בעזהי"ת

[או שאולי אני בורה בקטע.]

אבל-
את ה"צריך" אפשר לפרש גם כ"ראוי", שבגלל שהברכה הזאת מקבלת פני ה' ונאמרת ר פעם בחודש- הלכך צריך למימרא מעומד, בכוונה של- לכן ראוי לכבר את המעמד ולומר את זה בעמידה.

אבל לא מסיקים מכאן על "מותר" או "אסור"... אדם שחולה מאוד ולא יכול לעמוד- אולי מותר לו לומר את ברכת הלבנה בישיבה- וכך אמנם הוא לא ייתן לתפילה את ה"מעבר", אבל הוא כן יקיים את המצווה?

[שוב- אני בורה בקטע.]

בגדול- אני חושבת שחובה לשים לב למה שמתפללים. זה שאנחנו לא תמיד עושים את זה לא קשור בכלל- כולנו יודעים שאסור לדבר לה"ר. זה לא אומר  שאפחד פה לא מדבר אפעם, כן?

הסיבה היא שיש הבדל בין הברכות:

אם הברכה היא ברכת הנהנין (כגון: על אכילת פירות וכד') אפשר לברך בישיבה.

אם הברכה היא ברכת המצוות, יש לברך בעמידה (כגון נטילת לולב וכד')

בקטע לפני הקטע שצטטתי מסבירים שמברכים ברכת הלבנה פעם בחודש, ולא כל אימת שרואים את הלבנה ונהנים מאורה. זה סימן שברכת הלבנה היא ברכת המצוות ולא ברכת הנהנין. אז המסקנה היא שיש לברכה מעומד. הכוונה - חובה.

בס"ד

מעשה נורא באדם שנכנס לבית הכנסת. וכשהגיע זמנו לעלות לתורה קרא בקול גדול: "רבותי נברך". הקהל החזיר לו: "יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם". ואפחד לא שם לב...

ואיך אמר הכוזרי: "כצפצוף הזרזיר וציוץ התוכי"

אתם יודעים שניתן היה למנוע את ההתנתקות, שמעו סיפור

מו"רי הוא מקובל ירושלמי, שממש יש לו רוח הקודש. מנסיון אתו אני יודע. לפני זמן מה דברנו על ההתנתקות, והוא אמר שכשהיתה התפילה הגדולה ליד הכותל, בנוכחות 400,000 איש, לא היה שם מנין של אנשים שיודעים לענות "אמן" כמו שצריך, ושלו היה מנין כזה - התמונה היתה שונה. (רמז ולא פירט.

אח"כ למדתי מה צריך לכוון ב"אמן", וא"א לכוון בקצב התפילה של היום. כשאסיים לכוון ב"אמן", הש"ץ יסיים את התפילה. אז לפחות אני מאזין על מה אני אומר "אמן", שלא אהיה כשוטה, שאומר "אמן" ואפילו לא יודע על מה הוא מסכים.

משל למה הדבר דומה, למישהו שנכנס לקנות נעליים, המוכר אומר לו את המחיר, הוא כלל לא שם לב למחיר ומיד הוא מסכים. טיפש הבן אדם, לא ? תקשיב למחיר ורק אח"כ תחליט האם אתה מסכים.

אז אני בתפילה , כולל בחזרת הש"ץ, משתדל לשמוע על מה אני נדרש להסכים ורק אז אני מסכים ואומר "אמן". אני לא סומך על אף אחד, לא על הש"ץ ולא על היתום שאומר קדיש. שומע ומחליט אם להסכים.

המשמעות היא לא ללמוד בזמן התפילה ולא למכור את האוטו באותו זמן, אלא להתפלל. זה המינימום.

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

לספור את העומר 49 יום

מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).

רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.

יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה