נניח שאת צודקת בענין רווקות מאוחרת

מה תגידי לאילו שמשתמשות בבנק הזרע מתוך אידיאולוגיה של משפחה חד הורית או חד מינית? השימוש בבנק הזרע הוא בעיתי מאד מאד מבחינה הלכתית, ולומר באופן גורף שצריך לעודד את התופעה זה פשע! אם רווקות מאוחרת היא בעיה ובחורים נרתעים מרווקות מבוגרות, הן ירתעו שבעתיים מרווקות מבוגרות שיש להן ילד. למה שבחור נורמלי יסכים להיות אבא לילד שלא שלו?
מערכת זוגית בריאה נבנית בחלקה הגדול מהציפיה לילדים וההמתנה המשותפת בתקופת ההריון. לבנות זוגיות כשיש כבר ילד בשטח זה קשה עד בעיתי מאד.

הרווקות מהמגזר שלנו שאני מכירה, שהביאו ילדים בתרומת זרע (מכירה אישית כמה כאלה), לא עשו את זה מתוך אידיאולוגיה (גם הן מסכימות שהאידיאולוגיה זה לגדל ילדים בזוגיות) אלא מתוך להספיק להיות אמא - בחינת "זה מה יש".

אבל בטוח שהן עדיין רוצות זוגיות וזה האידיאל ביניהן.

לא בדיוק בן דוד ובכל-מקרה, נראה לי שהתשובה נמצאת בתוך מה שכתבתי די באריכות.
את מוזמנת להתייחס למה שכתבתי ואולי יהיה על מה לדון, כרגע את שואלת על מה שכבר כתוב ונוקטת עמדה מבלי להסביר אותה.

אני מניחה שזה עניין של הרגל של דיון אבל אני מבקשת להסביר שלפעמים אם נוקטים עמדה מעשית מבלי להתייחס לשיקולים שהצד השני הציג זה לא רק פחות ענייני זה גם עניין של מחיר שמישהו פה משלם (במקרה הזה, הרווקות) 

אין יותר מידי דברים מספיק חשובים להחרים חתונה של קרובה משפחה. (דוג' שכן לגיטימי- נישואי תערובת. ושאר נישואי איסור.)

בעיני פער של 5-6 שנים בין בני זוג זה בהחלט לגיטימי-

בין אם הם בני 20- 25 ובין אם הם בני 25- 30 או 35- 40.

לגבי רווקות שמביאות ילד- (יש לי המון מה לומר עליהן- זה ניסיון לסיכום בנקודות....)

*אי שיוויון מגדרי- כדי שלגבר רווק יהיה ילד הוא צריך גם תרומת ביצית וגם אם פונדקאית... (1:2)

*כל ילד זכאי להגיע לעולם מתוך חיבור של איש ואישה באהבה וטהרה וצניעות. תנאי פתיחה מינימאליים לחיים העולם הזה.

וכל ילד זכאי לגדול עם אביו- מולידו.

וכל ילד זכאי לקבל דוגמא אישית מהוריו לנישואין תקינים ובריאים.

*^^^ זה אומר לאותה אישה- תפסיקי לחשוב על המימוש העצמי שלך על חשבון הילד!

*מי שמשנה את היחס שלה לעצמה, לגוף שלה, לחיים שלה, לתפקיד שלה- והופכת לאמא--- שתעשה עוד צעד ותשנה את היחס גם לזוגיות ונישואין.

כמו שאמרו חז"ל- אין אישה אלא לבנים.

חז"ל לא היו צרי-מחשבה ושללו כל הקשר רומנטי ואישיותי וכו' מנישואין- הם פשוט הכירו שלפעמים יש נימוק טיבעי לקשר של זכר- נקבה - ומכיוון שאנחנו לא חיות- מוסד הנישואין עונה גם עליו.

* מה אני ממליצה לאותה בחורה רווקה?

תעזבי את החלומות. אבירים כבר אין בעולם.  גם אהבה חלומית לא תמצאי.

