בס"ד

לא בסגנון של מרד, אבל הייתי עושה משהו הרבה יותר מוקדם.

היתי עושה השתדלות בכל המישורים שיכולה בכדי שלא יווצר מראש מצב שכזה.

אם תנסה לעשות מהפיכה כזאת

אין פיתרון אחר. יש כאן שלטון של ערב רב, רק הקב"ה יושיע

אולי היית צריך לרדת שורה, או לנסח אחרת.

בעברית וגם לאור העובדה שבעברית אין סימני פיסוק וצריך להפעיל את הראש.

ו' החיבור לאחר פסיק ולאחר נקודה | האקדמיה ללשון העברית

של פלוני מפונפן, מתי זה אפשרי.

הבנתי שזה אפשרי כשזה צירוף של שני משפטים קטנים למשפט אחד.

בתנ"ך זה גם אפשרי.

מעבר לזה מה עוד?

תוכל להחכימני?

המילה "ולמרוד" היא משפט קטן: הם רצו למרוד?

אך במציאות ההגנה השתלט. אפשר לאמר שהאצל והלחי לא השיגו את כל מטרותיהם בהקמת המדינה

כל הניצרך כדי לשלוט ולהוביל שינוי

באמת נשמע הזוי.    

יש בנביא כמה דוגמאות כאלה. אולי אם שום דבר לא זז במשך שנים-זה מה שצריך לעשות ח"ו.

אבל באמצ קשה לחשוב על דבר נוראי כזה

אבל זה לא כמה שנים. דיברתי על 30-50 שנה ששום דבר לא מתקדם. אז אולי מה שצריך זה לשחרר דעות קדומות ופשוט לפעול

עכשיו אנחנו בגאולה

וזה הבדל מהותי

אנו בתהליך של גאולה

ובדיוק מכאן צצה השאלה- אולי הדברים תלןיים בנו

השאלה היא רק נקודה למחשבה

משטרת הPolitical Corectness

מוזמנת להמשיך לריב איתם, אני לא צד בדיון, סה"כ הערתי לך על העובדה ההיסטורית הלא נכונה שציינת.

אני מבקש שתרגעי ולא תאיימי עלי. לא מעריך התנהגויות כאלה.

כי לא קראתי לאף אחד מתיוון, ציינתי עובדה היסטורית.

וציינת במפורש עובדה היסטורית. ציטוט:

"@חסדי הים, במי לחמו המכבים? המחתרות? 
במי הבחור מהשירשור הזה רוצה להילחם? 
איך אתה משווה בין הדברים?!?"

כתבת במפורש כאילו שהמכבים לא לחמו ביהודים. ואת טועה ומטעה ומתבססת על רעיונות שאין להם שורש במציאות ודעתך לא תופסת פה.

ממש לא מעניינת אותי דעתכם, ובכלל הדיון הזה.

עכשיו גם את וגם @גמני תרגעו מהקריזה שיש לכם מהדיון הזה עם החבר'ה פה ותזהרו מאוד בביטויים שלכם כי לא מתחשק לי להגיב לכם בצורה מכוערת כמו שאתם מגיבים לי אחרי שגררתם אותי לויכוח הטעון רגשית הזה שלכם עם "כוסף".

אני נהנה מהבזיונות לכבוד אלול. מה את מרוויחה מזה? אינני יודע...

כתבת את הדברים מפורשות, אין שום צורך להתדיין מסביב. טעית טענות בהיסטוריה של עם ישראל, ומותר לך להודות בזה. אף אחד לא מת מלטעות.

ומי עונה להגדרה צדיק?

ומי עונה להגדרה רשע?

אולי בכלל בן גוריון, משה שרת וגולדה מאיר היו צדיקים והרב קוק הרב מרדכי אליהו והרב עובדיה לא? מי אנחנו שנחליט? אז זהו. אנחנו לא מחליטים אנחנו יודעים. מי שדוחף את עם ישראל לקיום מצוות, לימוד תורה ויראת שמיים הוא צדיק מי שעושה להיפך הוא רשע. או שגם זה לא נכון?!

את הטעות בהודעה של מור ולבונה

דעתי לא קשורה בכלל להשלשלות העניינים שלכם.

אתם מביאים ראיות היסטוריות שהן טעות גמורה, העמדתי אתכם על האמת.

זהו.

לא מעניין אותי הדיון שלכם וכבר הבעתי את דעתי למטה נגד "מרדים" למיניהם מסיבות כאלה ואחרות. אל תהיו מציקים.

באותה הדרך.

ואני מציע שתלמדו היסטוריה כמו שצריך לפני שאתם מנסים לעוות אותה כאילו שאתם פלסטינים.

אתה רוצה להמשיך להתווכח עם "כוסף" תתווכח איתו ועזוב אותי בשקט.

אתם מצחיקים אותי עם ההשתוללות שלכם בלי שום קשר לעניין...

להגיד שאני חושב שצריך לרצוח יהודים (אולי התבלבלת בכינויים באמצע הקריאה? לא יודע), נראה לי שאתם צריכים כוס מים קרים... ודחוף

ולקרוא לי "מתנשא", "רוצח יהודים", ו"אוכל מצות עם דם נוצרי".

אני זה שקפצתי?!

כתבת לי

מי בעיניך מתיוון בימינו? מי שאין לו כיפה? - צעירים מעל עשרים

אני לא דיברתי על אף אחד בימינו, ברור?

יופי, עכשיו לך תשים ראש, תנוח קצת. תחזור, נדון כמו בני אדם.

שים לב להשתלשלות, מקווה שהפעם תקרא אותה בלי חמת זעם ועשן שיוצא מהאוזניים:

* מור ולבונה כתבה "במי המכבים נלחמו?" כדי לציין שהם לא נלחמו ביהודים.

* ציינתי שהיא טועה ומטעה והמכבים נלחמו גם ביהודים מתיוונים ואף הרגו בהם.

* כאן מור ולבונה התחילה להשתולל כמו שור זועם ולהגיד לי "תזהר ממני, שמישהו יתפוס אותי" (בתרגום חופשי שלי ).

* ואז אתה החלטת להתערב ושאלת אותי "למי אתה קורא מתיוונים היום? בלה בלה", כלומר "את מי אתה חושב שצריך לרצוח היום כמו שהמכבים עשו?".

* הגבתי לך שלא הבנת את דברי ולא אמרתי שצריך לנהוג כמו המכבים היום, וכתבתי את זה למטה במפורש ושאני לא חלק מהדיון שלכם.

* התחלת לכתוב בצורה הזויה ולא קשורה לעניין "גררת את עצמך", ואז הגבת לעצמך (מה שמעיד על כעס) "התשובה שלך תופסת צד" (לא היא לא), ואז כשביקשתי שתניח לי ואל תשליך עלי מהדמיונות שלך, התחלת להגיב כמו ילד קטן.

ממש "זועם בכל יום".

בכל מקרה, יצאתם שניכם הזויים והתחלתם לריב איתי כי "כוסף" ו"חסדי הים" ניצחו אתכם בויכוח ולא הצלחתם להתמודד עם זה אז מצאתם על מי לפרוק את העצבים

מצחיק שמאז שאני משתדל לא לצאת על אנשים פה אנשים פה נהיו חצופים יותר ויותר

אני שאמרתי לכם שתרדו ממני בנושא הזה, ולמרות זאת המשכתם?

או שאולי אתה והיא שהחלטתם שאני תופס פה צד למרות שכתבתי במפורש שאני לא?

אתה מבין כמה אתם הזויים?

מנסים לכפות את ההבנה שלכם על אדם שאומר לך במפורש שהוא לא סובר ככה.

קיצור, המון בריאות. מאחל לכם התחזקות שכלית שתועיל לכם להצליח להבין דברים למרות שאתם מצויים בכעס ("כל הכועס חכמתו מסתלקת ממנו", לא יודע איך מתמודדים עם זה, אבל תפילה זאת תפילה ).

סתם כי בא לכם להציק לו ולהכריח אותו להגיד דברים שהוא לא אמר מעולם

בכל פעם שאני נתקל בה בגלל ההתראות

שכתבתי 30-50 שנה הכוונה היא זמן שאנו רואים שכל הפעולות שדיברת עליהם פשוט לא עוזרים ולא מקדמים, ופה הגיע שאלתי, האם אנו לא צריכים לשנות תפוס פעולה???

אבל אנחנו צריכים להבין מה הקב"ה רוצה. וזה השאלה

אז אני צריך לתהות, אולי זה רצונו

הגאון מוילנה כתב על הפסוק  

"וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשנה ואת לאה וילדיה אחרנים ואת רחל ואת יוסף אחרנים" (בראשית לג ב) 

שבסוף הגלות הערב רב יהיו ראשים על ישראל,  ואחריהם בחשיבות יהיו עמי הארצות (שזה מרומז בלאה וילדיה)  והכי פחותים יהיו התלמידי חכמים.  

