש שסוברים שגם בצבא, אנשים שלא לומדים מכל מיני סיבות ישרתו, והבחורים שיכולים ללמוד ילמדו.

בנוסף, היום יש בעיה שנקראת "השרות המשותף". יש מגמה נוראית של עירבוב בין בנים לבנות בצבא, שלא מאפשר בהרבה מקומות לשמור את ציווי התורה להתרחק מאיסורים מסויימים.   לכן מובן למה בחור ירא שמים לא רוצה להתגייס.

אשמח לדעת האם כתבתי מובן.

הוא ממש סוג של קודש(אני ממש לא נגד זה,פשוט אומרת)

ככל הנראה הציבור שלנו יתלהב יותר בבית הכנסת על בחור שהרגע סיים גיבוש מטכל.מאשר סיום שס או משהו בסגנון.

לפחות אצלינו זה ככה.

אמרו פה,ואני מסכימה,שתלמיד חכם זה ממש חשוב,התורה גם מגנה עלינו,זה יותר חשוב יותר מכל דבר אחר,

ואננחנו אולי קצת שוכחים זה.

ראי אנשים שאומרים צבא ה' ולא צבא ההגנה על ישראל.

אני אישית לא שמעתי מהישיבות שאני מכירה על אנשים שלא מתגייסים בכלל.

החל מהר המור ועד כרם ביבנה וכו

אבל אולי אני טועה.

אני ממש ממש ממש מקווה שזאת גוזמא!

אני מבין שרוב הציבור לא יודע מה זה סיום ש"ס, אבל עד כדי כך?

מדכא!

אגב יש המון בחורים שלא מתגייסים אפילו בישיבות יותר פתוחות ממה שציינת

על זה הרב יצחק נריה מדבר כל הזמן-

שלא מספיק מעריכים לומדי תורה בציבור שלנו

דתיים וחרדים והמצב כאן הרבה הרבה הרבה יותר טוב...

מאשר סיום שס וכו.

זה הכוונה

על שניהם כמובן יעריכו

המטכליסט יותר

()אצלינו בקהילה ספציפית..

לשלב תורה עם צבא וכן אח"כ בהמשך חייהם הם משלבים תורה עם מעשה, ויש שיש להם פוטנציאל להיות תלמדי חכמים לעסוק רוב זמנם בתורה ולכן שולחים אותם לישיבות גבוהות הגם שגם בישיבות גבוהות לא כולם יוצאים אברכים שמשקעים רוב זמנם בתורה ואח"כ הם יוצאים לעבודה אבל מ"מ בשביל הצד שאולי הם כן יצאו תלמדי חכמים שולחים אותם לגבוהה ולא להסדר - "כי עם ישראל צריך תלמדי חכמים לא פחות ואף יותר ממה שהוא צריך אנשי צבא וכלכלה".

תמיד אפשר לעשות צבא מקצועי.

זה לא אומר שיהיו פחות חיילים בפועל,

כי מי שכן יתגייס זה יהיה להרבה שנים.

אני חושב שהסיבה היחידה היא שרוצים להשאיר את הצבא בתור "צבא העם" ו"כור היתוך".

(זכור לי שהרב מלמד כתב על פעם, בעד להפוך לצבא מקצועי)

אני לומד בישיבה גבוהה, ולפני כמה זמן דיברתי עם חבר שלי שלומד בהסדר ושירת בחיל חינוך, והוא אמר לי ששם מדברים ככה בצורה גלויה ומפורשת. שלא מגייסים לפי שיקולי מקצועיות, אלא לשם "כור היתוך", תנועת הנוער הלאומית...

(ואם לא, אז הצבא לא היה מגייס אנשים בעלי מוגבלויות כדי לתת להם תחושת שייכות, וכל הקטע עם גיוס נשים וערבובם בצבא לא היה קורה, ועוד הרבה דברים. והצבא לא היה משלם לחייל רק כדי שיגיע בבוקר לנקות את הבית כנסת ואז יחכה עד 4 כדי להשתחרר. ואם אתה מופתע, יש מלא תפקידים מגוחכים כאלה.)

