יודעת פרטים על זה? מתי מתחסנים?

כשרופאים רואים לנכון ליידע מטופלות שלמיטב הבנתם מוטב להימנע מהחיסון למרות המלצת משרד הבריאות, אין זה עניין של מה בכך. 

חיסון שעלת - הריון ולידה

חיסון שעלת - הריון ולידה

חיסון שעלת בהריון? - הריון ולידה

לאחרונה מתרבות העדויות ללידות מוקדמות והפסקות הריון בעקבות החיסון, לא על אף אחת.

בדיוק חברה סיפרה שהיא הלכה לרופא נשים והוא הוציא הפניה והיא אמרה לו שהיא לא רוצה והוא סיפר לה שאשתו גם רופאה והיא לא עשתה את החיסון במהלך ההריון.
אני קראתי הרבה על הנושא ואני משוכנעת שזה צעד מסוכן מאוד שיכול לפגוע באמא ושאין שום דרך לחזות כיצד זה יפגע בתינוק.
כשמבינים מה חיסונים מכילים וכיצד הם משפיעים על המערכות בגוף שלנו מסוגלים להכיל את העובדה שיש אנשים שנפגעים מחיסונים. יצא לי לקרוא הרבה עדויות על לידה מוקדמת, על מחלת השעלת עצמה למרות החיסון. וקראתי גם מחקרים שמצודדים בלחסן והתרשמתי שהם מתעלמים התעלמות בוטה בתופעות לוואי שיש לחיסון. והתופעות לוואי האלה הם במיידי. החיסון הרי מכיל אלומיניום שמכניסים ישירות למערכת הדם ואנחנו יודעים שאלומיניום עובר דרך השלייה, אין דרך לדעת כיצד אלומיניום משפיע על מוח של עובר.
מוזמנת לקרוא את המחקר הבא, מחקר מעקב שעקב אחרי 20000 נשים שקיבלו את החיסון. מה שאני רואה שם זה ככה- 17 מקרים של מוות היו אבל זה כמות הגיונית באולוסייה של עשרים אלף נשים. היו אלף שלושים מקרים של לידות עד שבועיים אחרי החיסון אבל צפינו את זה כי זה מספר הגיוני של לידות שיהיו בשלבים האלה.
עכשיו נכון שיש מוות עוברי ונכון שיש לידות מוקדמות והם קרו הרבה לפני שהחיסון נכנס והם ימשיכו לקרות כי הריון זה תהליך מורכב שלפעמים יש לו סיומים יותר מסובכים וקשים. אבל מן הראוי אם אתה בודק ועוקב אחרי תופעות לוואי ואתה רואה שאלף שלושים נשים ילדו עד שבועיים אחרי החיסון. מן הראוי לפרט באיזה שבוע הם ילדו ואיך היה הלידה לפני. אם הם ילדו בשבוע 29 אחרי הריון תקין לחלוטין ונראה לעין שהסיבה היחידה לכך זה החיסון וכשאת מבינה מה החומרים שנמצאים בחיסון אז את גם מבינה למה החיסון יכול לגרום ללידה מוקדמת.
יש פה נושא שראוי לחקור אותו. לא מדובר בטיפול מציל חיים אלא במניעה וראוי לדעת מה את מכניסה לגוף.
וכל מה שאמרתי עוד לא מדבר על המחלה עצמה שהיא באמת מסכנת חיים עד גיל שלושה חודשים הבעיה היא שיש הרבה מאוד עדויות של תינוקות שחלו למרות שהאמא שלהם חוסנה או למרות שהם חוסנו בעצמם בגיל חודשיים. ויש כמה זנים של שעלת ודווקא מי שחוסן יהיה יותר בסיכון לחלות.
ועוד משהו שאנשים לא יודעים, יש דרך יעילה מאוד לטפל בשעלת עם ויטמין סי שיעילה מאוד לטיפול בהרבה מחלות. הנה הרצאה של חוקרת בנושא

הם שיקולים מערכתיים רחבים - הם לאו דווקא שיקולים טהורים של בריאות הציבור.

יש כאן שיקולים של לחץ כבד מצד הCDC (המרכז למניעה ובקרת מחלות בארה"ב) ליישר קו עם תוכנית החיסונים בארה"ב שהיא העמוסה ביותר).