זה אגב מובא בעוד ספרי קודש כמו "שומר אמונים" ועוד כמה..

אני מסכים שלפעמים נוטים לקרוא "ערב רב" לכל מי שקצת מעצבן...

אבל שלטון שנלחם בדת בכל הכוח אי אפשר להתעלם מזה

(אם זה ניצלו"ש אפשר לא לפתח דיון.  רק רציתי להגיד את העניין)

לא יודע אם אפשר לדעת מי ערב רב ומי לא...  

רק רציתי לומר שזה לאו דווקא נובע מהתנשאות  

לגבי השלטון, אני לא בטוח שאתה צודק.. אבל בוא נסגור על זה שבג"ץ הם וודאי נגד הדת והם שולטים יופי יופי

בהערות על ספר "אבן שלמה" להגר"א, כתוב באמת בשם הגר"א (אם תרצו אחפש מ"מ מדוייק) שבגלות הערב רב מושלים על ישראל, אבל לא כתוב "בסוף הגלות" אלא "בגלות" סתם. והמשמעות היא כמובן גדולה מאוד. את התוספת של "בסוף הגלות" - המקור היחיד שמצאתי הוא בהערות על החפץ חיים על התורה שהוזכר באופן אגבי, שוב אני יכול לחפש את המקור, אבל נראה לי שזה לא היה משהו ממש מוסמך. בטח לא כמו ההערות על אבן שלמה שנכתבו בדור סמוך לגר"א, ואולי גם הועתקו ישירות מכתבי הגר"א שכתב בעצמו.

ועוד דבר: מובא בשם הגר"א (אינני זוכר היכן, אפשר גם לחפש): שכשיקרב זמן הגאולה לבוא, אז בתחילה תהיה "פקידה קטנה" - "כמו שהייתה בימי כורש", ורק לאחר זמן מה ייגלה כבוד ה' בגודלו וכבודו לכל באי עולם. ואם כך אמר הגר"א, אזי ניתן לומר שגם מה שיש לנו עכשיו מדינה זה כנראה ההתחלה הזאת, אני אמנם לא נביא וגם לא מקובל ולא יודע, אבל אני אומר את מה שנראה על דעת, למעשה - על דעת רוב האנשים כנראה בימינו.

שזה יהיה הגלות שלפני ביאת המשיח, שתהיה גלות ערב רב. ברור שזה המצב היום...

ושוב אל תגררו אותי לדיון, אני לא מביע דעה אלא מדייק את הדברים

אני לא מקובל (כמו שאמרתי) אבל אני יכול להביא כל מיני פסוקים על איך שהנביאים ראו את המהלכים של הגאולה

אגב בהקשר זה כדאי להביא גם פסוק חשוב מדניאל "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו" 

גם מזה צריך להיזהר 

(גם מחזון לטוב גם מחזון לפחות טוב)

סותרת?

הראיות של הזוהר הם מפסוקים בשיר השירים, אגב.

לא מבין מה החידוש בפסוק מדניאל? זה גם אומר את מה שהזוהר אומר.

אבל למען האמת -גם- סותר

ישנם פסוקים רבים בעלי משמעויות שונות קשה לדעת מה מתכוון למה בדיוק

זה דורש הסתכלות שיטתית ומעמיקה

אמירה או ציטוט סתמיים זה כמובן מותר, רק שאם עושים דיון מסודר אז גם העיון במקורות צריך להיות שיטתי ומסודר

בכל אופן יש על זיהוי הערב רב ובכלל הנושא הזה ספרים רבים ושיעורים רבים גם מרבנים בני זמנינו שעושים סדר בנושא.

מי שהדבר נצרך לו יכול לשמוע אותם.

הבעיה היא שעלולים לגלות שאנחנו חלק מהם

התכוונתי שיש סתירות בין המקורות הרבים (למשל בחז"ל (בנגלה) לא מופיע מושג של גלות ישמעאל או גלות ערב רב)

נגדי,  לא כשהם משלימים. אם יש משהו שמופיע בפסוקים (אתה הבאת מדניאל והזוהר הביא משיר השירים), ומקור חז"לי (הזוהר) מביא אותו גם, הסיפור ברור.

כל עוד לא כתוב בגמרא ההפך בדיוק, זה לא נקרא שיש סתירה.

למרות שאני לא יודע למה אתה אומר שבנגלה זה לא כתוב.

הרי זה כתוב במפורש בסוף מסכת סוטה וזה מאמר מאוד מפורסם:

"ומלכות תהפך למינות".

מינות, כידוע, זה יהודים עם דעות בסגנון נוצרי (רפורמיות, חילוניות, נוצריות ממש ושאר ירקות).

בחז"ל מופיע ארבע מלכויות והגאולה מגיעה בסוף הגלות הרביעית, כך משמע בפירוש גם בדניאל (אם אתה רוצה אציין איפה בדיוק בדניאל) וזה נקרא שכתוב ההיפך

אבל אם אתה מחפש סתירות מפורשות אז הנה לך:

בספר דברים כתוב שה' יחזיר אותנו אחרי שנחזור בתשובה

במציאות לא בטוח מה קרה

במקורות אחרים(למשל יחזקאל י"א) משתמע שקודם נחזור לארץ ואחר כך נחזור בתשובה

בהושע ג' משמע שבכלל לא תהיה מלכות לישראל וכשתשוב תשוב מייד מלכות ה' שימנה את משיח בן דוד, (מה שסותר כמובן גם את הרעיון של משיח בן יוסף)

אתה מוזמן להתחיל לכתוב תירוצים

שהיו פלג ביהדות ונקראו בזמנו "נצרנים". זה פשט המושג במקור.

מינות (יהדות) – ויקיפדיה

זה שהיום משאילים את המושג "מינים" לשאר דברים, לא יכול להשליך אחורה על המקורות הראשונים. זה צריך להיות ברור לך.

אין שום סתירה, תעבור על מה שכתבת!

לא יודע מה משמע ומה לא משמע ואין לי זמן לעיין בזה כרגע (אם תרצה תזכיר לי מאוחר יותר).

אבל בתירוץ פשוט מהמותן לפי מה שכתבת (ואני סומך עליך שהבאת את הדברים בצורה מדוייקת) אין שום בעיה.

הישוב הפשוט הוא שאנחנו פה בארץ, ואין מלכות לישראל כי יש מלכות ערב רב.

התקיימו שני הפסוקים, התיישבו דברי חז"ל בזוהר ובגמרא, והכל בא על מקומו בשלום...

אתה צריך גם לזכור, בתור אדם מאמין, שחז"ל בוודאי ידעו את התנ"ך ואת דברי הנביאים יותר טוב ממני וממך ובתהליך של זיקוק של כמה מאות שנים הם הכריעו לנו בדיוק מה משמעות הנבואות ומה זה אומר בפועל.

כך נכתב במסכת סוטה, כך נכתב בזוהר.

לא חולקים על דברי חז"ל, זה עיקרון אמוני בסיסי מאוד בלימוד תורה.

מינות זה סוג של דעה לא משנה יהודי או גוי

ברכת המינים נתקנה בגלל מינים יהודים אבל"מינות" סתם זה לא קשור, ולטעמיך מה זה "מלכות תהפך למינות" הרי אם אין מלכות שאינה מינות לפני כן, אז היא לא "נהפכת" למינות

את משיח בן יוסף לא יישבת 

את ספר דברים לא יישבת

שאלה נוספת ביחזקאל כתוב שגוג ומגוג יבוא אחרי שעם ישראל כבר יינצל מכל אויביו וכנראה אפילו אנטישמיות לא תהיה

בחז"ל הכינוי "גוג ומגוג" זה כנראה משהו אחר 

אני מדבר לפי פשט התנ"ך ופשט חז"ל

כמובן אני מאמין בחז"ל 

וכמובן שישנם תירוצים אפשריים

וזה בדיוק מה שאמרתי: צריך עיון מסודר ושיטתי כדי לתרץ את הסתירות ואז הכל מובן, אבל כשהולכים במלחמת ציטוטים אז קשה להגיע למסקנות ברורות

בדיני נפשות אפילו. אל תעוות את השפה ואת מושגי חז"ל בשביל להצדיק טענה...

אין לי זמן ליישב את הטענות האלה, אתה יכול לעשות את זה גם בעצמך. הקושיות האלה לא כל-כך חזקות. אני אישית מעדיף לחשוב שאם הדבר ריק, ממני הוא ריק, ובוודאי לא מחז"ל.

מסכים איתך שצריך עיון מסודר ושיטתי, אתה מוזמן לעשות אותו. אבל עד אז נזכור שגם אם ראינו סתירה, בגלל שאלה דברי חז"ל, האמת והצדק איתם. גם אם עלינו לברר את אותן הסתירות (אני לא רואה אותן, אגב!)

