נניח שאת צודקת בענין רווקות מאוחרת

מה תגידי לאילו שמשתמשות בבנק הזרע מתוך אידיאולוגיה של משפחה חד הורית או חד מינית? השימוש בבנק הזרע הוא בעיתי מאד מאד מבחינה הלכתית, ולומר באופן גורף שצריך לעודד את התופעה זה פשע! אם רווקות מאוחרת היא בעיה ובחורים נרתעים מרווקות מבוגרות, הן ירתעו שבעתיים מרווקות מבוגרות שיש להן ילד. למה שבחור נורמלי יסכים להיות אבא לילד שלא שלו?
מערכת זוגית בריאה נבנית בחלקה הגדול מהציפיה לילדים וההמתנה המשותפת בתקופת ההריון. לבנות זוגיות כשיש כבר ילד בשטח זה קשה עד בעיתי מאד.

הרווקות מהמגזר שלנו שאני מכירה, שהביאו ילדים בתרומת זרע (מכירה אישית כמה כאלה), לא עשו את זה מתוך אידיאולוגיה (גם הן מסכימות שהאידיאולוגיה זה לגדל ילדים בזוגיות) אלא מתוך להספיק להיות אמא - בחינת "זה מה יש".

אבל בטוח שהן עדיין רוצות זוגיות וזה האידיאל ביניהן.

לא בדיוק בן דוד ובכל-מקרה, נראה לי שהתשובה נמצאת בתוך מה שכתבתי די באריכות.
את מוזמנת להתייחס למה שכתבתי ואולי יהיה על מה לדון, כרגע את שואלת על מה שכבר כתוב ונוקטת עמדה מבלי להסביר אותה.

אני מניחה שזה עניין של הרגל של דיון אבל אני מבקשת להסביר שלפעמים אם נוקטים עמדה מעשית מבלי להתייחס לשיקולים שהצד השני הציג זה לא רק פחות ענייני זה גם עניין של מחיר שמישהו פה משלם (במקרה הזה, הרווקות) 

אין יותר מידי דברים מספיק חשובים להחרים חתונה של קרובה משפחה. (דוג' שכן לגיטימי- נישואי תערובת. ושאר נישואי איסור.)

בעיני פער של 5-6 שנים בין בני זוג זה בהחלט לגיטימי-

בין אם הם בני 20- 25 ובין אם הם בני 25- 30 או 35- 40.

לגבי רווקות שמביאות ילד- (יש לי המון מה לומר עליהן- זה ניסיון לסיכום בנקודות....)

*אי שיוויון מגדרי- כדי שלגבר רווק יהיה ילד הוא צריך גם תרומת ביצית וגם אם פונדקאית... (1:2)

*כל ילד זכאי להגיע לעולם מתוך חיבור של איש ואישה באהבה וטהרה וצניעות. תנאי פתיחה מינימאליים לחיים העולם הזה.

וכל ילד זכאי לגדול עם אביו- מולידו.

וכל ילד זכאי לקבל דוגמא אישית מהוריו לנישואין תקינים ובריאים.

*^^^ זה אומר לאותה אישה- תפסיקי לחשוב על המימוש העצמי שלך על חשבון הילד!

*מי שמשנה את היחס שלה לעצמה, לגוף שלה, לחיים שלה, לתפקיד שלה- והופכת לאמא--- שתעשה עוד צעד ותשנה את היחס גם לזוגיות ונישואין.

כמו שאמרו חז"ל- אין אישה אלא לבנים.

חז"ל לא היו צרי-מחשבה ושללו כל הקשר רומנטי ואישיותי וכו' מנישואין- הם פשוט הכירו שלפעמים יש נימוק טיבעי לקשר של זכר- נקבה - ומכיוון שאנחנו לא חיות- מוסד הנישואין עונה גם עליו.

* מה אני ממליצה לאותה בחורה רווקה?

תעזבי את החלומות. אבירים כבר אין בעולם.  גם אהבה חלומית לא תמצאי.

את רוצה בית עם ילדים- נכון?

אז פשוט- תמצאי איש יהודי, הוא צריך להיות ניסבל ונחמד מינימאלית-

ותתני לו ולעצמך את מתנת חייכם! -- קשר של נישואין ובית.

