הבן שיוולד לא יהיה יתום, זה לא גר (בגר יש מצב שיש את השאלה הזאת).

ממזר הוא לא יהיה אם האישה לא נשואה (או אסורה עליו בכרת ומעלה).

ולכן באם הוא מתייחס לתורם הרי שהוולד נולד יתום.

ולפי דעתו באם הוא מתייחס לתורם הרי שהוולד ממזר.

אני לא בקיא, ולא מונח בנושא כלל. 

אך לפי מיטב זיכרוני הוולד מתייחס לתורם ולכאורה הוא נולד יתום.

לגבע ממזרות באם האם הייתה נשואה בזמן ההפריה, נחלקו הפוסקים בדין זה. יש החוששים לממזרות, כמדומני שדעת הגר"מ פיינשטיין שאין כל חשש ממזרות היכא דליכא ביאת איסור.

אבל איזו הוה אמינא יש לומר שהוא לא מתייחס אחרי הוולד?

ולגבי ממזרות, אמרתי שכל עוד היא רווקה בוודאי הוא אינו ממזר.

לגבי נשואה, לא היה לי מושג. והייתי מעדיף לא להכנס לפרטי פרטים בנושא הזה.

לא יודע אם מישהו מתיר דבר כזה לכתחילה ובוא נאחל לכלל עם ישראל שלא יגיעו לידי נסיון בע"ה.

זה לא שאנחנו פוסקים גדולי הדור שדעתנו תשנה הרבה, ושנינו רווקים ככה שהעניין הזה לא הכי צנוע

ההו"א אמינא היא כי אב נקרא רק ע"י ביאה. סוגיא דאמבטי. 

ב. האם יש סברא לומר שרוב בעילות אחר בעל והבן ייתייחס לבעל האישה.

הוא לא שאל לגבי לכתחילה אלא בדיעבד. עיין בדבריו.

אינני פוסק הדור, ואינני פוסק כלל, אלא ציינתי את דעת הפוסקים כפי זכרוני.

אכן לא נראה לי כי יש מי שמתיר זאת לכתחילה, ואף השואל לא שאל על כך.

לא נראה כי עובדת היותנו רווקים משנה משהו, כל הקשור לתורה קדוש הוא.(אני משער שלמדת סוגיא דפתח פתוח, הלא כן?)

אני חושב שבסוגיא דאמבטי הכריעו שמתייחס (ולא זכור לי שהייתה שם הוא אמינא כזאת, אבל לא זכור).

בן סירא והגימטריא וכו'.

לגבי עובדת הרווקות, ודאי שיש מתירים, אבל כל אחד ידע נפשו ואני נוטה בזה להחמיר מסיבותי עימי...

אתה יכול להמשיך בדיון, זה עניינך, אני אפרוש ממנו.

לא למדתי פתח פתוח מהסיבות הנ"ל

פה יש ודאי ועדים וכו'

לא יודע איך עובדת ההפריה אבל נראה לי שאין שם ספק

בדיקת דנ"א לא מקובלת הלכתית שמעתי על זה פעם שיעור של הרב רצון ערוסי, לגבי פונדקאות

עד כמה שאני יודע זרע קוטל זרע אחר ולכן לא הגיוני שאחרי הפריה תהיה הוראה לקיים את המצווה.

בכל אופן אפשר לבדוק את זה במקום לדון באוויר.

מבדיקה מרופרפת שעשיתי כרגע, כתוב במפורש שלא מקיימים את המצווה לתקופה של שבועיים שלוש (וי"א עד לאחר בדיקת הריון) ושם מדובר בהפריה מהבעל ק"ו ממקור אחר (ה' יציל את עם ישראל מהנסיונות האלה).

In Vitro Fertilization (IVF-ET)

ראיתי את זה על אתר כמה פעמים...

והיום אפשר לדעת באיזה גיל התינוק נולד באמצעים ברורים, ככה שזה לא כל-כך מעיד.

מה גם שבדיקת הריון היא הרבה לפני שהעיבור ניכר.