אני רק חושש שאתה מושפע מהויכוח הקודם...צוחק

פשוט אני לא מבין איפה אתה חושב שאמרתי משהו נגד חז"ל?

יש "מין" ויש "מינות". "מין" הוא יהודי. "מינות" זאת הדעה של המין, שגם מי שאיננו "מין" יכול לאמץ לעצמו דעות של "מינות"

דעתך גם אם כרגע נשארת בצריך עיון.

בכל מקרה זאת עצה מאוד טובה לישוב קושיות. זה מועיל מאוד גם לסייעתא דשמיא בכתיבת חידושים, ואכמ"ל.

מין, מינות, מינים - כל המושגים האלה מדברים על הנצרנים שהיו יהודים.

לעומתם היו צדוקים, בייתוסים ושאר ירקות. מינים היו רק הנוצרים היהודים.

לגבי אמונה בחז"ל - איפה אתה רואה שאני לא מבטל את דעתי כלפי חז"ל?

לגבי מינות - מה שהסברתי בהודעה הקודמת זה הסבר דקדוקי פשוט, זכותך לסבור שהוא לא תקף במקרה הזה, אבל גם זכותי לסבור שכן

חז"ל.

העניין הוא, שכשאתה רואה את דברי חז"ל המפורשים ומנסה להקשות נגדם מפסוקים, זאת בעיה כשזה לא נעשה על דרך הלימוד והחידוד.

כשבאים לחדד את הדברים, מקשים, ואז הדברים נהיים רחבים יותר, עמוקים יותר והתורה מתגדלת.

לעומת זאת, כשמביאים את הדברים שלך כאילו הבנתך היא באמת ראיה נגד דברי חז"ל, שם נופלים. השמץ התגדלות הזאת מפריע ללימוד, מונע את ישוב הקושיה, ובכלל מכבה את האור של התורה - זה שאמור להוליד את החידושים.

כמו שאני יכול להקשות מגמרא אחת על גמרא אחרת, כמו שאני יכול להקשות מפסוק אחד על פסוק אחר, כך בדיוק אני מקשה מפסוק על גמרא או מגמרא על פסוק לא איכפת לי איך תקרא לזה, ואני אכן מניח בתור הוא אמינא שהפשט הוא הכוונה, אני מניח את זה רק כדי לחדד את השאלה, לא בגלל שאני חושב שזאת האמת ואין בילתה, כך אני יוצר הוא אמינות, ובמסקנא אני גם כן מסביר איך הדרש נכנס ממש בתוך הפשט (כשתכיר אותי תראה שזה מה שאני עושה... אז אני מבין שאתה עדיין לא מכיר אותי, אבל אני מצהיר בזאת שזו דרכי)

עובר מספיק ברור בכתב

העיקר שבסוף מסתדרים גם אם לא לגמרי הבנו 

תוקןכי אולי לא היה מובן

העצה שהביא בעל ה"שומר אמונים" היא להסתכל אם אדם שמח בעליית חברו בעבודת השם או לא. יש עוד דברים בסגנון. בוודאי שזאת גריעות רצינית. אבל פה מדובר רק בעניין הרוחני שכל אדם יכול לעבוד עליו ולהפטר ממנו.

אם כי לגבי העניין שהערב רב הוא רק בחינה רוחנית, הדבר היה נכון מאוד בתקופה שנכתב.

היום זה כבר לא ככה. ידוע על רוסים שבקום המדינה קנו תעודות של יהודים שנפטרו וזייפו את זהותם כדי לעלות. ידוע גם על פושעים נאצים שהתחזו ליהודים והיגרו לארה"ב (וצייד נאצים אחד העיד שאפילו פה בארץ יש כאלה).

כלומר היום יש ערב רב בסגנון מצרים בפועל ממש...

ולכן קצת יותר מפחיד שאדם יזהה בעצמו את הסימנים האלה, כי אולי הוא יחקור ויגלה שהוא בכלל לא מזרע ישראל (היו מקרים רבים כאלה, מפורסמים מאוד. חלק אפילו היו בסדרות וסרטים. אחת הייתה גרמניה שסייעה ליהודים ונלחמה במכחישי שואה בארה"ב).

ודאי שמי שמזכים אותו משמים לראות את התשובה שלו צריך לשמוח.

השאלה אם הוא רואה. אם תראה את הכללים של הערב רב העצמי, אתה תראה שרוב מי שלוקה בזה לא מסתכל על עצמו אלא על אחרים.

זה ודאי לא דבר טוב, ועל זה דיברתי.

בכל אופן, לגבי משה רבנו, אם זכרוני אינו מטעני, אני לא בטוח שהמקובלים מסבירים את זה ככה.

קליפה הכי גבוהה** - המדרגה הכי נמוכה. זה בדיוק הפוך מהקדושה.

משה רצה פשוט לרדת לעומק הכי קשה ולא להשאיר לס"א שום ניצוצות, וזה לא צלח.

ערב רב העצמי הם יהודים כשרים לכל דבר ומיוחסים לאבותינו שנכנס בהם שמץ מהלכלוך של הערב רב של מצרים.

הערב רב, "הגויים לגמרי" להגדרתך, הם הערב רב דוגמת מצרים. לא באמת התגיירו כראוי. ואם תאמר שהם גויים לגמרי, כבר אמרו חכמים "משפחה שנטמעה נטמעה". ועד ימות המשיח הם מוחזקים יהודים לכל דבר אליבא דהלכתא. ולא כל-כך קל לעקור חזקה ביחוס.

(** מניח שהתכוונת לומר הכי חזקה, כי המושג גבוהה הוא בעייתי כאן)

הקל' הראשונה היא ראו', והיא כביכול לא קיימת, אח"כ נוגה המפורסמת שהיא הראשונה באמת, אחר כך רוח סערה, ענן גדול ואש מתלקחת.

מתחת להן יש את היכלות הטומאה, בתחתיתם זה עמלק שהוא מלכות דטומאה, ואם אני לא טועה משכנו בנו' דתהו' רב'.

אבל חסד דיסוד דאבא הוא ממש לא עומד מול חסד דיסוד דקדושא. כבר בבינה אין שום אחיזה לחיצונים, ואתה רוצה לומר שעמלק יונק משם?

אגב מי שיושב ביסוד דאבא של הקליפה הוא בלעם. וזה בדיוק מה שאמרתי שזה הכי נמוך, ולכן הכי חזק.

מה שאני כותב לך פה אני כותב בתור רווק שממש לא למד את שער הקליפות בעץ חיים אלא בתור רווק שישב בנפרד עם שני מקובלים חשובים ושאל אותם את זה וקיבל מהם מה שלרווק מותר לתת.

אני מדגיש שוב, כדי שלא תצא תקלה, שמה שכתבתי שעמלק הוא במקום ההוא הוא כנראה טעות ואני חוזר בי מהדברים ההם, אבל זה עדיין במקום הכי נמוך וככה שמעתי משני מקובלים חשובים וכו'.

ראיתי איזה מקור כרגע שכתוב בו גם כנגד דעת וכו' וגם כנגד מלכות וכו' (אם תרצה אשלח לך את הקישור בפרטי, כי זה לא המקום)

אם כי אני לא בטוח שאני מסכים, אבל לכל הפחות בפרטות אדם יכול לנתק את עצמו מהם. בבחינת תיבת נח.

מיעוט הארה משאיר מקום לצד השני ובוא נעצור פה

אתה שוב פעם יורד לפסים אישיים. מה נסגר היום?

אין שום עניין להרחיב בזה. אמרת את שלך, אמרתי את שלי. אנחנו לא נמצא את עמק השווה ואחד מאיתנו טועה בכל זאת.

אני אומר שטומאה היא נגזרת של חוסר הארה (וזה מובן מאליו).

ואתה אומר שטומאה היא לא נגזרת של חסרון בהארה (ואין לי מושג מה המקור לדבריך).

עכשיו בוא נעצור, כי ידוע מה עניין מי שמדבר על דברים כאלה בפומבי. ואני לא מעוניין בזה.

עריכה: שלחתי לך מסר, אם אתה רוצה להמשיך לברר את זה

פרנסה וביטחון ושכחתי מה השלישי, הוא אומר שהערב רב זאת בחינה (זאת שיטת המהר"ל), ושאדם צריך לבדוק את עצמו והוא נתן בזה עצה לדעת אם אדם נגוע בערב רב (כתבתי אותה בשרשור אחר לפני כמה ימים)

שרואים לאחרונה אתה עלול למצוא את עצמך במרתפי השב"כ עובר עינויים והשפלות רק כי כתבת משהו באינטרנט ויש לך כיפה סרוגה...

אבל בפועל אני לא באמת חושב שאעשה דבר כזה

כמו ביהמ"ק.

היו הרבה שלחמו גם על הצד הלאומי.