הבעיה היא שהCDC קשור קשר הדוק עם חברות התרופות ויצרניות החיסונים (מי שעמדה בראש הCDC סיימה את תפקידה ומיד מונתה לעמוד בראש יצרנית החיסונים MERC  עם משכורת אסטרונומית,

וכבר הוכח בעבר שהחוקרים היטו את תוצאות המחקר על הקשר בין חיסון ה MMR לאוטיזם - גרסו אלפי דפים עם נתונים ושינו את תוצאות המחקר כדי שלא יצביעו על הקשר המובהק.

מידע על כך התאפשר רק בזכות אד החוקרים שליבו נקפו, יצר קשר עם עורך דין, קיבל מעמד של חושף שחיתויות, וחשף את התרמית.

הצהרה על כך ניתנה בקונגרס בשנת 2015.

באמת לא צריך להיות מתנגד חיסונים באופן גורף כדי להבין שיש אינטרסים כלכליים עצומים בנושא הזה.

כל כך הרבה פעמים משרד הבריאות בארץ ובארה"ב עשו ריקול (איסוף חזרה) של סדרות פגומות.

אבל בפשטות, גם אצוות (חיסונים מסידרה מסויימת) ללא פגם, ידוע שמכילות אלומיניום ושאר מרכיבים בעייתיים - המרכיבים מופיעים גם באתר משרד הבריאות. הינה לדוגמא:

באתר של היחידה למחלות זיהומיות בילדים מרכז רפואי וולפסון, בעמוד שמתייחס להוראות נגד כלליות למתן חיסונים:

"Thimerosal הינו חומר משמר המכיל כספית שהיה בשימוש בהכנת תרכיבי חיסון משנת 1930. החומר יעיל במניעת קונטמינציה חיידקית ופטרייתית. בשנים האחרונות בשל המודעות לצורך להקטין ככל האפשר את החשיפה לתרכובות כספית (במסגרת אמצעים למניעת הרעלות כספית) הוצא ה- Thimerosal מתרכיבי החיסונים השגרתיים, ורק חלק מחיסוני השפעת מכילים עקבות Thimerosal."

מתוך חיסונים - כל מה שחשוב לדעת - יש לך שם קישורים לאתר משרד הבריאות.

למרות הוספת מנות דחף והוספת החיסון לנשים בהריון.

וגם מתחסנים חולים במחלה. שלא לדבר על כך שתופעות הלוואי לחיסון לפעמים מסכנות חיים יותר מן המחלה עצמה.

למעשה הצוות הרפואי הוא נשא שקט של המחלה בגלל התחסנות, השיטה לא מוכיחה את עצמה.

שעמד בראש בית הספר לרפואה אוניברסיטת תל אביב, עמד בראש מחלקת פנימית ב' בשיבא תל השומר 22 שנה, ובסורוקה עוד 5 שנים, והיום מנהל המרכז למחלות אוטואימוניות בשיבא תל השומר:

מקווה שלא העברתי תחושה של תגובה חריפה שעלולה לפגוע. לא מצאתי מילים אחרות בלחץ שלפני שבת.

אם התגובה פוגעת באיזשהו אופן, אני מתנצלת. 

יש בהחלט רופאים שחקרו את הנושא, או אפילו מפעילים גישה של שכל ישר לגבי חיסונים בכלל וחיסונים בהריון בפרט, ואפשר להתייעץ איתם.

אבל אי אפשר לומר על המידע שהבאתי שהוא מגמתי או חד צדדי. מדובר בכל זאת באדם שהוא אחד המומחים בארץ למחלות אוטואימוניות, וגם מילא תפקידים חשובים במערכת הבריאות.

ואת העובדות שהוא מתאר חשוב להפנים, במיוחד אם  את מחפשת מידע מאזן, כדברייך,

ובפרט אם את לא מוכנה לוותר על החיסונים, וויתור שהוא מבחינתך סיכון ילדייך במחלות קשות.

שימי לב מה הוא טוען : שלמעט חיסון אחד שלא מכיל אדג'ובנט (בדרך כלל אלומיניום), לכל החיסונים פוטנציאל לגרום למחלה אוטואימונית - מחלות לא פשוטות שבהן המערכת החיסונית תוקפת את עצמה.

הוא מציין שתקופת הדגירה אינה 21 יום או חודשיים-שלושה, אלא בין שלושה חודשים לשמונה שנים, או בממוצע 53 חודשים.

כל המחקרים על מסקנותיהם גלויים וידועים.

הוא מדבר על MMF ועל סינדרום העייפות הכרונית שנגרמות מעומס אלומיניום בגוף שהוא תוצאה ישירה של חיסונים, ומזכיר שנמצא כי כשליש מהחולים ב MMF לקו בסופו של דבר בטרשת נפוצה, מחלה אוטואימונית שלמעשה מבחינת הרפואה הקונבנציונלית אין ממנה דרך חזרה (טרשת נפוצה).

אני מעריכה מאוד את דברייך שנכתבו באופן מכבד לגבי הגישה הטבעית וההמלצה על הומאופתיה.

דווקא מהעמדה של הטיפול ההומאופתי והיכולת להוציא חולים ממצבים שנגרמים כתוצאה מהחיסון, קשה מאוד לקבל שגישה של התחסנות בהריון, עשויה להיחשב גישה מאוזנת.

וזה כנראה לא נכון.

הפוליו מוגר ממש בזכות החיסונים.

המדינות היחידות שעדיין יש בהן מגפות הן פקיסטן ואפגניסטן, שבהן יש התנגדות אנושית לחיסון. כל מיני קבוצות אוכלוסיה שאפילו מוציאות להורג מי שמחסן.. אלקעאידה וכאלה.

אני לא יודעת מאיפה האינפורמציה הזאת. היא לא נשמעה לי נכונה והיא באמת לא נכונה.

(רק הערה, גם ככה המגפות האלה באו בגלים. היו גלים באזור 1900, ואז שוב ושוב ושוב.. בשנים 1940-1950 זה כנראה היה הכי גרוע. מיליונים של נפגעים. עד פיתוח החיסון המומת של ד"ר יונה סאלק ב 1955 שהוריד דרסטית את כמות החולים בצורה לא ניתנת לערעור (מ 50-60 אלף בשנה ל 5000 ומשהו), והחיסון החי מוחלש של סייבין כמה שנים אחריו.

אולי מישהו מנצל את זה שזה בא בגלים כדכי לנסות לטעון שהמגפה נרגעה גם לפני החיסון. אבל זה לא מבוסס עובדתית, זה ברמת שקר מזעזע).

דרך אגב קראתי על הד"ר יונה סאלק בראיון עם הבן שלו. היה צדיק ממש. אפילו לא רשם פטנט על החיסון. היה יכול להיות מיליארדר אבל עסק רק בבריאות הציבור. לא קשור לענייננו אבל סתם מעניין ויפה.

ג'ונס סאלק עצמו צוטט ב1977 כשאמר "חיסונים חיים כנגד שפעת ושיתוק פוליו לדוגמא, עשויים בכל פעם לגרום למחלה אותה הם אמורים למנוע".

חיסון הפוליו לא עוצר הדבקה (אינו מייצר חסינות עדר) או היווצרות דלקת. הוא מתוכנן ליצור נוגדנים לוירוס בזרם הדם.

אבל כיוון שוירוס הפוליו שוכן ומשתכפל במעיים, נוגדנים אינם יכולים לעצור הדבקה מאדם לאדם.

החיסון המומת, הניתן בזריקה, אינו יכול לעצור את התפשטות הוירוס באוכלוסיה, ואילו החיסון החי-מוחלש הניתן דרך הפה, יכול לגרום להדבקה במחלה כרונית ושיתוק אצל אנשים עם מערכת חיסונית חלשה.

חלק מהמתחסנים לא מייצרים נוגדנים, ואצל אלה שמייצרים נוגדנים, הנוגדנים יכולים להיעלם במהירות.

אין חיסון אשר יעילותו נאמדת ב- 100% ועם זאת, בניגוד לחיסונים אחרים למחלות אחרות אשר בהן אנו עדיין רואים התפרצויות בקרב אוכלוסיות מחוסנות, אין אנו רואים התפרצויות של מחלת הפוליו ולראייה לא דווחו מקרים חדשים של פוליו בישראל למעלה מ- 20 שנה.