את רוצה בית עם ילדים- נכון?

אז פשוט- תמצאי איש יהודי, הוא צריך להיות ניסבל ונחמד מינימאלית-

ותתני לו ולעצמך את מתנת חייכם! -- קשר של נישואין ובית.

הזוגיות הזו מאוד מבוססת לדעתי- על יסוד של כל אחד נותן לשני ומקבל מהשני ובלעדי השני לא היה כלום אז אני אסיר תודה. בסיס של הערכה ולא של אהבה. (ועפ"י הרב דסלר---  האהבה בוא תבוא- עם הנתינה...)

*אגב- זה נק' שנכונה לכל נישואין-  האם את מוכנה לתת לבחור את מתנת חיו=

את החיים עצמם?

"וטהר ליבנו לעבדך באמת"

סליחה שאני אומרת אבל הסגנון של הדיבור הוא כזה שמקשה עלי להתייחס לדברים בצורה רצינית..

בטח יש לך הרבה מה להגיד אז בא נדבר בצורה בוגרת (בן כמה אתה?)

(דהיינו מובנים מאליהם) זה יותר קשה. וזה מה שאת מבקשת, לנמק לך דבר שנתפס בשכל כמובן מאליו. והרעיון הזה, במחילה מכבודך, פשוט מגוחך ומופרך.

כיוון נכון לפתור את בעיית הרווקות יהיה ע"י שבירת של מוסכמות חברתיות מיותרות שמונעות קיום של זוגות שהיו יכולים להצליח. ולא להוסיף נורמות כאלה שרק יחמירו את הבעיה.

בעצם את מציעה לפתור בעיה ע"י כך שניצור בעיה גדולה יותר. ואת עוד מתפלאת על התגובות שאת מקבלת ?

אני מודה לך כי באמת אני קולטת פה אמירה משמעותית שנוגעת באמת לדברים שלי ופותחת לי כיווני חשיבה.
אשמח לדון איתך יותר בנחת בהמשך, בינתיים מה שאני יכולה להגיד לך זה:

א- נכון, זאת בריאות לתפוס משפחה עם זוג הורים כדבר מובן מאליו ולא כמשהו שצריך להוכיח אותו.

ב- אתה טוען פה טענה חזקה- אם אני מדברת על תופעת הרווקות כבעיה של החברה אז האם יהיה נכון לחברה ליצור תיקון לבעיה שהוא בעצמו קלקול גדול יותר. וברור שזה לא מה שאני רוצה. כמה שאלות:
 1) האם התוצאה המשוערת היא תוספת קלקול או חוסר לגיטיציה של החברה למציאות שבה רווקות נותרות לבד (הסברתי את עצמי טוב?)
 2) האם זה מוסרי מצידנו להגיד דבר כזה שבעצם בא "על חשבונן" של אלה שלא יתחתנו, זה לא שחור-לבן, זה עניין של תחום אפור. (וצריך להסביר את העניין של "על חשבונן" כי עלתה האמירה שאנחנו מביאים ילדים לא בשביל עצמנו).
 בכל-מקרה, אני לוקחת את האמירה הזאת שלך אלי כדי לחשוב עליה קצת יותר..

ג- לא הבנתי למה התכוונת שכתבת שהתפליתי על איזושהי תגובה. אני יודעת שאני נוגעת ב"קודש הקודשים" של עמ"י וזה חייב להיות נושא טעון ולא משהו שדנים בו מבחוץ בצורה קרירה (אהבתי את האמירה הכל-כך עמוקה שלך: "לפעמים, דווקא להוכיח (דהיינו מובנים מאליהם) זה יותר קשה. וזה מה שאת מבקשת, לנמק לך דבר שנתפס בשכל כמובן מאליו." זה אומר שאתה נפגש עם הנושא מהמקום האמיתי שלו. כאן המקום להסביר שגם אני לא רואה את הדברים שצורה הסטטיסטית היבשה ממש לא אבל גם בעניין הזה. קשה לי להשקיע בקוצר זמן הזה של לפני שבת שבהתיחסות רצינית.

אני מקווה שאספיק במוצש.

(התפיליתי רק על תגובות שהיו נראות לי לא ענייניות, הסגנון היה של מריבות בין ילדים. אני מעלה ושא לפורום כדי לדון בו ולא כדי להתנגח עם אף אחד.)

שבת שלום /שבוע טוב

לרעיון שלך "להלחם על חוסר הלגיטימיות להנשא בפער של 5-6 שנים ויותר (כשהבחור הוא המבוגר כמובן)", ולו קראתי מגוחך ומופרך ולא לסוגיה של תרומות זרע לרווקות מבוגרות, שהוא לא ראוי לכינוי כזה. א"כ בדיעבד אני רואה שאפשר בהחלט להחיל את מה שאמרתי גם בהקשר הזה.

האם התוצאה המשוערת היא תוספת קלקול או חוסר לגיטיציה של החברה למציאות שבה רווקות נותרות לבד (הסברתי את עצמי טוב?). כן. הבנתי למה את מתכוונת. בשני המקרים לדעתי התוצאה תהיה של תוספת קלקול.

לגבי הרעיון של הגבלת הגיל, אפשר לתקוף אותו מכמה כיוונים, ומה שקשה זה להחליט באיזה מהם. קודם כל, ברור לך שהוא תיאורטי לגמרי ולא ישים, כן ? מהסיבה הפשוטה שהגברים יעדיפו נשים צעירות שבאופן טבעי נראות יותר טוב ויותר פוריות ואת לא תצליחי לשנות את המציאות הזאת. וגם מצד הנשים יש כאלה שמחפשות דווקא מבוגרים מהן ואפילו בהרבה, כל אחד והג'וק שלו. ועצוב לשמוע שבשם הרעיון המשובש הזה לא תלכי לחתונה של בן משפחה קרוב. וגם אם נשאר במימד התיאורטי. חשבת אולי שבמקום ליצור חוסר לגיטימציה כזאת עדיף ליצור לגיטימציה הפוכה למצב שבו הגבר יהיה קטן מהאשה ? למצב שבו לא נורא אם הגבר יהיה נמוך מהאשה ? אישית, כשאני רואה זוגות כאלה שהם בניגוד ל"נורמה", למשל שהאשה גבוהה מהגבר או זוגות מעורבים של אתיופי ו"לבנה", זה עושה לי טוב על הלב. משמח אותי קצת.

לגבי הרעיון של תרומת זרע לרווקות מבוגרות. קודם כל, הצורך והרצון להביא ילד לעולם הוא בהחלט מובן ומעורר הזדהות. אבל להביא לעולם ילד יתום מלכתחילה זאת אנוכיות ואכזריות. נכון, המציאות היא לא אידאלית, ויש לצערנו ילדים שנולדים בלי אבא או אמא, אבל האם זה מהווה הצדקה להביא ילדים כאלה לעולם מלכתחילה ?

חוץ מזה, גם כאן הדבר עלול ליצור תוספת של קלקול. דבר ידוע שהערך של המשפחה בעולם כיום התערער. עכשיו, לו נניח שמציאות שרווקות מבוגרות מביאות לעולם ילד מתרומת זרע תהפך ברבות הימים לדבר מצוי ומקובל, מוסד המשפחה יתערער עוד יותר. שהרי אם כיום קיימים שני מניעים לנישואין אחד הוא הקשר הזוגי בין איש לאשה והשני הוא הרצון לילדים, אם כל רווקה כבר מגיל צעיר תדע שיש לה פתח מילוט בדמות של תרומת זרע אזי הדרישות יעלו והמוטיבציה להתחתן תרד בצורה משמעותית כי "מי בכלל צריך את הגבר" ובעיית הרווקות רק תחמיר.

ובכלל, נקודה שמפריעה לי. מדוע מוקד הדיון הוא דווקא הרווקות המבוגרות ? מה עם הרווקים המבוגרים ? את חושבת שהם לא רוצים ילדים ? להם לא מגיע ? חשבת על זה בכלל ?

ומכאן לשאלה השניה שלך - בהתאם לטעם הראשון שלי, כיוון שהשיקול הוא לא רק על חשבונן אלא גם על חשבונו של הילד, אזי זה בהחלט נשמע לי מוסרי להתנגד לזה. וגם מהטעם השני נראה לי שהיה ראוי להתנגד לזה, אבל את הטיעון הזה אני לא אפתח כי כבר הארכתי יותר מדי.

וחוסר לגיטימציה של החברה למצב שבו רווקות נשארות לבד יכול וצריך להתבטא למשל בנסיון מוגבר להכיר ולהציע. שאנשים קצת יפתחו את העיניים והלב ויחשבו על כל הרווקים והרווקות שסביבם.

תודה לכל מי שהתייחס לדברים שכתבתי ביום שישי. ראיתי את ה"כתבה" של גיל (מי שלא הבין השרשור התחיל בכלל בפורום משפחה ובגלל שחשבתי שבפורום הזה הוא יותר רלבנטי העברתי אותו לכאן). מפאת השהע המאורת (2:00) והעובדה שאני צריכה לקום בעוד 4 שעות ליום ארוך אנסה להתייחס להכל ביחד בתמצות ובתקווה שאצליח לעשות זאת בצורה הטובה ביותר. אז ככה,
לגבי נושא פער הגילאים-
א- לא דיברתי על חוקים אלא על יצירת נורמות חברתיות. אני חולקת על מי שכתבה שא"א לעשות זאת. אני לא מקבלת את המושג "לחנך את החברה" כתבתי על כך, בסופו של דבר אדם רוצה להתחתן עם בן/בת הזוג שלו האלה היא מה יוצר רצון לדבר מסויים וכאן יש מקום להאריך אבל לא בשעה שכזאת, השורה התחתונה של ההסבר שלי על העניין תהיה שדפוסי חשיבה של החברה משפיעים על הרצון של היחיד ואם האדם קולט שלא לגיטימי לדבר על מראה חיצוני כפי שכרגע כן לגיטימי ולא לגיטימי להגדיאר שאני רוצה בחורה שצעירה ממני בכך וכך שנים ושכן לגיטימי להנשא עם בחורה שמבוגרת ממני בשנה שנתיים אז לאט-לאט התופעה הופכת ליותר ויותר רווחת והעסק נהיה יותר גמיש. ואיך יוצרים את המציאות הזאת? בכך שמציעים הצעות כאלה ולא מציעים הצעות שיש בהן את הפער הזה. לגבי, כרווקה, אני גם לא מקבלת הצעות בפער גדול מדי (זה לא שחור-לבן, בערך 4-5 שנים מעלי זה המקס', ושנתיים מתחתי).
ב- אני חושבת שבדיון אפשר להעלות הרבה טענות, אבל באמת בואו נראה מה קיים במציאות ומה נקודות התקיעה המרכזיות. זה לא משהו שנבדק מחקרית אבל כל מי שנפגש עם המציאות של הרווקים מקרוב יודע שהגבלת הגיל מצד הגברים מאוד מאוד משפיעה...
טוב קוראים לי ואני חייבת לעצור כאן, המשך יבוא בע"ה. לילה טוב

סליחה על התיקון בהבנת הנקרא... ניסחתי את עצמי בלשון נקבה- ואם לא שמת לב בבקשה תקראי שוב.... (חחח הבעיות המצחיקות של הרשת... יש גדר "לא ילבש" הכינויים??? צ''ע)

כן, אני אישה! שיום אחד בעז"ה תהיה רעיה! אמא!

אני בת 21 (אם לא ראית בכרטיס אישית), סטודנטית לאומנות, בוגרת שנתיים מדרשה. - האם אני נחשבת מספיק אינטלגנטית ומבינה בעינייך? או שסיגנון הכתיבה שלי מעיד על רדידות?!

אני מודה שאולי קצת העלת לי את הפיוזים---

א. גם לצעירים מגיע יחס ותשובה מכבדת.

ב. כל הנושא הזה נוגע העצבים רגישים.... כיחידים וכחברה.

עוד נק' שחשבתי עליה-

היחס בין היכולת הטכנולוגית שלנו לפעול בעולם לבין הכבוד שלנו כלפי מעשה בראשית.

זו סוגיה עם השלכות בתחומים רבים -הרבה מהם הבתחומי רפואה וכו'. לנו זה נוגע ביחס בין איך השם רוצה שיבואו ילדים לעולם לבין איך אנחנו יכולים להביא אותם לעולמנו...

ולדעתי- כל אדם זכאי שנשמתו תתחבר לגוף ותופיע בעולם מתוך זיווג של שתי אישיאויות- חיבור איש ואישה ולא תנאי מעבדה... (הסתייגות לגבי זוגות עם בעיות פוריות- ששם יש זוג! ויש גם תחנת ביניים להריון...) 

בחור שמציעים לו בחורות מכל מיני הפרשי גילאים הוא יצא איתן וזו שהתחתן איתה דוקא צעירה ממנו בשש שנים...

לבין בחור שמלכתחילה רוצה צעירות ממנו בהרבה.

אם הבנתי את רותם נכון, יש לה ביקורת על הסוג השני בלבד (גם לי יש...)

'יש להלחם על חוסר הלגיטימיות להנשא בפער של 5-6 שנים ויותר (כשהבחור הוא המבוגר כמובן).'
אני מבקש אם אפשר הסבר פירוט ונימוק, גם אם יש טענה הפוכה.

תנאים מקדימים שמגבילים עלי.
לא מדובר שהבחור המבוגר בן 18, לא על זה דיברתי.
וגם לא הבחורה בת 18.

אבל כהכללה גורפת זה תפס לי את העין.

~~

בתור בחור רווק ובלי קשר שאני לא יודע מחיי בנושא לא אוכל להגיב לשאר הדברים ואני חושב שכך באמת שייך.
יום אחד אולי אחזור לכאן כשאדע פירור.

יעקביוסף
[הפיצול הסכים בשרשור כאוב זה לרדת ממני]

אני חושבת שהיא מדברת על כך שבחורים בני 27 ומעלה לא מוכנים לצאת עם בחורות בגילם אלא רק עם קטנות מהן.

ואלי אם רותם תסכים היא תכתוב לנו למה היא מתכוונת כשהיא כותבת:
"ובזמן שאנחנו מזדעדעים איך בוגרות האולפנות והמדרשות שלנו חושבות בכיוונים של חד הוריות עלינו להזדעזע מהדרך שבה מדברים בחורים בתוך הישיבות שלנו!"
איך מדברים בחורים? על מה בעצם את מתלוננת? את מוכנה לכתוב לנו דוגמא?

ועוד שאלה קטנה- פער גילאים לטובת הבחורה- כן מקובל עליך? בחורה בת 32 עם בחור בן 27 זה בסדר? למה? כי זה פותר לך את הבעיה של הרווקות המבוגרות?
אני תוהה אם זה אמור להיות השיקול של כן או לא פער גילאים, לאיזה כיוון שיהיה.
באמת אשמח לדוגמאות ונימוקים.

ואגב,
אני כן מדברת על פער של 5-6 שנים. גם בחור בן 23 לא צריך להפגש עם בת 18 ובן 27 עם בת 22. אם יוצא יוצא (אנחנו עדיין בחברה מעורבת, לאט-לאט..).

יהיה לי יותר קל להתייחס לשאר הדברים שכתבת עם אדע פחות או יותר עם מי אני מדברת (כלומר בת כמה את בערך- יש שאלות שקצת מוזר לשמוע מבת 24-25 כי היא מבינה את התשובה לבד, יש לי תחושה שאת עוד לא שם..).

אני אמא לילד. ולילד יש אבא. שהוא אומנם לא בעלי היום. ובכל זאת. לילד שלי יש אבא והוא שומר איתו על קשר בעידודי המוחלט! להגיד לך שקל לי עם זה? לא. ואני בכל זאת נלחמתי על הסכמי ראיה רחבים ככל האפשר כי ילד צריך אבא.

ועדיין פער גילאים של 5-6 שנים לא נראה לי נורא ואיום, ובוודאי שלא מצריך גינוי.

המשך במוצ"ש.

שבת שלום!

באמת מעריכה את האימהות שלך!

קול שפוי מול השירשור ההזוי הזה- ילד צריך אבא- ואני ייאבק על מיוש הצורך הזה.

שאלת יותר מפעם א' מגיבים בני כמה הם.

אני משוכנע שעניין יותר משמעותי הוא ההתנסות, שהרי גם גיל הוא פונקציה, בין השאר , של התנסויות.

 כלומר, אין לי שום ספק בכך שתתפסי את כל הסוגיה באופן שונה לאחר נשואיך בע"ה, שכן רק לאחר שתחווי את הזוגיות  בפועל בצורה נכונה, תביני עד כמה זהו המצב הטבעי הראוי והנכון, וכל מיני תפיסות קודמות שלך היו מוטעות.

אשמח להסביר אם תסביר לי.

האם צורם לך שאומרים לך להתמקד בבנות בטווח של שנתיים שלוש מהגיל שלך ולא להפגש עם צעירות יותר? מה צורם בזה? הרי בחורות הרבה יותר מוגבלות ממך??
נראה לי שמי ש"דעתו מעורבת עם הבריות" והוא רוצה את טובת הכלל ולא את טובת הנאתו הפרטית לא מרגיש שזו הגבלה אלא הכוונה (ולא סמנטיקה!!- מוכנה לפרט אם צריך) כי הוא באמת באמת רוצה שכולם יתחתנו ויבנו בתים בריאים וטובים עם זוג הורים וזה גובר על הרצון שלו להנשא דווקא למישהי כל-כך צעירה כי הוא מבין שזה סותר.

שיקולים אישיים ושיקולים כלל- ישראליים.

עושים סלט מכל הערכים גם יחד.

השם יעזור לכולנו...

אני לא רוצה להתעלם אבל תנסי לנסח משהו ענייני באמת בלי לכעוס. אשמח להתייחס.

אני כותבת שוב כמו שכבר כתבתי בתגובות אחרות, אני שמה סימן שאלנה גדול ברקע של כל מה שאמרתי אבל עד כה לא היה איזשהו טיעון שגרם לי לראות את הדברים אחרת.

אני מעלה את דברי על הכתב בפורום מתוך הרגשה שזה נושא שאני רוצה לברר עם אחרים. לברר באמת- אז קדימה, מה יש לך להגיד?

(ואם יש עמדות של תלמידי חכמים בעניין אז הכי טוב!)

וכל הכבוד לך שאת באה לברר ולדון ולהקשיב ולהבין. באמת.

לגבי הגילאים של זוגות--

יש בעיה כלל מערכתית של רווקות מאוחרת.

ויש בעיה אישית של כל אדם מחפש את אהבת ליבו\ה.

וכשעושים הצלבה בין שתי הבעיות- אין פיתרונות קסם! א''א לקבוע גבולות גיזרה חדים- לאמור- אתה תאהב רק בנות עד

גיל X! את תסנני הצעות מעולות שהבחור מבוגר מידי ב11 חודש!... נתתי דוגמאות מגוכחות כדי לנסות להביע את הקושי.

דעות של רבנים- הדרך הכי מהימנה היא לפנות אל רבנים ולבקש תשובות. יש היום המון רבנים גדולים שזמינים לשאלות בדואר מעטפות-בולים, דואר ינשופים, דואר אלקטרוני, SMS (סתם... תבקשי תשובה מנומקת!)...

ואני אישית ישמח אם תעלי לנו את אתשובות שתקבלי.

חילך לאוריתא!

א- לא דיברתי על בחורות שקשה להן עם מבוגרים, אני לא יודעת בת כמה וכמה את מכירה את המציאות אבל זאת לא ה"בעיה" שלנו.

ב- זכותו של כל אחד לעשות מה שהוא רוצה, מבחינתי זכותו של גבר בן 40 להתחתן עם בת 20, זה חא המישור. יש פה בעיה של החברה והשאלה איך מתקנים חברה. והתשובה היא יצירת נורמות חדשות.

ג- תודה על האיחולים! תבורכי. (ולמרות שאני מעריכה את הרצון לשדר אכפתיות וכו'.., זה גורם לי לחשוש שאולי ההתייחסות לטענות לא כל-כך עניינית).

ד- אם לא היה עכשיו שעתיים לפני שבת הייתי מסבירה לך איך אני קולטת את סוגית הבטחון בה'. בתמצות: בטחון בה' זה לא מושג מן הפה ולחוץ, המשמעות של זה היא ההבנה שהכל מכוון, הכל חלק ממציאות אחת, מציאות אלוקית ושבתוך המציות האלוקית הזאת רצון ה' היא שאנחנו נהיה כמה שיותר פעילים (וכרגע להיות כמה שיותר פעילים זה בעיקר להבין עד הסוף כיצד עלינו לפעול) וכמה שיותר שותפים ולכן בכל תחום בחיים האדם צריך לעשות את המקסימות מצידו וגם להתפלל- זה נושא מאוד מדויק ומאוד עדין שלא עכשיו הזמן הנכון להסביר אותו.
אני אומרת שוב, ברקע של האמירות שלי עומד סימן שאלה גדול כלומר, אני רוצה לשמוע מה יש לאחרים (ובעיקר לת"ח אז קדימה! תביעו עמדות עם גיבוי של רבנים ותאמרו דברים בשם אמרם!) אבל ברור לי שלא נכון לפתור את זה במושגים של דוסים "בטחון בה'" כי אם זה הדבר הנכון לעשות אז זה מה שצריך לעשות.

יש לי תחושה שבגלל המהירות (שבת...) האמירות יצאו קצת מעורפלות. אני מצטערת, נוסף למהירות זה גם לגעת בנקודות די עמוקות שלא קל להסביר למישהו שלא מכירים.

את כותבת 'לא להתחיל לחנך את העולם או לשנות סדרי עולם נורמליים'. למה לא? האם אדם צריך לתקן רק את עצמו או שאם הוא רואה סדרי עולם לא נורמליים הוא צריך לתקן אותם?

סליחה, אבל זה נשמע היגררות מהמקום של ביטחון בה' למקום של בריחה מהתמודדויות וחידושים

'האדם לא נברא לתקן את נשמתו, הוא נברא להרים את השמיים' (הרבי מקוצק זצ"ל).

חיים ומוות ביד הלשון...

פעמים רבות הדרך שבה אנו מתבטאים יוצרת סוג מסוים של זרקור לעומק לתכנים אותם לא רצינו לחשוף. ייתכן ואני טועה אבל נראה לי שבמקרה כזה מדובר גם כאן...

שימת הדגש על בעיותיה של הרווקה המבוגרת 'שרוצה' אבל רצונותיה אינה מתגשמים - חושפת כאן צהר לעולם נפשי עמוק שעומד בשורשו המדרש המפורסם - 'בשבילי נברא העולם'...

ההתליה בין הגיל לבין יכולתה של הבחורה להנשא - 'כי לא מוכנים לשמוע על לצאת עם בחורה בת גילם או מבוגרת יותר' היא חסרה. הסיבה שבגללה בדרך כלל בני 27 ומעלה מעדיפים שלא לצאת עם רווקות בנות גילם או מבוגרות יותר אינה עומדת בהכרח על עניין 'אני רוצה ילדה שיהיה לי עם מי לשחק' או 'אני אשמח להשאר תמיד הגדול והחכם שיסתכלו עליו מלמטה למעלה'. מן הסתם יש רבים שרמת חשיבתם היא כזו, אך לרוב הנשים אותן אני מכיר אני ממש לא מאחל אדם כזה כבן זוג לחיים (עניין של טעם אישי...)!

הבעיה המרכזית (והיא אינה תלויה בין רווקים לרווקות), היא העובדה שאדם התבגר והתרגל למציאות חיים לבד במשך שנים ולא הסכין, השכיל, או התמזל מזלו (מחק את המיותר) לבנות מערכות זוגיות. ייתכן שמדובר באחריות הצד השני, ייתכן מדובר בחוסר מזל,אך הדבר מעורר שאלה.

כמובן שהדבר אינו חד משמעי... יש לגיל גם יתרון של התפקחות ושל בגרות דבר שקוסם לחלק מן הנשים הצעירות כמו גם לחלק (קטן יותר לצערנו) מהגברים. חוכמת החיים מהווה יתרון גדול למי שמחפש את הבגרות והבשלות.

אבל,הבשלות אינה תלוית גיל כרונולוגי! חשיבה כמו של הכותבת - לפחות יהיו לי ילדים. היא חשיבה אנוכית!  היא מעלה על נס את רצונותי ומאוויי בלי להתייחס למחירים הנלווים. כגרוש שהוא הורה לילדה אני יכול להעיד כמה לא פשוט החינוך מתוך משפחה שאינה משפחה אידאלית (היום קשה להשתמש במושג נורמלית - כי גם אצלנו פשה הנגע של הגירושין ברמות כאלו שאפשר לומר שילדי גרושים באזורים מסויימים בארץ אפילו אינם מיעוט...).

ההתייחסות אל הילד/ה כאל אביזר לשימוש לנוחותי ולרצונותי אינה מעידה על בגרות יתר! ההפך הוא הנכון ככל שאדם מתבגר הוא מבין מה הדברים החשובים לו ביותר שעליהם הוא יתעקש ומה הדברים שהם כצל חולף שאיתם אפשר להתמודד ולכן אין צורך להתעכב עליהם בבניית קשר.

אבל, אדם ששם את עצמו במרכז וילדו/ילדתו הם חלק מהדברים שצריכים לסובב אותו ולספק את רצונותיו המיידים. הוא אדם אנוכי ולא בוגר. הייתכן שבגלל חוסר בגרותו הוא לא נישא/התגרש?!

רק נקודה למחשבה...

(וכל זה בלי להתייחס לצד ההלכתי!)

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

גם תכשיטים זה תוספת..

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

מפסיכולוג קנדי...

הוא ניתח את הרעיון של האיפור במבט תת-מודעי כזה, ואמר שהסיבה בגללה נשים התחילו להתאפר (לפני נצח בימי קדם קדמונים) זה למעשה כדי להראות בריאות. מכיוון שאישה בזמן הווסת היא עייפה יותר, חלשה יותר, וחיוורת יותר לפעמים אז האיפור נועד להחזיר את המראה הבריא ובכך לשדר לגבר (ולעולם) שהכל בסדר ותקין ב"ה.

מכאן זה כמובן התפתח למשהו קצת יותר תרבותי, כמו כל תופעה אנושית אחרת..

זה הסבר ששם דגש על היחסים הגופניים בעיקרו, אבל זה נשמע לי מעניין והגיוני. זהו, סוף שיתוף.

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הבגתי את זה בפוסט אחר, ומביא גם לכאן.

פעם היה באתר GYE תוכנית פורטיפיי לעבודה עצמאית. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או פורטיפיי התמכרות או משהו בסגנון.

זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

לפעמים השלב הזה מספיק. תנסה, מה אכפת לך.