אצ"ג נגיד כתב הרבה על מלכות בית דוד ושיריו היוו השראה ללוחמי האצ"ל

לפעמים הדרך להוסיף אור צריכה להיות קשה.

וכבר ראינו בתנ"ך דברים בסיגנון

המלאה?

תלויה בלימוד והבנה והתקרבות לה'

את זה אפשר לעשות תמיד גם אם לא מוצאים כלום מסביב (החיזוק היומי- בחינת לימוד)

בית המקדש הוא רק אמצעי

בכל רגע ורגע אנו יכולים להוסיף אבן לבניין בית המקדש ואם נלך באמת עם הקב"ה הוא ילך איתנו כמו שכתוב "אם תדרשוהו ימצא לכם", ו"מה לעשות למאת הכיכר" שהשקענו ולא ראינו תוצאות? תשובה "יש לה' לתת לך הרבה מזה"

אני לא מבין מה מרד, בשביל להנהיג צריך חזון, צריך לדעת מה רוצים ולמה רוצים, לא רק בהגדרות שלך אלא בהגדרות שמתאימות לנהל מדינה, אם אתה רוצה לעשות מרד - רק אם אבין כמו שצריך את המטרה - רק אז אסתכל על זה ברצינות

אני מבין שאתה מתכוון למשהו רציני, ואני צריך להסביר את עצמי:

כמו שכתבתי כשהגעתי לכאן - אני נקלעתי למשבר תרבותי קשה. הבנת התורה בשפה לא תורנית, שילוב והטמעת דברים לא תורניים בתוך התורה וכד'. 

אני הולך להסביר את עצמי, ותכף אומר גם מה שאני בכל זאת מבין בקשר למה שאתה מתכוון.

אז אני מאמין שצריך להבין את התורה - ברמה פשוטה, כמו שכתוב - דוד כתב ברוח הקודש: "זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי". התורה צריכה להיות דבר קל ונעים בחיים. וזו הצורה השלמה של הופעת התורה. ולזה צריך לשאוף, לדעתי, כשהולכים לעשות שינוי בעולם כמו של היום. 

סליחה על ההסבר לסירוגין שלי, אבל אני מבין שבעצם מה שמטריד אותך זה לא רק ש20 שנה לא קרה כלום, אלא שאנשים גם אינם מבינים שצריך "לזוז מהמקום". וכמו שכתב הגר"א, כל זמן שאין האדם עולה מעלה מעלה - על כרחו ירד מטה מטה. חס ושלום. ולכן במצב כמו של היום, שבאמת אנשים לא מחפשים איך להתקדם מבחינה רוחנית, זו אכן בעיה חמורה.

וכאן אני חוזר אל הלעיל - התרבות של היום מבוססת על מיקסום (שאיפה למקסימום) של השכל האנושי. אנושי ולא אלוקי, אנושי מדעי ולא רוחני. לכן יהיה קשה מאוד להזיז אנשים מבחינה רוחנית, מבלי לתרגם את התורה והרוחניות לשפתם. וגם אם נאמר שקשר רשעים אינו מן המניין, עדיין המצב הוא, כך נראה לי, שישנה השפעה של התרבות הזאת בכל סביבה, ולכן גם אנחנו עצמנו צריכים לטפל בבעיה. כלומר עבור עצמנו, שאנו נבין את התורה באופן המתאים לתרבות שבסביבה שבה אנו חיים. 

אתן דוגמא: קורבנות. בימינו מאוד קשה להבין מה בעצם המשמעות של זה ו"מה טוב בזה". אני אתן הסבר פשוט שלי: בדיוק מה שקוראים בימינו: "הקרבה". אדם לוקח בעל חי שהוא קשור אליו, וגם עלה לו כסף. ועכשיו הוא מוותר עליו. הוא מקריב אותו. זהו מעשה סמלי שמראה שהאדם המקריב מבין שהאידיאל האלוקי כ"כ חשוב, שצריך לוותר בשבילו על ממון, ואפילו על חיים. ולכן אמרו חז"ל שהאדם צריך להרגיש כאילו הוא עצמו מוקרב. כלומר שירגיש איך ראוי למסור את נפשו ממש על מזבח האידיאל האלוקי. אז נכון שהוא לא מחוייב להקריב את עצמו, כי זה חוסר גדול לעולם. אבל בתור מעשה סמלי הוא מקריב בהמה ששייכת "לו". אז ברגע שאנשים יבינו וידעו ויתרגלו להרגיש דבר כזה במעשה כמו קורבן - אז יש על מה לדבר. אבל אם לא - אז הקרבת הקורבן לא בהכרח תשיג את מטרתה, ואולי אף תגרום נזק. לכן צריך קודם לעבוד על "מה ואיך לעשות", ולכתוב תוכנית, לכתוב חזון. אחר כך אפשר גם להעביר את זה לעם. ובמצב שיש לאנשים סיכוי להבין ולהפנים - אז אפשר גם לצאת ביד חזקה. לא קודם.

אפשר גם לעשות תוכניות שינויים קטנות וליישמם, לאט לאט תתווסף פרוטה לפרוטה עד שנגיע לחשבון גדול.

אתה אומר שצריך להשפיע מבפנים? או שיהיה חזון שיהיה פרוט והסברה של חוקי התורה אפ' רק בכתובים?

אבל בגדול אני חושב ש"להשפיע מבפנים" זה רצוי אבל לא חובה, לעומת זאת חזון והסברה אלו דברים נחוצים יותר, למען האמת כשאני חושב על זה גם "להשפיע מבפנים" נחוץ ברמה מינימלית, וגם חזון והסברה אינם דרושים עד לרמת שיא. כך שניתן לומר שבעצם "כל המרבה הרי זה משובח", אבל העיקר זה בסיס חזק ויציב למה שעושים. 

שכשיש לךמודעות לצדקת הדרך, ונכונות להקרבה - אתה משפיע אפילו אם יש לזה מחיר (ולפעמים המחיר הוא גם בערכים, כלומר שאתה בונה תחום אחד ולבינתיים מזניח יחסית (רק יחסית!) תחום אחר, וזה בבחינת "הפסד קרב ותנצח במלחמה")

אבל אני כותב מה שנראה לי נכון בכלליות (כולל אחרי הניסיון שלי), והמילים שאני כותב הם פשוט הגדרה לחלק הטוב שבמה שהצלחתי לעשות. תופעות הלוואי אומנם קיימות, אבל להבנתי הם ניתנות לריפוי. תופעת לוואי שהריפוי שלה קשה מדיי - רצוי להימנע ממה שיגרום אותה

שצריך גם קצת לעבוד בשיטה שלהם.

זכור את מה שחב"ד עשו בקום המדינה כדי להציל נפשות ולבנות מחדש את עולם התורה אחרי השואה הארורה.

צריך קצת לפעול ולא רק "לקרב" בדיבורים ושיחות.

זה כולל להקים בתי כנסת, בתי מדרש, בתי ספר, למנוע תעמולה שקרית, להפיץ תורה בצורה תעמולנית גם... הלוואי וכל עם ישראל היה לומד את השיטתיות של הרבי מחב"ד.

אני כותב בתחומים שאני מבין

צריך פשוט להזהר מהמחשבה שאם תשב ותעשה טוב לעצמך ולסביבה הקרובה שלך זה מספיק.

יש לה' יתברך דרישה גדולה מאיתנו שנקום ונעשה למען כלל עם ישראל.

מי שיכול במעשים, מי שיכול בתפילות.

אבל צריך לחשוב כללי, בקנה מידה ציבורי... ולא להשאיר את זה רק על כתפי גדולי הדור. הם בסופו של דבר רק אנשים

אני רק חושב שאם בטמת היו משהו רציני בסיגנון הזה. לא ההיתי שולל מיד

כמובן, צריך לזרז ולפעול בדרכים טובות ונורמליות ככל הניתן.

אבל מה זה "נניח בעוד 30-50 שנה"... בהלך רוח כזה, עם ישראל לא היה שורד את הגלות.

ה' גואל את עם ישראל, ואפילו על המצב בגלות כתב הרמח"ל במס"י, שאדם לא יאמר מי אני ספון שבגללי יתקבצו הגלויות וכו' (ע"י שיתפלל), אלא הוא יעשה את שלו - ולקב"ה יש נחת מזה, גם אם עדיין לא הגיע הזמן.

אז אנחנו צריכים קצת ענוה. לעשות כל שביכולתנו, ולדעת שהקב"ה מנהל את העניינים.

ו"כל מה שביכולתנו", לא כולל לשבור את הכלים. אדרבה, דבר כזה רק מרחיק יותר.

מה זה "מרד או משהו בסגנון"? מישהו יכול לכפות את עם ישראל "להיות במצב יותר טוב"?

