אפשר לשים לב אם אדם באמת גרמופוב או לא. סביר להניח שגרמופוב לא יעבוד כקופאי כשכל החיידקים עושים שם חגיגות.

וחוץ מיזה אדם צריך לחשוב על איך הסובבים אותו יפרשו את מה שהוא עושה, ולכן אם הוא עושה מעשה שאנשים יפרשו אותו באופן מובהק לדבר מסויים אזי הוא אפילו עושה חילול ה' במזיד.

אפשר כמובן להתעלם לגמרי ממה שהסביבה חושבת, אבל תלוי מתי ובאיזה סיטואציות ובאיזה חברה מדובר וכו'.

אי אפשר להגיד שאין בזה שום איסור.

זה אולי לא דומה לאיסורים אחרים, ובטח שבטעות זה חמור פחות.

אבל בוודאי שיש בזה בעיה ואין שום עניין לגעת באנשים סתם.

בטח לא כשהם לא מעוניינים בזה

אף אחד לא סובר שזה לא כלום.

מה שייך להסתכל בגמרא? אין מקום להבנות שלנו, אנחנו מדברים על הלכה.

האיסור על הזוג הוא בגלל שליבו גס בה, זה לא קשור לאיסור עם מי שליבו לא גס בה.

האיסור פה הוא או איסור בפני עצמו או גדר שגדרו חכמים מפני איסורים אחרים (הרהור, תוצאות הקרבה וכו').

גם אם פוסקים לפעמים כמו הש"ך אצל האשכנזים, בפועל לא פסקו שם ככה. אם גדול הכח דהיתירא בדורות האחרונים אמר שלא סומכים עליו, אז לא סומכים עליו.

וזה לא כי הש"ך הזה לא מספיק טוב, זה כי אחרי העיון רואים שההבנה שלך שזה מותר היא מוטעית ולא נכונה. ועל זה הרב פיינשטיין כותב שאי אפשר לסמוך, כי הש"ך בעצמו לא התכוון לזה. ודנּו בזה כבר כמה פעמים. חשבתי שקיבלת את דברי אחרי שהוכחנו שהפוסקים הבינו ככה, אתה שוב מצטט את הש"ך מחוץ להקשרו למרות שכבר ראית שהרב פיינשטיין אומר אחרת (ומי יכול לחלוק עליו ועוד להתיר יותר ממנו?!).

בוא נדבר מדע במקום לדבר תאוריות.

ככל שאדם יותר מהרהר, ככה הוא מהרהר יותר.

לכן יש את העניין של התמכרות לנושא הזה, מוזמן לחפש הרצאת TED בנושא.

החמרות בקדושה גורמות לקדושה. "שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה"

כמאמר ינאי המלך: "אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס". אלה אנשים שכלפי חוץ מראים לך שהם צנועים ופרושים ובעצם הם עושים את כל התועבות.

כשתראה אנשים שבאמת מקפידים על צניעות ועל פרישות, תראה קדושה.

יכול להיות שאתה רואה אחרת, אבל ככה אמרו רבותינו, ואין לנו אלא דבריהם.

חז"ל הם אלה שאמרו שמי שהולך בדרך שיש בה נשים לא צנועות, אפילו אם מובטח לו שלא יראה, הוא רשע.

כל אלה שאתה מדבר עליהם הם צבועים שרודפים כבוד. אבל אם אתה חושב שזה נפוץ אצל חרדים, אני חושש שאתה נגועה בשנאת חינם.

אני אומר לך, מידיעה מוחלטת, שהעבירות מהסוג שאתה חושב עליהם, נפוצים בשיעור של כמה מאות אחוזים בציבורים מעורבים מאשר בציבור החרדי.

שחז"ל אסרו. אתה באמת חושב שיש היתרים לדברים שחברינו פה כתב?

גם אם דברי חז"ל הם גדר על גדר על גדר על גדר, זה בוודאי "בסדר", ואנחנו יוכלים להסתדר עם זה.

אף אחד לא הוסיף משהו שחז"ל לא אמרו.

מי שלומד הלכות צניעות וכל היום חושב עליהן זה רק כי הוא לא מקיים אותן.

לא נראה ככה. והרב פיינשטיין כותב שעל ההבנה שלו אי אפשר לסמוך להלכה אפילו במקום של דוחק (לא ברור כמה דוחק, אבל ודאי לא פיקוח נפש). על זאת נקודת המחלוקת.

לגבי שתיה מכוס אחרי כוס, איך יתכן שלאדם אחר מותר אם אחד הטעמים שאסור הוא משום סכנה בגלל הדבקה בחיידקים? (צוואת ר"א, קורא לזה "רוח רעה" שמעבירה חולי).

כמדומני שפשט השו"ע שם צריך עיון, לא מכיר את ההלכה הזאת. זה בהלכות נידה נכון?

כנראה הכוונה היא שאין חשש מצד הקרבה, ובאמת שתיה אחרי שתיה ולא אחד בפני השני אין בה עניין קרבה, בניגוד לבין בעל ואישה. לא יודע, בכל אופן, צריך ללמוד את ההלכה הזאת עצמה, לא ראיתי אותה אף פעם (רווק וזה)

1. בפועל רואים שמי שהיה מעורה במציאות של החבר'ה שהיו לוחצים ידיים (יהדות אמריקה הפחות חרדית) אסר למרות שהוא כח דהיתירא גדול, ולא בכדי.