הזוגיות הזו מאוד מבוססת לדעתי- על יסוד של כל אחד נותן לשני ומקבל מהשני ובלעדי השני לא היה כלום אז אני אסיר תודה. בסיס של הערכה ולא של אהבה. (ועפ"י הרב דסלר---  האהבה בוא תבוא- עם הנתינה...)

*אגב- זה נק' שנכונה לכל נישואין-  האם את מוכנה לתת לבחור את מתנת חיו=

את החיים עצמם?

"וטהר ליבנו לעבדך באמת"

סליחה שאני אומרת אבל הסגנון של הדיבור הוא כזה שמקשה עלי להתייחס לדברים בצורה רצינית..

בטח יש לך הרבה מה להגיד אז בא נדבר בצורה בוגרת (בן כמה אתה?)

(דהיינו מובנים מאליהם) זה יותר קשה. וזה מה שאת מבקשת, לנמק לך דבר שנתפס בשכל כמובן מאליו. והרעיון הזה, במחילה מכבודך, פשוט מגוחך ומופרך.

כיוון נכון לפתור את בעיית הרווקות יהיה ע"י שבירת של מוסכמות חברתיות מיותרות שמונעות קיום של זוגות שהיו יכולים להצליח. ולא להוסיף נורמות כאלה שרק יחמירו את הבעיה.

בעצם את מציעה לפתור בעיה ע"י כך שניצור בעיה גדולה יותר. ואת עוד מתפלאת על התגובות שאת מקבלת ?

אני מודה לך כי באמת אני קולטת פה אמירה משמעותית שנוגעת באמת לדברים שלי ופותחת לי כיווני חשיבה.
אשמח לדון איתך יותר בנחת בהמשך, בינתיים מה שאני יכולה להגיד לך זה:

א- נכון, זאת בריאות לתפוס משפחה עם זוג הורים כדבר מובן מאליו ולא כמשהו שצריך להוכיח אותו.

ב- אתה טוען פה טענה חזקה- אם אני מדברת על תופעת הרווקות כבעיה של החברה אז האם יהיה נכון לחברה ליצור תיקון לבעיה שהוא בעצמו קלקול גדול יותר. וברור שזה לא מה שאני רוצה. כמה שאלות:
 1) האם התוצאה המשוערת היא תוספת קלקול או חוסר לגיטיציה של החברה למציאות שבה רווקות נותרות לבד (הסברתי את עצמי טוב?)
 2) האם זה מוסרי מצידנו להגיד דבר כזה שבעצם בא "על חשבונן" של אלה שלא יתחתנו, זה לא שחור-לבן, זה עניין של תחום אפור. (וצריך להסביר את העניין של "על חשבונן" כי עלתה האמירה שאנחנו מביאים ילדים לא בשביל עצמנו).
 בכל-מקרה, אני לוקחת את האמירה הזאת שלך אלי כדי לחשוב עליה קצת יותר..

ג- לא הבנתי למה התכוונת שכתבת שהתפליתי על איזושהי תגובה. אני יודעת שאני נוגעת ב"קודש הקודשים" של עמ"י וזה חייב להיות נושא טעון ולא משהו שדנים בו מבחוץ בצורה קרירה (אהבתי את האמירה הכל-כך עמוקה שלך: "לפעמים, דווקא להוכיח (דהיינו מובנים מאליהם) זה יותר קשה. וזה מה שאת מבקשת, לנמק לך דבר שנתפס בשכל כמובן מאליו." זה אומר שאתה נפגש עם הנושא מהמקום האמיתי שלו. כאן המקום להסביר שגם אני לא רואה את הדברים שצורה הסטטיסטית היבשה ממש לא אבל גם בעניין הזה. קשה לי להשקיע בקוצר זמן הזה של לפני שבת שבהתיחסות רצינית.

אני מקווה שאספיק במוצש.

(התפיליתי רק על תגובות שהיו נראות לי לא ענייניות, הסגנון היה של מריבות בין ילדים. אני מעלה ושא לפורום כדי לדון בו ולא כדי להתנגח עם אף אחד.)

שבת שלום /שבוע טוב

לרעיון שלך "להלחם על חוסר הלגיטימיות להנשא בפער של 5-6 שנים ויותר (כשהבחור הוא המבוגר כמובן)", ולו קראתי מגוחך ומופרך ולא לסוגיה של תרומות זרע לרווקות מבוגרות, שהוא לא ראוי לכינוי כזה. א"כ בדיעבד אני רואה שאפשר בהחלט להחיל את מה שאמרתי גם בהקשר הזה.

