נניח שאת צודקת בענין רווקות מאוחרת

מה תגידי לאילו שמשתמשות בבנק הזרע מתוך אידיאולוגיה של משפחה חד הורית או חד מינית? השימוש בבנק הזרע הוא בעיתי מאד מאד מבחינה הלכתית, ולומר באופן גורף שצריך לעודד את התופעה זה פשע! אם רווקות מאוחרת היא בעיה ובחורים נרתעים מרווקות מבוגרות, הן ירתעו שבעתיים מרווקות מבוגרות שיש להן ילד. למה שבחור נורמלי יסכים להיות אבא לילד שלא שלו?
מערכת זוגית בריאה נבנית בחלקה הגדול מהציפיה לילדים וההמתנה המשותפת בתקופת ההריון. לבנות זוגיות כשיש כבר ילד בשטח זה קשה עד בעיתי מאד.

הרווקות מהמגזר שלנו שאני מכירה, שהביאו ילדים בתרומת זרע (מכירה אישית כמה כאלה), לא עשו את זה מתוך אידיאולוגיה (גם הן מסכימות שהאידיאולוגיה זה לגדל ילדים בזוגיות) אלא מתוך להספיק להיות אמא - בחינת "זה מה יש".

אבל בטוח שהן עדיין רוצות זוגיות וזה האידיאל ביניהן.

לא בדיוק בן דוד ובכל-מקרה, נראה לי שהתשובה נמצאת בתוך מה שכתבתי די באריכות.
את מוזמנת להתייחס למה שכתבתי ואולי יהיה על מה לדון, כרגע את שואלת על מה שכבר כתוב ונוקטת עמדה מבלי להסביר אותה.

אני מניחה שזה עניין של הרגל של דיון אבל אני מבקשת להסביר שלפעמים אם נוקטים עמדה מעשית מבלי להתייחס לשיקולים שהצד השני הציג זה לא רק פחות ענייני זה גם עניין של מחיר שמישהו פה משלם (במקרה הזה, הרווקות) 

אין יותר מידי דברים מספיק חשובים להחרים חתונה של קרובה משפחה. (דוג' שכן לגיטימי- נישואי תערובת. ושאר נישואי איסור.)

בעיני פער של 5-6 שנים בין בני זוג זה בהחלט לגיטימי-

בין אם הם בני 20- 25 ובין אם הם בני 25- 30 או 35- 40.

לגבי רווקות שמביאות ילד- (יש לי המון מה לומר עליהן- זה ניסיון לסיכום בנקודות....)

*אי שיוויון מגדרי- כדי שלגבר רווק יהיה ילד הוא צריך גם תרומת ביצית וגם אם פונדקאית... (1:2)

*כל ילד זכאי להגיע לעולם מתוך חיבור של איש ואישה באהבה וטהרה וצניעות. תנאי פתיחה מינימאליים לחיים העולם הזה.

וכל ילד זכאי לגדול עם אביו- מולידו.

וכל ילד זכאי לקבל דוגמא אישית מהוריו לנישואין תקינים ובריאים.

*^^^ זה אומר לאותה אישה- תפסיקי לחשוב על המימוש העצמי שלך על חשבון הילד!

*מי שמשנה את היחס שלה לעצמה, לגוף שלה, לחיים שלה, לתפקיד שלה- והופכת לאמא--- שתעשה עוד צעד ותשנה את היחס גם לזוגיות ונישואין.

כמו שאמרו חז"ל- אין אישה אלא לבנים.

חז"ל לא היו צרי-מחשבה ושללו כל הקשר רומנטי ואישיותי וכו' מנישואין- הם פשוט הכירו שלפעמים יש נימוק טיבעי לקשר של זכר- נקבה - ומכיוון שאנחנו לא חיות- מוסד הנישואין עונה גם עליו.

* מה אני ממליצה לאותה בחורה רווקה?

תעזבי את החלומות. אבירים כבר אין בעולם.  גם אהבה חלומית לא תמצאי.

את רוצה בית עם ילדים- נכון?

אז פשוט- תמצאי איש יהודי, הוא צריך להיות ניסבל ונחמד מינימאלית-

ותתני לו ולעצמך את מתנת חייכם! -- קשר של נישואין ובית.

הזוגיות הזו מאוד מבוססת לדעתי- על יסוד של כל אחד נותן לשני ומקבל מהשני ובלעדי השני לא היה כלום אז אני אסיר תודה. בסיס של הערכה ולא של אהבה. (ועפ"י הרב דסלר---  האהבה בוא תבוא- עם הנתינה...)

*אגב- זה נק' שנכונה לכל נישואין-  האם את מוכנה לתת לבחור את מתנת חיו=

את החיים עצמם?

"וטהר ליבנו לעבדך באמת"

סליחה שאני אומרת אבל הסגנון של הדיבור הוא כזה שמקשה עלי להתייחס לדברים בצורה רצינית..

בטח יש לך הרבה מה להגיד אז בא נדבר בצורה בוגרת (בן כמה אתה?)

(דהיינו מובנים מאליהם) זה יותר קשה. וזה מה שאת מבקשת, לנמק לך דבר שנתפס בשכל כמובן מאליו. והרעיון הזה, במחילה מכבודך, פשוט מגוחך ומופרך.