בשביל מצב רוחני יותר טוב, צריך להרבות בתורה, להאיר לעצמנו ולאחרים. גם בשביל יותר חדות בתודעה הלאומית, צריך לעבוד עליה. גם להשתדל במישורים האחרים, הפוליטיים וכו', להרבות בכלים המתאימים ולעמוד נגד נסיונות לקעקע את הזהות שלנו. הכל "בתוך המשפחה". הרצון הוא שעם ישראל ייגאל, לא רק חלק. ואף אחד לא יקבל מה שתנסה לעשות לו "בכח"..

מי אמר שלא צריך להוביל למלכות בכח? לא אמרתי שניקבע לכל אחד איך להתנהג רק שיהיה שילטון דתי.

אם אנחנו רואים שאנו עומדים באותו מקום כ"כ הרבה זמן, אולי זה דורש גם לפעולה מאיתנו

מי שמךָ?

ומישהו רציני באמת חושב שיוכל להחזיק פה אזרחים "בכח" ובמקביל להילחם באויבי ישראל?

ולהגיד "באותו מקום כ"כ הרבה זמן" - זו אמירה "צעירה", וגם מראה כמה טוב לנו פה...

אחרי אלפיים שנה בגלות - מישהו חושב שאם עוד 20-30 שנה המצב "לא ישתנה", אז צריך אולי בכח...

כדי לשנות באמת, לא עוסקים בחישובים, אלא פשוט פועלים. מוסיפים טוב ואור ואהבת ישראל וכבוד לטוב שיש באנשים אחרים מישראל.

[ואגב, שלא תהיינה אשליות.. אם חלילה היה דבר כזה, אחרי כמה זמן היה קם תת-זרם אחר ו"מורד" גם בזה. רק תראה מה קורה היום לפעמים בין "חצרות" שונות בתוך ציבור שהיה רוצה שלטון יותר "דתי".

על כן, צריך להעיף מהראש, לדעתי, את המחשבות מבלות-הזמן הללו, להוסיף טוב, להתרגל בעין טובה.

אולי בזכות "חבור עצבים אפרים הנח לו", נזכה גם יותר מהר למצב רוחני בהיר יותר. 

וגם - לא לשכוח, להודות לה' על המצב העצום-יחסית שכבר הגענו אליו. מי ש"עושה פרצופים" לאבא שלו כי הביא לו רק מתנה גדולה ועדיין לא מתנה ענקית וגם יש עדיין כמה בעיות - אז לא ברור כמה לאבא שלו יש חשק לעבור למתנה המשלימה הבאה...]

ה"מי שמך" זה בדיוק מי ששם את מקימי המדינה.

המציאות ההיסטורית הייתה שהרבנים הספרדים היו האחראים היחידים פה במדינה כשלוחה של השלטון העותמאני. זה היה ככה מאז ומעולם עד השלטון הבריטי שאז היהודים האשכנזים שעלו מחו"ל התחילו להשתלט בכל מיני מניפולציות.

זה מתועד יפה מאוד באגרת של מרן הרב קוק זצ"ל לאביו, וכמובן בעוד הרבה מקומות.

שהיה השלטון העותומאני, זכור לרע, אכן היה "חכם באשי" שהיה מבחינת הטורקים הנציג הנכבד ביותר, נציג דתי של העדה. האחריות המנהלית הכללית-השלטונית היתה בידי נציגי השלטון התורכי בארץ, לא היהודים.

כשהבריטים כבשו את הארץ, וקיבלו את המנדט, הם שלטו כאן זמנית. מוסדות הישוב היהודי שהתפתח, עמדו לבחירות. זה היה סה"כ שנה שנתיים אחרי סיום מלחמת העולם הראשונה, בתר"פ. עי' אגרות הראיה ד, לגבי השתתפות נשים בבחירות, ואח"כ ההחלטה של אסיפת הרבנים שהתכנסה בענין.

מכל מקום, המוסדות היו נבחרים - ואם לא כך, הבריטים לא היו נותנים להם לייצג את הישוב.

נכון שמטבע הדברים, היו אנשים בעלי יוזמה, הקימו את ההסתדרות, הסוכנות, ועוד. וממילא, תפסו מקום מרכזי במהלך העניינים.

אם החרדים לדבר ה', היו מתאחדים, וגם היו עולים בהמון - היו יכולים הם לעמוד בראש הישוב. כך גם אם היו תופסים כל מיני יוזמות בקשר לניהול מהלך ישוב הארץ שהיה אז, כמו שעשו אחרים.

אבל אף אחד, גם אז, לא תפס שלטון בכח. גם לא היה בידם. הארץ היתה תחת שלטון בריטי.

ומכל מקום, זה כלל לא דומה למצב שכבר יש מדינה. יש בחירות. מי יכול לומר היום לציבור - אני משתלט בכח על המדינה ואני אנהיג אותה?.. זה דבר ילדותי, וגם מחוצף למדי..

אבל זה עדיין לא משנה את המצב. מה שהספרדים עשו לאשכנזים, הם עשו להם בחזרה (ואח"כ לכל עדות המזרח). לא בטוח שהסיבה הייתה נטו דמוקרטית.

בוא נזכור כמה עוולות עשו אלה שהקימו את המדינה, הכו רבנים, גזלו כספים, חטפו ילדים ועשו עליהם ניסויים, ריססו את כל החומים, גנבו והשמידו דברי קודש, חילנו בכח וגזזו פאות, רצחו מעפילים.

אתה באמת חושב שהאנשים האלה היו כל-כך דמוקרטים חמודים שהם באמת זכו בזה ביושר? אני בטוח שלא.

תזכור מה קרה גם אח"כ, כשההסתדרות הייתה כופה על אנשים לבחור בהם באיומים על פגיעה בפרנסה. דבר מפורסם.

אם כך לאחר הקמת המדינה הדמוקרטית הנאורה, תאר לך מה היה במצב ההפקר שהיה כאן לפני קום המדינה. איש הישר בעיניו יעשה.

בכל מקרה, אני ממש הייתי נזהר במקומך להשתמש בביטוי "ילדותי, וגם מחוצף למדי" על מה שהמשיח עתיד לעשות בכל מקרה... אלא אם אתה סובר שהמשיח יתגלה דרך מערכת הבחירות. שזה יכול להיות חידוש מרענן, אבל לא נראה לי שהוא אמיתי

אם כי צריך להיזהר הן מהכללות כלפי כולם, "אלה שהקימו את המדינה", והן מהכללות של מעשים, כאילו היו תופעות "כוללות". אע"פ שגם מיעוטן חמור מאד.

בוודאי שאינטריגות ונסיונות לחץ היו - ומבחינה מסויימת זה השתפר.

אבל לבוא בגלוי ופשוט לתפוס שלטון בכח - לא היה.

ולגבי המשיח - זה הומור נחמד..  אבל בהנחה שמי שכותב כאן עדיין אינו המשיח (או שעוד לא הכריז על עצמו...), זה לגמרי שונה. שמישהו יתיימר להודיע לציבור דבר כזה - זה אכן כמו שכתבתי.

כשמשיח צדקנו יכוף את כל ישראל ללכת בדרכה של תורה (שזה בהחלט יכול להיות דרך עוצמה רוחנית, לא חייב דווקא או "בכח" או בחירות..), זה כבר משהו אחר. אדרבה, אחד הסימנים לכך שזה הוא - זה שהוא אכן מצליח בכך.

לא הייתי מציע לאף אחד לעשות נסיון שמא יתברר שהוא מצליח ואולי זה בכלל הוא...

ידוע שמקימי המדינה בפועל היו במקור ספרדים שחיו כאן תמיד, גם חרדים, גם תימנים וגם חלק מעדות המזרח אחרי קום המדינה

מי שכתב כאן, כנראה, מתכוון לגישת משיח בן יוסף אליבא ד... בערך כולם. ובחינת משיח בן יוסף היא דבר שמצוי בכל מנהיג מישראל.

לוואי שיתגלה כבר

הם אלו שפעלו להקמתה, כולל בצד המדיני, כולל המחתרות שעזרו לבריטים לעזוב, כולל אלו שארגנו את הכח העברי הלוחם.

ורבים מהם, הם אכן כאלו שאתה מכנה "אשכנזים" וכו'. יש להם את הזכויות הללו. גם אם יש ביקורת מוצדקת על כל מיני דברים.

הקב"ה, כידוע, לא שאל אותנו מי נראה לנו יותר "יפה" לתפקיד - ולצערנו חלק מאלו שנראים "יפים", לא בדיוק נטלו בכך חלק.

[גם במערכת הבחירות שלפני האחרונה, שלמפלגות הדתיות היוו ביחד 30 מנדטים - ואם היו מתאחדים הם היו הרשימה הגדולה - לא הלכו ביחד. התופעה הזו אינה חידוש של זמננו, לצערנו]

בכח, אמרתי שכמו שהם, אני לא רואה מניעה שאנחנו.