האם התוצאה המשוערת היא תוספת קלקול או חוסר לגיטיציה של החברה למציאות שבה רווקות נותרות לבד (הסברתי את עצמי טוב?). כן. הבנתי למה את מתכוונת. בשני המקרים לדעתי התוצאה תהיה של תוספת קלקול.

לגבי הרעיון של הגבלת הגיל, אפשר לתקוף אותו מכמה כיוונים, ומה שקשה זה להחליט באיזה מהם. קודם כל, ברור לך שהוא תיאורטי לגמרי ולא ישים, כן ? מהסיבה הפשוטה שהגברים יעדיפו נשים צעירות שבאופן טבעי נראות יותר טוב ויותר פוריות ואת לא תצליחי לשנות את המציאות הזאת. וגם מצד הנשים יש כאלה שמחפשות דווקא מבוגרים מהן ואפילו בהרבה, כל אחד והג'וק שלו. ועצוב לשמוע שבשם הרעיון המשובש הזה לא תלכי לחתונה של בן משפחה קרוב. וגם אם נשאר במימד התיאורטי. חשבת אולי שבמקום ליצור חוסר לגיטימציה כזאת עדיף ליצור לגיטימציה הפוכה למצב שבו הגבר יהיה קטן מהאשה ? למצב שבו לא נורא אם הגבר יהיה נמוך מהאשה ? אישית, כשאני רואה זוגות כאלה שהם בניגוד ל"נורמה", למשל שהאשה גבוהה מהגבר או זוגות מעורבים של אתיופי ו"לבנה", זה עושה לי טוב על הלב. משמח אותי קצת.

לגבי הרעיון של תרומת זרע לרווקות מבוגרות. קודם כל, הצורך והרצון להביא ילד לעולם הוא בהחלט מובן ומעורר הזדהות. אבל להביא לעולם ילד יתום מלכתחילה זאת אנוכיות ואכזריות. נכון, המציאות היא לא אידאלית, ויש לצערנו ילדים שנולדים בלי אבא או אמא, אבל האם זה מהווה הצדקה להביא ילדים כאלה לעולם מלכתחילה ?

חוץ מזה, גם כאן הדבר עלול ליצור תוספת של קלקול. דבר ידוע שהערך של המשפחה בעולם כיום התערער. עכשיו, לו נניח שמציאות שרווקות מבוגרות מביאות לעולם ילד מתרומת זרע תהפך ברבות הימים לדבר מצוי ומקובל, מוסד המשפחה יתערער עוד יותר. שהרי אם כיום קיימים שני מניעים לנישואין אחד הוא הקשר הזוגי בין איש לאשה והשני הוא הרצון לילדים, אם כל רווקה כבר מגיל צעיר תדע שיש לה פתח מילוט בדמות של תרומת זרע אזי הדרישות יעלו והמוטיבציה להתחתן תרד בצורה משמעותית כי "מי בכלל צריך את הגבר" ובעיית הרווקות רק תחמיר.

ובכלל, נקודה שמפריעה לי. מדוע מוקד הדיון הוא דווקא הרווקות המבוגרות ? מה עם הרווקים המבוגרים ? את חושבת שהם לא רוצים ילדים ? להם לא מגיע ? חשבת על זה בכלל ?

ומכאן לשאלה השניה שלך - בהתאם לטעם הראשון שלי, כיוון שהשיקול הוא לא רק על חשבונן אלא גם על חשבונו של הילד, אזי זה בהחלט נשמע לי מוסרי להתנגד לזה. וגם מהטעם השני נראה לי שהיה ראוי להתנגד לזה, אבל את הטיעון הזה אני לא אפתח כי כבר הארכתי יותר מדי.

וחוסר לגיטימציה של החברה למצב שבו רווקות נשארות לבד יכול וצריך להתבטא למשל בנסיון מוגבר להכיר ולהציע. שאנשים קצת יפתחו את העיניים והלב ויחשבו על כל הרווקים והרווקות שסביבם.