כיוון נכון לפתור את בעיית הרווקות יהיה ע"י שבירת של מוסכמות חברתיות מיותרות שמונעות קיום של זוגות שהיו יכולים להצליח. ולא להוסיף נורמות כאלה שרק יחמירו את הבעיה.

בעצם את מציעה לפתור בעיה ע"י כך שניצור בעיה גדולה יותר. ואת עוד מתפלאת על התגובות שאת מקבלת ?

אני מודה לך כי באמת אני קולטת פה אמירה משמעותית שנוגעת באמת לדברים שלי ופותחת לי כיווני חשיבה.
אשמח לדון איתך יותר בנחת בהמשך, בינתיים מה שאני יכולה להגיד לך זה:

א- נכון, זאת בריאות לתפוס משפחה עם זוג הורים כדבר מובן מאליו ולא כמשהו שצריך להוכיח אותו.

ב- אתה טוען פה טענה חזקה- אם אני מדברת על תופעת הרווקות כבעיה של החברה אז האם יהיה נכון לחברה ליצור תיקון לבעיה שהוא בעצמו קלקול גדול יותר. וברור שזה לא מה שאני רוצה. כמה שאלות:
 1) האם התוצאה המשוערת היא תוספת קלקול או חוסר לגיטיציה של החברה למציאות שבה רווקות נותרות לבד (הסברתי את עצמי טוב?)
 2) האם זה מוסרי מצידנו להגיד דבר כזה שבעצם בא "על חשבונן" של אלה שלא יתחתנו, זה לא שחור-לבן, זה עניין של תחום אפור. (וצריך להסביר את העניין של "על חשבונן" כי עלתה האמירה שאנחנו מביאים ילדים לא בשביל עצמנו).
 בכל-מקרה, אני לוקחת את האמירה הזאת שלך אלי כדי לחשוב עליה קצת יותר..

ג- לא הבנתי למה התכוונת שכתבת שהתפליתי על איזושהי תגובה. אני יודעת שאני נוגעת ב"קודש הקודשים" של עמ"י וזה חייב להיות נושא טעון ולא משהו שדנים בו מבחוץ בצורה קרירה (אהבתי את האמירה הכל-כך עמוקה שלך: "לפעמים, דווקא להוכיח (דהיינו מובנים מאליהם) זה יותר קשה. וזה מה שאת מבקשת, לנמק לך דבר שנתפס בשכל כמובן מאליו." זה אומר שאתה נפגש עם הנושא מהמקום האמיתי שלו. כאן המקום להסביר שגם אני לא רואה את הדברים שצורה הסטטיסטית היבשה ממש לא אבל גם בעניין הזה. קשה לי להשקיע בקוצר זמן הזה של לפני שבת שבהתיחסות רצינית.

אני מקווה שאספיק במוצש.

(התפיליתי רק על תגובות שהיו נראות לי לא ענייניות, הסגנון היה של מריבות בין ילדים. אני מעלה ושא לפורום כדי לדון בו ולא כדי להתנגח עם אף אחד.)

שבת שלום /שבוע טוב

לרעיון שלך "להלחם על חוסר הלגיטימיות להנשא בפער של 5-6 שנים ויותר (כשהבחור הוא המבוגר כמובן)", ולו קראתי מגוחך ומופרך ולא לסוגיה של תרומות זרע לרווקות מבוגרות, שהוא לא ראוי לכינוי כזה. א"כ בדיעבד אני רואה שאפשר בהחלט להחיל את מה שאמרתי גם בהקשר הזה.

האם התוצאה המשוערת היא תוספת קלקול או חוסר לגיטיציה של החברה למציאות שבה רווקות נותרות לבד (הסברתי את עצמי טוב?). כן. הבנתי למה את מתכוונת. בשני המקרים לדעתי התוצאה תהיה של תוספת קלקול.

לגבי הרעיון של הגבלת הגיל, אפשר לתקוף אותו מכמה כיוונים, ומה שקשה זה להחליט באיזה מהם. קודם כל, ברור לך שהוא תיאורטי לגמרי ולא ישים, כן ? מהסיבה הפשוטה שהגברים יעדיפו נשים צעירות שבאופן טבעי נראות יותר טוב ויותר פוריות ואת לא תצליחי לשנות את המציאות הזאת. וגם מצד הנשים יש כאלה שמחפשות דווקא מבוגרים מהן ואפילו בהרבה, כל אחד והג'וק שלו. ועצוב לשמוע שבשם הרעיון המשובש הזה לא תלכי לחתונה של בן משפחה קרוב. וגם אם נשאר במימד התיאורטי. חשבת אולי שבמקום ליצור חוסר לגיטימציה כזאת עדיף ליצור לגיטימציה הפוכה למצב שבו הגבר יהיה קטן מהאשה ? למצב שבו לא נורא אם הגבר יהיה נמוך מהאשה ? אישית, כשאני רואה זוגות כאלה שהם בניגוד ל"נורמה", למשל שהאשה גבוהה מהגבר או זוגות מעורבים של אתיופי ו"לבנה", זה עושה לי טוב על הלב. משמח אותי קצת.

לגבי הרעיון של תרומת זרע לרווקות מבוגרות. קודם כל, הצורך והרצון להביא ילד לעולם הוא בהחלט מובן ומעורר הזדהות. אבל להביא לעולם ילד יתום מלכתחילה זאת אנוכיות ואכזריות. נכון, המציאות היא לא אידאלית, ויש לצערנו ילדים שנולדים בלי אבא או אמא, אבל האם זה מהווה הצדקה להביא ילדים כאלה לעולם מלכתחילה ?