וכן, בין האשכנזים האלה היו גם דתיים. וכן, היו שם גם חומים.

אני לא יודע אם ה"רוב" הזה הוא כמו שאתה אומר. לכל הפחות הוא לא רוב כל-כך מוחלט. היו שם לפחות, לפחות, 30% מזרחים ואשכנזים דתיים? (אני חושב שיותר אבל אין לי נתונים).

אני מסכים איתך, הבעיה היא אך ורק בדתיים שלא מסוגלים באמת לעשות לשם שמים בלי אינטריגות.

כמובן שזה לא בא ללמד חובה על ישראל, אבל המנהגים הגלותיים לא עוזבים אותנו. וגם המשקעים של ההתעללויות בקום המדינה עדיין קיימים. וראה שגם כשהדברים עם עדויות ברורות, עדיין לא מודים בטעותם.

בקיצור, אולי אנחנו לא חולקים לגבי המעשה עצמו, אבל אנחנו מסתכלים על המציאות מנקודת מבט ממש שונה

ואף אחד לא לקח במדינה שלטון בכח, מאז שקמה (וכשנבחר בגין, אז הללו שהתרגלו לשלוט - קיבלו את הדין וזזו הצידה).

לעשות כל מיני "תרגילים" כדי להשיג רוב, זה ענין אחר.

ועד היום הם לא "קיבלו את הדין", רק שלא הולך להם.

אבל זה שבגין היה בשלטון לא אומר שזהו זכינו לימות המשיח. תראה את ממשיכי דרכו.

שוב, בפועל אתה אומר את מה שגם אני אומר, אבל ההסתכלות שלנו שונה.

אולי זה כי אני בא מהחוּמים שהכירו את העוולות מקרוב (אגב, זה לא רק מפא"י, אלא גם המזרחי, גם אגודה), ואתה כנראה לא

אי אפשר לתפוס שלטון בכח ובלי בחירות.

ולא משנה אם מרוצים או לא וכד'.

[לא שייך מאיזה צבע אתה... לא היית אז; ואני גם די מכיר את המציאות - שחלק מהאמירות לגביה נכונות ומקוממות ללא הבדל צבע... וגם מכיר ממש מקרוב מה שהיה בהנהגת המזרחי, וצריך להיזהר מלהוציא שם רע. וכידוע, רוב ה"מזרחיים" שרצו חינוך דתי למדו בבתיה"ס של המזרחי - מה שעלה להם ביוקר עם השנים, כשציינו את אחוזי ה"טעוני טיפוח" בקרבם, שקלטו כאלה שבאו עם רקע של פחות השכלה מהבית- ואע"פ כן לא נסוגו מזה. בצדק]

על הקביעה הזאת אני חולק. לא יודע אם זה רצוי או לא, אבל להגיד "אי אפשר", זה ודאי לא נכון.

[אולי לא הייתי, אבל מהריקושטים של הדברים האלה גם אני סובל, ואכמ"ל. לא יודע מה שייך הוצאת שם רע? ודאי שהיו פעילים במזרחי שהיו שותפים לחלק מהדברים האלה. ואין לי מושג מה שייך סוגיית החינוך לכאן. היו במזרחי רבנים ענקיים מעדות המזרח, גאוני גאונים. ברור שהם לא שייכים לדיון]

לא עולה על הדעת, ולא מציאותי - ולא טוב. זה כ"כ לא מציאותי, שממש בל לדון.

בוודאי שיש הוצאת ש"ר להגיד "גם מהמזרחי". אינני יודע אם היו - ואם היויחידים מאיזשהו מקום, זה לא מתוקף שהיו מוגדרים כך.

ולא דיברתי על רבנים גדולים וכד', אלא על העובדה הפשוטה שזרם החינוך הזה קלט אליו - בלי חוכמות והתנשאויות, רבים רבים מעליות אלו, ולא במגמה "לשנותם".

לכן אני לא בטוח שזה נכון, וצ"ע בדין מעלין ולא מורידין, אם אפשר להוריד לכתחילה

מה שאמרתי על המזרחי הוא לא הוצאת שם רע ולא בטיח, אלה עדויות שהתפרסמו לאחרונה. אמנם את הרוב יזמה מפא"י, אבל היו לה גם שותפים שהצביעו למפלגות אחרות.

עדיין לא הבנתי מה אתה מנסה לומר? שעדות המזרח היו נחותים יותר?

מצווה "קלה". פרו ורבו.

אם כל הדתיים יתחילו להקריץ ילדים. המצב ישתפר פלאים.

בהנחה שכמובן אחוזי הדתלו"ש לא יעלו על אחוזי ההקרצה....

אני חושב שהדרך שאני מתכוון אליה היא הדרך של חב"ד מחד, והדרך של הרב מרדכי אליהו מאידך.

הן דרכים מאוד דומות, רק שהרב אליהו עבד בצורה הרבה פחות ממוסדת ואני קצת בעד מיסוד העבודה.

אבל אלו ואלו פעלו ושינו את חייהם של מאות אלפי יהודים בארץ ישראל ומחוצה לה, מי במפורסם ומי שלא.

אבל אולי אנחנו צריכים לפעול. זה לא סותר. וזה ההבדל בין גלות לגאולה

אבל מספר השנים הוא לא פקטור

אז

א. זה לא מספיק זמן

ב. כבר עכשיו ניתן לראות שדברים זזים במהירות הרבה יותר גבוהה

ג. לא כולם יודעים לראות בפרספטיבה רחבה

ד. זה לא יקרה, כי כמו שאמרתי בסוגריים, יש כבר תופעות שהתחילו, ויהיו השפעות לטובה או לרעה (ירידה לצורך עליה).

לכל המשתתפים בדיון הנחמד!!!

ושלום על ישראל

הייתי מטפל בשורש,

שזה התקשורת שמפלגת ושוטפת לאנשים את המוח ומעצבת את דעת הקהל

ממילא אנשים יתחילו לחשוב לבד והשינוי כבר יתחיל לזוז

מי באמת מושפע מהתקשורת ואגב כך מתרבות המערב? מי שחלש תורנית...

אם לתקשורת לא היה למי להטיף מאליו לא היה צריך בכלל להלחם איתם.

תראה כמה דתיים וחרדים, אפילו לומדים בישיבות, מתנהלים ע"פ רעיונות ומוסרים של גויים ועוד מנסים להצדיק את זה ע"פ התורה...

אבל הם עושים הרבה מחלוקת בין ציבורים

כך שהם חוסמים גם את המצב להידברות ביניהם.  

וככה נוצר מצב שכל אחד נשאר בעמדה שלו וגם שונא את השני במקום להקשיב רגע.. 

ניסית פעם ליצור מצב של הידברות בין דתי לאומי לחרדי?

מלא דברים מתחת לפני השטח, מלא...

וודאי שיש מחלוקות, אבל השנאה... זה לרוב מפירסומים שההוא אמר על ההוא ומזה נהיה בלאגן

אני לדוגמא, די בהשקפה חרדית ואני אוהב פה את כולם.   למה שלא?

ואני אתן לך גם דוגמא בכללי

חבר שלי (עם זקן, פאות, מעיל וזה) ישב בבנק עם התינוק שלו בעגלה..

התינוק התחיל לבכות אז הוא ניסה להרגיע אותו, הרים אותו, וכו'

פתאום הוא שומע זקנה מלחששת לחברה שלה  

"תראי את החרדי, הם דווקא דואגים לילדים שלהם, לא כמו שמראים בטלויזיה שהם מפקירים אותם"

אבל הבעיה שאנשים לא מודעים לדברים שנעוצים להם בתת מודע.

בזה כלל עם ישראל לא יוצאי דופן.

נכון שהאשמים הם ההם... אבל תעמולה תקשורתית זה תהליך ארוך וקשה, אלא אם עושים מהלך קיצוני כלשהו (ערוץ 20 למשל הוא חמוד, אבל לא מספיק נושך בעולם המדיה).

בקיצור, הבעיה, לדעתי, היא החוסר במחוייבות לתורה. בלי להכנס בשעה כזאת ללמה כמה ואיך כי אני עייף ברוך ה'

כוונתי היא רק לעורר על זה שלפעמים אנו תקועים בלי לזוז ויש פעמים שצריך לפעול [כמובן על פי התורה ובלי קרע עמוק בעם].

כל הזמן צריך לפעול, כל אחד לפי יכולותיו ובתחומו - אישי וציבורי.

אם ייעשה כך, גם לא תהיה הרגשה של "תקועים".. גם אם הדרך לא תמיד קצרה.

כך גם לא יהיה קרע עמוק, אלא יותר הקרנה של טוב ואמת, עין טובה וקירוב לבבות.

שדבר כזה - של דיבורים על פירוד ח"ו, ואי ראיית מעשי ה' שבזמננו מספיק באור חזק - גורמים לך לבכות.

יש משהו כזה, שלפעמים הדמעות בענין גדול, זה מראה על "נשמה"...

ולדברים הטובים שכתבת שנכון להוסיף בהם טוב - יש להוסיף גם את הכרת הטוב וההודאה העצומה לה' על מה שכבר זכינו, אחרי אלפיים שנות גלות. ובוודאי אשרינו שאנחנו יושבים פה, בארצנו, במדינתנו, הגנה של צבא ישראל - ודנים בנחת על "קידום הגאולה" בדרכים כאלה ואחרות...

ללבוש משקפיים ורודים.

אני תמיד נזכר בפסוק: "וְהִשְׁאַרְתִּ֥י בְיִשְׂרָאֵ֖ל שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֑ים כָּל-הַבִּרְכַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא-כָֽרְעוּ֙ לַבַּ֔עַל וְכָ֨ל-הַפֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-נָשַׁ֖ק לֽוֹ". עם כל הכבוד לרצונות הטובים, אם ה' אומר, אנחנו לא נתווכח...

לפעמים קשה להשלים עם המציאות ועם העובדה שכן, יש גזירות על עם ישראל לפעמים.

הנאיביות הזאת, ה"הכלה" הזאת, מולידה אותם. ואז אח"כ שואלים איפה ה' היה במצרים/תקופת השופטים/המצור על ירושלים/ביתר/האינקוויזיציה/הכנס-גזירה-נוראית-כאן.

סתם ככה לעניין החידוד, יש דעה שאומרת שבדור של אליהו היו יותר ממליון נביאים, אפשר לשער כמה היו כל הדור. ואם אחרי שהם נרצחו, ונשארו מהם מאה, ואלישע וכו'... צריך להבין כמה מתו בתקופה ההיא (לא יודע אם הגזירה הזאת התקיימה בסוף, לא זכור לי שראיתי את זה בפסוקים). בקיצור, מציאות בעייתית!

ומי שמחיל את זה על כאן - כדאי שיזהר שלא יהיה קטרוגו על עצמו.

ה' אומר לירושלים תושב ולערי ציון תיבננה. ואי אפשר להקיש באויר מתקופה לתקופה. אנחנו לא בימי אחאב, עם ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, ובהתאוששות.

ה"מציאות" היא שה' החזיר אותנו לפה, ודווקא בתקופה הזו. וחבל להזמין "גזירות". לא ייכנס "כאן" שום דבר בעז"ה. אנחנו לא במצרים, לא במצור על ירושלים, ולא באינקוויזיציה. ב"ה.

אנחנו כשה' החליט להשיב את עם ישראל לארץ, על אף כל מיני "מצבים", ועל אף כל מיני מקטרגים.

הראיה עין בעין את שוב ה' ציון, אינה נאיביות, אלא ראיה עמוקה של המציאות, עפ"י גדולי עולם.

אף אחד לא אומר על מעשים רעים פרטיים שהם טובים. אבל המציאות בכללה של חזרת ישראל לארצו, היא חסד ה' עצום. ו"גדול קידוש השם מחילול השם" והוא המכריע במציאות "מעורבבת" כפי שהסביר הרצי"ה זצ"ל.

וגם באנשים מסביב מכל מיני חלקי העם, מלא טוב.

כל אחד יכול לבחור על מה להתמקד. מי שמתמקד דווקא ברע - ולא כשצריך לתקן משהו נקודתי - ייזהר שקב"ה לא יסתכל עליו גם כן כך.

"הקב"ה שונא את המקטרגים על בניו, אפילו הקדושים"

גר"א אבן שלמה.

אמרתי מה שהיה לי לומר. השומע ישמע והחדל יחדל. דומני שמיצינו.

כתבתי מה שכתבתי בלי קשר בכלל לימינו. הנקודה היא שאנשים רוצים להיתמם כאילו שאפשר לשבת רגל על רגל ולחכות למשיח שיבוא.

אז לא, אי אפשר. כי אם נחכה בחיבוק ידיים, יתכן שישארו "שבעת אלפים" איש. ואף אחד לא רוצה לראות כל-כך הרבה יהודים נפגעים, נכון? במיוחד לאור העובדה שלכולנו יש משפחה וחברים וכן הלאה.

בקיצור, זאת רחמנות שסופה אכזריות.

אחרי שהסברתי למה התכוונתי, שאר התגובה שלך לא רלוונטית לדברי (ואין לי מושג איך הפלגת לדיבור נגד ארץ ישראל או עם ישראל).

חוץ מזה, מאיפה אתה יודע אם יש או אין גזירות? ואם יש ואתה לא יודע ויש שיודעים?

"הכנס גזירה נוראית כאן".. אחרי הגזירות שסקרת מההיסטוריה. זה כנראה הקשר לימינו. אם לא על ימינו, מעולה.

איש לא אומר לשבת בחיבוק ידיים. מי דיבר על זה? להוסיף טוב, להוסיף תורה, ללמוד וללמד, להפסיק לקטרג על עם ישראל ולהרבות בלימוד זכות, לפעול לישוב הארץ - לקרב אנשים לתורה באהבה, מתוך  שנעבוד על עצמנו, להשפיע בפוליטיקה ולהפסיקלחלום על "מרידות בכח" במקום לפעול בדברים מציאותיים.

יש הרבה מה לעשות. בוודאי שצריך.

זו רחמנות שסופה רחמנות. ולא אכזריות שאין לה תוחלת.

ו"מאמין הוא העם כולו שאים עוד גלות אחר הגאולה הזאת" (אורות).

מכל מקום, אני דיברתי על ימינו, ועל אי האפשרות להקיש מזמנים אחרים ורקע אחר.

ולגבי "גזירות" - לא מזמינים גזירות. כתבת "הכנס גזירה" וכו'. הגבתי, "לא יכנס שום דבר בעז"ה"..

אבל לא לזה התכוונתי, אלא ל"הכנס גזירה נוראית מהעבר כאן".

לא כל הגזירות כללו גלות, מגזירה כזאת התחיל השרשור

ולא איזה ילד

המצב המזופת שיש עכשיו הוא תוצאה של השתלבות משתפת פעולה במערכת הקיימת ועסקנות זעירה בתוך המסגרת. עוד שבעים שנה של אותה התנהלות יביאו עוד שבעים שנה של אותה תוצאה, רק יותר. אמנם אין טעם בהקשת ראש יחידי בקיר אטום. מה שצריך הוא להקים חבורה עם חזון שתתפוס את השלטון כשהמצב יהיה בשל ואז תבצע את התכנית המוכנה מראש. בדרך לשם יש לשים לב שמי שיוזמים מלחמות ומרויחים מהן הם ברוב המקרים לא אותם אנשים שזוחלים מול האש. גם במרידות יתכן דבר כזה. המשטר המחוכם של היום איננו הצארים המפגרם שהיו לפני מאה שנה. הם למדו את כל ההיסטוריה והכלכלה והפסיכולוגיה שאתה עוד לא חשבת שאפשר ללמוד אותן ולהפיק מהן פעולה תכליתית יעילה. היתרון שלך הוא שאתה מאמין בתורה ויכול ללמוד אותה. אז זה השלב הראשון, המוני לומדי תורה שבכתב ושבעל פה ולבנות מתוכה את החברה הצריכה לקום על ידי המהפכה, ממלכת הכהנים לעם שלם בארץ שלמה, לא שאריות קרועות שהיו נהוגות בגלות אלא התורה השלמה, כולל החלקים שלא היו שימושיים בפועל מימי המלכים הרעים של בית ראשון. במקביל יש ללמוד מדעים גם הממשיים וגם וחברתיים-רוחניים ולהפיק מהם הבנה איך לבנות את ממלכת הכהנים. מתוך ההמונים הלומדים לשם תיקון עולם יש להקים חבורת עילויים ולהשגיח שאין להם לקוות לשום תועלת חומרית מלימודיהם וממעמדם כחברי חבורת העילויים, לא מלגה ולא הנחות ולא כיבודים ולא סמכויות החלטה, אבל הם יהיו כאלה שההכרה בהם בעילויים לא תהיה תלויה בהשקפות קדומות של חצרות גדוילים ורעבעים זרמים למיניהם. אין צורך שכולם יחשבו שאלה הם הגדולים ביותר שיש בדור, די שיהיו מוכרים כחכמים רציניים. אחרי שתתגבש חבורת העילויים היא תעמול על תכנית מעשית להגעה אל ממלכת הכהנים. כשיחליטו שהמצב בשל יתחילו להיות רשימה לכנסת. רק אחרי שהם יהיו שם רוב מספיק גדול כדי לבטל את כל החוקים הקיימים ולכונן חוקה, רק אז הם יתחילו לפעול בכנסת. עד אז, כל מי מהם שייכנסו שם רק יפריעו במסגרת החוק הקיים לכל פעולת השלטונות - בהיעדרות, בהצבעה נגד, כל מה שמפריע. הם לא יעשו פשרות והסכמים עם אף אחד לאורך כל הדרך. ככה לא יסתאבו ולא יווצרו מצביעים מאוכזבים.  בדרך הזאת אפשר שהמהפכה בפועל תגיע רק בעוד עשרות שנים, אבל כאשר היא תגיע היא תביא את מה שמחולליה קיוו להשיג בה ולא רצונם של יחידים וכנופיות שקפצו עליה לצורכיהם כמו שקרה במהפכות שהיו בעבר.  ושוב: צריך להיזהר מכאילו-מהפכה שייזום הממסד לצרכיו, למשל כדי ללמד את הבלתי-מרוצים שאין להם סיכוי ושגם אם יצליחו יהיה רע יותר מעכשיו, כדי לחשל ולחזק את משטר הרודנות הקיים.