תודה לכל מי שהתייחס לדברים שכתבתי ביום שישי. ראיתי את ה"כתבה" של גיל (מי שלא הבין השרשור התחיל בכלל בפורום משפחה ובגלל שחשבתי שבפורום הזה הוא יותר רלבנטי העברתי אותו לכאן). מפאת השהע המאורת (2:00) והעובדה שאני צריכה לקום בעוד 4 שעות ליום ארוך אנסה להתייחס להכל ביחד בתמצות ובתקווה שאצליח לעשות זאת בצורה הטובה ביותר. אז ככה,
לגבי נושא פער הגילאים-
א- לא דיברתי על חוקים אלא על יצירת נורמות חברתיות. אני חולקת על מי שכתבה שא"א לעשות זאת. אני לא מקבלת את המושג "לחנך את החברה" כתבתי על כך, בסופו של דבר אדם רוצה להתחתן עם בן/בת הזוג שלו האלה היא מה יוצר רצון לדבר מסויים וכאן יש מקום להאריך אבל לא בשעה שכזאת, השורה התחתונה של ההסבר שלי על העניין תהיה שדפוסי חשיבה של החברה משפיעים על הרצון של היחיד ואם האדם קולט שלא לגיטימי לדבר על מראה חיצוני כפי שכרגע כן לגיטימי ולא לגיטימי להגדיאר שאני רוצה בחורה שצעירה ממני בכך וכך שנים ושכן לגיטימי להנשא עם בחורה שמבוגרת ממני בשנה שנתיים אז לאט-לאט התופעה הופכת ליותר ויותר רווחת והעסק נהיה יותר גמיש. ואיך יוצרים את המציאות הזאת? בכך שמציעים הצעות כאלה ולא מציעים הצעות שיש בהן את הפער הזה. לגבי, כרווקה, אני גם לא מקבלת הצעות בפער גדול מדי (זה לא שחור-לבן, בערך 4-5 שנים מעלי זה המקס', ושנתיים מתחתי).
ב- אני חושבת שבדיון אפשר להעלות הרבה טענות, אבל באמת בואו נראה מה קיים במציאות ומה נקודות התקיעה המרכזיות. זה לא משהו שנבדק מחקרית אבל כל מי שנפגש עם המציאות של הרווקים מקרוב יודע שהגבלת הגיל מצד הגברים מאוד מאוד משפיעה...
טוב קוראים לי ואני חייבת לעצור כאן, המשך יבוא בע"ה. לילה טוב

סליחה על התיקון בהבנת הנקרא... ניסחתי את עצמי בלשון נקבה- ואם לא שמת לב בבקשה תקראי שוב.... (חחח הבעיות המצחיקות של הרשת... יש גדר "לא ילבש" הכינויים??? צ''ע)

כן, אני אישה! שיום אחד בעז"ה תהיה רעיה! אמא!

אני בת 21 (אם לא ראית בכרטיס אישית), סטודנטית לאומנות, בוגרת שנתיים מדרשה. - האם אני נחשבת מספיק אינטלגנטית ומבינה בעינייך? או שסיגנון הכתיבה שלי מעיד על רדידות?!

אני מודה שאולי קצת העלת לי את הפיוזים---

א. גם לצעירים מגיע יחס ותשובה מכבדת.

ב. כל הנושא הזה נוגע העצבים רגישים.... כיחידים וכחברה.

עוד נק' שחשבתי עליה-

היחס בין היכולת הטכנולוגית שלנו לפעול בעולם לבין הכבוד שלנו כלפי מעשה בראשית.

זו סוגיה עם השלכות בתחומים רבים -הרבה מהם הבתחומי רפואה וכו'. לנו זה נוגע ביחס בין איך השם רוצה שיבואו ילדים לעולם לבין איך אנחנו יכולים להביא אותם לעולמנו...

ולדעתי- כל אדם זכאי שנשמתו תתחבר לגוף ותופיע בעולם מתוך זיווג של שתי אישיאויות- חיבור איש ואישה ולא תנאי מעבדה... (הסתייגות לגבי זוגות עם בעיות פוריות- ששם יש זוג! ויש גם תחנת ביניים להריון...) 

בחור שמציעים לו בחורות מכל מיני הפרשי גילאים הוא יצא איתן וזו שהתחתן איתה דוקא צעירה ממנו בשש שנים...

לבין בחור שמלכתחילה רוצה צעירות ממנו בהרבה.

אם הבנתי את רותם נכון, יש לה ביקורת על הסוג השני בלבד (גם לי יש...)

'יש להלחם על חוסר הלגיטימיות להנשא בפער של 5-6 שנים ויותר (כשהבחור הוא המבוגר כמובן).'
אני מבקש אם אפשר הסבר פירוט ונימוק, גם אם יש טענה הפוכה.

תנאים מקדימים שמגבילים עלי.
לא מדובר שהבחור המבוגר בן 18, לא על זה דיברתי.
וגם לא הבחורה בת 18.

אבל כהכללה גורפת זה תפס לי את העין.

~~

בתור בחור רווק ובלי קשר שאני לא יודע מחיי בנושא לא אוכל להגיב לשאר הדברים ואני חושב שכך באמת שייך.
יום אחד אולי אחזור לכאן כשאדע פירור.

יעקביוסף
[הפיצול הסכים בשרשור כאוב זה לרדת ממני]

אני חושבת שהיא מדברת על כך שבחורים בני 27 ומעלה לא מוכנים לצאת עם בחורות בגילם אלא רק עם קטנות מהן.

ואלי אם רותם תסכים היא תכתוב לנו למה היא מתכוונת כשהיא כותבת:
"ובזמן שאנחנו מזדעדעים איך בוגרות האולפנות והמדרשות שלנו חושבות בכיוונים של חד הוריות עלינו להזדעזע מהדרך שבה מדברים בחורים בתוך הישיבות שלנו!"
איך מדברים בחורים? על מה בעצם את מתלוננת? את מוכנה לכתוב לנו דוגמא?

ועוד שאלה קטנה- פער גילאים לטובת הבחורה- כן מקובל עליך? בחורה בת 32 עם בחור בן 27 זה בסדר? למה? כי זה פותר לך את הבעיה של הרווקות המבוגרות?
אני תוהה אם זה אמור להיות השיקול של כן או לא פער גילאים, לאיזה כיוון שיהיה.
באמת אשמח לדוגמאות ונימוקים.

ואגב,
אני כן מדברת על פער של 5-6 שנים. גם בחור בן 23 לא צריך להפגש עם בת 18 ובן 27 עם בת 22. אם יוצא יוצא (אנחנו עדיין בחברה מעורבת, לאט-לאט..).

יהיה לי יותר קל להתייחס לשאר הדברים שכתבת עם אדע פחות או יותר עם מי אני מדברת (כלומר בת כמה את בערך- יש שאלות שקצת מוזר לשמוע מבת 24-25 כי היא מבינה את התשובה לבד, יש לי תחושה שאת עוד לא שם..).

אני אמא לילד. ולילד יש אבא. שהוא אומנם לא בעלי היום. ובכל זאת. לילד שלי יש אבא והוא שומר איתו על קשר בעידודי המוחלט! להגיד לך שקל לי עם זה? לא. ואני בכל זאת נלחמתי על הסכמי ראיה רחבים ככל האפשר כי ילד צריך אבא.

ועדיין פער גילאים של 5-6 שנים לא נראה לי נורא ואיום, ובוודאי שלא מצריך גינוי.

המשך במוצ"ש.

שבת שלום!

באמת מעריכה את האימהות שלך!

קול שפוי מול השירשור ההזוי הזה- ילד צריך אבא- ואני ייאבק על מיוש הצורך הזה.

שאלת יותר מפעם א' מגיבים בני כמה הם.

אני משוכנע שעניין יותר משמעותי הוא ההתנסות, שהרי גם גיל הוא פונקציה, בין השאר , של התנסויות.

 כלומר, אין לי שום ספק בכך שתתפסי את כל הסוגיה באופן שונה לאחר נשואיך בע"ה, שכן רק לאחר שתחווי את הזוגיות  בפועל בצורה נכונה, תביני עד כמה זהו המצב הטבעי הראוי והנכון, וכל מיני תפיסות קודמות שלך היו מוטעות.

אשמח להסביר אם תסביר לי.

האם צורם לך שאומרים לך להתמקד בבנות בטווח של שנתיים שלוש מהגיל שלך ולא להפגש עם צעירות יותר? מה צורם בזה? הרי בחורות הרבה יותר מוגבלות ממך??
נראה לי שמי ש"דעתו מעורבת עם הבריות" והוא רוצה את טובת הכלל ולא את טובת הנאתו הפרטית לא מרגיש שזו הגבלה אלא הכוונה (ולא סמנטיקה!!- מוכנה לפרט אם צריך) כי הוא באמת באמת רוצה שכולם יתחתנו ויבנו בתים בריאים וטובים עם זוג הורים וזה גובר על הרצון שלו להנשא דווקא למישהי כל-כך צעירה כי הוא מבין שזה סותר.