ועוד שכמה דברים אחרים שתלויים בחודש הלידה, כמו שרידות התינוק, לא קיימים בפועל.

Intrauterine Insemination, Artificial insemination, IUI בשיטה היותר "טבעית" אין בעיה עם זה ויש שמעודדים את זה.

אולי פה זה ממש דומה לאמבטי כמו שנראה מהמאמר שרווק ב הביא

למרות שההמלצה הזאת לא ממש מסתדרת עם העניין המדעי הזה:

Sperm competition - Wikipedia

או שהם חושבים שזאת "תחרות בריאה"

בקיצור הרופאים הם עם מוזר

ומאידך יש מדרשים מפורשים לגבי בני המבול, שמשמע כך...

הבאתי כמה תגובות קודם את זה

Sperm competition - Wikipedia

פה יש יותר פירוט על בני אדם

Human sperm competition - Wikipedia

וכך  קראתי (ברשת):

"האם מתייחס הולד אחרי בעל הזרע ?

צדדי הבעיה הם : האם הילד שייוולד מתייחס אחר אביו ונחשב כבנו לכל דבר שהרי כוחו ואונו הוא ובן מתייחס אחר בעל הזרע.

 או שייחוס האבות נקבע רק אם נולד כתוצאה מקיום יחסים מקובלים, כדרך כל הארץ, ולא כתוצאה מהפריה בדרך מלאכותית."

וכך העלו:

לדעת רוב הפוסקים הוולד מתייחס לבעל הזרע.

לדעת מקצת מן הפוסקים הוולד מתייחס רק לחומרא, אך הוא אינו יורשו וכו'.(הרב עוזיאל, שו"ת משפטי עוזיאל, ח"ב, חאה"ע סי' י"ט)

לגבי ממזרות דעת רוב הפוסקים כי הוא איננו ממזר. (הגר"מ פיינשטיין וסייעתו)

מיעוט הפוסקים סבורים כי הוולד ממזר. (הסטמר רב וסיעתו)

באם מדובר בזרעו של גוי לכו"ע הוולד אינו ממזר.

לגבי סוגיית "רוב" לא מצאתי עדיין מי שמדבר.

מהסיבות דלעיל.

בקיצור די קלעתי גם לחילוקים (חוץ מהמחלוקת לגבי ירושה)

נראה שמקור המאמר הוא כאן (כולם מאמרים של הכותב, אני חושב שזה אותו מאמר לכל הפחות בחלקו)

http://98.131.138.124/articles/assia/assia1/r001128.asp

http://www.daat.ac.il/daat/refua/encyc/hazraa.htm

הזרעה מלאכותית לאור ההלכה

מעמדם ההלכתי של ילדים מתרומת זרע או ביצית | צהר

יש שם את מקורות הפוסקים הספציפיים למי שרוצה לעיין, אשאיר את זה לכם

לא הבנתי איך קלעת, ועל איזה חילוקים אתה מדבר.

כתבת שאתה בכלל לא מבין מה השאלה, "אבל איזו הווא אמינא יש לומר שהוא לא מתייחס אחרי הוולד?"

אך למעשה היות ושנינו מסכימים, אז זה בסדר.

פרט לענייני ירושה וכדומה. גם מי שחילק יסכים שבוודאי אין לו אבא אחר לכל היותר.

וענייני הירושה הם, בסברה (אין לי זמן ורצון להכנס לסוגיה), כנראה "הבא להוציא מחברו עליו ראיה" ואין פה ראיה...

לא רק הוו"א אלא אף מסקנא, אלא דלחומרא לענייני עריות(שמר ישא אחותו מאביו) מחמירים.

ולכן הוא אף אינו פוטר מייבום וכו' 

חבל שלא קראת.

נ.ב. הבראת כבר?

רוב הפוסקים אומרים כמו שאמרתי.

מיעוט הפוסקים אומרים שזה לגדור עצמם מעריות.