תרומת החיסון להיעדר תחלואה איננה ברורה. ניתוח מפורט של הפוליו בשנות החמישים בישראל מעלה שורה של ממצאים אשר הביאו את החוקרים להסיק שיש יותר מדי גורמים ש "לא מאפשרים הבנת האפידמיולוגיה של המחלה בשנים בהם הוחל החיסון ולכן לא ניתן לבצע ניתוח אמין באשר לאפקט החיסון בשנים אלו"

A. Michael Davies et al, Epidemiology of Poliomyelitis in Israel, 1952-1959, Bull. WHO 1960, 23, 53-72

:עוד ציטוט

באופן כללי, נראה שהתערבות רפואית (תרופתית ומניעתית) תרמה מעט לירידה הכוללת בשיעורי התמותה בארה"ב משנת 1900 ואילך, כאשר במקרים רבים הופיעה [הרפואה] עשרות שנים לאחר שנרשמה ירידה משמעותית וללא תרומה ניכרת כלל במרבית המקרים. במיוחד, בהתיחס לחמש המחלות (שפעת, דלקת ריאות, דיפתריה, שעלת, פוליו) בהן ניכרת ירידה בשיעור מקרי המוות לאחר נקודת ההתערבות [הרפואית] – בהנחה הבלתי סבירה שהרפואה תרמה לכל הירידה הזו – אנו מעריכים שלרפואה תרומה של 3.5% לכל היותר מסך כל הירידה בשיעורי התמותה מאז שנת 1900 [ועד 1973]

The questionable contribution of medical measures to the decline of mortality in the united  tates in the twentieth century

28 -Mckinlay JB, Mckinlay SM, Milbank Mem fund Q Health Soc. 1977  Summer; 55(3) : 405

יש שתי סיבות עיקריות להתפרצות מגיפת הפוליו בשנות ה50 של המאה ה20 אצל מבוגרים ואצל ילדים:

מתוך פרק 7 בספר "האמת על החיסונים" מאת ד"ר ריצ'רד הלבורסן :

מחלת הפוליו שונה מרוב המחלות המידבקות של המאה ה-20, משום שבתחילת המאה, לפחות באנגליה, היא לא נחשבה למחלה רצינית. היא תוארה לראשונה בשנת 1789, אולם זכתה לתשומת לב מעטה עד לשנות ה-40 של המאה ה-20, תקופה שבה חלה עלייה חדה בשיעורי המחלה שלוותה בפרסום עצום ויצרה התפרצויות פאניקה שהתחרו בעוצמתן במגפות הפוליו.

בעבר נהגו לקרוא למחלה בשם "שיתוק ילדים", מה שרימז על כך שהמחלה תוקפת תינוקות מתחת לגיל שנה. במהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 מתו מדי שנה בין 200-100 בני אדם (בעיקר ילדים) ממחלת הפוליו באנגליה. בנוסף, כמות החולים שנותרו משותקים לצמיתות מהמחלה עמד על פי ארבעה ממספרים אלה. אולם אם לוקחים בחשבון שבאותה תקופה הרגו החצבת והשעלת אלפי ילדים מדי שנה, לא קשה להבין מדוע ההתייחסות למחלת הפוליו הייתה כה מעטה.

כל זה השתנה בקיץ החם של 1947, כשמגפת הפוליו הגדולה הראשונה פרצה באנגליה, גבתה את חייהם של קרוב ל-700 בני אדם והותירה מעל ל-7,000 בני אדם משותקים. בעשור שלאחר מכן גרמה מחלת הפוליו למוות ולנכות בקרב אלפים רבים. 

שני גורמים סייעו להפוך את הפוליו ממחלה שחשיבותה נמוכה יחסית למחלה שהשלכותיה חמורות ביותר. הראשון שבהם, באופן פרדוקסאלי, היה היגיינה מוגברת. פעם כולם היו חשופים לפוליו שהוא נגיף המתפשט מאדם לאדם על ידי מגע עם צואה נגועה. הרבה יותר קל לנגיף לעבור את המסע הזה בתנאי תברואה ירודים וביוב זורם. לכן עד לתחילת המאה ה-20 רוב האנשים נדבקו בפוליו בחודשים הראשונים לחייהם, כשעדיין נהנו מההגנה החיסונית של אמם, או כילדים קטנים מאוד. מעל ל-99% מהאנשים בקושי חשו במחלה ויש להניח שחום גופם עלה אך מעט. לאחר מכן הם פיתחו חסינות תמידית ולא יכלו להידבק שוב במחלה. אולם ככל שתנאי ההיגיינה השתפרו, ילדים לא באו במגע עם המחלה עד לגיל מבוגר יותר, שבו הסיכון למות מהמחלה גבוה יותר, היות שהם כבר אינם זוכים להגנת הנוגדנים שרכשו בבטן אמם. דחייה זו בגיל ההדבקה הייתה ניכרת יותר בקרב בני המעמד הבינוני, שמודעותם לניקיון גברה והיו גם הראשונים שיכלו להרשות לעצמם לרכוש את השירותים החדשים שבהם ניתן להוריד את המים. אחוז האנשים הבוגרים והילדים מעל גיל 5 שנדבקו בפוליו הלך וגדל, מרבע בשנת 1912 לשני שלישים ב-1950. שיפור הרגלי התברואה בחברה הפך אם כן באופן אירוני את מחלת הפוליו למחלה הרסנית הרבה יותר מכפי שהייתה אי פעם: הסיכון של אדם בן 30 למות מפוליו גדול פי חמישה מזה של ילד מתחת לגיל 5.