שיקולים אישיים ושיקולים כלל- ישראליים.

עושים סלט מכל הערכים גם יחד.

השם יעזור לכולנו...

אני לא רוצה להתעלם אבל תנסי לנסח משהו ענייני באמת בלי לכעוס. אשמח להתייחס.

אני כותבת שוב כמו שכבר כתבתי בתגובות אחרות, אני שמה סימן שאלנה גדול ברקע של כל מה שאמרתי אבל עד כה לא היה איזשהו טיעון שגרם לי לראות את הדברים אחרת.

אני מעלה את דברי על הכתב בפורום מתוך הרגשה שזה נושא שאני רוצה לברר עם אחרים. לברר באמת- אז קדימה, מה יש לך להגיד?

(ואם יש עמדות של תלמידי חכמים בעניין אז הכי טוב!)

וכל הכבוד לך שאת באה לברר ולדון ולהקשיב ולהבין. באמת.

לגבי הגילאים של זוגות--

יש בעיה כלל מערכתית של רווקות מאוחרת.

ויש בעיה אישית של כל אדם מחפש את אהבת ליבו\ה.

וכשעושים הצלבה בין שתי הבעיות- אין פיתרונות קסם! א''א לקבוע גבולות גיזרה חדים- לאמור- אתה תאהב רק בנות עד

גיל X! את תסנני הצעות מעולות שהבחור מבוגר מידי ב11 חודש!... נתתי דוגמאות מגוכחות כדי לנסות להביע את הקושי.

דעות של רבנים- הדרך הכי מהימנה היא לפנות אל רבנים ולבקש תשובות. יש היום המון רבנים גדולים שזמינים לשאלות בדואר מעטפות-בולים, דואר ינשופים, דואר אלקטרוני, SMS (סתם... תבקשי תשובה מנומקת!)...

ואני אישית ישמח אם תעלי לנו את אתשובות שתקבלי.

חילך לאוריתא!

א- לא דיברתי על בחורות שקשה להן עם מבוגרים, אני לא יודעת בת כמה וכמה את מכירה את המציאות אבל זאת לא ה"בעיה" שלנו.

ב- זכותו של כל אחד לעשות מה שהוא רוצה, מבחינתי זכותו של גבר בן 40 להתחתן עם בת 20, זה חא המישור. יש פה בעיה של החברה והשאלה איך מתקנים חברה. והתשובה היא יצירת נורמות חדשות.

ג- תודה על האיחולים! תבורכי. (ולמרות שאני מעריכה את הרצון לשדר אכפתיות וכו'.., זה גורם לי לחשוש שאולי ההתייחסות לטענות לא כל-כך עניינית).

ד- אם לא היה עכשיו שעתיים לפני שבת הייתי מסבירה לך איך אני קולטת את סוגית הבטחון בה'. בתמצות: בטחון בה' זה לא מושג מן הפה ולחוץ, המשמעות של זה היא ההבנה שהכל מכוון, הכל חלק ממציאות אחת, מציאות אלוקית ושבתוך המציות האלוקית הזאת רצון ה' היא שאנחנו נהיה כמה שיותר פעילים (וכרגע להיות כמה שיותר פעילים זה בעיקר להבין עד הסוף כיצד עלינו לפעול) וכמה שיותר שותפים ולכן בכל תחום בחיים האדם צריך לעשות את המקסימות מצידו וגם להתפלל- זה נושא מאוד מדויק ומאוד עדין שלא עכשיו הזמן הנכון להסביר אותו.
אני אומרת שוב, ברקע של האמירות שלי עומד סימן שאלה גדול כלומר, אני רוצה לשמוע מה יש לאחרים (ובעיקר לת"ח אז קדימה! תביעו עמדות עם גיבוי של רבנים ותאמרו דברים בשם אמרם!) אבל ברור לי שלא נכון לפתור את זה במושגים של דוסים "בטחון בה'" כי אם זה הדבר הנכון לעשות אז זה מה שצריך לעשות.