אני לא מאמין שהמחשבה הזאת נובעת מכמיהה למקדש,

אלא יותר מ"איזה באסה שאין יותר מחתרות, הלוואי שיקרה משהו".

אם אתה רוצה לקנות לעצמך שם עולם - לך תעשה את זה בדרך הארוכה.

לחשוב לפני שאנחנו עונים?

חשבת לפני שאתה שואל?!

פתאום אני מבין למה קוראים לנו משיחיים הזויים.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים

לפורום של טבת והלאה...

בס"ד

לא תמיד כשפותחים, הפורום הוא מחודש טבת. חיפשתי מקום בו אפשר לכתוב

את התאריך (טבת, למשל) ולא מצאתי. אז  לפעמים מופיע פורום עתיק

איזשהו. לא מבינה למה ומדוע...

איך מגיעים לפורום העכשווי (מאתמול, שלשום) - ניסיתי בכותרות המציינות

מספרים גבוהים (2000+) למשל, אבל זה לא מעיד על אקטואליות הפורום.

ועוד משהו: הזמן המופיע ממול לתגובות לא הזמן הנכון. למשל 11.00

במקום 13.00 וכד'.

יש לי, כלומר, אין לי, שום כשרון טכני ולבטח זה משהו פשוט

אבל לא יודעת איך.

תודה!

מה פירוש "עבר עריכה"? מצד מי, הצוות? ומדוע?

תודה רבה!

או שרשום הניק שביצע (הניק שכתב את ההודעה ועשה עריכה ושינוי)

או שעריכה בוצעה ע"י מנהל הפורום - ואז זה בד"כ להסיר תוכן שלא ראוי לפרסום פומבי.  

פרטי העריכה רשומים באותיות אדומות.

כאשר נכנסים לערוך פוסט שכתבת - בדקות הראשונות לאחר שליחת הפוסט, אפשר לערוך "בשקט"  אין אינדיקציה שהפוסט עודכן.

רק אם מעדכנים אחרי די זמן, 10 דק נניח, אז מופיעה השורה האדומה שהפוסט עודכן.  

(ויש גם מגבלות מתי ניתן לערוך.  פוסט שקיבל תגובות, ננעל/נחסם לעריכה די מהר אחרי קבלת התגובה הראשונה.) 

לא הגיוני ולא ברור איך יכול להיות שאת נכנסת לפורום כל שהוא ואת רואה הכי למעלה הודעות שאינן הכי חדשות שנכתבו בפורום.  

אולי תצלמי בפעם הבאה את המסך שאת מקבלת?

את יכולה, אם תרצי, גם להעביר לי בשיחות האישיות.

שנבין מה הבעיה אצלך.  

הזמן שמופיע - כנראה גם זו בעיה במחשב שלך.

השעון במחשב שלך נכון? 

בס"ד

תודה על שתי התשובות.

1.  השעון בסדר גמור.

2. אעקוב אם אמנם זה כך (שמופיעות ההודעות החדשות קודם)

3. לא משמעותי אבל מדוע צריך לדעת שהניק (מה זה ניק?...מאיזו מילה?) ערך את תגובתו? מה זה משנה לנו?

4.  בבקשה, מה זה פצל"ש (או משהו כזה), אני לא מהדור שלכם, ידידי הצעירים.

אבל את רוב הדברים אני מבינה.....

יישכויח!

3. ניק מלשון nickname(כינוי). הכוונה למשתמש בפורום

4. פצלש זה פיצול אישיות - אדם אחד שמשתמש בשני כינויים

בכל מקרה זו אותה הכוונה

אדם אחד, שני שמות

ואם בפיצול עסקינן, למה כשאני פותחת את האזור האישי,

שואלים: האם יש לך פיצול אישיות?......

עניתי המון פעמים: כן. כן. כן....(לא נותן ברירה אחרת)

כך שיש לי כבר פיצול אישיות לעילא ולעילא, אבל

אני לא מבינה מה העניין כאן. זה גם קשור לשם?

או שזה הפסיכולוג של האתר......

תודה!!

לפעמים כשאני מתחבר לפורום ונכנס לשיחות האישיות, במקום לראות את רשימת הניקים איתם התכתבתי, הניק שלי מופיע, משום מה, בכל השורות. במקום הניקים הנכונים שהיו אמורים להיות שם

ואז כשאני לוחץ על ניק, זה גורם שאני כאילו רוצה להתכתב עם עצמי.

ואז מופיעה השורה ההזויה "האם יש לך פיצול אישיות"

הפתרון לצאת מזה הוא רענון הקישור וזה מסתדר. 

ולמה אדם אחד משתמש בשני כינויים ועוד מצהיר על זה?!

ברכה והצלחה!

הרבה פעמים, וזה קרה כאן בפורומים בגלים ובתקופות, היו טרולים שעשו צחוק ושיגועים וגם הטרדות. אותו אחד פתח והשתמש בניקים שונים כדי להטריל..

ויש גם שימושים לגיטימיים.

מישהו/מישהי עם ניק ותיק ומוכר, רוצים לשאול שאלה שלא תסגיר מי הוא השואל או השואלת.

דברים רגישים שלא רוצים לחשוף מבחינת הזיהוי של הניק הותיק.

לחסוך מבוכה, להסתיר משהו, להיות אנונימי בשאלה ספציפית. 

וזה א ח ר י  עריכה?

אז התת פורום הזה צריך להיות חסום איכשהו ולא כך פרוש לעיני כל

בכלל, כל כך מהר עלולים לגלוש בפורום , לדברים כאלה, ללשון

הרע, לפגיעה במישהו על ידי התלוצצות עליו (גם בתכתובת על

החצאיות ראיתי כזה דבר; אפשר לענות יפה או להתעלם על ידי

מעבר טבעי לנושא אחר אבל לא להוציא לבן אדם את הנשמה

ולעשות אותו כלעג וקלס לעיני כולם....זה לא יפה.

הכי מרגיז שזה  משעשע (אללי) ומושך להמשיך לקרוא -

כעין בידור - זה לא מתאים לפורום רציני כמו שהפורום

הזה נועד להיות, לפי הבנתי, וכך הוא רוב הפעמים.

 מאד קל בפורום לכתוב כל העולה

על רוחנו; האם פנים מול פנים גם היינו מעזים

להתבטא כך?

ועוד - חושבת שנושא שעלול להיגרר לתגובות

מזלזלות, או שעוסק בעניניים שהצניעות די

יפה להם - צריך לעבור מהר ובנימוס

(כלפי זה המתחיל בנושא כזה, אפילו

ברצינות כי משהו מטריד אותו) לנושא אחר

ואפשר לאמר שבפורום הזה לא מרחיבים

בדברים כאלה, כי...כי....יש כאן ילדים קטנים!.....

וגם אם מישהו רוצה לשפוך את הלב

והנושא חריג, לא צריך לפרט יותר מדי -

זה לא בריא, זה לא נאות ויש דברים

שהשתיקה יפה להם. כלומר, מבינה

שזה מקום שאפשר לחשוף הכל

כי אף אחד לא מכיר, אבל בכל

זאת, קצת להתאפק. למרות שנורא

מושך לפרוק הכל. ואני מדברת גם

על עצמי. שלא אסחף מדי

בקלי קלות אפשר להיסחף.

שלא נהפוך לצהובון מרוב שיעמום

או סקרנות.  הכי יפה ומעניין זה

חילופי הדברים הרציניים, החקירות

והדיבורים בנושאים חשובים.

לא צריך לרדת למכולת!

אם ראית תגובה מסוימת שלדעתך אין מקומה בפורום, את תמיד יכולה ללחוץ על כפתור הדיווח ואז זה מגיע למנהלי הפורום לבדיקה.

בגדול תהיה מחיקה או עריכה או אף חסימת המשתמש רק במקרים חריגים, בדרך כלל בגלל פגיעה בניק אחר או שימוש בשפה לא נאותה וכיוצ''ב.

ופותחים ניק חדש.