אולם את הסיבה הנוספת לעלייה במספר מקרי השיתוק מפוליו לא מרבים להזכיר. הסתבר שהזרקת כל סוג של חומר עמוק לתוך שריריו של אדם הנמצא בשלבים המוקדמים ביותר של מחלת הפוליו עלולה למעשה לגרום לסיבוכים. הזרקה כזאת עלולה לגרום לשיתוק במקרים שבהם יכולה הייתה להיות החלמה מלאה אילו לא ניתנה הזריקה. 

כשנגיף הפוליו היה נפוץ, כמעט כולם נתקלו בו, בדרך כלל בהיותם תינוקות או ילדים קטנים. אם היו נותנים אפוא לתינוקות או לילדים קטנים הרבה יותר זריקות בפרק זמן קצר יותר, הדבר עלול היה לעורר מגפה של שיתוק ילדים.
עד לשנת 1940 החיסון היחידי שניתן בקביעות היה חיסון נגד אבעבועות שחורות, אך הוא לא ניתן בהזרקה לתוך השריר. אולם ב-1942 החל באנגליה מסע התעמולה הלאומי למען החיסון נגד דיפתריה שלאחריו, בשנת 1946, החלו לנסות את החיסון החדש נגד שעלת. שני החיסונים הללו ניתנו בהזרקה עמוקה לשריר.

נראה שהחלת תוכנית החיסונים הלאומית נגד דיפתריה בשנת 1942 תרמה להפיכת הפוליו ממחלה קלה בדרך כלל לאסון לאומי.
השערה זו קיבלה אישור מדו"ח שהוציאה הוועדה למחקר רפואי, שבו הוסק כי הסיכון ללקות בשיתוק כתוצאה מפוליו, בתוך חודש מיום קבלת חיסון נגד דיפתריה או שעלת, גבוה פי שלושה מהשיעור הרגיל. בין השנים 1953-1951, אחד מכל 37,000 הילדים שקיבלו חיסונים נגד דיפתריה ושעלת באנגליה, לקו בשיתוק כתוצאה ממחלת הפוליו.2 שיעור זה הגיע ל-13% מכלל מקרי השיתוק מפוליו אצל פעוטות בני 6 חודשים עד שנתיים במהלך שנים אלה. אין זה מפתיע אפוא שעצרו את השימוש בחיסון הדיפתריה בכל מקום שבו חלה התפרצות של מחלת הפוליו.

1962 צנח מספר האנשים שסבלו משיתוק כתוצאה מפוליו, ממספר שיא של 7,000 ב-1947 לכמה מאות מקרים בשנה. גם מספר מקרי המוות צנחו בשיעור מדהים. נראה שחיסון ה-IPV פעל היטב בהתמודדות עם מחלה ששיעוריה כבר ירדו במהירות.

פוליו

• 95% מהאנשים הנחשפים לנגיף לא יפתחו תסמיני מחלה כלל
• צריכה נמוכה של סוכר ועמילנים מפחיתה משמעותית את הסיכוי לחלות במחלת הפוליו
• לרוב מתרחשת החלמה מלאה מכל תסמיני המחלה לרבות תסמיני שיתוק 
• חלה ירידה דרמטית במקרי הפוליו עוד לפני כניסת חיסון הפוליו. כמו כן מחלת הפוליו נעלמה גם במדינות שלא חיסנו את אזרחיהן.

מבוסס על:

 The polio vaccine: a critical assessment of its arcane history, efficacy, and long-term health-related consequences  N.Z. Miller/Medical Veritas 1 (2004) 239–251

שכחתי להוסיף בתגובה אתמול -

אני אשמח לקרוא על דר' יונה סאלק באותו ראיון, אם תוכלי להפנות אותי.

אין חולק על התרומה שלו למדע, וטוב לשמוע על רופא שהיה מסור באופן אמיתי לבריאות הציבור.

זה תיאור המצב מהמאה ה-18 ועד תחילת המאה ה-20.

הגיינה היתה אויב טבעי כשעדיין היו פערים בין בעלי יכולת למיעוטי יכולת כלכלית. השיכבה החברתית הגבוהה נהנתה מתנאי תברואה משופרים, אבל סביבה היתה שיכבה חברתית נמוכה יותר שעדיין חלתה בפוליו בגלל תנאי הגיינה ירודים.

השיכבה הנמוכה הדביקה את השיכבה הגבוהה.

באופן אובייקטיבי, על פי התיעוד, זה היה היחס בין שיעורי התמותה מדיפטריה וחצבת לעומת אלו מפוליו.

זו סקירה היסטורית, לא מסקנות שלי.

גם לא מסקנה שלי לעצור את השימוש בחיסון הדיפתריה היכן שהתפרצה מחלת הפוליו, זו היתה המדיניות של הרשויות האחראיות על בריאות הציבור אז.

זה דו"ח שהוציאה הוועדה למחקר רפואי.

סרטון הומוריסטי הוא לא טיעון. הוא בא ללמד על רוח התקופה. הסירטונים הופקו בשנות ה 70 המוקדמות של המאה ה-20, לפני שנכנס החיסון נגד חצבת, והרבה לפני חיסוני אדמת,חזרת, אבעבועות).

כשהפיקו את הסירטונים לא ידעו שבעתיד ייוצר חיסון, מבטאים שם בתמימות ובאופן טבעי את היחס האמיתי, האותנטי למחלות האלה, שהיום אנחנו בחרדה מהן.

הסרטון רק מוסיף על העדויות המחקריות.

על חיסון שעלת בהריון

לגבי הרופא שלך: פורסם, שלפחות שליש מרופאי נשים של קופות חולים נגד חיסון בהריון.

יתכן ואחוז אמיתי גבוה יותר, כי לא לכל אחד יש את האומץ להצהיר הצהרות נוגדות המלצות משרד הבריאות.

ויתכן גם שרופא שלך שייך למתנגדים לחיסון זה או למי שלא בטוח בו. גם במקרה זה הוא לא יזום הצעה להתחסן, כי בכל זאת מדובר בבריאות ואולי בחיי האדם.

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

Google Search

מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...

מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!

1. בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד

2. תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים

3. איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...

זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה

2. לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)

3. ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..

   כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי

ולגבי 2

זה עובר לבד

אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.

לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,

אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי

1. כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.

2. זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌

3. האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣

לגבי פ2?

נסי לכבס בלי

ואולי חומר כביסה עדין

לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור

רק גל תינוקות?

משתדלת לא לשים יותר מדי

ובלי מרכך בכלל

1. היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.

בהמשך ל1

יש לי כאב חד בשד אחד. לא בפטמה, כמו דקירות כאלה פנימיות. כואב מאודדד ולא יודעת ממה זה יכול להיות?

לא יודעת בדיוק מה זה אומר..

יש לך יועצת הנקה להתייעץ איתה אפילו טלפונית?

אצלי עם כאבים שונים הרפידות הטיפוליות של ארדו מאוד עזרו

צריך לעסות בעדינות איפה שכואב , אפשר תוך כדי שהוא יונק

גם מקלחת חמה יכולה לעזור אם זה באמת גודש

תשאלי בגיפיטי. אם לא ישתפר עד אחרי שבת תנסי משחה של פטריה.

חשבתי בפטמה, אם זהלא שם אז לא יודעת מה זה,

אלא אם זה התמלאות בחלב.

לק"י

או שזה כואב מידי?

(לא יודעת אם זה אמור לכאוב עד כדי כך).

ומזל טוב!! הרבה נחת ושמחה!!

את אומרת להם בפנייה/ וואטסאפ מה חשוב לך ולפי זה מתאימים לך.

למכון רותם גם יש שירות דומה, אבל אצלם עושים את זה בפגישה בתשלום ויש פחות מטפלות דתיות.

@נגמרו לי השמות

אני חושבת שאפשר לסמוך על ההמלצות שלה.

בלי לחץ בכלל. פשוט לומר שוב ושוב שאת לא מרשה ולתת לו חיבוק במקום

זה חשוב גם כדי שילמד לא לגעת שם לנשים אחרות כמו המטפלת במעון או סבתא.

ובכללי חשוב שהמגע יהיה בגבולות שנעימים לך.

שהילדים שלי נוגעים לי בחזה, כמו שלא מפריע לי שהם נוגעים לי בבטן או בידיים, בטח ילד קטן ותמים

הוא עוד ינק, ככה שזה ממש כמו שהוא ייגע בבקבוק

כלומר אם את מרגישה חוסר נעימות שהוא יגע בך שם זה הכי נורמלי בעולם (גם אני הייתי מרגישה ככה) ואפשר פשוט להזיז לו את היד בנעימות ולהגיד לו איך החיבוק נעים לך.

ואם זה לא מפריע לך ורק רצית לוודא שזה תקין אז תתעלמי ממני 😂

בעיני, אם זה מפריע לך תזיזי לו את הידיים באלגנטיות,

אם זה לא מפריע לך, נראה לי עזבי, הוא קטן ותמים.

אני כבר הרבה אחרי השלב הזה

אבל באופן כללי

פחד זה לא דבר שמנהל את חיי

כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות

כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.

זה טבע העולם.

ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.

בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו

ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.

אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?

ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...

ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...

יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.

שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.

אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה

שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי

ולמרות הקשיים שעברתי בחיים

אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...

מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה

גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני

אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.

אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת

וזה לא פשוט. בכלל

אבל זה ממלא אותי באושר גדול.

אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.

בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.

כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.

שאביא ילדים לעולם כזה

מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'

מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות

בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה

לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה

לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה

לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע

מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.

אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.

ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.

"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"

(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)

אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-

לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה

ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,

ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.

אבל כן זה בהחלט מפחיד וקיים ונוכח

גם אחרי שהילדים נולדים כמובן אבל אצלי יש פחד מאוד גדול גם מהתהליך עד הלידה כולל..

בכל מקרה, מה שגורם לי בסופו של דבר כן להפסיק מניעה/לעשות פעולות שבע"ה יובילו להריון ולתינוק

זה כשהרצון גובר על הפחד.

אני לא מחפשת לא לפחד. זו לא אופציה שקיימת מבחינתי ולא משהו שאני שואפת אליו, הפחדים הם חלק מהסל שיש לי בחיים ואיתם אני עובדת.

אבל בשלב שבו הפחדים לא מוחקים את הרצון, אני מבינה שאני בשלה להריון נוסף..

ממש כעסתי על עצמי שאני כ"כ אגואיסטית שמביאה את הילד לעולם שכולו עבודה קשה, ושאפילו הלידה שהיא תחילת החיים מתחילה בכזה קושי פיזי (כי אני לא יודעת מה תינוק מרגיש בכל התהליך הזה של הלידה, גם פיזית וגם רגשית הכל מבלבל וחדש)

אבל אני חושבת שטוב לילדים שלי, ברור שיש קשיים וגם יהיו להם בעתיד כי זה העולם, אבל ברוב הזמן טוב להם, והם שמחים. וגם לי עם כל הקשיים שהיו לי בילדות (והיו הרבה, וב"ה שהילדים שלי לא עוברים אותם) עדיין טוב לי ואני שמחה שנולדתי.

הם גם מרחיבים לי את הלב כל יום מחדש שאחרי תקופה בלי תינוק הרצון פשוט משתיק לי את כל הפחדים והופ מגיע עוד ילד....

אבל אני תמיד זוכרת שתפקיד של אישה יהודיה זה להביא ילדים והשותף השלישי מלווה אותי ואותם בכל התהליך הזה.

במצרים הנשים ידעו שהילדים שלהם יישלכו ליאור והן עדיין הביאו ילדים.

התפקיד שלי זה להביא אותם ולסמוך על הקב"ה שיעזור לגדל אותם בנחת, בשלום, ברווחה.

באמת עמרם היה מאוד רציונלי והגיוני כשגירש את יוכבד אשתו, כי באמת איך אפשר להביא ילדים לעולם של עבדות ואובדן?

אבל נשות ישראל במקורן ניחנו ביכולת להתעלות מעל השכל, ולהמשיך להביא ילדים לעולם.

והנה - בזכותן אנחנו קיימים היום

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…