2. זה שיש הבדל, זה רק בטעם האיסור. ואלה לא חידושים של הדור שלנו, מידות החסידות האלה. גם אברהם אבינו נהג בהם אפילו ב"קדש עצמך"

אתה מדבר על דברים שאין בהם קרבה מצד עצמם וזה ממש לא רלוונטי לדיון. איך הגעתם להלכות נידה? אני לא מבין.

ברור לכם שהאיסור בנידה הוא כי ליבו גס בה, ולא משום הרהורי עבירה, נכון?

כידוע שבעל שמהרהר באשתו זאת לא עבירה (לחלק מהפוסקים יש לו בעיה עם ונשמרת, במיוחד בזמן שהיא נידה, אבל בשאר הזמן לא).

כשתראה לי את הרמ"א הזה, אני אראה לך איזה תשובה מהדברי חיים שתסביר לך מה קורה כש"אחד יושב בין בני הזוג". תסמרנה שיערות אזנך.

כי הדברים שם מזעזעים את הנפש.

חשבתי שתבין ברמז כמה ההיתר הזה לא צריך להתקיים בפועל (אני לא בטוח שזה מה שנאמר, אגב)...

הוא התייחס למציאות שהייתה שם כאל מובנת מאליה (והיה יוצא לך עשן מהאוזניים אם היית שומע את המקרה). המציאות פשוט מוכיחה שהפסק הזה מוליד תקלות נוראיות ואיומות

גמור. ואתה מציג את הדברים כאן כאילו שהם לכתחילה

בד"כ מביאים את תחילת דבריו להקל ומקצצים את ההמשך.

"חכם וזקן שהנשים נושקות ידיו – אין צריך לסרב ולדחותן, כי זו הנשיקה שהיא על גב היד אינה דרך חיבה. אין חיבה אלא בנשיקה על הפנים או על המצח. ועוד, מוכח הדבר לכל אחד שעושות כן לכבודה של תורה וכוונתן למצווה, כמו נשיקה שנושקות לספר תורה, וכיוון שמתכוונים לשם שמיים הרמ" – אין בזה חשש, הן מצד החכם והן מצד האשה... וכתב הרמ"א: יש אומרים כל שאינו עושה דרך חיבה רק כוונתו לשם שמיים – מותר. וכן יש לומר בנדון... אולם, במנהג אנשי אירופה, כשיבוא אורח לבית חבירו, יאחוז האורח בכף בעל הבית או האישה אחיזה חזק בעלת הבית, וכן להפך, ויתאחזו בכפם אחיזה חזקה, וזה הוא אות חיבת השלום, ודאי ירא שמיים צריך להיזהר לבלתי לעשות חיב זאת, כיוון שהיא אחיזה ונגיעת יד ביד דרך חיבה אחיזתם בכפם בחוזק להורות בה חיבה יתיר, שלכך תהיה אחיזתם בכפם בחוזק להורות בה חיבה יתירה".

הרב שרלו (ממאמרו העתקתי את הציטוט) למשל הביא מכאן ראיה שמותר (מסברה, למרות ברור שהרב כותב שאסור), כי לשיטתו המציאות השתנתה. למרות שברור שללחוץ לאדם יד זה להראות לו חיבה ואמירת שלום וגם היום נוהגים ללחוץ בחוזק ויש כאלה שמגדילים ואומרים שמי שלוחץ ברפיון הוא "מעליב".

דברי הרב שרלו עצמם, לאחר הציטוט הנ"ל, לחיבת הקודש והאמת: "לכאורה, המציאות כיום הפוכה, ולחיצת יד היא כנימוס ולא כחיבה. ומכל מקום, גם במקרה שהתרנו, לא ילחץ בחוזקה".

אביא גם את סיכום דברי הרב שרלו שם, כדי שאנשים לא ינסו להוציא את מגמתו מהקשרה:

"בתחילה, הקפדה על כללי הצניעות הנה קשה ומתישה, אבל בסופו של דבר הקפדה זו מביאה אותנו לחיים בריאים יותר, טבעיים יותר ונעימים יותר. לאחר שיצליח האדם לחיות בצניעות, פתאום יחוש וירגיש כיצד התנהגות זו כל כך מתאימה לו, כל כך שייכת אליו. פתאום יבין, שהמציאות הקודמת, המציאות שבּהּ לא הקפיד על ענייני צניעות, היתה מציאות כל כך רחוקה ממנו ומנפשו. פתאום יבין, שמקומו האמ ִ תי בתוך היכל הקדושה של עולם הצניעות והטבעיות"

וגם הבן איש חי חילק בין נשיקה ביד לבין לחיצת יד

בחיים

אז כל פעם שאנחנו משאירים טיפ אנחנו מקיימים מצווה. כיף לדעת

ממון בדין אלא הוא מעדיף להתפשר אפילו במחיר של הפסד כזה או אחר.

פה השאלה לא מתעוררת, כי הכסף מוחזר לו. הוא מיוזמתו שוב מוציא מכיסו ומוסיף לאדם שנתן לו.

זאת לא צדקה, כי המוכר לא אמור להיות עני. זה לא מעשר, כי... זה לא מעשר.

