הבן שיוולד לא יהיה יתום, זה לא גר (בגר יש מצב שיש את השאלה הזאת).

ממזר הוא לא יהיה אם האישה לא נשואה (או אסורה עליו בכרת ומעלה).

ולכן באם הוא מתייחס לתורם הרי שהוולד נולד יתום.

ולפי דעתו באם הוא מתייחס לתורם הרי שהוולד ממזר.

אני לא בקיא, ולא מונח בנושא כלל. 

אך לפי מיטב זיכרוני הוולד מתייחס לתורם ולכאורה הוא נולד יתום.

לגבע ממזרות באם האם הייתה נשואה בזמן ההפריה, נחלקו הפוסקים בדין זה. יש החוששים לממזרות, כמדומני שדעת הגר"מ פיינשטיין שאין כל חשש ממזרות היכא דליכא ביאת איסור.

אבל איזו הוה אמינא יש לומר שהוא לא מתייחס אחרי הוולד?

ולגבי ממזרות, אמרתי שכל עוד היא רווקה בוודאי הוא אינו ממזר.

לגבי נשואה, לא היה לי מושג. והייתי מעדיף לא להכנס לפרטי פרטים בנושא הזה.

לא יודע אם מישהו מתיר דבר כזה לכתחילה ובוא נאחל לכלל עם ישראל שלא יגיעו לידי נסיון בע"ה.

זה לא שאנחנו פוסקים גדולי הדור שדעתנו תשנה הרבה, ושנינו רווקים ככה שהעניין הזה לא הכי צנוע

ההו"א אמינא היא כי אב נקרא רק ע"י ביאה. סוגיא דאמבטי. 

ב. האם יש סברא לומר שרוב בעילות אחר בעל והבן ייתייחס לבעל האישה.

הוא לא שאל לגבי לכתחילה אלא בדיעבד. עיין בדבריו.

אינני פוסק הדור, ואינני פוסק כלל, אלא ציינתי את דעת הפוסקים כפי זכרוני.

אכן לא נראה לי כי יש מי שמתיר זאת לכתחילה, ואף השואל לא שאל על כך.

לא נראה כי עובדת היותנו רווקים משנה משהו, כל הקשור לתורה קדוש הוא.(אני משער שלמדת סוגיא דפתח פתוח, הלא כן?)

אני חושב שבסוגיא דאמבטי הכריעו שמתייחס (ולא זכור לי שהייתה שם הוא אמינא כזאת, אבל לא זכור).

בן סירא והגימטריא וכו'.

לגבי עובדת הרווקות, ודאי שיש מתירים, אבל כל אחד ידע נפשו ואני נוטה בזה להחמיר מסיבותי עימי...

אתה יכול להמשיך בדיון, זה עניינך, אני אפרוש ממנו.

לא למדתי פתח פתוח מהסיבות הנ"ל

פה יש ודאי ועדים וכו'

לא יודע איך עובדת ההפריה אבל נראה לי שאין שם ספק

בדיקת דנ"א לא מקובלת הלכתית שמעתי על זה פעם שיעור של הרב רצון ערוסי, לגבי פונדקאות

עד כמה שאני יודע זרע קוטל זרע אחר ולכן לא הגיוני שאחרי הפריה תהיה הוראה לקיים את המצווה.

בכל אופן אפשר לבדוק את זה במקום לדון באוויר.

מבדיקה מרופרפת שעשיתי כרגע, כתוב במפורש שלא מקיימים את המצווה לתקופה של שבועיים שלוש (וי"א עד לאחר בדיקת הריון) ושם מדובר בהפריה מהבעל ק"ו ממקור אחר (ה' יציל את עם ישראל מהנסיונות האלה).

In Vitro Fertilization (IVF-ET)

ראיתי את זה על אתר כמה פעמים...

והיום אפשר לדעת באיזה גיל התינוק נולד באמצעים ברורים, ככה שזה לא כל-כך מעיד.

מה גם שבדיקת הריון היא הרבה לפני שהעיבור ניכר.