יש לי תחושה שבגלל המהירות (שבת...) האמירות יצאו קצת מעורפלות. אני מצטערת, נוסף למהירות זה גם לגעת בנקודות די עמוקות שלא קל להסביר למישהו שלא מכירים.

את כותבת 'לא להתחיל לחנך את העולם או לשנות סדרי עולם נורמליים'. למה לא? האם אדם צריך לתקן רק את עצמו או שאם הוא רואה סדרי עולם לא נורמליים הוא צריך לתקן אותם?

סליחה, אבל זה נשמע היגררות מהמקום של ביטחון בה' למקום של בריחה מהתמודדויות וחידושים

'האדם לא נברא לתקן את נשמתו, הוא נברא להרים את השמיים' (הרבי מקוצק זצ"ל).

חיים ומוות ביד הלשון...

פעמים רבות הדרך שבה אנו מתבטאים יוצרת סוג מסוים של זרקור לעומק לתכנים אותם לא רצינו לחשוף. ייתכן ואני טועה אבל נראה לי שבמקרה כזה מדובר גם כאן...

שימת הדגש על בעיותיה של הרווקה המבוגרת 'שרוצה' אבל רצונותיה אינה מתגשמים - חושפת כאן צהר לעולם נפשי עמוק שעומד בשורשו המדרש המפורסם - 'בשבילי נברא העולם'...

ההתליה בין הגיל לבין יכולתה של הבחורה להנשא - 'כי לא מוכנים לשמוע על לצאת עם בחורה בת גילם או מבוגרת יותר' היא חסרה. הסיבה שבגללה בדרך כלל בני 27 ומעלה מעדיפים שלא לצאת עם רווקות בנות גילם או מבוגרות יותר אינה עומדת בהכרח על עניין 'אני רוצה ילדה שיהיה לי עם מי לשחק' או 'אני אשמח להשאר תמיד הגדול והחכם שיסתכלו עליו מלמטה למעלה'. מן הסתם יש רבים שרמת חשיבתם היא כזו, אך לרוב הנשים אותן אני מכיר אני ממש לא מאחל אדם כזה כבן זוג לחיים (עניין של טעם אישי...)!

הבעיה המרכזית (והיא אינה תלויה בין רווקים לרווקות), היא העובדה שאדם התבגר והתרגל למציאות חיים לבד במשך שנים ולא הסכין, השכיל, או התמזל מזלו (מחק את המיותר) לבנות מערכות זוגיות. ייתכן שמדובר באחריות הצד השני, ייתכן מדובר בחוסר מזל,אך הדבר מעורר שאלה.

כמובן שהדבר אינו חד משמעי... יש לגיל גם יתרון של התפקחות ושל בגרות דבר שקוסם לחלק מן הנשים הצעירות כמו גם לחלק (קטן יותר לצערנו) מהגברים. חוכמת החיים מהווה יתרון גדול למי שמחפש את הבגרות והבשלות.

אבל,הבשלות אינה תלוית גיל כרונולוגי! חשיבה כמו של הכותבת - לפחות יהיו לי ילדים. היא חשיבה אנוכית!  היא מעלה על נס את רצונותי ומאוויי בלי להתייחס למחירים הנלווים. כגרוש שהוא הורה לילדה אני יכול להעיד כמה לא פשוט החינוך מתוך משפחה שאינה משפחה אידאלית (היום קשה להשתמש במושג נורמלית - כי גם אצלנו פשה הנגע של הגירושין ברמות כאלו שאפשר לומר שילדי גרושים באזורים מסויימים בארץ אפילו אינם מיעוט...).

ההתייחסות אל הילד/ה כאל אביזר לשימוש לנוחותי ולרצונותי אינה מעידה על בגרות יתר! ההפך הוא הנכון ככל שאדם מתבגר הוא מבין מה הדברים החשובים לו ביותר שעליהם הוא יתעקש ומה הדברים שהם כצל חולף שאיתם אפשר להתמודד ולכן אין צורך להתעכב עליהם בבניית קשר.

אבל, אדם ששם את עצמו במרכז וילדו/ילדתו הם חלק מהדברים שצריכים לסובב אותו ולספק את רצונותיו המיידים. הוא אדם אנוכי ולא בוגר. הייתכן שבגלל חוסר בגרותו הוא לא נישא/התגרש?!

רק נקודה למחשבה...

(וכל זה בלי להתייחס לצד ההלכתי!)

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.