בצה"ל ע"פ חוקי המטכ"ל כל פעילות חינוך (פעילות פנאי כלומר לא תורנות או העבודה המקצועית שלך) שנוגדת את האמונה של כל חייל באשר הוא לא מחייבת אותו (וחשוב לציין שכדאי לחייל הדתי לדעת זאת אני הייתי צריך לצאת בכוח משיעור חינוך שעסק מול כל הפלוגה בהדרכות מקצועיות על יחסים בין איש לאשה ויש גם לציין שאמרתי לאותו קצין שניסה בהתחלה להשאיר אותי בשיעור בטענה ש"אלה דברים חשובים" שלנו יש דרכים משלנו ללמוד את הדברים האלה ושלא נולדתי מהאוויר ואז הוא הודה בטעותו. בכל אופן אצלנו בישיבת מתוך זה שאנחנו רואים בהסדר לכתחילה מדריכים כל חייל לפני שתגייס ומסבירים לו דברים חשובים כגון אלה) מה שאומר שטענתך נכונה רק לגבי אנשים קצת יותר חלשים בשביל שיתקדמו ולא כור היתוך שילמד אותם איך לחשוב. 

והדבר החשוב הוא שאף אחד לא יצליח לחנך אותנו יש לנו תורה משלנו. עברנו את אנטיוכוס נעבור גם אנשים כאלה.אנחנו נקח את צה"ל לדרך הנכונה שלו-לשמור על עם ישראל כי זו הדרך היחידה גם אם אנחנו לא אוהבים את הצבא. אותי כמו שחלק ראו באחד הפוסטים פה ניסה המפ שלי להכניס לכלא על משהו שהוא עשה. ובאופן כללי אני רואה בצה"ל גוף עם חוקים מטומטמים מקובע ותבניתי שהולך עם הראש בקיר. אבל מה לעשות שהוא האמצעי היחיד לחיות בארץ הזאת. תודה לכל מי שקרא עד הסוף.

ברור שאי אפשר לעבור ישר למצב של צבא מקצועי, אבל אפשר בקלות למצוא פיתרונות לשלב הביניים. הארכה מרצון של שירות לקרביים בתנאים טובים למשל זה רעיון טוב, וגם לגייס חיילים קרביים לשעבר לתקופות קצרות (רק מילואים, אבל מרצון) יכול להיות אחלה פיתרון לבט"ש.

אפשר להתחיל מעצמאים שאין להם עבודה בחלק מעונות השנה, למשל מצילים בבריכות או שיפוצניקים באוגוסט. אם תציע להם מילואים בזמן שלהם זה יכול להיות טוב לכולם.

אפשר לעשות פרוייקטים של התנדבות, כמו משא"ז. למה לא?

 זה מעצבן לתפוס קו חודש שלם אבל אולי  פעם בשבוע זה סבבה?

אפשר גם לעשות את העבודה עם יותר ציוד ופחות כח אדם. בדיוק כמו שקרה כשאזרחו אבטחה של בסיסים -  במקום 10 שומרים אפשר להסתפק בתצפינתית ומצלמה.

ומת"ק זה קיים בעיקר לנהגים שם יש מחסור קיצוני. בשאר המקרים הצבא עוד לא אימץ את זה.

ישחרר מהצבא את כל העלוקות המיותרות שממצאים להם תפקידים, ואחר כך נחשוב כמה צריך לשלם בשביל להשאיר לוחמים קצת יותר.

(רמז: הם לא יהיו מלצרים בשביל הטיול הגדול)

ביטול תורה איכותי

אנחנו מבינים שהאתגרים הנוכחיים של הדור הם תרבותיים רוחניים, כמו השירות המשותף, הכותל, הרפורמים, וגם המאבק על ארץ ישראל מתחיל משם.

הרב מסביר בהרבה מקומות שזה התקדמות שלב בגאולה, לעבור לצד העיוני הרוחני.

לכן המשימה המרכזית תהיה גידול תלמידי חכמים גדולים, אנשי רוח, ללא תלות בשום דבר אחר, מתוך הבנת אופי התקופה, גם אם אצל חלקם זה ימנע את השירות הצבאי.

חשוב להבין שגם את הצבא אנחנו לא עושים מתוך אזרחות טובה, אלא מתוך שכך היא דרכה של תורה כפי שהורה לנו רבינו הרצי"ה. לכן, אם יווצר מצב שבו, ע"פ גדולי הדור, יש לוותר על השירות הצבאי לפעמים, זה יקרה.

מצד שני, ואני אומר את זה בתור דוחה שירות סידרתי- צריך לשים לב שזה לא מגיע מתוך פחד או מתוך נוחות בישיבה.

החבר'ה שלא עושים צבא, לא עושים בגלל שהם רואים כמה המדינה רשעים כמה המערכת דופקת אותם והם לא מרגישים  שום קשר למדינה ולכן הם לא עושים וכל הכבוד להם

אם בן אדם נועד להיות תלמיד חכם בבעל שיעור קומה, יש שיקול רציני שהוא לא יתגייס לצבא כי זה ביטול זמן באיכות, כלומר זה נכון שהצבא זה מצווה ואידיאל, אבל גם לימוד התורה הוא כזה והוא אף יותר חשוב שנאמר ""כל חפציך לא ישוו בה" לרבות חפצי שמים (דהיינו מצוות)" ולכן מי שמתאים באישיות לשילוב, נכון לו ואף חובה עליו להתגייס (למה שהוא יפטר אם אח"כ הוא יוצא לעבודה ודואג לעצמו), אבל אדם שלומד תורה ועסוק באידיאל נשגב כ"כ וגם חשוב כ"כ (שכן היום מלחמת הקיום שלנו היא גם פיזית אבל בעיקר רוחנית תודעתית זהות יהודית, האם יש בשביל מה להלחם אם אנחנו אמריקאים לכל דבר?)לא נכון לו להתגייס ואפילו לכמה חודשים יש שיקול משמעותי (אבל לא מכריע הכל לפי הנפשות)שלא יתגייס  שיעסוק בה ללא הפרעה אפילו של כמה חודשים כי חבל(כביכול) על הזמן.

[לא שירות מלא, אבל ככזה שיכולו להשתתף במלחמה ולעשות מילואים]

אולי יש כאלה שבינתיים דוחים ודוחים מרוב התמדתם. ויש כאלה שבאמת השקידה שלהם כ"כ גדולה, שבחשבון לאומי, לא בדיוק הם אלו שיחסרו לצבא.

ויתכן שיש גם כאלו שסבורים שתלמידי חכמים שלומדים תורה אינם מחוייבים בגיוס. ולא כך סבר הרצי"ה קוק זצ"ל.

את מחפשת תשובה למה לא מתגייסים במסלול הסדר

או למה יש כאלה שלא מתגייסים בכלל?

כי בפועל כמעט כולם כן מתגייסים בשלב מסויים למסלול כלשהו.

מי שלא מתגייס בכלל אלה בחורים שלומדים תורה בהתמדה עצומה רואים הצלחה בלימוד

וצומחים להיות ת"ח שישפיעו הרבה תורה לעמ"י.

(והרב שלהם הורה להם לא להתגייס)

למה שיפסיקו ללמוד בשביל להתגייס לצבא?

הם יתרמו ככה יותר לעמ"י?

מי שלא לומד שולחים אותו לצבא

מקפידיםם על זה מאוד בכל הציבורים שיצא לי להתקל בישיבותיהם

כולם מסכימים שצריך צבא חזק וזו מצווה להתגייס

פשוט אומרים שצריך שיהיו גם ת"ח גדולים

וזה שירות לא פחות משמעותי או קשה מאשר להתגייס.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.