ועוד שכמה דברים אחרים שתלויים בחודש הלידה, כמו שרידות התינוק, לא קיימים בפועל.

Intrauterine Insemination, Artificial insemination, IUI בשיטה היותר "טבעית" אין בעיה עם זה ויש שמעודדים את זה.

אולי פה זה ממש דומה לאמבטי כמו שנראה מהמאמר שרווק ב הביא

למרות שההמלצה הזאת לא ממש מסתדרת עם העניין המדעי הזה:

Sperm competition - Wikipedia

או שהם חושבים שזאת "תחרות בריאה"

בקיצור הרופאים הם עם מוזר

ומאידך יש מדרשים מפורשים לגבי בני המבול, שמשמע כך...

הבאתי כמה תגובות קודם את זה

Sperm competition - Wikipedia

פה יש יותר פירוט על בני אדם

Human sperm competition - Wikipedia

וכך  קראתי (ברשת):

"האם מתייחס הולד אחרי בעל הזרע ?

צדדי הבעיה הם : האם הילד שייוולד מתייחס אחר אביו ונחשב כבנו לכל דבר שהרי כוחו ואונו הוא ובן מתייחס אחר בעל הזרע.

 או שייחוס האבות נקבע רק אם נולד כתוצאה מקיום יחסים מקובלים, כדרך כל הארץ, ולא כתוצאה מהפריה בדרך מלאכותית."

וכך העלו:

לדעת רוב הפוסקים הוולד מתייחס לבעל הזרע.

לדעת מקצת מן הפוסקים הוולד מתייחס רק לחומרא, אך הוא אינו יורשו וכו'.(הרב עוזיאל, שו"ת משפטי עוזיאל, ח"ב, חאה"ע סי' י"ט)

לגבי ממזרות דעת רוב הפוסקים כי הוא איננו ממזר. (הגר"מ פיינשטיין וסייעתו)

מיעוט הפוסקים סבורים כי הוולד ממזר. (הסטמר רב וסיעתו)

באם מדובר בזרעו של גוי לכו"ע הוולד אינו ממזר.

לגבי סוגיית "רוב" לא מצאתי עדיין מי שמדבר.

מהסיבות דלעיל.

בקיצור די קלעתי גם לחילוקים (חוץ מהמחלוקת לגבי ירושה)

נראה שמקור המאמר הוא כאן (כולם מאמרים של הכותב, אני חושב שזה אותו מאמר לכל הפחות בחלקו)

http://98.131.138.124/articles/assia/assia1/r001128.asp

http://www.daat.ac.il/daat/refua/encyc/hazraa.htm

הזרעה מלאכותית לאור ההלכה

מעמדם ההלכתי של ילדים מתרומת זרע או ביצית | צהר

יש שם את מקורות הפוסקים הספציפיים למי שרוצה לעיין, אשאיר את זה לכם

לא הבנתי איך קלעת, ועל איזה חילוקים אתה מדבר.

כתבת שאתה בכלל לא מבין מה השאלה, "אבל איזו הווא אמינא יש לומר שהוא לא מתייחס אחרי הוולד?"

אך למעשה היות ושנינו מסכימים, אז זה בסדר.

פרט לענייני ירושה וכדומה. גם מי שחילק יסכים שבוודאי אין לו אבא אחר לכל היותר.

וענייני הירושה הם, בסברה (אין לי זמן ורצון להכנס לסוגיה), כנראה "הבא להוציא מחברו עליו ראיה" ואין פה ראיה...

לא רק הוו"א אלא אף מסקנא, אלא דלחומרא לענייני עריות(שמר ישא אחותו מאביו) מחמירים.

ולכן הוא אף אינו פוטר מייבום וכו' 

חבל שלא קראת.

נ.ב. הבראת כבר?

רוב הפוסקים אומרים כמו שאמרתי.

מיעוט הפוסקים אומרים שזה לגדור עצמם מעריות.

בכל אופן אני מניח ששם זה מספק, לא בגלל שהיו להם ראיות אחרת, אבל עדיין צריך לעיין במקורות.

מוזמן לשתפנו אם יש לך פרוייקט השו"ת:

ט"ז אה"ע, סי' א' ; אפי זוטרי, אה"ע סי' א' ; חסדי דוד, תוספתא יבמות, פ"ח ; שו"ת בר-ליואי, חאה"ע, סי' א' ; ברכי-יוסף, אה"ע, סי' א' ; אבני משפט, אה"ע, סי' א' ; שו"ת משפטי עוזיאל, חאה"ע, סי' י"ט.

אני בטוח שאתה דואג נורא לבריאותי

עריכה: מסברא נראה לי לומר שיש חילוק גדול בין אמבטי למציאות הנ"ל.

קודם כל באמבטי יש ספק למי שייך הזרע, כאן אין ספק, דבר שני ספק אם נתעברה ממנו ספק עם מבעלה. בתהליך של ההפריה כמו שראינו למעלה, היא נמנעת מיחסים עם בעלה לפעמים עד שהעיבור וודאי.

בקיצור, מציאות שונה לגמרי. לכן נראה לי שמדובר בעניין אחר ואני עדיין אשמח לראות מה דעת הפוסקים הנ"ל ואיך קישרו את זה לתרומת זרע שלדעתי בכלל לא הייתה קיימת בזמן הט"ז הברכי יוסף וכו'

אכן המושכל הראשון של כלם הוא, כי הוולד מתייחס לבעל הזרע, ואף כתבתי זאת בהתחלה.

אך לתמיהתך מה הייתה ההו"א עניתי מה שעניתי לעיל, והתברר שזה לא רק ההו"א, אלא מסקנא של חלק מהפוסקים.

לגבי הנחתך כי המדובר בספק, נראה כי היא איננה נכונה משום שישנה דעת החולקים הסוברים דמקרי בנו לכל דבר ועניין, ובאם מדובר בספק אין מחלוקת.

יתירה מכך בתחילה המאמר כתוב מפורש מהם צדדי הספק,ושלא  כדבריך.

אין לי פרוייקט השו"ת ולכן לא עיינתי במקורות שהבאת, ואף צויינו במאמר שציינתי. אך כן הצלחתי לקרוא את קיצור תשובתו של הרב עוזיאל.

וכך הוא צוטט  "מהאמור נמצינו למדים כי הולד הנוצר משכבת זרע... ע"י זריקת שכבת זרע לתוך הרחם אינו נחשב כבנו... לא לענין זה שיחשב כאלו קיים מצות פריה ורביה ולא לענין פטור אשתו זיקת יבום וחליצה". ושוב נראה מדבריו דלא כהבנתך.

אכן אני דואג לבריאותך, בפרט שהיא גורמת לתופעות מבורכות בעיניי, ואני מיצר על כך שלא קיבלתי כל מענה לדאגתי זו.

בעניין סברותיך החשובות, נראה לי כי נובעות מהנחת היסוד המוקדמת שלך כי כל הנדון הוא מחמת הספק ומשם נובעים כל חילוקיך. אך באם הנחתך מוטעית (וכפי העולה מהרב עוזיאל היא אכן מוטעית)  ממילא כל חילוקיך מתאיינים, והרי זה ממש כתרומת זרע.

באם מחר יהיה לי זמן אני יכנס לבימד"ש אשר נמצא בו פרוייקט השו"ת וייעין בדברים יען כי בביהמ"ש אשר נכנסתי היום לא היה.

נ.ב. ב"דרכי הוראה" ישנו פרוייקט השו"ת?

כל שאר הפוסקים כמדומני דיברו על אמבטי שזאת מציאות שונה.

הבנתי בוודאי לא מוטעית כדברי הרב עוזיאל שהוא מיעוט שבמיעוט, ככה פוסקים?

החילוקים שרוב הפוסקים עושים בין אמבטי (למרות שגם שם יש הוה אמינא שהוא מתייחס) מחזקים את טענתי.

דעת הרוב, תתעורר!!!!! 

אתה מתעקש להתדיין בדעת המיעוט רק כדי לנגח.

צדקתי, הלכה כרבים, נגמר. זהו, תפסיד בכבוד 

(לא פגשתי וכחן כמוך מאז בית הספר חחח)

אין לי כל כוונה להתנגח.

להזכירך אני הוא זה שהבאתי את דעת הרוב כך שלטעון כלפי ל"דעת להפסיד בכבוד" לא שייך במקרה זה.

יתירה מכך, אני אף מעולם לא טענתי כי ההלכה היא כי הוולד לא מתייחס לבעל הזרע.

ואדרבא, כתבתי מפורשות עוד בתגובתי הראשונה עיי"ש כי לדעתי הוולד כן מתייחס לתורם:

"אני לא בקיא, ולא מונח בנושא כלל.  אך לפי מיטב זיכרוני הוולד מתייחס לתורם ולכאורה הוא נולד יתום." (איך מצרפים קישור של תגובה?)

כל שכתבתי הוא בכדי להסביר לך מה ההו"א שהוולד לא התייחס לבעל הזרע, וזאת על רקע תמיהתך מה ההו"א בכלל.

והבאתי שלאחר הבדיקה זה לא רק הוו"א, אלא מסקנא של חלק מהפוסקים.

לאור האמור, נראה כי מסקנתך בדבר התעקשותי להתדיין בדעת המיעוט רק בכדי להתנגח, משוללת כל יסוד.

(אולי למדנו באותו בית הספר )

הוא כותב לדחות סברה אחת שהביא הב"ח (והזכיר גם את הב"ש לא נכנסתי לעומק) משמא.

לא שיש לו סברה לומר שהילד לא מתייחס אחרי האבא.

בקיצור זה בדיוק כמו שאמרתי. ועדיין לא הייתה הוה אמינא לומר שהוא לא מתייחס, אלא שיש למיעוט ספק אם הראיה של הרוב מספיק חזקה ולכן הם דנים כמו הרוב לחומרא אבל בשאר הדברים (למשל הבא להוציא מחברו וכו') הם לא דנים ככה

אנחנו דנים בדעט המיעוט! לא שמת לב?

נ.ב, שמחתי לשמוע שאנחנו מסכימים לשם שינוי 

מוזר, אני פתחתי את הט"ז אתמול ולא מצאתי מאומה בעניין, אך אני יפתח שוב לאור זה שאמרת שמצאת.

אני לא רואה כל בעיה לדון בדעת מיעוט.

ולהיפך, כשתבין את דעת המיעוט, תבין טוב יותר את דעת הרוב.

לא בכדי נפסקה הלכה כבית הלל. מהטעם שהקדימו דברי בית שמאי לדבריהם. ודוק'.

נ.ב. כבר הסבתי את תשומת לבך לשינויים המבורכים.

אני מבין בט"ז אחרת ממך, אך אני מעוניין להסתכל קודם בשאר המקורות.

נ.ב. אני מוחל בלב שלם, ברור לי שאתה לא חייב לאהוב את כל מה שאני אומר/כותב/רומז.

אי אפשר ממש להבין אחרת בט"ז, הוא לא מביא ראיה לצד השני, הוא רק דוחה את הראיה שהובאה בב"ח

אך נראה לי שזה היה יותר בכיוון של מחמאות, מאשר עקיצות.

נ.ב. אני יעיין שוב בדברים.

צ"ע במחלוקת שם של ר"ע עם חכמים אבל למיטב ידיעתי אתה צודק.

בכל אופן פסול חיתון הוא ודאי אינו גם אם יש בו דופי.

בכל מקרה התכוונתי לכריתות מצד שאין בהם קידושין

א. האם אדם שנולד מזרע תרום ואביו נפטר הוא יתום מראשיתו?

ב. אם אימו(האם היולדת של הזרע התרום) נשאה ,הילד ממזר?

חיפשתי - בית המדרש

האמת מעולם לא ניסיתי מצות רכות קנויות (בסדר הזה בע"ה פעם ראשונה),

אבל יצא לי לאפות מצות רכות, ובכן, צריך לשמרן בהקפאה ולשומן על הפלטה לחימום מעט לפני שאוכלים אותן ואז טעימות מאוד.

אלא שזמן קצר לאחר מכן הן מתקשות ונהפכות לדיקטים בלתי־ניתנים לאכילה (או עלולות להתעפש).

יוצא אפוא שלפני המצאת המקפיא, אפשר היה לאכול מצות רכות רק בליל הסדר, ואם רוצים לאכול בחול המועד, צריך לאפות אותן בפסח  עצמו, וידועות הבעיות שבזה.

חוץ מכמות המים במתכון, למיטב הבנתי, אין הבדל מהותי בין מצה קשה למצה הרכה הנפוצה שגם אותה מכינים דקה למדי (וגם בסוג הקמח. יש גם כמה תוצאות שונות שיכולות לצאת, יש כאלה יותר כמו לאפה יש כאלה שהן חצי־קשות)

יש כל־מיני הוכחות מהרמ"א שמצות רכות היו נהוגות באשכנז

והראייה הפשוטה ביותר, איך בדיוק עושים "כורך" אם לא עם מצה שיכולה לכרוך?

אלא שכבר נהגו בזה ואני מניח שיש בזה גם משהו סמלי לכן אין כל־כך מה להמציא את הגלגל מחדש

אני אישית חושב שזה מנהג טכני לחלוטין (אפשר לנסות להלביש עליו כל־מיני סברות הלכתיות שאינן קיימות) כי זה בול להוסיף עוד טיפונת מים

הבעיה של טריות המצות הרכות נפתרת.

והאם איפשהו כתוב בפוסקים שאשכנזי אסור לאכול מצות רכות?

לזכרוני ראיתי שהרב ליאור התיר, והרב אריאל אסר אלא אם כן יש לאשכנזי מסורת מובהקת המתירה. אבל לא בטוח

שיפלו בשעת לישה ועריכה וכן בצק הנדבק בכלים אני מבטל אותם כדי שנמצא שמבטלן קודם חימוצן: (שו"ע ת"ס ה' ע"ש)

עקרונית אפשרי אבל לא נהוג כי זה בלגן ומכאן הגיעו לפתרון של המצות הקשות.

לא יודע אם ואיפה כתוב שלאשכנזים אסור לאכול מצות רכות.

המנהג הוא לא לאפות מצות בפסח, לא לא לאכול מצות רכות (אלא שהמצות הקשות הן הפתרון הטכני).

אין שום יתרון הלכתי למצות הקשות על־פני המצות הרכות של ימינו שהן דקות מאוד חוץ מזה שהן נותנות מענה לסוגיה של הטריות.

וכאמור היות וזה תלוי בכמות המים אז יש למעשה מנעד שלם (בתוך הפריכות יש קשות יותר יש קשות פחות גם בתוך הרכות יש רכות יותר יש כאלה שהן די קשות אבל לא פריכות).

מצות קשות כמובן נותנות מענה לבעיות לוגיסטיות ויותר קל לייצר אותן בייצור המוני.

מה שכן, האשכנזים מעדיפים לאכול מצות דקות יחסית, ויכול להיות שיש בזה יתרון מבחינת אפייה והחמצה כו' אבל אין בהכרח קשר בין דקות לרכות.

לפחות המצות הרכות הטובות.

על מחבת שמיועדת לפסח, עם קמח למצות

אור ישראל - נא - (page 137 of 257)

דינים נוספים במצות - פניני הלכה

ולעומת זאת

מצות רכות לאשכנזים - הרב אבינר

מתישהו במאתיים שנה האחרונות התחילו עם זה כי זה היה רעיון טוב (לוגיסטית ומבחינת טעם). יכול להיות שאם היה מקפיא לא היו ממציאים את זה, אבל עכשיו שהמציאו ויש לזה כנראה גם יתרונות הלכתיים, אפשר להתלבט האם זה בגדר מנהג

כמו כן אשכנז ראשי תיבות 'אין שאלות ככה נוהגים זהו'

והשאלה אם מצות רכות קפואות טעימות בחולהמועד

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.

כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן

(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)

~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא

לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.