בכל אופן אני מניח ששם זה מספק, לא בגלל שהיו להם ראיות אחרת, אבל עדיין צריך לעיין במקורות.

מוזמן לשתפנו אם יש לך פרוייקט השו"ת:

ט"ז אה"ע, סי' א' ; אפי זוטרי, אה"ע סי' א' ; חסדי דוד, תוספתא יבמות, פ"ח ; שו"ת בר-ליואי, חאה"ע, סי' א' ; ברכי-יוסף, אה"ע, סי' א' ; אבני משפט, אה"ע, סי' א' ; שו"ת משפטי עוזיאל, חאה"ע, סי' י"ט.

אני בטוח שאתה דואג נורא לבריאותי

עריכה: מסברא נראה לי לומר שיש חילוק גדול בין אמבטי למציאות הנ"ל.

קודם כל באמבטי יש ספק למי שייך הזרע, כאן אין ספק, דבר שני ספק אם נתעברה ממנו ספק עם מבעלה. בתהליך של ההפריה כמו שראינו למעלה, היא נמנעת מיחסים עם בעלה לפעמים עד שהעיבור וודאי.

בקיצור, מציאות שונה לגמרי. לכן נראה לי שמדובר בעניין אחר ואני עדיין אשמח לראות מה דעת הפוסקים הנ"ל ואיך קישרו את זה לתרומת זרע שלדעתי בכלל לא הייתה קיימת בזמן הט"ז הברכי יוסף וכו'

אכן המושכל הראשון של כלם הוא, כי הוולד מתייחס לבעל הזרע, ואף כתבתי זאת בהתחלה.

אך לתמיהתך מה הייתה ההו"א עניתי מה שעניתי לעיל, והתברר שזה לא רק ההו"א, אלא מסקנא של חלק מהפוסקים.

לגבי הנחתך כי המדובר בספק, נראה כי היא איננה נכונה משום שישנה דעת החולקים הסוברים דמקרי בנו לכל דבר ועניין, ובאם מדובר בספק אין מחלוקת.

יתירה מכך בתחילה המאמר כתוב מפורש מהם צדדי הספק,ושלא  כדבריך.

אין לי פרוייקט השו"ת ולכן לא עיינתי במקורות שהבאת, ואף צויינו במאמר שציינתי. אך כן הצלחתי לקרוא את קיצור תשובתו של הרב עוזיאל.

וכך הוא צוטט  "מהאמור נמצינו למדים כי הולד הנוצר משכבת זרע... ע"י זריקת שכבת זרע לתוך הרחם אינו נחשב כבנו... לא לענין זה שיחשב כאלו קיים מצות פריה ורביה ולא לענין פטור אשתו זיקת יבום וחליצה". ושוב נראה מדבריו דלא כהבנתך.

אכן אני דואג לבריאותך, בפרט שהיא גורמת לתופעות מבורכות בעיניי, ואני מיצר על כך שלא קיבלתי כל מענה לדאגתי זו.

בעניין סברותיך החשובות, נראה לי כי נובעות מהנחת היסוד המוקדמת שלך כי כל הנדון הוא מחמת הספק ומשם נובעים כל חילוקיך. אך באם הנחתך מוטעית (וכפי העולה מהרב עוזיאל היא אכן מוטעית)  ממילא כל חילוקיך מתאיינים, והרי זה ממש כתרומת זרע.

באם מחר יהיה לי זמן אני יכנס לבימד"ש אשר נמצא בו פרוייקט השו"ת וייעין בדברים יען כי בביהמ"ש אשר נכנסתי היום לא היה.

נ.ב. ב"דרכי הוראה" ישנו פרוייקט השו"ת?

כל שאר הפוסקים כמדומני דיברו על אמבטי שזאת מציאות שונה.

הבנתי בוודאי לא מוטעית כדברי הרב עוזיאל שהוא מיעוט שבמיעוט, ככה פוסקים?

החילוקים שרוב הפוסקים עושים בין אמבטי (למרות שגם שם יש הוה אמינא שהוא מתייחס) מחזקים את טענתי.