אז מה המעלה? סתם התנהגות של אדם בעל חסד?

מעניין, אשתדל להסתכל במפרשים שם. ישר כח!

אני חושב שיש שם סתם סוג של חסד דומה לצדקה

רצינית.

כי על הכנסת אורחים נצטווינו די במפורש (כלומר מצד זה שזה חסד, והוא מוזכר במפורש בתורה).

אבל וותרנות בממון לא נזכרה בתורה בכלל, ואפילו לומר שזה חסד קצת קשה.

לא שאני בא לחלוק על חז"ל, חס ושלום, רק קשה להבין את זה כמו שזה נראה בלי עיון שם...

ב"ה לא עם הארץ במדרשים, אבל את זה לא ידעתי למרות שזה אמור להיות מדרש מפורסם

לרוב רובם המוחלט של הגברים והנשים יש יצר הרע (ואפשר לדון אם יש איזה חד בדרא היום או לא)...

למרות שאני מסכים איתך על הרעיון, הבחור שהגבת לו ב"ה פשוט בחור מאוד צדיק ולא מכיר את המציאות הזאת. הלוואי על כולנו!

קשה מאוד למצוא את היציאה...

ולכן הגבתי לו כך, כי זה לא לגמרי פייר לדבר על המציאות (מקומות כאלו ואחרים), מבלי להכיר את המציאות הפרודיאנית הבסיסית יותר.

פרוייד היה קצת משובש

בכל שקר יש גרעין של אמת (מה גם שהתרבות והחברה כיום גם כן משובשים למדי!).

כוונת הגמרא היא: אם הוא מרצה על מנת ליהנות מיופיה אז... 

משמע, אם זאת לא מטרתו זה בסדר.

אין הכוונה שכל מי משמרצה מטבעות זאת מטרתו

אני כבר די הרבה שנים בעולם הזה ונדירים המקרים שנגעתי באנשים בשביל לקחת או לתת כסף (גברים ונשים)

אם זה עם כוונה גם בלי חיבה יש בעיה לחלק מהשיטות (הרמב"ם)

ואת הקבלה ביד. מאפשר שלא לגעת ונראה מנומס ואחראי

במגע בלי חיבה אין איסור דאורייתא, דרבנן יש. (לשיטת הרמב"ן כל הקריבות הן דרבנן, וזה משהו אחר)

להגיד על דברי הראשונים שהם "הגזמות", זה דבר גרוע...

אמר וקצת שונה ממה שהחמרתי.

בעיקרון בגלל שנושא השרשור הוא "האם מותר לגעת ביד של מישהי", זה ברור שלא. כי גם אם מדאורייתא נאסר רק חיבה, מדרבנן עדיין יש איסור (בלי להכנס לחילוק אליבא דמאן דאמר שזה דרבנן).

אבל במקרה שמביאים עודף בלי להתכוון לכלום, ומתכוונים שלא לגעת אין שום איסור.

הטעם הוא בגלל שזה איסור דרבנן ואין פה הכרח שהוא יקרה (בדומה ללא פסיק רישיה), אז לא אומרים שאסור.

כמובן שאם מתכוונים להנות זה אסור דאורייתא ואם מתכוונים לגעת יש פה איסור דרבנן (בלי להכנס לשיטה השניה כנ"ל).

@ארץ השוקולד

בקיצור, אין שום איסור להעביר עודף ישירות ליד כשלא מנסים לגעת.

נ.ב, אני מניח שהקטע שלי בהחמרה פה היה בגלל הניסוח של השרשור עצמו "האם מותר לגעת", ולכן כתבתי שבכלל אין צורך בזה.

הרבה יותר נעים לי כשמעבירים לי עודף ללא נגיעה.

אפילו אם אין בזה איסור ממש.

פשוט במשנה שצריך לתקוע בשבת, ואנחנו מפספסים זכות אדירה של מצווה חביבה כל שנה שבה ר"ה חל בשבת.

שום וורט חסידי לא ישנה זאת, גם לא אם האדמו"ר הוא הבן איש חי.

מצוות שופר היא כמו כל מצווה אחרת שצריך להשתוקק לקיימה, ומתבטלת מאיתנו באונס גמור, שאין בו רצון כלל, מחמת המצב הרוחני הירוד של עם ישראל. בדומה למצוות המקדש והקרבנות, הארץ והיובל, מצוות התלויות בבית דין סמוכים, מצוות המלוכה, ומצוות התלויות בנביא.

אנחנו נאלצים לבטל אותה מחשש (אמיתי וענייני!) של טלטול של ההמון ברשות הרבים, והיה ראוי לבכות על כך בראש השנה, אלא שכבר לימדונו עזרא ונחמיה: "הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַ-ה' אֱלֹקיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כׇּל הָעָם כְּשׇׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה."

אז לא בוכים על כך, לפחות בעיצומו של יום, אך ההחמצה מלקיים את המצווה לא נותנת ללב מנוחה.

חז"ל ראו שעלולים להכשל בטלטול, מי אמר שזה קשור למצב רוחני ירוד ולא פשוט לטבע האדם?

ה' נתן כח לחכמים לתקן תקנות, זה לא שיש את מצוות התורה ויש את חז"ל ש"מונעים" מאיתנו לקיים את המצווה.

ללא ארץ ישראל

חז"ל חוששים שההמון יעברו על איסורי סקילה בשבת, ומשום כך מבטלים מצוות שופר, אך לא במקום שיש בו בית דין, "שבית דין מזהירין את העם ומודיעין אותן" (לשון הרמב"ם). ואתה אשכּרה מפקפק האם התקנה נובעת ממצב רוחני ירוד?

לא מדובר על מחללי שבת במזיד, אחרת לא היה עוזר שהבית דין היו מזהירין, מדובר על עמי ארצות שלא בקיאין בהלכות שבת.

ומבחינתי זה שיש עמי ארצות שצריכים תזכורות של בית דין זה מצב נתון בעם ישראל, וזה לא נובע ממצב רוחני ירוד.

אני לא.

ככה קבעו.

לא צריך לתקוע. אז לא תוקעים.

ולא צריך להצטער יותר מדי.

ביום ראשון תשמע שופר

מהתורה לא מניחים תפילין בשבת.

לפי הירושלמי זה נכון גם על שופר בגבולין. לפי הבבלי מן הדין תוקעים, אלא שגזרו.

לא ברור לי שזו אכן כוונת הירושלמי, שהרי קשה מאד מהמשנה שמפורש שתןקעים ביבנה בשבת, ובכל מקום שיש בית דין, וצריך לדחוק מאד שזו תקנה זכר למקדש כמו לולב בחול המועד. הרבה יותר פשוט לפרש בירושלמי שמדובר בכעין אסמתכא שלא לתקוע בשבת, ולא בדרשה גמורה.

לפי מה שאנו פוסקים כמאן דאמר ש'שבת לאו זמן תפילין', אין כלל מצווה בהנחת תפילין בשבת. כאן בפירוש יש מצווה, רק שחכמים החליטו שעדיף לוותר עליה מחשש שעמי הארצות יעברו על איסורי מלאכה.

רבותינו להם אנו מחוייבים קבעו את ההלכה כך, למה שאיעצב שההלכה כך או אחרת, סוף סוף אין פה הפסד או רווח אישי שעליו אצטער שיש לי או הפסדתי.

אם אתה חושב שהציבור היה עובר על איסור טילטול בשבת בימינו אז אין מה להצטער כי חז"ל מצילים אותנו מעבירה חמורה בעזרת שב ואל תעשה.

אבל אם אתה חושב שבימינו כבר הטעם הזה לא נכון אז יש להצטער מאוד על כך שאנחנו עדיין נושאים את קללת הגלות בה אי אפשר לבטל את דבריהם ואנחנו עדיין חסרים את הסמכות המתאימה. במצב כזה אנחנו "סתם מפספסים" את השופר, ועל זה אפשר בהחלט להצטער.

אני, (לאחר לימוד הלכות עירובין בעיון) משוכנע בהחלט שמדובר בחשש קרוב ואף וודאי. אפילו לפי הדעה הדחוקה והבלתי מסתברת שרשות הרבים היא דווקא מקום שעוברים בו 60 ריבוא אנשים, ברור שאם יורו לתקוע בשופר, אנשים יטלטלו באיסור.

אמנם אף שהגזרה שרירה וגם מציאות ימינו מצדיקה אותה, יש להצטער הרבה גם על חילולי השבת, וגם על כך שנמנעת מאיתנו מצווה כה חשובה ויקרה. בסוף אם כולם (כולל הדתיים) היו שומרים שבת כדין, לא היה מקום לגזור והיינו ללא ספק תוקעים כאשר נצטווינו.

עד שמרוב חיבתם למצוות תקיעת שופר הם עלולים לטלטל בשבת ולעבור איסור.

אם אתה משוכנע בהחלט שבכל שבת שהיא אנשים עוברים על איסור טילטול בגלל המסקנות אליהן הגעת בלימוד עירובין אזי יש להצטער על 52 חילולי שבת כל שבת, ומה לך דווקא שב-ואל-תעשה בשופר? יש צער גדול יותר על עבירה דאורייתא של המון עמך ישראל. הלא כן?

גם של דתיים. אבל זה לא חידוש, ברור שכולם צריכים להצטער על כך. מה שאני טוען הוא שיש להצטער גם על מצוות שופר שמופרת על ידינו. ולגבי זה, (מסיבה שבכלל לא הבנתי) התרשמתי שלא כולם מסכימים איתי

באתי לכתוב עוד עך כך ונמחק לי, אולי אות משמיים. בכל אופן, כדאי ללמוד את ההלכה ואת המציאות בעניין

כיום ברוב המוחלט של הישובים והערים בארץ יש עירוב כשר

שבדקו מאות עירובין בארץ ובעולם ואומרים שעירוב בחזקת פסול עד שייבדק על ידי מומחה (יתוקן) ויימצא כשר.

וליהודים הכשרים שמסתמכים עליהם.

א. כי זו אמת.

ב. כי זה לצורך.

מקומות שיש פגם בעירוב והודיעו לאחראי במקום והוא התעלם.

כי אחרת זה הוצאת שם רע אמיתית.

אני יודע שבעיר שאני גר יש רב שזה התפקיד שלו. והוא (או שליחיו) בודקים את העירוב כל שבוע

אני מכיר עוד לא מעט מקומות שזה מתקיים כך (ולא אתפלא שזה הסטנדרט ברוב הערים/ישובים בארץ)

הוא לא בדווקא תלמיד חכם שבקי בהלכות ובפרקטיקה של הלכות עירובין, והוא אכן מבצע נאמנה את התפקיד שמוטל עליו - לבדוק שחוט העירוב לא נקרע. אך בהרבה מקרים מתברר שמלכתחילה היקף העירוב לא נבנה בצורה טובה ומקצועית מספיק, או שנפלו במהלך השנים פגמים אחרים הפוסלים את העירוב.

דוגמה קלאסית - 'לחי' שיצא ממקומו וכבר לא מונח בדיוק מתחת לחוט.

גם כשהערוב לא מתברר כפסול לחלוטין לכל השיטות, הרבה מאד פעמים מתברר שכשרותו נתונה במחלוקת שקולה או כשרה רק לפי דעה שולית בהלכה.

אתה יודע שהוא שולח לא בקיאים לבדוק את העירוב?

ולעניות דעתי. גם מי שילמד רק שבוע הלכות בסיסיות בעירובין יכול להיות בודק עירובין (לא המתכנן. הבודק)

ואם יש משהו שנראה לו לא תקין. ב"ה אנחנו בעידן שאפשר לשלוח לרב סרטון של המקרה והרב יכול לפסוק מהסרטון אם זה תקין או לא (ואם הוא לא מצליח לפסוק מהסרטון הוא ידע להגיע נקודתית לאותו מקום לבדוק)

ובקשר לבניית עירוב

גם כאן לדעתי אתה מוציא שם רע.

אני מאמין שמי שממונה לבנות עירוב מטעם הרבנות המקומית שידע הלכות עירוב.

אולי קורים תקלות.

דרך אגב,

אתה חושב כך גם על שחיטות? כי זה אותו בסיס.

הלכות מקוואות?

וכו'

באמת יש הקבלה מסויימת, כמו שרבים מהמדקדקים במצוות נמנעים מלאכול בשר בכשרות לא מהודרת, כך יש מקום רב להימנע מלטלטל במקום בו יש עירוב, אך לא ידוע האם הוא תקף ומהודר.

רק שבבשר החשש הוא רחוק בהרבה מאשר בעירובין, ובפועל הרבה ממי שלא מכניסים הביתה מאכל בלי וודאות שהוא בסטנדרט הכשרות שלהם, מטלטלים בלי לחשוב בכלל על רמת כשרות העירוב.

לגבי מקוואות לא ידוע לי על תקלות בארץ. באמת שם יש הקפדה על סטנרדרט גבוה בכל מקווה שנבנה עם מטרה ברורה לצאת ידי כל השיטות המרכזיות.

הם מתאמצים לדאוג לכך שהעירוב יהיה כשר, אך לא תמיד מצליחים.

לו יקרה שמישהו יבוא בפני רב יישוב/עיר/ או בפני האחראי על העירוב מטעם המועצה הדתית ויטען שמצא פגם בעירוב, אני מניח שיגיבו ברצינות ולעניין.

אדרבה, אני מציע לכל אחד שיש לו הבנה בסיסית בהלכות עירובין ללכת ולבדוק בעצמו את ההיקף ולהתרשם מה מצבו. ואם יש לו ספקות, שיפנה לאחראים לברר אותם.

אחת הבעיות היא שיש כל כך מעט אנשים עם הבנה בסיסית בהלכות עירובין. ושאלה שיש להם, לא בדווקא מגדילים ראש.

כך מתאפשר מצב שתקלות יכולות להימשך במשך שנים, למרות שחוטי העירוב נבדקים כל שבוע. כי מבנה העירוב עצמו - בד"כ לא נבדק.

ממליץ להסתכל בהלכות עירובין בשמירת שבת כהלכתה בדין אדם שמצא פגם בעירוב

אתה תהיה פחות בגן עדן בגלל זה?

ה' פחות שמח בגלל זה?

אתה פחות עושה את האמת?

תגדיר מה זה מפספסים

א. לא יודע

ב. כן

ג. כן

א. וכי מצוות זה כישוף שאם עושים את רצון ה המלא אבל לא עשו מעשה אז פחות בגן עדן?

ב. וכי ה זקוק למצוות כמו אוכל?

ג. תגדיר "אמת"

מה יעזור להצטער, אם אתה מאמין בה' שהוא מסובב הסיבות, הוא זה שהחליט שיגזרו חז"ל,ומה לך עצב

לא חז"ל, אלא עמי הארצות שמחמתם גזרו חז"ל, בצער רב, שלא לתקוע.

לך תקע בשופר מסכן שלי

גם על זה לא צריך להצטער?

הבית נחרב בשל חטאינו, הגזירה נגזרה בשל שגגתנו. בבית תלויות רוב המצוות, הגזירה מבטלת לנו מצווה רק אחת לכמה שנים. פרופורציות.

תיכף תבכה שאתה לא יכול לייבם אלמנה.

שנה טובה

הגמרא אומרת "כל שנה שאין תוקעין לה בתחילתה מריעין לה בסופה"

אז תוספות אומרים שהכוונה כשנאנסו, אבל לא כשראש השנה יוצא בשבת

אבל השנה שמעתי הסבר אחר: בגלל שלא היה שופר בראש השנה, זה יותר אחריות עלינו. שהשנה תהיה טובה למרות שהשטן לא התערבב

אז לא להצטער, כן לקחת יותר אחריות. (אני יודע מהמשך השרשור שלא על זה דיברת, אבל בעיניי זה עונה יפה על השאלה בהודעה הראשונה ולכן חשבתי שזה מקום טוב לשתף )

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

ניתן לקיים הלכה ולהיות נבל ברשות

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

של הליכה לקלפי ולכן הוצע אז פיתרון שבחלק מהמקומות הגברים יצביעו עבור הבנות במשפחה.

אתה יודע אם הוא צודק בכך?

כי שבתאי טבת מפנה לפשרה שהושגה בפועל

מהמהדורות הישנות)

באיזה איזור בארץ אתה מחפש?

הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)

ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.

את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.

לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.

לערוך ולהוציא אותה.

למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.

את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.

צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.

אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.

עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.

נקווה שלא יחצו גבולות...

יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.

(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)

בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.

זה הפרקי מבוא והערות נוספות, שבמהדורה השלישית הוטמעו בתוך כרך א. (בחלקים שנוגעים לו, לכרך ב. לא זכינו)

"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" (משנה שביעית י' ט')

פרשת השבוע, פרשת ראה, עוסקת בין היתר במצוות שמיטת כספים. לפי מצווה זאת בסוף כל שנה שביעית שומט יהודי את כל חובותיו. לכאורה במצב זה לא ינתנו הלוואות והכלכלה תשותק, לאנשים לא יהיה כל רצון להלוות ביודעם שהכסף שלהם יילך לטמיון. פתחתי בציטוט: המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו. שכן יש לו חשיבות רבה בהבנת המצווה. לכאורה יגיד אדם בן זמננו אז רוח חכמים נוחה הימנו, האם בגלל זה אחזיר חוב שאני פטור מלהחזירו? אולם יש להבין שלמשמעות רוח חכמים היתה בתקופות קדומות משמעות שונה מזו שאנו חשים כלפי רוח חכמים היום.

היום ובצדק איננו סומכים על אף איש גדול בעיניים עצומות, לא על ראש הממשלה , לא על הנשיא, לא על חברי הכנסת והשרים, לא על מערכת המשפט, לא על ראשי הצבא, לא על אנשי הרוח והפרופסורים ואפילו לא על הרבנים והמקובלים למיניהם. כולנו חשים שהם נגועים באינטרסים. בזמנים עברו עדיין הייתה בעם ישראל תחושה שרוב הגדולים עניינם טובת הציבור ולא טובתם הם, התחושה הייתה שהם באמת היו חכמים.

כאשר אומרים שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו פירוש הדבר בתקופות קדומות היה שטוב לו לאדם שיחזיר את חובו מאשר שלא יחזיר למרות שפטור הוא מכך. הכיצד? ברגע שרוח חכמים נוחה הימנו האדם הוא בחזקת אדם ישר וכדאי לעשות עמו עסקים. המצב היום הוא שאנשי עסקים גדולים נמנעים מתשלום חובם בטענה שמערכת המשפט מתירה להם לעשות כן. לא הכל שפיט, יש טוב ורע ואדם הגון יכול לקלוט זאת. אדם הגון לא יסכים שאיש נוכל ששתיים מקבוצות הכדורגל בהן החזיק פשטו רגל יחזיק גם בקבוצת כדורגל שלישית. אם הייתה הנהגה ראויה למדינה אנשי עסקים שלא משלמים את חובם היו מנודים, לא הייתה להם אפשרות להופיע בקהל ובוודאי לא לקבל כבוד מלכים.

המטרה במצוות שמיטת כספים הייתה לאפשר לאביונים שבאמת לא יכלו להחזיר את חובותיהם לפתוח דף חדש ולא לחיות כחייבים כל חייהם. המטרה לא הייתה לאפשר לאדם שיכול היה להחזיר את חובו להימנע מכך. אולם אנשים מצאו "חכמים" שאמרו להם שהכל שפיט ואם התורה מתירה להם שלא להחזיר את חובם הם יכולים שלא להחזירו. בשל מצב זה תיקן הלל את הפרוזבול שלמעשה ביטל את מצוות שמיטת כספים.

אבל אם פסיכולוגית זה עושה לך טוב, אז מומלץ (כותב ברצינות)

זה עובד יפה. פחות בגלל האמונה באדמו"ר שלהם זצ"ל ויותר בגלל המבנה של השיטה שלהם שהופך את זה לעובד פחות או יותר בדרך הטבע.

הדבר הבסיסי שהם עושים זה לכתוב מכתב. אנחנו יודעים ממקומות אחרים שעצם זה שכותבים מכתב ומסדרים לעצמנו בראש את הבעיה זה לבד מספיק הרבה פעמים כדי לפתור אותה באמצעים של השכל.

הרבי דרש בקול (שלא לומר צעק) שלא להימנע מלהצביע מהבחירות

ושזאת החובה הבסיסית של כל אחד

למי? הוא לא אמר

נראה שהציונות הדתית יותר דומה בערכים לרבי מאשר החרדים

אין צורך לחפש תשובות על דברים שהרבי דיבר וביקש עליהם במפורש, ספרים על גבי ספרים, שחור על גבי לבן, ועדיין מחפשים תשובות בכוכבים.

חוץ מזה שאגרות קודש זה מושג של חסידים שוטים, הרבי מעולם לא אמר לחפש שם תשובות או לחפש שם ניסים.

הרבי רק ביקש לאגד בספר אחד תשובות שונות בנושאים שונים, שמי שירצה יוכל להיכנס לראות את דעתו.

חיפוש תשובות בספרי קודש זה מושג קדום, יהודים היו פותחים בתנך או בתהילים עם בקשות וחיפוש כיוון.

חסידים אימצו את זה בלי קשר להוראת הרבי, למי שזה עובד, שיהנה.

… לא להכנס לפוליטיקה?

לא להיכנס לפוליטיקה

זאת אומרת לא להקים מפלגה

מהסיבה שאחת העקרונות שלו היא הקמת חזית דתית מאוחדת ובריבוי מפלגות מאבדים קולות

וכנראה גם כדי למנוע מחלוקות בתוך חבד

אבל להצביע מאז ומתמיד הוא ממש דרש מכולם

אם זה מעניין אותך יש ספרים עם הדעות של הרבי על הפוליטיקה הישראלית ודברים שהוא פעל ודיבר עם ראשי ממשלות לאורך כל תקופתו

היו לו דעות נחרצות מאוד וציוניות מאוד גם בנוגע להתנחלויות והחזרת שטחים וגם בנוגע למדיניות לחימה ובכלל.

זה אחד הנושאים היחדים שהרבי היה הכי הכי נחרץ לגביהם, צעק ואפילו בכה.

שאני מניחה שהרבה דתיים לאומיים יפתעו לשמוע.

אמנם חבד נחשבת ל"אנטיציונית" כי לפני קום המדינה האדמו"רים לקחו חלק עם הדעה האורתודוקסית

אבל הרבי מפריד לגמרי בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה.

א. הרבי כתב במכתבים לאנשים מפורשות להצביע.

ב. זה בכלל לא בסתירה לעמדתו האנטי ציונית

ג. הרבי דיבר מספר פעמים על הסדר של אגרות קודש. דיבר במפורש על כתיבה במכתב. והכנסה לדפי ספר. וגם שפותחים ורואים מה התשובה. איך שעושים היום לא הגיע ממנו ממש. אבל לפועל הדברים עובדים

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

בקישור ששלחת לגמרי כתוב שזה מנהג חסידים

הרבי מעולם לא הבטיח שיקבלו תשובות בדרך נס דרך אגרות הקודש.

הוא ביקש לכתוב לו פדיון נפש, זה עניין שונה לגמרי

כמו דו"ח שכל חסיד כותב לו על ענינו והתקדמות שלו.

בשנות חייו הוא ענה פיזית לכל מכתב ולאחר הסתלקותו חסידים אימצו מנהגים שונים.

גם אם הוא אמר שימצא דרכים לענות (הוא אמר זאת לפני הסתלקותו) הוא מעולם לא אמר על אגרות הקודש

והרבי מעולם לא דיבר על להכניס דפים לתוך ספר ולצפות לתשובה

תשלח את הקישור ששלחת בעצמך

הוא סותר את כל מה שאמרת

.. בין לפני או בין אחרי קום המדינה. הרבי היה נגד החזרת שטחים שבהשגחה עליונה נכבשו על ידינו כולל שטחים שלא כלולים בגבולות ארץ ישראל. הוא מאוד כעס על בגין והליכוד על החזרת סיני. בתרגיל המסריח אכן הוא חשש שהולכים להחזיר עוד שטחים ולכן הורה לאנשיו בכנסת לטרפד את הצעד. מכוון שבעקבות המשך ממשלתו של שמיר באה עלינו צרת האינטיפדה, צרת הטילים של סדאם שבעקבותיה נולד הרעיון של מלחמת טילים בראשם של אוייבנו הוא כנראה הבין שמעורבות של חסידיו בפוליטיקה לבחור ולהיבחר זה לא היעוד האמיתי של התנועה.

...סיעתא דשמייא לאחר קום המדינה הוא הפריד לגמרי "בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה."

ברגע שעשו הסכם שלום עם מצרים והחזירו את סיני הוא הבין שזה תחילת הירידה במסלול תלול שהביא אותנו עד הלום.

הרבי שליט"א אומר להצביע למפלגה שהכי מקדמת את תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל, כמדומני שזה הביטוי המדויק, ויש מחלוקת בחבד האם ג' או המפדל-הציונות הדתית, בן גביר וכו' בבחירות הקרובות מפלגת 'הקהל' רצה ואפשר לומר הרבה שיש להם הרבה מהמאפיינים האלו.

הרי יש מחלוקות בסיסיות כמו:

עליה להר הבית, אחדות העם מול שלמות הארץ, עניין הציונות מול שלוש השבועות ועוד.

עכשיו אני רואה שרשום המפלגה הכי חרדית, אבל תורף העניין הוא אותו דבר, לא משנה מה עושים כל יהודי צריך לקדם את הגאולה ובשביל זה צריך להצביע למי שהכי מקדם את השם, הרבי לא הכריע כי זה לא משנה בדיוק מי, כל אחד מתעסק במה שהוא יכול לקדם את הגאולה, אם זה בהר הבית או בישיבות, מי שבכללי אכפת לו ממה שהרבי רוצה אפשר לראות וללמוד איזה נושאים העסיקו אותו בחיים ועפ זה להכווין את עצמו גם למי להצביע.

אפשר להסתכל באריכות בחבדפדיה בערך בחירות (לא מצליח להעלות קישור).

שעצם ההצבעה לא הייתה קריטית.

יש סיפור על ר מענדל פוטרפעס נראה לי, שעשה מבצעים מחוץ לבחירות, ושאל שמאלני אחד האם הוא רוצה להניח תפילין, אז הוא אמר לו שאם הוא מצביע עכשיו למרץ הוא מניח ר מענדל לא התבלבל והלך להצביע למרץ כדי שהוא יניח תפילין, כי זו הייתה המפלגה שהכי קדמה את הגאולה, שעוד יהודי יניח תפילין.

יחי המלך!

…. לצערי רוב החבדניקים לא יעשו כדבר וימשיכו לתמוך במפלגות שעל מצחם חקוק החזרת שטחים ופילוג בעם ישראל.

הרב בפרוש לאחר התרגיל המסריח סלד מפוליטיקה ולא בכדי הוא לא חזר לאשר לאף מועמד חסדי להציג מועמדות לכנסת. לעניות דעתי גם לבחור זה כלול אם רוצים להיות עקביים.

אני עדין מנסה למצוא עדות לתמיכתו של הרבי במפלגות שמפרות את שלושת השבועות למשל או מפלגות שמעודדות עליה להר הבית.

ואל תחקור במופלא ממך. בטח שלא להציק לאנשים על מה הם מצביעים.

תעשה את מה שאתה צריך לעשות, ודייך.

היא לא המפלגה עם הזקנים הכי ארוכים ושנקראת בהגדרה מגזרית "חרדית”

חרדית היא מי ששמה את התורה בראש מעייניה (התורה ולא בהכרח לימוד התורה)

לדעת הרבי החזרת שטחים זה פיקוח נפש ממש, הוא עודד התישבות, המדיניות הצבאית הימנית שלו, היא פיקוח נפש ממש.

מפלגה 'חרדית' ככל שתהיה שדוחה פיקוח נפש בשביל לימוד התורה היא לא בהכרח חרדית

לא סתם המון מחבד ורבנים מסוימים הצביעו וימשיכו להצביע לציונות הדתית ולא ל-ג.

לכן הדגשתי שאין הבדל בין המפלגה שדואגת לתורה העם והארץ למפלגה הכי חרדית, צריך לשים לב שהרבי דאג מאד לארץ אבל לא על פני התורה והקדושה.

העיקר לקדם את הגאולה, השמירה על שלמות הארץ היא קריטית כביטחון לעם ישראל והצלת נפשות, ולא כאידאיל עליון.

וכמו שכתבתי בסיפור העיקר צריך להיות תמיד בראש! הדאגה להשם ולתורה ולעם ישראל! דבר ראשון גאולה ומשיח!

משיח נאו

יחי המלך!

גאולה גאולה!

… טוב מאוד למה הכוונה אז כדאי שתחשוב על תשובה רלבנטית. כי המעורבות של חסידי חבד במדינה הציונית ובכל העולם כולו עוד מימי מלחמת ששת הימים היא הדוגמא האמיתית לאהבת עם ישראל . מקרה התרגיל המסריח היה מקח טעות היחידי שיש לו השלכות שליליות עד היום.(הסכם לונדון עם המלך חוסן היה מביא אותנו למצב אחר לגמרי היום).

א. זה לא חוקי להצביע תמורת הבטחה ממישהו.

ב. איך הוא יכול להוכיח מה הוא הצביע.

ג. זה לא היה ליד הקלפי בכפר חבד, לכאורה. אז איך הרב פוטרפס - תושב כפר חב"ד - הצביע שם?

ד. אני לא מאמין שחסיד כלשהו יצביע למפלגה חילונית (ובוודאי לא אנטי-דתית) בתמורה לכל דבר שיהיה - לא משנה אם גשמי או רוחני.

בקיצור: הסיפור כנראה לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה.

האגרות לא נועדו להחליף את הוראותיו המפורשות של הרבי.

וכפי שהזכירו לעיל - הרבי הורה, ביקש, התחנן, זעק וכו' שלא יילך לאיבוד אפילו קול אחד, אלא שכולם יצביעו "בלי טריקים ובלי שטיקים".

תצביע למה שנראה בעיניך "הכי פחות גרוע", אבל אל תימנע מהצבעה, אם איכפת לך מהרבי.

ראה לדוגמא בחבדפדיה כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

שמביאים (בציטוט השני בפיסקה זו) את דברי הרבי שמסייג את פתיחת הספרים ל"ענין שלא נתפרשה בתורה הוראה לעשות כך או כך".

הפרשנות של המכתבים באגרות קודש - היא מאוד סובייקטיבית.

וזו אחת הסיבות מדוע אין שום היגיון שזה יחליף את ההוראות המפורשות.

ה' יתברך שומע הכל תמיד.

ותבקש אם לעשות ככה או ככה ויאיר דרכך,

גם תשליך עליו תבטח בו שהוא מדריך אותך בדרך הנכונה.

לפעמים לא טוב לנו בגלל עוונותינו -

וזה עיקר התפילה שנזכה לחזור בתשובה שלימה.