חוץ מזה, גם כאן הדבר עלול ליצור תוספת של קלקול. דבר ידוע שהערך של המשפחה בעולם כיום התערער. עכשיו, לו נניח שמציאות שרווקות מבוגרות מביאות לעולם ילד מתרומת זרע תהפך ברבות הימים לדבר מצוי ומקובל, מוסד המשפחה יתערער עוד יותר. שהרי אם כיום קיימים שני מניעים לנישואין אחד הוא הקשר הזוגי בין איש לאשה והשני הוא הרצון לילדים, אם כל רווקה כבר מגיל צעיר תדע שיש לה פתח מילוט בדמות של תרומת זרע אזי הדרישות יעלו והמוטיבציה להתחתן תרד בצורה משמעותית כי "מי בכלל צריך את הגבר" ובעיית הרווקות רק תחמיר.

ובכלל, נקודה שמפריעה לי. מדוע מוקד הדיון הוא דווקא הרווקות המבוגרות ? מה עם הרווקים המבוגרים ? את חושבת שהם לא רוצים ילדים ? להם לא מגיע ? חשבת על זה בכלל ?

ומכאן לשאלה השניה שלך - בהתאם לטעם הראשון שלי, כיוון שהשיקול הוא לא רק על חשבונן אלא גם על חשבונו של הילד, אזי זה בהחלט נשמע לי מוסרי להתנגד לזה. וגם מהטעם השני נראה לי שהיה ראוי להתנגד לזה, אבל את הטיעון הזה אני לא אפתח כי כבר הארכתי יותר מדי.

וחוסר לגיטימציה של החברה למצב שבו רווקות נשארות לבד יכול וצריך להתבטא למשל בנסיון מוגבר להכיר ולהציע. שאנשים קצת יפתחו את העיניים והלב ויחשבו על כל הרווקים והרווקות שסביבם.

תודה לכל מי שהתייחס לדברים שכתבתי ביום שישי. ראיתי את ה"כתבה" של גיל (מי שלא הבין השרשור התחיל בכלל בפורום משפחה ובגלל שחשבתי שבפורום הזה הוא יותר רלבנטי העברתי אותו לכאן). מפאת השהע המאורת (2:00) והעובדה שאני צריכה לקום בעוד 4 שעות ליום ארוך אנסה להתייחס להכל ביחד בתמצות ובתקווה שאצליח לעשות זאת בצורה הטובה ביותר. אז ככה,
לגבי נושא פער הגילאים-
א- לא דיברתי על חוקים אלא על יצירת נורמות חברתיות. אני חולקת על מי שכתבה שא"א לעשות זאת. אני לא מקבלת את המושג "לחנך את החברה" כתבתי על כך, בסופו של דבר אדם רוצה להתחתן עם בן/בת הזוג שלו האלה היא מה יוצר רצון לדבר מסויים וכאן יש מקום להאריך אבל לא בשעה שכזאת, השורה התחתונה של ההסבר שלי על העניין תהיה שדפוסי חשיבה של החברה משפיעים על הרצון של היחיד ואם האדם קולט שלא לגיטימי לדבר על מראה חיצוני כפי שכרגע כן לגיטימי ולא לגיטימי להגדיאר שאני רוצה בחורה שצעירה ממני בכך וכך שנים ושכן לגיטימי להנשא עם בחורה שמבוגרת ממני בשנה שנתיים אז לאט-לאט התופעה הופכת ליותר ויותר רווחת והעסק נהיה יותר גמיש. ואיך יוצרים את המציאות הזאת? בכך שמציעים הצעות כאלה ולא מציעים הצעות שיש בהן את הפער הזה. לגבי, כרווקה, אני גם לא מקבלת הצעות בפער גדול מדי (זה לא שחור-לבן, בערך 4-5 שנים מעלי זה המקס', ושנתיים מתחתי).
ב- אני חושבת שבדיון אפשר להעלות הרבה טענות, אבל באמת בואו נראה מה קיים במציאות ומה נקודות התקיעה המרכזיות. זה לא משהו שנבדק מחקרית אבל כל מי שנפגש עם המציאות של הרווקים מקרוב יודע שהגבלת הגיל מצד הגברים מאוד מאוד משפיעה...
טוב קוראים לי ואני חייבת לעצור כאן, המשך יבוא בע"ה. לילה טוב

סליחה על התיקון בהבנת הנקרא... ניסחתי את עצמי בלשון נקבה- ואם לא שמת לב בבקשה תקראי שוב.... (חחח הבעיות המצחיקות של הרשת... יש גדר "לא ילבש" הכינויים??? צ''ע)

כן, אני אישה! שיום אחד בעז"ה תהיה רעיה! אמא!

אני בת 21 (אם לא ראית בכרטיס אישית), סטודנטית לאומנות, בוגרת שנתיים מדרשה. - האם אני נחשבת מספיק אינטלגנטית ומבינה בעינייך? או שסיגנון הכתיבה שלי מעיד על רדידות?!

אני מודה שאולי קצת העלת לי את הפיוזים---

א. גם לצעירים מגיע יחס ותשובה מכבדת.

ב. כל הנושא הזה נוגע העצבים רגישים.... כיחידים וכחברה.

עוד נק' שחשבתי עליה-

היחס בין היכולת הטכנולוגית שלנו לפעול בעולם לבין הכבוד שלנו כלפי מעשה בראשית.

זו סוגיה עם השלכות בתחומים רבים -הרבה מהם הבתחומי רפואה וכו'. לנו זה נוגע ביחס בין איך השם רוצה שיבואו ילדים לעולם לבין איך אנחנו יכולים להביא אותם לעולמנו...

ולדעתי- כל אדם זכאי שנשמתו תתחבר לגוף ותופיע בעולם מתוך זיווג של שתי אישיאויות- חיבור איש ואישה ולא תנאי מעבדה... (הסתייגות לגבי זוגות עם בעיות פוריות- ששם יש זוג! ויש גם תחנת ביניים להריון...) 

בחור שמציעים לו בחורות מכל מיני הפרשי גילאים הוא יצא איתן וזו שהתחתן איתה דוקא צעירה ממנו בשש שנים...

לבין בחור שמלכתחילה רוצה צעירות ממנו בהרבה.

אם הבנתי את רותם נכון, יש לה ביקורת על הסוג השני בלבד (גם לי יש...)

'יש להלחם על חוסר הלגיטימיות להנשא בפער של 5-6 שנים ויותר (כשהבחור הוא המבוגר כמובן).'
אני מבקש אם אפשר הסבר פירוט ונימוק, גם אם יש טענה הפוכה.

תנאים מקדימים שמגבילים עלי.
לא מדובר שהבחור המבוגר בן 18, לא על זה דיברתי.
וגם לא הבחורה בת 18.

אבל כהכללה גורפת זה תפס לי את העין.

~~

בתור בחור רווק ובלי קשר שאני לא יודע מחיי בנושא לא אוכל להגיב לשאר הדברים ואני חושב שכך באמת שייך.
יום אחד אולי אחזור לכאן כשאדע פירור.

יעקביוסף
[הפיצול הסכים בשרשור כאוב זה לרדת ממני]

אני חושבת שהיא מדברת על כך שבחורים בני 27 ומעלה לא מוכנים לצאת עם בחורות בגילם אלא רק עם קטנות מהן.

ואלי אם רותם תסכים היא תכתוב לנו למה היא מתכוונת כשהיא כותבת:
"ובזמן שאנחנו מזדעדעים איך בוגרות האולפנות והמדרשות שלנו חושבות בכיוונים של חד הוריות עלינו להזדעזע מהדרך שבה מדברים בחורים בתוך הישיבות שלנו!"
איך מדברים בחורים? על מה בעצם את מתלוננת? את מוכנה לכתוב לנו דוגמא?

ועוד שאלה קטנה- פער גילאים לטובת הבחורה- כן מקובל עליך? בחורה בת 32 עם בחור בן 27 זה בסדר? למה? כי זה פותר לך את הבעיה של הרווקות המבוגרות?
אני תוהה אם זה אמור להיות השיקול של כן או לא פער גילאים, לאיזה כיוון שיהיה.
באמת אשמח לדוגמאות ונימוקים.

ואגב,
אני כן מדברת על פער של 5-6 שנים. גם בחור בן 23 לא צריך להפגש עם בת 18 ובן 27 עם בת 22. אם יוצא יוצא (אנחנו עדיין בחברה מעורבת, לאט-לאט..).

יהיה לי יותר קל להתייחס לשאר הדברים שכתבת עם אדע פחות או יותר עם מי אני מדברת (כלומר בת כמה את בערך- יש שאלות שקצת מוזר לשמוע מבת 24-25 כי היא מבינה את התשובה לבד, יש לי תחושה שאת עוד לא שם..).

אני אמא לילד. ולילד יש אבא. שהוא אומנם לא בעלי היום. ובכל זאת. לילד שלי יש אבא והוא שומר איתו על קשר בעידודי המוחלט! להגיד לך שקל לי עם זה? לא. ואני בכל זאת נלחמתי על הסכמי ראיה רחבים ככל האפשר כי ילד צריך אבא.

ועדיין פער גילאים של 5-6 שנים לא נראה לי נורא ואיום, ובוודאי שלא מצריך גינוי.

המשך במוצ"ש.

שבת שלום!

באמת מעריכה את האימהות שלך!

קול שפוי מול השירשור ההזוי הזה- ילד צריך אבא- ואני ייאבק על מיוש הצורך הזה.

שאלת יותר מפעם א' מגיבים בני כמה הם.

אני משוכנע שעניין יותר משמעותי הוא ההתנסות, שהרי גם גיל הוא פונקציה, בין השאר , של התנסויות.

 כלומר, אין לי שום ספק בכך שתתפסי את כל הסוגיה באופן שונה לאחר נשואיך בע"ה, שכן רק לאחר שתחווי את הזוגיות  בפועל בצורה נכונה, תביני עד כמה זהו המצב הטבעי הראוי והנכון, וכל מיני תפיסות קודמות שלך היו מוטעות.

אשמח להסביר אם תסביר לי.

האם צורם לך שאומרים לך להתמקד בבנות בטווח של שנתיים שלוש מהגיל שלך ולא להפגש עם צעירות יותר? מה צורם בזה? הרי בחורות הרבה יותר מוגבלות ממך??
נראה לי שמי ש"דעתו מעורבת עם הבריות" והוא רוצה את טובת הכלל ולא את טובת הנאתו הפרטית לא מרגיש שזו הגבלה אלא הכוונה (ולא סמנטיקה!!- מוכנה לפרט אם צריך) כי הוא באמת באמת רוצה שכולם יתחתנו ויבנו בתים בריאים וטובים עם זוג הורים וזה גובר על הרצון שלו להנשא דווקא למישהי כל-כך צעירה כי הוא מבין שזה סותר.

שיקולים אישיים ושיקולים כלל- ישראליים.

עושים סלט מכל הערכים גם יחד.

השם יעזור לכולנו...

אני לא רוצה להתעלם אבל תנסי לנסח משהו ענייני באמת בלי לכעוס. אשמח להתייחס.

אני כותבת שוב כמו שכבר כתבתי בתגובות אחרות, אני שמה סימן שאלנה גדול ברקע של כל מה שאמרתי אבל עד כה לא היה איזשהו טיעון שגרם לי לראות את הדברים אחרת.

אני מעלה את דברי על הכתב בפורום מתוך הרגשה שזה נושא שאני רוצה לברר עם אחרים. לברר באמת- אז קדימה, מה יש לך להגיד?

(ואם יש עמדות של תלמידי חכמים בעניין אז הכי טוב!)

וכל הכבוד לך שאת באה לברר ולדון ולהקשיב ולהבין. באמת.

לגבי הגילאים של זוגות--

יש בעיה כלל מערכתית של רווקות מאוחרת.

ויש בעיה אישית של כל אדם מחפש את אהבת ליבו\ה.

וכשעושים הצלבה בין שתי הבעיות- אין פיתרונות קסם! א''א לקבוע גבולות גיזרה חדים- לאמור- אתה תאהב רק בנות עד

גיל X! את תסנני הצעות מעולות שהבחור מבוגר מידי ב11 חודש!... נתתי דוגמאות מגוכחות כדי לנסות להביע את הקושי.

דעות של רבנים- הדרך הכי מהימנה היא לפנות אל רבנים ולבקש תשובות. יש היום המון רבנים גדולים שזמינים לשאלות בדואר מעטפות-בולים, דואר ינשופים, דואר אלקטרוני, SMS (סתם... תבקשי תשובה מנומקת!)...

ואני אישית ישמח אם תעלי לנו את אתשובות שתקבלי.

חילך לאוריתא!

א- לא דיברתי על בחורות שקשה להן עם מבוגרים, אני לא יודעת בת כמה וכמה את מכירה את המציאות אבל זאת לא ה"בעיה" שלנו.

ב- זכותו של כל אחד לעשות מה שהוא רוצה, מבחינתי זכותו של גבר בן 40 להתחתן עם בת 20, זה חא המישור. יש פה בעיה של החברה והשאלה איך מתקנים חברה. והתשובה היא יצירת נורמות חדשות.

ג- תודה על האיחולים! תבורכי. (ולמרות שאני מעריכה את הרצון לשדר אכפתיות וכו'.., זה גורם לי לחשוש שאולי ההתייחסות לטענות לא כל-כך עניינית).

ד- אם לא היה עכשיו שעתיים לפני שבת הייתי מסבירה לך איך אני קולטת את סוגית הבטחון בה'. בתמצות: בטחון בה' זה לא מושג מן הפה ולחוץ, המשמעות של זה היא ההבנה שהכל מכוון, הכל חלק ממציאות אחת, מציאות אלוקית ושבתוך המציות האלוקית הזאת רצון ה' היא שאנחנו נהיה כמה שיותר פעילים (וכרגע להיות כמה שיותר פעילים זה בעיקר להבין עד הסוף כיצד עלינו לפעול) וכמה שיותר שותפים ולכן בכל תחום בחיים האדם צריך לעשות את המקסימות מצידו וגם להתפלל- זה נושא מאוד מדויק ומאוד עדין שלא עכשיו הזמן הנכון להסביר אותו.
אני אומרת שוב, ברקע של האמירות שלי עומד סימן שאלה גדול כלומר, אני רוצה לשמוע מה יש לאחרים (ובעיקר לת"ח אז קדימה! תביעו עמדות עם גיבוי של רבנים ותאמרו דברים בשם אמרם!) אבל ברור לי שלא נכון לפתור את זה במושגים של דוסים "בטחון בה'" כי אם זה הדבר הנכון לעשות אז זה מה שצריך לעשות.

יש לי תחושה שבגלל המהירות (שבת...) האמירות יצאו קצת מעורפלות. אני מצטערת, נוסף למהירות זה גם לגעת בנקודות די עמוקות שלא קל להסביר למישהו שלא מכירים.

את כותבת 'לא להתחיל לחנך את העולם או לשנות סדרי עולם נורמליים'. למה לא? האם אדם צריך לתקן רק את עצמו או שאם הוא רואה סדרי עולם לא נורמליים הוא צריך לתקן אותם?

סליחה, אבל זה נשמע היגררות מהמקום של ביטחון בה' למקום של בריחה מהתמודדויות וחידושים

'האדם לא נברא לתקן את נשמתו, הוא נברא להרים את השמיים' (הרבי מקוצק זצ"ל).

חיים ומוות ביד הלשון...

פעמים רבות הדרך שבה אנו מתבטאים יוצרת סוג מסוים של זרקור לעומק לתכנים אותם לא רצינו לחשוף. ייתכן ואני טועה אבל נראה לי שבמקרה כזה מדובר גם כאן...

שימת הדגש על בעיותיה של הרווקה המבוגרת 'שרוצה' אבל רצונותיה אינה מתגשמים - חושפת כאן צהר לעולם נפשי עמוק שעומד בשורשו המדרש המפורסם - 'בשבילי נברא העולם'...

ההתליה בין הגיל לבין יכולתה של הבחורה להנשא - 'כי לא מוכנים לשמוע על לצאת עם בחורה בת גילם או מבוגרת יותר' היא חסרה. הסיבה שבגללה בדרך כלל בני 27 ומעלה מעדיפים שלא לצאת עם רווקות בנות גילם או מבוגרות יותר אינה עומדת בהכרח על עניין 'אני רוצה ילדה שיהיה לי עם מי לשחק' או 'אני אשמח להשאר תמיד הגדול והחכם שיסתכלו עליו מלמטה למעלה'. מן הסתם יש רבים שרמת חשיבתם היא כזו, אך לרוב הנשים אותן אני מכיר אני ממש לא מאחל אדם כזה כבן זוג לחיים (עניין של טעם אישי...)!

הבעיה המרכזית (והיא אינה תלויה בין רווקים לרווקות), היא העובדה שאדם התבגר והתרגל למציאות חיים לבד במשך שנים ולא הסכין, השכיל, או התמזל מזלו (מחק את המיותר) לבנות מערכות זוגיות. ייתכן שמדובר באחריות הצד השני, ייתכן מדובר בחוסר מזל,אך הדבר מעורר שאלה.

כמובן שהדבר אינו חד משמעי... יש לגיל גם יתרון של התפקחות ושל בגרות דבר שקוסם לחלק מן הנשים הצעירות כמו גם לחלק (קטן יותר לצערנו) מהגברים. חוכמת החיים מהווה יתרון גדול למי שמחפש את הבגרות והבשלות.

אבל,הבשלות אינה תלוית גיל כרונולוגי! חשיבה כמו של הכותבת - לפחות יהיו לי ילדים. היא חשיבה אנוכית!  היא מעלה על נס את רצונותי ומאוויי בלי להתייחס למחירים הנלווים. כגרוש שהוא הורה לילדה אני יכול להעיד כמה לא פשוט החינוך מתוך משפחה שאינה משפחה אידאלית (היום קשה להשתמש במושג נורמלית - כי גם אצלנו פשה הנגע של הגירושין ברמות כאלו שאפשר לומר שילדי גרושים באזורים מסויימים בארץ אפילו אינם מיעוט...).

ההתייחסות אל הילד/ה כאל אביזר לשימוש לנוחותי ולרצונותי אינה מעידה על בגרות יתר! ההפך הוא הנכון ככל שאדם מתבגר הוא מבין מה הדברים החשובים לו ביותר שעליהם הוא יתעקש ומה הדברים שהם כצל חולף שאיתם אפשר להתמודד ולכן אין צורך להתעכב עליהם בבניית קשר.

אבל, אדם ששם את עצמו במרכז וילדו/ילדתו הם חלק מהדברים שצריכים לסובב אותו ולספק את רצונותיו המיידים. הוא אדם אנוכי ולא בוגר. הייתכן שבגלל חוסר בגרותו הוא לא נישא/התגרש?!

רק נקודה למחשבה...

(וכל זה בלי להתייחס לצד ההלכתי!)

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה

אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .

צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.

עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..

אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך

לכל אחד חשוב משהו אחר

חיצוניות זה המון

הבעיה בסינון כזה היא

שמראה כמו כל תכונה אחרת

יכול להפריע ואחרי זה כבר לא

אפילו למצוא חן

וגם להיפך

ככה שסינון ע"פ תכונות

הוא לא בהכרח נכון

זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.

האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה

אלא

איך היא נתפסת

וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה 

אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.

חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)

אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.

סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.

הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.

כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)

אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.

השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.

אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.

אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.

ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.  

במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.

וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.

מה בתכלס?

נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?

(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).

עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.

שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.

אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.

אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא

לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.

יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.

שהחיצוני פתאום נראה אחרת, וא זה חבל להפסיד.

בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.

ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם

לא רדוד.

כי רק את מחליטה וקובעת מה מתאים לך ומה בא לך טוב.

את תחיי איתו 80 שנה ולא אף אחד אחר.

אז בקטע הזה, את מסודרת גם מפני בורא עולם (לדעתי)

אבל.

את עלולה לפספס בחורים שמאוד מאוד מתאימים לך על הדרך.

ולכן לדעתי זה מה שהכי טוב בשבילך :

את רואה בחור (או תמונה) - אם אין לך משהו -נגד- המראה שלו, 
(הכוונה למשהו שממש אומר לך "לא..אין מצב" )

אז תבדקי פרטים נוספים. אם שם ראית משהו שכן מדבר אלייך, תפגשי.

ככה את לא תוכלי לפספס את מי -שהכי- מתאים לך.

בהצלחה.

בנוסף לדברים החכמים שכבר כתבו,

אני חושבת שחשוב לשים כוכבית על תמונות.

תמונות לא תמיד משקפות לנו מי האדם.

יש אנשים שהם יותר פוטוגניים מאחרים.

להסתמך על תמונה אחת כמו שבד"כ עושים, ולפסול רק על פי זה -

לדעתי ייתכן שאת מפספסת אנשים שבמציאות דווקא לא היית פוסלת על הנראות שלהם.

ולכן לדעתי כדאי לקחת את זה בחשבון - אולי גם לבקש עוד תמונות - ואולי לבוא בגישה הפוכה:

קודם לקרוא פרטים על האדם,

ורק אז להסתכל על התמונה. ואם הפרטים נשמעים סבבה והתמונה לא - לנסות לבדוק עוד קצת, אולי עם מישהו שמכיר אותו, אם התמונה שיש לך משקפת.

אין עניין להתחתן עם מישהו שלא מוצא חן בעינייך, אבל כן כדאי לדעתי להיות זהירים בשיטת הסינון.

רתיעה - אין דיבור לעולם על להתחתן עם מישהו שמחשבה על קרבה ואינטימיות איתו גורמת לרתיעה. זה פשוט לא עובד, ומי שמתעלם מזה גוזר על עצמו חיים של אומללות.

משיכה - יש אנשים יפים מאוד שכשמסתכלים עליהם אומרים "וואו!" והם מושכים את תשומת הלב והיופי שלהם מהפנט. ולכל אדם יש רצון שבן הזוג שלו יהיה עד כדי כך יפה.

אבל לרוב האנשים *יש* משיכה גם לאנשים פחות יפים. אני רואה על עצמי שרוב מוחלט של בנות ישראל כן מוצא חן בעיניי, גם אם הן לא דוגמניות... אבל יש נשים שאני לא יכול להעלות על הדעת קרבה אליהן ואני נגעל רק מעצם המחשבה...

לכן לדעתי המלך המשיח שציטטת מדבר על הסוג הראשון ומכריח שתהיה משיכה כלשהי, אבל לא שחייבים למצוא את המהפנטים והמושכים והשש קוביות בבטן והחיוך מיליון דולר...

אני יוצא כיום עם מישהי והיא בכנות מאוד יפה, ובהמון סיטואציות אני מתפלא עד כמה היא יפה ושמח בה. אבל כשאנחנו ליד נשים יפות ממנה צובט לי הלב מאוד ואני מאוד משתדל לא להסתכל על נשים כדי שלא יכאב הלב ככה, ומטבע הדברים לידן היא נראית פחות יפה... אבל אני יודע שיהיה לי טוב איתה כי היא *מספיק* יפה, וזה מאוד מאוד משמעותי

אז אין יותר מדי מה לעשות עם זה.

אם יגידו לך שאת חייבת לבחור אחד מבין שני בחורים,
אחד חתיך אבל כלומניק והשני לא חתיך אבל עם מידות טובות.

את מי תבחרי?

צריך לזכור שהרבה ממציאת החן היא מההערכה שיש לך אל בן הזוג, ולאו דווקא מפרמטרים חיצוניים.

ואת זה אי-אפשר לגלות מיד, ואפילו לא תמיד בפגישות הראשונות.

"אסתר (המלכה) ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אבל אנשים שתשמח בהם : מורות, מדריכות וחברות וככל שמתקרבים לחתונה : אנשים יותר קרובים ובסוף סבאסבתא אחים אחיות אבא אמא

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

כן, יש עניין להחזיק מורכבות, ושאתה גבר יש בזה גם ציפייה או יכולת להחזיק שהיא עוזרת מאוד להתחיל ולהמשיך קשרים.

אממה, נראה לי כל בנאדם ירצה להיות עם מי שרוצה להיות איתו. זה אנושי לגמרי.

ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה.

למה? כי יש לי מלאי כוחות מוגבל ואני לא אקח כל הזדמנות רחוקה לקשר.

לפני כל הצעה, אני לוקח בחשבון את הסיכויים ואת המחירים שאני אשלם אם אני יענה אליה לחיוב.

מבחינה סטטסטית הגיוני שמי שתעשה לי טובה פחות תרצה להמשיך ופחות יהיה לזה סיכוי. אז כן, זה משתכלל בחשבון.

אני מכוון לבחור בדרך הקשה, להקשיב לעצמי ולסמוך על האינטואיציה שלי. וואו, זאת דרך מאוד קשה ולא מובנת מאליה.

הכי קל לי, (במיוחד שאני קצת מקורר ולא מרגיש טוב)

להגיד לך "מסכים עם כל מילה שאמרת. אני פשוט עניתי תשובה כללית לכל הקוראים שנותנת -עוד- זוית."

אבל אני לא מוכן להסתפק בזה.

כי גם כשאני קורא את התשובה שלך

ואני מסכים איתך,

אני יודע שיש משהו שמפריע לי (מפריע לי, בשבילך. שאולי אתה מפספס)

ואני אתן דוגמא :

"ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה."

לזה אני לא מתחבר. ויתכן שאני לא מבין אותך או מפספס.

כשאתה מקבל הצעה,

אותך צריך לעניין :

א. האם אני מעוניין בה.

ב. האם אני חושב שאני יכול לספק לה את הציפיות שלה ואת השאיפות שלה בטווח הארוך.

הפרמטר "היא לא רוצה מאוד" "היא רוצה מאוד אבל בתנאים"

הוא מעצבן, הוא לא נעים, אבל...בחישוב קר, הוא לא נכון.

אני אגיד לך למה.

כי יש מיליון דוגמאות.

כלומר זה לא איזה סיפור נדיר,

זה חלק מהאופי של הבחורות (אל תאמין לי , תברר את זה לעומק)

שבחורה רגילה לגמרי עם היגיון בריא, יכולה לומר על בחור מסויים "מממ...לא יודעת.." "תבדוק לפני את זה..."

אבל אח"כ הכל משתנה אצלה ובני הזוג צוחקים שהיא לא רצתה בהתחלה. מלאאאאאא מקרים כאלה.

זו הסיבה שאני אומר לך (שוב, זה לא קל, אבל זה באמת ככה !)

יותר חשוב זה מה שיש לך להציע, מאשר הסרט שהיא חיה בו.

זה יכול להשתנות בדייט אחד !

מספיק שהיא תראה זוית חדשה שהיא אהבה אצלך,

אצל בחורות נורמליות, זה מקבל תפנית חזקה בעלילה. הרגש משחק כאן תפקיד גדול מאוד.

אז כאילו, אני אומר לעצמי "בואנה, שלא יתחיל עכשיו להתבאס מכל מי שתתחיל להציב תנאים"

תלך לפגישה הראשונה.

תנסה להבין מי הבחורה

ואם החלטת שאתה מעוניין בה *ו* אתה מתאים לה *ו* היא מתאימה לך

זה מה שחשוב <---------

מה שהיא אומרת, לא רלוונטי (בהקצנה).

לצערי,  אולי אני מסביר את עצמי לא טוב.

בוא נגיד ככה.

נניח שהעמדה שלך היא 3 והעמדה שלי שהיא מאוד קלה בתאוריה כי הכי קל לקשקש, היא 8.

אז אני אומר "אוקי, אל תשאר ב 3 . תדאג שאתה לפחות ב 5".

כלומר שחס וחלילה, לא תכנס לאוטומט "יש תנאים ? ביי". כאן הבעיה.

תהיה קר ומחושב עם עצמך. כן ! אבל תבדוק בצורה כנה, אם זו שחיה בסרט, שווה להלחם עבורה

כי שניכם תרויחו בסופו של דבר.

לזה שהיא לא רצתה כ"כ בהתחלה, ***אין משמעות*** להמשך הקשר. מבין?

צוחקים על זה אח"כ.  לא אני אומר. העובדות אומרות את זה על אלפים...ואולי עשרות אלפי זוגות.

מקווה שאני קצת ברור יותר אחרי הקידוח הזה.

רציתי לסיים "אוהב אותך" אבל, אין לי מושג מי אתה באמת, אנחנו לא מכירים מעבר להודעות בפורום.

אז אני אסיים, מחבב אותך מאוד ובהצלחה בהמשך, בציפייה להודעה משמחת שלך בפורום.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

ורק אחרי שהם מחזירים תשובה חיובית אז הבחורה מקבלת את ההצעה.

אתה מתכוון למקרים אחרים מהמקרה הזה?

איך מגיעות אליך הכוכביות?

זה לא שהיא מאשרת את ההצעה בפניך.. היא אומרת למי ששידך, לא?

שיעביר הלאה.

שיש הבדל בין שאלות לבירור לבין אמירה של הגברת שהיא נפגשת מתוך התלבטות.

גם הבחור מברר דברים שחשובים לו, אותו דסר הצד השני.. לכן אני חושבת שאם הדברים נעשים בצורה שיש מתווך-

אז גם שהמתווך יהיה חכם ולא יגיד לך "היא רוצה להיפגש אבל מתלבטת".

באופן עקרוני, תמיד פגישות הן עם ספק, לא?

זה לא שבדייט ראשון אני יודעת שזה האדם שאיתו אתחתן.

מטרת הדייטים היא לבדוק אם הפוטנציאל שקיים כאן הוא בר מימוש.

כלומר, הספק מונח על השולחן תמיד.

יכול להיות שזו צורת התבטאות מסוימת, איזושהי רתיעה ממחויבות, להדגיש שזה רק בדיקה ולא הצעת נישואין.

אדם שרוצה לברר דבר ספיצפי שיברר אותו ואז יחזיר תשובה. זאת היתה האמירה.

ספק כללי, זה שאתה לא מכיר את הבנאדם עדיין ואין לך מושג מה באמת היחס שלך כלפיו.

אבל מהצד הגברי כן יש מקום להחליק את זה. לפעמים התשובות המהוססות מגיעות מתוך מגננה אחרי פגיעה כלשהי, או מתוך חשש שהצד השני לא מספיק רוצה.

למה יש עניין מה הצד הגברי להחליק? יש לי גם רגשות

אין סיבה שאני אהיה חסר רגש בגלל שאני גבר

כוונתי היא שבתחילת קשר אף אחד לא מכר את השני ולא באמת מבינים את ההקשר והעוצמה של כל ביטוי.

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

תודה!

ועשו לה בעיצוב אישי. היא רצתה שילוב של כמה דוגמאות.

היא היתה מרוצה מהתוצאה. 

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

תעזרו לי בבקשה - לקראת נישואין וזוגיות

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)