דעת הרוב, תתעורר!!!!! 

אתה מתעקש להתדיין בדעת המיעוט רק כדי לנגח.

צדקתי, הלכה כרבים, נגמר. זהו, תפסיד בכבוד 

(לא פגשתי וכחן כמוך מאז בית הספר חחח)

אין לי כל כוונה להתנגח.

להזכירך אני הוא זה שהבאתי את דעת הרוב כך שלטעון כלפי ל"דעת להפסיד בכבוד" לא שייך במקרה זה.

יתירה מכך, אני אף מעולם לא טענתי כי ההלכה היא כי הוולד לא מתייחס לבעל הזרע.

ואדרבא, כתבתי מפורשות עוד בתגובתי הראשונה עיי"ש כי לדעתי הוולד כן מתייחס לתורם:

"אני לא בקיא, ולא מונח בנושא כלל.  אך לפי מיטב זיכרוני הוולד מתייחס לתורם ולכאורה הוא נולד יתום." (איך מצרפים קישור של תגובה?)

כל שכתבתי הוא בכדי להסביר לך מה ההו"א שהוולד לא התייחס לבעל הזרע, וזאת על רקע תמיהתך מה ההו"א בכלל.

והבאתי שלאחר הבדיקה זה לא רק הוו"א, אלא מסקנא של חלק מהפוסקים.

לאור האמור, נראה כי מסקנתך בדבר התעקשותי להתדיין בדעת המיעוט רק בכדי להתנגח, משוללת כל יסוד.

(אולי למדנו באותו בית הספר )

הוא כותב לדחות סברה אחת שהביא הב"ח (והזכיר גם את הב"ש לא נכנסתי לעומק) משמא.

לא שיש לו סברה לומר שהילד לא מתייחס אחרי האבא.

בקיצור זה בדיוק כמו שאמרתי. ועדיין לא הייתה הוה אמינא לומר שהוא לא מתייחס, אלא שיש למיעוט ספק אם הראיה של הרוב מספיק חזקה ולכן הם דנים כמו הרוב לחומרא אבל בשאר הדברים (למשל הבא להוציא מחברו וכו') הם לא דנים ככה

אנחנו דנים בדעט המיעוט! לא שמת לב?

נ.ב, שמחתי לשמוע שאנחנו מסכימים לשם שינוי 

מוזר, אני פתחתי את הט"ז אתמול ולא מצאתי מאומה בעניין, אך אני יפתח שוב לאור זה שאמרת שמצאת.

אני לא רואה כל בעיה לדון בדעת מיעוט.

ולהיפך, כשתבין את דעת המיעוט, תבין טוב יותר את דעת הרוב.

לא בכדי נפסקה הלכה כבית הלל. מהטעם שהקדימו דברי בית שמאי לדבריהם. ודוק'.

נ.ב. כבר הסבתי את תשומת לבך לשינויים המבורכים.

אני מבין בט"ז אחרת ממך, אך אני מעוניין להסתכל קודם בשאר המקורות.

נ.ב. אני מוחל בלב שלם, ברור לי שאתה לא חייב לאהוב את כל מה שאני אומר/כותב/רומז.

אי אפשר ממש להבין אחרת בט"ז, הוא לא מביא ראיה לצד השני, הוא רק דוחה את הראיה שהובאה בב"ח

אך נראה לי שזה היה יותר בכיוון של מחמאות, מאשר עקיצות.

נ.ב. אני יעיין שוב בדברים.

צ"ע במחלוקת שם של ר"ע עם חכמים אבל למיטב ידיעתי אתה צודק.

בכל אופן פסול חיתון הוא ודאי אינו גם אם יש בו דופי.

בכל מקרה התכוונתי לכריתות מצד שאין בהם קידושין

א. האם אדם שנולד מזרע תרום ואביו נפטר הוא יתום מראשיתו?

ב. אם אימו(האם היולדת של הזרע התרום) נשאה ,הילד ממזר?

חיפשתי - בית המדרש

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו