כל ערב יוסי מושיב אותי על הברכיים שלו, שואל אותי איך עבר היום, ושומע, ושואל ומקשיב, ומספר לי סיפורים יפים על ארצות רחוקות,
ואני אוהבת להסתכל בעיניים שלו, שנראות כאילו הן רחוק רחוק מכאן ואני אוהבת לדמיין את עצמי יושבת על ענן ממש מעל האפור שבעין שלו, ומרחפת לאן שהסיפורים שלו מעיפים.
אתמול יוסי הושיב אותי על הברכיים שלו וסיפר לי סיפור חדש. הוא סיפר על גלגל אחד שכל האנשים צריכים לעמוד עליו ולהיזהר לא ליפול. ואם נופלים, שאלתי, מחכים שיחזרו, נכון? ויוסי ענה שלא, לא מחכים, ומי שנפל יכול להחליט אם הוא רוצה לנסות לטפס שוב על הגלגל או להישאר למטה. הוא סיפר שלפעמים יש אנשים שנופלים והגלגל דורס אותם ואז קשה להם לקום, ולפעמים אפילו יש כאלה שנדרסים כמה פעמים ואז עוד יותר קשה להם לקום.
ואז יוסי הפסיק את הסיפור, וחיכיתי ושמעתי פעם שקוראים לאיך שחושבים שהגלגלים במוח מסתובבים ושאלתי את עצמי אם הגלגל של יוסי נמצא אצלו בראש, ודמיינתי אותו בתוך העין האפורה שלו, מסתובב ומסתובב.
ואז יוסי אמר, שהמון פעמים קורה שאנשים נופלים מהגלגל, ולא הבנתי איך הם מצליחים כל פעם לחזור אליו כי אז הם יכולין ליפול שוב, ואז הסתכלתי בעיניים של יוסי ודמיינתי את הגלגלים שלו מסתובבים, ואז פתאום יוסי אמר שהוא לא אוהב ליפול ולכן הוא רוצה פשוט לרדת מהגלגל וככה הוא לא יפול,
וכל כך הייתי שמחה שיוסי לא יפול יותר.
ולמחרת, יוסי לא הגיע להושיב אותי על הברכיים. וגם לא יום אחר כך. היו הרבה אנשים דווקא, אבל לא יוסי, ולא הבנתי איפה יוסי, ואז שמעתי שמישהו אומר שיוסי לא יקום יותר.
וכבר דאגתי ליוסי, ורציתי לשאול אבל אף אחד לא ענה, וחיכיתי ליוסי שיושיב אותי על הברכיים, אבל הוא לא הגיע, ורצתי החוצה וחיפשתי את יוסי וקראתי לו וצעקתי והתחננתי שיבוא כי אני מחכה לו ואני לא מבינה לאן הוא נעלם, וכבר הרבה זמן לא ישבתי לו על הברכיים.. ויוסי לא ענה לי. יוסי לא הגיע.
ואני חושבת עכשיו, יוסי,
שאולי אתה כבר לא נופל, אבל זה לא שווה בכלל, אם גם אף פעם לא תקום.
