אסור לסבור סברות. מותר להקשות ממקור אחד על השני, כדי להבין.

כל הרעיונות של רמח"ל הם תימצות של שיטתו בקבלה. אפשר לראות בביאורים של הרב שריקי את כל העניין.

זה לא ספר תיאולוגי, זה לא ספר קבלי. הוא מרצה בקצרה מאוד את תמצית שיטתו.

כבר כתבתי תשובה לשאלתך, ממנה התעלמת. עכשיו נראה שאתה סתם מחפש לדון בעניין.

אם אתה רוצה מקורות וטעמים, הדבר מונח לפתחך

כל ספרי ההקדמות ללימוד הקבלה מסבירים שיש דברים שלא עוסקים בהם, בהגדרה - זה אחד מהם.

לא בה'

כבר הכה אותם על קודקודם רב האי גאון

או שאתה מתכוון לבעל חובות הלבבות? גם הוא מזכיר יותר "חסידים" (מקובלים בלשון של פעם) מפילוסופים.

הרב האי גאון דיבר על הגאונים שהלכו בדרך הזאת, היכה אותם על קודקודם, וההד התמשך עד לעתיד לבוא.

דווקא הרמב"ם כתב שהפילוסופים לא יודעים מעבר לגלגל הלבנה, אז לא יודע למה הכנסת אותו לשם?

אותו וטועים לחשוב שהוא בעל חובות הלבבות.

הוא היה מקובל ופירושו מלא בהסברים ע"פ הקבלה 

יש שני רבנו בחיי. רבנו בחיי (בן אשר) של כד הקמח והפירוש הנודע על התורה היה מקובל, רבנו בחיי (אבן פקודה) חיבר את ספר חובות תורת הלבבות.

שער הייחוד, שעליו אגב יצאו המון, עוסק במקבילה לספירות. הראיה שלך כאילו הספירות הן דבר בפני עצמן היא שטחית קצת. יש לזה כמה וכמה כינויים אחרים. שמות, אותיות, גוונים וכן הלאה. אלה לבושים ולא ממשות, ומעבר לזה הוא קיצוץ בנטיעות. הוא עניין "כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה" ואכמ"ל.

הרמב"ם הוא גדול המדברים נגד ההגשמה, מסביר רבות את הלשון שבאה לסבר את האוזן, הוא גם פוסק להלכה (כמובן מאליו) את הדינא דגמרא ד"סיימת לכולי שבחא דמרך?". זאת הלכה, אגב.

הרמב"ם גם מדריך במורה נבוכים איך "להפתח רוחנית" ע"מ להבין את העניינים הרוחניים בדרך החוויה, עניין קבלי בעיניי (או לכל הפחות שונה מפילוסופיית המערב).

אין מחלוקת בין רב האי להרמב"ם, מהסיבה הפשוטה, שרב האי היה גאון והרמב"ם היה ראשון ואין הראשונים יכולים לחלוק על הגאונים. בלי להכנס לחילוקים להלכה כי הנושא סבוך ואין לנו מספיק מקורות מתקופת הגאונים, אבל כך מופיע בכללי פסיקה של הש"ך במפורש.

אענה רק על מה שרלוונטי.

ג. הרמב"ם לא מדבר על העצמות.

ד. כל העולם יצא נגד הרמב"ם על חלק מהדברים שהוא הביא מהפילוסופים, ואין צורך להכנס לזה. אני חושב שהרמב"ם לא היה פילוסוף בכלל, ושמעתי שיש מקובל אחד שחבר ספר שמראה איך דעתו לא פילוסופית, לא ראיתי בעיניי.

ה. על זה אמרתי שלא צריך להכנס. הספרות "הגאונית" לא מצויה בידינו דיו כדי שנדע אם חלק או נקט שיטה אחרת. הרמב"ם בעצמו כותב שלא חולקים על שיטת הגאונים, לא זוכר כרגע את המקור אבל כמדומני שפעם הבאתי אותו פה באחד השרשורים.

עריכה: מצאתי, זה בהקדמה למשנה תורה

הקדמה

(דוגמא כמו שאמרתי לגבי היחס לפסיקות הגאונים בגלל מקורות אחרים קדומים: "וכבר בדקתי על ספרים רבים וקדמונים ומצאתי שהדבר כמו שאמרנו").

ג. תקרא מה שהוא כותב.

ד. זה ביטוי, וכל גדולי הפוסקים, לא רוב.

ה. לא.

הציטוט הוא מהלכות אישות פרק י"א הלכה י"ז. הציטוט המלא:

"יז  [יג] יש גאונים שהורו שהבוגרת, אין לה טענת דמים, ויש לה טענת פתח פתוח.  ואין דרך התלמוד מראה דבר זה, וטעות הייתה בנוסחאות שלהם; וכבר בדקתי על ספרים רבים וקדמונים, ומצאתי שהדבר כמו שאמרנו, שאין לבוגרת אלא טענת דמים, בלבד".

משמע בדיוק כמו שאמרתי, יש גאונים, אבל הם לא כולם ויש מקורות קדומים שאומרים אחרת והנוסחאות של הגמרא מסתדרות איתם (מסתמא זה דורש עיון בנוסחאות של היום, כי הרבה יותר התגלה, כדי לדעת מי הצודק אבל זאת מחלוקת גאונים)

ג. לא קראת

ד. כמובן שכל דברי אמת

ה. למי אכפת למה התכוונת? אני זה שהעלה את הנקודה הזאת. האמת אך ורק עם המקובלים האמיתיים, כל השאר מנסים ולא תמיד מצליחים לקלוע לאמת. לא צריך להרחיב שהאמת היא בתורה וכל מי שמנסה ללמוד את הצד העמוק שלה ע"י גויים בוודאי לא יצליח. כבר אמרו חז"ל "תורה בגויים אל תאמין". ואם אתה חושב שיש חכמה יותר עמוקה מהתורה, כנראה שאנחנו לא שייכים לאותו המגזר. דבר ידוע הוא שהרמב"ם טעה לגמרי בכמה וכמה דברים כמו מעשה בראשית ומעשה מרכבה, רק ששם הוא כתב במפורש שהוא כותב ע"פ שיעור דעתו, דבר שידוע שאי אפשר להגיע בו אל האמת, בטח לא ביסודות התורה. דבר ידוע הוא ששער הייחוד הוא שער שממליצים להתרחק ממנו (בעיקר למי שלא למד קבלה). אם זה לא ברור לך, צא ולמד מחדש.

רק חסר שתאמר לי שעומק עניינם שלהנביאים ניתן להבנה ע"פ שיטת הפילוסופים, בגלל שלמדת קצת מורה נבוכים

לבכות? וכשראית שדבריך לא מחזיקים, ברחת בטענות שאני זה שכותב בצורה לא מכובדת.

על זה אומרים אינשי דעלמא, "סע" או שמא "תתקדם".

אתה יכול ללמוד אותו עם הפירושים של הרב שריקי ממכון רמח"ל, הוא עושה חיבור בהכל ומביא סיבות ומקורות להכל.

אבל קח בחשבון שהוא יגרור אותך לענייני קבלה לגמרי בכל אחד מהספרים של הרמח"ל

זה אכן לא ספר שנועד לשכנע אותך מה תמונת העולם, אלא לספר לך מה תמונת העולם. אם זה אמין עבורך, או שזה מאיר לך אמירות של חכמים במקומות אחרים שלא היו ברורות לך, קבל. אם לא...

יש לזכור שהעולם היה עשוי להיות בהמון תמונות שונות, ואפילו לא להיות כלל, ובכל זאת רק בתמונה אחת אכן הוא. קצת מופלג אם כן לבקש הסבר פילוסופי שיכריע לתמונה המסוימת הזאת בדיוק. אפשר להסתפק בלהבין את מה שיש - וזה בכלל לא מעט.

אישית, חלק מתמונת העולם שהוא מציג אכן התאימה לפילוסופיה שעמלתי עליה ביני לבין עצמי. האקסיומה היא "הקב"ה הוא המקור לכל". אבל באמת לא מצאתי פירוט של הפילוסופיה מפי הרמח"ל עצמו.

[ובתוספת: התסכול שלך והרצון להסבר מעלים בי הערכה גדולה מאוד. קבל גם אותה. ]

והדוגמה שביקשתי - נושא מסוים, שהיית רוצה לראות הסבר / דיון עליו, ולא מצאת. פשוט כדי לדבר באופן קונקרטי ולא באויר.

והספר ענה לי מאוד. לא רואה אותו כדבר שטחי ומתסכל כמו שאתם מתארים.

הייתי מציע לנסות ללמוד אותו בצורה חווייתית יותר, אולי זה יועיל.

יש לך משהו נגד הספרים של הרב שריקי?

רמחל - דרך ה' - עם פירוש דרך היחוד

יענה לך על כל השאלות

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!